פתח דבר 1.עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בכמה תובענות שנשמעו יחד וכולן עוסקות בעיזבון המנוחה מ.ח. ז"ל (להלן "המנוחה") ולהלן אמנה התובענות: תע' 110640/08: תע' 110640/08 (נפתח מלכתחילה כתמ"ש 37340/09 אך הוסבה ל"תובענה אחרת בענייני ירושה) וכותרתה - תביעה לבטלות תצהירי הסתלקות ובה מבקשות התובעות נ.א. ומ.ת. לבטל תצהירי הסתלקות מיום 10/01/07 שחתמו לטובת הנתבע (אחיהן הבכור) בירושת אימן המנוחה מ.ח. ז"ל - למעשה זה "תיק האב" או התיק הכללי. תע' 110641/08: תובענה לצו ירושת המנוחה שהגישו האחיות נ.א. ומ.ת. (להלן "האחיות") לרשת את אימן המנוחה יחד עם אחיהן ז.מ.. תע' 110642/08: תובענת נ.א.ומ.ת. לצו ירושה אימן המנוחה, והתנגדות האח ז.מ. ליתן צו כזה. תע' 110643/08: התנגדות מטעם נ.א. ומ.ת. לבקשה למתן צו ירושה שהגיש אחי המתנגדות, ז.מ., לרשת לבדו את ירושת אימו המנוחה. תע' 110645/08: תביעה לביטול תצהירי הסתלקות התובעות מירושת אימן המנוחה לטובת אחיהן ז.מ. (כפילתה של התובענה בתע' 110640/08). 2.ברור מאליו כי ההכרעה בתיקים שלפני מחייבת הכרעה בתביעת האחיות לביטול תצהירי ההסתלקות שנתנו ב-10/01/07 לירושת אימן המנוחה. אם יבוטלו תצהירים אלה, תוכלנה האחיות אף הן לרשת את אימן המנוחה, ואם תידחה תביעתן יהיה רק האח ז.מ. יורש אימו המנוחה. הרקע 3.המנוחה מ.ח. ז"ל שנשאה 4.התובעות חתמו לטובת הנתבע על תצהירי הסתלקות בבית הדין הרבני, שם ניתן צו ירושה לפיהן הנתבע הוא יורשה היחידי של המנוחה. צו הירושה בוטל על ידי הצדדים בהסכמה. הנתבע שלח את תצהירי ההסתלקות ובקשת צו הירושה לרשם לענייני ירושה אך התובעות באמצעות בא כוחן, הודיעו על בטלות תצהירי ההסתלקות והתיק הועבר לביהמ"ש. התובעות חתמו על תצהירי הסתלקות חדשים לטובת הנתבע. 5.עם העברת התיק לביהמ"ש נפתחו כמה תיקים: תובענה לצו ירושת המנוחה שהגיש האח ותובענה בה התנגדו לכך האחיות; תובענה לצו ירושה שהגישו האחיות ולכך התנגד האח והכל לפי הפריט שפרטתי לעיל. מבוא דיוני 6.לצערי הרב, התקשורת בין הצדדים היתה קשה ביותר. התובעות הרבו להרים קולן, לצעוק ולנהוג בצורה בלתי הולמת. כל ניסיונותיי להשליט סדר באולם נדונו לכישלון ומעת לעת נזקקתי להפסקות כדי להרגיע את הרוחות. צר לי שב"כ התובעות לא עשה די כדי להבהיר לתובעות שאין נוהגים כך בביהמ"ש, ונראה היה כי גם התנהלותו היתה מושפעת מהסכסוך הקשה שחלחל במידה מסוימת גם לעורכי הדין. אם כי נדמה היה שהתקשורת האמיתית בין התובעות ובא כוחן נעשתה באמצעות בתה של אחת התובעות שהיתה מעין "נוכחת נפקדת" והרבתה להורות לאימה כיצד לנהוג. 7.הדי הסכסוך נשמעו כאמור למרחוק. נאלצתי להוציא לעיתים את התובעות ו/או מי מהן ואף נאלצתי לקיים דיון בחסות משמר בתי המשפט. למרבה הצער, גם הצעת הפשרה שהצעתי לפיה תוכל התובעת לגור עד 120 ביחידה נפרדת בבית אחיה - הנתבע, נדחתה על ידי בא כוחה (הדברים מתוארים בעמוד 92 לפרוטוקול ישיבת 28/01/10) וכך גם באשר להצעת הפשרה הכספית לה סירבו התובעות (עמוד 87 לפרוטוקול ישיבת 28/01/10) וחבל שכך. 8.בסופו של יום, ומשנראה היה כי אין כל אפשרות לגרום להידברות ולו מינימלית בין הצדדים, נשמעו ההוכחות, באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ועתה ניתן פסק דיני. 9.בדיקת תצהירי עדותן הראשית של התובעות מראה כי התצהירים לא נערכו כתצהירים אלא כחזרה על כתבי הטענות תוך שהמסמך הקרוי תצהיר כולל שלא כדין טענות משפטיות, כאשר בתצהירים חזרו התובעות על טענות התביעה, ואף העדות הראשית נוסחה בגוף שלישי כתעתיק של כתב התביעה. יש בכך פסול בעיני אך בחרתי להתעלם מכך ולדון בטענות לגופו של עניין: 10.אוסיף עוד כי למרבה הצער צירפו הצדדים לסיכומיהם מסמכים שאין לצרפם, כך מצילומים של פסקי דין שפורסמו או נמצאים במאגרים המשפטיים, וכך באשר אף למוצגים שכלל לא הוגשו במהלך הדיונים בפני ובלא ליטול רשות מביהמ"ש. כמובן שדבר זה פסול והתעלמתי מן המוצגים כמו מן הצילומים. ראה לעניין הנוהג הפסול של צירוף מוצגים בלא רשות לסיכומים ת"א (נצ) 633/05 בנק לאומי נ' הובלות בטון ות"א (ת"א) 7355/89 בורשטיין נ' מסור תשכ"ג (1) 1964. 11.אבחן אפוא את טענות התובעות, הן שלל הטענות המשפטיות והן הטענות החוזיות, אותן יש לבדוק על פי התשתית הראייתית שהונחה בפני. התובענה לביטול תצהירי ההסתלקות (ת"ע 110645/08): תמצית טענות הצדדים 12.בתובענה הנוכחית מבוקש להצהיר כי תצהירי ההסתלקות של התובעות בטלים או "היו נתונים לביטול והם בוטלו ע"י התובעות לאחר מכן". התובעות הוסיפו וטענו בתביעתן כי גם אם חתימתן על תצהירי ההסתלקות היתה אמיתית, הרי יש לבטל חתימתן על התצהירים עקב טעות, ועקב כך שלא ידעו את העובדות לאשורן ואשר מעולם לא נמכרו להן ע"י הנתבע "לגבי שווי הרכוש המדובר ועל האפשרות כי יש להן את הזכות לרשת את אימן". מכוח זה - כך נטען זכותן של התובעות לבטל את המסמכים נשוא התביעה. 13.בנוסף נטען בתביעה כי חתימתן של התובעות על התצהירים נעשתה בכפייה שכפה עליהן הנתבע ו/או תוך עושק, וגם אם ייקבע שאין בנסיבות החתימה משום מרמה, ניתן לומר כי המדובר בעצם החתמתן של התובעות ע"י הנתבע על תצהירי הסתלקות לטובתו משום עושק, כיוון ש"ברור כי כתב הויתור נחתם תוך כדי ניצול מצוקתן של התובעות אשר נבעה מתוך חולשתן השכלית, בהיותן חסרות השכלה, גילן המופלג, מצבן הגופני וכן חוסר ניסיונן במסמכים והליכים כלשהם, במיוחד כאלה הנוגעים לירושה". ועוד נטען כי התנאים שנוצרו בעקבות החתימה על תצהירי ההסתלקות הינם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל ולפיכך רשאיות התובעות לבטל את תצהיר ההסתלקות. 14.התובעות הוסיפו וטענו כי המדובר בחוזה פסול, והחתמתן על התצהירים נעשתה בחוסר תום לב והשימוש שנעשה בתצהירי ההסתלקות יש בו משום עשיית עושר ולא במשפט ,כי ההחתמה נעשתה בהשפעה בלתי הוגנת. 15.התובעות טענו כי אם ייקבע שהמדובר במתנה הרי זו לא נגמרה, במובן זה שהמדובר במתנה במקרקעין שטרם נרשמה ולפיכך יש להחיל על הויתור את דיני ההשפעה הבלתי הוגנת על דרך ההיקש מכוח סעיף 30 לחוק הירושה, ולבטל כתב הויתור. 16.עוד נטען כי במסגרת הליכים שהתקיימו בפני בית הדין הרבני בעניינה של המנוחה, נקבע שהתובעת נ.א הינה יורשת של כל הכספים בעיזבון המנוחה, ומטעם זה לכאורה ההסתלקות בוטלה "עוד קודם להגשתה לרשם ולכן אין לה כל תוקף". על פי הטענה מכוח הדין, הנתבע לא יכול היה להשתמש בתצהירי ההסתלקות כפי שהשתמש ואף לא הודיע לרשם כי הם בוטלו ע"י החתומים עליהם קודם להגשתם. לטענתן של התובעות, אין על פי לשון החוק אפשרות להשתמש בתצהיר הסתלקות ואין יורש אחד רשאי להשתמש בתצהיר ההסתלקות של היורש המסתלק שפג תקפו, ואין יורש אחר רשאי בניגוד לדעתו וכי כל עוד לא חולק העיזבון זכותן לחזור בהן מכתבי הויתור. 17.בנסיבות אלה, התבקשתי לבטל אפוא את כתבי הויתור/הסתלקות של התובעות. 18.מנגד, הוכחשו טענות התובעות ע"י הנתבע. הנתבע טען כי המדובר בתביעה חסרת תום לב וחסרת כל בסיס. לטענתו, לכתב התביעה בגירסתו הסופית קדמו הליכים ובקשות רבות, והתמשכות ההליכים גרמה לו להידרדרות במצב בריאותו. 19.לטענתו של הנתבע יש לדחות את התביעה ולתת צו ירושה בתובענה שהוגשה על ידו. הנתבע טען כי הסתלקות התובעות מעיזבון אימן המנוחה לטובת אחיהן הנתבע מיום 10/01/07 תקפה לכל דבר ועניין ונעשתה לאחר שהוסבר להן על מה הן חותמות, וכתב הויתור נשלח בהסכמתן לרשם לענייני ירושה והינו בהמשך להסתלקותן הזהה של התובעות מעיזבון אביהן לטובת אחיהן הנתבע, כבר בשנת 1969. 20.הנתבע הבהיר בהגנתו כי בנוסף לשתי התובעות היתה גם אחות שנפטרה ויורשה הוא י.י.. בשנת 1967 הלך בעלה של המנוחה לעולמו והוצא צו ירושה לעיזבונו שעל פיו יחולק העיזבון בין הנתבע שאמור היה לקבל שיעור של 3/4 מעיזבונו ואשתו היא המנוחה שקיבלה 1/4 מעיזבונו. בשנת 2007 פנה, לטענתו, הנתבע לאחיותיו והן הסכימו להסתלק למענו מכל חלק שיש להן בעיזבון אם המנוחה והוסכם כי הנתבע יפנה לעו"ד כדי להסדיר את הנושא. מלבד הנתבע, דיבר עם התובעות בעניין זה מר י.י. האלמן של האחות מ.ז"ל, אשר הסכים לחתום על ויתור באופן מיידי. 21.הנתבע מתאר בהגנתו כי ביום 10/01/07 הגיעו הצדדים למשרד של עו"ד פרוינד לחתימה על תצהירי ההסתלקות בפני עו"ד איילה אופיר אשר הקפידה להקריא את התצהיר בפני כל אחד משלושת החותמים קודם החתימה, גם לאחר החתימה לא היו כל מחלוקות בין הצדדים והכל היה ברוח טובה ובהסכמה מלאה וכל הנוגעים בדבר הבינו היטב על מה מדובר. 22.לטענתו של הנתבע, כאשר הבקשה לצו ירושה נשלחה לרשם לענייני ירושה, פנתה בתה של התובעת 1, הגב' ד.ח. לעו"ד אופיר והחלה לצעוק עליה ודרשה לקבל את המסמכים שעליהם חתמה אימם. עו"ד אופיר הסבירה לה כי המסמכים נשלחו לרשם לענייני ירושה. ביום 05/02/07 נשלח ע"י ב"כ התובעות מכתב בו טען כי התובעות "הובלו" למשרד עו"ד אופיר וכי הוטעו על ידו, והן אינן יודעות במה מדובר. לטענת הנתבע טענות התובעות הן חסרות שחר. 23.הנתבע הוסיף כי גורמים מצידה של התובעת איימו על עו"ד אופיר אם תמשיך בהליכים להוצאת צו הירושה, אך התובעת 1 הכחישה הדברים ואמרה כי היא אינה עומדת מאחורי הטענות הנטענות בשמה, והנתבע מוסיף כי למיטב ידיעתו שתי התובעות כלל אינן עומדות מאחורי הטענות הנטענות בשמן וספק אם חתמו על התצהירים המצורפים לתביעה. הנתבע טען כי התקיימו תנאי סעיף 6 לחוק הירושה ותקנה 16 לתקנות הירושה, וההסתלקות היא עבור "ילדו של מוריש", ומכאן שההסתלקות כשרה ותקפה לכל דבר ועניין ויש להוציא צו ירושה. התובעות ידעו פעולות הסתלקות מהן, ואף לא הוגשה עד היום תביעה לביטול תצהירי ההסתלקות וגם העובדה שלא הוגשה עד כה תביעה מלמדת אף היא כי התובעות לא עומדות מאחורי הטענות הנטענות בשמן. טענת האפסות 24.בחרתי להתחיל בטענה זו כיוון שלכאורה טענה זו "מרחפת" מעל כל יתר הטענות, ואולם כפי שאראה בהמשך אין בטענה כל ממש, והתובעות לא הרימו את נטל הראיה הנדרש לצורך הוכחתה של הטענה. 25.לעומת האמור בתביעה, בחקירה הנגדית חזרה בה התובעת 2 מחלק טענותיה בכתב התביעה. בחקירתה טענה כי ויתרה לטובת אחיה הנתבע על הבית להוציא רבע שהוא שלה. אביא להלן מתוך דבריה בעמ' 8 לפרוטוקול ישיבת 19/11/08 (שהוקלט ותומלל): " עו"ד ליכט פטרן:את יודעת למה את כאן? ת:לא. למה? ש:אני שואל את יודעת למה את כאן. ש:למה? ת:כן. ש:למה? ת: אני חתמתי לקבל את הרבע שלי. ש:את הרבע שלך במה? ת:מהבית. ש:את חתמת? ת:כן. ש:אצל עו"ד איילה אופיר שאת תקבלי רבע מהבית. ת:כן. ש:את יודעת אבל שמה שאת חתמת זה הסתלקות ויתור לטובת ז.? ת:לא. על הרבע לא. ש:אז על מה ויתרת לז.? ת:על הרבע לא כי הבית גדול כולל שטח גדול שאפשר לעמיד בו קומות אז חתמנו על הבית. ש:חתמת על הבית? ת:על הבית כן. אבל על הרבע לא...." וכך הדברים ממשיכים וממשיכים והיא ממשיכה ואומרת (ראה בעמוד 6 לישיבה זו כי על 3/4 היא חתמה על הסתלקות לטובת הנתבע אך על 1/4 - לא...). אוסיף כי לא יכולתי לתת אמון בדבריה של התובעת מס' 2, ולשם המחשה אביא מדבריה (עמוד 7 לפרוטוקול ישיבה זו): "ת:אמרתי בסדר, מה שהאמת - אמת, נתחלק ברבע, אמרתי בסדר אני מסכימה, נתחלק ברבע. למה לי לשקר? אני מפחדת מאת ה', כי אני בסך הכל בשר ודם. אמר - בסדר - על הרבע אנו מתחלקים. ש:ולא אמרת את זה לעו"ד? ת:לא. רק בינינו אני ואחי. ש:רק ביניהם. ת:עשה לי עו"ד - לא. תשמע זה בתמימותינו ואנחנו בטחנו וכן באחי וגם בה', אנחנו אדם צריך להיות ככה ישר, סליחה. ש:ז. לא ישר? ת:ז. הוא ישר, אני לא אמרתי שהוא לא ישר, אבל בבקשה לקיים את המילה. ש:את המילה שהוא הבטיח לך לתת רבע? ת:כן. ושאר הדברים מה שרשום - תשמע הכל שקר. ש:הכל שקר? ת:הכל שקר. ש:איפה הכל שקר? ת:לא משנה, מה שראיתי - הכל שקר. ש:מה ראית? ת:מה אני יודעת לקרוא? ש:כן, מה ראית? את אומרת הכל שקר, מה ראית? זה התצהיר שאת חתמת עליו? ת:(מעיינת) כן, אבל על הרבע לא. ש:זה התצהיר שהגיש עו"ד חרל"פ על זה את חתמת, על התצהיר הזה? הוא הסביר לך עו"ד חרל"פ על מה את חותמת? ת:על הרבע, שאני לא מוותרת. ש:על הרבע את לא מוותרת. ת:לא. ש:זה מה שהוא הסביר לך עו"ד חרל"פ. ת:למה? זה אנחנו ואחי סיכמנו. לא אותו. ש:אני שואל על עו"ד חרל"פ עכשיו. ת:בסדר, אבל אנחנו סיכמנו עם אחי. ש:את חתמת על התצהיר לביהמ"ש? ת:זה כן. ש:חתמת? ת:כן. ש:מי החתים אותן אצל מי חתמת? ת:3 פעמים? פעם בבית ופעמיים במשרד. ש:במשרד של מי? ת:שלו. ש:שלו. אז את יודעת על מה חתמת. את יודעת הוא הסביר לך? ת:על הרבע, על הרבע. ש:הוא הסביר לך על מה חתמתי כל הטענות פה הוא הסביר לך אותו נכון? ת:נו? ש:עו"ד חרל"פ. כב' השופטת:מה זה -נו, גברתי, זה כן או לא? ת:מה. כב' השופטת:מה ענית מה היתה תשובתך? עו"ד ליכט פטרן: הוא הקריא לך את זה או שאת קראת לבד? ת:אני לא יודעת לקרוא..." 26.הבאתי את הדברים מעט באריכות כדי להמחיש את החקירה, מכל אלה ברור לי שאיני יכולה לייחס כל אמינות לעדותה של התובעת, אוסיף ואומר כי בהמשך העדות שאלתי את התובעת, על גירסתה ושוב אביא את דבריה (עמוד 14 לפרוטוקול). כב' השופטת:מה פירוש לא ידעת על מה את הולכת לחתום? ת:5 דקות ויצאנו. כב' השופטת:אז למה באת לחתום? אם אני אגיד לך - בואי תחתמי, את תחתמי? ת:טוב, זה לפי תמותנו כאן. כב' השופטת:מה זה תמותנו? ת:אנחנו ככה, איך אומרים? ישר ולא. כב' השופטת:גברתי תראי את לא יודעת לכתוב. ת:לא היינו חכמים. כב' השופטת:זה לא כל כך פשוט לחתום. למה את חותמת על דבר שאת לא יודעת לקרוא ושקשה לך לכתוב? מה זה "לפי תמותנו"? ת:נכון את צודקת, את צודקת בזה. כב' השופטת:ומתי גילית שעשית טעות גברת? ת:מתי גיליתי כשלא היה הסכם? כב' השופטת:אני לא מבינה משהו אם הגיע לך רבע, בשביל מה את צריכה לחתום שאת מוותרת על רבע כדי לקבל בחזרה את הרבע. ת:כן, כי לא ידענו, לא ידעתי. כב' השופטת:לא ידעת שמגיע לך רבע? ת:לא, רק סיכמתי עם אחי. כב' השופטת:למה את צריכה לסכם עם אחיך כאשר מגיע לך רבע, תסבירי לי את זה. ת:אני לא יודעת, מה אני אגיד לך, רק סיכמתי עם אחי, ואחי הוא קיבל את זה, כי אמרתי בלי משפטים בלי כלום. כב' השופטת:אבל בשביל מה לחתום על משהו כדי שאת תסכמי שהוא בטל? איפה ההגיון? אם מגיע לך רבע אז אין צורך לוותר על זה, כדי לקבל את זה בחזרה. תנסי לשכנע אותי גברת. את חשבת שלא מגיע לך כלום? לא? (מנענעת ראש בשלילה) ידעת שמגיע לך רבע. ת:כן אני סיכמתי עם אחי. כב' השופטת:ידעתי שמגיע לך רבע ומה סיכמתי עם אחיך? ת:שמגיע לנו רבע, אז הוא אמר שיהיה בריא, הרבע מתחלק לשלושתנו, אמרתי בסדר, לשלושתנו אז לשלושתנו - זה הכל...." הנה כי כן, קרסה גרסת התובעת מאליה. 27.גם התובעת מס' 1 גילתה פירכות רבות בגרסתה. היא אומרת בחקירתה שחתמה על הוויתור אך מגיע לה רבע (ראו תשובותיה בעמוד 45 לפרוטוקול ישיבת 19/11/09 שורות 14 - 23). התובעת אמרה בחקירתה הנגדית שאכן מי ששכר את שירותי בא כוחה היא בתה ד.. כאשר נשאלה אם חתמה על תצהיר העדות הראשית ענתה כך (עמוד 47 לפרוטוקול ישיבת 19/11/09): "ש:את קראת את התצהירים עליהם חתמת? ת:אני לא הבנתי אפילו שאם ככה יראה לי, לא הבנתי מה בדיוק פירוש המילה. ש:אבל חתמת. ת:כן. ש: כי הוא אמר לך לחתום? ת:כן. החתימה זה על הרבע? כב' השופטת:איך את יודעת שהחתימה זה על הרבע גברת? ת:אני ידעתי. ש:הוא לא אמר לי. כב' השופטת:הוא הסביר לך. ת:את חותמת וגם ד., היא אמרה לי, הבת שלי. כב' השופטת:מישהו הקריא לך את התצהיר? ת:כן. כב' השופטת:מי? ת:הוא הקריא לי, אני לא יודעת כל כך. כב' השופטת:אז הבנת מה שהוא הקריא לך? ת:הוא רק אמר לי רק ככה קטע קטן. כב' השופטת: האם הבנת מה שהוא הקריא לך? ת:על הרבע... בהמשך דבריה אמרה התובעת כי לכל אחת מהתובעות מגיע רבע וכך גם לאחותן המנוחה (עמוד 48 עד 56) אך מיד אחר כך (שורה 8 - 9) היא אומרת שלכל השלוש מגיע רבע ואחר כך שוב מסבירה כי לכל אחד מהאחים (3 האחיות וז.) מגיע רבע. בהמשך לדברים אלה, עימת אותה ב"כ הנתבע עם האפשרות שכאשר התייצבה בפני עורכת הדין ברמת השרון היא ויתרה לאחיה הנתבע על הבית (עמוד 48 שורות 25 - 26) ועל כך היא מסיקה בשורה 27 בעמוד זה: "ש:אחרי זה, אחרי שחתמת, אחרי שויתרת, סיפרת לבת שלך לד., וד. אמרה לך: מה פתאום? למה שתוותרי? ואז את התחרטת, נכון? ת:נכון. התחרטתי, כי אני לא הבנתי מה בדיוק אני לא כל כך מעכלת את זה וככה בראש שלי, לפי מה שמסבירים לי ואומרים לי בדיוק על מה אני חותמת, אני לא הייתי מבינה כל כך. ש:אני אומר לך שאחרי שאת חתמת אצל עו"ד (ב)...., ז. ביקר אותך (ב)בבית עוד פעם אחת או פעמיים, הוא היה מבקר אותך בימי שישי, זה נכון? הוא היה בא לבקר אותך בימי שישי. ת:זה הכל. ש:ואחרי שחתמת הוא בא לבקר אותך? ת:לא, לא גמרנו...." בהמשך (עמוד 50) מודה התובעת בחקירתה הנגדית כי בתה ד. שכנעה אותה "להתחרט" והיא מוסיפה: "...היא רק אמרה לי, היא צעקה עלי גם כן, מה התחרטתי אבל על הרבע אין לוותר. ש:היא אמרה לך שהיא רוצה את הרבע? ת:כן..." הנה הדברים מדברים בעד עצמם ואין לומר שהתובעת לא ידעה על מה היא חותמת. 28.בנסיבות אלה של עדויות התובעות כפי שהבאתי אותן לעיל, אין מקום לעניות דעתי לטענת האפסות (Non Est Factum). כידוע, מי שטוען את טענת האפסות, מוטל על שכמו נטל כבד ביותר של הבאת ראיות, ולהלן אצטט מתוך פסק הדין בעניין ע"א 7370/06 דניאל שני נ' אנדריי ברדיצבסקי: "... על מנת להוכיח את הטענה יש להראות באמצעות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית ו"הוכחות חותכות" שנים: ראשית, כי קיים שוני מהותי בין המסמך עליו חתם הטוען לבין זה שסבר כי חתם עליו, ובמקרה של כפיה, כי זו עלתה כדי "כפיה קיצונית" ששללה את רצונו החופשי. שנית, כי הצד החותם לא לקה בכישלונות בחתימתו על החוזה" (עניין הדר פסקאות 31 - 30). כן ראה דנ"א 7595/07 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית וכן ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז פ"ד נ"ח(3) 934 ; ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ליפו. אוסיף עוד בהקשר זה כי הפסיקה קבעה כי הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" בהיותה טענת הגנה, הוא נטל כבד יותר מן הנטל הרגיל במשפט אזרחי, ונדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית והוכחות חותכות כדי להוכיח הטענה, שכן אדם החותם על מסמך... חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו יהיה תוכן המסמך אשר יהיה. ראה בעניין זה ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פ"ד י"ט(2) 113. אוסיף עוד כי לאחרונה נסקרה הקונסטרוקציה המשפטית של טענת האפסות בפסק הדין בעניין ע"א 8163/05 הדר נ' פלוני ובו נקבע כי תחולתה של טענת "לא נעשה דבר" מותנית בקיומם של שני יסודות: הראשון הוא קיומו של שוני קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם לבין המסמך עליו חתם למעשה. היסוד השני הנדרש הוא הוכחת העדר רשלנות מן הצד הטוען לטענת האפסות. לרוב, משמעות יסוד זה היא כי לא יכול צד שחתם על חוזה מבלי שטרח לקראו "להינצל" מחיוביו החוזיים בטענה שלא נעשה דבר. הפסיקה בכלל, לא ראתה בעין יפה את העלאה של הטענה ועל פי הרוב נטתה לדחותה. ראה ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו פ"ד נ"ד(2) 559. בפסק דין זה נסקרה הפסיקה האנגלית המתייחסת לפסק הדין בעניין סונדרס דוקטרינת "דבר לא נעשה" תוך ציון כי ההלכה צומצמה והמקרים בהם התקבלה הטענה בפסיקה - הם נדירים. הודגש כי מדובר בהלכה אנכרוניסטית שיש להגבילה ע"י קביעת מבחנים אובייקטיביים. 29.המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל - התובעות לא הרימו את הנטל המושת עליהן לצורך הוכחת טענת האפסות, ונוכח קריסת גרסתן כפי שהבאתי לעיל, לא נותר לי אלא לדחות טענה זו מכל וכל. הטענה כי לא ניתן היה לחתום על תצהירי ההסתלקות עקב קיום צו ירושה 30.התובעות טוענות כי בזמן שחתמו על תצהירי ההסתלקות אצל עו"ד איילה אופיר, היה כבר צו ירושה קיים למנוחה שניתן בהסכמה בפני בית הדין הרבני האזורי בת"א מיום 31/10/96 (סומן כנספח ת/38 לכתב התביעה). וזאת משני טעמים - כי ההסתלקות היא לנכס מסוים, היינו לבית כיוון שהכספים חולקו והדבר אסור על פי חוק הירושה, וכן כי ניתן להסתלק רק כל עוד לא חולק העיזבון, וזאת כעולה מסעיף 6 לחוק הירושה - תשכ"ה 1965. אין בידי לקבל טענה זו ולהלן אפרט הטעמים לכך: 30.1 על פי התשתית הראייתית אשר הונחה בפני צו הירושה שניתן בבית הדין הרבני בוטל בהסכמה ע"י הצדדים והתיק הועבר לרשם לענייני ירושה, ועקב ההתנגדות הועבר התיק לביהמ"ש. משבוטל צו הירושה (ועוד בהסכמת הצדדים) איני רואה פגם בתצהירי ההסתלקות מן העיזבון. 30.2 צודק הנתבע הטוען בסיכומיו שניתן להסתלק מירושה על דרך של תיקון צו ירושה קיים, כלומר עקרונית ניתן להסתלק מחלק בעיזבון גם לאחר מתן צו ירושה. ראה בעניין בש"א (חי) 11593/04 בת"ע (חי) 3260/97 משה בדר נ' האפוטרופוס הכללי (27/03/10) תק-מח 2004 (4) 11316 ; תמ"ש (ת"א) 82221/96 רות זעפרני נ' עובדיה (28/03/00) מפי כב' השופט גייפמן. כן אפנה בהקשר זה לפסק דינו של כב' השופט לוין (כתוארו אז) בע"א 314/79 שליין ואח' נ' עו"ד ברק מנהל עיזבון המנוחה בטי שינגוט פ"ד ל"ה(3) 225 בעמוד 234 הקובע כדלקמן: "...פטירת המוריש ואפילו צו ירושה שניתן על עיזבונו, אינם מקנים ליורשים זכויות בנכסים ספציפיים וזכותו של היורש בנכס מסוים מתגבשת רק לאחר שנכסי העיזבון חולקו בהתאם לחוק". ומפרש זאת עו"ד קראוס בספרו "דיני ירושה ועיזבון" הלכות, חלק ב' עמוד 79 -כך: "....דהיינו רק לאחר ביצוע האמור בסעיף 107 לחוק סילוק חובות העיזבון, לפיכך צו ירושה אינו מאפשר חלוקת העיזבון כל עוד לא בוצעו הדרישות האמורות בסעיף 107 לחוק ושאר הוראות החוק הנוגעות לחלוקת העיזבון. עולה מכך, שאין מתן צו כאמור מונע "הסתלקות יורש מחלקו, אף לאחר מתן הצו"... ובהמשך: "כאשר ההסתלקות נעשתה לאחר מתן צו הירושה ופני חלוקת העיזבון יש לפנות ולתקן את צו הירושה". המסקנה המתבקשת בניגוד לטענת התובעות - ניתן להסתלק מהעיזבון גם לאחר מתן צו הירושה. 30.3 אכן צודק הנתבע בטענתו כי הטענה שאי אפשר להסתלק מירושה שבה ניתן צו ירושה (כאמור קודם שבוטל ע"י הצדדים על פי הסכמים) הינה טענה חדשה שזכרה לא בא בכתב התביעה, והיא נטענה לראשונה בסיכומים ובמובן זה, הרי יש בה משום "שינוי חזית" אסור, וגם זה טעם לדחות הטענה. 30.4 ראה בעניין גם פסיקת בתי המשפט ולהלן: בש"א (נצ) 1471/08 בעז' (נצ) 327/98 אשרף מיכל נ' האפוטרופוס הכללי חיפה. עמ"ש (מרכז) 6374-05-08 משה קורן נ' משה קורן. בדיקת הטענה המשפטית כי יש לבטל ההסתלקות כיוון שאין הסתלקות מנכס מסוים 31.התובעות טוענות (סעיף 12 לסיכומיהן) כי הן הסתלקו מ"נכס מסוים" והסתלקות כזו אינה אפשרית לפי חוק הירושה תשכ"ה 1965, ואף נאסרה בסעיף 6(ד) לחוק הירושה. אין בידי לקבל גם טענה משפטית זו, עיון בתצהירי ההסתלקות מראה שההסתלקות היתה כללית. ראה תצהירי ההסתלקות שסומנו נ/2 ו-נ/3 בתיק המוצגים. כך התובעת נ.א. מצהירה בסעיף 4 לתצהיר נ/2: "אני מסתלקת בזה לטובת אחי מ.ז.מכל חלקי בעיזבון אימי המנוחה" וכך תצהיר התובעת מ.ת. - נ/3 בסעיף 4 שבו היא מצהירה: "הנני מסתלקת בזה לטובת אחי מ.ז. הנ"ל, מכל חלקי בעיזבון אימי המנוחה". הטענה בדבר מועד ההסתלקות 32.התובעות טענו כי תצהירי ההסתלקות בטלים משום שבוטלו קודם שהוגשו לרשם לענייני ירושה. אין בידי לקבל גם טענה זו ולהלן אפרט: 32.1 מבחינה עובדתית - שוגות התובעות בטענתן. המועד של תצהירי ההסתלקות הוא 10/01/07. על פי התשתית הראייתית שהונחה בפני גם הבקשה לצו ירושה נחתמה באותו מועד (ראה מוצג נ/7 בתיק המוצגים). הבקשה הוקלדה אצל הרשם לענייני ירושה ב-17/01/07. פנייתו של ב"כ התובעות או הרשם לענייני ירושה היא המודיעה על ביטול התצהירים מ-07/02/07 (ת/30 בתיק המוצגים) ומכתב עו"ד חרל"פ לעו"ד אופיר מיום 05/02/07 (ת/31 בתיק המוצגים). 32.2 גם מבחינה משפטית אין ממש בטענת התובעות. המועד הקובע לתוקף תצהיר ההסתלקות הוא מועד חתימתו ולא מועד הגשתו לרשם לענייני ירושה, והלכה למעשה, מרגע חתימת תצהיר ההסתלקות אין אפשרות "להתחרט" על התצהיר. ראה בעניין זה: ע"א 639/69 שלכטר נ' חרש פ"ד כ"ד(2) 138. כן ראה ספרם של שוחט, גולדברג ופלומין "דיני ירושה" עמוד 44. 33.המסקנה - גם דין טענה זו להידחות. הטענה בדבר מיהות מגיש ההסתלקות 34.עוד טענה השמיעו התובעות בסיכומיהן ולפיה ההסתלקות בטלה משום שהוגשה לרשם לענייני ירושה ע"י הנתבע ולא ע"י התובעות עצמן. אין בידי לקבל הטענה כי התובעות ייפו את כוחו של הנתבע ושל עו"ד אופיר למשלוח התצהירים ואין בכך כל רבותא, אין לטענה כל יסוד. סיכום ביניים טיעון משפטי מקדמי 35.כמפורט לעיל, אין בידי לקבל הטענות המשפטיות שנטענו בשם התובעות. אפשרות החזרה מתצהיר ההסתלקות. 36.ההלכה המשפטית קבעה כי ההסתלקות מחלק בירושה הינה אקט חד צדדי ללא אפשרות חזרה. המלומד פרופ' שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (בהוצאות "נבו") כרך 1 עמוד 87 לאמור: "6.חזרה מהסתלקות האם אפשר לו לאדם לחזור בו מהסתלקותו? לדעתנו, אין אדם יכול לחזור בו מהסתלקותו. עם הסתלקותו הוא חדל להיות בעל מעמד לעניין אותו עיזבון, ואין לטעון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. זה לדעתנו, המצב המשפטי לנוכח חוק הירושה, שאיננו מזכיר את אפשרות החזרה מן החזרה. דברים אלה, נכתבים למרות פסיקתו של ביהמ"ש העליון לפני כניסת החוק לתוקפו, שאדם יכול לחזור בו מהסתלקותו, כזו נעשתה ללא תמורה...". הכוונה בדברים אחרונים אלה (התייחסות לפסיקת העליון לפני חוק הירושה) היא לפסק הדין בעניין ע"א 177/62 תומא נ' מעלוף פ"ד ע"ז 2237. כן ראה גם ספרם של שוחט, גולדברג ופלומין "דיני ירושה" בעמודים 42 - 44. פרשנות משפטית מקובלת זו, נשענת בין היתר על הניתוח המשפטי כי חוק הירושה דורש כי הסתלקותו של קטין ושל מי שהוכרז פסול דין, טעונה אישור של ביהמ"ש, וזאת כפי שכותב המלומד שילה בספרו הנ"ל: "ברור שההסתלקות איננה נעשית ע"י הקטין או פסול הדין, אלא נעשית בשמם ע"י האפוטרופוס שלהם, אף על פי כן, אין בכוח האפוטרופוס להסתלק על דעת עצמו...". אמור מעתה להוציא שני חריגים אלה (קטין ופסול דין) שבהתייחס אליהם נתן המחוקק את דעתו, הסתלקותם של האחרים היא מיידית ואיננה ניתנת לחזרה ממנה. 37.ערה אני לכך שיש גם פסיקה סותרת, הגורסת שניתן לבטל תצהירי הסתלקות מעיזבון וראה בעניין זה ת"א (חי) 586/01 הנייה אסעד לבינאווי נ' עבד לטיף אסעד ליבנאו ואח' מפי כב' השופט מ' נאמן. ואולם, בכל הכבוד, אני סבורה כי ביטול לתצהיר הסתלקות יכול להיעשות אך ורק אם יכריע ביהמ"ש, כי על פי הכללים הנקוטים בדין המהותי ועקרונות תום הלב בוטל מסמך חד צדדי, זה היינו מסמך בעל חשיבות כמו תצהיר הסתלקות אינו יכול להתבטל בהבל - פה, במכתב עורך דין או על פי הודעה בין בכתב ובין בעל פה. תמיכה לכך אני מוצאת בפסק דינו המקיף של כב' השופט גייפמן בתמ"ש (ת"א) 82221/96 זעפרני נ' שלאם, ממנו אצטט בהקשר זה כדלקמן: "חוק הירושה אינו מזכיר במפורש את האפשרות של חזרה מן ההסתלקות, אין מדובר בלאקונה אלא בהסדר שלילי. לעניין זה מבהיר המחוקק בהצעת החוק מ-1952 בעמוד 46: בהצעתנו אין גם הוראה השוללת את האפשרות לחזור מן הויתור... בחוק המוצע אין קשר כזה, ואין מקום להניח שאדם יוכל לחזור בו מהודעה בכתב שמסר לביהמ"ש ושאינה יכולה להיות תלויה בתנאי. לפיכך, לא ראינו צורך בהוראה מיוחדת לשלילת זכות החזרה...". ובהמשך: "... משהשתכללה פעולת ההסתלקות, לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורנית ולאפשר חזרה מן ההסתלקות כדוגמת ההסדר של התחייבות לתת מתנה הקבוע בחוק המתנה. חזקה על פעולה משפטית שהיא בלתי הדירה החל מן השעה בה ושוכללה הפעולה. אמנם נפסק בע"א 177/62 תומא נ' מעלוף פ"ד ט"ז 2327 שניתן לחזור מהסתלקות, אולם פסק דין זה ניתן לפני חקיקת חוק הירושה. לפני כניסת חוק הירושה לתוקפו הכירו בתי המשפט באפשרות יורש להסתלק מחלקו בעיזבון למרות שלא נמצא לכך הסדר מפורש בחוק. לפיכך יכול היה ביהמ"ש של ירושה לפתח הלכה זו, שנקבעה ללא הוראת חוק ולקבוע שגם המסתלק יכול לחזור בו מההסתלקות. כן ראה מאמרו של א' וולף "הסתלקות יורש מחלקו בעיזבון מורישו" משפטים ה' 466". 38.בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את עמדת התובעות הטוענות כי ניתן לחזור מהסתלקות, ואני דוחה אפוא טענה זו. טענות התובעות לבטלות תצהירי ההסתלקות על פי הדין המהותי: 39.התובעות טוענות כי יש לבטל התצהירים מחמת הטעיה שהוטעו ע"י הנתבע בכל הקשור לחתימתן על תצהירי ההסתלקות. הן לא ידעו כלל וכלל על מה הן חותמות, לא הוסבר להן דבר לא ע"י הנתבע ולא ע"י עורכת הדין של הנתבע שבפניה חתמו על תצהירי ההסתלקות. 40.בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני בנושא זה אינה תומכת בטענותיהן של התובעות בעניין זה, ולהלן אפרט: 40.1 בכתב התביעה נטען כי התובעות לא ידעו כלל וכלל על מה הן חותמות, ולא הוסבר להן דבר (ראה האמור בסעיף 6 לכתב התביעה). כפי שכבר הראיתי לעיל, תצהירי העדות הראשית חזרו מילה במילה (ובגוף שלישי) על הניסוחים בתביעה, ולא ניתן היה ליתן אמון בתצהירי אלה. 40.2 עוד אוסיף שממילא גם תצהירי עדותן של התובעות לא הוגשו במועד, והוגשו בלא ליטול רשות מביהמ"ש ב-18/11/09 אחר הגשת תצהירי העדות הראשית של הנתבע, והכל כאשר החלטתי הראשונית בדבר הגשת תצהירי העדות הראשית קבעה כי - אין הגשת תצהירי עדות במועד תיחשב כויתור עליהם - כך שגם מטעם זה איני יכולה לקבל את הגרסה הכלולה בהם. 40.3 בסעיפים 24 - 29 לפסק דיני לעיל הראיתי כי ממילא גרסת התובעות קרסה בחקירה הנגדית ואין טעם לחזור שנית על אותם דברים. הובהר גם שהחרטה היתה "מאוחרת" כך אצל התובעת מס' 1 עקב התערבות בתה ד. וכך בחקירתה הנגדית של התובעת מס' 2 אשר בחקירתה בעמוד 14 לפרוטוקול לא יכולה היתה להסביר שהגיעה למשרד עורכת הדין לחתום שהיא מוותרת על רבע כדי לקבל בחזרה אותו רבע על פי סיכום בעל פה עם אחיה. הדברים נעדרו כל היגיון וחסרי אמינות. 40.4 התובעת 2 הודתה בחקירתה הנגדית (עמוד 42 לפרוטוקול) שכאשר נשאלה ע"י עורכת הדין אופיר אם היא מוותרת על זכויותיה, השיבה בחיוב. אביא מדבריה (משורה 20 ואילך): "ש:את כתבת שאחיך לקח אותך לעו"ד ב....? ת:כן. ש:שהוא הלקוח שלה, שהיא מטפלת בו בכל מיני עניינים. את יודעת שכתבת את זה? ת:שהיא תטפל בו. ש:שהיא מטפלת בו בכל מיני עניינים. ת:רק מה שהיא ביקשה. אתן מוותרות על הבית? אמרתי כן, אבל מה שמגיע לנו - לא..." וכך גם התובעת 1 עונה בחקירה הנגדית כי הקריאו לה את התצהיר (עמוד 47 לפרוטוקול ישיבת 19/11/09) וכך בעמוד 48 היא חוזרת שויתרה על הזכויות בבית לז.- "על הבית כן". הנה כי כן, אין מקום לטענה של הטעיה. 40.5 בתצהיר עדותו של הנתבע הוא מצהיר כי הבית אמנם רשום היה ע"ש הוריהם המנוחים של הצדדים, אולם כדברי הנתבע "מאז ומעולם אני מתגורר בבית ביחד עם משפחתי" (ראה סעיף 7 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע). הוא מוסיף כי לאחר פטירת אביו המנוח בשנת 1967 "כולם ידעו כי הבית הוא שלי והוא הובטח לי מאז ומעולם. אני בניתי ושיפצתי את הבית, ולמרות שאמא המשיכה להתגורר בבית עד לפטירתה בשנת 1996 היה ברור לכולם כי המדובר בבית שלי"... הנתבע מוסיף ומתאר כי הוא ואשתו סעדו את אימו המנוחה עד מותה, ושלוש אחיותיו הסכימו גם להסתלק לטובתו מעיזבונו של אביהם המנוח, וגם לאחר פטירת אימם המנוחה הן פנו לבית הדין כדי לקבל צו ירושה אך אז הסתבר כי חלק בבית עדיין רשום ע"ש האם המנוחה, בוטל צו הירושה בהסכמה. הוסכם בין הצדדים כי יפנה לעו"ד להסדיר הנושא. הנתבע תיאר כי נסע עם שלוש אחיותיו למשרדה של עורכת הדין, וכי עורכת הדין הקריאה את התצהיר לתובעת 1 ורק לאחר מכן זו חתמה עליו וכך גם היה לגבי הגיס (בעלה של האחות המתה) כאשר הכל נעשה ברוח טובה. גירסתו של הנתבע עמדה על תילה, ונשמעה אמינה גם לאחר החקירה הנגדית: הוא מתאר בעמוד 88 לפרוטוקול ישיבת 28/01/10 כי הם ישבו במשרד עו"ד אופיר כחצי שעה, וגם השיב כי עו"ד אופיר הסבירה לכל אחת מן התובעות בנפרד, את משמעות התצהיר עליו חתמו (ראה חקירתו הנגדית של הנתבע בעמוד 91 לפרוטוקול ישיבת 28/01/10). עדותו היתה אמינה עלי. 40.6 עו"ד איילה אופיר הבהירה אף היא מצידה את הדברים כפשוטים, עדותה היתה אמינה עלי, והתמודדה בסבלנות רבה עם גישתו העוינת של ב"כ התובעות כלפיה (ראה תשובותיה לחקירה הנגדית בעמוד 28 לפרוטוקול). אביא להלן דברים מתוך חקירתו הנגדית המדברים בעד עצמם (עמוד 75 לפרוטוקול ישיבת 28/01/10): "ש:זה נכון שיש לך המון כעס בתיק הזה אם על התובעות ואם עלי? ת:אין לי שום כעס כלפי התובעות, יש לי כעס כלפי אדוני בגסות הרוח בה הוא בחר לנהוג בתיק הזה. התובעות היו אצלי במשרד, התנהגו בצורה נאותה, הוסבר להן הכל בפירוט. (הן) ידעו על מה הן חתמו, הבינו כל דבר, התנהגו למופת, וכשאתה נכנסת לתמונה, הדברים התהפכו...." ובהמשך (עמודים 8 -7 לישיבת 28/01/10): "ש:האם מעבר להקראת התצהיר, נתת גם הסברים בעל פה? ת:כן. שאלתי אותן אם הן יודעות, אם הן מבינות את המשמעות ואמרו לי שכן. ש:זה המילים שלך, הן מבינות את משמעות התצהיר. ת:זה גם כתוב בתצהיר, הקראתי, הסברתי שהן מסתלקות מחלקיהן מירושת אימן המנוחה, לטובת אחיהן מ.ז..... ת:האם הסברת להן מה השווי של הנכס שהן מסתלקות ממנו? ת:לא היתה לי שום ידיעה לגבי שוויו של הנכס, וכיוון שמדובר כאן בעניין משפחתי, שהקרבה בין האחים היתה ברורה לעין ולא היה מדובר בעניין עסקי, לא מצאתי לנכון גם לבדוק שווי של (ה)נכס ושוויה של כל הסתלקות בנפרד..." . אין לי ספק כי עו"ד אופיר עשתה מלאכתה - נאמנה. 40.7 אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעות בסיכומיו כי יש לבטל תצהיר ההסתלקות מחמת טעות שכן הוא לא הבין ממרשותיו על מה חתמו (ראה סעיף 58 לסיכומים). ברור מאליו שב"כ התובעות לא יכול להעיד אלא כל שכן בסיכומים. 40.8 ברור מאליו שלא אוכל גם לקבל את טענת הטעות, והטענה על פניה מופרכת ואם הכוונה לכך שהתובעות טעו בחותמן על ההסתלקות מבלי שידעו את שווי ההסתלקות, הרי דומה טענה זו, ל"טעות בשווי העסקה" וכמוה אין הטענה יכולה להתקבל ודינה להידחות. 41.נטען ע"י התובעות כי הנתבע כפה עליהן את החתימה על תצהירי ההסתלקות ב"איום ובהבטחות שווא". לא מצאתי כל בסיס לכך בתשתית הראייתית שהונחה בפני, ההפך הוא הנכון - התובעות הכחישו דברים אלה כפי שהראיתי לעיל. אני דוחה אפוא גם טענה זו. 42.בסיכומי התובעות נטען כי במידה שייקבע שאין בחתימות על תצהירי הסתלקות משום מירמה, יש בכך עושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים. ב"כ התובעות טוען כי כתב הויתור נחתם תוך ניצול מצוקתן של התובעות, חולשתן השכלית בהיותן חסרות השכלה ותנאים שנוצרו לאחר החתימה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. 43.אין בידי לקבל את טענת העושק וזאת מכמה טעמים: 43.1 לא הוכח כלל ועיקר כי כתב הויתור נחתם תוך ניצול מצוקת התובעות או שהתובעות בכלל היו נתונות במצוקה. על פי תיאור הדברים מפי הנתבע - היה ברור לכל שהבית שלו, הוא שיפצו, הוא השקיע בו והוא התגורר בו כל השנים עם משפחתו ואימו המנוחה. התובעות חתמו על ויתור לטובתו גם בעיזבון אביהם המנוח, כך שאין בטענה כל ממש. אמת נכון שהתובעות אינן משכילות, וייתכן שגם אחת מהן אינה יודעת קרוא וכתוב, אך התצהיר הוקרא לה, ובאותו אופן חתמה גם על תצהירי העדויות בתביעה שלפני ועל המצהירים התומכים בתביעה. לא הוכח גם היסוד השני של עילת העושק היינו כי "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל". כאשר יש ויתור הרי המיותר מסתלק לחלוטין מרכוש, וביחסים הפנים משפחתיים הדבר מקובל, ואין בכך חוסר סבירות. בנסיבות אלה, ומשלא הוכחו יסודות העושק, אין לקבל הטענה. 43.2 אוסיף ואומר כי הפסיקה קבעה באשר ליסודות עילת בטלות חוזה בטענת עושק כ"... מצב העשוק, מצוקתו חולשתו השכלית או הגופנית וחוסר ניסינו, צריך להיות חמור וקיצוני כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק". ראה ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון פ"ד ל"ו(1) 762 ; ע"א 11/84 רבינוביץ' נ' שלב פ"ד מ(4) 533. כדי להבהיר, הפסיקה פירשה את המצוקה של העשוק כ"מצב של צרה ודחק שאליו נקלע המתקשר. מצוקה איננה מצב של עוני ומחסור או אי נוחות הנגרמת עקב הצורך להתמודד עם קשיים כלכליים, אלא שינוי פתאומי המביא ללחץ כלכלי או פסיכולוגי חמור מכיוון שהמועד הקובע לעניין מצבו של העשוק הוא מועד ההתקשרות, אין צורך שהמצוקה תהיה מחמיצה ומתמשכת... אחד המבחנים לקיומה של מצוקה הוא היעדר אלטרנטיבה ממשית סבירה להתקשרות בחוזה הנדון". ראה ספרו של פרופ' גבריאלה שלו "דיני חוזים" "דין, הוצאה לאור" בעמוד 265. אף אחד מהרכיבים הנמנים לעיל לא התקיים כאן, ואין תמיכה בתשתית הראייתית שהונחה בפני למצב של "דחק חמור קיצוני" ואין מצב של "חוסר אלטרנטיבות" ואין "שינוי פתאומי" וכיו"ב. נראה שב"כ התובעות מנה אחד לאחד את העילות בספר החוקים בלא קשר למציאות העובדתית נשוא התיק שהתנהל בפני. 43.3 צודק ב"כ הנתבע בטענתו בסיכומיו כי טענות התובעות שחתמו על תצהירי ההסתלקות עקב "כבוד" לאחיהן נטענו לראשונה רק בסיכומים, וגם בכך אין משום "עושק". 43.4 איני מוצאת כי התובעות רפות שכל או בעלות חולשה שכלית, הוכח כי לאחת מהן שתי דירות והאחרת יכולה היתה לרכוש דירה בכפר סבא בכספים שקיבלה מגירושיה ומהוריה אף סירבה לעשות כן, אם כי אני חוזרת ומציינת שמצב כלכלי אינו מבסס עילת עושק כפי שהבאתי לעיל, ובכל הכבוד אין בו שינוי פני תדהר בבחינת "ולא תהדר דל בריבו". 43.5 אין בידי לקבל את חוות הדעת שצירף התובע לתוך מוצגיו. כידוע, בביהמ"ש למשפחה אם רוצה אחד הצדדים להסתמך על חוות דעת, עליו לבקש מביהמ"ש מינוי מומחה (או שמאי במקרה זה). ראה תקנה 258י"ב לתקס"א התשמ"ד 1984 וראה גם החלטתי בעמוד 7 בפרוטוקול ישיבת 30/06/09, וכמובן שאין לבסס על כך כי תנאי ההסתלקות "גרועים" מן המקובל. כאמור לעיל, התובעות הסתלקו לטובת התובע גם בשנת 1967 (מעיזבון אביהם) והדבר נעשה אז כעתה מטעמים משפחתיים ועקב מגוריו רבות השנים של הנתבע בבית. 44.אין בידי לקבל גם את טענת התובעות בדבר "היעדר תמורה". איני מבינה את הטענה ומדוע צריכה בכלל להינתן תמיכה עבור הסתלקות? אני מקבלת את עמדת ב"כ הנתבע בסיכומיו כי התובעות הסתלקו לטובת אחיהן בהמשך ישיר להסתלקותן אחרי פטירת אביהן המנוח, משום שידעו כי על פי ההסדרים המשפחתיים או הבטחות ההורים, הבית הובטח לנתבע. אני דוחה אפוא גם טענה זו. 45.אין בידי לקבל גם את טענות התובעות באשר להיות תצהיר ההסתלקות משום "חוזה פסול" או חוזה שנעשה בחוסר תום לב - אין בדברים אלה כל ממש ואין להם כל תמיכה בתשתית הראייתית שהונחה בפני. אוסיף ואומר שאין בתצהירי ההסתלקות משום עשיית עושר ולא במשפט. אין כל בסיס לטענה שתצהירי הסתלקות שנחתמו כדין, נעשו בעושר ולא במשפט, ואין לטענה כזו כל תמיכה בתשתית הראייתית שהונחה בפני. 46.אני דוחה גם את טענת התובעות בדבר "השפעה בלתי הוגנת". המדובר בתצהיר הסתלקות ולא בעריכת צוואה, ובכך צודק ב"כ הנתבע בסיכומים, גם אם הנתבע היה נוכח בעת החתימה על תצהיר ההסתלקות אין בכך כדי לפסול התצהיר או להעיד על השפעה בלתי הוגנת. בכלל ספק הוא אם ניתן להחיל את דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת על תצהיר הסתלקות או על "חוזה" כהגדרת התובעות בסיכומיהם. 47.אין בידי לקבל את טענת התובעות כי לכאורה מדובר בטענת מתנה שבוטלה, ובעניין זה מקובל עלי הטיעון של הנתבע בסעיף 33 לסיכומיו. בעניין טיעון זה, אביא דברים היפים לענייננו מתוך פסק הדין בעניין תמ"ש (ת"א) 82221/96 (שם) להלן: "... אם למדנו שהסתלקות על פי דיני הירושה אינה בגדר העברה, הרי ממילא לא ניתן לפנות לחוק המתנה שדן העברה ללא תמורה. התפיסה בחוק הירושה היא שעם עשיית ההסתלקות נעקר היורש מן הירושה, ולפיכך קיימת אבחנה בחוק הירושה בין הוראות סעיף 6 (הסתלקות מזכות בעיזבון) לבין ההוראה בסעיף 7 לחוק הירושה (העברת חלק בעיזבון). מסתלק מרגע הסתלקותו חדל להיות יורש, לעומתו יורש המעביר את זכותו לאחר - נשאר במעמד יורש. חוק המתנה אינו מתאים ליישום גם מהסיבה שפעולת ההסתלקות משתכללת עם הגשת הודעה ההסתלקות. ראה ע"א 639/69 שלכטר נ' חרש פ"ד כ"ד(2) 138. משהשתכללה פעולת ההסתלקות לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורנית ולאפשר חזרה מן ההסתלקות כדוגמת ההסדר של ההתחייבות לתת מתנה הקבוע בחוק המתנה. חזקה על פעולה משפטית שהיא בלתי הדירה החל מן השעה בה שוכללה הפעולה...". 48.המסקנה המתבקשת מכל האמור עד כה - אין בידי לקבל את הטענות שמן הדין המהותי שעוררו התובעות ואני דוחה אותן. אמינות הצדדים 49.כשאני בוחנת את אמינות הצדדים נראה כי יש יתרון בולט לנתבע על פני התובעות. עדותו של הנתבע היתה פשוטה, עניינית, בלתי מתלהמת ואפילו מאופקת. ניכרו בדבריו דברי אמת. מנגד, התובעות התלהמו בעדויותיהן, התנהגו שלא כראוי, והדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול, התחמקו ממתן תשובות ישירות, וניכר היה שניסו ליצור את הרושם שאינן מבינות. עדויותיהן היו בלתי אמינות בעיני. 50.אוסיף כי במיוחד מעדותה של התובעת 1 (הגב' נ.א) ניכר היה שהיא ממש פוחדת מבתה ד., שישבה בחלק הדיונים באולם ובחלק איתו מאחורי דלת האולם. ניכר היה שאותה בת שהיא כאמור לעיל בבחינת "נוכחת נפקדת" היא המושכת בחוטים. 51.גם בכך יש טעם כדי לדחות את תביעתן, וזאת למרות הנימוקים המשפטיים השונים שמיניתי לעיל עד כה. סיכומו של דבר 52.בשל כל האמור לעיל - תביעתן של התובעות לביטול תצהירי ההסתלקות נדחית. 53.כעולה מן האמור לעיל, תמ"ש 110640/08 ו-110645/08 - שתיהן התובענות לביטול תצהירי ההסתלקות של התובעות - נדחות. 54.לאור העובדה שאני רואה בתצהירי ההסתלקות מסמך מחייב, אני מורה כי הנתבע מ.ז. הוא יורשה היחידי של אימו המנוחה מ.ח. ז"ל. אני דוחה אפוא את ההתנגדות של האחות בת"ע 110643/08 ודוחה את בקשת צו הירושה של האחיות בת"ע 110642/08 ובת"ע 110641/08. הנתבע יוכל להגיש צו פורמלי לחתימתי. כללי 55.לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובעות, הגב' נ.א. ומ.ת., בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ירושהקטיניםהסתלקות מירושה