1. המנוחה בלומה קפש ז"ל (להלן - "המנוחה") הלכה לבית עולמה ביום 6.7.1975. ביום 3.12.1975 ניתן צו ירושה שהכריז על ארבעת ילדיה הם יורשיה בחלקים שווים ביניהם (תיק עזבונות 1478/75). בבקשה שלפני עותרת יהודית הברמן, בתה של המנוחה, לתקן את צו הירושה הנ"ל ולהכריז עליה כיורשת יחידה מאחר שביום 29.7.1997 חתמו שלושת אחיה על כתבי הסתלקות מחלקם בעזבון המנוחה. 2. הבקשה א. בבקשה שהגישה המבקשת באמצעות בא כוחה המלומד, עו"ד בנימין-מרדכי שגיב, נטען, על דרך הסתם, כי הואיל ושלושת היורשים האחרים הסתלקו ממלוא חלקם בעזבון המנוחה, מתבקש בית המשפט "ליתן צו ירושה מתוקן". ב. לבקשה צורפו שלושה "כתבי הסתלקות" בנוסח אחיד, לאמור: "1. אני (...) הנני יורש/ת של 1/4 (רבע) מעזבון המנוחה בלומה קפש ז"ל, מכח צו הכרזת ירושה שניתן בתיק ירושה 1478/75 (...) ביום 3.12.75. 2. הריני מודיע/ה בזאת באופן מוחלט ובלתי חוזר על הסתלקותי ממלוא חלקי בעזבון הנ"ל. קבלתי הסבר אודות משמעות הודעה זו. 3. אני מוסר/ת הודעה זו על מנת שתוגש לבית המשפט לשם תיקון צו הכרזת הירושה דלעיל, על מנת לאפשר העברת הזכויות בדירת מגורים הכלולה בעזבון ולכל צורך ועניין אחר". בתחתיתו של כל "כתב הסתלקות" נכתב תצהיר שבו הצהיר כל אחד מן היורשים הנ"ל כי "אני מצהיר/ה בזאת כי כל העובדות שציינתי בהודעת ההסתלקות דלעיל הן אמת". הא ותו לא. ג. למרות שבא כח המבקשת התייחס בסיכומיו ל"תצהיר המבקשת", אין בתיק בית המשפט תצהיר כלשהו של המבקשת בתמיכה לבקשה (ייתכן שכוונת עו"ד שגיב היא לתצהיר שנשלח לבא כח היועץ המשפטי לממשלה, כאמור ב"התנגדות להגשת 'הודעה על עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה' (...)" שהגיש לבית המשפט. מכל מקום, לתיק בית המשפט לא הוכנס תצהירה של המבקשת). 3. טענות המבקשת א. סיכומי הטענות שהוגשו על ידי בא כח המבקשת רצופים עובדות שלא הוכחו בתצהירים. מן הדין, על כן, להתעלם מן העובדות האמורות. ב. בא כח המבקשת טען כי העזבון "ממוקד בדירת 'עמידר' קטנה בתל חנן". לדבריו, בכוונת היורשים להעביר את מכלול זכויותיהם בדירה לאחד מנכדיה של המנוחה, בנה של המבקשת, דוד הברמן, שהוא איש מוכה גורל, חרש מלידה שאיבד אף את ראייתו ועתה הוא עיוור, נכה 100%. הדרך לעשות זאת, ללא תיקון צו הירושה, הינה, לטענת עו"ד שגיב, "סיבובית" ו"מסורבלת" וגלום בה - "(...) נטל של אי נוחות וקשיים לא רק ליורשים, כי אם - ואולי בראש ובראשונה - לממלכה ולמערכותיה המשפטית והמינהלית (כך במקור!) המלוות את ההליך". לעומת זאת, טען עו"ד שגיב, "דרך פשוטה בהרבה" היא הדרך של תיקון צו הירושה כמבוקש: המבקשת, אמו של הנכד הנ"ל, תרשם כבעלת הזכויות בדירה והיא תעבירן לבנה. ג. בא כח המבקשת טען כי מדובר כאן ב"עניין בנאלי" וכי משיקולים של הגיון, צדק ומדיניות מינהלית ומשפטית, מן הראוי להסיר את התנגדות בא כח היועץ המשפטי לממשלה למבוקש. ד. עו"ד שגיב טען כי היורשים זכאים להסתלק מחלקם בעזבון "בלא הגבלת זמן, ובלבד שהעזבון טרם חולק". מדובר ב"אקט חד-צדדי של המסתלק, שכל כולו מתמצה במסירת הודעה בכתב לבית המשפט". הזכות להסתלק כאמור, "אינה נקשרת לאישורו של בית המשפט". ה. עו"ד שגיב טען כי הבקשה ממלאה אחר דרישות סעיף 72(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן - "החוק"). לדבריו, עצם ההסתלקות "מגלמת מצב חדש" וכן - "(...) רישומו רק לאחרונה בספרי המקרקעין של נכס המקרקעין נשוא צו הירושה ממלא אחר הדרישה לקיום עובדה חדשה". 4. טענות המשיב עו"ד גב' חנה עזרא, באת כוחו המלומדת של המשיב, בקשה לדחות את הבקשה מן הנימוקים שפורטו על ידי המשיב בהליך אחר שנדון בפני בקשר לסוגיה של תיקון צו קיום צוואה (המר' 31830/96 תיק עזבונות 903/80 ליאו אדם נגד האפוטרופוס הכללי, החלטה מיום 7.1.98). 5. דיון א. לאחר עיון במכלול נסיבות העניין ובטענות באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. משניתן צו ירושה הרי שחל הכלל בדבר סופיות הדיון ויש לראות את הענין כענין שהוכרע. עם זאת, הותיר המחוקק פתח לתיקונו או ביטולו של צו ירושה גם לאחר שניתן. זאת עשה המחוקק בסעיף 72(א) לחוק. סעיף 72(א) לחוק קובע לאמור: "בית המשפט שנתן צו ירושה או צו קיום רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו. אולם רשאי בית המשפט שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו או לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה". מנוסחו של סעיף 72(א) לחוק עולה כי שתיים הן העילות שבעטיין הוסמך בית-המשפט לתקן או לבטל צו ירושה או צו קיום צוואה שניתנו על ידו: האחת, כשהמבקש מצביע בפני בית המשפט על עובדות "שלא היו בפניו בזמן מתן הצו". השניה, שהמבקש משמיע טענות שלא נטענו בפני בית המשפט בעת שנתן את הצו. אך בכך שהמבקש עובר את המשוכה שבהצבעה על עילה שיש בה כדי להצדיק פתיחתו של עניין שהסתיים, כאמור, לא די. על המבקש לשכנע את בית המשפט שאין מקום, במקרה הספציפי, לסרב להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש מפנה אליהן בשל כך "שהמבקש יכול היה להביאה לפניו או לפני מתן הצו או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה". ג. השאלה העומדת בפני בית המשפט היא, בעצם, כיצד עליו להפעיל את שיקול דעתו בעת שהוא דן בבקשה על פי סעיף 72(א) לחוק. לעניין זה פסק בית המשפט העליון בע"א 4440/91 צבי טורנר נגד מאיר טורנר ואסתר מנו פד"י מז' (2) עמוד 436 בעמוד 439 לאמור: "התשובה לשאלה, מתי יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. אולם כעיקרון ניתן לומר, כי על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, למהותה, לטיבה ולמשקלה הלכאורי של העובדה או של הטענה החדשה, וכן לגורמים עליהם עמד השופט בך בע"א 516/80 לשינסקי נגד הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי [1]. בעמוד 346 (שהתייחס אמנם לנוסחו הקודם של הסעיף), דהיינו: "א. מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט. ב. מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות של הסבר זה. ג. האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו". ד. לא מצאתי כל הצדקה להתיר, במקרה שלפני, חריגה מן הכלל בדבר סופיות הדיון. לא מדובר כאן בטעות המצריכה תיקון, וטענתו של עו"ד שגיב, כי העובדה שנכס המקרקעין הנדון נרשם בספרי רישום המקרקעין רק לאחרונה מהווה "עובדה חדשה" לצורך סעיף 72(א) הנ"ל, אינה מקובלת עלי: עובדת רישומו או אי רישומו של נכס פלוני, הנכלל בעזבון, בפנקסים המתנהלים על פי דין, אינה רלוונטית כלל לצורך תיקונו של צו ירושה על פי סעיף 72(א) לחוק. ה. בטענותיה של המבקשת אין משום הסבר משכנע לשאלה מדוע לא הסתלקו אחיה מחלקם בעזבון לפני מתן הצו או סמוך לאחר מכן ומדוע היו זקוקים לכך שיחלפו 22 שנים לאחר פטירת המנוחה כדי לעשות את הצעד הפשוט שעשו רק עתה? ו. יתרה מכך: אין בפני כל ראיה באשר לתכולת העזבון, מלבד הדירה הנדונה, ולאשר נעשה עמו. כך גם לא ברור מה היה על הדירה הנדונה למן פטירת המנוחה ועד היום: מי גר בה? האם הושכרה לצד שלישי? ואם כן, מי נהנה מדמי השכירות? לתהיות האמורות רלוונטיות לעניין שלפני מן הטעם הפשוט שלהלן: על פי סעיף 6 לחוק רשאי יורש, "כל עוד לא חולק העזבון", להסתלק "מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו". נראה כי הפירוש הנכון של סעיף 6 לחוק הוא כי אין הסתלקות מנכס מסויים בעזבון. הואיל ולא הובאו בפני ראיות באשר לתכולת העזבון, או כי הדירה הנ"ל הינה הנכס היחיד שנכלל בעזבון, הרי שהתוצאה המעשית מהיענות לבקשה שלפני תהיה מתן אפשרות להסתלק מנכס מסויים בעזבון (היינו, שכל יתר נכסי העזבון חולקו, וההסתלקות הינה רק מן הנכס שנותר, הדירה). לסיכום: לא נחה דעתי כי המקרה שלפני הוא המקרה המתאים להתרתו של תיקון צו ירושה כמבוקש. 6. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. ירושההסתלקות מירושהעיזבון