1. עניינו של פסק דין זה הוא במתן תשובה לשאלה האם יורש רשאי להסתלק מנכס מסוים, כאשר הוא נוחל את כל עזבון המנוח או את יתרת עזבונו של המנוח, וזאת על פי הוראות סעיף 6 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה). העובדות 2. המנוח מאיר אפרתי ז"ל נפטר והשאיר צוואה. המנוח ציווה את כל עזבונו למערערת, שהיא אלמנתו (וזאת במידה והיא תהיה בין החיים בעת מותו), למעט הדירה הנמצאת בקומה ב' ברחוב השנים 14 גבעתיים, הרשומה כיום בפנקס המקרקעין כגוש 6167 חלקה 541/3, אותה המנוח ציווה לבנו אלחנן אפרתי. 3. למערערת ולמנוח שני ילדים נוספים - חגי אפרים אפרתי וציפורה כהן בנמלך. 4. ביום 11.6.02 המערערת הגישה לרשם לענייני ירושה תצהיר הסתלקות, לפיו היא מסתלקת מירושת דירה אחרת, לטובת שני הילדים הנ"ל. הדירה שהמערערת הודיעה על הסתלקותה מזכייה בה היא דירת המנוח הנמצאת בקומה ד' ו-ה' ברח' השניים 14 גבעתיים והרשומה כיום כגוש 6167 חלקה 541/7 (להלן: "הדירה" או הדירה נשוא ההסתלקות). המערערת הודיעה בתצהיר ההסתלקות כי "יתרת העזבון תועבר על שמי". 5. הרשם לענייני ירושה החליט ביום 28.11.02 (תיק מס' 39197), כי המערערת, אינה רשאית להסתלק מחלקה בדירה נשוא ההסתלקות, ונימוקו - הואיל והמערערת זכתה בכל העזבון "אין היא יכולה להסתלק מנכס מסוים בנכסי העזבון". הרשם לענייני ירושה סבור כי יורש רשאי להסתלק מחלקו בעזבון או מ"מנה", במידה וזכה במנה, אך הואיל וה"דירה" אינה בגדר "מנה", על-פי סעיף 40 (2) לחוק הירושה, המערערת אינה רשאית להסתלק מזכייה בה. על ההחלטה הנ"ל הוגש הערעור. טיעוני המערערת 6. סעיף 40 (2) לחוק הירושה הקובע: "40. אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים - (1) ...... (2) נכסי מנכסי עזבונו... (כחוק זה - מנה)". סעיף 6 (א) לחוק הירושה קובע: "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש... להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה כולה או מקצתה". המערערת טוענת כי הדירה נשוא ההסתלקות היא בבחינת "מנה", על-פי סעיף 40 (2) לחוק הירושה ולכן סעיף 6 (א) לחוק הירושה מאפשר לה לטענתה, להסתלק מזכייתה ב"דירה" (ר' סעיף 2 ב' לעיקרי הטעון של המערערת). טיעוני ב"כ היועץ המשפטי לממשלה 7. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה טוען בעיקרי הטיעון שהגיש, כי המילים "כולו או מקצתו" שבסעיף 6 (א) לחוק הירושה פורשו ברע"א 516/80 לישנסקי נ' שפירא, פ"ד לו (4) 337, 341 כ"מתייחסות לחלקו בכלל העזבון ולא לנכס מסוים הכלול בעזבון". וכי גם לאחר שהוספה התוספת לסעיף 6 (א) לחוק הירושה הקובעת כי ניתן להסתלק גם "ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה כולה או מקצתה" - לא השתנתה ההלכה שנקבעה בפרשת לישנסקי נ' שפירא הנ"ל, כאשר אין מדובר ב"מנה", אלא בנכס מנכסי העזבון שבהם זכה היורש באופן כללי. דיון 8. השאלה העומדת לדיון היא האם ניתן לפרש את המילה "מנה", ככוללת גם נכס מנכסי העזבון, שהמצווה לא ציווה אותו, במיוחד ובנפרד, למסתלק. דהיינו, האם "מנה" היא כל נכס מנכסי העזבון, גם כאשר נכס זה לא פורט בצוואה בנפרד ולא יועד ליורש מסוים? 9. כאמור, סעיף 40 (2) לחוק הירושה קובע כי המונח "מנה" כמוגדר בסעיף זה ("נכס מנכסי עזבונו...") יחול בכל מקום בחוק הירושה שבו נזכרת המילה "מנה". מכאן, שיש לקרוא את סעיף 6 (א) לחוק הירושה כך שהמילה "מנה" תוחלף במילים "נכס מנכסי העזבון": רשאי יורש... להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או מנכס מנכסי העזבון (או טובת הנאה מעזבונו), שהוא זכאי לו על פי צוואה, כולו או מקצתו. 10. מהי משמעותם של המילים "על-פי צוואה". האם נכסים שהיורש זכאי להם על- פי צוואה ושאינם מפורטים בצוואה, מהווים גם הם נכסים שנתקבלו "על-פי צוואה", או שמא רק נכס שפורש במיוחד בצוואה יחשב כנכס שנתקבל "על-פי צוואה"? אני סבור, כי משמעות הביטוי "על-פי צוואה" הוא כל נכס שהיורש זכה בו על-פי צוואה, גם אם הנכס לא פורט בצוואה. 11. אולם יש לתת נפקות גם להוראות סעיף 40 לחוק הירושה, הקובע, כי המוריש רשאי לצוות לאחד או לאחדים את כל עזבונו, או חלק יחסי מעזבונו - סעיף 40 (1), או נכס מנכסי העזבון, דהיינו "מנה" - סעיף 40 (2). על-פי סעיף 40 לחוק הירושה, "מנה" היא "נכס מנכסי העזבון" שהמוריש התייחס אליו בצוואתו וציווה אותו במפורש ליורש מסוים. 12. מאחר והמוריש, לא ציווה את הדירה נשוא ההסתלקות למערערת בנפרד, אלא ציווה לה את כל עזבונו, למעט דירה אחרת שאותה ציווה לבנו - לפיכך הדירה נשוא ההסתלקות, איננה בגדר "מנה". ומכאן שהמערערת לא הייתה רשאית להסתלק מזכייתה בדירה נשוא ההסתלקות. 13. הפרשנות הנ"ל למילה "מנה", ככל שהיא נוגעת להסתלקות מ"מנה", נראית לי נכונה, גם לנוכח האמור בסעיף 100 (ג) ו- 131 (א) לחוק הירושה: "100. (ג) ציווה המוריש נכס מסוים לפלוני, לא ימומש אותו נכס כל עוד אפשר לסלק חובות העזבון מתוך נכסי עזבון אחרים". "131. (א) הזוכה במנה אינו אחראי.... לחובות העזבון שלא חולקו לפני חלוקתו, אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון ונושה אינו רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה". פרופ' שילה כותב כי הוראות סעיפים 100 (ג) ו- 131 (א) לחוק הירושה קובעות כי "אין לפרוע חובות העזבון מנכסים אלה - אלא לבסוף, כשאין בעזבון נכסים אחרים" (ר' שילה, פירוש לחוק הירושה, כרך א', עמ' 477). על-פי דבריו של פרופ' שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה" יש לראות במערערת שלפנינו, שזכתה בכל עזבונו של המנוח למעט דירה אחת, כמי שזכתה ב"כל עזבונו" ולא כזוכה ב"מנה". (ר' שילה, שם, בעמ' 362). מכאן, פרשנות שתקבע כי כל נכס מנכסי העזבון, גם אם המוריש לא ציווה אותו במיוחד ליורש מסוים והוא נכלל בכלל נכסי העזבון שאותו יורש זכה בו על-פי הצוואה הוא בבחינת "מנה" - תביא לכך שלא תהיה כל משמעות, לגבי סדר סילוק חובות העזבון, בין יורשים שזכו במנה ויורשים שזכו בחלק מהעזבון. יש לשאוף להרמוניה חקיקתית בין הוראות סעיפי חוק שונים ורק במקרים מיוחדים ניתן לפרש הוראות חוק, כך שהן מאיינות הוראות חוק אחרות, דבר שאינו מתקיים כאן. לפיכך גם מטעם זה יש לדחות את פרשנותה של המערערת למונח "מנה". 14. במידה והמערערת רוצה להעביר את זכויותיה ב"דירה" לילדיה, היא יכולה לעשות זאת על-פי הוראות סעיף 7 (ד') לחוק הירושה. כאשר החוק לא רק שאינו מונע מיורש להעביר נכסים מסוימים שנתקבלו בירושה, אלא מאפשר זאת במפורש בסעיף 7 (ד') - אין מקום לתת למונח "מנה" פרוש הסותר את כוונת המחוקק, שהבחין בין נכס מנכסי העזבון ובין "מנה" לעניין ההסתלקות ובהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 516/80 לישנסקי נ' שפירא הנ"ל. 16. לפיכך אני דוחה את הערעור. 17. המערערת תשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. ירושההסתלקות מירושהעיזבון