בפני בקשת המבקשת לצירוף חליפי המשיבה 3 (להלן : "המנוחה") כנתבעים. המבקשת הגישה תביעה על סך 1,188,108 ₪ כנגד המשיבים 1-3. התביעה הינה לתשלום פיצויים ודמי נזק בגין נזקים שנגרמו למבקשת בשל ליקויים בתכנון ביתה של המבקשת וכן ליקויים בביצוע עבודות תשתית פיתוח מילוי והידוק הקרקע עליה נבנה בית המבקשת. על פי האמור בכתב התביעה, המנוחה היא שביצעה את כל עבודות התכנון הנדסי של בית המבקשת. המנוחה נפטרה ביום 12.9.10 . המבקשת עותרת בבקשה להמשיך ולנהל את התביעה כנגד יורשיה הפוטנציאליים של המנוחה: בעלה, מר שמחה בלושטין (להלן : "המשיב 4") ובתה היחידה, הגב' הלן טל בלושטין (להלן: "הגב' הלן"). המבקשת מציינת כי עילת התביעה בעינה עומדת וטוענת, כי צירוף יורשיה הפוטנציאליים של המנוחה נדרש לצורך המשך ניהול ההליך המשפטי ועל מנת להכריע בכל השאלות הכרוכות בתובענה. המבקשת מדגישה, כי מאז פטירת המנוחה, לא מונה מנהל עיזבון ולא הוגשה בקשה לקיום צו קיום צוואה, למרות שהמנוחה הותירה צוואה הדדית עם בעלה, המשיב 4 מיום 27.5.91. המבקשת מבקשת לצרף את המשיב 4 מכוח הצוואה ההדדית וכן את בתה של המנוחה, הגב' הלן, אשר ניהלה את ההליכים בתיק בשם אמה, הגישה בשמה כתב הגנה, ייצגה אותה בבית המשפט, ונטלה חלק פעיל בהתדיינות בתיק. המשיבים 1 ו - 2 מצטרפים לבקשה לצירוף חליפי המנוחה. המשיב 4 מבקש לדחות את הבקשה. לטענת המשיב 4, המבקשת אינה מבהירה כיצד צירופם של המשיב 4 ו/או הגב' הלן, אשר לא היו צד להליך, יביא לקידום השאלות השנויות במחלוקת. המשיב 4 מוסיף וטוען, כי אכן ערך צוואה הדדית עם המנוחה, אולם החליט שלא לפעול למימוש הצוואה, ובימים אלה הגיש בקשה להסתלקות מצוואתה ומירושתה של המנוחה. המשיב 4 טוען כי לא ניתן לחייבו לרשת את עזבון המנוחה, במיוחד לאחר שביקש להסתלק מצוואתה ומירושתה. לגבי הגב' הלן נטען, כי אין כל בסיס לצירופה, היא אמנם סייעה לאמה המנוחה להתגונן בפני התביעה, ואולם אין לה כל ידיעה לגבי המחלוקות נשוא התביעה. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, הריני קובעת כי יש לקבל את הבקשה ככל שמתייחסת לצירופו של המשיב 4 כחליף של המנוחה. ואלה נימוקיי: המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון בבקשה היא תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, הקובעת כי במקרה של מות בעל דין, רשאי בית המשפט להורות- אם ראה צורך בכך לשם יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר- כי מנהל העיזבון או היורשים או הנאמנים או חליף אחר של בעל הדין, כולם או מקצתם, יהיו לבעלי הדין. בהתחשב בטיב התביעה ועל יסוד החומר שבפני, מקובלת עלי עמדת המבקשת, כי לשם יישוב מלא של השאלות הכרוכות בתביעה, יש לצרף חליף למנוחה. גם העובדה, כי מדובר בסכסוך הנושא אופי כספי, תוך פגיעה רכושית אפשרית בעיזבון המנוחה, מצדיקה את צירוף מי שעלולים להיפגע מתוצאת פסק הדין, על מנת שתינתן להם ההזדמנות להעלות את טענותיהם. לענין זהותו של החליף, דרך המלך היא כי החליף יהיה מנהל העיזבון או יורשיו לפי דין של המנוח (ע.א 2900/09, פרלמן נ' מרקו קאירי בע"מ, ע.א 4138/07, אברהם נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, ע.א 5404/06, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עדרי). ואולם, בענייננו, על אף שחלפה כשנה מאז שנפטרה המנוחה, לא נתבקש צו קיום צוואה או צו קיום ירושה, ולא מונה לעיזבון מנהל או גורם אחר שרשאי לייצגו. בסיטואציה דומה, הכירה הפסיקה בשתי דרכים אפשריות: האחת: לבקש את צירופם של יורשיו הפוטנציאליים של המנוח, על פי צוואה שהותיר ואם לא קיימת צוואה, לבקש כי שאריו של המנוח שעשויים להיות יורשיו לפי דין, יהיו חליפיו. הדרך השניה היא: נקיטת הליך מתאים לשם קביעת זהות יורשיו של המנוח או למינוי מנהל עיזבון (ע.א 4923/09 עתילי ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ והאסמכתאות שם). בענייננו, עותרת המבקשת לפעול על פי הדרך הראשונה, וזאת מחמת המשאבים, הזמן והעלות הכרוכה בהפעלת הדרך השניה. הדרך בה מעוניינת המבקשת לפעול מציבה קשיים שכן קיים סיכון כי מי שהמבקשת סוברת כי הינו יורש פוטנציאלי של המנוחה אינו היורש על פי דין ו/או אינו היורש היחיד, וכן אין ידיעה לגבי טיב ושיעור חלקו הפוטנציאלי בעיזבון. חרף כך, אין למנוע מהמבקשת לנהל את תביעתה כפי שהיא מוצאת לנכון. על כן, בכפוף לכך שהמבקשת תעמוד בתנאים הנדרשים, יש להיעתר לבקשתה. בכדי לבסס את בקשתה, על המבקשת להניח תשתית עובדתית המלמדת כי לא מונה מנהל עיזבון ולא הוגשה בקשה לצו קיום צוואה או ירושה חרף חלוף זמן מעת פטירתה של המנוחה. כמו כן, על המבקשת להצביע על עובדות המבססות את זהות יורשיה הפוטנציאליים של המנוחה (ע"א 4923/09 הנ"ל). המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה, ככל שבקשתה מתייחסת למשיב 4 וזאת נוכח קיומה של צוואה הדדית שנערכה בין המנוחה לבעלה. לאור הצוואה, המשיב 4 הינו יורש פוטנציאלי של המנוחה. לא מצאתי, כי יש בתצהיר ההסתלקות שצירף המשיב 4 כדי לשלול את היותו יורש פוטנציאלי, הן מן הטעם שהתצהיר אינו נושא חותמת המלמדת כי הוגש כדין בהתאם לסעיף 6(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965 , והן מאחר שהתצהיר לא מפרט לטובת מי מסתלק המשיב 4 , כאשר לענין זה קובע סעיף 6(ב) לחוק הירושה, כי אין הסתלקות לטובת אדם אחר אלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. מעבר לכך, כאמור, לבית המשפט מסור שיקול דעת להורות גם על "חליף אחר", ובנסיבות העניין ולאור קיומה של הצוואה ההדדית, הריני סבורה כי המשיב 4 הינו בגדר החליף האחר הראוי. שונים הדברים ביחס לגב' הלן- לא שוכנעתי כי קיימות עובדות המבססות את זהותה כיורשת פוטנציאלית של המנוחה, ולא מצאתי כי הונחה תשתית עובדתית המצדיקה לצרפה כחליפתה. אכן, הגב' הלן ניהלה את ההליכים בשם המנוחה והתייצבה בשמה לדיונים בבית המשפט, ואולם אין בהתנהלות זו כשלעצמה כדי להכיר בה כחליפתה של המנוחה. בסיום הדברים יוער, כי אין בצירופו של המשיב 4 כדי לקבוע מסמרות בשאלת מעמדו כיורש על פי דין ו/או בשאלת חלקו בעיזבון המנוחה. סוף דבר הבקשה מתקבלת ככל שהיא מתייחסת למשיב 4 ונדחית ביחס לגב' הלן. הריני מורה על צירופו של המשיב 4 כחליף של המנוחה. הוראות בדבר המשך ניהול ההליכים, יינתנו במועד הקבוע לדיון. לסוגיית ההוצאות אדרש בסיום ההליכים. צוואהירושההסתלקות מירושהצוואה משותפת - הדדית