זהו ערעור על החלטת נשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון, כבוד השופט אזולאי, במסגרתה הורה כי הדיון בתובענה שהגישה המערערת יועבר מבית משפט השלום בבית שאן לבית משפט השלום בנצרת. רקע 1 .ראשיתה של פרשיה דיונית זו בהגשת תביעה נגד המשיבים לבית משפט השלום בבית שאן. המשיבים מצידם הגישו בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בנצרת, בקשה לה התנגדה המערערת בתגובתה. נשיא בתי משפט השלום קיבל את בקשת המשיבים והורה ביום 10.3.2010 כי התביעה תידון בבית משפט השלום בנצרת. בערעורה, שהוגש מכח סעיף 49(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), מבקשת המערערת לבטל את החלטתו של הנשיא ולהותיר את מקום הדיון בתובענה בבית משפט השלום בית שאן. תמצית טענות הצדדים 2 .שתיים הן טענות המערערת. האחת, כי בבקשה להעברת דיון בין בתי משפט השלום באותו מחוז, על המבקש הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת הדיון וכי במקרה דנן לא היה בטענות המבקשים כדי לעמוד בנטל זה כדבעי. שנית, כי החלטת הנשיא על העברת תיק לבית משפט פלוני במחוז שיפוטו הינה החלטה שיפוטית המשפיעה על זכויות הצדדים להליך, וככזו מחייבת היא הנמקה. 3 .מנגד, טען המשיב 1, כי העסקה נשוא כתב התביעה התקיימה והשתכללה בנצרת, וכי מטרת הגשת התביעה לבית משפט השלום בבית שאן היא להקשות על המשיבים בניהול המשפט רחוק מהמקום בו מתנהל מרכז חייהם. המשיבים 2 ו-3 טענו כי דין הערעור להידחות על הסף משהוגש במסגרת הליך שגוי, דהיינו, מבלי שנתבקשה וניתנה רשות להגשתו. לגוף העניין טענו כי החלטת הנשיא אזולאי ניתנה בשים לב לטיעוני הצדדים, ומכאן שאף אם החלטתו לא נומקה, אין מדובר בהחלטה שרירותית אלא בהחלטה שהתבססה על נימוקי הצדדים תוך אימוץ נימוקיהם וטיעוניהם של המשיבים. לבסוף טענו המשיבים 2 ו-3, כפי שטען המשיב 1, כי הצדדים כולם תושבי נצרת וכי העסקה נשוא המחלוקת השתכללה ונועדה להתקיים בנצרת. דיון והכרעה 4 .הכלל הבסיסי הוא, כי מקום בו תובענה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום, רשאי התובע להגיש תביעתו לכל אחד מבתי משפט השלום באותו איזור שיפוט שבסמכותו לדון בעניין (ראו: תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות); וראו גם: זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995) עמ' 72). לצד כלל זה, קיים סעיף 49 לחוק, הקובע לאמור: "(א) נשיא בית משפט השלום רשאי להורות שענין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט שלום במקום פלוני וטרם החל הדיון בו או שענין שהוחלט בו על פסלות שופט, בין שהחל הדיון בו ובין שטרם החל הדיון בו יהיה נידון בבית משפט אחר הנמצא באזור שיפוט שבו הוא מכהן כנשיא. (ב) החלטה כאמור בסעיף קטן (א) ניתנת לערעור לפני נשיא בית משפט מחוזי. (ג) בית המשפט שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד." סעיף זה הוחק לאחר שוועדה לבדיקת המבנה והסמכויות של בתי המשפט בראשות נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט מ. לנדוי, המליצה ליתן בידיו של נשיא בתי משפט השלום כלי לחלוקת נטל התיקים בין בתי המשפט שבמחוז שיפוטו בצורה המיטבית ביותר (ראו: עא (נצ') 25/85 ריאד נאיף זועבי נ' עובייד סעיד זועבי, ניתן ביום 5.9.1985, וכן תא 489/88 שילוח חב' לביטוח בע"מ נ' אמויאל דוד). לעניין המתח שבין הכלל הבסיסי המאפשר את בחירת בית המשפט בידי התובע לבין סמכותו של נשיא בית משפט השלום לפי סעיף 49 לחוק, אמר כבוד השופט טירקל כי: "סמכותו של נשיא בית-משפט השלום לפי סעיף 49לחוק אינה סמכות מינהלית גרידא ... לפי השיטה המשפטית הנוהגת אצלנו אין בעל דין זכאי לברור לו את השופט, אולם זכאי הוא לברור לו את בית-המשפט וללכת אחרי בית-המשפט היפה בעיניו, בנתיבי הכללים שנקבעו לכך בתקנות 3-6 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. (להלן- "התקנות"). החלטתו של נשיא בית-משפט השלום להעביר תובענה מבית-משפט שלום אחד למשנהו, משמעה ביטולה של זכות הבחירה של מגיש התובענה והעדפת שיקולים אחרים על פני אלה שהנחו אותו. לא ייעשה כן - בין על פי בקשת בעל הדין שכנגד ובין מיזמתו של הנשיא בלי שתינתן לבעלי הדין, ובראש ובראשונה - למגיש התובענה, הזדמנות לטעון את טענותיהם לענין זה, בחירת מקום השיפוט אינה ענין של מה בכך" (ע"א (ב"ש) 21/87 פרנז'ין מילמן נ' מרג'י מכלוף פ"מ תשמ"ז(3) 485). אכן, הזכות שהוענקה לתובע לבחור את בית המשפט שבו יתדיין, הינה זכות דיונית משמעותית ודרושים טעמים כבדי משקל כדי לבטלה. מהם אם כן, אותם טעמים אשר בכוחם לבטל את זכותו של התובע בבחירת מקום השיפוט? האם ניתן להורות על העברת דיון מכוח סעיף 49 לחוק גם בשל טעמים השונים מאלו אשר היוו בסיס לחקיקתו (קרי טעמי יעילות במחוז)? ככל שהתשובה לשאלה זו תהא בחיוב, הרי שיש לאמץ מבחן מתאים ליישוב הסתירה בין זכותו של התובע מזה ובקשתו של הנתבע מזה. 5.אחות בוגרת לה, להוראת סעיף 49 לחוק, בדמותה של הוראת סעיף 78 לחוק, המסמיכה את נשיא בית המשפט העליון להעביר תיקים בין מחוזות השיפוט השונים. אחד מבסיסיו של סעיף 78 לחוק הוא לייעל את עבודת בתי המשפט, ולפיכך: "החלטה לפי סעיף 78 הנ"ל אינה מותנית בהגשת בקשה ורשאי נשיא בית המשפט העליון, מיוזמתו, להעביר תיקים מבית משפט אחד למשנהו גם מטעמים של יעילות פעולתם של בתי המשפט". (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995) עמ' 85) בסיס נוסף הוא נוחות הנוגעים בדבר, כגון: מקום מגורי בעלי הדין, מקום מגורי העדים, מקום משרד עורך הדין, מקום המצאות הראיות וכיו"ב: "עילה חשובה להעברת דיון למקום אחר היא נוחיות כל הצדדים הנוגעים בדבר, ובכלל זה בעלי הדין עורכי הדין ואחרים" (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית (2007) עמ' 51) משראינו כי אחת מתכליותיו של סעיף 78 לחוק הינה יעילות הדיון (כפי תכליתו של סעיף 49 לחוק) ובהינתן העובדה כי בטרם הוחק סעיף 49 לחוק, בקשות דומות הוגשו לפי סעיף 78 לחוק, הרי שהמסקנה היא כי משהועברה הסמכות לנשיא בתי משפט השלום, היא עברה על שני אדניה, הן בסיס היעילות והן בסיס נוחות הצדדים. אמור מעתה, נשיא בתי משפט השלום עשוי להיזקק לבקשה מכוח סעיף 49 לחוק גם כאשר העילה נעוצה בנוחות הצדדים. כאן המקום לציין, כי ההבדל הבולט ביותר בין שתי הוראות החוק הוא בכך, שבהעברת דיון ממחוז אחד למשנהו מכוח סעיף 78 לחוק, יש לעיתים שבית המשפט הנעבר חַסר סמכות לדון בתביעה בעת שהוגשה, ואילו בהעברת דיון מכוח סעיף 49 לחוק, בית המשפט הנעבר היה מוסמך אף הוא לדון בתביעה שעה שהוגשה. הבדל זה מלמד כי כאשר ההעברה נעשית מכוח סעיף 49 לחוק, הפגיעה בזכותו של התובע (לבחור את בית המשפט שישמע תביעתו) קטנה באופן יחסי, שכן הדיון נותר באותו מחוז. 6 .עתה, משעברנו משוכה זו, שומה עלינו לשאת עיניים אל עבר הלכות בתי המשפט העליון בפסיקותיו מכוח סעיף 78 לחוק, בניסיון לאמץ אמת מידה מנחה בעניין: "בשנים האחרונות ניתן לסכם את ההלכות בסוגיה האמורה של העברת דיון כך: ראשית, צריך שיהיו קיימים טעמים ממשיים כבדי משקל המצדיקים העתרות לבקשה ואין די בכך שכפות המאזניים נוטות לצד זה או אחר; שנית, נשיא בית המשפט העליון ייטה להיענות לבקשה להעברת הדיון כאשר התביעה הוגשה בתחום סמכותו של בית המשפט, אשר בידיו סמכות פורמאלית, אך אין זיקה מוחשית כלשהי בין העניין לבין תחום סמכותו של בית המשפט ; שלישית, אין נשיא בית משפט העליון נעתר לבקשה להעברת הדיון המבוססת על טענה שעומס העבודה בבית המשפט שאליו מבקשים להעביר את הדיון קטן מהעומס בבית המשפט שאליו הוגשה התובענה ולפיכך התור לשמיעת התיק בבית המשפט ה"נעבר" יהיה קטן יותר, אולם רשאי הוא להביא בחשבון בגדר שיקולי הנוחות את העובדה שהעומס בבית המשפט ה"נעבר" רב מהעומס בבית המשפט שאליו הוגשה התובענה, כנימוק לסרב להעביר את התביעה." (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995) עמ' 88). 7 .אם כן, בבוא נשיא בתי משפט השלום להחליט בבקשה לפי סעיף 49 לחוק, עליו לבדוק האם מאזן הנוחות והיעילות נוטה באופן בולט לטובת בירור המשפט בבית משפט אחר. במקרה שלפנינו, מקום מגוריה ועסקיה של המערערת בנצרת, מקום מגורי המשיבים הוא בנצרת, העסקה נשוא התביעה נוצר ונועדה להתקיים בנצרת, משרדם של באי כוח המערערת ומשיבים 2 ו-3 ממוקם בנצרת ומשרדו של בא כוח המשיב 1 ממוקם בעפולה וחלק גדול מן העדים, כך נראה, יגיע אף הוא מנצרת. נוכח כל אלה נהיר הוא, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לקיום המשפט בבית משפט השלום בנצרת, ומשכך איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של הנשיא אזולאי. 8 .המערערת טענה בנוסף, כי הנשיא שגה שעה שלא נימק את החלטתו. אכן, חובת ההנמקה נושאת בחובה משמעות רבה. אחת מתכליותיה נעוצה בצורך להבטיח כי עשיית המשפט תתבטא גם במראית פני הדברים וכי תישמר האפשרות להעביר את הנמקת בית משפט בשבט הביקורת של ערכאת הערעור (ראו: עפ 446/01 מקס רודמן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 27.6.02, ואסופת המקורות המובאים שם). בשאלת מידת הפירוט הדרושה להנמקה פסק בית המשפט כי: "יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה של בקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני בית המשפט. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו שלו" (בג"ץ 7390/95 [לא פורסם] כפי שצוטט בדנא 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ניתן ביום 17.6.2002) משהונחו נימוקי הצדדים לנגד עיניו, עשה הנשיא אזולאי שימוש בסמכותו והורה על העברת הדיון לבית המשפט בנצרת, כבקשת המשיבים. במקרה זה, החלטתו של הנשיא אזולאי כמו התבקשה מעצמה נוכח החומר שהוצג בפניו. ברם, גם בנסיבות אלו, נוכח רגישותה של ההחלטה ככזו המסיגה את אינטרס המערערת וזכותה להגיש את תביעתה בבית המשפט המועדף עליה, רצוי היה כי ינמק בקצרה את שהחליט, אך אין בזאת בלבד כדי לשנות מהחלטתו. 10 .מכלול הדברים הביאני לכלל החלטה כי צדק הנשיא אזולאי בהחלטתו וכי אין מקום להתערב בה. 11 .בשולי הדברים אציין, כי ב"כ המשיבים 2 ו-3 נתפס לכלל טעות בטוענו כי הערעור הוגש בהליך שגוי, בשל הצורך בבקשת רשות ערעור, שהרי סעיף 49 לחוק קובע במפורש כי: "(ב) החלטה כאמור בסעיף קטן (א) ניתנת לערעור לפני נשיא בית משפט מחוזי". נוכח התוצאה אליה הגעתי, המערערת תשלם למשיב 1 שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. אין צו להוצאות המשיבים 2 ו-3. דיוןהעברת דיון