בקשות לביטול ולאישור פסק בוררות שניתן ביום 25.12.12 בעקבות מינוי של בית המשפט לתביעות קטנות. הרקע וההליכים 1. בין הצדדים התנהל הליך משפטי בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. מבקשת הביטול (להלן - המבקשת) היתה התובעת והיא עתרה להשבת שכר הטרחה ששלמה למבקש האישור (יכונה להלן- המשיב), עורך דין במקצועו, שהגיש תביעה שכנגד לתשלום יתרת שכר הטרחה שהגיע לו, לטענתו, על פי הסכם שכר הטרחה שכרת עם המבקשת. בדיון הראשון שהתקיים ביום 5.7.12 הציע בית המשפט לתביעות קטנות לצדדים לפנות להליך "גישור ובוררות", משלטעמו "ההליך בפני ביהמ"ש יותר מתאים להליך גישור בוררות באמצעות לשכת עורכי הדין". הצדדים הסכימו וביום 25.7.12 מונתה בוררת על-ידי לשכת עורכי הדין. 2. ביום 29.8.12 התקיימה "ישיבה מקדימה" לפני הבוררת במסגרתה העלו הצדדים את טענותיהם באופן כללי, וכן חתמו על הסכם בוררות לפיו התחייבו לשלם לבוררת שכר טרחה בסך של 7500 ₪, אף הצהירו כי ידוע להם "שהבורר המוסכם מכיר ויודע חלק מן העובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדעות שביניהם וכי הסכימו למינוי הבורר המוסכם מתוך ידיעת עובדות אלה...". בהחלטתה מיום זה הורתה הבוררת, בין היתר, למבקשת להגיש "בתוך 7 ימים מהיום את מלוא חומר התביעות הקטנות" וכן "תצהיר עדות ראשית...תוך 20 יום מהיום...", אף "לוודא כי מלוא החומר הנדרש הגיע למשרדה של הבוררת" (עמוד 3 לפרוטוקול). בתוך כך הצהירה המבקשת היא מתעתדת להעתיק את מקום מגוריה, ומסרה לבוררת את הכתובת החדשה, אף פרטי דואר אלקטרוני. 3. משהמבקשת לא הגישה את החומר הנדרש, אף לא תצהירי עדות ראשית, הורתה הבוררת למבקשת, בהחלטה מיום 9.10.12, להגיש את תצהיריה בתוך 10 ימים, והוסיפה כי "במידה ולא יוגשו התצהירים יינתן פסק דין בהיעדר הגשתם". החומר לא הוגש במועד שנקצב, אלא, כעולה מפסק הבוררות, רק ביום 7.11.12, דהיינו באיחור של כ- 17 יום. פסק הבוררות 4. ביום 25.12.12 ניתן פסק הבוררת, בו ציינה הבוררת כי מלוא חומר התביעה שנדרשה המבקשת להגיש, לא הוגש, כי תצהיר עדות ראשית מטעם המבקשת הוגש באיחור רב, רק ביום 7.11.12, אף ששלחה למבקשת בדואר רשום את פרוטוקול הישיבה, שחזר למשרד הבוררת מהסיבה "לא ידוע", אף לא נתקבלה תגובה לדואר האלקטרוני שנשלח אליה. בסעיף 5 לפסק ציינה הבוררת, כי לא התעלמה ממצבה הנפשי של המבקשת, כפי שהוצהר על-ידה בישיבת המקדמית ובתצהיר עדות הראשית, אך אין ניתן "להתעלם מחוסר שיתוף הפעולה מצד התובעת אשר התבטא בשיהוי רב בקבלת המסמכים הדרושים, קבלת רק חלק מהחומר הנדרש וכן פגיעה ביעילות ההליך". לגופם של דברים קבעה הבוררת בפסק הבוררות, כי המבקשת לא הוכיחה את עילת תביעתה נגד המשיב, משלא הוכיחה מצג שווא מצדו בגינו טענה להחזר שכר הטרחה ששילמה לו. הבוררת אף הוסיפה כי התרשמה שהמשיב ייצג את המבקשת בכבוד, השיג עבורה הצעת פשרה גבוהה - אך המבקשת דחתה אותה. הבוררת הדגישה כי למסקנותיה הגיעה על סמך טענות הצדדים בישיבה המקדמית ועל יסוד מספר מסמכים נלווים, שהוגשו על-ידי המשיב. תביעת המבקשת נדחתה, איפוא, והיא חוייבה לשלם למשיב 4,300 ₪ בהתאם לעתירתו בכתב התביעה שכנגד שהגיש נגדה. הבוררות אף חייבה את המבקשת לשלם את שכר טרחת הבוררת. הליכי האישור והביטול בבית המשפט לתביעות קטנות 5. המשיב הגיש לבית משפט לתביעות קטנות בקשה לאישור פסק הבוררת, ובהעדר תגובת המבקשת - אושר פסק הבוררת בהחלטה מיום 24.4.13. בחודש יולי 2013 הגישה המבקשת לבית המשפט לתביעות קטנות בקשה לביטול ההחלטה שאישרה את פסק הבוררות, וכן בקשה לביטול פסק הבוררת. בהחלטת בית המשפט לתביעות קטנות מיום 5.8.13 בוטלה החלטתה האישור מיום 24.4.13, בין היתר מהנימוק לפיו בית המשפט לתביעות קטנות נעדר סמכות לדון בבקשה לביטול פסק בוררות או להורות על אישורו. עוד קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי אין באמור כדי לחסום את דרכו של המשיב מלהגיש בקשה לפי חוק הבוררות לבית המשפט המוסמך. בעניין בקשת ביטול פסק הבוררת שהגישה המבקשת, העיר בית משפט לתביעות קטנות: "ברור כי בעניין זה חלים סע' 15(ב) לחוק הבוררות ותקנה 201 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984". הבקשות בבית משפט זה 6. ביום 15.8.13 הגיש המשיב לבית משפט זה בקשה לאשור פסק הבוררת. ביום 1.9.13 הגישה המבקשת, שאיננה מיוצגת, "כתב תשובה להמרצת הפתיחה" במסגרתה טענה, בין היתר, כי לא ידעה על קיומו של פסק הבוררת; כי זה לא נמסר לה; כי לאחר הישיבה המקדמית לפני הבוררת הייתה צריכה להתקיים ישיבה נוספת בטרם יינתן פסק הבוררת; כי פנתה למשרד הבוררת מספר פעמים בשל חוסר יכולת להגיש את המסמכים הנדרשים משום שהייתה בטיפולים רפואיים ובשל מעבר דירה. המבקשת צירפה תיעוד רפואי המעיד על בעיות נפשיות ורצף טיפולי בתקופה הרלבנטית, וכן ציינה כי המשיב פתח נגדה תיק הוצאה לפועל לביצועו של פסק הבורר. 7. ביום 21.11.13 קבעה רשמת בית משפט זה כי הדרך להתנגד לפסק בוררות הינה בדרך של הגשת בקשת ביטול פסק בורר לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, וכי "...בטרם החלטה לאשר הפסק אני מאפשרת למשיבה להגיש בקשה כדבעי לרבות בקשה להארכת מועד, ככל שנדרש". 8. ביום 16.12.13 הגישה המבקשת, שעדיין אינה מיוצגת, את בקשת הביטול שלפניי. בבקשתה חזרה על הטענות שהועלו על-ידה במסגרת כתב התשובה להמרצת הפתיחה, ללא כל התייחסות לאיזו מעילות הביטול שבסעיף 24 לחוק הבוררות. המשיב עתר לסילוק על הסף של בקשת הביטול מטעמים פרוצדוראליים. בהחלטתי מיום 27.1.14 ניתנה למבקשת אפשרות לנמק "...מדוע לא תמחק בקשתה בשל הטעמים להם טען מבקש האישור: הבקשה הוגשה באיחור; לא הוגשה בקשה להארכת המועד; בקשת הביטול הוגשה ללא תצהיר ולכאורה אינה מכילה עילות ביטול לפי החוק". 9. ביום 4.2.14 הגישה המבקשת "תגובה להחלטת בית המשפט", בה טענה כי הגישה את הבקשה בהעדר תצהיר בשל טעות וחוסר ידע בעניינים פרוצדוראליים; חזרה על טענתה כי לא קיבלה את פסק הבוררת, וכן טענה כי לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול, מאחר ועמדה בזמנים שנקבעו בהחלטת הרשמת מיום 21.11.13. עם זאת ו"על מנת למנוע דרישה נוספת להגשת בקשה להארכת מועד מוגשת בזאת בקשה להארכת מועד על אף העובדה שהמשיבה הגישה בקשתה במועד". אל התגובה צורפה בקשה לאקונית שהוכתרה ככותרת "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר", לה צורף תצהיר מאזכר בו הוצהר כי כל דברי המבקשת בבקשה הינם אמת. דיון הכרעה מחמת שרשרת של טעויות שיפורטו להלן אין מנוס מביטול כל ההליכים שהתקיימו בין בעלי הדין מאז הורה שופט בית משפט לתביעות קטנות על העברת ההליך לבירור במסגרת "גישור בוררות" באמצעות לשכת עורכי הדין. 10. סעיף 65 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, המסדיר העברת סכסוך לבוררות על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, קובע: (א) הוגשה תביעה לבית משפט לתביעות קטנות, רשאי שופט בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לדון בתביעה כבורר או להעבירנה לבורר אחר שהסכים לדון בה בלי לקבל שכר מן הצדדים. (ב) הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, למעט סעיפים 23 עד 29 ו - 31 עד 35, יחולו על בוררות לפי סעיף זה, ככל שהן נוגעות לעניין, אולם - (1) כל מקום שנאמר בו 'בית המשפט' ייקרא כאילו נאמר בו 'שופט בית משפט לתביעות קטנות'. (2) דין פסק בורר לפי סעיף זה, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. (ג) אין סעיף זה גורע מהסכם בוררות שבין הצדדים. 11. רואות עיננו, סעיף 65 לחוק בתי המשפט קובע הסדר מיוחד לדיון בתביעה שהוגשה לבית משפט לתביעות קטנות והועברה למסגרת בוררות, בשונה מתביעה שהוגשה לבית משפט שלום, או לבית משפט מחוזי, או לבית הדין לעבודה. שופט של בית משפט לתביעות קטנות רשאי לשמש בעצמו כבורר, בהינתן הסכמת הצדדים, והוא רשאי אף להעביר את הדיון בתביעה לבורר חיצוני ובלבד שהבורר המדובר הסכים לדון בתביעה בלי לקבל שכר מהצדדים. דרישה זו עולה בקנה אחד עם מהותו של בית המשפט לתביעות קטנות, אליו מוגשות תביעות על ידי אזרחים בלתי מיוצגים, ובו נדרש דיון מהיר, ענייני וללא עלויות מיוחדות. הסכמת הבורר לנהל את הבוררות ללא שכר הינה אפוא תנאי מוקדם להעברת סכסוך למסגרת בוררות על ידי בית המשפט לתביעות קטנות. יוער, כי סעיף 65 איננו פוגע בהסכם בוררות שנכרת על ידי בעלי הדין טרם הגשת התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, שאו אז הסכם זה נותר בתוקפו ומלאכתו של בית המשפט מתבטאת בעיכוב הדיון בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), 12. הבדל נוסף, והמהותי שבהבדלים, בין דיון בבוררות בתביעה שהוגשה במקור לבית משפט לתביעות קטנות להבדיל מבתי המשפט האחרים, נעוץ בסופיות פסק הבורר וליכולת לתקוף אותו. בהתאם לאמור בסעיף 65 הנ"ל, ההוראות העוסקות בביטול פסק בוררות, כמו אלו הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, על עשר עילות הביטול שבו, אינן חלות כלל על פסק בוררות מתביעות קטנות. אף לא ניתן להשיג על פסק הבורר, לאור הסייג שבסעיף 65 בהיגד "פרט לערעור". עמד על כך ד"ר ישראל שמעוני בספרו "דיני בוררות/אופק חדש בבוררות": "הוראות שונות של חוק הבוררות אינן חלות על בוררות זו (סעיף 65 (ב)(1)), כמו ההוראות העוסקות בביטול פסקי בוררות ובאישורם. גם לא ניתן להשיג על פסק הבורר. מעמדו של פסק הבורר הוא כמעמד פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, 'פרט לערעור'... השוואת מעמדו של 'פסק הבוררות' לפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מחזק את מעמדו ומייתר את הצורך באישור הפסק, מחד גיסא. מאידך גיסא - הוא שולל את האפשרות להשיג עליו כשם שניתן להשיג על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באמצעות הגשת בקשה לרשות ערעור." (מהדורה שנייה מורחבת, עמוד 114). לקביעה בדבר אי היכולת להשיג על פסק בוררות שבתביעות קטנות שותפה אף פרופ' סמדר אוטלנגי, בספרה בוררות / דין ונוהל: "... במקרה זה, מכח ס' 65 (ב) לחוק אין סמכות לבית המשפט לתביעות קטנות לבטל את הפסק, אך גם אין סמכות כזו לשום בית משפט אחר... אין דרך לבטל את הפסק שניתן בבוררות שנפתחה כך, בין על ידי בית המשפט לתביעות קטנות ובין על ידי בית המשפט המחוזי, ובין בדרך של ערעור על הפסק. הדרך היחידה העומדת בפני אותו צד היא להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי על בטלות הפסק (למשל, משום שניתן בלי לזמן את העותר, או בלי לתת לו זכות הטיעון, וכיוצא באלה פגמים היורדים לשורשו של עניין או הקשורים לכללי הצדק הטבעי." (מהדורה רביעית, כרך ב', עמ' 971). הנה כי כן, לאור התוצאה הייחודית בדבר השוואת מעמדו של פסק הבוררות לפסק דין של בית המשפט ולאור אי היכולת להשיג עליו אם בדרך של ערעור ואם בדרך של בקשת ביטול, שומה על בית משפט לתביעות קטנות לוודא שבעלי הדין, שבדרך כלל אינם מיוצגים, הבינו את משמעות ההליך המוצע להם ואת תוצאתו וסופיותו. עמד על חשיבות זו ד"ר שמעוני בספרו הנ"ל: "לאור ייחודה ומעמדה השונה של בוררות על פי סעיף זה (על מגבלותיה ויתרונותיה כפי שהובאו לעיל) חובה על בית המשפט לתביעות קטנות, במיוחד שעה שהוא מעביר את ההכרעה לבורר חיצוני, להקפיד כי הצדדים מקבלים על עצמם את 'כללי המשחק' שאותם מכיל סעיף זה וכי הם מודעים לתוצאות החלטתם. חובה זו מקבלת משנה תוקף בשל העובדה כי מטבעו של בית משפט זה מדובר בכלל בצדדים שאינם מיוצגים". (שם, עמוד 114). 13. ומה יהא, איפוא, דינו של פסק בוררות שניתן על ידי בורר אליו הועבר הסכסוך על ידי בית המשפט לתביעות קטנות עת לא הוסברו לצדדים משמעות ההליך ותוצאתו הסופית, ועת הוכח שהבורר דרש וקיבל שכר עבור ניהול הבוררות? שאלה זו נדונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשת רשות ערעור 24/94 ציון אביב נ' חן מתכות (חנניה) בע"מ, שם הועבר סכסוך שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות לבורר שימונה על ידי התאחדות בעלי המלאכה, בלא שנתקבלה הסכמה לדון בסכסוך ללא שכר. כב' הנשיא השופט י' טירקל, שדן בסוגיה, ביטל את החלטת בית המשפט לתביעות קטנות לפיה הועבר בירור התביעה למסגרת בוררות, אף ביטל את פסקי הבוררות שניתנו לאחר קיום הבוררות, בקובעו: "כאמור בסעיף הנזכר, מותר להעביר תביעה קטנה לבורר 'שהסכים לדון בה בלי לקבל שכר מן הצדדים'. הסכמה כזאת לא נתקבלה בטרם הטילה, כאמור, שופטת בית המשפט קמא את תפקיד מינוי הבורר על התאחדות בעלי המלאכה... לפיכך, נשמט הבסיס מתחת להחלטה להעביר את הדיון בתביעות הקטנות לבורר; ממילא נשמט גם הבסיס מתחת להליכים שהתקיימו לפניו ומתחת לפסקי הבוררות שניתנו, אפוא, ללא סמכות... טעם נוסף לכך הוא, שמטרתו של סעיף 65 לחוק, כמטרת החוק כולו, הייתה לקבוע מסגרת לדיון שיהיה 'ללא פורמליות, מהיר וזול' (דברי ההסבר להצעת החוק). אופיו הסופי של פסק הבוררות שניתן בתביעה שהועברה לבורר מבית המשפט לתביעות קטנות שעל כך עמדתי למעלה - מחייב את בית המשפט לדקדק באישיותו של הבורר..." 14. וחזרה לענייננו: א. מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני שופט בית המשפט לתביעות קטנות ביום 5.7.2012, עולה כי לא קיים כל רישום עליו ניתן להשתית את המסקנה לפיה הסביר בית המשפט לבעלי הדין את משמעות העברת ההליך לבוררות במסגרת בוררות, במיוחד לא את תוצאתו הסופית כאמור לעיל. יתירה מכך, אף קיימת אי בהירות בכל הנוגע להבנה שבעלי הדין אמורים היו להבין מהצעת בית המשפט, משזו דיברה על העברת הסכסוך ל"גישור בוררות", הליך שאינני יודעת טיבו. אף נרשם מפי בעלי הדין: "מסכימים להליך גישור בוררות בלשכת עורכי הדין מחוז תל אביב". ב. העדרו של הסבר מצד בית המשפט בדבר מהות ההליך אליו הופנו בעלי הדין מתעצם נוכח הפער שבין בעלי הדין. בעוד המבקשת לא הייתה מיוצגת, אף סובלת מבעיותת נפשיות, המשיב, נגדו הגישה המבקשת את תביעתה, הינו עורך דין במקצועו ובעיסוקו. בית המשפט אמור היה להסביר למבקשת כי זכותה לבקש להיות מיוצגת בהליך, אף שמדובר בתביעות קטנות, נוכח היותו של בעל הדין שכנגד עורך דין ונוכח מצבה הבריאותי. ג. מפרוטוקול הדיון אף עולה, כי בית המשפט בירר "מול התובעת את עילת התביעה כדי לברר אם התיק מתאים לתביעות קטנות. עולה מתגובת התובעת שלטענתה הנתבע הציג בפניה הצגת שווא ביחס לקשרים עם צד שני וגם קיימת שאלה בעניין רמת המקצועיות ואם הוא התרשל...". חוק בתי המשפט, בסעיף 60 (ב) קובע כי "בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה - שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום או לבית המשפט המוסמך לדון בהן, לפי העניין, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן...". הנה כי כן, משבית משפט קמא סבר כי התביעה לא מתאימה לבירור בבית משפט לתביעות קטנות מכיוון שהדיון היה כרוך בסוגיית רשלנות מקצועית בייצוג המשפטי, היה עליו להעביר את הדיון, בהתאם להוראות החוק, לבית המשפט השלום, ולא למסגרת בוררות. ד. לא זו בלבד שבית המשפט לתביעות קטנות לא וידא, כקבוע בחוק, כי הבורר שימונה ינהל את הבוררות ללא שכר, אלא שעולה מהסכם הבוררות עליו החתימה הבוררת את בעלי הדין ביום 29.8.12, כי בעלי הדין התחייבו לשלם "שכ"ט הבוררת" בסך 7,500 ₪ (סעיף 5 להסכם). בפסק הבוררות אף חויבה המבקשת לשלם סך של 3,750 ₪ "למשרד הבוררות עבור הליך הבוררות" (סעיף 11 לפסק). לעיל ראינו כי תנאי מוקדם לקניית הסמכות להעברת הדיון לבוררות הינו ניהול הבוררות ללא שכר. די, אפוא, בכל האמור לעיל על מנת להגיע למסקנה כי העברת הסכסוך בתביעת המבקשת לבירור במסגרת בוררות הייתה נטולת סמכות, ומשכך בטל ומבוטל גם פסק הבוררות שניתן במסגרת זו. 15. זאת ועוד, אף אם לא הייתי מגיעה למסקנה כי הליך העברת הסכסוך לבוררות היה נטול סמכות, המזמינה כפועל יצוא גם את המסקנמה הנלווית בדבר בטלות פסק הבוררות, ניתן היה להתבונן על עתירתה של המבקשת לביטול פסק הבורר, שעילות הביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות אינן מוזכרות בה, כעל תביעה לביטול פסק בוררות מחמת פגיעה בזכות הטיעון (ראה, כאמור, הסמכות לעשות כן באוטולנגי, עמוד 971 סיפא, 972 רישא), ולקבלה. בפני הבוררת התקיימה ישיבה אחת בלבד, שהבוררת הגדירה אותה כישיבה מקדימה, שלאחריה ניתנה הוראה להגשת תצהירי עדות ראשית. בהחלטתה מיום 9.10.12, אפשרה הבוררת למבקשת להגיש את תצהיריה בתוך 10 ימים, הגם שהוסיפה כי "במידה ולא יוגשו התצהירים יינתן פסק דין בהיעדר הגשתם". המבקשת אמנם הגישה את תצהירה רק ביום 7.11.12, דהיינו באיחור של כ- 17 יום, אולם משהתצהירים הוגשו בטרם ניתן פסק הבוררות בהיעדר, היה על הבוררת לקיים ישיבת הוכחות. חלף זאת, מצאה הבוררת לנכון להוציא תחת ידיה, כחודש לאחר מכן, פסק דין בהעדר, אף שהתובעת כבר הגישה את תצהיריה, הגם שבאיחור. לא זו אף זו, הבוררת התייחסה לטענת המבקשת, לפיה הציג המשיב בפניה מצג שווא בדבר יחסים מיוחדים עם בעל הדין נגדו ניהלה את התביעה המקורית, וקבעה: "טענה זו של התובעת לא הוכחה ראייתית". לעיל ראינו כי הגם שהתובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, אף כי באיחור, לא זומנו בעלי הדין לישיבת הוכחות, ולא ניתנה למבקשת ההזדמנות להוכיח את טענתה, ופסק הדין ניתן ביום 25.12.12, בהסתמך על הישיבה המוקדמת ועל החומר שהוגש על ידי המשיב בלבד. את מחדלה של המבקשת בהגשת התצהיר באיחור ניתן היה לרפא באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המשיב, מה גם שהמבקשת המציאה לבוררת מקבץ מסמכים מהם עולה כי היא סובלת מבעיות נפשיות לא פשוטות, וכי הייתה בתקופה הרלבנטית בטיפול רפואי רציף. מחדל זה מתווסף גם לאמור בהסכם הבוררות, לפיו: "הצדדים מאשרים ומצהירים כי ידוע להם כי הבורר המוסכם מכיר ויודע חלק מהעובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדעות שביניהם..." (סעיף 4.4 להסכם הבוררות), המעלה את החשש כי הפסיקה ניתנה, בין היתר, גם על יסוד הכרותה של הבוררת את הסכסוך נשוא ההליך שבפניה, מבלי שניתנה למבקשת ההזדמנות להציג כיאות בישיבת הוכחות מסודרת את עמדתה שלה. 16. מכל האמור לעיל לא ניתן להסיק אלא כי בית המשפט לתביעות קטנות לא היה מוסמך, בהינתן הנסיבות שפורטו לעיל, להעביר את הדיון בתביעת המבקשת ובתביעה שכנגד שהגיש המשיב למסגרת בוררות, וכי החלטתו זו ניתנה בחוסר סמכות. כפועל יוצא יש לבטל את פסק הבוררות שניתן על ידי הבוררות ביום 25.12.12, ולסגור את תיק ההוצל"פ שפתח המשיב נגד המבקשת לביצועו של פסק דין זה. יישוב סכסוכיםדיוןהעברת דיוןתביעות קטנותבוררות