רקע/הבקשה לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית. לחילופין, מבוקש להורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב. התובעת, הינה המשכירה ובעלת זכויות החכירה של מתחם הסראייה, הידוע כחלקה 82 בגוש 22876 בבית שאן (להלן: "המושכר"). לטענתה, השכירה לנתבע את המושכר, בחוזה שכירות בלתי מוגנת, שנחתם בין הצדדים ביום 25.1.11, וזאת לשם ניהול עסק בתחום ממכר מוצרי מזכרות וחנות נוחות בלבד (להלן: "ההסכם"); ואולם הנתבע עשה שימוש במושכר בניגוד למטרת השכירות, ללא אישורה, ואף לא שילם דמי שכירות במועד. לפיכך, טענה התובעת, הפר הנתבע את ההסכם הפרה יסודית, אשר מהווה עילה לביטולו של ההסכם ולפינויו של המושכר לאלתר. 3. מנגד, הנתבע מבקש להורות על דחיית התביעה כנגדו על הסף, ולחילופין, העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בתל אביב, מחמת קיומה של תניית שיפוט ייחודית בהסכם. 4. לטענת הנתבע, בסעיף 20.7 להסכם, נקבע במפורש, כי סמכות השיפוט בכל סכסוך הקשור להסכם ו/או הנובע ממנו תהיה נתונה לבתי המשפט בתל אביב בלעדית. לדידו, משהסכימו הצדדים על הסכם שיפוט, לפיו נמסרה לבתי משפט בתל אביב סמכות ייחודית לדון בכל הקשור להסכם ו/או נובע ממנו, הרי שלבית משפט בנצרת אין סמכות לדון בתביעה זו. 5. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, "בהיסח הדעת, נשמטה תנית הסמכות המקומית הכתובה בחוזה השכירות, בס' 20.7". לטענתה, המדובר בפגם בר תיקון, שאין בו כדי להביא לדחיית התובענה על הסף. לא זו אף זו, העברת התיק לבית המשפט בתל אביב תביא לדחיית מועד הדיון ויהיה בכך כדי לפגוע בתכליתו של הליך פינוי שוכר מנכס מקרקעין, שנועד להיות מהיר. ועוד, הלכה פסוקה היא, שאין לייחס משמעות מופרזת לטענת העדר סמכות מקומית, כל שכן כאשר אין לאף אחד מהצדדים זיקה למחוז תל אביב, ועמידה על תניית השיפוט המקומית, תקשה עליהם לשווא. לסיום טענה, כי דחיה על הסף הינה צעד דרסטי, הננקט רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יזכה לסעד המבוקש, ומושכלות ראשונים הם, כי אין להכריע בגורל התביעה בשלב זה, בטרם יתקיים דיון ענייני, וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות. דיון והכרעה 6. לאחר עיון בטענות הצדדים על צירופיהם, מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל. תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), מציגה חמש חלופות להקניית סמכות שיפוט מקומית: מקום מגוריו או עסקו של הנתבע, מקום יצירת ההתחייבות, המקום שנועד לקיום ההתחייבות, מקום המסירה ומקום המעשה או המחדל בגינו הוגשה התביעה. תקנה 5 דנה במקרה שבו קיים הסכם מוקדם בין הצדדים בעניין מקום השיפוט בסכסוכים עתידיים, והיא קובעת, לאמור: "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום;... ". ואכן, סעיף 20.7 להסכם קובע סמכות שיפוט "ייחודית ובלעדית" (ההדגשה במקור - ס.י.) לבתי המשפט בתל-אביב. סמכות שיפוט בלעדית, כשמה כן היא, מקנה סמכות שיפוט לבית משפט אחד בלבד. ככלל, תוגש תובענה בין בעלי הדין הקשורים בהסכם בדבר מקום השיפוט, בבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום שיפוט הנקוב בהסכם: "...סמכות שנקבעה בהסכם יכולה להיות גם סמכות ייחודית, ואם היתה ייחודית, אין לתובע ברירה זולת הגשת תביעתו לאותו בית משפט אשר הוסכם עליו." (ר': ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, עמ' 79) וכן נאמר על ידי כב' השופטת מ. נאור, בשבתה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק בר"ע 99 / 1376 מנשה לוי - חברה לבנין בע"מ נ' עודד שפיר, ס (1) 231: "מקום שלבית-משפט השלום יש סמכות עניינית, יש לכבד את רצון הצדדים להגיש את התביעה לבית-משפט השלום המסוים עליו הסכימו". 7. על פי הפסיקה, גוברת תקנה 5 על תקנה 3 (ע"א 92/ 2339 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל נ' זוהר חי מו (3) 777), וככלל, תיענה בקשתו של בעל דין המנסה להתנער מהסכמתו המוקדמת, רק אם היא נתמכת בנימוקים "כבדי משקל במיוחד" ו"בעלי משקל מכריע" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג- 2003 , עמודים 26 ,27). המבקש לא הצביע על נימוקים שכאלה, ולמעשה אין הוא מתכחש לתוקפה של תניית השיפוט. 8. מן המקובץ, הבקשה מתקבלת. התיק יועבר לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין הליך זה בסך 2,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים. סמכות ייחודיתדיוןהעברת דיון