1 .התובע ניהל שנים רבות מספרה בחנות אשר שכר בדמי מפתח, ואשר זכויות החברה בה היו של הנתבעים (להלן: "החנות"). 2 .בפסק הדין מיום 08.11.06 חייב כב' השופט זפט את הנתבעים בהתאם למערכת ההסכמים שבין הצדדים, להעביר את זכויותיהם בחנות לתובע תמורת קבלת סך 50,000$ מהתובע, בהפחתת תשלומים ששילם התובע לנתבעים לאחר יום 22.6.04, בערכם הדולרי במועד תשלומם, וזאת תוך 3 חודשים ממועד התשלום (להלן: "יתרת התמורה"). כן חויבו הנתבעים בתשלום שכ"ט ב"כ התובע בסך 10,000 ₪ (פסק הדין הינו מוצג מ/2 בתיק מוצגי התובע להלן: "פסק הדין"). 3 .במועד מתן פסק הדין רשומה הייתה על זכויות הנתבעים בחנות משכנתא לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בל"ל" ו"המשכנתא" בהתאמה). מלכתחילה, הורה פסק הדין כי על הנתבעים להעביר את החנות לתובע כשהיא נקייה ממשכנתא, ואולם, לאחר שבל"ל הגיש בקשה מיוחדת לתיקון פסק הדין, שונה פסק הדין באופן שחייב את הנתבעים להעביר הזכויות בחנות לתובע כשהן כפופות למשכנתא (ראה מוצגים מ/3 ומ/4 לתיק מוצגי התובע). 4 .פסק הדין ניתן ביום 08.11.06. הנתבעים לא קיבלו את הדין והגישו ערעור על פסק הדין ובמקביל אף שלחו הודעה לתובע כי ביטלו את ההסכם מכוחו זכאי היה לרכישת החנות כפי שנקבע בפסק הדין, ובהמשך להודעה זו אף הגישו תביעה נגד התובע לסילוק ידו מהחנות (בת.א. ,15641/07 ראה מוצג מ/2 לתיק מוצגי נתבעת 2). במהלך כל התקופה שעובר למתן פסק הדין, וכפי שעוד יפורט, לא שילם התובע את יתרת התמורה ואילו הנתבעים לא העבירו זכויותיהם לתובע. 5 .בין לבין, החל בל"ל בהליכים למימוש המשכנתא. התובע, שעל פי תוצאות פסק הדין היה בעל האינטרס המשמעותי הנפגע מצעד זה, פעל במספר דרכים להגן על החנות מפני מימושה בהליכי המשכנתא- הן בבקשות שהגיש בתיק ההוצל"פ 12-09880-07-5, שהוא תיק מימוש המשכנתא שהנתבעים היו צד לו, לעיכוב הליכי המימוש (מוצג מ/14 למוצגי תובע), הן בהגשת כתב התביעה המקורי ביום 13.03.08, בהליך זה, שבו עתירה לחייב את הנתבעים לשלם את החוב לבל"ל המובטח במשכנתא לידי התובע, על מנת שייעשה בו שימוש לפדיון המשכנתא למניעת סיכול פסק הדין והן בעתירה לבית המשפט המחוזי בה.פ. 284/08, שההוגשה ביום 28.2.2008 נגד בל"ל ובה בקשה לאפשר לתובע לפדות את המשכנתא ובקשה לצו זמני לעיכוב הליכי מימוש החנות (מוצג מ/13 לתיק מוצגי תובע, להלן: "התביעה במחוזי"). 6 .במהלך הליכים אלה, ולאחר שהנתבעים גילו שוויון נפש לגבי מימוש החנות (ראה מוצג מ/10 למוצגי התובע) ולאחר שאף בהגנתם מפני התביעה כאן הצהירו הנתבעים כי הינם כופרים בחבותם לשאת בתשלומי המשכנתא, פדה התובע את המשכנתא, תמורת סך 310,480 ₪ ששולם לבל"ל ביום 1.9.08 (ראה מוצג מ/17 למוצגי התובע), על פי הסדר אליו הגיע עם בל"ל ובהתאם להחלטות שהתקבלו בתביעה במחוזי. סכום זה היה שווה ערך, לפי טענת ב"כ התובע, שלא נסתרה ל - 80,000$. לאחר פדיון המשכנתא אף אושר תחלוף המשכנתא לטובת תובע והמשכנתא שעל זכויות הנתבעים בחנות נרשמה לטובת התובע (מוצגים מ/18 ומ/19 לתיק מוצגי התובע). 7. על כן שינה התובע עתירתו בתביעה זו (על פי הסכמה דיונית שתתואר), תבע את הזכויות בחנות ועתר להפחתת הסכום ששילם למשכנתא מיתרת התמורה ולחיוב הנתבעים ביתרת דמי פדיון המשכנתא. הנתבעים, מנגד, טענו כי פדיון המשכנתא נעשה שלא ברשות, בסכומים שאינם מחייבים אותם, כי לא התחייבו להעביר את החנות נקייה ממשכנתא (טענה שספק אם עמדו עליה בשלב הסיכומים), ומכל מקום טענו כי התובע איחר בתשלום יתרת התמורה, כי לא הבשילה זכותו לקבל הזכויות בחנות, כפרו בסכומים שטען כי שילם ועוד. 8 .טענות אלה טענו הצדדים במסגרת הסדר דיוני אליו הגיעו בהליך זה, אשר כלל הסכמה לתיקון כללי של כתבי הטענות באופן שיראו אותם ככוללים את הטענות שפורטו בסעיף 7 לעיל, הסתמכות על ראיות ומסמכים שצירפו לסיכומים, הסכמה על פיה יעבירו הנתבעים את הזכויות בחנות לתובע, כאשר עתירתו לפיצויים הוגבלה עד לסך של 45,000$. כן הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בטענות מכוח סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984, ובהתחשב בטיעונים ובמסמכים שהוגשו. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה, ולאחר דחיות והגשת סיכומים וסיכומי תשובה ניתן בזאת פסק הדין. 9. על פי ההסדר הדיוני ינומק פסק הדין, אלא שההנמקה, מטבע הדברים וההליך תהא קצרה. 10 .ככל שעוד קיימים חילוקי דעות לגבי משמעות תיקון פסק הדין ומשמעות החיוב בהעברת הזכויות בחנות לתובע בכפוף למשכנתא, אזי יש לקבוע כי כפיפות זו היא רק ביחסים שבין בעל הזכויות הרשום לבין בל"ל, ועל מנת שלא לפגוע בשעבוד שעל החנות. אין בהכפפה זאת בכדי להפחית מחובת הנתבעים להעברת זכויותיהם בחנות כשהיא נקיה מחובות לצדדים שלישיים, ובכדי למעט מחובת הנתבעים בעצמם לפרוע את חוב המשכנתא לבל"ל. הדבר עולה מההנמקה לפסק הדין (ראה סעיפים ה' ו' למוצג מ/2 בתיק מוצגי התובע). הדבר מתחייב מנסיבות העניין, כאשר בפסק הדין בואר שתמורת החנות היה על התובע לשלם 50,000$ בלבד, משמע, לא היה עליו גם לפרוע משכנתא. הסעד שניתן בסופו של יום בפסק הדין היה בעל אופי קנייני ואיפשר העברת זכויות, ועל כן, לא ניתן היה במסגרתו ל"נקות" את החנות מחובותיהם של הנתבעים לבל"ל שהובטחו בשיעבוד. חובת תום הלב בקיום פסק הדין ובקיום חיובים וחובתו של מוכר נכס לשמירת הנכס במצב המשקף את ערך התמורה הקבועה עבורו, כל אלו חייבו הנתבעים אם להמשיך ולשלם את חובות המשכנתא עד פירעונם ומחיקת המשכנתא ואם לפדות המשכנתא ולהעביר החנות לידי התובע כשהיא נקייה מכל שעבוד וחוב. על כן יש לקבוע כי חוב המשכנתא הוא חוב הנתבעים, כי החובה לפדות את המשכנתא חלה על הנתבעים וכי משנמנעו מלפעול לכך וגרמו בהתנהגותם לסיכון זכויות התובע לקבל את זכויותיהם בחנות, פעלו הם בניגוד למתחייב מפסק הדין. 11. משניתן פסק הדין היה על התובע לשלם את יתרת התמורה בתוך זמן סביר. אלא, שבעת מתן פסק הדין עמדו המשכנתא ומימושה על הפרק (ראה מוצגים מ/7 ומ/10 למוצגי התובע). מצב דברים זה חייב את התובע לפעול בדחיפות למניעת מימוש הנכס וסיכול פסק הדין. ממילא, לא היה זה סביר כי באותה עת, כאשר החנות עומדת בפני אבדון, שהוא לכאורה פרי הפרה של הנתבעים, ישלם לידיהם התובע את יתרת התמורה. הימנעותו מתשלומה מתחייבת הייתה נוכח ההפרה הצפויה, בהתחשב בכך שלו מומשה החנות על ידי הבנק נשללות היו מהתובע הזכויות בה ולא ניתן היה לחייבו בתשלום כל תמורה. על כן, אין לקבל טיעוני הנתבעים לפיה הפר התובע את פסק הדין או כל הסכם בכך שנמנע מלשלם את יתרת התמורה בכל שלב ועד לשלב פדיון המשכנתא. 12 .כאשר פדה התובע את המשכנתא, עשה כן להקטנת נזקיו. טענת הנתבעים על פיה לא שותפו בהליכי הפדיון אינה יכולה להישמע, שעה שהיו צד בתיק ההוצאה לפועל בו ננקטו הליכי המימוש כלפי החנות, שעה שנתבעו לפדות את חוב המשכנתא בהליך זה והתנערו מאחריות ושעה שממילא הפכו הם לחייבים של התובע לחוב דמי פדיון המשכנתא, מעת שנרשם התובע כבעל המשכנתא הרשומה על קניינם בחנות. 13 .שוכנעתי לפיכך כי התובע פדה המשכנתא בזכות, לטובת כלל האינטרסים ולהקטנת כלל הנזקים. על כן, וככל שאגב כך נשא בחיובים שאינם מוטלים עליו, על הנתבעים להשיב לו חיובים אלה. אף שוכנעתי כי התובע לא הפר חובותיו שעל פי פסק הדין לשלם את יתרת התמורה וכי רשאי היה לקזז מתוך החזר פדיון המשכנתא ששילם את חובו בגין יתרת התמורה. על כן, תביעת התובע עלפיה שילם את יתרת התמורה בדרך פדיון המשכנתא מוצדקת, וכך גם תביעתו להחזר עדוף הפדיון העולה על גובה יתרת התמורה. 14 .הצדדים חלוקים לגבי החשבון שיש לעשותו. הצדדים מסכימים כי היה על התובע לשלם לנתבעים סך השווה ל -50,000$ בהפחתת דמי השכירות ששילם מיוני 2004 ועד נובמבר 2004, מועד פסק הדין. לטענת התובע, סכום דמי השכירות שיש לקזז הוא סך: 14,440.52$. לטענת הנתבעים יש לקזז סך 12,109$. הנתבעים לא בארו את הפער לשיטתם. דווקא הסכום הנטען ע"י התובע נתמך בראיות. אף במוצג 6 למוצגי התובע, הודאה מטעם ב"כ הנתבע 1 כי יש לקזז סכום העולה על הסכום הנטען. בנסיבות אלה העדפתי את חישוב התובע לעניין זה. הצדדים מסכימים כי יש לקזז גם את חיוב ההוצאות שנקבע בפסק הדין, בסך 10,000 ₪, שהוא שווה ערך ל- 2,331 $. התובע רשאי לקזז מתוך חיוב זה כל תשלום דמי שכירות אשר שילם לאחר פסק הדין, וזאת משעומד פסק הדין על מסקנתו, על פיה פטור היה התובע מתשלום דמי שכירות לאחר יוני 2004, ומשקבעתי כי מעשי הנתבעים מנעו את השלמת המכר ותשלום תמורתו. הנתבעים טענו כי התובע לא שילם תשלומים כאמור, אולם התובע הציג ראיות על פיהן שילם סך השווה ל- 3,750$. התובע רשאי, לפיכך, לקזז גם סכום זה. להלן החישוב ששוכנעתי בצדקתו: התובע חב 50,000$ . מתוך סכום זה יש להפחית סך של 14,440.52 $ בגין דמי שכירות ששולמו עד יום מתן פסק הדין. כן יש להפחית סך 3750 $ וסך של 2,331 $ (הוצאות ושכ"ט עו"ד אשר עמדו לזכות התובע מכוח פסק הדין) בגין סכומים ששולמו (לאחר) עד פסק הדין. סך הכל לחובת התובע סך 29,478.48 $ לאחר ההפחתות דלעיל. לזכות התובע סך 80,0000$, בגין תשלום המשכנתא, שהיא חוב הנתבעים. היתרה עומדת על סך 50,521.52$. נוכח הסמכתי וגבולותיה הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 45,000$, כערכם בש"ח ביום ההסדר הדיוני (יום 3.2.09). 15 .בהתאם להסדר הדיוני, אין צו להוצאות. 16 .התנצלותי בפני הצדדים על חלוף הזמן עד למתן פסק זה. העברת זכויותמשכנתאמקרקעין