1. פסק דין זה מתייחס לתביעה שהוגשה ביחס לנחלה ..... במושב ........ (להלן: "המשק"). המדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי במסגרתו התבקש ביהמ"ש להצהיר ש"התובע הינו חבר באגודה וזכאי להירשם במינהל, ובכל מרשם עפ"י דין, כבעל הזכויות במשק החל מיום 2.7.2000 בכפוף לזכותו של הנתבע להמשיך ולהתגורר בו כל ימי חייו". במסגרת התביעה התבקש גם הסעד הבא: "לצוות על הנתבע לפנות משטח המשק קראוון ולפנות את הטרקטור והכלים החקלאיים מביתו של התובע ומסביבתו". למען שלמות התמונה יוער, כי בין הצדדים מתנהלת תביעה נוספת במסגרת תמ"ש 11041/07. המדובר בתביעה כספית ע"ס 254,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבע. פסק הדין בתביעה זו יינתן בנפרד. הצדדים לתביעה 2. התובע הינו בנו של נתבע 1 (להלן: "הנתבע", שניהם יחד יקראו להלן: "הצדדים"). הנתבע 2 הינו מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). הנתבע 3 הינו מושב .......... - שהוא כפר שיתופי המאוגד כאגודה שיתופית (להלן: "המושב"). רקע עובדתי הערה: מפאת חשיבות הניסוח יובא נוסח המסמכים הרבים שבתיק בימ"ש באופן מדויק. 3. הנתבע, יחד עם אשתו הראשונה ז"ל, שהיתה אימו של התובע (להלן: "האם"), היו מהמשפחות הראשונות במושב ............. הנתבע והאם קיבלו ביום 19.11.51 זכויות לרישום זכות חכירה בקרקע המשק בחלקים שווים, עפ"י חוזה חכירה עם קק"ל. על אף האמור לעיל, עד היום לא נרשמה חכירה לטובת הנתבע והאם, ולמעשה לא ניתן לרשום את זכויות החכירה מאחר שמדובר במקרקעין לא מוסדרים. היום קיים רשום במנהל כי הנתבע הוא בעל הזכויות. המדובר בזכויות של "בר רשות", הרשומות במנהל. 4. על אופן רישום הזכויות וטיבן ניתן ללמוד מההליך שהתנהל בשנת 1982 כאשר הוצא בלשכת ההוצל"פ בתל אביב צו המורה על עיקול נכסי האם לזכות בתה - נ. מנהל מקרקעי ישראל הגיב לצו ביום 30.5.82 (נספח ב' לכתב התביעה). מפאת החשיבות יצוטטו סעיפים מסוימים: ..... סעיף 5: "ברשימה הנמצאת בתיק המינהל מופיע המשק מס' 41 על שמו של מר ש. ללא שם אשתו". סעיף 6: "נהוג לראות כבעלי הזכויות במשק את האדם הרשום ברשימה הנ"ל ביחד עם בן/בת זוגו, אולם אין זו קביעה סופית, ואם הרשום ברשימה טוען כי המשק שייך לו בלבד, או שוועד המושב לא מכיר בבן/בת הזוג,הרי שהנוהג האמור, לא יחול כל עוד לא תינתן על כך החלטה של בית משפט מתאים". סעיף 7: "מאחר שהעיקול הנדון לא הוטל על המשק כולו אלא על חלקה של גב' י. בלבד, הרי שגם אם נניח שהיא בעלת מחצית מהזכויות במשק (במשותף עם בעלה), עיקול מחצית משק לא יוכל לבוא לידי מימוש. הסיבה היא שהמשק הנדון מהווה נחלה חקלאית שאיננה ניתנת לפיצול ולחלוקה, זאת בהתאם למדיניות הקרקעות של המינהל ולכללים הנהוגים בו, שועד המושב כפוף אליהם מכוח הסכם החכירה. אם החייב לא יעמוד בהתחייבויותיו והזוכה ירצה לממש העיקול, לא יוכל למכור את הזכויות במחצית המשק בלבד אלא כמשק כולו בשלמותו, וגם אז המשק יוכל להמכר לאחר מילוי התנאים הבאים: א. המשק יימכר בשלמותו לאדם פרטי אחד (כולל בן/בת זוג) ..... ב. בהסכמת ועד המושב מראש ובכתב. ג. הסכמת הסוכנות היהודית מראש ובכתב. ד. תשלומים...........".(הדגשות שלי א.ש.). יוער, כי למרות האמור בתגובה, נרשמה הערה בדבר קיומו של העיקול. 5. ביום 3.3.87 שלח המושב הודעה שהופנתה לועדה לבנין ערים לפיה "ביום 17.9.86 הוחלט לקבל את א. כ"בן ממשיך" במשק ש. " (נספח ו' לכתב התביעה). 6. בשנת 1987 נפטרה האם. האם הותירה צוואה, שניתן לה צו קיום ע"י בית המשפט המחוזי ביום 13/7/1987. בסעיף 3א' לצוואה הורתה האם כדלקמן: "לבני א. ת.ז..... ממושב ..........., אני מצווה לאחר מותי את מחצית המשק החקלאי, קנייני והכולל 2 בנינים, אדמה חקלאית, מטע אגוזים, פרדס, ציוד מטלטלין ואביזרים שונים הנמצאים במושב ........... (דואר יהוד).... ובאם יחול שינוי ברכוש המשק הנ"ל השייך חציו לי, הריני מצווה לאחר מותי לבני א. ... את כל חלקי". התובע פנה למינהל כדי לרשום את זכויותיו במשק בהתאם לצוואה ונמסר לו כי לא ניתן לעשות זאת, מאחר שמדובר בזכויות של בר רשות, שאינן עוברות בירושה. 7. ביום 2.7.87 חתמו הנתבע ובתו נ. (להלן: "הבת") על הסכם (נספח ז לכתב התביעה), בנוסח הבא: "הואיל והאב הינו בעל זכויות לחלק מהמשק החקלאי המהווה נחלה ב............. הכולל את הבית והשטחים סביבו, חלקה .. בגוש ..והשטחים המשותפים של המשק עם יתר אנשי הכפר ומהווים חלק מהמשק החקלאי ו........... - להלן הנחלה. והואיל והבת נתנה כספים שונים לאב כדי לממן את הנחלה הנ"ל. והואיל והאב רוצה תמורת הכספים הנ"ל, לתת את זכויותיו בנחלה לבת. והואיל והאב רוצה בנוסף לאמור לעיל לתת כל זכות שיש לו בנחלה במתנה לבת והוא מוותר בזאת על כל רשות לחזור בו מהמתנה הנ"ל. והואיל והבת מוכנה תמורת הכספים הנ"ל שנתנה לאב לקבל את הנחלה הנ"ל. והואיל והבת מוכנה לקבל את זכויותיו של האב בנחלה הנ"ל על שמה. אי לכך בא חוזה זה להעיד כי הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן: - 1. המבוא מהווה חלק בלתי נפרד מגוף חוזה זה. 2. האב מתחייב בזה לתת ולהעביר את כל זכויותיו בנחלה הנ"ל לבתו ולשם כך לחתום על כל המסמכים הדרושים כדי לקבל את כל האישורים הדרושים לביצוע האמור לעיל. 3. הבת מתחייבת בזה לשלם ולפרוע את הצ'קים שהתחייבה בהם על חשבון החובות הרובצים על הנחלה. 4. לקבל על שמה את כל זכויותיו של האב בנחלה. 5. הצדדים מתחייבים לחתום על כל המסמכים הדרושים לשם ביצוע האמור לעיל ולרשום את הזכויות בועד הכפר במוסדות המישבים, במינהל מקרקעי ישראל בלשכת רישום המקרקעין או בכל מקום אחר הדרוש לשם ביצוע כל האמור בהסכם זה. 6. האב נותן בזה התחייבות בלתי חוזרת לביצוע כל האמור לעיל. 7. העברת זכויותיו של האב לבתו על פי חוזה זה יעשו בעתיד במועד שיחליט עליו האב. 8. האב יהא זכאי להתגורר ולנהל את הנחלה לקבל הכנסות הנחלה, לבנות מבנים ולעשות כפי שימצא לנכון, לשארית ימי חייו או כל עוד וירצה בכך וכפוף לאמור לעיל מקבלת הבת את זכויות האב על פי חוזה זה. כל עוד האב מחזיק בנחלה לא תהיה הבת זכאית לכל תמורה שהיא בגין החזקתה והשימוש בה ע"י האב. 9. מען הצדדים לעניין המתייחס לחוזה זה הוא המען המצויין ליד שמו של כל אחד מהצדדים במבוא לחוזה זה (ההדגשות שלי א.ש). ולראיה באו הצדדים על החתום... _____ ____________" האב נ. על המסמך חתמו גם 2 עדים. כפי שיובא להלן, ייתכן שהסכם זה נעשה בהמשך להסכם בין הנתבע ואשתו הראשונה, שענינו הסדר חוב בהוצל"פ, כמפורט בסעיף 26 להלן. 8. זמן מה לאחר פטירת האם, עברה הגב' ל. להתגורר עם הנתבע במשק (להלן: "ל"). 9. ביום 22.8.89 חתמה ל. על הצהרה והתחייבות בנוסח הבא: "הצהרה והתחייבות אני הח"מ גב' ל. הנושאת ת.ז.... מס' מצהירה ומתחייבת בזה: - 1. אני חיה וגרה עם מר ש. הנושא ת.ז. ... מס' במשק הנמצא ברח' ...מס' .. שבמושב ............. 2. ידוע לי כי המשק שייך ו/או ניתן לגב' נ. בתו של מר ש. הנ"ל הנושאת ת.ז. מס' ... ומר ש. גר במשק הנ"ל ברשות בתו, כל עוד הוא חי וכל עוד ירצה לגור במקום. 3. אני מצהירה כי לא רכשתי ואינני רוכשת לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד כל זכויות שהן או כל טובות הנאה ו/או מגורים במשק הנ"ל ואני גרה שם ביחד עם מר ש. ותו לאו, כל עוד הננו נמצאים ביחד וכל עוד יגור הוא עצמו במשק. 4. אני מתחייבת באופן מוחלט לפנות את המשק בכל עת ומכל סיבה שהיא שמר ש. יפנה את ו/או יעזוב את המשק או ירצה שאעזוב בין בחייו ובין לאחר פטירה (ח"ו) ללא כל תביעות או דרישות שהן. 5. אני מצהירה כי הצהרתי והתחייבותי הנ"ל הוקראה בפני ולאחר שהבנתי את תוכנה חתמתי עליה ברצון חופשי (הדגשות שלי א.ש) ולראיה באתי על החתום: ___________ ל." (נספח ח' לכתב התביעה). מסמך זה נחתם בפני עדה (השכנה גב' ר.). 10. ביום 18.4.91 חתמה ל. על הצהרה והתחייבות נוספת בנוסח הבא: "הצהרה והתחייבות אני הח"מ גב' ל. הנושאת ת.ז. מס' ...מצהירה ומתחייבת בזה: - 1. אני חיה וגרה עם מר ש. הנושא ת.ז. מס' ....במשק הנמצא ברח' ... מס' ...שבמושב ............... 2. ידוע לי כי המשק שייך ו/או ניתן למר א. בנו של מר ש. הנ"ל הנושא ת.ז. מס' ....ומר ש. גר במשק הנ"ל ברשות בנו, כל עוד הוא חי וכל עוד ירצה לגור במקום. 3. אני מצהירה כי לא רכשתי ואינני רוכשת לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד כל זכויות שהן או כל טובות הנאה ו/או מגורים במשק הנ"ל ואני גרה שם ביחד עם מר ש. ותו לאו, כל עוד הננו נמצאים ביחד וכל עוד יגור הוא עצמו במשק. 4. אני מתחייבת באופן מוחלט לפנות את המשק בכל עת ומכל סיבה שהיא שמר ש. יפנה את ו/או יעזוב את המשק או ירצה שאעזוב בין בחיו ובין לאחר פטירה (ח"ו) ללא כל תביעות או דרישות שהן. 5. אני מצהירה כי הצהרתי והתחייבותי הנ"ל הוקראה בפני ולאחר שהבנתי את תוכנה חתמתי עליה ברצון חופשי. ולראיה באתי על החתום: ___________ ל. " (הדגשה שלי א.ש.) (נספח ח 1 לכתב התביעה). מסמך זה נחתם בפני מר ש. ועד נוסף- מר מ.). 11. ביום 6.12.93 הגיש הנתבע בקשה בכתב ידו למושב ובה ביקש "... לקבל את בני א. כחבר האגודה. כמו"כ הנני לציין כי בני הנ"ל הינו בן ממשיך וכן לפי צוואתה של אשתי המנוחה הנו בעל חצי המשק". באותה הבקשה ביקש הנתבע להשתתף בדיון. על בקשה זו חתום גם התובע (נספח יב לכתב התביעה). 12. ביום 8.1.96 חתמו הנתבע והבת על הסכם לפיו הבת מעבירה את כל הזכויות במשק שרכשה מאביה לידי התובע, כאשר הנתבע מתחייב לערוך עם התובע הסכם נפרד ובו יעביר לו את כל זכויותיו במשק (נספח ט' לכתב התביעה). נוסח ההסכם הוא כדלקמן: "הואיל: ובתאריך 7/7/87 נערך חוזה בין האב ובין הבת לפיו התחייבה הבת לפרוע את חובות האב במשק ובתמורה יעביר האב את כל זכויותיו במשק הידוע כמשק ..... במושב .......... ו/או כחלקה ..... בגוש ......... להלן: המשק. והואיל: והבת העבירה את כל זכויותיה על פי ההסכם הנ"ל לאחיה א. ת.ז. ....ובין האב ובין א. נערך הסכם לפיו יבוא הוא במקומה של הבת ויקבל עליו בין השאר את החובות והזכויות של הבת. לכן הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן: 1. המבוא להסכם זה הינו חלק בלתי נפרד מגוף ההסכם. 2. הבת מצהירה כלפי האב וכלפי כולי עלמא כי היא מעבירה את כל זכויותיה שרכשה מהאב בקשר למשק על פי הסכם ביניהם מיום 7/7/87 לאחיה א. 3. האב מסכים להעביר את כל הזכויות שנרכשו על ידי הבת לבן ומתחייב בהסכם נפרד כלפי בנו א. להעביר לו את זכויותיו במשק. 4. הצדדים יציגו הסכם זה בפני מזכירות מושב ............. 5. לצדדים אין ולא יהיו כל תביעות או דרישות אחד כלפי משנהו בגין המשק. ולראיה באו הצדדים על החתום: _________ ____________ ש. נ." 13. ביום 28.7.96 חתמו הצדדים על הסכם (להלן: "הסכם העברת הזכויות"): "הואיל: והאב הינו בעל זכויות הידוע כמשק ...... או כחלקה ..... בגוש ...... שבמושב .......... וחבר באגודה. להלן: המשק. והואיל: והאב הינו מחזיק בלעדי במשק והואיל: והאב היה בעל זכויות משותף במשק עם אמו המנוחה של הבן והואיל: והאם צוותה עפ"י צוואה מיום 31/3/77 את כל זכויותיה במשק, לבן. והואיל: והצוואה הנ"ל של האם קוימה בתיק 2554/87 של בית משפט המחוזי בת"א. והואיל: וברצון האב להקנות את זכויותיו במשק לבן במועד שיקבע ע"י האב כאמור להלן. והואיל: ובתו של האב, שהיא אחותו של הבן, נ, לקחה עליה התחייבות לשלם את חובות העבר של המשק שהיו על האב. והואיל: והבן לוקח על עצמו את התחייבויות אחותו כלפי האב וכן לשלם את כל יתרת החובות שיוותרו על המשק סמוך עובר לפטירתו של האב (ח"ו). לכן הוסכם בין הצדדים כלדקמן: 1. המבוא להסכם זה הינו חלק בלתי נפרד מגוף ההסכם. 2. כל ההתחייבויות ההדדיות בין האב ובין הבת, האחות, בגין המשק מועברות לבן והבן נכנס בנעליה ולוקח על עצמו את ביצוע ההתחייבויות, כאמור במבוא להסכם זה. 3. תמורת ההתחייבויות של הבן כאמור מתחייב האב להעביר את כל זכויותיו במשק ובנחלה לבן והאב מתחייב לחתום על כל מסמך הדרוש לצורך ביצוע העברה זו בעתיד. 4. העברת הזכויות במשק ע"ש הבן יבוצעו בעת שיקבע ע"י האב ובכל מקרה לא מאוחר יותר משעה אחת לפני פטירתו (ח"ו). ובמקרה שלא יועברו המסמכים כמסוכם וכאמור בהסכם זה בחייו, נותן בזה האב הסכמתו לכך מראש שהבעלות והזכויות לכך יוקנו במשק שעה אחת לפני פטירתו וחתימה על הסכם זה תחשב העברת הזכויות כאמור. למטרה זו ייחתם ע"י האב ייפוי כח בלתי חוזר שיופעל אך ורק על פי תנאי חוזה זה. 5. האב לא ישכיר בשכירות מוגנת (דמי מפתח) אך רשאי יהיה להשכיר בשכירות בלתי מוגנת ולא ישעבד את המשק, או יעשה בו כל טרנזקציה אולם האב יהיה זכאי להתגורר ולנהל את הנחלה, (כולל מדמי שכירות) לקבל הכנסות הנחלה, לבנות מבנים ולעשות כפי שימצא לנכון, לשארית ימי חייו או כל עוד וירצה בכך וכפוף לאמור לעיל מקבל הבן את זכויות האב על פי חוזה זה. כל עוד האב מחזיק בנחלה לא יהיה הבן זכאי לכל תמורה שהיא בגין החזקתה והשימוש בה ע"י האב. 6. כספי פיצויים בגין הפקעה, באם יהיו כאלה, ינוהלו ע"י הצדדים האב והבן במשותף ויעשה בהם שימוש מוסכם. 7. מוסכם בזה כי לבן תהיה זכות מגורים ושימוש בביתו במשק (הקוטג') והזכות לעשות בו שימוש כראות עיניו וכן כי שני הצדדים יהיו חברים באגודת מושב ............ כאשר הבן נכנס כחבר במקום אמו המנוחה. 8. לאור האמור הנ"ל לא יהיה האב רשאי לחזור בו מההסכמות עפ"י הסכם זה. ולראיה באו הצדדים על החתום האב הבן ש. א." (נספח י' לכתב התביעה). בתחתית הסכם העברת הזכויות צוין שהוא נחתם בפני עו"ד הררי יעקב. בד בבד עם חתימת הסכם העברת הזכויות חתם הנתבע על ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לצורך ביצוע הוראות ההסכם (נספח יא לכתב התביעה). בייפוי הכח צוין שהוא יכנס לתוקפו במועד שייקבע על ידי הנתבע ו/או שעה אחת לפני פטירתו. 14. ככל הנראה, בסמוך לחתימת הסכם העברת הזכויות, פנה הנתבע פעם נוספת לועד המושב בבקשה לרשום את התובע כחבר אגודה. במענה לפניה, במכתב מיום 10.12.96 הודיע המושב לנתבע כדלקמן: "א. בהמשך למסמכים שצורפו למכתבכם מ- 26.8.96 ובהמשך להחלטת ועד המושב מ- 17.9.86 לפיה הוחלט לקבל את א. כבן ממשיך במשק ש. ב........., לפי דעתו של היועץ המשפטי של האגודה אין מניעה לקבל את א. כחבר באגודה מכח היותו בן ממשיך בהתאם לתנאים שפורטו בפרק ב' של תקנון אגודת.......... (מצ"ב צילום). ב. קבלתו של א. כחבר באגודה מותנית בעמידה בתנאים המפורטים בתקנון וכן בחתימה על בקשה מתאימה להתקבל כחבר האגודה וכן על התחייבות לפיה הוא אחראי סולידרית עם אביו, ש., לכל החובות וההתחייבויות שהיו למשק ערב כניסתו כחבר האגודה". (נספח יג לכה"ת). 15. מעיון בסעיף 4 לפרק ב' של תקנון האגודה שכותרתו "חברות", נמצא כי התנאים לקבלת חבר הם כדלקמן: "לא יתקבל אדם כחבר באגודה אלא אם הוא:- א. גר דרך קבע ב............ ב. בן שמונה עשרה שנים לפחות. ג. בעל אופי טוב. ד. עוסק בחקלאות. ה. בעלים, חוכר, או מחזיק באופן אחר במקרקעין ששטחו לפחות __ דונם המצויים ב.............. ו. אינו חבר בתאגיד... 16. ביום 23.12.96 חתם התובע על כתב התחייבות כלפי האגודה לפיו הוא מתחייב להתגורר במשק דרך קבע ולעסוק בתחום המשק בחקלאות או בעסוק חורג אם יותר לו. (נספח יד לכה"ת). 17. ביום 1.1.97 נקבע בפרוטוקול של ישיבות ועד הנהלת האגודה כלהלן: "א. - הוחלט לאשר את המועמד א. ולקבל אותו כחבר באגודת .........." (נספח טו לכה"ת). 18. ביום 5.1.97 נכתב ע"י הנהלת המושב מכתב לתובע הנושא כותרת "הנדון: אישור מועמדותך וקבלתך כחבר אגו"ש .............". עפ"י המכתב "הרינו שמחים להודיעך כי בישיבת הנהלת האגודה מיום 1.1.97 נדונה בקשתך להתקבל כחבר באגודה והוחלט לקבל אותך כחבר באגו"ש .............. כל זאת בכפוף למסמכים שהמצאת לידנו עד כה לגבי משק מס' ....... ב..........." (נספח טז לכה"ת). 19. ביום 8.8.97 חתמו הצדדים על תוספת להסכם מיום 28.7.96 (להלן: "התוספת") (נספח יז לכתב התביעה). בסעיף 3 לתוספת נקבע: "כל פיצוי וזכויות במקרקעין (כולל מבנים) בכסף או בשווה כסף וכל טובות הנאה שניתנו לאחד הצדדים במסגרת תוכנית חלוקה מחדש, הרחבה, ו/או הפקעות שתבוצענה ע"י האגודה, ממ"י, מע"צ, רשות מקומית. יהיו שייכים ויועברו לזכותו ולבעלותו של א.- הבן" . ובסעיף 4 הוסכם: "ש. (האב) יהיה זכאי להפיק הנאה כל ימי חייו מפירות הפיצויים והזכויות האמורים שיקבל הבן כאמור, ובלבד שלא תפגענה קרנות הפיצויים, הזכויות והנכסים שיתקבלו כאמור". 20. בד בבד עם חתימת התוספת להסכם, באותו המועד חתם הנתבע על ייפוי כח בלתי חוזר נוסף לזכות התובע. בפתיח לייפוי הכוח צוין שהוא מתייחס להסכם מיום 8.8.97. בסעיף 4 נקבע: "ייפוי כוח זה הינו החלטי, בלתי חוזר ומחייב אותי וכל חליפי מאחר והוא בא להבטיח את זכויות בני כאמור בייפוי כוח זה ובהסכמים מתאריכים 28.7.69 ו-8.8.97". (הדגשה שלי א.ש.). 21. ביום 11.5.00 פנה הנתבע במכתב לועד המושב בבקשה לאשר את העברת זכויותיו במשק לתובע, מבלי לפגוע בזכותו להמשיך להיות חבר באגודה. במכתב ביקש הנתבע זמנו לישיבת הועד שתדון בבקשה. במכתב תשובה מיום 21.6.00 הבהיר ועד המושב לנתבע כי "אחת מהסגולות לחברות באגודה עפ"י סעיף 4 לתקנון הינה היותו של החבר בעל זכויות במשק חקלאי בישוב. אם לא מתקיימות הסגולות שבסעיף 4 מהווה הדבר עילה להוצאה מחברות עפ"י ס' 18 (א) לתקנון." 22. ביום 2.7.00 כתב הנתבע לועד המושב כי הוא חוזר על בקשתו לזמן אותו ואת התובע לישיבת הועד הקרובה על מנת להעביר את זכויותיו לתובע, כאשר הוא מוסיף כי "אני ער לכך שבסיום תהליך העברת זכויותיי במשק, לבני א., תפוג חברותי באגודת ............... ואני נותן לכך את הסכמתי". 23. ביום 31.1.01 נכתב במכתב ע"י האגודה לנתבע כי "עם הצהרתך לפני הנהלת האגודה מיום 10.1.01 ובהמשך למכתבך הנ"ל כי הנך מבקש להעביר את מלוא זכויותיך כחבר האגודה ב............. לבנך א., הננו להודיעך כי הנהלת האגודה מקבלת את בקשתך ומאשרת העברת מלוא הזכויות במשק לרישום ע"ש בנך א... במינהל מקרקעי ישראל ובכך תיפקע חברותך באגו"ש ............" (נספח כב לכה"ת). 24. ביום 20.11.05 פנתה באת כוחו של התובע למינהל מקרקעי ישראל בבקשה להשלים את רישום הזכויות במשק ע"ש התובע. 25. ביום 21.5.06 התקבלה תשובת האגודה לפניות התובע לפיה "הזכויות במשק רשומות במינהל ע"ש ש., ולא נעשתה ע"י מר א. ו/או ע"י אביו העברת זכויות בנוגע למשק". למכתב זה צורף מכתב מטעם הנתבע מיום 4.1.06 לפיו "הנני מבקש בזה לחזור בי מבקשתי להעברת הזכויות...". ביום 18.3.07 הוגשו התביעות נשוא פסק דין זה. גרסת התובע 26. א) התובע פרט את הרקע המשפחתי שקדם לחתימה על ההסכמים, ואשר המכנה המשותף שלהם הוא הכרה בתובע, ו/או אחותו, כ"בן ממשיך". לגרסת התובע, אימו והנתבע לא חיו בשלום והנתבע לא פרנס את אשתו וילדיו. לפיכך, הוגשה כנגד הנתבע תביעת מזונות ואף נפתח תיק הוצל"פ לגבייתם. ב) בשנות ה- 80, במסגרת הסדר בין הנתבע לאשתו -האם, נעשה ביניהם הסכם בכתב יד במסגרתו מחלה האם על חוב מזונות שחב לה הנתבע כנגד התחייבותו להכיר בבת נ. כדור המשך באופן שתקבל את המשק בעתיד . נוסח ההסכם הוא כדלקמן: "הסכם שנעשה בין ש. ת.ז.... שיקרא להלן צד א' ובין י., אשתו ת.ז. ... שתקרא להלן צד ב'. הואיל וצד א' וצד ב' הם בעלים משותפים של משק במושב .............., והואיל וצד ב' הציע לצד א' שתמורת הסכמתו של צד א' לאשר את בתו נ. ת.ז. ..., בתור יורשת של חלקו במשקם של צד א' וצד ב' ב..........., ותמורת צוואה לטובתה של הבת ד"ר נ. על חלקו של צד א' במשק (הצוואה והבקשה לדור המשך יהוו חלק בלתי נפרד מהסכם זה), וכן תמורת קבלת מחצית ההכנסות הנקיות של המשק (לאחר ניכוי מס הכנסה המגיע מכל אחד הצדדים, ולאחר ניכוי כל ההוצאות), מוותרת צד ב' על כל התביעות הכספיות והמשפטיות, מאיזה סוג שהוא שיש לה או שהיו לה, או שעשויות להיות לה, כנגד צד א': כולל תביעה למזונות הן בעבר, ושעלולות להיות לה בעתיד פרט לתביעות על פי הסכם זה. והואיל וצד א' הסכים להצעה הנ"ל של צד ב', לכן באו הצדדים לידי הסכם כדלהלן: 1. צד א' יודיע בכתב לועד המושב על מינוי בתו ד"ר נ. בתור יורשת חלקו במשק ודור המשך, ומתן צוואה לזכותה. 2. צד ב' תעשה מיד את כל הסידורים הפורמליים הדרושים לביטול כל המשפטים והתביעות הכספיות שהוגשו על ידה כנגד צד א', כולל תביעה למזונות. 3. ההודעה של צד א' לועד המושב הנזכרת בסעיף 1 לעיל, תמסר לוועד המושב אך ורק לאחר שצד ב' תבטל את כל התביעות שלה נגד צד א' כקבוע בסעיף 2 לעיל. 4. צד ב' מצהירה ומאשרת בזה כי עם מתן ההודעה הנזכרת בסעיף 1 לעיל ע"י צד א', לועד המושב, אין לה יותר ולא תהינה לה יותר כל תביעות מאיזה סוג שהוא כנגד צד א' בכל הנוגע למשקם המשותף, פרט לחצי הכנסות המשק בהתאם לסעיף 8 כדלהלן. כמו כן מוותרת צד ב' על כל תביעה או זכות למזונות שיש לה או שעשויות להיות לה בעתיד, כנגד צד א', ובכלל זה כל המגיע לה מצד א' לפי פסקי הדין. מ.א 2689/75 בבית המשפט המחוזי ת"א - לתיק הוצאה לפועל 264/75. תמ"ש 1951/78 בבית משפט השלום ברמלה. תמ"ש 815/79 בבית משפט השלום רמלה. 5. עם חתימת הסכם זה ימסור צד א' לידי צד ב' העתק ההודעה לוועד המושב, כקבוע בסעיף 1 לעיל, וכן העתק הצוואה שעשה צד א' לטובתה של בתו ד"ר נ. המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה. באותו המעמד תמסור צד ב' לידי צד א' העתק ההודעה שהוגשה על ידה לבית המשפט לביטול התביעות שהוגשו על ידה עד היום כנגד צד א', ואישור על ביטול התביעות". 27. בסמוך לחתימת ההסכם, פעלה האם בהתאם להתחייבות וביום 14.9.80, פנתה ללשכת ההוצאה לפועל ובקשה לבטל את ההליכים בתיק 264/76 מהסיבה: "היות והגעתי להסדר כספי עם הנתבע ש. ". (הערה: כפי שפורט לעיל, רק ביום 2.8.87 נחתם הסכם בין הנתבע לבת נ. שעניינו העברת הזכויות במשק). 28. בשלב מאוחר יותר התברר, כי מאחר שבבעלות הבת, נ, היה בית אחר במושב ..........., לא ניתן היה להכיר בה כ"דור המשך", והיא הסכימה להעביר את הזכות של בן ממשיך לתובע, שהוכר על ידי הנתבעת 3 ביום 17.9.86 כדור המשך. התובע הפנה להסכמים שנחתמו בעניין זה: הסכם בין נ לנתבע והסכם בינו לבין נ. התובע ציין, שעל פי ההסכמים, בהסכמת הנתבע, הועברו כל זכויות הבת לבן שקיבל על עצמו את כל זכויותיה והתחייבויותיה של הבת. 29. התובע טען, כי על ביהמ"ש להצהיר שיש לו זכות להירשם כבעל הזכויות במשק, בכפוף לזכותו של הנתבע להתגורר במשק עד אריכות ימים ושנים. לטענת התובע, על פי ההסכמים, המועד שנקבע להעברת הזכויות במשק מהנתבע אליו הוא: "...במועד שהוא ייקבע בחייו או שעה לפני פטירתו". התובע סבור שהנתבע קבע בחייו את המועד להעברת הזכויות, כמפורט להלן: א. ביום 11.5.00 - במכתב בו ביקש מוועד המושב לאשר את העברת הזכויות לתובע. ב. במכתב מיום 2.7.00 בו שב הנתבע והודיע שהוא מסכים להעברת זכויותיו במשק לתובע ללא תנאי ואף מסכים להפסקת חברותו באגודה. ג. בהצהרתו של הנתבע לפני הנהלת האגודה ביום 10.1.01 לפיה הוא מבקש להעביר את מלוא זכויותיו כחבר האגודה ב...........לתובע. בעקבות הודעה זו, אישרה הנתבעת 3 את העברת מלוא הזכויות על שם התובע גם במנהל מקרקעי ישראל, תוך פקיעת חברותו של הנתבע באגודה. ד. התובע ציין, כי העברת הזכויות במנהל מקרקעי ישראל לא בוצעה עקב מניעה שאינה מצד מי מהצדדים והיא: רישומו של עיקול לטובת אחותו. 30. התובע טען, כי הנתבע לא היה רשאי לחזור בו מהתחייבותו להעברת זכויותיו במשק לידיו, ומשכך, גם האגודה לא היתה רשאית להיענות לבקשת הנתבע לביטול העברת הזכויות לאחר שאישרה את ההעברה. (סעיפים 50-51 לכה"ת) 31. לגבי הודעת הביטול של הנתבע טען התובע: "לא זו בלבד שהודעת הביטול ניתנה בשיהוי ניכר, אלא שהיא נכתבה רק בעקבות פניותיו של התובע למושב... בדרישה לקבל פרוט כרטיס החשבונות של המשק מכח היותו חבר אגודה. בתגובה העבירה האגודה... את המכתב לתגובת הנתבע... ואז השיב הנתבע לאגודה והודיע לה על ביטול הסכמתו להעברת הזכויות במשק". (סעיף 11 לסיכומים) 32. התובע טען שאין תוקף להודעת הביטול שניתנה ע"י הנתבע גם מאחר ו"הנתבע קיבל תמורה עבור העברת הזכויות לנ. ואח"כ ממנה לתובע, הן בקבלת מחילה על חוב המזונות, והן בהתחיבויות שקיבלה עליה נ. לשלם חובות המשק, התחיבויות שעברו לתובע." (סעיף 12 לסיכומים) 33. לחילופין, טען התובע כי הנתבע העביר לו את זכויותיו במתנה שהושלמה עפ"י סעיף 2 לחוק המתנה תשכ"ח 1968 (להלן: "חוק המתנה"): "בענייננו מכיוון שלנתבע אין זכויות קנייניות במשק אלא יש לו זכות בר רשות או זכות לקבל זכות חכירה במשק הרי שהוא בעל זכות אובליגטורית, שגם היא זכות ממשית, משמסר הנתבע לתובע את ההסכמים ויפויי הכח הבלתי חוזרים, משקבע הנתבע את מועד מסירת המתנה בפועל היינו ביום 11.5.00 משנתנה האגודה הסכמתה ואישורה להעברת הזכויות, משפנה עו"ד פרץ, שהוא עו"ד של הנתבע למנהל ודווח על העברת הזכויות במשק ללא תמורה, הרי שהושלמה המתנה, לפחות במעגל הפנימי בו פועלים בני המשפחה זאת גם אם במעגל החיצוני כלפי המוסדות טרם הסתיים ההליך." (דגש שלי א.ש) 34. לחילופי חילופין טען התובע (סעיף 12 לסיכומים) כי "אם ייקבע כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה אזי טוען התובע כי לא נתמלאו התנאים המאפשרים לנתבע לחזור בו מההתחייבות לתת מתנה כאמור בסעיף 5 לחוק המתנה", מהסיבות הבאות: א. בחתימתו על ההסכמים עם הבת ועם הנתבע ויתר הנתבע, במפורש, על זכותו לחזור בו מהתחייבותו להעברת הזכויות לתובע, במועד שיקבע. ב. הנתבע חתם על 2 ייפויי כוח בלתי חוזרים כאשר באחד מהם (28.7.96) קבע בסעיף 2 כי לא תהיה לו רשות לבטל את ייפוי הכוח או לשנותו וכוחו יהיה גם אחרי פטירתו והוא יחייב גם את יורשיו. ואילו בשני (מיום 8.8.97) נקבע כי ייפוי הכוח הוא החלטי ובלתי חוזר. התובע הפנה לפסקי דין במסגרתם נפסק, כי ייפוי כוח בלתי חוזר מהווה ויתור על זכות החזרה. ג. לא הוכח כי התובע התנהג כלפי הנתבע בהתנהגות מחפירה המצדיקה את ביטול ההתחייבות. ד. הנתבע לא הוכיח כי חל שינוי לרעה במצבו וכי הוכח שמצבו הכלכלי של הנתבע ובת זוגו טוב והנתבע אף העביר לבת זוגו את זכויותיו בנכסי נדל"ן, כאשר גם לבת הזוג נכסי נדל"ן משלה. 35. התובע שלל את גרסת הנתבע לפיה המדובר בהסכמים שנחתמו תחת איומים סחיטה ולחץ. לגרסת התובע, מדובר ב שהועלתה, לראשונה, בכתב ההגנה ולא נ מעולם קודם לכן. בנוסף, הסתמך התובע על חקירתו של עו"ד הררי, שערך את ההסכמים ושלל את קיומו של לחץ או איום בעת החתימה. כמו כן ציין התובע כי הנתבע לא פנה לעו"ד הררי בבקשה לבטל את המסמכים מאחר שנחתמו בגלל לחץ או איומים, וכי הנתבע היה מודע למהות ההסכמים והסיבה לעשייתם. 36. התובע ציין, שאין בהסכמים כדי לגרוע או לפגוע בזכויותיו של הנתבע ו/או באינטרסים שלו. 37. במסגרת סיכומי התשובה, עשה התובע הבחנה בין "קביעת המועד להעברת הזכויות" לבין "העברת הזכויות בפועל". התובע טען, כי קביעת המועד הוא אירוע בודד וחד פעמי. משקבע הנתבע את המועד והודיע עליו לאגודה ולנתבע, נכנסו לתוקף ההסכמים וייפויי הכוח הבלתי חוזרים. ואילו הליך העברת הזכויות בפועל הוא הליך אחר, שעשוי להמשך לאורך תקופה, אולם מצב זה בו קיימים 2 ההליכים אינו מקנה לתובע זכות לחזור בו או להתחרט מהמועד שקבע, מאחר שייפוי הכוח הבלתי חוזרים נכנסו לתוקף. גרסת הנתבע 38. במסגרת כתב ההגנה פרט הנתבע את מערכת היחסים בינו לבין האם ובינו לבין ילדיו. הנתבע ציין שבמועד הפירוד, ילדיו - נ. והתובע (לנתבע בת נוספת שאינה קשורה להליך המשפטי), לא היו עמו במערכת יחסים טובה ונטו לצידה של האם, שנפרדה ממנו. לעומת זאת, נ. והתובע היו במערכת יחסים טובה ביניהם ואף שיתפו פעולה. הנתבע מצא לנכון לציין שנ. הורשעה בפלילים בשנת 1978. 39. הנתבע פרט את השתלשלות האירועים שהביאו להכרותו עם אשתו הנוכחית - ל. לגרסת הנתבע, הוא נפצע בתאונת אופנוע בשנת 1984 וננטש על ידי בני משפחתו. כשהתאפשר שחרורו מבית החולים הוא לא חפץ לשוב לנחלה ומכרה הכירה לו את ל, שהיא אחות במקצועה. ל. נטלה אותו לביתה, לצורך טיפול, ללא כל קשר רומנטי. לאחר מכן עבר הנתבע לכנרות ובשנת 1987 שוב חודש הקשר בינו לבין ל, שעברה להתגורר עימו בנחלה. 40. הנתבע טען, כי מלכתחילה חשדו נ. והנתבע בקיומו של קשר רומנטי בינו לבין ל. ועוד לפני פטירת האם חששו כי יעביר את הזכויות בנחלה לצד ג'. 41. לגרסת הנתבע, החלו נ. והתובע להפעיל עליו לחץ, כפיה סחיטה ואיומים בהם הודיעו כי יגרשו את ל. מהנחלה. הנתבע טען לקיומה של אלימות פיסית מצד התובע הן כלפיו והן כלפי ל, שאף התלוננה על כך במשטרה. לטענתו, כל ההתנהלות כלפיו נועדה כדי לגרום לכך שהזכויות בנחלה תעבורנה אליהם. לצורך כך החתימו אותו על מסמכים. 42. הנתבע הדגיש כי אף אחד מילדיו לא השקיע ולא שילם תשלומים ביחס לנחלה. הנתבע הדגיש כי התובע לא עסק מעולם בחקלאות. 43. בסעיף 23 לכתב ההגנה ציין הנתבע: "הנתבע לא התנגד, בעבר הרחוק, כי לאחר אריכות ימיו תעבורנה הזכויות בנחלה למי מילדיו, אך הוא ביקש להשאר עד למועד זה, בעל הזכויות היחידי בנחלה, הקובע היחידי בעניניה והנהנה היחידי מפירותיה; ואולם על אף האמור לעיל אולץ הנתבע על ידי ילדיו, בסחיטה ובאיומים כאמור, לחתום על מסמכים שונים בניגוד לרצונו ולאינטרסים שלו". 44. הנתבע ציין בכתב התביעה כי בשנים האחרונות הורע מצבו הכלכלי, הכנסותיו מועטות ביותר עד כי אין באפשרותו לתקן את גג הבית ש"דולף בחורף מכל חור". הנתבע פרט גם כי הוא סובל ממחלות שונות. 45. הנתבע ציין בכתב ההגנה כי לנוכח התנהלות ילדיו כלפיו, הוא חזר בו מההסכמה כי מי מילדיו יהיה בן ממשיך או מקבל הזכויות בנחלה, לא בחייו ולא לאחר אריכות ימיו. הנתבע התייחס למכתב ביטול שנכתב על ידו ביום 4.1.06 וציין כי מכתב זה, שנעשה בכתב ידו, הוא המסמך שמשקף את רצונו. 46. הנתבע טען, כי "מעולם לא נתן הסכמתו להעברת זכויותיו בנחלה לתובע, חתימותיו על מסמכים שונים הוצאו ממנו בכפיה, בסחיטה, באיומים ובאלימות פיזית ממש- ולפיכך אין במסמכים עליהם חתם כדי לחייבו במאומה והם בטלים ומבוטלים ולחלופין, בוטלו על ידו כדין - והם נעדרי כל תוקף ובלתי מחייבים" (סעיף 58 א' לכתב ההגנה). לחיזוק זו מציין הנתבע בסיכומיו מס' טענות: 1. עצם הגשת התביעה ע"י התובע מעידה על מערכת יחסים עכורה בין הצדדים (סעיף 16 לסיכומים). 2. אופיו של התובע דומה לאופייה של אחותו נ. אשר כאמור הואשמה בפלילים (סעיף 18 לסיכומים). 3. המסמכים המודפסים נערכו שלא ע"י הנתבע אלא ע"י התובע או ע"י עו"ד הררי אשר קיבל את שכר טרחתו מהתובע (סעיפים 19-22 לסיכומים). 4. מהסכם להסכם אשר נערך בין הצדדים חל כרסום בזכויותיו המטריאליות של הנתבע (סעיפים 23-26 לסיכומים). 47. הנתבע טען כן, כי "הזכויות בנחלה על כל הכרוך בהן והנובע מהן היו ועודן של הנתבע ושלו בלבד, הוא לא התכוון ולא ביקש להעבירן לתובע ו/או לנ. ובהתחשב בהתנהלותם והתנהגותם המחפירה כלפיו- היה רשאי לחזור בו מכל מתנה שהתיימר, אם התיימר, ליתן למי מהם, וכך עשה." (סעיף 58ב' לכתב ההגנה). 48. הנתבע סבר כי היה ביכולתו לחזור בו מהאמור בהסכמים וציין, כי "לא התכוון להעניק את זכויותיו בנחלה במתנה לתובע וככל שעשה כן, המוכחשת, הרי שהתובע לא מילא אחר תנאים להם התחייב ו/או לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות ו/או התנהגותו כלפי הנתבע היתה מחפירה ו/או חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנתבע- ולפיכך רשאי היה הנתבע לחזור בו מהתחייבויותיו בעניין המתנה, כפי שעשה" (סעיף 58ג' לכתב ההגנה) 49. הנתבע טען, כי אף אם לגרסת התובע, הוא אינו רשאי לחזור בו מהמתנה, הרי שטרם הגיע זמנה של התביעה, מאחר שעפ"י המסמכים שעליהם חתום הנתבע, קיימת לנתבע הזכות לקבוע את המועד להעברת הזכויות לידי התובע עד שעה לפני פטירת הנתבע- אשר טרם הגיעה (סעיפים 4-7 לסיכומים). 50. הנתבע התייחס לפן המשפטי של העברת הזכויות וטען, שהצדדים לא ביצעו "פעולות הכרחיות הדרושות להשתכללות ההענקה והמחויבות לפי דיני מיסוי מקרקעין וכללי העברת זכויות במינהל מקרקעי ישראל", כגון תצהירי הענקת/קבלת מתנה, דיווח למיסוי מקרקעין, תשלום מס רכישה ע"י התובע ומילוי טופס בקשה להעברת זכויות (סעיף 8 לסיכומים). לטענת הנתבע, לא ניתן כיום לערוך מסמכים אלה, מאחר שעברו שנים רבות ממועד עשיית ההסכמים, וכי הימנעות התובע מביצוע הפעולות הנ"ל מעידה על כך שהתובע הבין כי אין בידיו כל זכות לקבל את המשק (סעיף 9 לסיכומים). 51. הנתבע טען, כי בעניננו המדובר בחוזה מותנה בתנאי, שלא התקיים. לטענת הנתבע: "נשיאת נ. והתובע בתשלומים/ חובות שחלו על המשק הינה תנאי מקדים בלעדיו אין לקיום חיוביו של הנתבע להעברת זכויותיו במשק. בהינתן העובדה כי לא נ. ולא התובע לא שילמו ולו אגורה שחוקה הרי שלא נבנתה התשתית המבססת את חיובו של הנתבע להעביר את זכויותיו במשק לתובע." (סעיף 33 לסיכומי הנתבע). 52. במסגרת הסיכומים התייחס הנתבע לטיב הזכויות במשק וטען כי מאז ומעולם, גם לפני פטירת האם המנוחה, הזכויות בנחלה היו שייכות לו בלבד ולפיכך, אין בצוואת המנוחה כדי להקנות לתובע זכות כלשהיא. הנתבע התייחס להוראות המיוחדות ביחס להעברת זכויות בנחלות. עמדת מינהל מקרקעי ישראל 53. הנתבע 2, מנהל מקרקעי ישראל, הודיע כי: "1. המנהל מתכבד בזה להודיע לבית המשפט כי הסכסוך נשוא התביעה אינו בידיעתו ואינו מעניינו. 2. המינהל אינו יכול לאשר העברת זכויות בנחלה במושב ללא אישורו בכתב מאת המושב. 3. אם ינתן אישור כזה או שיקבע ע"י ביהמ"ש הנכבד כי על המושב להסכים להעברת הזכויות המבוקשת ו/או ייקבע לאור העובדות והמסמכים המובאים בכתב התביעה כי התובע זכאי להירשם כבעל הזכויות בנחלה בשלמותה, המינהל ימלא אחר פסה"ד ובלבד שיפונה הקרוון המצוי בנחלה ויומצאו למנהל המסמכים והאישורים המקובלים להעברת זכויות לרבות אישורי מיסים". עמדת הנתבעת 3-........... כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ 54. הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה לפיו: "3. האגודה תטען כי אינה צד לסכסוך בין התובע לנתבע, ואין היא נוקטת עמדה המצדדת בצד כלשהו. 4. הנתבעת תטען כי היא תפעל בהתאם להוראות בית המשפט הנכבד ובכפוף להן היא תמציא לעיון התובע ו/או הצדדים האחרים כל תיעוד ו/או מסמך ו/או חשבון ו/או פנקס המצויים בחזקתה ו/או בשליטתה ואשר ........ נשוא כתב התביעה. 5. כאמור, הנתבעת איננה מתנגדת, בכפוף לקבלת צו גילוי מאת בית המשפט הנכבד, להמציא לעיון הצדדים את התיעוד המבוקש עפ"י כתב התביעה ככל שמסמכים אלה קיימים ונמצאים ברשותה. בנוסף, ולחילופין, הנתבעת תטען כי לא חלה עליה החובה לשמור את התיעוד המבוקש עפ"י כתב התביעה". 6. בנוסף לאמור לעיל האגודה תוסיף ותטען כדלקמן: א. התובע לא התגורר בתחום האגודה במשך שנים, והוא אף איננו רשום כבעל זכויות במשק הנמצא בתחום האגודה. ב. בנספח ז' לכתב התביעה (מכתבו של מר ש. לאגודה מיום 2/7/00) נכתב: "אני עד לכך שבסיום תהליך העברת זכויותיי במשק לבני א., תפוג חברותי באגודת ........... ואני נותן לכך את הסכמתי" (ההדגשה במקור). ג. האגודה תטען כי גם מן האמור לעיל עולה חברותו של הבן באגודה מותנת בהיותו רשום כבעל הזכויות במשק ובחדילת האב מלהיות חבר באגודה, וכי כל עוד לא מולאו התנאים הנ"ל - אין הבן חבר באגודה. ד. האגודה תטען כי התובע והנתבע מס' 1 ידעו והסכימו כי רק בתום הליך העברת הזכויות במשק ע"ש הבן ועם פקיעת חברותו של האב, תיושם קבלת חברותו של הבן לחבר באגודה. ה. האגודה תטען כי היא לא הסכימה ואיננה מסכימה לכך שמי שאינו רשום כבעל הזכויות במשק יהיה חבר באגודה, ובעוד מי שרשום כבעל הזכויות במשק לא יהיה חבר באגודה. ו. האגודה תטען כי היא פעלה לאור עמדותיה שלעיל, ועל פי הסיכומים והמצגים שהציגו הצדדים בפניה. ז. האגודה תטען, כי ככל שנגרם נזק לתובע (נזק המוכחש) הרי שהוא נגרם בשל התרשלותם ו/או חוסר זהירותם ו/או רשלנותם המלאה ו/או הבלעדית ו/או אשמם התורם הגבוה של התובע ו/או הנתבע 1". בסעיף 7 לכתב ההגנה פרטה האגודה מהם ההליכים שיש לנקוט במידה ותתקבלנה טענות התובע וציינה בסעיף 7 ז': :רק אדם אחד ובן זוגו יהיו רשאים להרשם כבעלי הזכויות בנחלה וכחברים באגודה". דיון המסגרת המשפטית 55. א) המשק בנוי על קרקע בבעלות המדינה, שמנוהלת בידי מנהל מקרקעי ישראל . בהסכם הדו צדדי שנחתם בין המנהל לבין האגודה השיתופית, הוענקה לאגודה רשות שימוש במשבצת הקרקע, והאגודה כבת רשות, העניקה רשות שימוש לחברי האגודה בנחלות, בחכירת משנה. כלומר, מעמד חבר האגודה הינו מעמד של בר רשות, וזהו אף מעמדו של הנתבע. טרם נרשמה זכותו של הנתבע במנהל מקרקעי ישראל. ב) הפסיקה הגדירה את זכות בר הרשות, השימוש והחזקה של חבר אגודה במשקו כזכות אישית שאיננה קניינית, ואשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון. על אף היותה זכות אישית, זכות זו עבירה בכפוף לתנאי ההסכם שבין מעניק הזכות למקבל, אלא אם נשללה העבירות מראש בהסכם זה. חבר אגודה אינו חופשי לעשות דיס פוזיציה בזכות בר הרשות שהוענקה לו, לא בהעברה בחיים ולא בהעברה לאחר פטירה, והינו כפוף למגבלות ולתנאים שמטיל עליו הסכם הרישיון. (ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477 (1991), סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט שמגר, ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295 (2002), סעיפים 17-18 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה). בהתאם, כך נפסק, העברת זכות בנחלה, בין בחיים ובין לאחר פטירת חבר האגודה שלא בהתאם לתנאים ולהגבלות המפורטים בהסכם המשבצת ובניגוד להם אינה בת תוקף כלפי המוסדות המיישבים. ג) במקרה של "בר רשות", העברת הזכויות תלויה ב 2 מישורים: מישור אחד - הקניה בדרך משפטית ראויה של הזכויות. מישור שני - הכרה בהקניה על ידי האגודה. לפיכך, במקרה של מחלוקת, האגודה לא מתערבת ומותירה לביהמ"ש את ההכרעה בהליכים, בהתאם למישור היחסים שבין המתיישב לבן הממשיך. ד) מאחר וחברי המושב יונקים את זכויותיהם מחוזה המסגרת עם המושב שהינו בר רשות של המנהל טעונה ככלל העברת זכות בר הרשות הסכמת המנהל, והסכמה זו הינה תנאי מוקדם לכל הקניה של זכויות ע"י המתיישבים. ה) זכות החבר כבר רשות הוכרה כזכות בעלת ערך כלכלי. כשקיימת העברה של הזכות, מדובר בעסקת מקרקעין שמחויבת במס על פי חוק מיסוי מקרקעין. מעמד "בן ממשיך" 56. העיקרון המרכזי העומד בבסיס הגבלת העבירות של זכויות השימוש במשקים על ידי האגודה ו/או מנהל מקרקעי ישראל מתבסס על הרעיון שמשק חקלאי נועד להיות יחידה חקלאית אחת שלימה באופן שהמתיישב יוכל גם לגור בה וגם להתפרנס ממנה. לעניין זה ראה ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פד"י נט (6) 295, בעמ' 318. וכן ראה סקירה ממצה בפסק דינו של כבוד השופט אסף זגורי בתמ"ש (נצרת) 34371-08-11. 57. קיימת חשיבות רבה להבחנה בין הגדרת המושג "בן ממשיך" (על פי חוק האגודות השיתופיות) לבין בחינת טיבן והיקפן של הזכויות המוענקות על ידי ברי הרשות למי שנבחר על ידם כ "בן ממשיך". במישור היחסים המשפחתי, הבחינה במישור זה נעשית על פי דיני החוזים. א. הגדרת "בן ממשיך" על פי סעיף 1 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973 היא: "בן ממשיך-בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד של בעל משק, לרבות בת זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, חוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה "הורים"-לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר". (הדגשה שלי א.ש.). ב. ההגדרה של "בן ממשיך" על פי חוק האגודות השיתופיות, אינה יוצרת, באופן אוטומטי, זכויות למי מבני המשפחה. אלא, יצירת המעמד והזכות של "בן ממשיך" היא באמצעות חוזים שנעשים בין ברי הרשות לבין מי שנבחר על ידם כ"בן ממשיך". בדרך כלל, הסכם המעניק לבן את הזכות להיות "בן ממשיך" נכרת במהלך החיים של ההורה המעניק. המדובר בהסכם מתנה, כאשר הזכות להיות "בן ממשיך" מתגבשת לאחר מות 2 ההורים. הענקת הזכות להיות "בן ממשיך" היא מעין הענקת מתנה. אולם, לנוכח הצורך בהענקה בטרם פטירה, בכדי שלא תהיה הענקה הסותרת את הוראות חוק הירושה, וכדי לקיים את רצון המעניק, הסדרת הזהות של ה"בן הממשיך" מתבצעת בחיי ההורה המעניק אותה. הענקה זו כפופה לאישור הגורמים המיישבים-האגודה והמנהל. לענין זה ראה: ע"א 1002/99 חיים נ' חיים, , פד"י נו(6) 295. לגבי הענקת מעמד" בן ממשיך" נפסק ב-ע"א 2836/90, בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184, 195, כי יש להתייחס להענקת מעמד זה ב-2 מישורים: "הנה כי כן, עניין לנו בשני מישורים משפטיים שונים. האחד, מישור היחסים שבין ה"בן הממשיך" והוריו, בו נקבעות זכויות במשק, שאינן מוענקות מעצם היותו "בן ממשיך" ונדרשת בנוסף גם העברת זכויות מבעליהן (קרי: ההורים) אליו. והמישור השני, נוגע ליחסים שבין הבן הממשיך והאגודה, המוסדר בתקנות, ולו נפקות רק בהתמלא המישור הראשון". ג. יצירת הזכות של "בן ממשיך" נעשית בד"כ באמצעות מסמך המכיל את הצהרת בר הרשות בדבר מינוי בן ממשיך, והסכמת הבן הממשיך, כשהאגודה מצטרפת להסכמה זו. הזכות להיות בן ממשיך נוצרת לאחר פטירת ההורה או במועד אחר שנקבע בהסכם בין המעביר לנעבר. על פי הפסיקה, חלות על הסכם כזה הוראות חוק המתנה התשכ"ח 1068. לענין זה ראה מדעי נ' מדעי, פ"ד נד (4) 385 ע"א חיים לעיל ועוד. לעתים, כמו בעניננו, ההתחייבות נעשית כחוזה המכיל מידע מפורט, מעבר לזכות ולגורם הנעבר. במקרה כזה, יש משמעות רבה לנוסח ההסכם, המלמד על רצון הצדדים ואומד דעתם. ד. על פי הוראת סעיף 1 (ב) לחוק המתנה, "דבר המתנה יכול להיות מקרקעין, מטלטלין, או זכויות". מעמד "בן ממשיך" הוא זכות עתידית להיות בר רשות מוסכם לאחר פטירת ההורים או במועד עתידי מוסכם, לפיכך, מדובר בהענקת זכות. מאחר שעל מועד התגבשות הזכות לקבלת המתנה אין הוראות מפורשות בחוק המתנה, נבחן הדבר על פי הוראות דיני החוזים ונסיבות המקרה, הנלמדות ממסמכי ההתקשרות המקימים את זכותו של המעביר. ה. במועד הבחינה של גיבוש הזכות, נוצרים הקשר והזיקה בין מערכת היחסים החוזית הפנים משפחתית לבין למערכת היחסים החיצונית עם הגורמים המיישבים. "בן ממשיך"-מתנה על תנאי או הסכם עם תנאי מתלה 58. במסגרת הסיכומים העלה הנתבע , כי ההסכם בינו לבין התובע היה הסכם מתנה על תנאי, ומשהופר התנאי, בטל ההסכם. ההבחנה במקרה הנוכחי בו קיים הצורך בקבלת אישור לזכות להיות "בן ממשיך" מצד ג', היא בין מישור היחסים החיצוני ובין מישור היחסים הפנימי בין הצדדים. סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 קובע: "חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון היא תנאי מתלה". סעיף 4 לחוק המתנה קובע: "מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מעשותו, נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לצבור-היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו". 59. קיימת חשיבות באבחנה בין "מתנה על תנאי" לבין מתנה שבצידה חיוב. לעניין זה ניתן לעיין בסקירה המובאת בפסק דינו של כבוד השופט אמיתי כץ בתמ"ש (ירושלים) 4600/09, ג' ואח' נ' ג' ואח' (פורסם במאגרים משפטיים). ההבחנה היא כדלקמן: א) במתנה על תנאי, משהפר מקבל המתנה את התנאי עומדת לנותן המתנה הזכות להשבתה בעוד שבמתנה בצידה חיוב, משלא קיים מקבל המתנה את המוטל עליו במסגרת ההסכם, אזי אין נותן המתנה רשאי לבטלה ולזכות בהשבתה אלא לכל היותר עומדת לו הזכות לתרופות הרגילות בגין הפרת החיוב כדוגמת אכיפת החיוב, ביטול החיוב, פיצויים בגין הפרת החיוב וכיו"ב (ראה בע"א 343/87, פרי הנ"ל ובע"א 495/80, ברקוביץ' ואח' נ' קלימר, תק-על 82 (3) 1370, 1369. ב) מ' ראבילו בספרו חוק המתנה, תשכ"ח - 1968 הנ"ל בעמ' 310 עומד על ההבחנה בין מתנה על תנאי לבין מתנה עם נטל/חיוב: "התנאי משאיר בספק את קיומן של תוצאות העסקה... הוא אינו מחייב מבחינה משפטית והמקבל חופשי לחלוטין וברצונו אינו ממלא את התנאי ואינו זוכה למתנה. תוצאות המתנה לא תקומנה כלל. במתנה שיש נטל וחיוב, החיוב מחייב את המקבל לעשות מעשה, אך ביצוע החיוב אינו תנאי להקניה... במקרה של נטל כל התוצאות של המתנה קמות מיד עם העברת הנכס לידי המקבל" (הדגשות שלי א.כ)" 60. ההכרעה בשאלה מה טיבו של חוזה המתנה, האם מדובר במתנה על תנאי או מתנה שבצמוד לה חיוב, אינה פשוטה, המדובר בשאלה שבעובדה והיא נעשית על פי כוונת הצדדים כפי שניתן ללמוד עליה מתוך נסיבותיו של כל מקרה תוך בחינת אומד דעתם של הצדדים, שמיעת ראיות על דברים שהוחלפו ביניהם בכתב או בעל פה. ככל שלשון ההסכם אינה מספקת לקביעת אומד דעת הצדדים, יש לפנות לנסיבות חיצוניות שאשר מהן ניתן להסיק על כוונתם (ראה לעניין זה ע"א פרי לעיל). 61. לעניין זה כותב פרופ' י' ויסמן בספרו דיני קניין - בעלות ושיתוף חלק ב, 106: "ההבחנה בין שני המצבים...תיעשה על פי כוונת הצדדים ויש להניח על כן כי לא תמיד תהא היא קלה ליישום. במקרים של ספק יעדיף בית המשפט את הפירוש לפיו הענקת הנכס היתה מלווה בחיוב, על פני פירוש שלפיו הוענק הנכס בכפיפות לתנאי מפסיק". 62. יש אפוא להעדיף את הפירוש המקיים את המתנה. ראה גם בע"א 36/86, מני ואח' נ' מני, פ"ד מא (1) 248, עמ' 251-252: "לכאורה בהעדר תניה מפורשת הקובעת שהמדובר במתנה על תנאי מפסיק - במתנה בחיוב עסקינן". האם ניתן לבטל חוזה המתנה, ומהן העילות? 63. עד להשלמת המתנה ברישום באגודה ובמנהל, התחייבות ההורים מסווגת כהתחייבות לתן מתנה ואין לראות בהסכם שבין הצדדים משום "קיום המתנה". לענין זה ראה דברי פרופ' ראבילו בספרו חוק המתנה, התשכ"ח, מהדורה שניה תשנ"ז, פירוש לחוק החוזים, בעריכת ג' טדסקי) עמ' 74. 64. א) הפסיקה שבה וקבעה, כי אף בנסיבות בהן לא קוימו תנאי הסכם המשבצת להעברת הזכויות (כגון שלא נתבקשה או לא נתקבלה הסכמת המינהל), כך שלא הושלמה המתנה, אין בכך כדי לשלול בהכרח את קיומה של מערכת היחסים ההסכמית שהיתה בין הצדדים. אין מניעה, אפוא, במצב כזה להכיר בקיומה של התחייבות למתן מתנה על אף שלא נשתכללה העברת זכות בר הרשות במשק לכדי העברה מוגמרת (בע"מ 1119/06 פלוני נ' פלוני, תק-על 2006(4) 1883 (2006), סעיפים 9-10 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין, סעיף 6(ב) לפסק דינו של כב' השופט גולדברג בענין בצר לעיל). וראה לעניין זה את דברי כב' הנשיא (כתוארו דאז) ברק בעניין ע"א 1662/99 חיים שלעיל: "לשיטתי, במצב בו ניתנת התחייבות להעברת זכות, תוך הפרת תניה המגבילה עבירות, אין מקום לקביעה קטגורית כי ההתחייבות עצמה בטלה. אין כל הכרח לשלול תוקף משפטי מהתחייבות שניתנה רק בשל העובדה שהיא נעשתה בניגוד לתניה חוזית אחרת. אכן, אדם יכול להתחייב למכור מה שאינו שלו אך לא יהיה בכוחו להוציא התחייבות זו מן הכוח אל הפועל... בהיעדר טעמים מיוחדים, ראוי הוא להעניק תוקף חוזי למערכת היחסים שבין המעביר והנעבר של הזכות גם אם היא עומדת בניגוד לאמור בהסכם בין המעביר לבעל הזכות. העובדה כי זכות מסוימת אינה ניתנת להעברה אינה צריכה לגרוע מתוקפם של היחסים החוזיים בין הצדדים להסכם ההעברה של זכות זו" (סעיף 8 לפסק הדין) (הדגשה שלי א.ש). ראה לעניין זה אף בע"מ 9295/05 פלוני נ' פלוני, תק-על 2005(4) 3165 (2005), סעיף 6 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל). 65. על חוזה מתנה חלות 2 הוראות חוק: ההוראות המיוחדות של חוק המתנה וההוראות הכלליות של חוק החוזים. סעיף 2 לחוק המתנה מורה: "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". סעיף 5 לחוק המתנה עוסק בחזרה מהתחייבות לתת מתנה. ניתן לחזור ממתנה כל עוד לא התקיימו התנאים: "(א).... (ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו. (ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן". 66. באשר למתן זכות "בן ממשיך" נקבע ב ע"א 1108/98, מדעי נ' מדעי, פ"ד נד (4) 385 ע"י כב' השופט גולדברג: "....נמצא, כי לשם השלמת המתנה מצד נותן המתנה, די בעצם מתן האישור מצד אדם שלישי - גם אם אישור זה עצמו ניתן לביטול. במילים אחרות, מבחינתו של נותן המתנה הסתיימה הקניית הנכס עם מתן האישור העקרוני מאדם שלישי, כך שאין עוד רשות לנותן המתנה לחזור בו מן המתנה. אמנם אפשר כי עם ביטול האישור הנכס מושא המתנה חוזר לנותן המתנה. .... "זאת ועוד אחרת, יש רגליים לסברה כי דבר המתנה שניתן לבן ממשיך מצד הוריו הוא הזכות לקבל מן המושב מעמד מסוים באגודה ובמשק. נמצא, כי מסירת מסמך לידו, המזכה אותו לקבל את הזכות מאת צד שלישי, היא דרך ההקניה במובן סעיף 6 לחוק המתנה. המסמכים הכוללים בתוכם הצהרות של ההורים בפני ועד המושב והצהרות בפני נוטריון, הם המזכים אותו לקבל את הזכות כבן ממשיך, כלומר, במתן המסמכים האלה הסתיים תפקידם של ההורים לשם קבלת הזכות על ידי בנם. התוצאה היא כי בכך נסתיימה הקניית המתנה מצד נותני המתנה כך שאין להם עוד רשות לחזור בהם מן המתנה". (הדגשה שלי א.ש). 67. לענין סעיף 5 (ג) לחוק המתנה השאלה היא מה ייחשב כ"התנהגות מחפירה" מצדו של הבן הממשיך? בפסקי דין שונים, שענינם עתירה לביטול "בן ממשיך" נקבע: "הפסיקה פירשה את הביטוי "התנהגות מחפירה" באופן רחב, המקל על נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו אם מקבל המתנה לא נהג בו כראוי, ונקבע, כי לאור מאפיינה של המתנה, נגזרת מחובת תום הלב המוטלת על המקבל, החובה לנהוג כלפי הנותן הכרת תודה בכבוד ובדרך ארץ, כל זאת על רקע מערכת היחסים בין הצדדים לה.....יחד עם זאת, לא כל התערערות במערכת היחסים שבין הנותן למקבל תוכר בהכרח כהתנהגות בלתי ראויה מצד המקבל.... "...הנטל להוכיח את ההתנהגות המחפירה מוטל על נותן המתנה ועל ביהמ"ש לבדוק אם ההתנהגות המחפירה לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו של הנותן עצמו. אם אכן כך הוא, לא יהיה הנותן רשאי לחזור בו מהבטחתו". תמ"ש (ראשל"צ) 27760/05 י.ש. נ' י.י. , ותמ"ש (כפר סבא) 14900/07 שעתל נ' שעתל. האם חתימה על ייפוי כח בלתי חוזר כמוה כוויתור בכתב על זכות החזרה ממתנה? 68. במסגרת הפסיקה קיימים פסקי דין שונים וסותרים לעניין יכולת החזרה של אדם מהסכם מתנה לאחר שחתם על ייפוי כוח בלתי חוזר שמאשר לעו"ד לבצע את ההעברה. על פי דעת הרוב בפסיקה, חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה של החותם. ניתן לחזור מחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר רק בנסיבות חריגות, כגון שהוכח שהחותם לא הבין את משמעות חתימתו על המסמך. על פי הפסיקה, ויתור על זכות חזרה יכול להיעשות באמצעות חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר. לענין זה ראה ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ (1) 199 בעמוד 205 שם נפסק: "...בפסיקת בית משפט זה נתעוררה בעבר מחלוקת בשאלה המתעוררת גם בענייננו: האם יפוי כח בלתי הדיר, אשר ניתן על ידי נותן ההתחייבות לשם ביצוע הפעולות הדרושות להשלמת הקניית הבעלות במתנה מהווה משום "ויתור בכתב" על זכות החזרה לפי סעיף 5 ב' לחוק המתנה? מחלוקת זו התעוררה לראשונה בענין סעתי, ושבה ועלתה בעניין ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי וכך מתאר בתמצית השופט בך, בפסק דינו בעניין טוקאן, את המחלוקת שנתגלעה בעניין סעתי: גישת השופטת נתניהו היתה כי מן הדין להפריד הפרדה ברורה בין שתי העסקאות, עסקת השליחות ועסקת המתנה, ולא להסיק ממתן ייפוי הכוח הבלתי חוזר שהמתחייבת ויתרה בזה על זכות החזרה מן המתנה, במובן הסיפא של סעיף 5 (ב) הנ"ל. העמדה של המשנה לנשיא, השופטת בן פורת ושלי... היתה שונה אנו ראינו במתן יפוי כח בלתי חוזר - כדי להבטיח את הענקת המתנה משום ביטוי בכתב לכוונת הנותן לוותר על זכותו לחזור בו מההתחייבות לתת את המתנה בהעדר ראיות לסתור...". ראוי להוסיף, שבמקרים שבהם נעשה הוויתור על זכות החזרה ממתנה בייפוי כוח בלתי חוזר יש משנה תוקף לכוונת הוויתור. סיווגה של הפעולה המשפטית שביצע הנותן, בתור התחייבות לתת מתנה ולא בתור מתנה מושלמת, אינו נובע מלשון מסמכי ההתחייבות, אלא מהוראותיו של הדין החקוק, אשר דורש את רישום ההעברה כתנאי להשלמתה. אין המדובר כאן ברצונו המפורש של הנותן ליצור דווקא התחייבות לתת מתנה בעתיד ולא להעביר את הזכויות בנכס למקבל המתנה עם חתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ואין כאן כל סממן לרצון ברור שלא ליצור מתנה מוגמרת של ממש על אחר. לאור העובדה כי סווגה של העסקה בתור התחייבות לתת מתנה בעתיד היא סטטוטורי ניתן להניח כי נותן המתנה הניח כי בחתימתו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא מוותר על זכותו לחזור בו בן המתנה ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים ככל הניתן את כל הפעולות הדרושות מצדו לשם העברת הקניין במתנה על ידי החתימה על ייפוי הכוח האמור". (הדגשה שלי א.ש.). ומן הכלל אל הפרט: 69. מלכתחילה ייאמר, כי גרסתו של הנתבע מכילה אי דיוקים רבים, שיפורטו להלן. יש להניח כי אי הדיוקים נעוצים בזמן הרב שחלף ממועד תחילת הטיפול בנושא הזכויות במשק. וכן יש להתחשב בגילו המתקדם של הנתבע. בענייננו, קיימים מסמכים רבים מהם ניתן לקבל תמונה עובדתית מדויקת, ולא בכדי קיים הכלל כי מסמך בכתב הינו בעל תוקף חזק יותר מאשר בע"פ. היקף הזכויות של הנתבע 70. על פי החוק, המדובר בזכויות של "בר רשות", כפי שפורט לעיל עבירות זכויות אלה הינה מוגבלת וכרוכה בתנאים שונים ובהסכמת צדדי ג' וכן לא ניתן לפצל אותן. 71. על פי גרסת הנתבע, הוא בלבד היה הבעלים של זכויות אלה. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שבתיק בית המשפט ועם הצהרת הנתבע: א) על פי הסכם הגירושים עם האם המנוחה. ב) על פי ההסכם עם הבת נ. מיום 2/7/87. ג) על פי מסמך מיום 20.6.87 שנעשה בכתב ידו של הנתבע. ד) בפניית הנתבע מיום 6/12/93 במסגרתה ביקש לקבל את התובע כחבר באגודה נרשם: "... לפי צוואתה של אשתי המנוחה הינו בעל חצי מהמשק". ה) כאמור בהסכם להעברת הזכויות מיום 28/7/96 הוצהר שהנתבע היה בעלים זכויות במשותף עם האם המנוחה. מהאמור לעיל עולה, כי אין ביסוס לגרסת הנתבע לפיה הוא היה, מלכתחילה, הבעלים של כל הזכויות. ההתייחסות למעמד בן ממשיך במישור היחסים כלפי צדדי ג' 72. כמפורט בסעיף 6 לעיל, פרטה האגודה שהתובע לא התגורר בתחום האגודה במשך שנים וכי התובע רשאי להיות חבר באגודה בתנאי שהנתבע יחדל מחברותו ובסיום תהליך העברת זכויותיו של הנתבע לתובע. האגודה ציינה גם, כי חברותו של התובע באגודה מותנית ברישום זכויותיו במשק. 73. אין לקבל את טענת האגודה לפיה, התובע לא התגורר או לא מתגורר במשק ועל כן אינו ראוי או מתאים לקבל את המעמד של בן ממשיך". אכן, בעבר היה נהוג לראות ב"בן הממשיך" כמי שמחויב במגורים בשטח הנחלה, כמפורט במאמרה של פרופסור סמדר אוטולנגי ז"ל "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים" פורסם בעיוני משפט ט(3) עמ' 409: "'בן ממשיך הוגדר כמי שבונה את ביתו בחלקה ליד הוריו, מעבד עימם את המשק ומצפה לכך שעם מותם בבוא היום, יהיה הוא בעל המשק במקומם". 74. גישה זו התגמשה עם השנים. לדוגמה: בע"א 8223/89 ברוך ניר ואח' נ' עזריאל-מושב עובדים להתיישבות חקלאית (פורסם בתקדין) פסק כבוד ביהמ"ש העליון, כי במקרה שיש נחלות שלא ניתן לבנות בשטחן בית נוסף עבור הבן הממשיך, אין בכך כדי לפגוע בזכויותיהם לקבל מגרש בהרחבה במושב, ללא קשר לעובדה האם ביתו של ה"בן הממשיך" הוקם ונבנה בתוך שטח הנחלה של ההורים או מחוצה לו. 75. כך גם במקרה של תושב חו"ל שהוריו רוצים להכריז עליו כ"בן ממשיך". מאחר שהבן מקבל את הזכויות לאחר פטירת המעניק, הרי שמגורים מחוץ לנחלה בחיי ההורה אינם גורעים מזכותו. לענין זה ראה האמור בפסק דינו המקיף של כבוד השופט אסף זגורי בתמ"ש 34371-08-11 א.א. נ' ש.א. כפי שנמצא מברור שנעשה על ידי ביהמ"ש "...אין למעשה כל פרקטיקה של פיקוח, בחינה או אפשרות לסרב למנות 'בן ממשיך' בעת חתימת כתב המינוי על ידי ההורים והגורמים המתיישבים כלל אינם עוסקים בכך ואין להם בכך ענין. בנוסף, נמצא כי גם במקרה שהבן הממשיך אינו עומד בקריטריונים, לא ממהרים להפקיע את זכויותיו בקרקע או לאכוף חובתו לגור ולעבדה. 76. ההתנהלות כיום ביחס לקרקעות במושבים מצריכה מחשבה מחודשת לנוכח המציאות שבה הרבה מבין התושבים אינם מעבדים את האדמה והמבנים החקלאיים מושכרים לצדדי ג' לשימוש מסחרי מסוגים שונים. באם המושב ו/או המנהל מאשם לחבר שלא לעבד את האדמה ולפעול על פי שיקול דעתו ביחס למשק, לא צפוי כי תהיה דרישה שונה מה"בן הממשיך" שמונה על ידו. 77. בענייננו, תגובת המושב תמוהה, בלשון המעטה. שכן, פעל במשך שנים באופן שבו התייחס לתובע כאל "בן ממשיך": א. במכתב מיום 3.3.87 בו שלח המושב הודעה לוועדה לבנין ערים לפיה "ביום 17.9.86 הוחלט לקבל את א. כבן ממשיך במשק ש. ש. י". ב במסמך מיום 10.12.96 הודיע המושב שאין מניעה לקבל את התובע כחבר באגודה מכוח היותו בן ממשיך, בכפוף למילוי התנאים המפורטים בסעיף 4 לפרק ב' של התקנון. באותו מועד, התובע התגורר במושב ועמד בכל הקריטריונים. ג. בידי המושב כתב התחייבות של התובע מיום 23.12.96, בו התחייב התובע להתגורר במשק דרך קבע ולעסוק בתחום המשק בחקלאות או בעסוק חורג מאושר, ובעקבות זאת, הוחלט ביום 1.1.97 לאשר את התובע כחבר באגודה. הודעה על הקבלה נשלחה לתובע. ד. בידי האגודה מכתבו של הנתבע שאישר את העברת הזכויות במשק לתובע, תוך מתן הסכמה לכך שחברותו באגודה תפוג, ובעקבות פניה זו, אישרה האגודה ביום 31.1.01 שאושרה העברת מלוא הזכויות במשק לרישום על שם התובע במנהל מקרקעי ישראל ובכך תפוג חברותו של הנתבע. 78. מהאמור לעיל עולה, כי האגודה סיימה את הטיפול באישור התובע כ"בן ממשיך" ,לכל המאוחר, בשנת 2001, וכל שעל האגודה לעשות הוא להמתין להחלטת בית המשפט בדבר תקפות החזרה מההענקה מצד הנתבע. 79. בפסק הדין של כבוד השופט זגורי, תמ"ש 34371-0811 לעיל הובעה דעה בסעיף 77, כי במקרה שבו התברר שלמנהל ולסוכנות אין ענין בסכסוך בין ההורים לבן הממשיך, ייתכן שבמסירת הודעת מינוי "בן ממשיך" לאגודה, מבחינה משפטית, המנוי יראה ככזה שהושלם ברישום. גם כבוד השופטת נילי מימון בתמ"ש (י-ם) 7770/09 י.י.נ' כ.ע. נסמכה על הלכת מדעי לעיל וקבעה: "אכן ס.י. ז"ל והנתבעת השלימו מבחינתם את ההליכים להכרה בש. ז"ל כבן ממשיך ע"י עצם הפניה בכתב אל ועד המושב להכיר ב ש כבן ממשיך ובקשת ס.י. ז"ל מהוועד לפעול לאישורו של ש. כבן ממשיך. על כן ייתכן וניתן לראות בקביעת בן ממשיך בסוכנות ובמנהל, ותיווסף לכך עמדת המינהל כי איננו מתערב בסכסוך וייקבל כל הכרעה של בית המשפט"(הדגשה שלי א.ש.). 80. בענייננו, המנהל הודיע כי יפעל על פי החלטת ביהמ"ש, בכפוף להסדרת הסרת מבנים. ולנוכח המפורט לעיל ביחס לאישור האגודה, במישור היחסים כלפי צדדי ג', לא קיימת מניעה להכיר בתובע כ"בן ממשיך". מעמד "בן ממשיך" בכל הקשור ליחסים הבין משפחתיים רקע 81. טיבו של מעמד "בן ממשיך" וזכויות חברי מושב כ"ברי רשות" הינם מונחים משפטיים, אשר לא היו נהירים לרבים מבעלי הזכות. בענייננו, ניתן לראות מהוראות שניתנו הן על ידי אמו המנוחה של התובע והן על ידי הנתבע, שההגבלה בדבר הנחלת הזכויות בצוואה, ההגבלה בדבר העברת חלק מהזכויות ולא כולן, ההגבלה בדבר עבירות הזכות של "ברי רשות" לא היו ידועות. אולם, מאומד דעת הצדדים ניתן ללמוד על מהות ההסכם ועל רצונם בכל הקשור למינוי "בן ממשיך". 82. כתוצאה מהעדר המידע המשפטי המהותי לא ניתן היה לקיים על פי הפירוש הצר והדווקני של "עבירות הזכויות של בר רשות" את רצון האם המנוחה להותיר את הזכויות במשק למי מילדיה, בין אם בוויתור על חוב כלפיה מכוח הסכם עם הנתבע ובין אם באמצעות קיום הוראות הצוואה שבמסגרתה הנחילה את זכויותיה במשק לתובע. בפועל, פעלה האם המנוחה ב 2 מישורים: מתוך מחשבה שהיא זכאית למחצית הזכויות במשק, היא הורישה את חלקה לתובע ואילו בתמורה למחילה על חוב כספי של מזונות עבר ועתיד וחוב פעיל בתיק ההוצל"פ, כרתה חוזה עם הנתבע להעברת חלקו של הנתבע במשק לבת נ. על פי ההסכם עם האם, על הנתבע היה לערוך צוואה לפיה הבת נ. היא היורשת של הזכויות במשק והמחילה על החובות הכספיים מתבצע תמורת הצוואה לטובתה של נ, כאשר הצוואה והבקשה לדור המשך יהוו חלק בלתי נפרד מההסכם. דהיינו: אמו של התובע עיגנה את הזכות למעמד "בן ממשיך" לנ. בכל הקשור לזכויות הנתבע. במסמך מיום 29.6.87, שהופנה לכל מאן דבעי, אישר הנתבע כי הוא מעביר את חלקו במשק לבתו או לצאצאיה בהתאם להסכם שנעשה עם אשתו המנוחה (מוצג 22). כפי שפורט לעיל, העברת הזכויות לנ. לא התבצעה והזכויות הועברו לתובע. 83. רצונה של המנוחה להותיר את המשק בידי ילדיה מצא ביטוי גם בצוואתה כשהורישה את זכויותיה לתובע. אמנם, על פי ההוראות החלות על עבירות זכויות בר רשות, לא ניתן להעביר חלק מהזכויות של בר רשות בכל דרך שהיא. קיימת בעייתיות גם לענין העברה בהורשה. אולם, הפן המשפטי לא היה בידיעת האם המנוחה, ואין בכך כדי לגרוע מההסכמה במישור היחסים האישי שבינה לבין הנתבע להותיר את המשק בידי ילדיהם. הנתבע היה ער לרצון זה ואף ביקש להוציא אותו אל הפועל, כפי שעולה מההצהרה המצויה בהסכם העברת הזכויות מיום 28/7/96 כשבמסגרת ה"הואיל" צוין שהאם ציוותה זכויותיה לבן. הצוואה קוימה והנתבע מבקש להעביר זכויות אלה של המנוחה לתובע. כמו כן, בסעיף 7 להסכם העברת הזכויות צוין, שהתובע יכנס כחבר במושב במקום האם המנוחה. בתמ"ש (תל אביב) 80170/96 גולדשטיין נ' גולדשטיין, תק-מש 2003 (1) 65 פסק כב' השופט גייפמן, כי הגדרת המשק כנכס חוץ עזבוני אינה מפקיעה את האפשרות לקבוע את היורש במסגרת הצוואה, ובמקרה זה ניתן להשוות את מעמדו של המשק החקלאי לנכס חוץ עזבוני אחר-כגון קופת גמל. כבוד השופט גייפמן השווה את בקשת המצווה להכיר במאן דהוא כ"בן ממשיך" להליך מינוי המוטבים בקופת הגמל. לענין זה ראה גם" ת"ע ירושלים ב.א.נ נ' עיזבון המנוחה ש.ח. ש"ל (פורסם במאגרים משפטיים). וכן דברי כבוד השופט רובינשטיין באמרת אגב, במסגרת ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פ"ד נט (3) 337: "....שכן אין לך אמירה מפורשת יותר מזו שבאה בגדרי צוואה לפיה מורה המצווה מה ייעשה בזכויותיו ומי יקבלן, ומה לי אם רצון זה בא בגדרי צוואה ומה לי אם בגדרי התחייבות בלתי חוזרת בכתב ועל פי הנוהל שבהסכם או בתקנות האגודות השיתופיות (חברות)...." (סעיף 19 לפסק הדין). וגם ראה האמור בספרם של שוחט פלומין וגולדברג דיני ירושה ועיזבון, הוצאת סדן, מהדורה שישית (עמודים 1987-198). 84. בענייננו, ההסכמים נעשו בהעדר ידיעה של הצדדים על העדר אפשרות לפצל את זכויותיו של בר הרשות. מנקודת המבט של הנתבע, חלק מהנחלה הועבר לתובע על ידי אמו המנוחה ולא על ידיו. וחלק הנחלה שהועבר על פי התחייבותו למנוחה לבת נ. הועבר על ידו לתובע בשלב מאוחר יותר, לנוכח העדר היכולת להעביר זכויות לבת נ, כשמדובר בהעברה שלצידה תמורה: מחילה על חוב כספי לא מבוטל. ניתן לומר, כי הנתבע העביר לתובע בפועל 2 מתנות: מתנה אחת ניתנה בחייו של הנתבע והיא זכות המגורים בקוטג' והזכות לשמור לזכותו של הנתבע על כספים שיתקבלו, בהתאם לאמור בהסכם מיום 8.8.97. ואילו מתנה שנייה היא הענק מעמד של "בן ממשיך". ביחס למתנה זו לא צוין מועד ספציפי, והיא יכולה להסתיים עד שעה אחת לפני מותו של הנתבע. 85. על פי עקרון תום הלב, אין במגבלת הפן המשפטי כדי לפטור את הנתבע מקיום התחייבויותיו על פי הסכמים עליהם חתם, בהעדר ידיעה שלא ניתן יהיה לאכפם ולקיימם. עקרון תום הלב הוא עקרון יסוד בדיני חוזים והוא משתרע מתחילת הליך המשא ומתן, במועד כריתת ההסכם, ועד לתום הליך הביצוע. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהתחייבות בתוך המשפחה, כאשר הצדדים הם קרובים. 86. למען שלמות התמונה יוער, כי אין ממש בטענת הנתבע לפיה אולץ לחתום על המסמכים שנגדו את האינטרסים שלו, המדובר בהסכמים עם ילדיו שנעשו לנוכח הסכם קודם עם אשתו לשעבר ועל בסיס הסכמתה לסגור תיק הוצל"פ פעיל לגביית חוב. בהסכמים לא קופחו זכויות הנתבע להמשיך ולהתגורר במשק לכל ימי חייו והם באו להבטיח את הותרת המשק בידי מי מהילדים. מעמדם של ייפוי הכוח הבלתי חוזרים 87. כפי שפורט לעיל, על פי הדעה הרווחת בפסיקה, לא ניתן לחזור מחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר, אלא בנסיבות מיוחדות כגון: העדר הבנה בדבר טיב ותוכן המסמך. הנתבע חתם על מספר ייפויי כוח בלתי חוזרים, כאשר בשנת 1997 חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר שכלל הסכמה לביצוע של התחייבויות העבר. לא מדובר בחתימה על מסמך חד פעמי, שניתן לטעון כנגדו על העדר הבנה. המדובר בחתימה על מספר ייפויי כוח, כאשר ייפויי הכוח נחתמו בפני עו"ד. לפיכך, לא ניתן לטעון על העדר הבנה של טיב המסמך. באשר ל בדבר חתימה בכפיה, כפי שמפורט בפרק העוסק בטענת קיומה של כפיה, ה נדחתה. 88. עקב מעמדו המיוחד של הליך מינוי ה"בן הממשיך" ולנוכח האמור בהסכמים שבין הצדדים, ההענקה יכולה להיעשות עד שעה לפני מות הנתבע. אולם, ההחלטה על המינוי מוגמרת. להבטחת ביצוע ההחלטה נחתמו מספר ייפויי כוח בלתי חוזרים בנוסח דווקני. בייפוי הכוח שנחתם בשנת 1997 נרשם במפורש כי הוא החלטי, בלתי חוזר ומחייב את הנתבע ואת כל חליפיו, מאחר שהוא בא להבטיח את זכויות בנו (התובע). ייפוי הכוח התייחס לכל ההסכמים בין הצדדים. 89. לאור כל האמור לעיל, ייפוי הכוח הבלתי חוזרים הם תקפים. 90. לסיכום: במישור היחסים המשפחתי, ההחלטה למנות את התובע כ"בן ממשיך" אינה החלטה של הנתבע בלבד, אלא ניתן לראותה כהחלטה משותפת של הנתבע ואשתו המנוחה. ההתחייבות החוזית אינה רק כלפי התובע אלא גם כלפי המנוחה. ואת ההתחייבות החוזית ביחס למנוחה לא ניתן לשנות. גם את ההתחייבות החוזית של הנתבע לא ניתן לשנות עקב חתימתו של ייפויי כוח בלתי חוזרים, אשר לא נמצאה סיבה לביטולם. האם מדובר בעסקה שהושלמה או בהתחייבות לתת מתנה? 91. מעיון בכל המסמכים שהוגשו לתיק ביהמ"ש עולה, כי הנתבע פעל מספר פעמים באופן שהצביע על רצונו להנחיל את מלוא זכויותיו במשק לילדיו. מספר פעמים הצהיר הנתבע שמדובר בהתחייבות בלתי חוזרת ואף חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך ביצוע ההסכמה להעברת הזכויות: א) בהסכם מיום 2/7/87 עם הבת נ. בסעיף 6. ב) בהסכם עם התובע מיום 28/7/96 בסעיף 4 נרשם: "וחתימה על הסכם זה תחשב העברת הזכויות כאמור". (דהיינו: העברה בלתי מסויגת א.ש). ג) בהסכם העברת הזכויות לתובע מיום 28/7/96 סעיף 8 נרשם: "לאור האמור הנ"ל לא יהיה האב רשאי לחזור בו מההסכמות עפ"י הסכם זה". בד בבד עם החתימה על ההסכם נחתם גם ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לצורך ביצוע הוראות ההסכם. ד) הנתבע חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר נוסף לאחר החתימה על התוספת להסכם מיום 28/7/96. בייפוי הכוח צוין שהוא מתייחס הן להסכם מיום 28/7/97 והן להסכם מיום 8/8/97 ה) משהובהר לנתבע כי חבר באגודה צריך להיות בעל זכויות במשק חקלאי הודיע הנתבע למושב במכתב מיום 2/7/00 לעיל כי הוא מבקש לזמנו לישיבה כדי להעביר זכויותיו לתובע והוא מודע לכך שבסיום תהליך העברת הזכויות תפוג חברותו באגודה והוא מסכים לכך! דהיינו: ביום 2.7.00 הסכים הנתבע לכך שהתובע יוכרז כבעל זכויות במשק מכוח היותו "בן ממשיך". 92. גם מהצהרותיה של גב' ל. עולה במפורש כי הזכויות במשק אינן שייכות לנתבע, אשר נתן אותו במתנה לבתו נ. (הצהרה מיום 22/8/89) ואח"כ הצהירה כי הזכויות ניתנו לבנו א. (הצהרה מיום 18/4/91). יוער, כי לא נמצאו תימוכין לגרסת הנתבע לפיה חתמה הגב' ל. על התצהירים עקב איומים. הנתבע לא צירף תצהיר של ל. לאיומים הנטענים ולא ביקש להעיד אותה בענין זה. זאת ועוד, לא מדובר בחתימה חד פעמית אלא על 2 הצהרות נפרדות, בכל פעם ביחס לצאצא אחר. בנוסף, מהתרשמות ביהמ"ש באשר לגב' ל.- לא מדובר באישה שחוששת מאיומים וכאשר סברה שמאיימים על שלוותה, לא היססה להתלונן במשטרה. 93. במסגרת הסיכומים ביקש התובע להבחין בין מועד קביעת הזכויות למועד העברת הזכויות בפועל. המדובר בפועל בבקשה להבחין בין מועד סיום הליך המתנה בין הצדדים לבין סיום הליך ביצוע ההעברה על ידי צדדי ג'. כפי שפורט לעיל, נעשתה אבחנה בין מישור היחסים החיצוני כלפי צדדי ג' ומישר היחסים בין בני המשפחה. ולאחר שנבחנו המסמכים נמצא, כי במישור יחסי המשפחה, הסתיימה העברת הזכויות באמצעות מסירת ייפוי כוח בלתי חוזר, ופניה של הנתבע לאגודה בבקשה לקבל את התובע כ"בן ממשיך" בידיעה שהתנאי לכך הוא שחברותו תפסק. 94. בענייננו, התובע לא המשיך בפעולות הנדרשות לצורך השלמת העברת הזכויות במשק, בכפוף לזכות הנתבע להתגורר בו כל ימי חייו, מפני שעל הנכס רבץ עיקול שנרשם לטובת הבת נ. המדובר במניעה טכנית. כיום העיקול אינו קיים. הימנעות זו הינה במישור היחסים כלפי צדדי ג'. כיום, מנסה הנתבע להבנות מכך ולטעון כי המדובר בהתחייבות לתת מתנה והליך ההענקה לא הושלם. 95. לסיכום: מהאמור לעיל עולה, החל מיום 2.7.00 הוכר התובע כחבר באגודה מכוח היותו בן ממשיך של הנתבע. אולם, מאחר שלא פעל להסדרת רישום זכויותיו כבר רשות באמצעות רישום במינהל, לא נכנסה חברותו לתוקף. האם מדובר בהתחייבות לתת מתנה והאם התקיימו התנאים המאפשרים חזרה ממנה 96. על פי הוראות חוק המתנה, ניתן לחזור מהתחייבות לתת מתנה ב 3 מקרים: א. מכוח סעיף 4 לחוק המתנה והקביעה כי ההסכם הוא הסכם על תנאי . במקרה כזה, כל שיוכח על ידי הנתבע שהתובע הפר התחייבויותיו כפי שנקבעו בהסכם, וניתן לעתור בתביעה משפטית לביטול המינוי. ב. מכוח סעיף 5 (ב) לחוק המתנה -כאשר המעניקים שמרו לעצמם זכות החזרה מהתחייבויות וכל עוד הבן לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות. ג. מכוח סעיף 5 (ג) לחוק המתנה-כאשר מקבל המתנה התנהגות מחפירה כלפי הוריו או כלפי בן משפחה אחר, או אם חלה הרעה במצבו הכלכלי של הנותן. 97. לשאלה האם מדובר בהסכם על תנאי, יידרש פסק הדין להלן. לפיכך, תבחן השאלה האם מדובר בהתחייבות לתת מתנה והאם קיימים תנאים המאפשרים לחזור מההתחייבות. 98. כפי שפורט לעיל, לא הושלמה העברת הזכויות של "בן ממשיך" ולא נרשמה במנהל. כך גם לא נחתמו המסמכים הרלבנטיים הנדרשים לצורך בצוע העברת הזכויות. אין מחלוקת שהמניעה לסיום הרישום היתה בזמנו צו עיקול שנרשם לזכות הבת נ. יש להניח כי אלמלא אותה מניעה, היה מסתיים הליך העברת הזכויות עוד בשנת 2000. מכל מקום, משלא בוצעה העברת הזכויות וההליך לא הסתיים ברישום, במשור היחסים החיצוני מדובר בהתחייבות לתת מתנה. יוער, כי אמנם ההכרה כ"בן ממשיך" מוערכת כמתנה אולם, אין בכך כדי לגרוע ו/או לפגוע בהבחנה של המקרה הנוכחי, שכפי שפורט לעיל, מייחס את ההכרה לקיום התחייבות ולא למתנה. 99. בענייננו, לא מתקיים האמור בסעיף 5 (ב) לחוק המתנה. הנתבע לא שמר לעצמו את זכות החזרה אלא רק את הזכות לקבוע מתי תכנס ההענקה לתוקפה. לא זו אף זו, כפי שפורט לעיל, בשורה של מסמכים הגביל הנתבע, במפורש, את זכות החזרה. באשר לתניה הנוספת של שינוי מצב לרעה ייאמר, כי עקב ההסתמכות על התחייבות הנתבע להעביר את חלקו במשק לבת נ.(שהתובע נכנס בנעליה), מחלה אמו המנוחה של התובע על חוב כספי משמעותי שהיה לנתבע כלפיה, ובכך שונה מצבה לרעה. גם התובע שינה מצבו לרעה כאשר תכנן את מהלך חייו, בהסתמך על מגוריו בנחלת משפחתו, ונאלץ לשכור דירה חלופית לנוכח העדר הסכמת הנתבע לחזרתו לגור בתחומי המשק. 100. גם האמור בסעיף 5 (ג) לא התקיים בענייננו: א. לענין קיומה של התנהגות מחפירה - קיימת התלבטות בפסיקה ביחס לשאלה מה ייחשב ל"התנהגות מחפירה" מצדו של הבן הממשיך. הפסיקה סברה כי על הבן הממשיך להתנהג בכבוד ובהכרת תודה למעניק יחד עם זאת, לא כל התערערות במערכת היחסים שבין הנותן למקבל תוכר בהכרח כהתנהגות בלתי ראויה מצד המקבל. כך גם נקבע כי על כתפי נותן המתנה מוטל הנטל להוכיח קיומה של התנהגות מחפירה ובית המשפט צריך לבון האם התנהגות זו לא נבעה מיחסו של הנותן כלפי המקבל. לענין זה ראה: תמ"ש (ראשל"צ) 27760/05 י.ש. נ' י.י וכן תמ"ש (כפר סבא) 14900/07 שעתל נ' שעתל (פורסמו במאגרים משפטיים). ב. לא עלה בידי הנתבע להרים את נטל השכנוע באשר לקיומה של התנהגות מחפירה של הנתבע כלפיו. הנתבע לא הציג עדויות של צדדי ג' ולא פרט אירועים שניתן להתרשם מהם. בתצהיר עדותו של הנתבע טען כי התובע נהג בו בהתנהגות מחפירה: (1) התובע תקף אותי מספר פעמים באלימות פיזית של ממש- בין היתר, באמצעות מוט ברזל- אולם בשל בושתי לא התלוננתי על התקיפות במשטרה. (2) זכור לי היטב כי לאחר אחד מאותם מקרים פנה אלי אחד משכניי, ודרש בשלומי, כך הסתבר לי, לבושתי, כי בלא ידיעתי היה אותו שכן עד לאירוע תקיפתי ע"י התובע. לצערי הרב אותו שכן אינו, בלשון המעטה, במיטבו, ואינו במצב המאפשר לו לתן כיום תצהיר לגבי אירוע זה. (3) זכור לי היטב, בנוסף ובנפרד, כי לאחר אחד מאותם מקרים הגעתי למשרדו של עו"ד הררי, בפניו נדרשתי ע"י התובע לחתום על מסמך כלשהו, והוא הבחין בכך שהנני חבול וכאוב ושאל אותי לפשר הדבר, מחמת בושתי נמנעתי מלספר לו כי הותקפתי ע"י התובע, ואמרתי לו כי החבלות נגרמו כתוצאה מנפילה שנפלתי "באשמתי". (4) בסמוך למועד הגשת התביעה, הותקפנו ל. ואנוכי, פעם נוספת ע"י התובע. ל. הגישה תלונה במשטרה, והתובע אולץ להתחייב בחתימתו שלא להתקרב אל הנחלה." (סעיף 22). ג. כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית מדוע החליט בשנת 2006 לבטל את העברת הזכויות העיד: "בגלל ההתנהגות התוקפנית שלו, המכות. ש. מתי הוא הכה אותך? ת. כמה פעמים. אפילו שבר צלעות. ש. היו עדים? ת. יש עדים אבל הם מבוגרים כמוני. ש. לא הבאת אותם להעיד? ת. הם בני 87. לשאלת בית המשפט: ש. יש לך טופס מקופת חולים? ת. כן". (עמ' 27 לפרוטוקול מיום 2.9.10) ד. התובע בחקירתו הנגדית הכחיש את טענותיו אלו של הנתבע וטען "אני מעולם לא הרמתי עליו יד. אני בן 56 הכינוי חיבה שלי זה טטי, אני מעולם לא הרמתי עליו יד כשהוא אומר טטי אני מקבל שיתוק בגוף. הפעם היחידה שלא הרמתי עליו יד אבל חצצתי בינו לבין אמא שלי שלא יכה אותה. ש. אתה מכיר את משפחת שטפל. אם היא אמרה שראו אותך מרים עליו ארון ברזל. ת. אז תביא אותם לשמוע את זה" (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 14.9.09). ה. הנתבע לא הביא לעדות את משפחת שטפל או כל עד אחר ואף לא צירף תצהיר מטעמם. כמו כן הנתבע לא צירף טופס כלשהו מקופת חולים המעיד על חבלות שנגרמו לו כפי שהעיד שקיימים בידיו. ו. לעניין האירוע לו טוען הנתבע כי הגיע לעו"ד חבול העיד הנתבע כי אמר לעו"ד הררי כי החבלות נגרמו לו כתוצאה מכך שנפל מאופניו. עו"ד הררי העיד כי אינו זוכר את המקרה ואולם מכל מקום כאשר נשאל הנתבע ע"י ביהמ"ש עד איזה גיל רכב על אופניים השיב הנתבע "לא זוכר. כשהייתי נוסע לים, היה לי חבר בת"א והיו לו אופניים שלו. נפלתי מהאופניים והאופניים התעקמו. ש. היה אירוע שנפלת מאופניים. ת. כן." (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 2.9.10) ז. הנתבע בעצמו העיד , כי המכתב לאגודה שהורה על ביטול מעמד "בן ממשיך" לא נכתב עקב התנהגות בלתי הולמת של התובע אלא בגלל שהתובע לא ענה, לדעתו, לקריטריונים של "בן ממשיך" (עמוד 25 שורות 14-15, לפרוטוקול מיום 2.9.10). 100. בית המשפט הקדיש ימים ושעות על מנת להסדיר את מערכת היחסים שבין הצדדים, ללא הועיל. דברים הגיעו לידי כך שהנתבע התלונן שאינו מתראה עם נכדתו-ביתו של התובע, ביהמ"ש קבע דיון מיוחד בנוכחות הנכדה שהיתה כבת 30 והסב החל להתראות עמה. אין כל ספק שאלמלא התערבותו של התובע, הנכדה לא היתה מגיעה לדיון, שאינה צד לו. ניתן לומר, כי קיימים גורמים שונים שהשפיעו על מערכת היחסים שבין הצדדים. 2 מהם משמעותיים במיוחד: א. מצבו הבריאותי של הנתבע, אשר מונע ממנו לתפקד בצורה חופשית ללא מגבלה. ב. תלותו הבלתי מסויגת של הנתבע בבת זוגו-גב' ל. שוכנעתי, כי כפועל יוצא של 2 הגורמים לעיל ניסיונותיו של התובע להידבר עם הנתבע לא עלו יפה. 101. זאת ועוד, הודעת הנתבע כי הוא חוזר בו מההענקה ניתנה לאחר פנית התובע אליו בענין זכויותיו ולא כפועל יוצא של אירוע מסוים. דהיינו: ההודעה לא באה כתגובה להתנהגות לא נאותה. 102. ניתן לומר בזהירות, כי גם לנתבע חלק בנתק שבין הצדדים: התובע פרט את תחושותיו הקשות עקב יחסו של הנתבע כלפיו לאחר הגירושין מאמו המנוחה וטען כי הנתבע הוא זה שנהג כלפיו באלימות. הנתבע לא הסס לפרט בכתבי טענותיו כי בתו נוכלת וכי אחיה נוהג כמוה. 103. מהאמור לעיל, עולה כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח קיומה של התנהגות מחפירה כלפיו מצד התובע. האם חלה הרעה ניכרת במצבו של הנתבע 104. הנתבע טען בתצהירו כי "מצבי הכלכלי הורע בשנים האחרונות, בלשון המעטה, והכנסותי הינן מועטות ביותר, בשל קשיי הכלכליים אף אין ביכולתי לתקן את גג הבית בו הנני מתגורר בנחלה, והגג דולף בחורף מכל חור. אינני מצוי בקו הבריאות ואני חולה כרוני בסכרת, מחלת לב ועוד." (סעיף 24) בחקירתו העיד הנתבע כדלקמן (עמ' 30-31): "ת. היא (ל.- תוספת שלי א.ש) מנהלת את הכספים. ש. היא מחליטה מה יעשה עם הכסף ומה לא? ת. בדיוק. ש. אתה לא מעורב בכלל בענייני כספים? ת. כמעט שלא. ש. אין לך פיקוח על החשבון שלך, מה נכנס ומה יוצא? ת. לא. ש. אולי היא לוקחת לפעמים כספים? ת. אני סומך עליה, ואם היא כן לוקחת אז מה אכפת לי? ש. נכון שיש לך דירה ברח' שלמה המלך בת"א. ת. לא, היתה לי העברתי אותה לל.. ש. במתנה? ת. כן. ... ש. מתי נתת לה את זה במתנה? ת. לא זוכר. נתתי לה במתנה כדי שא. לא ישתלט על זה, מכות וסחיטות. ... ש. יש לך דירה ברח' פרץ נפתלי? ת. לא. היתה לי דירה כזו. ש. מה קרה איתה? ת. נתתי אותה אבל אני לא זוכר למי. ש. לא. נתת? ת. לא. ש. לציפורה נתת? ת. לא. אולי לל. אבל לא בטוח. ... ש. לל. יש דירה בחולון? ת. כן, היא לא משכירה אותה, הנכדה שלה גרה שם. ש. אתה יודע שיש לה דירה נוספת בפ"ת? ת. כן. ש. אתה יודע שהיא מושכרת? ת. היא לא מושכרת, היא נתנה לבת ללא תמורה." 105. מעדותו של הנתבע עולה כי הוא העביר במתנה לבת זוגו ל. 2 דירות שהיו בבעלותו, כאשר לל. נכסים משלה, שהועברו לבני משפחתה. ל. היא זו המנהלת בפועל את העניינים הכספיים. במצב דברים זה ניתן לומר, שאם היה שינוי לרעה במצבו של הנתבע הוא נבע ממתן נכסי מקרקעין לבת זוגו. בנוסף, לנתבע מקורות הכנסה שונים: כך העיד הנתבע כי הוא מקבל קצבת זקנה מביטוח לאומי, קצבה מגרמניה, דמי שכירות שמתקבלים מהקרוון ומהשכרת דירה בקרית אונו והכנסות מתחנת הדלק שבמושב. בבעלות הנתבע רכב הונדה שנת ייצור 2008. בנוסף, לבת זוגו של הנתבע הכנסות משלה ונכסים, שהזכויות בהם הועברו לה על ידי הנתבע. מהנתונים לעיל עולה, כי לא עלה בידי הנתבע להרים את נטל ההוכחה בדבר הרעה שחלה במצבו הכלכלי, שיש בה כדי להוות עילה לחזרה מהתחייבותו להעניק לתובע מעמד של "בן ממשיך". האם מדובר בהסכמים שנעשו בכפיה 106. הנתבע טען, כי ההסכמים והטפסים עליהם חתם הינם פועל יוצא של כפיה פיסית ממש שכפה עליו התובע. כפי שפורט לעיל, לא עלה בידי הנתבע להוכיח קיומה של מערכת אלימה כלפיו מצד הנתבע. בעניינו, נעשו מספר הסכמים בתקופות שונות בעניין הזכויות במשק. ההסכמים נעשו לא רק עם התובע אלא גם עם צדדים נוספים: אמו של התובע ואחותו. המדובר בהסכמים שנעשו במהלך מספר רב של שנים. התובע נעדר מהארץ לתקופה ממושכת, כך שלא היתה כל מניעה מצד הנתבע לפנות בבקשה לבטל את ההסכמים, באם אכן היה ממש ב שהם לא נעשו מרצון חופשי. במהלך השנים הנתבע לא ביקש לבטל את ההסכמים, גם לאחר שבת זוגו חתמה על התחייבויות ברוח ההסכמים. רק בשנת 2006, מבלי שאירע אירוע מקדים, ובעקבות פניית התובע, הודיע הנתבע באופן לקוני כי הוא חוזר בו מבקשתו להעביר את הזכויות. ההודעה לא הופנתה כלל לתובע אלא נשלחה לאגודה.. 107. באם היה ממש בטענת הנתבע לפיה הופעל עליו לחץ והוא חתם על מי מההסכמים בכפיה, לא ברור מדוע לא פעל הנתבע לבטל את מי מההסכמים מיד כשהתאפשר לו. זאת ועוד, בהתחשב בכך שההסכמים עם הנתבע נוצקו על אדני ההסכם עם אשתו לשעבר, הרי שספק אם היה באפשרות הנתבע לבטל את ההסכמה לנוכח העובדה שהצדדים התנהגו בפועל על פי ההסכם והנתבע זכה למחילה של חוב כספי משמעותי. 108. טענתו הגורפת של הנתבע כנגד כל ההסכמים (סעיף 58 א' לכתב ההגנה) מצביעה על העדר בסיס ל בדבר קיומה של כפיה. שהרי, באם אכן היתה כפיה, היה הנתבע מפרט את טיבה ביחס לכל הסכם והסכם. במקום זאת, בחר הנתבע לטעון טענות כלליות כגון: טענות בדבר אופיו של התובע, המקום בו הודפסו המסמכים וטענות בדבר בזכויותיו המטריאליות - טענות שלא הוכחו. 109. במסגרת הסיכומים העלה הנתבע טענות נוספות לעניין קיומה של כפיה בכל הקשור להעברת הזכויות בשנת 2000. הנתבע טען, כי אין כל הגיון בהעברת הזכויות לתובע בגילו המבוגר ללא כל התחייבות של התובע לטפל בו. אין ב זו כדי להצביע על קיומה של כפיה כלל. בשנת 2000 נחתמו בקשות המופנות לאגודה להכיר בתובע כ"בן ממשיך" תוך גריעת הנתבע מחברותו באגודה. במועד הגשת הבקשות, הנתבע טופל באמצעות בת זוגו ל. ומעולם לא ביקש להסתמך על טיפול של התובע. לכל היותר יש בטענת הנתבע כדי להצביע על העדר רצון להעביר לתובע את הזכויות של "בן ממשיך" במועד זה ולא במועד מאוחר יותר. 110. זאת ועוד, על פי ההסכמים הנתבע יכול להתגורר במשק כל ימי חייו, לנהל את המשק, לקבל את הפירות ממנו ולבנות מבנים ככל שיימצא לנכון. גם ביחס לכספי פיצויים שיתקבלו בגין הפקעה של חלקים מהמשק הוסכם שהם ינוהלו במשותף על ידי הצדדים, יופקדו בקרן על שם הנתבע שייהנה מפירותיהם. כך, שזכויותיו של הנתבע בכל הקשור למשק, לא נפגעו. 111. הנתבע ביקש להיבנות מה לפיה תמוה שהדפסת המסמכים על ידי התובע ולא אצל עו"ד כפי שנעשה כשדובר על תאריכים עתידיים, ולא בנוכחות צד ג' אובייקטיבי. זו לא ברורה: לא ברור מדוע נזקקה נוכחות צד ג' לצורך גיבוש הסכם. כך גם לא ברור מה פגם נפל בכך שמסמך שמסתמך על הסכמים לא נחתם בפני עו"ד מה גם שהסכמים נוספים כגון: ההסכם בין הנתבע לבין אשתו הראשונה ו/או ההסכם בין התובע והנתבע משנת 1993 לא נעשו אצל עו"ד. 112. גם אם יש ממש ב כי נוכחותה של ל. כגורם משמעותי בחיי הנתבע היא שהביאה את התובע לקדם את בסיס זכויותיו בנכס, אין בכך כדי להצביע על התנהגות לא הולמת או קיומה של כפיה. 113. לסיכום: לא עלה בידי הנתבע להרים את נטל השכנוע ביחס לקיומה של כפיה בכל שלב שהוא במערכת היחסים שבינו לבין התובע, ולקיומה של כפיה בעת עשיית ההסכמים. האם מדובר בהסכם על תנאי 114. א) הנתבע טען כי ההסכם שבינו לבין נ. מותנה בהעברת כספים מנ. כלפיו כדי לממן את הנחלה וכן התחייבות של נ. לפרוע חובות הנחלה. לגרסת הנתבע, ההתחייבות לפרוע חובות נרשמה בהסכמים נוספים והתובע נטל על עצמו התחייבות זו, כשבפועל נ. והתובע לא שילמו כספים עפ"י ההתחייבות. לפיכך, לא התקיים התנאי וההסכמים בטלים. ב) כפי שפורט לעיל, התחייבותו של הנתבע כלפי התובע התבססה על התחייבות הנתבע כלפי אמו של התובע. דהיינו: אם היו חובות שיש לפרוע אותם, הרי שמדובר בחובות הנתבע בגין מזונות ילדיו ביניהם התובע, ולא חובות התובע כלפיו. זאת ועוד, באם אכן סבר הנתבע כי קיימים חובות שהתובע היה צריך לפרוע, מדוע לא פנה אל התובע בדרישה? מדוע לא התנה את כניסת ייפוי הכוח לתוקפם בתשלום החובות? מדוע פנה למושב וביקש לקבל את התובע כחבר במקומו, תוך שהוא מציין כי הפניה היא מכוח רצון האם? ג) הנתבע לא פרט אילו חובות שהיה על נ. לשלם על פי ההסכם, ולא נפרעו על ידי התובע. הנתבע לא הציג אסמכתא בדבר חובות שנפרעו על ידו , מבלי שהיה עליו לפרוע אותם. ד) הודעת הביטול לא נשלחה על רקע של אי תשלום חיוב ונשלחה בשיהוי ניכר. אילו סבר הנתבע כי אכן קיים תנאי שיש לעמוד בו, היה עליו לפנות לתובע במכתב התראה או בכל דרך אחרת בבקשה לקיום חיובו, בטרם פעל לביטול ההענקה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח טיב היחסים שבין הצדדים: אב ובן. התנהלות התובע במצב דברים זה היא התנהלות שלא בתום לב. ה) במסגרת הסיכומים, פרט הנתבע כי התובע לא השתתף במימון הבנייה וההשקעה בבניית בית נוסף בנחלה, בשיפוצו ובהכנתו למגורים. אין ב זו כדי לסייע לנתבע: גם על פי גרסת הנתבע, נטל התובע את חיוביה של אחותו נ. לא הוגדר כלל היקף וטיב החובות הנטענים. אולם, אין כל ספק שבניית הבית הנוסף התבצעה לאחר שנ. העבירה זכויותיה לתובע. לא הוצג, כי במסגרת ההתחייבות של התובע נכנס בנעליה של נ, נכלל נושא מימון הנטען, מה גם שגם לגרסת הנתבע היה על נ.לממן חובות עבר (סעיף 33 לסיכומיו). לא הוכח שהבניה נכללת בגדר חובות העבר. ו) מהאמור לעיל עולה כי אין בסיס לגרסת הנתבע לפיה מדובר בהסכם על תנאי, שבטל עקב אי קיום התנאי. 115. לסיכום: לא נמצא, כי היתה לנתבע עילה חוזית לחזור בו מהמינוי או לבטל באופן חד צדדי את התחייבותו הבלתי חוזרת למינוי בן ממשיך בנסיבות המקרה. המועד להעברת הזכויות 116. לגרסת התובע, המועד להעברת הזכויות הוא 11.5.00 והוא זכאי להירשם כבעלים של הזכויות במשק. הנתבע טען, כי טרם הגיע המועד להעברת הזכויות. הנתבע פרט, כי זכותו לקבוע את מועד היא זכות בלעדית על פי כל ההסכמים. לפיכך, התובע לא יכול לפתח ציפיות ביחס למועד בו יועבר המשק על שמו, שיכול להיות בכל נקודת זמן עד לשעה לפני מועד פטירת הנתבע. 117. הנתבע טען גם, כי התובע עצמו לא ביצע פעולות הכרחיות לצורך השתכללות פעולת ההעברה, כאשר כיום לא ניתן לערוך את המסמכים הנדרשים ביחס לפעולה שהתבצעה בשנת 2000. הנתבע ציין, שמדובר, בין היתר, במסמכים שהתובע יכול היה לערוך בעצמו מכוח ייפויי הכוח שנתן בידיו, ויש בהימנעות התובע מלנסח אותם כדי להצביע על כך שגם התובע אינו סבור כי הגיע המועד להעברת הזכויות אליו. 118. לסכום: מעיון בגרסאות הצדדים, ובנתוני תיק ביהמ"ש עולה, כי במישור היחסים כלפי צדדי ג' טרם בשל המועד להעברת הזכויות. אולם, במישור היחסים שבין התובע והנתבע, התובע זכאי להכרה כי הוא "בן ממשיך", על כל המשתמע מכך. מנוי זה ייכנס לתוקפו על פי האמור בהסכמים ועל פי הנהוג בענין "בנים ממשיכים". 119. בשולי פסק הדין ייאמר, כי מגרסת 2 הצדדים עולה, כי הפעולות שננקטו על ידי התובע נעשו מתוך מטרה לשמור את המשק ברשות המשפחה ומתוך חשש מפעולה של צד ג' שתמנע את הדבר. הדברים עולים גם מההצהרות שנחתמו על ידי גב' ל. כלפי הבת נ.וגם כלפי התובע. הדברים עולים גם מסכומי הנתבע ומדברים שנאמרו באולם. למרבה הצער, החשש לא היה בלתי מבוסס. כפי שהתברר במהלך בירור התביעה, הנתבע העביר לל. נכסים רבים ואף לא זכר את דבר העברתם. המדובר בנכסי מקרקעין ולא בנכסים זניחים. כיום הנתבע נמצא במצב רפואי שיש בו כדי להטיל ספק בדבר יכולתו להביע את רצונו באופן חופשי, ול. היא זו שמנהלת את העניינים. 120. חשוב לציין, כי ל. נכחה בכל הדיונים שהתקיימו בבית המשפט, לרבות דיון שנקבע לפנים משורת הדין לצורך הסדרת המחלוקות בפשרה. מאחר שהנתבע מתקשה בשמיעתו, התנהל הדיון בפועל מול ל., שהסבירה לנתבע את המתרחש באולם. לא זו אף זו, כשנשאל הנתבע שאלה שהתייחסה לזכויות בנכס שהיה בעבר בבעלותו והועברו לל, השיב הנתבע כי בטרם ישיב עליו לשאול את ל. (פרוטוקול מיום 12.9.10 עמ' 34 שורות 22-23). מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 12.9.10 עמ' 39 שורות 19-22 ניתן לראות כי לנתבע לא היה מידע ביחס לכספים שנגבים כשר דירה ול. תיקנה את תשובתו. ההתנהלות של הנתבע כלפי התובע, שהוא בנו מושפעת, ללא ספק, ממערכת היחסים החדשה שיצר. לא בנקל יאמרו דברים שליליים של הורה כנגד צאצאיו, כפי שנאמרו על ידי הנתבע במהלך הדיונים ובמיוחד בסעיף 18 לסיכומיו: "על אופייה ודרך התנהלותה של הבת נ. אין צורך להכביר מילים (ומופנית תשומת הלב לסעיף 9 לתצהירו של הנתבע ולנספח א' לתצהיר), והנתבע גוזר גזרה שווה (בתצהירו ובעדותו) גם על בנו, התובע -משל תפוח הבן לא נפל רחוק מתפוח הבת. (ההדגשה במקור א.ש.). גם מאופן ניהול הדיון בניסיון הפשרה בטרם מתן פסק דין ניתן היה להתרשם מכך שהמו"מ נעשה, בעיקר, באמצעות ל. ועורכי הדין ה אותה. 121. לנוכח העובדה שלא התקבלה בקשת התובע להכריז כי בוצעה העברת הזכויות בפועל, לא יתייחס פסק הדין לבקשת התובע להורות לנתבע לפעול על פי הודעת המנהל ולהרחיק חפצים ולהרוס מבנה בחצר המשק. סוף דבר 122. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי התובע הוכיח תביעתו. אשר על כן, מוצהר בזאת, כי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים הם בתוקף, והתובע מוכרז כ"בן ממשיך" ביחס לנחלה מס' ..... במושב ........... 123. הנני מורה ל.........-כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ולמנהל מקרקעי ישראל להתייחס להסכמים שנחתמו בין הצדדים בעניין מינוי "בן ממשיך" כמחייבים את כל בעלי הדין, על כל המשתמע מכך. 124. הנני מורה למנהל מקרקעי ישראל לרשום הערת אזהרה בדבר הימנעות מעסקה במשק ....... במושב ....... לנוכח זכותו של התובע להירשם כבעל הזכויות מכוח היותו "בן ממשיך". 125. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪. ירושההעברת זכויות