פתח דבר בפני ערעור על שומת היטל השבחה. הערעור מתייחס לדחיית בקשת המערערים למתן פטור לכל אחד מהמערערים מתשלום היטל השבחה בגין בניית בית מגורים אחד על מגרש שבבעלותו של כל מערער ומערער בהתאם להוראות סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה,תשכ"ה-1965 (להלן - החוק). טענות המערערים המערער 1 (להלן - מר ורדי) קיבל בירושה זכויות במקרקעין ברחוב הניצנים בהוד השרון (להלן - המקרקעין). המערערים 2-4 הם ילדיו של מר ורדי, ולהם העביר מר ורדי חלק מזכויותיו במקרקעין ללא תמורה. מר ורדי עצמו נותר הבעלים של מלוא הזכויות בחלקה 457 בגוש 6411 (להלן - החלקה), המהווה חלק מהמקרקעין. בחלקה ניתן להקים שתי יחידות דיור צמודות קרקע. מר ורדי מבקש לקבל פטור מתשלום היטל השבחה עבור אחת מאותן יחידות דיור, שלטענתו של מר ורדי, תשמש כבית מגוריו. כל אחד מהמערערים האחרים, המערערים 2-4, מבקש לבנות בית מגורים אחד על חלק המקרקעין שקיבל ממר ורדי, ומבקש פטור מתשלום היטל השבחה בגין אותו בית מגורים. בסה"כ התבקשו ארבעה פטורים מהיטל השבחה, פטור אחד לכל אחד מהמערערים. לטענת המערערים, המשיבה דחתה את הבקשות וקבעה, כי המערערים כולם זכאים ביחד, לכל היותר, לפטור אחד בלבד. המערערים טוענים, כי המשיבה טעתה, כאשר דחתה את בקשות המערערים לפטור מהיטל ההשבחה שכן התנאים הקבועים בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק (להלן - התוספת השלישית) מתקיימים בעניינם. המערערים טוענים עוד, כי המשיבה שוגה בהסתמכה על פסיקה לא רלוונטית לעניינינו. המערערים טוענים, כי המשיבה שוגה גם בהגדרתו של התא המשפחתי הזכאי לפטור לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית. לבסוף טוענים המערערים, כי גם משיקולי מדיניות ראוי להקנות להם את הפטורים מהיטל ההשבחה, כאמור בבקשתם. טענות המשיבה מר ורדי לא זכאי לקבלת פטור מתשלום היטל השבחה בגין החלקה, הואיל ובבעלותו של מר ורדי דירת מגורים אחרת בשטח של 140 מ"ר. על כן, גם ילדיו של מר ורדי, המערערים 2-4, לא זכאים לקבלת פטור מתשלום היטל ההשבחה, שכן זכאותם לפטור, נובעת מזכאותו של מר ורדי לקבלת הפטור, ומשאין הוא זכאי לכך, גם ילדיו אינם זכאים לכך. המשיבה טוענת עוד, כי גם אם זכאי מר ורדי לפטור מתשלום היטל השבחה, מדובר בזכאות לפטור אחד בלבד ולא בזכאות לארבעה פטורים. העברת המקרקעין לילדיו של מר ורדי, ללא תמורה, לא יוצרת זכאות לפטורים חדשים. הפטור הקבוע בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית הינו פטור סוציאלי לאדם אחד ולדירה אחת. העברת חלק מהמקרקעין למערערים 2-4 לא משנה עובדה זו. המשיבה טוענת עוד, כי גם שיקולי המדיניות לא מזכים את המערערים בפטור מהיטל השבחה. מי שהוא בעלים של דירת מגורים אחרת אינו זכאי לפטור. מטרת הפטור היא מתן אפשרות מגורים או הרחבת דירת מגורים קיימת למי שנזקק לכך ולא למי שהוא בעל אמצעים. דיון והכרעה מר ורדי ירש זכויות במקרקעין בחלקות 457, 460 ו-461 בגוש 6411, שהן תולדה של זכויות בחלקות המקור, חלקות 10 ו-11, החלקות החדשות נוצרו בעקבות כניסתה לתוקף של תוכנית המתאר הר/במ/2000, וחלוקתם מחדש של המקרקעין. לאחר קבלת הזכויות במקרקעין, העביר מר ורדי חלק מזכויותיו במתנה לילדיו, המערערים 2-4. חלקה 457 נותרה במלואה בבעלותו של מר ורדי. מחצית מחלקה 461 הינה בבעלות המערערת 4 וחלקה 460 הינה בבעלות המערערים 2 ו-3 בחלקים שווים ביניהם. המחלוקת בעניינינו הינה בשאלה, האם זכאי כל אחד מהמערערים לקבל פטור מתשלום היטל השבחה לצורך בניית בית מגורים, בהתאם להוראות סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית? וזה נוסח סעיף 19(ג)(1) הנ"ל, הדן בפטור מהיטל השבחה: "בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת". שיקולים סוציאליים הפטור מתשלום היטל השבחה מוענק לבנייה או להרחבה של דירת מגורים עד לשטח של 140 מ"ר, בתנאי שהדירה אכן תשמש למגורי הנישום, או קרובו. בעניין זה ראה האמור בספרו של המלומד פרופ' א' נמדר, היטל השבחה, הוצאת חושן למשפט, תשע"ב-2011, עמ' 282: "כך או כך, כדי להנות מהפטור האמור בסעיף 19(ג) צריכים להתקיים מספר תנאים: א) על מבקש הפטור להיות מחזיק בקרקע באמצעות עצמו או באמצעות קרובו. ב) על המחזיק במקרקעין או קרובו להגיש בקשה להיתר בניה על המקרקעין. ג) המקרקעין צריכים לשמש למגוריו או למגורי קרובו של המחזיק במקרקעין, והם לא יכללו יותר מאשר דירת מגורים אחת. ד) השטח הכולל של דירת המגורים לאחר בנייתה או הרחבתה לא יעלה על 140 מ"ר". הפטור הקבוע הינו פטור מתשלום היטל השבחה, אשר ניתן משיקולים סוציאליים. בעניין זה ראה האמור ברע"א 7417/01, צרי נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעתיים, פד"י נז(4) 879, 886-888 (להלן - הלכת צרי): "ההצדקה המקובלת להיטל היא שההשבחה, כל כולה, היא התוספת בשווי הקרקע הנובעת מהחלטות גופי התכנון הציבוריים, ועל כן מן הראוי הוא שמקום שבו התעשרו בעלי הקרקע או חוכריה מפעילות נורמטיבית שכזאת, ישתפו הם את קהילתם בעושרם, לאמור: כאשר מאושרת תכנית בנייה הגורמת לעלייה בערך הקרקע, הפרט מקבל הטבה מהוועדה. הטבה זו, המוענקת מטיבה בצורה לא שוויונית (אך לנהנים מהתכנית החדשה) ראוי שתחולק בין פרטים רבים. ... מטרת הפטור - סוציאלית, עזרה לאזרחים בשיפור תנאי מגוריהם. כאשר מדובר באדם הרוצה להרחיב את דירת מגוריו הצרה תוך שבעשותו כן נופל הוא להגדרת המימוש שבסעיף 1 לתוספת, בא הסעיף ופוטר אותו מההיטל, פטור זמני או מלא. ... תכלית הסעיף היא לאזן בין שתי מטרות אלה. מהצד האחד, מטרת הפטור היא לאפשר לאדם להגדיל את דירת מגוריו עבורו או עבור קרובו שדר בדירתו בלי שיוטלו עליו הוצאות כבדות. פטור זה נועד גם לתרום לשיקום אזורי מצוקה ולהקל על מצוקת הדיור. מהצד האחר, מטרת החיוב בהיטל - שיתוף חברי קהילתו של הפרט בהטבה שקיבל הוא לבדו מהרשות - אף היא חשובה. ציבור משלמי היטל ההשבחה ללא פטור מונה אף הוא נזקקים רבים כשברור כי כל פטור מביא להקטנת התקציב שעומד לרשות לטובת הקהילה כולה. האיזון הראוי מחייב מתן פירוש מצמצם להטבות המתקבלות, שכן מההיסטוריה החקיקתית ברור כי תכלית הסעיף אינה להעשיר את הזוכה בהטבה על חשבון רווחת קהילתו, אלא אך לאפשר לו להרחיב את ביתו, אף אם אין ידו משגת לשלם את דמי ההשבחה. לפרשנות זו עיגון חזק בלשון הסעיף. ראשית, כאמור, בסעיף ישנה הגבלה על מספר המטרים המרביים שעליהם יינתן הפטור (להלן - מגבלת המטרים), שבמועד הרלוונטי עמד אך על 120 מ"ר. הוראה זו היא ברורה, המספר מוגדר היטב. דירה הנבנית בשטח כולל שהוא מעל למספר מטרים זה או המורחבת לשטח כזה, תביא לחיוב בהיטל (אם כי לא מלא), בהתאם לסיפה של הסעיף. שנית, הפרשנות המצמצמת מעוגנת בהוראת 'המחזיק' שבסעיף, כאשר בהקשרם של דברים ברור כי היא באה לצמצם מאוד את קבוצת מקבלי הפטור, שכן ברי כי הפטור עומד אך לאדם החייב בהיטל - לבעל הדירה או לחוכריה (ראו סעיף 2(א) לתוספת, והשוו לסעיף 2א לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970); אך בכך אין הסעיף מסתפק, והוא מוסיף ודורש כי החייב בהיטל (או קרובו) יחזיק בפועל בדירה, והחזקה זו - למגורים שמה. מן המקובץ עולה כי תכלית החוק הייתה להעניק פטור צר, ולקבוצה צרה; על-פי תכלית זו יש להכריע את המחלוקת שבפנינו". אין הכוונה לפטור "אוטומטי" עבור כל בנייה של דירת מגורים או הרחבתה עד לשטח של 140 מ"ר. בעניין זה ראה האמור בפסק הדין בערר(מרכז)8126/11, נחומי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון, טרם פורסם: "אנו שומעים חדשות לבקרים, וכך גם נטען בערר שלפנינו, כי ישנה 'זכות' לכל אזרח לפטור אחד פעם אחת לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק, מעין טענה של 'זכות יסוד' לפטור, ולא היא. אין מדובר בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית 'בזכות לפטור' המוקנית לכל אדם פעם אחת. אלא, מדובר בסעיף הקובע תנאים מתי תהא זכאות לפטור. אין משמעות הסעיף כי יש לכל אחד באשר הוא זכות לפטור. על מטרת הפטור ותכליתו עמדו בתי המשפט בהרחבה, לרבות בית המשפט העליון בפסקי דין רבים, כאשר העקרון החוזר בכולם הוא שתכליתו של הפטור הוא סוציאלית. תכליתו של הפטור הוא לסייע לרווחת מי שנמצא במצוקת דיור. המחוקק קבע קנה מידה של רווחה במגורים לענין פטור מהיטל השבחה, וזאת עד שטח של עד 140 מ"ר, ולכן גם ניתן תמריץ לכך באמצעות מתן פטור... במקרה שלפנינו אין העוררים מתגוררים בדירה 'צרה' כפי שנפסק בפ"ד צרי, על פי קנה המידה שקבע המחוקק בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית. בנסיבות שלפנינו לא אליהם כוון הפטור שבסעיף 19(ג)(1). אין מדובר ב'זכות בסיסית מוקנית' לכל אחד לפטור אחד, כנטען. אלא מדובר בפטור סוציאלי, המותנה בקיום התנאים שנקבעו בחוק והעקרונות שהותוו בפסיקה" (ההדגשות במקור - נ"ש). אין המדובר, איפוא, בפטור, הניתן באופן אוטומאטי, ויש לבחון בכל מקרה, וכך גם במקרה דנן, האם התקיימו התנאים למתן הפטור המבוקש, והאם זכאים המערערים, או מי מהם, לאותו פטור. פטור לדירת מגורים אחת בלבד מר ורדי הגיש בקשה לקבלת פטור מתשלום היטל השבחה. זאת על אף שיש בבעלותו דירת מגורים נוספת. בנסח רישום המקרקעין, אשר צורף על ידי המשיבה כנספח ג לכתב התשובה לערעור, מצויין, כי מר ורדי וגב' אסנת ורדי רשומים כחוכרים של קרקע בכוכב יאיר, הידועה כחלקה 44 בגוש 8916. שטח אותה חלקה, עפ"י נסח רישום המקרקעין, הינו 535 מ"ר. מר ורדי לא הכחיש, כי שם הוא מתגורר. היות שמר ורדי מחזיק בדירת מגורים נוספת, ומן הטעם הזה בלבד, הוא איננו זכאי עוד לפטור המבוקש מתשלום היטל השבחה. בעניין זה ראה האמור בהלכת צרי, עמ' 889: "הפטור יינתן לדירה אחת בלבד, ורק ל-120 מ"ר שבה, בהתאם למגבלת המטרים שבסעיף. בנוסף, מרציונל דומה, פטור זה יינתן לדירה הקיימת - אם הורחבה - או לדירה החדשה - אם נסתרה דירת המגורים ונבנתה אחרת במקומה - אך לא לדירה חדשה שתבנה לצידה. ... מתכלית החוק ברור גם כי הפטור הוא רק לדירתו העיקרית של המחזיק או קרובו, ששימשה ושתשמש בפועל למגוריו. מספר החלקות שעליהן יושבת דירה זו, כמו גם מספר הבעלים, החוכרים או המחזיקים, מאחר שאינם משפיעים על מגבלת המטרים שבסעיף, אינם יכולים להשפיע גם על מספר הפטורים שיינתנו להם, לבד או במצטבר". כן ראה האמור בע"א (מחוזי-מרכז) 14301-12-09, הצופה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון, טרם פורסם (להלן - פרשת הצופה): "בית המשפט הוסיף כי הלכת צרי שרירה וקיימת, כלומר הקביעה כי מחזיק בחלקת קרקע זכאי לפטור אחד בלבד לא השתנתה. כל פועלה של הלכת חמאיסי היה אפוא לשלול את הדרישה כי תנאי לפטור יהיה מגורים על המקרקעין קודם לבנייה. ... המשיבה גורסת כי הפטור ניתן בגין היחידה המשפחתית - פטור לדירה אחת בלבד למשפחה; מכיוון שהאם קיבלה כבר פטור בגין הרחבת דירתה בחלקה 40, והמערערים קיבלו את זכותם בחלקה ממנה ללא תמורה, הרי שאין הם זכאים לפטור נוסף. אנו סבורים כי פרשנותה של המשיבה היא הפרשנות הראויה בענייננו, והיא עולה בקנה אחד עם הלכת צרי שקבעה שיש לפרש את הפטור שבסעיף 19(ג) באופן מצמצם. האם מימשה את הזכות לפטור בעת הרחבת דירתה בשנת 2001, ואין מקום להעניק לבנותיה ולחתניה פטור נוסף, בגין חלקה שקיבלו ממנה במתנה בנסיבות דנן". ברי, איפוא, כי מר ורדי, אינו זכאי לפטור מתשלום היטל ההשבחה כל עוד בבעלותו דירת מגורים נוספת. הדבר מתיישב גם עם תכלית החוק, שמטרתו היא מתן פטור מתשלום היטל השבחה מטעמים סוציאליים, כאשר מבקשים להיטיב עם מי שרוצה להרחיב את דירת מגוריו היחידה עד לשטח של 140 מ"ר, כמפורט לעיל. במקרה דנן, כאשר בבעלותו של מר ורדי דירת מגורים אחרת, שבה הוא מתגורר, אין מקום להעניק לו את הפטור המבוקש. פטור מהיטל השבחה למערערים 2-4 מה בעניין הפטור המבוקש על ידי המערערים 2-4, ילדיו של מר ורדי? מספרו הנ"ל של פרופ' נמדר למדים אנו, כי בעבר נהגו ועדות מקומיות לאפשר את מתן הפטור מהיטל השבחה ליותר מדירה אחת, אולם לאחר הלכת צרי אין הדבר ממשיך כן. לעניין זה ראה האמור שם בעמ' 286: "סעיף 19(ג) לתוספת השלישית איננו כולל הוראה בדבר מספר הדירות שניתן לקבל לגביהן פטור מההיטל. במשך תקופה לא קצרה ועדות מקומיות רבות נהגו לתת את הפטור שלפי הסעיף למספר דירות והדבר גם קיבל את אישורו של בית המשפט. תכנון המס נעשה על ידי העברת הבעלות על המגרש למספר קרובים, הגשת בקשה לבניית מספר יחידות דיור כמספר הבעלים תוך קבלת פטור מההיטל איש איש לדירתו, למרות שההעברה נעשתה לאחר אישור התוכנית המשביחה (הפנייה להערת שוליים 123 - נ"ש). זו היתה ההלכה עד שהשאלה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בענין צרי". בהערת השוליים 123 נכתב: "נראה כי כיום ניתן לנצל את הפטור מההיטל על ידי חברי המשפחה על ידי כך שהבעלות בקרקע תועבר להם לפני אישורה של התכנית, כך שכל אחר מהם יהיה זכאי לפטור מההיטל". בהמשך אומר פרופ' נמדר (עמ' 287-288): "לעומת זאת, אדם המנצל את הפטור מההיטל בחלקה אחת, לא יוכל להעביר את בעלותו בחלקה אחרת לבנו שיהנה בפעם נוספת בפטור מההיטל". דברים אלו נאמרו בהסתמך על האמור בפסק הדין בפרשת הצופה, שצוטט לעיל. בעניינינו, התכנית שהשביחה את המקרקעין אושרה וקיבלה תוקף ביום 17.6.1996, כאמור בנספח 2 לכתב התשובה לערעור. העברת הזכויות ללא תמורה ממר ורדי לילדיו נעשתה רק במהלך שנת 2010, דהיינו כ- 14 שנים לאחר אישור התוכנית (ראה נספח ג לכתב הערעור). במצב דברים זה אין מקום למתן הפטור המבוקש לאלו שבאו מכוחו של מר ורדי וקיבלו זכויות מזכויותיו של מר ורדי במקרקעין ללא תמורה לאחר כניסתה של התכנית לתוקף. זכויות המערערים 2-4 במקרקעין הינן טפלות לזכותו של מר ורדי, ככל שהדברים נוגעים לפטור מתשלום היטל השבחה, ואין אף אחד ממערערים אלו זכאי באופן עצמאי לקבל את הפטור המבוקש. השאלה בדבר עצמאות הפטור של מי שקיבלו חלקות מקרקעין במתנה, נדונה גם בפרשת הצופה. וכך נאמר שם: "במילים אחרות, האם דינם כדין האֵם לצורך הפטור או שזכותם לפטור היא עצמאית? בהלכת צרי נקבע כאמור כי יש לתת פירוש מצמצם להטבות הניתנות באמצעות הפטור, שכן 'מטרת הפטור - סוציאלית, עזרה לאזרחים בשיפור תנאי מגוריהם'. פירוש מצמצם מאזן בין הצורך לסייע לפרט להרחיב את דירת מגוריו, על ידי ניצול הטבות שהוא קיבל מהרשות, לבין צורכי הרשות לגייס מקורות תקציביים לצורכי הקהילה כולה. עוד נקבע כי 'מההיסטוריה החקיקתית ברור כי תכלית הסעיף אינה להעשיר את הזוכה בהטבה על חשבון רווחת קהילתו, אלא אך לאפשר לו להרחיב את ביתו, אף אם אין ידו משגת לשלם את דמי ההשבחה'. הפרשנות המצמצמת הובילה את בית המשפט למסקנתו בהלכת צרי שיש להעניק פטור לדירה אחת בלבד על המקרקעין, בהתאם למגבלות השטח שבהוראת הפטור, וכי אין להעניק פטורים כמספר המחזיקים בדירת המגורים וקרוביהם. סעיף 19(ג)(1) מתנה תנאי נוסף למתן הפטור לפיו 'השטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר'. הוראה זו תומכת בפרשנות שמדובר בפטור סוציאלי לאדם אחד. מכך שהמחוקק הגביל את הפטור לדירה ששטחה לא יעלה על 140 מ"ר, עולה שמדובר בדירה אחת ולא יותר, ושאין מקום ליתן פטור ליותר ממחזיק אחד. הפרשנות המצמצמת מחייבת גם בענייננו: משבחרה האֵם לנצל את הפטור בחלקה 40, נתחמה ההטבה שהיא זכאית לה, לשיפור מגוריה באותה חלקה. צדק אפוא בית משפט קמא במסקנתו כי 'לאור האמור בפס"ד צרי כי חברי הקהילה כלשונה של כב' השופטת (בדימוס) דורנר בהוד השרון העניקו פטור למשפחת רובינזון בגין דירתה של האם, ואין סיבה כי יעניקו פטור נוסף ע"ח קופתם הציבורית בשל העבודה שהאם העבירה חלק מזכויותיה הקנייניות במקרקעין למבקשים'. בהרחבת דירת האֵם בשנת 2001, בגינה ניתן פטור, מימשה האֵם את זכותה לפטור מההיטל, על חשבון בני קהילתה, ולפיכך לא היה בכוחה להעביר זכות לפטור פוטנציאלי נוסף לבנותיה ובעליהן - זכות שלא הייתה קיימת לה מלכתחילה. אין לקבל את הטענה שהייתה לאֵם זכות לפטור בכל אחת מחלקות הקרקע שהיו בבעלותה. אם תתקבל הטענה תהיה משמעות הדבר הענקת הטבה לאותם פרטים שהם לכאורה בעלי אמצעים (אלו שיש בבעלותם מספר חלקות) והגדלת עושרם על חשבון בני קהילתם. תוצאה שכזו אינה מתיישבת עם הלכת צרי ועם תכלית החוק, שנועד לסייע לבעל דירה או מחזיק בה המתקשה בהשגת פתרון דיור הולם לצרכיו, ואשר הקהילה מתגייסת לעזרתו בדרך של מתן הפטור" (ההדגשות במקור - נ"ש). הפסיקה צמצמה את הפרשנות שיש לתת לסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק. בעניין זה ראה סיכום הדברים בעש"א (ראשל"צ) 33614-07-10, דיבון נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח תקווה, טרם פורסם (פסקה 49): "כן נעשו צמצומים נקודתיים נוספים בפטורים, וזאת בהלכת צרי (משפחה אחת זכאית לפטור בגין דירה אחת בלבד), בפסק הדין בעניין מטה יהודה (הזכאות לפטור מותנית בכך שהבעלים החייב בהיטל והמחזיק - חד הם) וכן בע"א (מחוזי-מרכז) 14301-12-09, זיו הצופה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון (26.10.10) שם נקבע כי הזכאות לפטור מהיטל השבחה הינה לפטור אחד לכל מחזיק, ולא יותר מכך, ולפיכך לא ניתן יהיה לבקש פטור נוסף בחלקה אחרת, וכי הן מבקש הפטור המקורי והן בני משפחתו אליהם העביר את הזכויות באותה חלקה אחרת, לא יוכלו לבקש פטור נוסף מהיטל השבחה בחלקה האחרת ". הזכאות העקרונית לפטור נתונה למר ורדי בלבד, ואין מי מילדיו זכאי לפטור נוסף בנוגע לאותם מקרקעין, שקיבל ממר ורדי ללא תמורה לאחר אישור התכנית וכניסתה לתוקף. אכן מר ורדי איננו זכאי לקבלת אותו פטור, שכן אין הוא ממלא אחר התנאים שנקבעו למתן הפטור, כאשר בבעלותו דירת מגורים נוספת, כאמור לעיל. בשלילת זכאות זו של מר ורדי לקבלת הפטור אין כדי להעביר את הזכות לפטור למי מילדיו. פטור מהיטל השבחה יכול לינתן רק פעם אחת ובעבור דירה אחת. אין הפטור "משתכפל" כאשר חלקות מקרקעין ניתנות על ידי אדם לבני משפחתו ללא תמורה, כפי שקרה במקרה דנן. כאמור בהלכת צרי, אין משמעות ל"מספר הבעלים, החוכרים או המחזיקים, מאחר שאינם משפיעים על מגבלת המטרים שבסעיף, אינם יכולים להשפיע גם על מספר הפטורים שיינתנו להם, לבד או במצטבר". ער אני לאמור בהחלטת ועדת הערר בערר (י-ם) 064/13, הרצברג ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, טרם פורסם (להלן - פרשת הרצברג), שם נאמר: "כך, למשל, אין בסעיף 19(ג)(1) הגבלה כי יינתן פטור אחד לתא משפחתי ובכל זאת הן בית המשפט העליון בפרשת צרי לעיל ומאוחר יותר בית המשפט המחוזי בעניין זיו הצופה קבעו את המגבלה האמורה. ... לטעמנו, לא ניתן לשלול את הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) מתא משפחתי לו יש יותר מדירת מגורים אחת". אין האמור בהחלטת ועדת הערר כדי לשנות את ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בהלכת צרי ושבאה לידי ביטוי בהמשך גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בפרשת הצופה. הלכת צרי נותרה שרירה וקיימת ואין בפסק הדין של ועדת הערר בפרשת הרצברג כדי לפגוע בתוקפה של הלכת צרי. יתכן וטעם נוסף המצדיק אי הענקת פטור לילדיו של אדם בגין בניה במקרקעין אותם קיבלו ללא תמורה מהוריהם בנסיבות כדוגמת המקרה דנן נובע מהמועד הקובע לעניין הפטור מהיטל ההשבחה. הכלל הוא, כי המועד הקובע למתן הפטור הוא מועד "אירוע המס" דהיינו מועד אישור התוכנית המשביחה. לעניין זה ראה האמור בספרו הנ"ל של פרופ' נמדר, עמ' 263: "לעניין זה יש לציין את הכלל, כי הבחינה האם נישום פטור מההיטל תיעשה במועד 'ארוע המס' ולא במועד אחר". ובהמשך (עמ' 269): "לסיכומו של דבר, הפטור מההיטל הינו צמוד למועד 'ארוע המס', ואם במועד זה מתקיימים תנאי הפטור כי אז יוענקו לנישום פטורים מההיטל, ואם במועד זה לא מתקיימים תנאי הפטור לא יוענק לו פטור גם אם במועד מימוש הזכויות - מועד החיוב בתשלום ההיטל - הוא עונה על תנאי הפטור". כאמור לעיל, מועד "אירוע המס", להבדיל ממועד תשלום המס בפועל, הוא מועד אישור התוכנית המשביחה (ראה האמור בספרו של פרופ' נמדר, עמ' 89): "לענין היטל השבחה סעיף 2(א) לתוספת השלישית קובע כי 'ארוע המס' מתרחש כאמור בסעיף 1 לחוק ב- 'עליית שווים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג', דהיינו במועד אישור התוכנית, אישור מתן ההקלה או השימוש החורג ". במועד אישור התוכנית המשביחה לא היו המערערים 2-4 כלל בעלים של זכויות במקרקעין. העברת זכויות במקרקעין ללא תמורה למערערים 2-4 איננה "ארוע מס" חדש אלא דחייה בלבד של התשלום למועד מימוש הזכויות על ידי מקבלי המתנה, המערערים 2-4, דהיינו במועד הגשת היתר הבנייה (ראה עמ' 242 לספרו של פרופ' נמדר): "לפי החוק, העברה של מקרקעין מאדם לחבירו מהווה מימוש זכויות 'המצית' את החיוב בתשלום ההיטל, כך שהנעבר יקבל את המקרקעין לאחר תשלום ההיטל שהוא נקי מכל חוב לועדה המקומית. ואולם, הגדרת 'מימוש זכויות' שבסעיף 1 לתוספת השלישית כוללת מספר העברות של מקרקעין שאינן נחשבות למימוש זכויות, וכיוצאים מן הכלל גם לא מחייבים את המעביר בתשלום ההיטל. במקרים אלו אין כוונת המחוקק להעניק פטור מההיטל למעביר אלא להעניק לו 'דחיית מס' בלבד, שישולם במועד המימוש שייעשה על ידי הנעבר. ... כך או כך, הגדרת 'מימוש זכויות' שבסעיף 1 לתוספת השלישית ממעטת 'העברה מכוח דין והעברה ללא תמורה מאדם לקרובו' מכלל הגדרה, ובמקרה כזה החובה לתשלום ההיטל תעבור לידי הנעבר במועד שהוא בעצמו יממש את הזכויות שקיבל. בכלל העברות 'מכוח דין', שהחיוב בהיטל יועבר בהן לנעבר, ניתן לכלול גם את היורשים מכוח דין או מכוח צוואה". לפיכך למדים אנו כי אירוע המס, בעת אישור התוכנית המשביחה, חייב את מי שהיה באותה העת בעלי המקרקעין, לשלם היטל השבחה. באותה העת, בעל המקרקעין היה יכול להנות, לכל היותר, מפטור אחד בלבד בעבור בית מגורים אחד בשטח של עד 140 מ"ר. לא יכולה להתקבל על הדעת טענת המערערים ולפיה בעת העברת המקרקעין במתנה למערערים 2-4, "שכפל" עצמו הפטור מהיטל ההשבחה פי ארבעה, וכעת זכאי כל אחד מהמערערים לפטור. המערערים 2-4 נהנו עד כה מדחיית תשלום המס בלבד, וכעת עליהם לשאת בתשלום ההיטל בהתאם לחישובו לפי מועד אירוע המס. סיכום הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת ב"כ המשיבה בסך 19,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. ללא תמורהמקרקעיןהעברת זכויותזכויות במקרקעין