1. בפני תובענה ותובענה שכנגד שעניינן משק מס' ... במושב XXX (להלן "המשק "ו/או "הנחלה") . 2. הנתבעים בתביעה הראשית והתובעים בתביעה שכנגד (להלן "האב" ,"האם" "ההורים") הינם בני הרשות הרשומים במשק והוריה של התובעת והנתבעת שכנגד 1 (להלן: "הבת"). 3. התובע 2 הוא בעלה של הבת (להלן: "בעלה של הבת" ושניהם ביחד " הבת ובעלה" או "התובעים"). 4. להורים שלוש בנות נוספות לבת התובעת והן מ' ,ת' וי' (להלן: "האחיות" ו/או "הבנות"). 5. הנתבעים 3 -5 בתביעה שכנגד הינם צדדים לחוזה שכירות (משבצת, תלת צדדי) (להלן: " האגודה "; "הסוכנות" "המנהל" וכולם ביחד "המוסדות המיישבים"). 6. כמפורט ברישא לכתב התביעה הבת ובעלה טוענים כי מונו כ"בן ממשיך" למשק ועותרים לבית המשפט כדי שיצהיר ויורה כדלקמן: א. להצהיר כי התובעים הינם בעלי הזכויות במשק ובכל הזכויות הנלוות למשק מתוקף מינויים של התובעים כ'בן ממשיך, וכי לאחר מותם של הנתבעים ירשמו כבעלי הזכויות היחידים במשק. ב. לחילופין להצהיר כי התובעים הינם 'בן ממשיך' וזכאים להירשם כבעלי הזכויות במשק לאחר פטירתם של ההורים. ג. לחילופין להצהיר כי מינויים של הבת ובעלה כבן ממשיך מהווה התחייבות שלא ניתן לחזור ממנה ולפיכך לקבוע כי הזכויות במשק ירשמו על שם הבת ובעלה לאחר פטירת ההורים. ד. לחילופי חילופין להצהיר כי התובעים הינם בעלי הזכויות הבלעדיים בבית שבו הם מתגוררים בתחומי המשק (להלן: " הבית השני"). ה. ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים ואו מי מטעמם להעביר את הזכויות במשק לצד שלישי כלשהו ולבצע כל דיספוזיציה שהיא בזכויותיהם במשק. 7. ההורים מכחישים כי מינו את הבת ובעלה כבן ממשיך במשק מבקשים כי בית המשפט ידחה התובענה .לטענתם כל כוונתם הסתכמה במתן אפשרות מגורים לבת ולבעלה שסבלו ממצוקת דיור ולא התכוונו לקפח את בנותיהן הנוספות לאחר מאה ועשרים והם מבקשים לאחר 120 כי המשק יחולק בין הבנות. 8. בתובענה שכנגד מבקשים האב והאם כי בית המשפט יצהיר כי לבת ובעלה אין כל זכויות במשק לרבות זכות כ"בן ממשיך" יורה על פינוי הבת ובעלה מן המשק לרבות פינויים וסילוק ידם מבית המגורים בו הם מתגוררים ו/או מכל מבנה אחר במשק . 9. לחילופין מבקשים ההורים לפסוק לבת ולבעל פיצוי בגין השקעותיהם בהתחשב בכל הנסיבות כולל מגורי החנם שלהם, התנהגותם כלפי התובעים ,לרבות פעולותיהם הבלתי חוקיות והכל לפי שיקול דעת בית המשפט ולחילופי חילופין להורות לנתבעים לפצל את בית המגורים בו הם מתגוררים ועל חשבונם מן הנחלה כעולה מהוראות הנוהל אגף חקלאי (מס' 62) של מנהל מקרקעי ישראל תוך שנה מיום מתן פסק הדין והיה ולא יעשו כן ימונה ב"כ ההורים ככונס נכסים לנחלה על מנת לבצע הוראה זו ולשלם כל הוצאה ותשלום בגין הפיצול ו/או שכ"ט הכונס והכל בכפוף לתנאי והסכמת מנהל מקרקעי ישראל (ס' 79 .3 לכתב התביעה שכנגד). עמדת המדינה 10. המדינה התנגדה למתן הסעדים שנתבקשו על ידי הבת ובעלה המפורטים בסעיפים א-ג לעיל בנימוק שלא ניתן להצהיר כי התובעים הם בעלי הזכויות בנכס כאשר בעלי הזכויות הרשומים בנכס הם ההורים בחיים . 11. כמו כן התנגדה המדינה להכרה בבת ובבעלה כבעלי הזכויות הבלעדיים בבית שבו הם מתגוררים היות וההורים הם כיום בעלי הזכויות הרשומים. זאת לאור החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1 הקובעת בין היתר את מדיניות הקרקע החקלאית הקובעת שלא ניתן לפצל נחלה וכן נקבע הדבר בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל 279. 12. בכפוף לאמור לעיל השאירה המדינה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט ולבד שכל העברת זכויות בנחלה תעשה בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי המנהל. (פרק ג. לכתב ההגנה של המדינה והסיכומים שהוגשו מטעמה). העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת 13. ההורים רכשו את הזכויות במשק בשנת 1964. 14. הבית השני במשק נבנה בשנת 1974-5 . הבת ובעלה נכנסו לגור בו בשנת 1975 והם מתגוררים בו מאז ועד היום עם משפחתם. חזית המחלוקת 15. חזית המחלוקת המרכזית היא השאלה האם הבת ובעלה מונו כבן ממשיך בנחלה. דיון והכרעה המתווה המשפטי מוסד ה- "בן הממשיך" 16. זכותו של בעל נחלה כבר רשות בנחלה ניתנת להעברה לאחר, אך בכפוף לתנאי הרשיון שבהסכם המשבצת כפי שצויין על ידי כב' השופטת פרוקציה בע"א 1662/99 חיים נ' חיים : "ההלכה הפסוקה הגדירה זכות זו כזכות אישית שאינה קניינית ,אשר אופיה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרשיון. ...אף שרשות השימוש היא זכות אישית ,היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות למקבל זכות השימוש,יוצא מכך ,כי בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו- הכל בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרשיון...". 17. מוסד ה-"בן ממשיך" מוגדר בתקנה 1(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 כהאי לישנא: "בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה, "הורים" - לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר". 18. כן קובעים סעיפים 20 ד. להסכם המשולש ו- 20 ה (1) להסכם המשולש החל בעניינו (צורף כנספח ו עמ' 20 לתצהיר הבת ): " ד. אסור לחבר האגודה להעביר או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו לרבות בבית המגורים ,אלא אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש ובתנאי נוסף שימציא גם הסכמת המיישבת שתינתן, אם תינתן לאחר שהאגודה תודיע בכתב למיישבת את עמדתה..." ה(1) במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן /בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת...". 19. אף בעלה של הבת עשוי להיכלל בהגדרת "בן ממשיך" (וראה לעניין זה ס' אוטולנגי במאמרה "חברות סטטוטורית של בני זוג במושבים" , משפטים י"ט (תש"נ)). 20. ע"פ הפסיקה מדובר בהסכם מתנה כאשר זכות ה-"בן ממשיך" מתגבשת לאחר מות שני הוריו (ע"א 21. מינוי שכזה ככל שנעשה לפי כל הכללים הינו בלתי הפיך אלא אם בוטל בהסכמתו של ה- "בן הממשיך" או על פי צו בית משפט . 22. הסכם מתנה חוסה בצילן של שתי הוראות חוק: חוק המתנה וחוק החוזים: "על חוזה המתנה חלות שתי מערכות של הוראות חוק, ראשית, זו המיוחדת שנכללה בחוק המתנה, התשכ"ה- 1968, ושנית, בהיעדר הסדר ספציפי בחוק הנ"ל, ההוראות הכלליות של דיני החוזים, החלות על כל החוזים לסוגיהם, אלא אם כן נקבע הסדר מיוחד לסוג מסוים של חוזים". (ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד (2) 154; פסקה 5 לפסק הדין). ומן הכלל אל הפרט 23. הבת ובעלה מנסים למצוא תימוכין לטענתם כי מונו ל"בן ממשיך" במספר מסמכים שהעיקריים שביניהם צורפו כנספחים ג' ו-ד לתצהיר עדותה הראשית של הבת מסמכים נוספים שצורפו כנספח יא ו-יב לתצהיר עדות הבת וכן במספר עדויות . 24. לטענת ההורים ההצהרה לאגודה וכן המסמכים שהוגשו לגורמים המיישבים נועדו להשיג אישורי בניה וסיוע במימון הבניה ולו רטרואקטיבי לבית השני בנחלה בלבד וכי אין במסמכים אלו על שום מהותם משום מתן גושפנקא להיותם של התובעים בחזקת "בן ממשיך". עוד טוענים הם כי בכל מקרה ההליך לא הושלם . 25. אדון תחילה במסמכים העיקריים שהוגשו והם כדלקמן: א. מסמך בחתימת ההורים בכותרת "הצהרה" ללא תאריך (להלן: "מסמך ההצהרה") ב. מכתב מנהל המדור לקליטה בהתיישבות לאב במיום 9.8.79 בנדון. "בקשתך לאישור בנך כבן ממשיך" (נספח ג' עמ' 7 לתצהיר הבת). ג. מכתב הסוכנות למנהל שכותרתו "אישור בניה לבן/בת ממשיך(ה)"מיום 19.6.79 (נספח ד' עמ' 11 לתצהיר הבת). ד. הסכם בין המנהל האגודה והאב בקשר לתוספת יחידה לבן ממשיך מיום 23.7.79 נספח ד עמ' 13 לתצהיר הבת . מסמך ההצהרה 26. מדובר במסמך שהינו טופס סטנדרטי מודפס מראש שרק שמות הצדדים ,פרטי המשק ושם העד לחתימה מולאו בו בכתב יד. המסמך נושא את הכותרת "הצהרה" ללא תאריך ובגופו נכתב: "בזה אני מצהיר ומאשר שבתי ע' פ' לבית מ' יהיה הבן הממשיך במשקי מס' ... במושב XXX ואני מסכים שיקימו בחצר משקי בית מגורים לבן ממשיך בתנאים המקובלים". המסמך חתום על ידי ההורים. בחלקו התחתון מאשרת האגודה ,גם כן בנוסח מודפס מראש כי" איננו מתנגדים להקמת בית לבן ממשיך במשק מס' ... בהתאם להצהרות הנ"ל".(נספח ב' עמ' 6 לתצהיר עדותה הראשית של הבת .) 27. על פי דיני החוזים יש צורך בגמירות דעת הנותן ובהיות המתנה חוזה חד צדדי ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת הזיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד (דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג ). 28. מקובלת עלי עמדת ההורים כי נוסח מסמך ההצהרה תמציתי ולקוני ואין בו התחייבות בלתי חוזרת למינוי בן ממשיך ,שהוא המסמך המכונן בהליך המינוי ולפיכך אין בו גמירות דעת מספקת לצורך הענקת מתנה .יצוין גם כי שמו של בעלה של הבת -התובע 2 אינו מופיע בו כלל . 29. לעניין זה יש לטעמי להקפיד על ביטוי חיצוני ומפורש בעניין במיוחד שמדובר בזכויות בנכס מקרקעין רב ערך . דברים ברוח זו אומרת גם כב' השופטת קיציס בתמ"ש 27760/05 י'ש' נ' י' י' שם שללה את טענת מי שטען להיותו בן ממשיך: "יש לזכור כי עסקינן בנדון בנכס אשר ערכו הינו רב ביותר. התובעת אמנם פונה במסמכים הנ"ל בבקשה למינוי "דור המשך" אולם היא אינה מציינת דבר פרט לכך. לצורך הכרה בכך שכלל הזכויות במשק הועברו במתנה ללא תמורה ,היה מקום להראות ביטוי מפורש וחד משמעי ושאינה משתמע לשני פנים ולפיו התובעת חפצה להעניק לנתבעים את הנחלה בכללותה ,לרבות ביתה שלה .זאת לא מצאתי לא במסמכים עליהם חתמה התובעת ואף לא שוכנעתי כאמור מהעדויות שהובאו בפני. במיוחד אמורים הדברים מקום בו לתובעת ילדים נוספים וכאשר מדובר בנכס העיקרי העומד לתובעת מקובלת עלי טענת התובעת ,לפיה המשק הינו רכושה היחיד ולפיכך לא היה בדעתה להעניקו כולו לנתבעים או לאחד מילדיה האחרים ( ס' 17 לפסק הדין). 30. כב' השופטת קיציס הסיקה גם באותו עניין מכך שהצדדים נמנעו מלהשלים את תהליך הרישום אצל הגורמים המיישבים לאורך השנים וכן מכך שהנתבעים לא היו חברי אגודה על העדר כוונה להעביר את מלא הזכויות במשק. (ס' 18 לפסק הדין). 31. בענייננו גם העובדה שחלפו למעלה מ- 33 שנים ! מאז חתימת המסמך הראשוני (אמנם כפי שציינתי לעיל הוא אינו נושא תאריך , אך נראה כי לא יכול להיות ספק כי מסמך זה מוקדם למסמכים ש אליהם אתייחס בהמשך ואשר נכתבו בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת )ללא שהליך המינוי הושלם ולהיפך, נעשו מהלכים שונים אשר אינם עולים בקנה אחד עם מינוי בן ממשיך ,ללא מחאה כלשהי מצד הבת ,כפי שיפורט בהמשך, מעידה על העדר כוונה למינוי הבת כ"בן ממשיך". 32. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור עובדת היותה של הבת "חלק מוועדה של בנים ממשיכים שטיפלו בבעייתיות של בן ממשיך ,"וידעה לפי דבריה "יותר מאשר אדם רגיל יודע". ( עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.11 ש' 9-10 ).לו היתה סבורה שמדובר בהתחייבות רצינית היתה דואגת להשלים ההליך בתוך זמן קצר. 33. יתרה מזו לא הוגש כל מסמך החתום על ידי הבת ובעלה ובו הצהירו על נכונותם לקבל על עצמם להיות בן ממשיך בנחלה ובכך נגרע יסוד הקיבול הנדרש להתקשרות בחוזה מתנה מסוג זה.(וראה לעניין זה תמ"ש 43690/08 ) . 34. כמו כן הבת ובעלה אינם חברי אגודה ואף לא פנו לוועד האגודה לקבלם כחברים באגודה (עדות הבת בעמ' 25 ש' 1-6 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.13 .). המכתב בנדון; "בקשתך לאישור בנך כבן ממשיך" (נספח ג' עמ' 7 לתצהיר הבת). 35. שוב מדובר בטופס בנוסח סטנדרטי מיום 9.8.79 , הממוען לאב , בו מולאו פרטים שונים ,בהדפסה מודגשת יותר. המכתב חתום על ידי מר לוי סוכר , מנהל המדור לקליטה בהתיישבות. 36. אמנם בנדון של המכתב מצוין ,כי "בדיוני הועדה הוחלט לאשר את בנך פ’ נ’ וע’ כבן ממשיך במשקך". 37. עם זאת מקריאת המשך המסמך עולה כי עניינו האישורים השונים אותם נדרש האב להגיש על מנת לקבל סיוע בדיור ואין מדובר באישור של הסוכנות להיות הבת ובעלה בן ממשיך, כאשר בס' (3) שלו צוין במפורש כי "אנו מצדנו נפנה לאגף החוזים והביטחונות על מנת לברר את מעמדך באגף זה ולקבל את הסכמתם לטפל באישור בנך כבן ממשיך" 38. יתרה מזו בס' 5 למכתב נכתב במפורש "עליך כבעל משק לפנות לעובדנו מר יוסף הגלילי שמקבל קהל בכל יום ששי של השבוע בחבל ירושלים ולחתום בפניו על הצהרה שקבעת את בנך הנ"ל כבן מ(אות חסרה א.כ. )שיך במשקך". 39. דהיינו לא רק שמסמך זה אינו מהווה אישור הסוכנות אלא שהוא מעיד שבשלב זה טרם נמצא בפני הסוכנות אפילו המסמך הבסיסי הנדרש לצורך טפול בבקשה . 40. לא זו אף זו בסיפא של ס' 8 ,שאף הוא עוסק בסיוע בדיור צוין בהדגשה בקו תחתון כי "במידה ולא תמציאו אלינו את האישורים הנדרשים תוך 20 יום מתאריך מכתב זה אישור הועדה יבוטל מבלי להודיע על כך ולא יחודש" כאשר אין חולק כי יתרת המסמכים לא הומצאה. 41. גם לפי עדות הגב' א' ש' , נציגת הסוכנות , בתשובה לשאלת ב"כ הבת "ת. לפי הרישומים שבידינו החלו בהליך למנוי בן ממשיך ,ההליך הזה לא הושלם ומשכך אין מינוי לבן ממשיך " במשק (עמ' 54 ש' 25 לפרוטוקול מיום 27.9.13 ) ואין במכתב משום אישור בן ממשיך של הסוכנות (עמ' 55 ש' 9-17 לפרוטוקול וכן ראה ,עמ' 56 ש' 6-8 ש' 23 וכן כי אילו התהליך היה מסתיים היה מונפק אישור של מנהל מדור קליטה שמודיע כי המינוי אושר מה שלא ניתן במקרה זה עמ' 58 ש' 2-3 ). מכתב הסוכנות למינהל שכותרתו "אישור בניה לבן/בת ממשיך(ה)"מיום 19.6.79 נספח ד' עמ' 11 לתצהיר הבת. 42. למרות כותרתו בחינה מדוקדקת של המסמך מגלה כי אף בו אין כדי לבסס את מינוי הבן הממשיך שכן בפסקה הראשונה הוא מתייחס ל"מתיישב" עמיצור מידן ומודיע כי "אין לנו התנגדות למתן אישור לנ"ל לבנות בית נוסף על מגרש מס' ...". 43. ואילו בחלקו השני הוא מציין במפורש כי "אשור זה לא יטיל על הסוכנות איזו אחריות שהיא ואיננו מהווה מתן גושפנקא חוקית ,מאיזה סוג שהיא, לבקשה, לתכנית מקום מקום הבניה, וכל מה שקשור אליה במישרין ו/או או בעקיפין" 44. דהיינו ניתן למצוא במסמך זה רק חוסר התנגדות של הסוכנות לבניית בית נוסף ולא מינוי של בן ממשיך . (וראה לעניין זה גם עדותו של העד מר שועי אדומי , נציג המנהל, לפיה לא ניתן ללמוד ממכתב זה על קיומו של בן ממשיך (עמ' 43 ש' 25 -26 לחקירתו). הסכם בין המינהל האגודה והאב בקשר לתוספת יחידה לבן ממשיך מיום 23.7.79 נספח ד עמ' 13 לתצהיר הבת . 45. ביום 23.7.1997 נחתם הסכם בין המנהל ,האב("המתיישב") ומושב XXX. 46. במבוא להסכם צוין אמנם :הואיל והמתיישב ביקש רשות המנהל להקים בנחלה יחידת דיור שניה עבור בני משפחתו, ע' פ' (בת) ובס' 2 להסכם נכתב כי"יחידת הדיור השנייה תהא מיועדת למגורים של בני המשפחה הנ"ל בלבד ולא תשמש לכל מטרה אחרת" ואולם גם במסמך זה לא ניתן למצוא עיגון למינוי כבן ממשיך שכן עצם בניית בית לתובעים אינו מעיד בהכרח על כוונה למנותם כבנים ממשיכים .גם העדה הגב' אביבה שוקר העידה בחקירתה כי ניתן לבנות בית שני בנחלה גם מבלי למנות בן ממשיך (עמ' 54 ש' 15-16 לפרוטוקול ). מסמכים נוספים 47. הבת ובעלה מבקשים להסתמך גם על מסמכים נוספים שצורפו כנספחים יא' יב ' ויב' 1 לתצהיר הבת שהוצאו לטענתם לבקשת האב ובהם אוזכר עניין בת ממשיכה והם כדלקמן: 48. מסמך נספח יא(עמ1 54) הינו פנייה למזכירות המושב בענייני ארנונה מטעם משפחת מ' ובה מוזכר בין היתר "ביתה של הבת הממשיכה"/ 49. מסמך נספח יא (עמ' 55) של האב למנהל מקרקעי ישראל מיום 9.11.93 בנדון "קבלת אינפורמציה מעודכנת ומחייבת " ובו מתבקש מידע לגבי זכויות בניה המותרות בנחלה של הבעלים ושל בן ממשיך. 50. מכתבי ב"כ האב עו"ד באדר למנהל מקרקעי ישראל בעניין בקשה למתן אישור להיתר בניה "להרחבת הבית לבן ממשיך במשק מס' ... במושב XXX ושולחי הינו בעל הזכות בו ".(נספח יא עמ' 55- 59 ). 51. מכתב האב למנהל מקרקעי ישראל בכתב יד בעניין תכניות משק ... ובו נתבקשה גם תוספת לבית של הבת תוך שצוין בסוגריים בס' ב' למכתב כי הינה (בת ממשיכה)(נספח יא עמ' 61 ). 52. הערכת שווי המשק על ידי השמאי עודד טור סיני מיום 11.5.90 ,בצירוף מכתבים נלווים ,שנערכה על פי הכתוב בה לבקשת האב ובו צוין ב' 2 של תיאור הנכס "בית נוסף המיועד לבת ממשיכה (ע’) "נספח יא ' עמ' 62 -79 ). 53. מסמך בכתב יד בן שני עמודים שאינו חתום הנושא את התאריך "נובמבר 1990" , דהיינו לפני מועד הסכסוך בין הצדדים ,שכונה על ידי המבקשת "התכתבויות פנימיות בין בני המשפחה "(ס' 21 לתצהיר עדותה הראשית של המבקשת ונספח יב לתצהיר).האב אישר בס' 30 לתצהיר עדותו הראשית כי מדובר "במכתבים ששלחנו לבנותינו בחודש נובמבר 1990" ובסיכומיו כונה על ידו "תוספת לצוואה". 54. לעניין זה מקובלת עלי עמדת ההורים ,כי אין אזכור המושג בן ממשיך בפניות המשפחה לרשויות כשלעצמו משום הקניית זכויות בן ממשיך לבת ובעלה בהעדר ביטוי ברור לכך במסמכים מפורשים (וראה לעניין זה פסק דינה של כב' השופטת קיציס בתמ"ש 27760/05 שאוזכר לעיל). 55. יתרה מזו מקובלת עלי עמדת האב ,כי דווקא מנספח יב לתצהיר הבת הנ"ל מחודש נובמבר 1990 , התנהגותם וכוונותיהם המתוארות בו, ניתן ללמוד על גמירות דעתם של ההורים לחלק את הנחלה או שוויה בין ההבנות ולא כי הבת ובעלה יהיו בן ממשיך וכפי שצוין בו בין היתר: "...בתנאים שנוצרו בXXX של אי יכולת בניה חדשה של ת’ יעדי החלטנו להעדיף ולמכור את הדירות שבקומה השנייה להם ועל ידי כך להפיכתם של ת' וע' לשווי זכויות לע' ונ' ובזה אנו מצרפים לצוואתנו הקודמת את התוספת הזו של חלוקת המשק בצורה הנראית לנו נכונה להיום. הרכוש המשמעותי גם מבחינה כספית הוא משק מס' ... בXXX והוא גם הבעייתי בירושה בגלל המבנה המסובך של משק מושבי: מתוך ידיעה ברורה והערכה נכונה של ערכו הכספי והיחס שלנו אליו באיכות החיים שבו מביאה אותנו לרצון שהנחלה תישאר במשפחה (באם ינתן) ומכיוון שלא נראית לנו אפשרות כספית לפצות את שלושת הבנות על ידי ע’ ונ’ -אנחנו מציעים שתהיה בעלות שווה ומשותפת על משק מס' ...,של ע’ ונ’ ת’ ועדו ועל ידי כך תתאפשר ביתר קלות פיצוי השתיים הנותרות מ' וז' י' וא' מתוך הנחה זו פנינו לשמאי טור סיני להערכה אובייקטיבית של כל מרכיב ומרכיב בתוך משק מספר ... .מתוך ידיעה ברורה לאובייקטיביות ורמתו המקצועית אנו מקבלים את הערכתו לשם בניית תכנית החלוקה לעתיד ... כל עוד לא שונה תקנון תנועת המושבים והבעלות על משק מס' ... לא ניתנת לחלוקה יותר מאשר לבן ממשיך אחד ישאר משק מס' ... בידינו ועל שמנו עד ליום מותנו " (ההדגשה בקו תחתון במקור א.כ.) העדויות : 56. הבת ובעלה ביקשו גם לתמוך את טענתם להיותם "בן ממשיך " במספר עדויות ואולם דווקא בעדויות אלה כמו גם מחקירתה הנגדית של הבת נמצא תנא דמסייע שגמירות הדעת הייתה שכל הילדים ( כאשר הבת י' קיבלה בנתיים בית בהרחבה )חולקים במשק ואין בן ממשיך . 57. העד מטעם הבת ובעלה מר מ' ע' ,מטפל אלטרנטיבי ,שטיפל בהורים שנים רבות וכן מטפל בבת העיד כי "הוא (הכוונה לאב א.כ. ) " תמיד עשה "עם האצבע והדגיש אמר תהיה חלוקה שווה וע’ תצטרך לפצות את האחיות שלה ,את זה הוא אמר לא פעם אחת ,בתור מושבניק ,מכיר אותו טוב, הבנתי שע’ תהיה הבת הממשיכה ,היא בנתה בשטח שלו וזה נהוג ,כך, הוא לא אמר לי את זה במפורש. לא שאלנו שאלות ותשובות זה היה מובן. ש.האם הוא אמר לך שאת הנחלה הזו היא תתחלק שווה בשווה לבנות שלו? ת.הוא אמר את זה בפירוש שיהיה צדק ותהיה חלוקה שווה וע’ תצטרך לפצות את האחיות שלה,הוא דיבר תמיד על המשק והחלוקה אחרי 120 שנים כך היתה רוח הדברים. (עמ' 16 לפרו' ש' 4-11).עדותו של עד זה הייתה מהימנה עלי. 58. יתרה מזו הבת עצמה העידה בחקירתה הנגדית כי: "נכון שתמיד היית שותפה לזה שאבא התכוון לחלק את המשק שווה בשווה בחלקים שווים? ת. הייתה סיסמא כן אבל מבחן שלא עמד בימי חייו במבחן הזה." ( עמ' 26 ש' 24 -26 לפרוטוקול מיום 10.7.13 ההדגשה בקו תחתון שלי א.כ. ) ובהמשך : "אני בת ממשיכה עם התחייבות לפצות.(עמ' 28 ש' 21 לפרוטוקול). 59. העדים הנוספים שהובאו על ידי הבת ח' ב' ,א' ה' וז' פ' , למרות שעדותם הייתה מהימנה עלי, לא תרמו הרבה מעבר לדברים שהובאו לעיל : 60. העדה הגב' ח' ב' ,אדריכלית בת דודתו של האב שהעידה מטעם הבת העידה כי נאמר פה ושם על ידי כל מיני אנשים שהבת היא בת ממשיכה והאב שישב איתם לא הכחיש את זה ואולם גם לדבריה "מר מ' לא אמר לי שהיא בת ממשיכה"(חקירתה בנגדית בעמ' 59 לפרוטוקול ש' 22-23 ). 61. העדה א' ה' אחות בעלה של הבת שהעידה מטעם הבת העידה רק על שמועה כי הם הבנים הממשיכים (עמ' 17 ש' 13- לפרוטוקול 16 ) יחד עם זאת העידה "לא ידעתי שמי שנכנס למושב עם ההורים שלו הוא בן ממשיך, אין לי מושג איך זה הולך לא מכירה את החוקים" (עמ' 17 ש'21 -22) 62. אף העד ז' פ' ,שהיה בעבר החתן של האב עד לגירושיו מן הבת מ' בשנת 1995 ואשר העיד מטעם הבת ,למרות שהעיד כי "לדעתי לאורך כל השנים היה ברור לכל המשפחה כי ע’ ונ’ הינם "בנים ממשיכים "וזאת על אף שלא זכור לי דיון מיוחד בעניין "(ס' 14 לתצהיר עדותו הראשית), הרי בחקירתו הנגדית השיב כי לא בדק מה זה בן ממשיך ואינו יודע אילו תנאים צריך כדי שיהיה בן ממשיך ( עמ' 14 ש' 26 ועד עמ' 15 ש' 3 לפרוטוקול מיום 24.3.13 ). 63. מצד האב העידה הבת והאחות ת' מ' שתמכה בתצהיר עדותה הראשית בגרסת האב כי הבת והאחות ע’ פ’ לא מונתה כבן ממשיך וההורים אמרו כל השנים כי הירושה תחולק בחלקים שווים בין הבנות ע’ מ' ות' . (ס' 12 לתצהיר עדותה הראשית ) ובחקירתה הנגדית כאשר נשאלה על ידי ב"כ הבת ובעלה לגבי שיחה ספציפית שנערכה בין ההורים לבנות כאשר הבת הרביעית י' קיבלה את הבית בהרחבה. ש."שם נאמר בעצם שע’ ונ’ הם הבנים הממשיכים במשק ושי' מקבלת עכשיו את הבית בהרחבה ושלכם את ומ' תצטרכו להיות מפוצות בבוא היום על ידי נ’ וע’? ת. למיטב זכרוני נאמר שאם ע’ תוכל לפצות את מ' ואותי היא תהיה בת ממשיכה .זו התניה שנאמרה לאורך כל השנים". עדותה הייתה מהימנה עלי. 64. האב בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית טען בכל תוקף כי מעולם לא מינה 'בן ממשיך' או ויתר על כל זכות הנוגעת למשק,כי כוונת ההורים היתה כפי ששבו והצהירו כל העת היתה לחלק את את המשק או שוויו שווה בשווה בין כל הבנות .( ס' 5 ,7 9, לתצהיר עדותו הראשית) ולא הייתה הבטחה כלשהיא למינויים כ"בן ממשיך" (ס' 19 ו-46 לתצהיר עדותו הראשית.). עדותו זו הייתה מהימנה עלי. איני רואה לקבל את טענת הבת כי מדובר בעדות יחידה כמשמעותה בס' 54 לפקודת הראיות שכן מטעם ההורים נשמעה גם עדות האחות ת' . כמו כן הובאו בפני בית המשפט ראיות רבות אחרות התומכות בגרסתו לרבות עדויות אנשי מינהל מקרקעי ישראל ,הסוכנות היהודית והעד מ' ע' כפי שפורטו לעיל .מקובלת עלי אף הנמקתו של ב"כ האב לאי חקירתו הנגדית של הבעל שישב באולם על תצהירו מן הטעם שזה נכח בחקירת אשתו ושמע את תשובותיה וממילא תוכן המסמכים המרכזיים שהובאו בפני בית המשפט לא היה שנוי במחלוקת . האב צירף כנספח 7 לתצהיר עדותו הראשית גם דף שאלות של הבת שהוכן לצורך פגישה משותפת של הצדדים עם עו"ד יפרח היוהמ"ש של תנועת המושבים ואותו מצא ברכב ממנו עולה לטענתו לכאורה כי ברור לבת , כי אינה בת ממשיכה . אני איני רואה ליחס לו חשיבות כנטען ולהידרש לתכנו מאחר שהתרשמתי כי מסמך זה עניינו רק ניסיון להבין אפשרויות שונות שעמדו בפני הצדדים במסגרת המו"מ שביניהם ואת המצב המשפטי הקיים לאשורו. השקעות בבניית הבית 65. הבת טוענת להשקעות בנכס.השקעות מסוג זה אינן מקנות זכויות של בן ממשיך. לסיכום ממכלול העדויות והראיות שהובאו בפני עולה כי הבת ובעלה לא הרימו את נטל ההוכחה והשכנוע להראות כי מונו כ-"בן ממשיך" ואין מנוס מדחיית התובענה העיקרית על כל ראשיה. התביעה שכנגד של ההורים לסילוק ידם של הבת ובעלה מן הבית והמשק 66. בתביעה שכנגד טענים ההורים כי לאור מערכת היחסים העכורה שנכפתה עליהם בעל כרחם ושלא בטובתם ומאחר שהבית בו מתגוררים התובעים שייך להם עומדת להם הזכות לבקש את סילוק ידם המידי ככל האפשר של הבת ובעלה מתחומי הנחלה שכן החיים במחיצתם של האחרונים הפכו למעמסה נפשית כבדה מנשוא עד כדי סבל יום יומי. לפיכך הם סבורים כי "יהיה זה נכון לבטל את רשיון המגורים שניתן לתובעים ולתבוע את סילוק ידם בכפוף לפיצויים עבור השקעתם בבית"(ס' 69 לסיכומי ההורים). 67. לאחר שנדחתה התביעה העיקרית מקובלת עלי עמדת ההורים כי זכותם לבטל את רישיון המגורים שניתן לבת ולדרוש סילוק ידם של הבת ובעלה מן המשק בכפוף לכך שהאחרונים יפוצו על הוצאותיהם והשקעותיהם , מאחר שהנכס יעבור לרשות ההורים (וראה לעניין זה ע"א 463/79 ג'בראן נ' ג'בראן, פ"ד לו (4) 403 ). 68. לאור האמור הנני נעתר לבקשה ומורה כמבוקש כי הבת ובעלה יפנו את הבית ויסלקו את ידם מן המשק בתוך ששה חדשים מהיום, בכפוף לכך שההורים ישלמו להם פיצויים עבור השקעתם בו . 69. בית המשפט היה יכול לדון בגובה הפיצוי לו הייתה תביעה כספית מונחת בפניו ואולם מאחר שתביעה כזו לא הוגשה ,אינני רואה להכריע בעניין מעבר לקביעה הכללית לגבי הזכות לפיצוי . 70. לפיכך הצדדים ינהלו מו"מ ויגיעו להסכמה על שווי ההשקעות של הבת ובעלה בבית .במידה ולא יגיעו להסכמה בעניין יוכלו הבת והבעל לבקש במסגרת תובענה כספית שתוגש סעד זמני של עיכוב הליכים ובית המשפט ישקול הבקשה לאור הנסיבות שתהיינה והטענות שתועלנה. 71. בנסיבות העניין הבת ובעלה ביחד ולחוד ישאו בשכ"ט ב"כ ההורים בשתי התובענות בסך של 20,000 ₪ . לא ישולם סכום זה בתוך 60 יום מהיום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל . בן ממשיךהעברת זכויותמושבים נחלות ומשקים