שלוש בקשות של הנאמן לנכסי החייב להכרעתי: * בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980; טענת ההענקה מתייחסת להענקה שלא כדין של זכויות המשיב 1 (להלן: "החייב") בדירת מגורים הידועה כחלקה 18 בגוש 6362 והמצויה ברח' טבצ'ניק 4/26 בפתח תקוה (להלן: "הנכס בטבצ'ניק") לאשתו/גרושתו, המשיבה 2 (להלן: "המשיבה"); * להורות למשיבים 2- 4, גרושת החייב וילדיו, להעביר לקופת הכינוס את מלוא כספי התמורה בגין מכירת רכבו של החייב, מ.ר. 6320263 ש.י. 2008 (להלן: "הרכב"), שהועברו למשיבה; * להורות לחייב להמציא תצהיר המפרט היכן מצויה המניה ששוויה נאמד בכ- 11,000$, להמציא מסמכים המעידים על זכותו בה, וכיצד ניתן לפעול למימושה לטובת קופת הכינוס; ביום 26.3.09 הגיש החייב בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל בגין חובות של כ- 40,000,000 ₪ ל-14 נושים; ביום 12.5.09 ניתן צו לכינוס נכסיו וביום 8.2.10 הוכרז החייב פושט רגל ומונה נאמן לנכסיו. בקשה מספר 6 1. ביום 5.1.09 התגרשו החייב והמשיבה זה מזו לאחר כ- 35 שנות נישואין. 2. ביום 15.9.86 רכשו החייב והמשיבה את הדירה הידועה כחלקה 385/10 בגוש 6375 והמצויה ברחוב רופין 8 בפתח תקוה (להלן: "הנכס ברופין"). 3. ביום 7.6.01 העביר החייב את זכויותיו בנכס ברופין למשיבה, ללא תמורה, כך עולה מנסח רישום של הנכס ברופין (נספח ב' לתגובת החייב בבקשה לצו מניעה). 4. ביום 1.4.04 רכשו החייב והמשיבה את הנכס בטבצ'ניק, והזכויות נרשמו בחלקים שווים על שמם. 5. ביום 12.1.06 נרשמה על זכויות המשיבה בנכס ברופין משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ, בסך של 1,373,700 ₪, בגין אשראי שניתן לחברת ב.י.נ.ו יהלומים בע"מ, שהיתה בבעלות החייב; שטר המשכנתא נחתם על ידי המשיבה ביום 11.1.06. 6. ביום 23.4.06 העביר החייב את מלוא זכויותיו בנכס בטבצ'ניק למשיבה. הנכס בטבצ'ניק משמש למגורי המשיבה; מאז גירושי הצדדים מתגורר החייב בשכירות. 7. ביום 2.5.09 נמכר הנכס ברופין והתמורה שהתקבלה הועברה לבנק מזרחי טפחות בע"מ בגין הבטוחה שהיתה לבנק על הנכס (המשכנתא). 8. ביום 26.1.10 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיה בנכס בטבצ'ניק. טענות הנאמן 9. לטענת הנאמן הענקת זכויות החייב בנכס ברופין למשיבה בטלה כלפיו, מאחר שהמשיבה לא הוכיחה את טענתה כי החייב העביר אליה את זכויותיו בנכס בשנת 2001. עוד לטענתו החייב והמשיבה לא הצליחו להסביר מדוע נמחק שמו של החייב מהשטר של המשכנתא שנרשמה על הנכס ברופין. הנאמן סבור כי המסקנה המתבקשת היא שהחייב נותר בעלים של מחצית הנכס ברופין. 10. ביחס לנכס בטבצ'ניק טוען הנאמן כי מאחר שהוכח שהחייב מימן בעצמו ולבדו את רכישת הנכס, הוא זכאי להירשם כבעלים על מלוא הזכויות בנכס. העובדה כי החייב רשם את זכויות מחצית מהנכס על שם המשיבה במועד רכישתו, כבר מהווה שיפוי למשיבה בגין זכויותיה בנכס ברופין 'שהוקרבו' לטובת עסקי החייב כשנרשמה המשכנתא להבטחת החזר הלוואה שנטל העסק ובסופו של יום אכן מומשה הבטוחה והתמורה ניתנה לבנק הממשכן. לטענתו, אף באיזון משאבים הוגן ונכון בין החייב למשיבה יש לחלק את הזכויות בנכס בטבצ'ניק בין החייב והמשיבה בחלקים שווים ביניהם, ולא כפי שנעשה. 11. לטענת הנאמן הנטל הוא על המשיבה להוכיח את הטענה כי לא מדובר בהענקה, וזו לא הצליחה להוכיח כי במועד העברת הזכויות בנכס (23.4.06) היה החייב בעל כושר פירעון והיה סוברני להחליט העביר את הזכויות. לטענת הנאמן העובדה כי חודשים ספורים קודם לכן (1/06) שיעבדה המשיבה את זכויותיה בנכס תמורת אשראי שהוענק לעסקי החייב, מהווה ראיה לכך שהחייב לא היה כשר פירעון באותו מועד. טענות החייב והמשיבה 12. לטענת החייב והמשיבה בקשת הנאמן רצופה בעובדות שגויות. לטענתם בכל 35 שנות נישואיהם ניהלו חשבונות בנק נפרדים; עוד ציינו כי המשיבה עבדה לפרנסתה. 13. במועד העברת זכויות החייב בנכס בטבנצ'יק למשיבה, לא היו לחייב כל חובות, כפי שעולה מהמאזנים לשנים 2000- 2001 שהוגשו וסומנו נ/1, נ/2. בכל מקרה לא ניתן לומר כי לא היה "כשר פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה". 14. לטענתם ההלוואה והמשכנתא להבטחת החזרה נועדה לצורך הגדלת מסגרת האשראי לעסקי החייב - ב.י.נ.ו יהלומים בע"מ, ולשם כך דרש הבנק לשעבד נכס מקרקעין. בהתאם לסיכום בין החייב והמשיבה משכנה המשיבה את הנכס שלה ברופין לטובת עסקי החייב ב- 1/06, ובתמורה העביר לה החייב את זכויותיו בנכס בטבצ'ניק ב- 4/06. לפיכך, אין מדובר בהענקה ללא תמורה, שהרי התמורה ברורה ואין מקום לבטל את העברת הזכויות בנכס בטבנצ'יק. 15. בנוסף, טוען החייב כי ביוני 2006, מועד העברת הזכויות בנכס בטבצ'ניק למשיבה, היה העסק ללא קשיים והא-ראיה כי הבנק העמיד לו אשראי בגובה של 3,500,000$. לטענתו קריסת העסק ארעה רק בסוף שנת 2008, וצו הכינוס ניתן רק ב- 5/09. לפיכך משבוצעה העברת הזכויות שלוש וחצי שנים לפני מתן צו הכינוס אין מקום לבטלו. עמדת כונס הנכסים הרשמי 16. לטענת כונס הנכסים הרשמי מעדויות החייב והמשיבה בדיון עולות תמיהות שונות באשר לנסיבות העברת הזכויות בנכס. לטענתו המשיבה לא הניחה כל אסמכתא כי בשנת 2001 העביר החייב על שמה את חלקו בנכס ברופין. כן לא ברור המועד בו הועברו זכויות החייב בנכס בטבצ'ניק והאם החייב היה כשר פירעון. לטענת כונס הנכסים הרשמי ככל שלא יעלה בידי החייב לספק תשובות אמינות באשר לנסיבות העברת הנכס סבור הכנ"ר כי יהיה מקום להיעתר לבקשת הנאמן. להכרעתי 17. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובות לה, את סיכומי הצדדים ושמעתי את הצדדים ראיתי לדחות את הבקשה לבטל את העברת זכויות החייב למשיבה. 18. השאלה להכרעתי היא האם עסקינן ב'הענקה', כהגדרתה בסעיף 96 לפקודה. "מטרתו של סעיף 96 הינה לבטל, בתנאים מסוימים, הענקות נכסים שנעשו על ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר יכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו..ההענקה בה מדבר סעיף 96 אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים, או אף כוונה להבריח נכסים מפני הנושים, או כל פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי. גם קיומם של טעמים אובייקטיביים להעברת נכס, שאינם קשורים בנושים, עשויים להכשיר את הקרקע לביטול הענקות תמצית ... הרציונל לביטול ההענקות הוא בכך כי בפרק זמן מוגדר, הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש וראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם יתן מתנות לאחרים... ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' עו"ד גד שילר ואח', פ"ד נה(4) 925 בעמ' 938. לשון סעיף 96 לפקודה קובע: "(א)העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההעקה בטלה כלפי הנאמן. (ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פירעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על הענקה. (ג) "הענקה" , לעניין סעיף זה - לרבות כל העברה, אך למעט הענקה- (1) בשל נישואין ולפניהם; (2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך; (3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו". 19. בדיון שנערך לפני ציין הנאמן כי "אין עתירה שלנו לבטל את הענקת הזכויות בדירה הראשונה מאחר והדירה מושכנה ומומשה לטובת המשכנתא ונפרעה, פרקטית לא ראיתי לנכון לבטל את הנושא הזה" (עמ' 7 לפרוטוקול). לפיכך, עסקינן בבקשה לביטול הענקת זכויות החייב בנכס בטבצ'ניק בלבד, שהזכויות בו רשומות כיום במלואן על שם המשיבה ובו היא מתגוררת. 20. הנכס בטבצ'ניק נרכש כאמור על ידי החייב והמשיבה בשנת 2004, ונרשם על שם שניהם בחלקים שווים. זכויות החייב בנכס בטבצ'ניק הועברו למשיבה ביום 23.4.06 בהתאם להעתק תצהירי העברת הזכויות שהגיש החייב, ולאישור רשות המיסים אודות הדיווח על העברת הזכויות מהחייב למשיבה. 21. משכך הוכחו לפני שני היסודות - (1)"נכסים" (2)"של החייב" ויש לבחון הוכחת היסוד השלישי - יסוד ה"הענקה" (ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 311). לטענת הנאמן עסקינן בהענקת זכויות שבהתאם להוראות הפקודה דינה להתבטל כלפיו. מנגד טוען החייב כי אין המדובר בהענקה אלא בהעברה בתמורה המשמיטה את העילה לביטול ההעברה. (לציין כי לצורך הדיון, והגם שבשלב זה טרם הבאתי הכרעתי אם מדובר בהענקה שדינה להתבטל תקרא בשלב זה העברת זכויות החייב בנכס בטבצ'ניק למשיבה: 'הענקה'). 22. ההענקה נעשתה ביום 23.4.06. בקשת החייב לצו כינוס ולהכרזתו פושט רגל הוגשה ביום 26.3.09. קרי, ממועד ההענקה ועד מועד מעשה פשיטת הרגל של החייב, חלפו כמעט שלוש שנים ופחות מעשר שנים, משכך אנו מצויים במסגרת המועדים הקבועים בסעיף 96ב' לפקודה. לציין כי אינני מקבלת את טענת החייב לפיה מועד מעשה פשיטת הרגל הוא מועד הכרזתו על ידי בית המשפט כפושט רגל, לאור ההלכה המפורשת לפיה מועד הגשת בקשה למתן צו לכינוס נכסים מהווה מעשה פשיטת רגל (ע"א 5709/99 הנ"ל בעמ' 942). 23. לטענת החייב מתקיימים בעניינו תנאים השוללים את ביטול ההענקה לפי סעיף 96 (ב) לפקודה. בהתאם לסעיף 96(ג)(2) לפקודה לא יראו העברת נכס בגדר הענקה שניתן לבטלה מקום בו העברת הנכס נעשתה לקונה בתום-לב ובתמורה בת-ערך. הלכה היא כי "כדי למנוע את ביטולה של ההענקה די אפוא להוכיח כי נתקיימו התנאים המסייגים האמורים בסעיף 96(ב) או התנאי האמור בסעיף 96(ג)(2). יש לבחון אם ניתן להכשיר את ההענקה בענייננו, בין על-ידי הוכחה כי המעניק היה סולבנטי בעת ביצועה, גם בלא להתחשב בנכס נושא ההענקה, ובין באמצעות הוכחה כי מקבלת ההענקה הייתה תמת-לב ונתנה תמורה בת-ערך עבור ההענקה" (ע"א 5709/99 הנ"ל בעמ' 950) (התנאים אינם במצטבר). 24. משכך, אם יוכחו יסודות החריג שבסעיף 96(ג)(2), קרי כי נתקבלה תמורה בת ערך להעברה ותום לב, תוכשר העברת הזכויות בענייננו, אפילו לא היה החייב כשר פירעון באופן מלא במועד ביצועה. 25. נטל השכנוע בדבר אי מילוי החריג, שהוא שלילי ביסודו, מוטל על הנאמן, המבקש לבטל את ההענקה, לגבי מרכיביו של כל חריג וחריג (ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, עמ' 317); הנטל המוטל על הנאמן הינו קל ביותר, ואם יצא ידי חובתו הראשונית לשלול את התקיימותו של החריג, מתהפך הנטל ועובר אל כתפי מקבל ההענקה לשכנע את בית המשפט כי החריג אכן מתקיים (ע"א 5709/99 הנ"ל בעמ' 950). "מאחר שמטרת סעיף 96 הינה למנוע הענקת נכסים של החייב באופן שיפחית את המאסה העומדת לחלוקה בין הנושים, הנטייה היא לפרש את יסודותיו בהקשר כלכלי-מסחרי, ולכן גם המושג "קונה" בהקשר שלפנינו מתפרש בצורה רחבה וחל על כל מי שקיבל בפועל הענקה מן המעניק, ולאו דווקא מי שקנה נכס בשוק במובן המקובל. מכאן, שגם העברת נכס על-ידי חייב לבת או בן-זוג עשויה לכלול את הנעברים בגדר "קונים" לצורך העניין (לוין וגרוניס שם [23], בעמ' 318, והפסיקה המובאת שם). אין מניעה אפוא לראות במערערת, בקבלתה את חלקו של החייב בתמורת הבית, בגדר "קונה" לצורך העניין, ויש לבחון אם היתה תמת-לב ואם נתנה תמורה בת-ערך" (ע"א 5709/99 הנ"ל בעמ' 952). לאור האמור ראיתי לבחון את שני היסודות - יסוד תום הלב ויסוד תמורה בת ערך, ובהתאם להסיק את המסקנות המתבקשות. 26. אשר ליסוד תום הלב תום הלב של המשיבה יישלל במקרה שיוכח שידעה על מצבו הכלכלי של המעניק, ככל שהחייב לא היה כשר פרעון, והיה בידיה להסיק שהעברת הזכויות אליה תפקיע את הנכס מידי הנושים. בהיות המשיבה בת זוג של החייב בזמנים הרלוונטיים להענקה, נראה כי יש חזקה בדבר ידיעתה אודות קשיים כלכליים של החייב - בן זוגה, ככל שהיו כאלה, במועד ההענקה. אלא שבענייננו כלל לא הוכח כי במועד שבו העניק החייב את זכויותיו בנכס למשיבה קרי ביום 23.4.06, לא היה החייב בעל כושר-פירעון של כל חובותיו בלי להזקק לנכס שהוענק. להפך, טענת החייב כי במועד הענקת הנכס בטבצ'ניק הוא היה בעל כושר פרעון לא נסתרה על ידי הנאמן. לטענת החייב לא רק שהיה כשיר פרעון אלא אף הועמד לו אשראי עסקי ממשי בסך של 3,500,000$ לשם הרחבת עסקיו; עצם העובדה שמאן דהוא מקבל אשראי עסקי אינה מעידה על כושר פרעון בודאי אין בה כל אינדיקציה לחוסר כושר פרעון - דווקא ההפך הוא הנכון ועסקים רבים ממנפים את עצמם באשראים שמעמיד להם הבנק להרחבת עסקיהם; גם לא ראיתי כל פסול בדרישת הבנק, מעמיד האשראי, לקבל בטוחות טובות להבטחת החזרי האשראי ככל שנוצל. 27. אינני מקבלת את טענת הנאמן כי העובדה שהחייב שעבד את זכויות המשיבה בדירה ברופין לצורך קבלת אשראי מהווה ראיה לכך שהחייב לא היה בעל כושר פירעון באותו מועד. אין צורך לומר כי ברי שהבנק לא היה מעמיד לחייב אשראי בגובה של 3,500,000$ אילו היה חדל פירעון. המשיבה והחייב הצהירו שניהם בתגובה לבקשה לצו המניעה הזמני כי במועד העברת הזכויות בנכס, קרי 4/06, תפקדו עסקי החייב ללא כל קשיים ולראייה האשראי הגדול שהעמיד לו בנק המזרחי באותה העת - אשראי בסך של 3,500,000$!!! שאין ספק כי לא היה עומד לרשותו ללא כושר פרעון וללא ההכרה שהיה סולבנטי. נסיון החיים מלמד כי העמדת אשראי בסדר גודל זה על ידי בנקים נעשית רק למי שיש בטוחות ראויות ועסקים המצדיקים מתן אשראי בסדר גודל זה. כאמור, טענות אלה לא נסתרו על ידי הנאמן; המשיבה והחייב כלל לא נחקרו בעניין זה, ומסקנתי, אם כן, היא כי לא הוכח שבמועד ההענקה לא היה החייב כשיר פרעון של כל חובותיו. 28. זאת ועוד, אף טענת החייב כי קריסתו הכלכלית אירעה בסוף שנת שנת 2008 לא נסתרה. הענקת זכויות החייב בנכס בוצעה שנתיים וחצי קודם לקריסה הנטענת, פרק זמן ארוך למדי עובר לקריסה, ואין בכך ליצור חזקה לפיה הענקת הזכויות למשיבה בוצעה במטרה להבריחם מפני נושיו. 29. לציין עוד כי אני מוצאת חיזוק לדברים בתצהיר ההסתבכות של החייב, (בטרם נטענה טענת ההענקה); מעיון בתצהיר עולה כי ביולי 2002 הפסיד סך של 850,000$ כתוצאה מקריסת חברת ברק. וביולי 2006 קרסה חברת פריגן שכתוצאה ממנה הפסיד סך של 450,000$. בין שני המועדים הנזכרים לא ציין החייב בתצהירו כל 'אירוע מכונן' שהביא להתדרדרותו הכלכלית; מכאן שראיתי באלה תמיכה בטענתו כי במועד ההענקה, אפריל 2006 היה החייב בעל יכולת פירעון של כלל חובותיו, אף מבלי להזקק לנכס. 30. בענייננו, לא נטען, כי המשיבה לא היתה תמת לב בעניין העברת הזכויות בנכס אליה, ממילא לא הוכח כך. התרשמתי כי גרסת המשיבה והחייב משקפת את טענות המשיבה שהזכויות בנכס הועברו אליה בהתאם להסדר בינה לבין החייב, לפיו בתמורה לקבלת זכויות החייב בנכס בטבצ'ניק שיעבדה את זכויותיה בנכס ברופין לטובת אשראי שהוענק לחייב במסגרת עסקיו, שיעבוד הנכס שמומש וממילא אין הנכס ברופין בידיה (גם לא בידי החייב). מהאמור לעיל עולה כי הנאמן לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שהמשיבה לא היתה תמת לב בקבלת ההזכויות בנכס ולאור התרשמותי מהעדות ומהראיות אני קובעת כי יסוד תום הלב התקיים בענייננו. 31. אשר ליסוד תמורה בת-ערך "בהינתן המטרה העומדת ברקע הסדר ביטול הענקות - למנוע פגיעה בזכויות הנושים - הפרשנות המקובלת למושג "תמורה בת-ערך" בענייננו הינה תמורה מסחרית בעלת-ערך, בין בעין ובין בכסף (ע"א 283/67 ... אין דרישה לקיומה של שקילות מלאה של התמורה, ודי בכך שבמובן המסחרי ניתנה תמורה בעלת-ערך בעד ההענקה. רוצה לומר, אין הכרח כי התמורה תשקף במדויק את שווי הנכס המועבר, ודי שתהא סבירה בנסיבות העניין" (ע"א 5709/99 הנ"ל בעמ' 954). 32. בענייננו טענו החייב והמשיבה כי ניתנה תמורה בת ערך להענקה של הזכויות בנכס בטבצ'ניק בדרך של משכון זכויות המשיבה בנכס ברופין לטובת אשראי שהעניק בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק הממשכן")לעסק של החייב. על זכויות המשיבה בנכס ברופין נרשמה משכנתא בסך של 1,373,700₪ לטובת הבנק הממשכן להבטחת אשראי שקיבלה חברת ב.י.נ.ו. יהלומים בע"מ שבבעלות החייב; ואכן הבטוחה מומשה והנכס ברופין נמכר ביום 21.5.09 ומלוא התמורה הועברה לבנק הממשכן לכיסוי ההלוואה - אין ספק כי בכך התמלא רכיב "תמורה בת ערך" שהרי "אין הכרח כי התמורה תשקף במדויק את שווי הנכס המועבר..." (ע"א 5709/99 הנ"ל). 33. אמנם לא ברור האם נותרה יתרת חוב לבנק הממשכן ואם כן מה עלה בגורלה, אך לענייננו די בהודאת הנאמן בעצמו כי מלוא התמורה בגין מכירת הנכס ברופין הועברה לבנק הממשכן. ברי אם כן, שלא עלה בידי הנאמן להרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי לא ניתנה תמורה בת ערך להענקה. מכל מקום, בהתאם להסדר שבין החייב לבין המשיבה הועברו למשיבה מלוא הזכויות בנכס בטבצ'ניק וכנגדם שועבדו לטובת עסקי החייב זכויותיה בנכס ברופין, וככל הנראה אף מעבר לשוויין, ונראה כי כל אחד מבני הזוג, החייב והמשיבה קיבל נכס אחד מנכסי בני הזוג. (לציין כי גובה השיעבוד של הנכס ברופין היה 1,373,000 ₪ בעוד תמורת מכירת הזכויות שולם סך של 915,000 ₪ בלבד). 35. בחקירה הצהירה המשיבה ששווי הנכסים - הנכס בטבצ'ניק והנכס ברופין, זהה. טענה זו לא נסתרה; כפי שציינתי (תוך חזרה על ההלכה) אין דרישה לקיום זהות מלאה של התמורה בגין הנכס, ודי שבמובן המסחרי ניתנה תמורה בת ערך, קל וחומר בענייננו בה נטען לזהות מלאה של התמורה - טענה שלא נסתרה. 36. הוכח אם כן כי ניתנה על ידי המשיבה תמורה בת ערך לזכויות שהועברו אליה לה על ידי החייב. כאמור לעיל, די שיוכח כי ניתנה על ידי המשיבה תמורה בת ערך להענקה, על מנת לייתר הצורך בהוכחת היות החייב בעל כושר פרעון של כל חובותיו במועד ההענקה. 37. לציין כי אינני מסכימה לטענת הנאמן כי שמו של החייב נמחק משטר המשכנתא על הנכס ברופין וכי המשיבה חתמה על השטר לבדה; והרי המשיבה לבדה היתה רשומה כבעלים של מלוא הזכויות בנכס ברופין ולחייב לא היו כל זכויות רשומות בנכס במועד חתימת שטר המשכנתא. מכאן שלא ברורה הטענה בדבר מישכון זכויות החייב שכלל לא היו בבעלותו באותה עת. 38. למעלה מן הצורך אומר כי אינני מקבלת את טענת הנאמן שאיזון משאבים 'נכון והוגן' בין החייב למשיבה מחייב רישום מחצית הזכויות בנכס בטבצ'ניק על שם החייב, זאת לאור הסכם הגירושין בין הצדדים שאושר כדין והכולל חלוקה הרכוש ביניהם ובה אין לחייב זכויות בנכס בטבצ'ניק (בהתאם להשתלשלות הזכויות כנזכר); לציין גם כי הטענה שהגירושין של החייב מרעייתו הם 'גירושין פיקטיביים' לא הוכחה ואין די באמירות סתמיות והעלאת חשדות כי כך הוא, בהעדר תשתית ראייתית לכך, ומשאושר הסדר הגירושין כדין לא מצאתי כאמור כי הטענה הוכחה. 39. לאור האמור לעיל, ומשמצאתי כי התקיימו שני היסודות של החריג שבדין, קרי - תמורה בת ערך ותום לב, ראיתי לקבוע כי לא הוכחה 'ההענקה', ושוכנעתי כי העברת הזכויות של החייב בנכס בטבצ'ניק לגרושת החייב - המשיבה חוסה תחת החריג הקבוע בסעיף 96ג (2) לפקודה, ולא ראיתי מקום להורות על ביטולה. התוצאה היא כי בקשת הנאמן נדחית ועמה מבוטל צו המניעה שניתן ביום 26.1.10. בקשה מס' 7 40. הנאמן עתר להורות למשיבים 2- 4, גרושת החייב וילדיהם המשותפים, להעביר לקופת הכינוס את מלוא כספי התמורה בגין מכירת רכב, שהועברו על פי הנטען למשיבה; כן עתר הנאמן ליתן צו המורה לחייב להמציא תצהיר המפרט היכן מצויה המניה ששווייה נאמד בכ- 11,000$, להמציא מסמכים המעידים על זכותו בה, וכיצד ניתן לפעול למימושה לטובת קופת הכינוס; לעניין כספי תמורת מכירת הרכב 41. לציין כי בהחלטה מיום 22.8.10 הוריתי על העברת הבקשה לחייב ולמשיבים לתגובתם תוך 20 ימים מההמצאה. החייב והמשיבים הגיבו לבקשה ותמכו את תגובתם בתצהירים של החייב, של המשיבה ושל המשיבים 3 ו-4. כונס הנכסים הרשמי לא הגיש כל תגובה מטעמו חרף הזמן הרב שחלף ממועד החלטתי. ביום 6.2.11 עתר הנאמן למתן החלטה בבקשה, ולא עתר בצד זה לחקור את המשיבים על תצהיריהם. משכך ניתנת החלטה זו על יסוד האמור בבקשה, בתגובת המשיבים ובתשובה לתגובה. 42. לטענת הנאמן בחקירת החייב במשרדו ביום 17.11.09 השיב החייב כי "הרכב האחרון שהיה על שמי - מסוג הונדה סיוויק ש.י. 2008, הרכב נמכר ע"י הילדים שלי, אני לא יודע למי. הם קיבלו כ- 80,000 ₪ ונתנו את כל הכסף לגרושתי". לטענתו כאשר נשאל החייב לפרטים נוספים בדבר המכירה, השיב במכתב מב"כ כי "אין למרשי את חוזה מכירת המכונית. ואולם, המכונית נמכרה על ידי מרשי בסביבות חודש דצמבר 2008". לטענת הנאמן מכירת הרכב והעברת התמורה למשיבה, בניכוי שכ"ט כטענתו, מהווה הענקה פסולה במובנה הקלאסי כקבוע בסעיף 96 א' לפקודה ויש להורות על ביטולה. לטענת הנאמן על המשיבים להוכיח כי הרכב נמכר תמורת סך של כ- 80,000 ₪. 43. לטענת החייב והמשיבים מבסס הנאמן את בקשתו על פרוטוקול חקירה שנפלו בו פגמים ושנכתב על ידי נציגי הנאמן, וכלל אינו משקף נכונה את תוכן דברי החייב. לטענתם החייב מכר את רכבו כדי לממן את הוצאותיו ואת הוצאות ילדיו בגין הליכי פשיטת רגל שננקטו נגדם, ולצורכי קיום שוטפים לאחר קריסת עסקיו ואובדן כל מקור הכנסה. לטענת החייב והמשיבים, בשל מצבו הנפשי הקשה של החייב באותה עת, בוצעה המכירה על ידי ילדיו, המשיבים 3- 4, וכל כספי התמורה הועברו אליו; בחקירתו ציין החייב "מכרתי את הרכב כי הייתי צריך לשלם כסף ולחיות". לטענתם בעקבות קריסתו של החייב, ננקטו נגדו ונגד ילדיו הליכים משפטיים שונים. בין היתר ננקטו נגד המשיבים 3- 4 הליכי בוררות בגין תביעות יהלומנים שונים שנשו בחייב ובחרו להגיש תביעות נגד ילדיו. בשל הליכים אלה נאלצו המשיבים 3- 4 לפנות פעמיים לבית המשפט המחוזי, בפעם הראשונה הוגשה בקשה לביטול הליכי הבוררות, ובפעם השנייה, לאחר שניתנו נגדם פסקי בוררות שחייבו אותם בתשלומים של למעלה מ- 5 מיליון ₪, הם פנו בבקשה לבטל את החיוב. כמו כן לאחר מתן פסקי הבוררות, עתרו המשיבים 3- 4 בבקשה לקיום הליך נוסף של בוררות (מעין ערעור בהתאם לתקנון בורסת היהלומים); דברים אלה נתמכו בתצהירים עליהם לא נחקרו ולא נתבקשו להחקר. 44. בתגובה לתשובה טען הנאמן כי החייב קיבל את פרוטוקול החקירה שנערכה ביום 17.11.09 עוד באותו היום. מאז לא הגיש החייב בקשה לתיקון הפרוטוקול חרף טענתו כי נפלו בו "פגמים". לטענתו התנהגות החייב עולה כדי חוסר תום לב, וכן ציין כי המשיבים לא צרפו אסמכתאות לטענותיהם. 45. עיינתי בבקשת הנאמן, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, ונתתי דעתי לכך שהנאמן עתר ליתן החלטה בבקשה בלא שביקש לחקור את המשיבים על תצהיריהם, משכך לא נסתרו טענות המשיבים בתצהיריהם. מתצהירי המשיבים 3- 4 עולה כי הם מכרו את הרכב ומסרו את התמורה לחייב, כי המשיבה, שבאותה עת היתה נשואה לחייב והתגוררה עמו תחת קורת גג אחת, הצהירה כי לא קיבלה את הכספים הללו וכי החייב עשה שימוש בכספים אלה לצורך מימון הגנה משפטית שלו ושל ילדיו, המשיבים 3- 4, וכן הצהירה כי נעשה שימוש לצורך ההליכים המשפטיים, הליכי הבוררות והליכים נוספים בפני בורסת היהלומים, בקשות לביטול פסקי הבוררות בבית משפט זה, הליכי פש"ר שננקטו נגד ילדיו (18985-04-10, 22182-04-10 בבית משפט זה) וכן למימון צרכי מחייה. 46. הלכה היא כי "בתביעה לביטול הענקה הנטל הראשוני לבסס קיומה של הענקה פסולה רובץ על התובע את ביטולה. עליו להוכיח את מהות ההענקה ואת מועדה, את טיבו של הנכס, ואת העובדה כי המעניק נעשה פושט רגל בתוך פרק הזמן הנקוב בהוראה הרלבנטית לענין" (ע"א 3853/98 עו"ד סדן נ' רוזנטל ואח', פ"ד נז(4) 699, בעמ' 706). בענייננו לא ראיתי כי הנאמן הוכיח קיומה של הענקה, ממילא לא הוכיח הענקה פסולה, כן לא הוכיח את מועד ההענקה ולא את סכום ההענקה. כפי שציינתי כבר אין די בטענות סתמיות, וגם אם 'עולות תהיות' כאמור בתגובת הכנ"ר לביטול ההענקה לענין הבית בטבצ'ניק, אין די בתהיות כדי לבטל זכויות קנייניות ויש להניח תשתית ראויה להוכחת הטענות. הנאמן עתר להשבת כספי מכירת הרכב בניכוי שכ"ט עו"ד ששולם על ידי החייב, אלא שהנאמן כלל לא הציג לפני ראיות כי שאל את החייב מה הסכום שנותר בידיו מתמורת הרכב לאחר התשלום הנטען לעורך דינו, שהרי סכום ההענקה אינו נטען בעלמא ועליו להיות ספציפי. הנאמן גם לא הציג בפני בית המשפט העתק פרוטוקול החקירה ממנו ציטט את דברי החייב; ולמעשה מבקש מבית המשפט לקבל דברים מפרוטוקול שערך נציגו (בלתי ידוע - ללא תצהיר) ועל יסוד האמור בו טען הנאמן לסתירה בגרסאות החייב; על בסיס אלה מבקש כי אראה לבטל הענקה. אתמהה! שהרי בהעדר ראיות ממשיות לא ניתן לסתור את טענות המשיבים שהובאו בתצהיר כדין ועליהם לא נחקרו ולא נתבקשו להחקר. בודאי לא אוכל לבסס החלטות לגבי סתירות נטענות בדברי החייב, על בסיס ציטוט מפרוטוקול שנערך על ידי נציג כלשהו של הנאמן. 48. ועוד אומר כי טענת החייב והמשיבים שנעשה שימוש בכספי מכירת הרכב לצורך מימון הליכים משפטיים (לא מעטים) מקובלת עלי והיא אף מתיישבת עם המועדים בו ננקטו ההליכים המשפטיים נגד החייב ונגד המשיבים 3- 4. לא מיותר לציין כי בעקבות ההליכים שננקטו נגד המשיבים 3- 4, ניתנו צווים לכינוס נכסיהם. הנאמן לא הרים את הנטל המוטל עליו לביסוס עצם ההענקה הפסולה כנטען על ידו ואני דוחה את הבקשה. לעניין מניית החייב בבורסת היהלומים הישראלית בע"מ 49. הנאמן עתר ליתן צו המורה לחייב להמציא תצהיר המפרט היכן מצויה המניה ששוויה נאמד בכ- 11,000$, (להלן: "המניה") להמציא מסמכים המעידים על זכותו בה, וכיצד ניתן לפעול למימושה לטובת קופת הכינוס; החייב הצהיר כי את כל הפרטים ביחס למנייה בבורסה ולאפשרות מימושה יכול הנאמן לברר בהנהלת הבורסה, וכי אין לו כל התנגדות שהבורסה תמסור לנאמן כל מידע הדרוש לו בקשר למניה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי אין ולא היתה כל מניעה שהנאמן יפנה להנהלת בורסת היהלומים הישראלית בע"מ בבקשה לקבל כל פרטים לגבי המנייה, שוויה, שווי מניית החברות של החייב בבורסה ודרכי מימושה. אני סבורה גם כי אין צורך בהסכמת החייב, גם לא היה כל צורך בהסכמה זו, ועתה לאחר שאף הצהיר כי אין לו כל התנגדות לכך, הגם שלא היה צורך בהצהרה זו - אין מניעה שהנאמן יפנה להנהלת בורסת היהלומים הישראלית בע"מ. עם זאת אני מורה לחייב לשתף פעולה עם הנאמן, ככל שיידרש, בקשר למימוש מניית חברותו בבורסת היהלומים הישראלית בע"מ וקבלת התמורה בגינה לטובת קופת הכינוס. כן לומר כי ככל שיהיה צורך בצווים של בית המשפט ניתן לפנות בענין זה. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. העברת זכויותזכויות בדירהללא תמורה