הבקשה 1. לפניי בית המשפט מונחת להכרעה בקשת המבקש, צ' (להלן: "המבקש") לבטל את צו קיום צוואתה של המנוחה ב' ז"ל (להלן: "המנוחה"), מיום 23/11/09 ואשר ניתן ע"י כב' השופטת שפרה גליק ביום 2/12/10. הבקשה הוגשה עפ"י סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). בפתח פסק הדין יובהר כי ההפניות לפרוטוקולים בפסק הדין הינן מתוך הפרוטוקולים כפי שנסרקו לתיק הקשור ת"ע 25816-12-09 ואשר מספור העמודים על פיהם שונה מהמספור כפי שמופיע בפרוטוקולים שנשלחו ע"י חברת שרותי ההקלטה והתמלול. פרוט ההליכים בין הצדדים 2. המנוחה הלכה לעולמה ביום 2/12/09 והותירה אחריה צוואה נוטריונית מיום 23/11/09 אשר נערכה בפני המשיב 8 - עוה"ד ונוטריון א' (להלן: "הצוואה"). 3. בצוואתה ציוותה המנוחה את דירתה ברח' ... ב... ת"א, גוש ... חלקה ... (להלן: "הדירה") לשכנה ל' / המשיב 1 וזאת אם תמות בטרם מכרה את הדירה ובכפוף לכך שישלם את כל ההוצאות עבורה ועבור המצבה והכספים כאמור בס"ק 3 (א) - (ז): לעמותת ברית יוסף 150,000 ₪, ל... המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב קרן מלגות ע"ס 120,000 ₪, עמותת צער בעלי חיים וארגון חברי ההגנה סך של 30,000 ₪ כ"א, סך של 500,000 ש"ח לגב' ע' אשר ישולמו מחשבון הבנק של המנוחה וככל שלא יהיה בזה לכסות הסך הנ"ל ישלים זאת המשיב 1. עוד צוותה המנוחה לגב' ד' סך של 100,000 ₪. עפ"י האמור בסעיף 3 (ח) לצוואה: "אינני מורישה דבר לצ' מתוך ידיעה שהוא החתים אותי בזמנו על צוואה בניגוד להסכמתי ולרצוני. אני ביטלתי צוואה זו". 4. מס' שנים עובר לעריכתה של הצוואה הנ"ל ערכה המנוחה צוואה בכתב יד מיום 11/11/2004 ולפיה צוותה את כל עזבונה לרבות הדירה למבקש. 5. ביום 9/7/09 ובטרם נחתמה הצוואה נשוא תובענה זו, חתמה המנוחה על מסמך לפיו היא מבטלת את הצוואה מיום 11/11/2004. המסמך נחתם בביתה של המנוחה בפני עוה"ד א' ו ת'. עפ"י האמור במסמך: "אני ב' ת.ז. ...... בהיותה בדיעה צלולה וברורה קובעת בזאת ומצווה שצוואה שחתמתי עליה במירמה ע"י מר צ' בטלה ומבוטלת". 6. כאמור לעיל, ביום 2/12/10 ניתן ע"י כב' השופטת שפרה גליק צו קיום לצוואת המנוחה מיום 23/11/09. 7. ביום 24/2/11 הגיש המבקש בקשה זו לביטול צו קיום צוואת המנוחה (בקשה מס' 3), כן הוגשה באותו מועד בקשה דחופה למתן ארכה להגשת התנגדות (בקשה מס' 4). 8. עפ"י החלטות כב' השופט פאול שטרק מיום 14/3/11 נתנו הבקשות לתגובת המשיבים. 9. המשיבים הגישו תגובותיהם לבקשות ובמסגרתן התנגדו לבקשות. לאחר שהוגשה תגובת האפוטרופוס הכללי מיום 23/6/11 ולפיה בכוונתו להתערב בהליך בשל מטרה ציבורית בסעיף 3 (ב) לצוואה נקבעה הבקשה לדיון ליום 7/7/11. 10. בתום הדיון נתנה ע"י כב' השופט פאול שטרק החלטה ולפיה הבקשה נקבעה להוכחות. מלבד המועדים לדיון ולהגשת תצהירים שנקבעו בהחלטה נקבע בין היתר כדלקמן: ".......במידה והבקשה לביטול הצו מתקבלת, אזי ניתן לגשת לבקשה. ההתנגדות לקיום צוואה. יש מקום לשריין מועדי הוכחות במידה והבקשה מתקבלת. קובע להוכחות לימים .............. המועדים יתקיימו במידה והבקשה לביטול הצו מתקבלת". 11. בין לבין הגיש המבקש מס' בקשות למתן צווים שונים. ביום 6/9/11 ניתנה ע"י כב' השופט פאול שטרק החלטה המאפשרת עיון בתיקה הרפואי של המנוחה ובחשבונות הבנק של המנוחה וכן צו המורה לעיריית ת"א, ממ"י והמל"ל לגלות למבקש כל חומר הקשור במנוחה ו/או ברכושה. 12. לאחר חילופי המותב הוסיף המבקש והגיש מס' בקשות ביניהן בקשות למינוי מומחה רפואי, בקשה לזמן לעדות את העדה ******** ואת ד"ר *******. לתצהיר העדות הראשית שהגיש המבקש אף צורף תצהיר מטעם החוקר הפרטי שמחה זיברט. 13. בהחלטתי מיום 16/6/12 דחיתי את הבקשה להעדת ד"ר ****** הרופאה של המנוחה תוך שבסעיף 2 להחלטתי קבעתי כדלקמן: "בקשה זו כמו גם הבקשה למינוי מומחה הינה ניסיון לרוקן מתוכן את המסגרת הדיונית שנקבעה במסגרת הדיונים בין הצדדים) הן הדיון שהתקיים בפני כב' השופט שטרק והן הדיון שהתקיים בפניי) תוך דילוג על התנאים שנקבעו בסעיף 72 חוק וכפי שפורשו בפסיקה לרבות הפסיקה אליה מפנה המבקש בסעיף 3 לבקשתו ובפרט בש"א (נצ') 1700/01 והמ' (חיפה) 28449/97 ". 14. במועדים 14/8/12 ו-15/8/12 התקיימו ישיבות הוכחות בתיק ובסיומן ניתן צו לסיכומים בכתב. ביום 17/10/12 הוגשו סיכומים מטעם המבקש, ביום 6/1/13 הוגשו סיכומי המשיב 1, סיכומי המשיבות 6 ו-7 הוגשו ביום 7/1/13 וסיכומי תשובה מטעם המבקש הוגשו ביום 17/1/13. המסגרת הנורמטיבית 15. המסגרת הנורמטיבית והוראות החוק הרלוונטיות הינן סעיף 72 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 שכותרתו " תיקון וביטול של צו ירושה וצו קיום " הקובע: "נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט". וכן תקנה 27 (ג) לתקנות הירושה, תשנ"ח- 1998 שכותרתה תיקון או ביטול צו הקובעת: " הבקשה תידון בפני בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, לפי הענין, אולם אם הוגשה הבקשה לרשם לעניני ירושה, והוא ראה כי נתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 67א(א) לחוק או אם ראה שלא להיזקק לבקשה לפי סעיף 72 לחוק, יעביר את הבקשה לבית המשפט כדי שידון בה; בית-המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה". 16. בפסה"ד ת"ע (טב') 41070-08-10 מיכאל גשוק נ' יעקב וייסמן, ניתן ביום 4/9/11 ס' 33 לפסה"ד ו- ת"ע (טב') 22121-03-10 י.ה. נ' עז' המנוחה מ.ה. (21/02/2011) סעיף 38 לפסה"ד תמצת כב' השופט אסף זגורי את הקווים המנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי שיש להפעיל בבקשות לתיקון צו ירושה לפי סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 כפי שנתגבשו בפסיקה במרוצת השנים והמכונים על ידו "עשרת הדברות" ואלו הן: א. ראשית, קבלת בקשות לתיקון צו ירושה הן בגדר חריג ולא הכלל (הלכת שרייבר); ב. שנית - מניין הזמן: אמנם האיחור או השיהוי נמדדים מהיום שבו נודעה "העובדה החדשה" ולא מיום הפטירה (הלכת אלוני), אך יחד עם זאת, יש לזכור כי בגדר אותה "עובדה חדשה" באה גם עובדה שהייתה אפשרות, כי המבקש ידע עליה, לו בדק כדבעי (הלכת לשינסקי); ג. שלישית, יש לבחון, את מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשה לפני ביהמ"ש? (הלכת לשינסקי); ד. כן יש לברר מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה? (הלכת לשינסקי); ה. הדגש אינו על מידת השיהוי אלא על ההסבר לשיהוי ומידת סבירותו של הסבר זה. נוסחת האיזון בהקשר זה קבעה שככל שההסבר לשיהוי סביר יותר לא תהווה מידת השיהוי, מכשול, אף אם מדובר באיחור של שנים (פסק הדין המחוזי בעניין מ.י. נ' ש.כ.); יחד עם זאת ובמבחן המציאות, למשך הזמן יש בהחלט משמעות ; הגם שהיו מקרים שתוקנו צווי ירושה או צווי קיום צוואה לאחר 30 יום, 3-7 שנים, הרי שמקום שהתקופה עלתה על 10 שנים, הדבר נתפס "כשיהוי בלתי סביר" (פסק הדין של כב' השופטת גליק בענין מ.ג. נ' ח.ח. לעיל); ו. מכל מקום, ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע מצד המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר (פסק הדין של כב' השופט בן ציון גרינברגר בפסק הדין בעניין פלונית נ' אלמונים לעיל). ז. יש לבחון מה טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה שמצדיקה לטענת המבקשים את שינוי צו הירושה המקורי? (הלכת טורנר); ח. יש לשאול האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון, בהבאת חומר ראיות לפני ביהמ"ש לביסוס טענותיו (הלכת לשינסקי); ט. עוד יש לבדוק מה מידת חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי צו הירושה המבוקש (שרייבר); י. ולבסוף יש לשקול מה הקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים (שרייבר); 17. יודגש כי ההפניות בפסה"ד הנ"ל אליהם מפנה כב' השופט אסף זגורי מצוינות באופן מסודר בפסקי הדין הנ"ל בסעיף הקודם לסעיפים כאמור לעיל והינם כדלקמן: ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4) 337 (1982); ע"א 601/88 עז' המנוח רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441, 459 (1993); ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן, פ"ד מט(5) 353, 378-379 (1996); ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2) 436 (1993); רע"א 8920/08 ‏גנאיים אנעאם חמזה נ' האפוטרופוס הכללי (13/5/2010); עמ"ש (חיפה) 13757-05-10 מ.י. נ' ש.כ., (5/10/2010); בש"א (משפחה ת"א) 1 ת"ע (משפחה י-ם) 41880/07 פלונית נ' אלמונים (28/12/2009); ש. שוחט, מ. גולדברג, י. פלומין, דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שישית) 162-159 (2005)). ש' שילה פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (תשס"ב) 77-84. טענות המבקש בבקשתו 18. ע"מ שנוכל לענות על השאלה האם המבקש עומד בדרישות סעיף 72 יש לעמוד תחילה על טענות המבקש בבקשתו מיום 24/2/11. 19. המבקש טען בבקשתו לעובדות כדלקמן: המנוחה נולדה בשנת 1922 והייתה נשואה לסבו של המבקש שהלך לבית עולמו ביום 21/8/60. מנישואיהם לא נולדו להם ילדים. בעלה המנוח שירת כקצין בכיר בהגנה ועם שחרורו קבל שטח אדמה במסגרת ארגון יוצאי ההגנה ב... עליו נבנה הבית הידוע כגוש ***** חלק ***** ברח' ******* ת"א ( להלן: "הבית") . חודשים ספורים לאחר מעברם לבית נפטר בעלה של המנוחה. במרוצת השנים אביו של המבקש, ולאחר מות אביו; המבקש עצמו, שמרו על יחסים משפחתיים עם המנוחה, סייעו בידה והיוו בעבורה משענת והיו משפחתה היחידה של המנוחה (ס' 1-5 לבקשה). 20. המנוחה ראתה במבקש את יורשה היחיד ודאגה לבהיר למבקש כי היא רואה חובה מוסרית להשיב את הבית למשפחת *******, ולמנוע הגעתו לידיים זרות. לשם הבטחת הנ"ל אף ערכה צוואה בכתב ידה ביום 11.11.04 ( להלן: "הצוואה הראשונה"),(ס' 6 לבקשה). 21. בסמוך למותה של המנוחה, היא נפלה קורבן למזימותיהם של המשיבים אשר "ככל הנראה קשרו קשר להשתלט על רכושה ולצורך כך פעלו לניתוק קשריה עם המבקש השתלטות על חייה ,תוך ניצול גילה, מצוקתה ומצבה הקוגנטיבי והגופני כשבוע לפני מותה" (ס' 7 לבקשה). 22. במשך שנים ארוכות, מאז שנפטר אביו, היה המבקש האדם הקרוב ביותר למנוחה (ס' 11 לבקשה). המנוחה ניהלה את חייה בהתאם להרגלים שסיגלה ומהם סירבה לסטות. כך למשל, בצעה רכישות מזון בחנות הנמצאת במגדל שלום ולא בחנות הקרובה לביתה (ס' 12 לבקשה). נוכח אופי זה של המנוחה נטען כי: "לא יתכן כי המנוחה בהיותה בדעה צלולה ומבלי שתופעל עליה השפעה פסולה היתה מעבירה את הנכס שהיה לה כה חשוב, את ביתה, לאדם זר" (ס' 13 לבקשה). 23. המבקש עמד לצידה של המנוחה שנים ארוכות וסייע בידה בטיפול בבית ובביצוע העבודות הנדרשות לאחזקתו, סיוע מול הרשויות ובטיפול בחיות המחמד. "מערכת היחסים בין המבקש למנוחה היתה של סבתא ונכד" (ס' 14 לבקשה). במרוצת השנים דאג המבקש למנוחה, סייע בידה והיה הגורם המשמעותי ביותר בחייה" (ההדגשות במקור י.א) (ס' 16 לבקשה). בסעיף 16 (ד) נטען כי המבקש נהג לבקר בביתה של המנוחה מדי שבוע, בילה עמה וסייע לה בכל אשר הייתה זקוקה לעזרה. "המנוחה אף הציעה למבקש שיפעלו להעברת הבית על שמו בעודה בחיים, אולם המבקש בתמימותו הרבה סרב" ( ההדגשות במקור י.א ) (ס' 17 לבקשה). 24. בסעיפים 18- 26 מתייחס המבקש לדרך בה נכנסה גב' ע' (להלן: "ע'") לחייה של המשפחה, ניהול רומן עם אביו ונישואיה לו. אותה ע' כך נטען הייתה "ככל הנראה הרוח החיה מאחורי ההתנהגות הלא הגונה, בלתי מוסרית והלא חוקית שהובילה להחתמתה של המנוחה על הצוואה החדשה" (ס' 18 לבקשה). אביו של המבקש הלך לעולמו בשנת 2004 ובעקבות פטירתו רכש המבקש מע' את חלקה במשק שהיה שייך במקור להוריו (ס' 24 לבקשה). ע' "מצאה דרכה בדרך לא דרך אל חייה של המנוחה", רכשה את אמונה, ניצלה את המנוחה על מנת להחתימה על צוואה במסגרתה היא תירש כחצי מיליון ש"ח, הסיתה את המנוחה כנגד המבקש וגרמה לניתוק יחסיה של המנוחה עם המבקש (ס' 26 לבקשה). כשנה וחצי לפני מות המנוחה חל מפנה חריף ביחסה אל המבקש. "כיום המבקש מבין כי המנוחה נפלה קרבן בידי אנשים זרים אשר ניצלו את בדידותה ואת מצוקתה ופעלו על מנת להסיתה ולגזול את רכושה" (ס' 27 לבקשה). המבקש היה כל משפחתה ועולמה של המנוחה. למעט קשריה עם המבקש לא יצאה המנוחה קשרי משפחה וחברות" (ס' 28 לבקשה). "בין המבקש למנוחה שררה קירבה מיוחדת שנבעה מהיותו נכדו של בעלה המנוח ולפיכך ראתה המנוחה במבקש כממשיך הטבעי לקבלת הבית, (ס' 29 לבקשה). 25. בסעיפים 30-34 לבקשה נטען ע"י המבקש כי הצוואה מיום 11.11.04 נערכה בכתב יד של המנוחה ובמסגרתה ביקשה להוריש את כל רכושה למבקש, שהיה "הנפש הקרובה אליה ביותר עלי אדמות, והאדם היחיד אותו יכלה לקטלג כמשפחה". בצוואה זו בא לידי ביטוי רצונה האמיתי של המנוחה, אשר סברה שההגינות מחייבת שהבית שהיה שייך לסבו של המבקש יעבור לבעלותו של המבקש". "צוואה זו נעשתה מרצונה החופשי של המנוחה, נכתבה מראשיתה ועד סופה בכתב ידה של המנוחה ונחתמה על ידה" (ס' 33 לבקשה). צוואה זו נערכה בלא כל השפעה מצד ג' כלשהו "ובוודאי בלא שום השפעה מאת המבקש" (ס' 34). 26. תוכנה של הצוואה החדשה מיום 23.11.09 "שערורייתי וזו בלשון המעטה ולא יתכן שתוכנה משקף את רצונה של המנוחה. הצוואה נגועה בפגמים קשים ותוכנה לא תואם את רצון המנוחה. אין בצוואה התייחסות לחיות המחמד של המנוחה. ההוראה לגבי הכוונה למכור את הבית למשיב תמוהה שכן המנוחה מעולם לא התכוונה למכור את הבית ותכננה לחיות בו עד סוף חייה. הניסוח חסר היגיון ''פרי מוחו הקודח של המשיב אשר החליט להשתלט על רכושה של המנוחה". המבקש לא יודע מי זה המשיב. המבקש יודע שעד שנת 2008 לא היה למשיב כל קשר לחיי המנוחה. עוד מוסיף וטוען המבקש כי לא ייתכן שהמנוחה אפשרה לעפרה לנהל את חשבון הבנק שלה, ותמוה עוד יותר העובדה שהמנוחה בחרה לפרט בצוואה כי ניתנו לה מתנות במהלך חייה. 27. אין כל הגיון בטענה בצוואה לפיה הצוואה שנערכה לטובת המבקש ביום 11/11/04 "הוחתמה במרמה", זאת מאחר והצוואה הראשונה נערכה בכתב יד, כ 5- שנים לפני מות המנוחה ללא שום השפעה בלתי הוגנת, אונס או כפייה. המבקש הנו איש ישר, איש משפחה למופת אשר "נותר לבד בעולם בגיל צעיר" המבקש דוחה טענות של "החתמה במרמה". טיבו של המסמך הנושא כותרת "הודעה על ביטול צוואה" אינו ברור ולא ברור מדוע בחרה המנוחה לערוך מסמך זה במקום לערוך באותו מעמד צוואה. 28. כשנה וחצי לפני מותה, השתנתה התנהגות המנוחה כלפי המבקש והמנוחה התנתקה ממנו באופן פתאומי. המבקש ניסה לחדש את הקשר עם המנוחה אך זכה ליחס צונן ללא כל הסבר. לטענת המבקש המנוחה הוסתה בעניין זה ע"י ע' ואין לשלול קיום קשר בין ע' והמשיב 1 אשר ניצלו את חולשתה של המנוחה ואת מצבה וגרמו לה לחתום על צוואה חדשה המנוגדת לרצונה. 29. בסעיפים 50- 55 נטען כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, אונס ,איום תחבולה ותרמית ס' 30 (א) לחוק. בסעיף 56 נטען כי המשיב נטל חלק בעריכת הצוואה: "לא יכול להיות ספק כי המשיב פעל באופן אקטיבי לעריכת הצוואה שכן אין הסבר אחר לכך שנכס בשווי מיליוני שקלים מועבר לאדם זר בלא שתהיה לכך כל סיבה נראית לעין" (ס' 35 לחוק). 30. בהמשך בסעיפים 57- 67 נטען כי המנוחה לא הבינה את פשרה של הצוואה,(ס' 26 לחוק). "נראה כי המנוחה לא הייתה במצב קוגניטיבי צלול טרם מותה" (ס' 57 (ד) סיפא לבקשה). העובדה כי המנוחה הוחתמה על הצוואה בביתה אומרת דרשני "עובדה כי למנוחה בת ה- 87 שחתמה על הצוואה החדשה כשבוע בלבד לפני מותה לא נערכה כל חוות דעת פסיכוגריאטרית על מנת לאמת את כושרה לצוות מעידה טוב מאלף עדים על כך שנעשה מהלך לא כשר שהצוואה החדשה הינה הפרי שלו" (סעיף 59 לבקשה, ההדגשות במקור). בהעדר תעודה רפואית במקרה זה, נופל פגם באישור הנוטריוני של הצוואה, ופגם זה מעביר את הנטל על המבקש לקיים הצוואה, ועליו להוכיח את גמירות דעתו של המנוחה בעת שחתמה על הצוואה. 31. בסעיפים 68 -85 טען המבקש להעדר שיהוי. מרגע שנודע למבקש על צו קיום הצוואה פעל המבקש באופן מיידי, השיג ייצוג משפטי וגייס משאבים כלכליים לצורך כך. כך שתוך פרק זמן קצר, סביר והכרחי, בכל קנה מידה - הוגשה הבקשה. מכאן שבכל מקרה, המבקש הניח את מסכת העובדות והטענות שלא היו בפני בית המשפט לענייני משפחה בעת מתן הצו, בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר שנודע לו על מתן הצו והוא הבין את ההשלכות. 32. בסעיף 71 לבקשה טען המבקש: "יצוין כי טרם מתן הצו לא קיבל המבקש כל הודעה רשמית על קיומה של הצוואה השנייה ואף ההודעה על ביטול הצוואה המקורית מעולם לא נשלחה אליו. למען הגילוי הנאות יצוין כי המבקש ידע כי נעשים אי אלו מהלכים לאחר מות המנוחה בעניין עזבונה, וזאת בעקבות פנייתה של בת דודתו לעו"ד שערך את הצוואה החדשה, אולם המבקש לא הבין את פשרם המדויק של הדברים עד הגיעו לייעוץ משפטי במשרדה של הח''מ, עת התגלתה בפניו תמונת המצב האמיתית". 33. בסעיפים 72 ו-73 נטען כי המבקש התקשה לגייס ולמצוא את המשאבים הנפשיים הנדרשים ועפ"י ס' 75 נדרש לו זמן לצורך גיוס המשאבים הכספיים לניהול ההליך. 34. בסעיף 78 לבקשה נטען כי: "כשמעמידים את חשיבותן המכרעת של טענות המבקש כנגד הצוואה, למול איחור מינורי זה- אין ספק כי יש לבטל את הצו שניתן ולהעמיד את הטענות למבחן האמת". דיון והכרעה בעתירה לביטול צו קיום צוואה 35. כבר בפתח הדיון יאמר כי דיון לגופה של הבקשה לביטול צו קיום צוואה אינו מובן מאליו. צו לקיום צוואה כמוהו כפסק דין חפצא הפועל כלפי כולי עלמא, וככזה מצמיח הכרעה סופית ומחייבת המסיימת את העניין נשוא הדיון. כלל זה נובע מהצורך בסופיות הדיון, וודאות הדין ויציבותו. צו קיום כזה אינו בטל מעיקרו, אלא אך ניתן לביטול בדרך של בקשה לתיקון או ביטול צו קיום הצוואה, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 72 לחוק או בדרך של ערעור (ע"א 1134/06 רושרוש נ' מנסור, פורסם במאגרים [10.11.09]; ע"א 239/89 שרש נ' גלילי, פ"ד מו(1) 861, 871; ע"א 3706/91 שאולוב נ' שאולוב, פ"ד מז(2) 865, 870; ת"א (מחוזי-חי') 210/07 שלומי קרשי אילנה נ' לב דורית, פורסם במאגרים [9.05.10]). 36. ניתן לומר כי סעיף 72(א) לחוק הירושה "מקפל" בתוכו את המתח והתחרות בין עקרון סופיות הדיון לבין העקרון של חשיפת האמת - הכרעה וברור טענות לגופו של עניין. 37. כאמור לעיל האפשרות לביטול צו קיום הצוואה הינה שאלה משפטית המושפעת משיקולי מדיניות. על הקווים המנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי עמדתי לעיל. בתמצית יאמר כי במסגרת שיקול דעת זה על ביהמ"ש להביא בחשבון את טיבה של ה"עובדה החדשה" כמו גם היכולת לעמוד עליה ,לגלותה ולהציגה בזמן אמת ובהזדמנות הראשונה ,תוך בחינת מידת האיחור בהגשת הבקשה ובטיבו ובסבירותו של ההסבר לאיחור והקושי ו/או הפגיעה שהוא מעמיד בפני הצדדים לברור העובדות. 38. במקרה דנן דעתי היא כי הדין עם המשיבים ואין מקום להיעתר לבקשה לביטולו של הצו. יישום והפעלה של העקרונות המנחים כפי שנקבעו בפסיקה מביאים כאמור למסקנה כי יש לדחות הבקשה. מסקנתי זו מבוססת כפי שיפורט להלן בהרחבה הן לאור "העובדות החדשות" הנטענות ע"י המבקש, הסברו של המבקש לשיהוי ובפרט התנהלותו של המבקש. כמו כן הכרעתי מבוססת על הפרשנות הנכונה שיש ליתן, לטעמי, לסעיף 72 (א) והדרך להשיג את תכליתו החקיקתית של הסעיף: תחימת מסגרת זמן מגובשת ומוגדרת ככל האפשר, שבה ניתן יהיה להביא לשינוים של צו ירושה או של צו קיום צוואה, אשר נפלו בהם טעות או פגם. כמו כן וכמובן מבוססת ההכרעה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן - הכל כפי שיפורט להלן בהרחבה. 39. כפי שעלה מדיוני ההוכחות כבר כ-10 ימים לאחר פטירת המנוחה קבל המבקש לידיו את העתק הצוואה שקוימה ואשר ביטולה מבוקש. עפ"י פניית ב"כ דאז וקרובת משפחתו של המבקש עוה"ד ק' אל עוה"ד א', עורך הצוואה ומנהל העזבון נמסרו למבקש הן עותק הצוואה מיום 23/11/09 והן המסמך מיום 9/7/09 המבטל את הצוואה מיום 11/11/04 שערכה המנוחה לטובת המבקש. 40. לעובדה זו חשיבות רבה בתיק דנן. מלבד העובדה שממועד זה יש לטעמי לקבוע את המועד לבחינת תחילתו של השיהוי וסבירותו, הרי שממועד זה למעשה נודעו למבקש "העובדות החדשות" אותן הוא מעלה כנימוק לביטול הצו, בטענה כי לא היו מונחות בפני בית המשפט בעת מתן הצו. מלשון הצוואה והאמור בה עולות כל העובדות והטענות המשמשות את המבקש בבקשתו. מהאמור בצוואה ניתן ללמוד על כוונת המנוחה למכור את הבית: "אם אמות בטרם שמכרתי את הדירה שלי ברח' ***** ...." (ס' 3 לצוואה), את העובדה כי אין התייחסות בצוואה לחיות המחמד, על ההודעה על ביטול הצוואה לטובת המבקש: "אינני מורישה דבר לצ' מתוך ידיעה שהוא החתים אותי בזמנו על צוואה בניגוד להסכמתי ולרצוני. אני ביטלתי צוואה זו" (בסעיף 3 (ח) לצוואה) , העובדה כי הנכס העיקרי בעזבון, הבית עתיד להגיע לידיים זרות- המשיב 1, ניהול חשבון הבנק של המנוחה ע"י ע' והעובדה כי היא יורשת 500,000 ₪. עובדות אלה הנטענות כעובדות שלא היו בפני בית המשפט בעת מתן הצו כאמור עולת מקריאה ראשונית של הצוואה ואינן מצריכות כל ברור ו/או חקירה פרט לקריאה ועיון בצוואה. גם העובדה כי הצוואה מיום 23/11/09 נערכה בסמוך לפטירת המנוחה 2/12/09 עולה מעיון בצוואה והשוואתו למועד פטירת המנוחה אשר ולא יכול להיות חולק כי הינן עובדות ונתונים אשר היו בידיעתו של המבקש ובית המשפט. למותר לציין כי כל האמור בבקשת המבקש, הארוכה והמפורטת ואשר יש להדגיש משתרעת על פני 19 עמודים, הן הטענות העובדתיות והן הטענות המשפטיות הינן טענות אשר כאמור לעיל המבקש יכול היה להעלותן מיד עם קבלת הצוואה לידיו- היינו כ-10 ימים לאחר פטירת המנוחה. עיון בבקשת המבקש לביטול הצו עפ"י ס' 72 (א) מגלה כי הבקשה כמוה לכל דבר ועניין כהתנגדות לקיום צוואה אשר כאמור - ניתן היה להגישה מיד ו/או בסמוך לפטירת המנוחה ולאחר היוודע למבקש כי המנוחה ערכה צוואה נוספת ביום 23/11/09 ומשהעתקה נמסר לו ימים אחדים ממש לאחר פטירת הנוחה. לא בכדי עיקר הבקשה לביטול שהגיש המבקש עמ' 1-16 הינם ככתב התנגדות לצוואה ממש, פרט לסעיפים 44 -49 הדנים במתווה הנורמטיבי לפי ס' 72 (א) לחוק כאשר מעמ' 17 לבקשה סעיף 68 ואילך טוען המבקש להיעדר שיהוי. עובדה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי המבקש החזיק בצוואה לטובתו משנת 2004 ואם אנו מביאים בחשבון את הוראת סע' 75 לחוק הירושה המחייבת את המחזיק בצוואה, למוסרה לרשם לענייני ירושה מיד עם היוודע לו על מות המצווה, כשלצידה של הוראה זו קבועה סנקציה של מאסר. 41. בפסה"ד ת"ע (טב') 41070-08-10 מיכאל גשוק נ' יעקב וייסמן ,ניתן ביום 4/9/11 סעיפים 29-31 לפסה"ד ו- ת"ע (טב') 22121-03-10 י.ה. נ' עז' המנוחה מ.ה. (21/02/2011) סעיפים 32-34 קבע כב' השופט אסף זגורי כדלקמן: "29. יחד עם זאת, לשון החוק מקפלת בתוכה את תמצית המבחן שעל בסיסו יקום וייפול דבר ; ברור לקורא את הוראת סעיף 72 לחוק הירושה לעיל, כי המחוקק קבע מבחן אובייקטיבי - סובייקטיבי שעניינו "מבחן פוטנציאל הפעולות הסביר" שהמבקש את תיקון צו הירושה אמור לנקוט בהן. בעשותו כן, בוחן המחוקק את שתי החלופות להלן: א. האם יכול היה מבקש הצו להביא העובדה או הטענה לפני מתן הצו? ב. האם יכול היה מבקש הצו לעשות כן בהזדמנות סמוכה ראשונה לאחר מתן הצו? 30. המבחן בעל מימד כללי ואובייקטיבי בהציבו את השאלה: "האם יכול היה המבקש להביא הטענה או העובדה החדשה?" 31. המבחן כולל גם מימד קונקרטי וסובייקטיבי בהציבו את השאלה: "ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה?". מנגד ועד כמה שלשון החוק מקפלת מבחן אובייקטיבי-סובייקטיבי כאמור, אין בה בהוראת החוק, תיאור מדוייק של השיקולים שעשויים לשמש את בית המשפט בדיון בבקשה לתיקון צו ירושה ומכאן הצורך להידרש לפסיקה. זו האחרונה אימצה באופן מובהק את המבחן האובייקטיבי, תוך שתרה אחר "פוטנציאל הפעולות הסביר" שמבקש תיקון צו הירושה/צו קיום צוואה אמור לעמוד בו בכל מקרה ומקרה". 42. כב' השופט אסף זגורי קבע האמור לעיל ביחס לשיהוי ומידתו, אולם לטעמי האמור לעיל כוחו יפה גם לגבי הפרשנות שיש ליתן למילים "על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו" כאמור בלשון סעיף 72 (א). העובדות הנטענות בבקשה עולות כאמור מעיון וקריאה של הצוואה. לא בכדי ובטרם הסרת התנגדותו והודעתו על כוונה להתערב בהליכים, דרש האפוטרופוס הכללי פרוט לגבי מצבה המשפחתי של המנוחה וצאצאיה וכן הבהרות לגבי מצבה הרפואי, כמו גם פרטים לגבי הצוואה הקודמת - שכן כל אלה עלו מהצוואה עצמה. 43. הנה כי כן כל טענות המבקש בבקשתו לביטול הצו והעובדות המשמשות כבסיס לבקשתו ולהתנגדות לקיום צוואה לגופו של עניין - הינן עובדות העולות מקריאת הצוואה ועיון באמור בה. לא הייתה כל מניעה אובייקטיבית מהמבקש להגיש התנגדות לקיום צוואת המנוחה, אשר נמסרה לו 10 ימים בלבד לאחר פטירת המנוחה - שכן האמור בה מעלה ומניח את כל העובדות והטענות המשמשות את המבקש בסופו של יום כנימוקים לבקשתו. כאמור לעיל קביעה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי המבקש החזיק בידו צוואה משנת 2004 ואשר לפיה היה הזוכה היחיד בעזבון המנוחה. לפיכך, הניסיון לטעון לעובדות חדשות, מפתיעות ומרעישות שנתגלו לאחר מתן הצו אינן אלא "דרמה" מיותרת ובלתי משכנעת. 44. לא זו אף זו במהלך חקירתו הנגדית של המבקש התברר כי העובדות החדשות להן הוא טוען אינן אלא הנחות והשערות שלו. וכך באו לידי ביטוי הדברים בעמ' 89 שורות 18-הסוף ועמ' 90 שורות 1-6 לפרוטוקול הדיון מיום 14/8/13: "עו"ד קוצר: אם כך, כל הטענות שלך בבקשה לביטול הן טענות של סוג של ירייה באוויר בלי ממש מידע מוצק או עובדות מוצקות שאפשר להביא אותם לבימ"ש, הכל הנחות? צ.ה: אפשר לראות שם שהיו דברים שהם לא, מבחינתי שהם לא היו נכונים, מתאימים לבטי. עו"ד קוצר: אוקיי. לא היו מתאימים לבטי? צ.ה: נכון. עו"ד קוצר: אז אם כך אנחנו מסכמים שמה, בבקשת ביטול, לא מסכמים, אנחנו מבינים מתשובותיך שבבקשת ביטול אין עובדות אלא יש הנחות או טענות שאינן מתאימות לבטי. נכון? צ.ה: יש שם צירוף עובדתי שהיה מאוד בעייתי מבחינתי, שוב, גם הפטירה שלה, מה שחזרתי ואני אומר, תאריך הפטירה שלה קרוב למועד הצוואה, מבחינתי זה מדליק נורה אדומה. עו"ד קוצר: עוד פעם, אני שואל את השאלה ואני אשאל אותה פעם נוספת: האם נכון שבמועד הזה אתה לא מציג בפני ביהמ"ש עובדות, בבקשת ביטול, עובדות, אלא מציג הנחות שלך, נכון? צ.ה: כן, נכון". 45. הנה כי כן העובדות החדשות הנטענות ע"י המבקש בבקשתו אינן אלא הנחות ו/או השערות שלו. הנחות והשערות אשר כאמור עליהן למד כבר 10 ימים לאחר פטירת המנוחה את הגיעה לידיו צוואת המנוחה מיום 23/11/09. כבר במועד זה ו/או בסמוך לו היה מצופה מהמבקש אשר החזיק צוואה קודמת לטובתו לפעול - בדיוק כשם שעשה ביום 24/2/11 עת הגיש בקשתו נשוא פסק דין זה שנה ושלושה חודשים לאחר פטירת המנוחה (2/12/09) ו-שלושה חודשים לאחר שניתן צו קיום לצוואת המנוחה 2/12/10). 46. בנוסף לאמור לעיל, בסופו של יום ולאחר החקירה הנגדית שנערכה למבקש נחשפו ועלו עובדות מהותיות וחשובות אשר הוסתרו מבית המשפט ע"י המבקש בבקשתו וחלק ניכר ומהותי בגרסתו של המבקש קרס לחלוטין. 47. בסעיף 71 תחת הכותרת "היעדר שיהוי" טען המבקש כדלקמן: "יצוין כי טרם מתן הצו לא קיבל המבקש כל הודעה רשמית על קיומה של הצוואה השנייה ואף ההודעה על ביטול הצוואה המקורית מעולם לא נשלחה אליו. למען הגילוי הנאות יצוין כי המבקש ידע כי נעשים אי אלו מהלכים לאחר מות המנוחה בעניין עזבונה, וזאת בעקבות פנייתה של בת דודתו לעו"ד שערך את הצוואה החדשה, אולם המבקש לא הבין את פשרם המדויק של הדברים עד הגיעו לייעוץ משפטי במשרדה של הח''מ, עת התגלתה בפניו תמונת המצב האמיתית". 48. עניין מהותי וחשוב זה בגרסתו של המבקש התברר כשקרי. מחקירתו הנגדית של המבקש עלה בצורה ברורה ומפורשת כי כבר כ 10- ימים בלבד לאחר פטירת המנוחה קיבל לידיו את צוואתה האחרונה של המנוחה ואת מסמך ביטול הצוואה הקודמת לטובתו מאת עו"ד א' וזאת במענה לפניית באת כוחו ודודתו דאז עוה"ד ק'. ראו לעניין זה: פרוטוקול הדיון מיום 14/8/12 עמ' 23 שורות 10-הסוף , עמ' 24 כולו וכן עמ' 72 שורות 12-הסוף ,עמ' 73-74: "צ': אנחנו הבנו, שהיא נפטרה, אבל הבנתי שכנראה קיים עוד מסמך, כי ע' אמרה למישהו שיש איזשהו מסמך שקורן, מישהו א' איזה עורך דין חתם אותו, כתב אותו, אם אני לא טועה, דודתי הייתה בבית חולים באותו זמן וע' פגשה את נציגה או בני המשפחה ואמרה שיש איזשהו מסמך כזה. עו"ד קוצר: אוקיי, ואז אתה פונה לעורכת הדין ק' שהיא בת דודתך? צ': ק'. עו"ד קוצר: ק' שהיא בת דודתך. צ': כן. כן. כשנודע לה מע', כן. עו"ד קוצר: כמה זמן זה אחרי הפטירה, פחות או יותר? צ': שוב, מבחינת ימים אני לא בדיוק בטוח. עו"ד קוצר: תן הערכה, אף אחד לא מצפה שתזכור בדיוק. צ': אני מניח שבעשרה ימים נעשתה פנייה, אני מניח שבתוך העשרה ימים האלה. שנודע לנו ואז דיברתי עם אתגר. עו"ד קוצר: אוקיי, אתה נפגש עם אתגר פיזית או שאתם משוחחים בטלפון על העניין? צ': לא, אני חושב שטלפון ושנפגשנו באקראי בבית החולים אצל דודה, אצל אמא שלה, ודודה שלי. עו"ד קוצר: מה ביקשת מאתגר לעשות? צ': אמרתי לה שאין לי כוחות לזה, אם היא יכולה לעזור לי, עו"ד קוצר: מה זה לזה? אתה עוד לא יודע עובדות, מה זה לזה? צ': לא, שיש א'אחד, שיש איזה עורך דין א' אחד, שהבנו שהוא מחזיק איזושהי צוואה, אם היא יכולה להבין מי זה, מה זה, וליצור איתו קשר. עו"ד קוצר: אוקיי, ביקשת אותה להתקשר אליו. צ': כן. היא הציעה את זה. עו"ד קוצר: אוקיי, מה עשתה עורכת הדין ק' לאחר פנייתה, פנייתך אליה? צ': שוב, אני כאן, היא יצרה קשר עם א', אני מניח. עו"ד קוצר: היא סיפרה לך או אתה מניח? צ': היא אמרה לי בדיעבד, תוך כדי ההתנהלות של העניינים. עו"ד קוצר: לא, לא, לא. תקשיב. אתה פונה לעורכת הדין קדם, זה בסדר, זה לגיטימי "קחי את הטלפון של א', או תבררי את הטלפון של א', תבררי מה יש עם הסיפור הזה". זה מה שאתה מבקש ממנה. צ': כן. עו"ד קוצר: הדעת נותנת שאתה מצפה לתשובה. צ': נכון. עו"ד קוצר: יופי, מתי מגיעה התשובה ומה היא? צ': שוב, אני מניח שזה היה קצת אחרי ההתכתבות ביניהם, אני מניח שזה היה יום או יום אחרי זה, אני מניח, יום יומיים אחרי זה. עו"ד קוצר: מה הייתה התשובה שמסרה לך עורכת הדין קדם? צ': שקיימת צוואה אחרת. עו"ד קוצר: היא מסרה לך מי היורש על פי הצוואה האחרת? צ': כן. עו"ד קוצר: באותה העת היא מסרה לך גם שקיים מסמך המבטל את הצוואה בכתב יד? צ': אני חושב שכן, כן. עו"ד קוצר: אוקיי. בנקודת הזמן הזו, בעצם ישנם שלושה מסמכים רלוונטיים, מצופה ממך בשלב הזה שתשאל את עורכת הדין אתגר קדם, בייחוד שהיא קרובת משפחה, מה עושים, שאלת? צ': כן, שאלתי. עו"ד קוצר: מה הייתה התשובה של עורכת הדין קדם? צ': שכדאי לפנות לייעוץ משפטי. עו"ד קוצר: יפה. ומה עושה צ' עם העצה שנתנה עורכת הדין קדם? צ': אני בחרתי, בסיכומו של דבר, לדחות את הסיפור הזה ולא להתעסק עם זה. לא לפעול אופרטיבית כנגד הסיפור הזה. עו"ד קוצר: כמה זמן נמשכה הבחירה הזאת שלך? צ': אני מניח, שוב, אני לא זוכר בדיוק תאריכים, אבל החלטתי לפעול רק ב- ולשכור שירותי עורכי דין ולשלם להם על השירות הזה, כדי שייצגו אותי, רק ב- 17ינואר. עו"ד קוצר: בחלוף כשנה. צ': כן." ( ההדגשות אינן במקור י.א) 49. דומה כי בקטע שצוטט לעיל נחשפו כל הסדקים והסתירות בגרסתו של המבקש. מהקטע המצוטט לעיל וחלקים נוספים בעדותו של המבקש עולות העובדות והממצאים הבאים: א. המבקש קבל לידיו את הצוואה נשוא הבקשה והמסמך המבטל הצוואה שהחזיק בידו כבר כ-10 ימים בלבד לאחר פטירת המנוחה. ב. המבקש ידע מי היורש/ים עפ"י הצוואה. ג. המבקש ידע כי עליו לפנות לייעוץ משפטי. ד. המבקש בחר כלשונו "לדחות" ו-"לא להתעסק" עם הסיפור. לכל אלה יש כמובן להוסיף וכאמור לעיל, את העובדה החשובה כי המבקש החזיק בצוואה קודמת של המנוחה משנת 2004 ולפיה הינו הזוכה הבלעדי בעזבון המנוחה. 50. בהמשך חקירתו של המבקש התברר כי המבקש אשר ידע כי עליו לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעו"ד המתמחה בדיני משפחה שכן לא ראה בעוה"ד ק' כמומחית וברת סמכא ו/או "אוטוריטה" בתחום כלשונו - אכן פנה לייעוץ אצל עו"ד המתמחה בדיני משפחה , בטרם פנה לבאות כוחו הנוכחיות. ראה לעניין זה עמ' 76 שורות 23-הסוף וכן עמ' 77- 80 לפרוטוקול הדיון מיום 14/8/12. אותו ממומחה אף יעץ למבקש התנגדות: "הוא אמר שיש, שצריך להגיש איזושהי התנגדות לפעול" (עמ' 77 שורה 15). במהלך עדותו של המבקש נשאל המבקש מספר שאלות ע"י בית המשפט ע"מ לנסות ולעמוד על התנהלותו ולנסות לקבל הסבר לשיהוי בהגשת ההתנגדות. המבקש במענה לשאלות בית המשפט השיב כי אינו זוכר את שם עוה"ד ממנו קיבל ייעוץ, ואם במסגרת הייעוץ שקבל עלה עניין לוחות הזמנים ו/או חלון הזמן שעומד לרשות המבקש לעשות כן( עמ' 78 שורות 10-הסוף). עוד ראה לעניין זה עדות המבקש עמ' 80 שורות 1-23: "כב' השופט יחזקאל אליהו: שמן הסתם מתעסק בדיני משפחה. אתה באמת מצפה, כשאתה מגיע לייעוץ כזה, חלק מהשאלות זה לא באמת לוחות זמנים, מבחינת האחריות של עורך הדין, לא העמיד אותך על הפעולות שצריך לעשות? צ': אני לא חושב, שוב, אני לא זוכר את הסיטואציה שהייתה שם, אני רק זוכר שאני, כב' השופט יחזקאל אליהו: מה היה הייעוץ שקיבלת? צ': ביקשתי לשאול האם יש קייס או אין קייס. זה הסיפור, זה מה שביקשתי לדעת, האם אני יכול לערער או לא יכול לערער, האם יש משהו שאפשר להתנגד, כב' השופט יחזקאל אליהו: וחלק מהערעור זה לא השאלה תוך כמה זמן אני עושה את זה? האם עומד לרשותי זמן בלתי מוגבל? האם אין לי לוחות זמנים? הרי אדוני יודע שלכל דבר יש פרק זמן, קצרים יותר, ארוכים יותר, אבל שאלת הזמן לביצוע פעולות לא עלתה בכלל? צ': אני לא חשבתי שיש, אני חשבתי שיש איזשהו מהלך פורמאלי שאני צריך לקבל איזשהו ידיעה ואז אני פועל. אני לא חשבתי, שוב, גם כשהייתי שם, הסיטואציה, השאלה היחידה שמבחינתי עלתה, כב' השופט יחזקאל אליהו: ידיעה ממי? צ': מהעורך דין, אני לא ידעתי את הדברים האלה. כב' השופט יחזקאל אליהו: ידיעה ממי? איזה מסמך? אתה מדבר, חיכית לאיזה פעולה פוזיטיבית, למה אתה צריך לקבל איזשהו מסמך? הרי גם על פי הצוואה החדשה לא היית זוכה, אז לאיזה הודעה ציפית בדיוק? צ': אני חשבתי שיש איזשהו מהלך שאני איכשהו מקבל איזשהו עדכון, כי אני נושא צוואה קודמת. עו"ד קוצר: זה אמר לך עורך הדין המייעץ? צ': אני לא זוכר את זה, באמת שלא". 51. עדותו של המבקש וטענותיו באשר לתוכן הייעוץ שקיבל: העדר כל התייחסות למועדים ולוחות זמנים ו/או חזרה על הטענה כי גם בעקבות הייעוץ המקצועי שקיבל סבר כי עדיין עליו להמתין לקבלת מסמך כלשהו וכי אין לו מגבלה של מועדים הינה בלתי סבירה ואין לקבלה. אין זה סביר כי עו"ד המתמחה בדיני משפחה ו/או כל עו"ד לא יעלה את עניין המועד כחלק מהייעוץ שהוא נותן. אין זה גם סביר שהמבקש לא בקש לברר עניין זה במסגרת הייעוץ שפנה לקבל. עובדה זו מצטרפת לעובדה כי המבקש "שכח" לציין בבקשתו הארוכה והמפורטת את העובדה כי בין טיפולה הראשוני של באת כוחו דאז עוה"ד ק' - קרובת משפחתו פנה לקבלת ייעוץ משפטי מסודר ובתשלום מעו"ד המתמחה בדיני משפחה ואשר ייעץ לו להגיש התנגדות לבקשה לקיום צוואת המנוחה. 52. אף טענת המבקש בסעיף 75 לבקשה ולפיה "לאור מצבו הכלכלי הלא פשוט של המבקש נדרש לו זמן לצורך גיוס המשאבים לניהולו של ההליך- התבררה כטענת סרק. בחקירתו הודה המבקש כי לפני פטירת המנוחה מכר נכס נדל"ן שהיה ברשותו תמורת 3.2 מיליון ₪. וכך באו לידי ביטוי הדברים בחקירתו הנגדית של המבקש בדיון מיום 14/8/12 עמ' 26 שורות 23-24 ועמ' 27 כולו: "עו"ד עירוני: אין בעיה, אין בעיה, בוא נתמקד באלמנטים הכלכליים שנייה אחת. האם אתה רוצה שאנחנו נבין שבמהלך השנה שבה לא עשית כלום, או השנה וחצי שישבת ולא עשית כלום, אתה בעצם עשית המון ועסקת והקדשת את עצמך לגיוס משאבים כלכליים לצורך ניהול התיק הזה, זאת הטענה שלך? צ': אני אגיד לך מה עשיתי באותה שנה. עו"ד עירוני: כן. צ': באותה שנה התמחיתי במקצוע שבו, כדי שאני אוכל לגייס כספים לעתיד, כדי שיהיה לי ביטוח, שיהיה לי אפשרות פנסיונית עתידית, הייתי עסוק בלבנות את עצמי, זה התקופה. אז אני צריך להתרכז גם בעבודה שלי, גם בחיי המשפחה שלי, גם בזה וגם בזה. כן, זה קשה. עו"ד עירוני: טוב, אוקייי. עכשיו, כשקיבלת את הדיווח מעורך דין קורן על ביטול הצוואה המקורית וכל מה שקשור לאחר מכן, לא היו לך שום משאבים? לא היה לך שום נכס, שום דבר, כלום? צ': לא שוב, אני בונה את עצמי לעתיד. עו"ד עירוני: לא, לא, לא, אני שואל אותך, עזוב, בית הדין ביקש ממני לקצר, אני מבקש שתקצר בתשובות. היו לך משאבים או לא היו לך משאבים? צ': היו לי רזרבות, כן. עו"ד עירוני: היו לך רזרבות. היו לך רזרבות, היה לך נכס נדל"ן במושב גנות? צ': כבר באותו זמן כבר לא היה לי. עו"ד עירוני: בכמה מכרת אותו? צ': מכרתי אותו ב- 3.2. עו"ד עירוני: מיליון שקל או דולר? צ': שקל. עו"ד עירוני: 3.2 מיליון שקל, באותה תקופה, סמוך לאותה תקופה. צ': לפני כן קצת. עו"ד עירוני: כן. אתה מסכים איתי ש3.2 מיליון שקל זה משאב כלכלי מספיק בשביל לנהל - את התיק הזה". 53. בהמשך ומשנשאל המבקש האם הנכס ב... אשר הינו הנכס העיקרי בעזבון המנוחה אינו מהווה תמריץ כספי מספיק ו/או תחליף ראוי לפנסיה בגינו מן הראוי היה שהמבקש יפעל מיד להוצאת צו קיום ו/או נקיטת הליך אחר השיב המבקש בעמ' 29 שורות 12-16: "עו"ד עירוני: בבקשה, אוקייי. האם מספיק לך לפנסיה משאב של 5 מיליון שקל? צ': אני לא תאב בצע. אני צריך לחשוב על זה שיש סיכוי, אני צריך לחשוב על כל הסיכויים, אם זה נופל ואני משקיע המון כספים פה ואני נופל, אז אני צריך לחשוב על כל ההשלכות. יש לי המון השלכות, יש לי הוצאות עתידיות, יש ילדים, צריך לחשוב על הכל. כן, תחייך, אבל אני לא מרוויח משכורת של עורך דין. אני מרפא בעיסוק". 54. הנה כי כן נחשפו האמת וההסבר להתנהלותו של המבקש וההסבר לשיהוי בו נקט. לא חוסר מידע לגבי עובדות וטענות ו/או העדר משאבים כלכליים וחסרון כיס מנעו מן המבקש להגיש בקשתו בזמן אמת ובמועד הקבוע בחוק ובתקנות - אלא שהמבקש לקח לעצמו את הזמן הנדרש לו לשיטתו לשם שקילת סיכויי ההליך. המבקש ביודעין ובמכוון בחר "לשבת על הגדר" , "לקחת את הזמן" ע"מ לשקול את הסיכויים והסיכונים ובחר לנקוט בהליך בזמן המתאים והנוח מבחינתו הוא. 55. ברור כי תכליתו של סעיף 72 ומטרתו: תחימת מסגרת זמן מגובשת ומוגדרת ככל האפשר, שבה ניתן יהיה להביא לשינוים של צו ירושה או של צו קיום צוואה, אשר נפלו בהם טעות או פגם - אינה יכולה לקבל , להשלים ו/או להכשיר התנהלות מסוג זה. מטרת הסעיף נועדה לתת מענה למי שבאמת ובתמים ובתום לב גילה עובדות חדשות לאחר מתן הצו ולא למי שבמכוון וביודעין בחר להשתהות בנקיטת ההליכים, חרף ידיעתו הברורה והמפורשת את העובדות הנטענות וזאת אף בהתעלם מהקביעה כאמור לעיל כי העובדות אינן אלא השערות והנחות של המבקש. 56. הגם שהמטרה הראשונה והעיקרית של ההליך המשפטי הינה חשיפת האמת והכרעה לגופו של עניין ולא מטעמים פרוצדוראליים אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הנמקה וטעמים מיוחדים. 57. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולהסב נזק לציבור הרחב בשל אובדן המשאב של זמן שיפוטי. לצד זכות הגישה לערכאות, לה זכאי המבקש, יש לתת משקל גם לאינטרס של המשיבים בדבר סופיות הדיון. 58. בסעיף 72 לבקשתו טען המבקש כי "לא הצליח למצוא את הכוחות הנפשיים לצורך ניהולו של ההליך, עד שהבין לאחר מתן צו קיום הצוואה שזוהי חובתו המוסרית וההיסטורית". בעמ' 25 שורות 12- 15 טען: "וגם להתמודד פתאום עם כל הדברים מהעבר שנוחתים עלי שניסיתי להתנתק מהם, פתאום להגיע ולשים את כולי באמצע פה ולבזבז כספים, מצוקה נפשית שלי, וכל העומס שנופל על המשפחה שלי בבת אחת ולהתרכז ולהיות פה, זה דרש ממני להתארגן עם עצמי, וכשראיתי שאין ברירה אז פעלתי". בהמשך בעמ' 38 שורות 23-24 טען: "אבל אמרתי לה שאני כרגע לא מסוגל להתמודד עם המצב הזה, כי לי זה קשה מידי, עם כל ההשלכות של זה. ובהמשך בעמ' 39 שורה 10 : "אני בתוך עצמי" ובשורות 14 -15: "כי לא יכולתי, אני הייתי תקוע, הייתי תקוע בלנסות להבין מה אני עושה עם עצמי". 59. אף נימוק זה אינו יכול להוות נימוק להתנהלות המשיב ו/או כל בעל דין אחר ואינו מתיישב עם התכלית של ס' 72 לחוק כאמור לעיל. הכרה בנימוק זה משמעה פריצת המסגרת ולוחות הזמנים להגשת בקשה עפ"י ס' 72 תוך מתן אפשרות למבקש ו/או כל בעל דין אחר לבחור במועד ובעיתוי הנוחים לו. מדיניות שיפוטית ראויה אינה יכולה לקבל ולהסכים להתנהלות מסוג זה ולקבל טענה זו. ניהול הליכים משפטיים מעצם טיבו וטבעו ובפרט הליכים בבית המשפט לענייני משפחה כרוך בגיוס משאבים נפשיים. מתן לגיטימציה לטענה זו תביא לכאוס משפטי ומצב בו המועדים שנקבעו בחוק ובתקנות יהיו בגדר המלצה בלתי מחייבת בלבד. מערכת משפטית מתוקנת אינה יכולה להרשות לעצמה מצב שכזה. 60. בנוסף לכל האמור לעיל התברר כי המבקש הסתיר מבית המשפט מידע מהותי וחשוב - הנתק מהמנוחה והקרע ביחסים עמה. המבקש, כפי שפורט לעיל בפרק הדן בטענותיו בבקשה, פרט וצייר מערכת יחסים קרובה והדוקה בינו לבין המנוחה אותה הגדיר כמערכת יחסים של "סבתא ונכד'' (סעיף 14 בבקשת הביטול), וציין כי לאחר פטירתו של אביו, המנוחה ראתה בו את "יורשה היחיד" (סעיף 6 בבקשת הביטול). עוד עפ"י הנטען בבקשת המבקש הוא היה "הגורם המשמעותי ביותר בחייה" (ס' 16 לבקשה). קשר חם וקרוב עם המנוחה יש בו לכאורה הן להצדיק את תוכנה והוראותיה של הצוואה הקודמת - לפיה המבקש הינו הזוכה היחיד והבלעדי של עזבון המנוחה והן כדי להצביע על היעדר הסבירות שבהוראות הצוואה נשוא הבקשה והמסמך המבטל הצוואה שנערכה לטובת המבקש. מעמ' 51-56 לפרוטוקול הדיון מיום 14/8/12 עולה כי המנוחה פגשה באשתו של המבקש פעם אחת ובאקראי, לא נכחה בחתונתו של המבקש, לא התארחה בביתו ובית אשתו ולא ארחה אותם, ואף לא ראתה כלל את בתו. בין המבקש והמנוחה היה נתק מוחלט ממרץ 2008 ועד מועד פטירתה ראה עמ' 56 שורות 3-10: "עו"ד קוצר: יפה, אז אתה לא יודע. בתצהיר שלך יש האדרה, בלשון אדיר, של הקשר החם. צ': אהה. עו"ד קוצר: סיפרת על ניתוק הקשר והשיחה הקשה הזאת בתצהיר שלך, עם המנוחה? הזכרת את זה? צ': סיפרתי שהקשר נותק, השאלה היא מה, אם צריך להזכיר שיחה, עו"ד קוצר: האם הזכרת שממרץ 2008 אין קשר ביניכם? צ': כן, נראה לי שכן. עו"ד קוצר: הקרע הזה נמשך עד פטירתה של המנוחה? צ': כן. עו"ד קוצר: זאת אומרת, יש לנו נתק מוחלט בינך לבין המנוחה ממרץ 2001 ועד מועד פטירתה נכון? צ': כן". 61. יתר על כן, המבקש אף לא השתתף בלוויה של המנוחה, לא היה נוכח בשבעה ו/או בשלושים. ראה לעניין זה עמ' 119 לפרוטוקול הדיון מיום 14/8/12 שורות 2-23 : "עו"ד א': בלוויה של מנוחה שוהם היית? צ': לא הייתי. עו"ד א': לא היית. בשבעה? צ': העדפתי להתמודד עם האבל בצורה, באופן שבו אני יכול להתמודד אתו. עו"ד א': אוקיי. ובשלושים גם לא? לא, לא היית, לא עשית שום פעולה שקשורה המנוחה בתקופה זו שבה אני הוצאתי את הצוואה ל , הגשתי בקשה לקיום הצוואה, נכון? עו"ד דיין: תראה איך הוא יוצא... עו"ד א': לא עשית שום דבר? צ': לא שום דבר, יצרנו אתך קשר. עו"ד א': אתי רק הקשר הזה נוצר, אני לא ידעתי עליך. עו"ד דיין: אה, לא? צ': נו טוב, אז אני לא יודע מה לומר. עו"ד א': טוב. אין לי יותר שאלות. 62. עוד על הנתק והקרע בין המבקש והמנוחה ניתן ללמוד ממכתבו של המבקש אל המנוחה, נושא תאריך 4/3/09 - שצורף ע"י המשיבות 6 ו-7 לתגובתן לבקשת המבקש נשוא פסק דין זה - ובו הוא כותב בין היתר: "...אינני מבין מדוע את כועסת עלי...הבנתי שכל דבר שאעשה לא ירצה אותך". בשיחת טלפון שערכנו לפני כשנה כשסירבת שאגיע לבקר..." (ראה נספח א' לתגובת המשיבות לבקשת הביטול וגם חקירת המבקש עמ' 54 שורות 5- הסוף וכן עמ' 55 שורות 1-6 פרוטוקול הדיון מיום 14/8/12). 63. בחקירתו הנגדית קרסה לחלוטין אף גרסת המבקש באשר לצוואה שנערכה לטובתו והתברר כי מבית המשפט הוסתר מידע מהותי וחשוב אודות נסיבות עריכתה של הצוואה ואופן עריכתה. 64. כאמור לעיל, בסעיפים 30-34 לבקשה נטען ע"י המבקש כי הצוואה מיום 11.11.04 נערכה בכתב יד של המנוחה ונחתמה על ידה ובמסגרתה ביקשה להוריש את כל רכושה למבקש, שהיה "הנפש הקרובה אליה ביותר עלי אדמות, והאדם היחיד אותו יכלה לקטלג כמשפחה". בצוואה זו בא לידי ביטוי רצונה האמיתי של המנוחה, אשר סברה שההגינות מחייבת שהבית שהיה שייך לסבו של המבקש יעבור לבעלותו של המבקש". "צוואה זו נעשתה מרצונה החופשי של המנוחה, נכתבה מראשיתה ועד סופה בכתב ידה של המנוחה ונחתמה על ידה" (ס' 33 לבקשה). צוואה זו נערכה בלא כל השפעה מצד ג' כלשהו "ובוודאי בלא שום השפעה מאת המבקש" (ס' 34). 65. במהלך החקירה הנגדית של המבקש ע"י עוה"ד עירוני עמ' 30 החל משורה 16 - עמ' 34 שורה 20 לפרוטוקול הדיון מיום 14/8/12, התבררו העובדות הבאות בעניין זה: הצוואה בכתב יד שערכה המנוחה ביום 11/11/2004 לטובת המבקש הועתקה ע"י המנוחה מנוסח מודפס של צוואה אשר נשלח אליה ע"י עוה"ד מ' ממשרדו של עוה"ד **** אשר ייצג את המבקש במכירת הנכס בגנות. הצוואה בכתב ידה של המנוחה מהווה העתק זהה לחלוטין של נוסח צוואה אשר נשלח למנוחה ע"י עוה"ד מ' בצרוף הנחיות ברורות כיצד להעתיקו ומהם הפרטים שיש להשלים. המבקש הוא שתיאם את הגעתה של עוה"ד מ' לביתה של המנוחה והוא אשר שילם את שכר טרחתה. ראה לעניין זה גם חקירתו הנגדית של המבקש ע"י עוה"ד קוצר עמ' 57 שורה 17 ואילך עד עמ' 66 שורה 12 לפרוטוקול הדיון מיום 14/8/12. 66. עוד יודגש לעניין זה במהלך חקירתו של המבקש ע"י עוה"ד עירוני, הוגש מכתב מיום 19/10/04 מאת עוה"ד מ' הממוען אל המנוחה לו צורף נוסח מודפס של הצוואה וסומן נ/1 - עמ' 32 לפרוטוקול מיום 14/8/12 שורות 12-13. בשל חשיבותו של מסמך זה להלן ציטוט מלא שלו: 19 באוקטובר, 2004 לכבוד גב' ****** כיצד לכתוב צוואה בכתב יד? לבקשתך, מצורף נוסח צוואה אותו יש להעתיק בכתב יד קריא באמצעות עט ולהשלים את הפרטים החסרים: 1. תעודת זהות. 2. תאריך. 3. חתימה. מומלץ להעתיק את נוסח הצוואה לשני עותקים מקורים : 1. עותק אחד - לשמור בידיך במקום בטוח. 2. עותק שני - לשלוח אלינו באמצעות המעטפה המצורפת, על מנת שישמר עותק נוסף בבטחה במשרדנו. בכל שאלה אנא צרי עמנו קשר בטלפון 03-********** או באמצעות הדואר לכתובת: רחוב *************, תל אביב ... בכבוד רב, מ' ,עו"ד ***********, עורכי דין 67. אף הסברו של המבקש באשר לדרך עשיית הצוואה (עמ' 61 שורות 19- הסוף וכן עמ' 62 שורות 1-9) ע"מ שיהא למנוחה פשוט ולא מסובך - הינו בלשון עדינה בלתי משכנע ומעלה תמיהות. מה יותר פשוט מלהחתים את המנוחה על נוסח הצוואה שממילא כבר הודפס ע"י עוה"ד מרקס ונשלח אל המנוחה יחד עם המכתב מיום 19/10/2004? כולם העתקת הנוסח בכתב יד ובשני עותקים כפי שנתבקשה המנוחה במכתב מיום 19/10/04 ומשלוח עותק למשרד עוה"ד ******** אינו מסורבל ונוח פחות? "עו"ד קוצר: אוקייי, כשעורכת הדין מ' אומרת, או מציעה, כפי שלמדתי בתשובות שלך לקודמי, שתיערך צוואה בעדים, למה הצוואה לוקחת כיוון אחר והופכת להיות צוואה בכתב יד? צ': המנוחה ביקשה משהו שיהיה לה קל לעשות ושהיא לא, שהיא רוצה שזה יהיה משהו שנוח לעשות ושזה יהיה משהו פשוט ולא מסובך, ככה היא ביקשה. עו"ד קוצר: עורכת הדין מרקס הציעה שזה יהיה צוואה בעדים? צ': עורכת הדין מ' אמרה שזה הכי טוב שזה יהיה, שזה יהיה בעדים. עו"ד קוצר: יכול להיות, יכול להיות שהפורמט של צוואה בכתב יד נועד לייצר מצג של אמינות יתר, או לשקף את רצונה היותר אמיתי של המנוחה? וזו הייתה כוונתכם בעשייה הזו? צ': כוונתי הייתה שלמנוחה יהיה נוח לעשות את הצוואה הכי פשוטה שאפשר, זאת הצוואה שהיא בחרה לעשות, ככה זה היה. אין כאן כוונה נסתרת. עו"ד קוצר: כלומר, מה שאתה אומר לי שהמנוחה אמרה לעורכת הדין מ' 'עזבי את העצות שלך, אני כותבת את זה בכתב יד', זה מה שאתה אומר לי? צ': היא שאלה אותה מה הדרך הכי פשוטה לעשות צוואה. עו"ד קוצר: ומה עורכת הדין מ' אמרה? צ': אם זה רצונך, אני מניח. אני שוב, אני לא יודע בדיוק את " (ההדגשות אינן במקור י.א) 68. מכל האמור לעיל עולות כאמור העובדות הבאות: א. המבקש החזיק בידו צוואה מיום 11/11/2004 ולפיה הינו הזוכה היחיד על פיה ואשר אותה לא הגיש לקיום. לא ניתן ע"י המבקש כל הסבר לעובדה מדוע לא הגיש לקיום את הצוואה שהחזיק לטובתו. ב. המבקש קבל לידיו כ-10 ימים לאחר פטירת המנוחה את צוואת המנוחה מיום 23/11/09 וכן את המסמך מיום 9/7/09 המבטל את צוואת המנוחה מיום 11/11/2004. ג. העובדות והטענות המשמשות בסיס לבקשת המבקש עולות מהצוואה מיום 23/11/09 אשר הועברה למבקש כאמור כ-10 ימים לאחר פטירת המנוחה 2/12/09. לפיכך, וממועד זה מחל "מרוץ השיהוי" של המבקש אשר הגיש בקשתו ביום 24/2/11- היינו כשנה ושלושה חודשים. ד. העובדות החדשות הנטענות ע"י המבקש הינן השערות והנחות שלו. ה. המבקש ידע כבר לאחר קבלת הצוואה מיום 23/11/09 כי עליו לפנות לקבלת ייעוץ משפטי. ו. המבקש אכן קבל ייעוץ משפטי מעו"ד המתמחה בדיני משפחה טרם פנייתו לבאות כוחו הנוכחיות. ז. המבקש בחר מיוזמתו לדחות ו"לא להתעסק" - כלשונו עם הסיפור. ח. בניגוד לטענתו בדבר הצורך בגיוס משאבים כלכליים לניהול ההליך התברר כי המבקש מכר לפני פטירת המנוחה נכס מקרקעין שהיה בבעלותו במושב גנות בסכום של 3.2 מיליון ₪. ט. המבקש בחר לקחת לעצמו את הזמן ע"מ לשקול את הסיכויים והסיכונים בטרם נקיטה בהליך המשפטי. י. המבקש היה "זקוק" לזמן לגיוס משאבים נפשיים לניהול ההליך. יא. המבקש בניגוד להצהרתו למערכת יחסים קרוב והדוקה עם המנוחה יחסי "סבתא ונכד" היה עמה בנתק מוחלט ממרץ 2008 ועד מועד פטירתה. אף טרם הנתק מהמנוחה הרי שזו פגשה באשתו פעם אחת ובאקראי, לא נכחה בחתונתו ולא ראתה את בתו. המנוחה לא ארחה ולא התארחה בביתו של המבקש ואשתו. יב. הצוואה בכתב יד שערכה המנוחה ביום 11/11/2004 לטובת המבקש הועתקה ע"י המנוחה מנוסח מודפס של צוואה אשר נשלח אליה ע"י עוה"ד מ ממשרדו של עוה"ד ד.א אשר ייצג את המבקש במכירת הנכס בגנות. הצוואה בכתב ידה של המנוחה מהווה העתק זהה לחלוטין של נוסח צוואה אשר נשלח למנוחה ע"י עוה"ד מ' בצרוף הנחיות ברורות כיצד להעתיקו ומהם הפרטים שיש להשלים. המבקש הוא שתיאם את הגעתה של עוה"ד מ' לביתה של המנוחה והוא אשר שילם את שכר טרחתה. יג. הצוואה מיום 23/11/09 ואשר צו לקיומה ניתן ביום 2/12/10 קוימה ברובה. 69. לכל אלה יש להוסיף כאמור לעיל את עקרון תום הלב אשר הוכר בשיטתנו המשפטית כעקרון על. לטעמי בגדר השיקולים בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי שיש להפעיל בבקשה לתיקון ו/או ביטול צו קיום כפי שנמנו לעיל בהרחבה יש גם להוסיף את עקרון תום הלב. לעניין זה ציינה נשיאת ביהמ"ש העליון כב' השופטת ד' בייניש בבג"צ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בסעיף 38 לפסה"ד: "תום-הלב הוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. תחילת התערותו של עקרון זה בשיטתנו המשפטית - בהלכה הפסוקה, המשכו בחקיקה (ראו: סעיפים 12(א) ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) ופיתוחו בפסיקה עניפה שהעמידה אותו כערך מרכזי בשיטתנו. כידוע, תחולתו של עקרון תום-הלב אינה מוגבלת לדיני החוזים והיא מתפרשת על כלל תחומי המשפט. בין היתר, חל עקרון תום-הלב בתחום סדרי הדין האזרחיים. מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני הינה כי על בעלי-הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים "יריבים" (ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה כרך ב 550 (1993) (להלן: ברק-פרשנות החקיקה; דודי שוורץ סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות 73 ואילך (תשס"ז)). על בעלי-הדין לפעול בסבירות ובהגינות במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו: בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (טרם פורסם, 15.1.2007), פס' 4 והאסמכתאות המובאות שם)". 70. לטעמי התנהלות המבקש במקרה דנן : הטענות שהועלו על ידו בבקשתו, הסברו לשיהוי כמו גם הסתרת מידע מהותי מבית המשפט - הכל כמפורט לעיל בהרחבה - עולים כדי חוסר תום לב של ממש. 71. יתר על כן וכאמור לעיל בהרחבה תכליתו של סעיף 72 ומטרתו: תחימת מסגרת זמן מגובשת ומוגדרת ככל האפשר, שבה ניתן יהיה להביא לשינוים של צו ירושה או של צו קיום צוואה, אשר נפלו בהם טעות או פגם - אינה יכולה לקבל, להשלים ו/או להכשיר התנהלות כהתנהלותו של המבקש אשר במכוון וביודעין בחר להשתהות בנקיטת ההליכים תוך שהוא לוקח לעצמו פרק זמן של שנה ושלושה חודשים ע"מ לשקול את הסיכויים והסיכונים שבניהול ההליך. 72. על יסוד מסקנתי כאמור לעיל ,בהעדר הסבר המניח את הדעת לשיהוי בהגשת הבקשה יש לדחות את הבקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן ביום 2/12/10 תוך שמתייתר הצורך לקיים דיון לגופו בתוקפה של הצוואה. 73. עם זאת, עיון בפסיקה בעניין סעיף 72 מגלה כי פעמים רבות נדרשו בית המשפט לטענות גופן אשר מקומן ודרכן להתברר במסגרת הליך ההתנגדות לקיום הצוואה ,ככל שהבקשה לביטול צו קיום צוואה עפ"י ס' 72 הייתה מתקבלת וללא שמירה על הגבולות הברורים והקווים המנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי שיש להפעיל בבקשות לפי ס' 72 לחוק. 74. מעיון בפרוטוקול ישיבת ההוכחות, ואף במסגרת הבקשות שהוגשו עובר להליך ההוכחות ניתן לעמוד על המחלוקת בין ב"כ הצדדים לעניין זה. בעוד באות כוח המבקש חתרו כל העת לניהול ההליך בבקשה לביטול הצו לפי ס' 72 כאילו היה הליך התנגדות לקיום צוואה ממש ובכלל זה הגשת בקשה למינוי מומחה רפואי וכו' - ביקשו ב"כ המשיב 1 ,ב"כ המשיבות 6 ו-7 ואף ב"כ האפוטרופוס הכללי אשר נכח בדיון מיום 24/5/12 להיצמד למסגרת הכללים הנוקשה והתנאים שמציב 72 . לכל אורכם של דיוני הוכחות הרבו ב"כ המשיבים להתנגד לחקירות ושאלות אשר מקומן לכאורה בהליך ההתנגדות. אינספור פעמים נאלץ בית המשפט ליתן החלטות בעניין זה כשהעקרון המנחה והמשותף העומד ביסודן ,הינו כי בית המשפט לא יאפשר להפוך את הליך ההוכחות בעניין הבקשה עפ"י ס' 72 לדיון בהתנגדות עצמה ולגופה - משצו קיום הצוואה שניתן בוטל וניתן לקיים דיון בהתנגדות גופה . עם זאת, התיר בית המשפט חקירות אף בטענות שמקומן להתברר במסגרת דיון הוכחות בהתנגדות לקיום צוואה, ככל שהצו היה מבוטל וזאת ע"מ לעמוד על חוזק ועוצמת משקלן הלכאורי של העובדות הנטענות ע"י המבקש - הגם שכאמור אלה אינן בגדר עובדות חדשות ממש- כפי האמור לעיל. במספר החלטות במהלך הדיונים הבהרתי כי יש לאפשר לנהל חקירות אף בעניינים אלה ע"מ שביהמ"ש יוכל להתרשם התרשמות כללית וראשונית מהטענות שמקומן להתברר במסגרת הליך ההתנגדות וככל שתינתן האפשרות להגיש התנגדות לאחר מתן הכרעה בבקשה לפי ס' 72. 75. המבקש בסיכומיו המשתרעים על פני 72 עמודים, בחר לייחד את מרבית הסיכומים לטענות באשר לבטלות הצוואה שקוימה משל היו אלה סיכומים בהליך התנגדות תוך התייחסות קצרה לסעיף 72 לרבות לעניין השיהוי. רק בסיכומי התשובה שהוגשו ע"י המבקש ונוכח סיכומי המשיבים התייחס המשיב בקצרה וללא דיון מעמיק בעובדות ובממצאים שעלו בהליך ההוכחות כאמור לעיל. מנגד, המשיב 1 בסיכומיו לא התייחס כלל לטענות המבקש באשר לבטלות הצוואה כאמור בסיכומי המבקש .המשיבות 6 ו-7 התייחסו לטענות הנוגעות לביטול הצוואה בצורה שולית ומצומצמת מאוד. 76. עם זאת ומעבר לדרוש ולאור האמור לעיל אתייחס אף בקצרה ובאופן כללי לטענות המבקש בסיכומיו באשר לעילות לבטלות הצוואה שקוימה. יודגש כי ההתייחסות הינה כללית לאור מסקנתי כאמור לעיל ומשום העובדה כי פסק דין זה אינו פסק דין בהתנגדות לקיום צוואה כי אם פס"ד בתובענה לפי ס' 72 לחוק. עוד יצוין כי ההתייחסות בפסק הדין לטענות המבקש בסיכומיו אינה לפי הסדר בו מועלות הטענות בסיכומיי המבקש. דיון בטענות כנגד תקינות הצוואה ופעולות הנוטריון עוה"ד קורן 77. הצוואה נשוא תיק זה הינה צוואה בפני רשות אשר נערכה בפני עוה"ד א' בתוקף תפקידו כנוטריון בהתאם להוראת סעיף 22 לחוק הירושה. סעיף 53 לחוק הנוטריונים הביא להוספת סעיף 22(ז) לחוק הירושה הקובע, כי דין נוטריון כדין שופט לעניין אותו סעיף. 78. לטענת המבקש בסיכומיו (ס' 130) "אין חולק כי עוה"ד א' לא קיבל לידיו תעודת רופא בדבר מצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואה ולמעשה המציא תעודה כזו רק חודשים מספר לאחר מותה דרישת האפוטרופוס הכללי- תעודה אשר נערכה בדיעבד". לעניין זה יודגש כי תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים קובעת: "לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית-חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון". 79. הואיל ואין חולק כי המנוחה חתמה על הצוואה בהיותה בביתה, עובדה המצוינת אף במפורש באישור עשיית צוואה לפי ס' 22 (לבדוק את המונח מרותקת), אימות חתימתה עליה ואישור עשיית הצוואה על-ידי הנוטריון עוה"ד א', היה מותנה בהצגת תעודה רפואית, כמצוות תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים ואין הנוטריון יכול להסתפק בשכנועו העצמי "שהניצב בפניו פועל מרצונו החופשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה", כמצוות תקנה 4(ד) לתקנות הנוטריונים. הצגתה של תעודה רפואית, המשקפת את מצבו של החולה במועד עשייתה של פעולה משפטית, נועדה להבטיח כי מבצע הפעולה המשפטית מסוגל להבין את משמעות הפעולה ואת השפעתה על מצבו המשפטי (ראו ע"א 36/88 זלוף נ' זלוף, פ"ד מו(3) 184 בעמ' 188 (1992) ; ע"א 1395/02 נסקה לוי נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה וידה בן עזרא ז"ל, פ"ד נט(5) 490 (4/01/2005)). 80. עם זאת ועל אף לשון תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים קבעה הפסיקה, כי פגם בתעודה הרפואית אינו מאיין את הצוואה ואף מקום שניתן אישור נוטריוני ללא כל תעודה רפואית אין הדבר מאיין את הצוואה, אלא מביא להיפוך הנטל להוכחת גמירות דעת וצלילות דעתו של עושה הפעולה, קרי המנוחה. ראו לעניין זה ע"א 36/88, זלוף נ' זלוף, פ"ד מו(3) 184 ,עמ' 188-189: "7. ברור הוא כי בעת עשיית הצוואה לא נתקיימו הוראות תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, שהחשובה שבהן נוגעת לקיומה של תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה. על חשיבותה של תעודת רופא, המשקפת את מצבו הרפואי של חולה המאושפז בבית חולים, ביום עשיית הפעולה, אין צריך להרבות במלים, ולא בכדי הותקנה התקנה הנ"ל. תעודה אשר כזאת לא היתה בפני הנוטריון, ובכך הפגם העיקרי שבאישור הנוטריון, אשר העביר את הנטל על המשיב להוכיח את גמירות דעתו של המנוח בעת שחתם על הצוואה. והשאלה היא, על כן, האם הרים המשיב נטל זה ?” וכך ע"א 1395/02 נסקה נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נט(5) 49, עמ' 61 (2005)). "עם זאת באשר לתוקפה של צוואה שאושרה על-ידי נוטריון בלי שהוצגה לפניו תעודה רפואית כנדרש בתקנה 4(ה), נפסק שאי-הצגתה של תעודה כנ"ל אינה מביאה כשלעצמה לבטלות הצוואה, אלא אך מטילה על הצד המבקש להסתמך על הצוואה חובה להוכיח את גמירת-דעתו של המנוח בעת שחתם עליה" ראו גם: ע"א 4885/00 כהן נ' גזולי, פ"ד נה(5) 941, 947); ה"פ (י-ם) 719/05 טיטלבאום יוטא ברכה נ' דב וינברגר (02/07/2006) עמ"ש (י-ם) 515/09 פלוני נ' אלמוני (06/10/2010) עז' (ב"ש) 1390/00 פלונית נ' פלוני (10/9/2007) ת"ע (ת"א) 4410/99 עיזבון צ'ובוטרו ז"ל נ' יהושע סנדלר, (01/06/2000) 81. עוד עפ"י הפסיקה נקבע כי העדר אישור רפואי בהתאם לתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים כמוהו כפגם צורני, שבית המשפט יכול להתגבר עליו ולרפאו בנסיבות מתאימות כדי לכבד את רצון המת באמצעות הוראת סעיף 25(א) לחוק הירושה (ש' שוחט פגמים בצוואות, (1998) בעמ' 135-136 ; ת"ע (חיפה) 3170/99 קרן גרימברג נ' סימונה מורגנשטרן , (27/06/2001)). 82. לטעמי יש לדחות הטענה בדבר אין ציון "חירשותה" של המנוחה בפסקת אישור הצוואה. המנוחה סבלה אומנם מליקויי קשה מאוד בשמיעה, אולם בכל הכבוד לא הייתה חרשת והסובבים אותה אשר היו ערים לליקוי זה הצליחו לתקשר עמה. עוד ראה לעניין זה עדות עוה"ד א' בדיון מיום 14/8/12 עמ' 158 שורות 13 ו-14. למעלה מן הצורך ובאשר לטענות המבקש בעניין מועד הבדיקה שנקבעה למנוחה יצוין כי עפ"י המסמכים הרפואיים שצורפו על ידו עולה כי בביקור מיום 30/6/2006 הופנתה המנוחה לטיפול בעניין זה אך בחרה שלא לעשות דבר בעניין: "מבקשת אא"ג בשל הפרעה בשמיעה- הוסבר לה כבר בעבר כיצד לקבוע תור ואף קיבלה הפנייה לבדיקת שמיעה אך לא ביצעה" (ראה דף 13 מתוך מוצג ת/13). 83. בנסיבות אלה הייתה ונותרה השאלה המרכזית שאלת כשירותה של המנוחה עובר לעריכת הצוואה. גמירות דעת המנוחה וכשירותה לערוך צוואה ולהבין טיבה 84. סעיף 26 לחוק הירושה קובע : צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה -בטלה. בע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705, נקבע כי לשם קביעה שהמצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה עליו להיות מודע לנושאים אלו: מהותה של צוואה בכלל, למהותה של צוואתו שלו ולמהותה וטיבה של המציאות הסובבת אותו. הרציונל העומד ביסוד דרישות אלה הינו העקרון של כיבוד רצון המצווה ע"מ שנדע כי הצוואה " פרי היא לרוחו החופשית של המצווה". 85. אכן המבקש בסיכומיו מעלה טענות אשר לא ניתן לבטלן ו/או לומר כי המדובר בטענות סרק. עם זאת אין בטענות אלה כדי לסתור את ההתרשמות הכללית כי עובר לעריכת הצוואה התקיימה בקרבה של המנוחה אותה גמירות הדעת הנדרשת לשם עריכת הצוואה. 86. המבקש נשען בסיכומיו על מסמך רפואי מיום 15/11/09 ולפיו ביום 15/11/09 מאבחנת ד"ר ****** כי לא ניתן לתקשר עם המנוחה וכי היא מבולבלת בעניין האוכל והתרופות שלה וזקוקה להשגחה. יצויין כי המבקש בהגינותו מפנה בסעיף 117 לסיכומיו לאישורה של של ******** מיום 18/02/10 וכך באו לידי ביטוי הדברים בסעיף 117 לסיכומים: "המשיבים טענו כי המנוחה הייתה כשירה לחלוטין בעת עריכת הצוואה וסמכו טענתם זו על אישור אשר הוצא ע"י הד"ר ****** - רופאת המשפחה של המנוחה - ביום 18.02.10 (כשלושה חודשים לאחר פטירתה של המנוחה) ובו נאמר כי המנוחה הייתה "במצב בריאותי כללי טוב, בכשרות משפטית מלאה עד מותה" (ההדגשות במקור י.א). הנה כי כן עפ"י אישורה של רופאת המשפחה אשר יש להניח כי תיקה הרפואי של המנוחה לרבות המסמך מיום 15/11/09 היה בפניה בעת מתן האישור הנ"ל המנוחה היתה "בכשרות משפטית מלאה עד מותה". 87. עוד מסתמך המבקש בסיכומיו על פניית הגב' ע' לרופאת המשפחה ביום 29/11/09 תוך חשש כי המנוחה נטלה קופסה שלמה של 30 כדורי וואבן. יצוין כי טענות המבקש בעניין זה ודרך ניסוחן עולים כדי חוסר תום לב ממש. המבקש בסיכומיו יוצא מנקודת הנחה כאילו נקבע כממצא פוזיטיבי על יסוד ראיות והוכחות ברורות בדבר נטילת החפיסה ע"י המנוחה. למותר לציין כי מהעדויות עולה כי המדובר היה בחשד אשר נסתר הן לאור מצבה של המנוחה ובפרט לאור עדותה של העדה ד' בדיון מיום 15/8/12 עמ' 165 שורות 10-15 ולפיה לאחר ביקור רופאת המשפחה לקחה קופסת וואבן שלמה מביתה של המנוחה. עוד ראו לעניין זה עדות הגב' ע' עמ' 119 לפרוטוקול הדיון מיום 15/8/12 שורות 15-20. 88. עוד יודגש לעניין זה כי אותה ד' אשר עדותה הפשוטה והכנה הותירה רושם עז באשר לאמיתותה העידה כי באותה פגישה מיום 20/11/09 באשר למכירת דירת המנוחה למשיב 1 /ל' ואשר בה נכחו המנוחה, המשיב 1,עוה"ד א', ע' וד' - המנוחה ניהלה את המו"מ עם המשיב 1 מתוך הכרה והבנה מוחלטים עמ' 161 לפרוטוקול מיום 15/8/12 שורות 13-14 : "מתמקחת לגמרי. היא התמקחה עם ל' לגמרי. זאת אומרת היא ידעה בדיוק מה שהיא רוצה". 89. גם עדות הנוטריון עוה"ד א' שכנעה אותי כי המנוחה אכן ידע להבחין בטיבה של הצוואה, ראה מתוך פרוטוקול הדיון מיום 15/8/12 עמ' 44 שורות 23-24, עמ' 45 ועמ' 46. 90. לעניין זה יצוין כי מקום שבית המשפט סבור כי עדות הנוטריון המלמדת על כשירותה של המנוחה במעמד עריכת הצוואה עצמה להביע את רצונה ולהבין את טיבה, הינה עדות מהימנה, אף רשאי בית המשפט להעדיפה על עדויות אחרות, ולבסס עליה את מסקנתו בדבר יכולתו של המנוח להבחין בטיבה של הצוואה בשעה שנעשתה (ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215, בעמ' 223 (30/04/2000); עמ"ש (י-ם) 316/02 אליהו הדסי נ' אדריאנה יהושע (16/06/2002)). 91. עוד ראה לעניין הביקור של רופאת המשפחה מיום 15/11/09 את עדותו של המשיב 1/ מר ל' בדיון מיום 15/8/12 עמ' 82-84: "ל': אני אגיד לך, פעם אחת הייתה רופאת משפחה שלה, שהיא גם רופאת משפחה, עו"ד דיין: *******. ל': כן, היא רופאה מקסימה, ופגשתי אותה בביתה של המנוחה. מה שהיא עשתה, במקרה אני הייתי שם, אני גם זוכר שהמנוחה אמרה לה 'בואי תכירי את,' היא הייתה קוראת לי ל', 'בואי תכירי את ל', זה יותר מהבן שלי'. ואז מה שעשתה גברת ל, היא אספה לה את כל התרופות, כי היה לה קופסאות ריקות וכל מיני תרופות ישנות, והיא בדקה אותה מה שבדקה אותה ולאחר מכן, קוריוז, היא הלכה לפח האשפה, שהוא די רחוק, וזרקה שם את הזה, וב רצה אחרינו להוציא את התרופות חזרה. היא הייתה כל כך חזקה, והיא אהבה לשמור דברים. וביקשה ממנה הרופאה להעביר את התרופות מהפח שלה לפח של ההורים שלי. זה דוגמא. עו"ד דיין: אז אני, אני מניחה שאתה מתכוון לביקור של הרופאה מה 15 לנובמבר, - ל': נכון. ל': 2009 ל': נכון, היא גם כותבת שבן השכנה היה שם. עו"ד דיין: זהו, אני לא ידעתי, כי היא רשמה, דיברתי עם השכן, הבן של מטופלת שלי, ל': אמת, אמת. ובהמשך בעמ' 83: "ל': המנוחה, היה קל מאוד לשמוע אותה, היה קשה יותר להשמיע לה, היא דיברה ועמדה על שלה. אוקי? והם ישבו ביניהם, והיא בדקה אותה, ואני יצאתי החוצה, כי זו בדיקה כזו או אחרת של רופאה, ויצאה ל החוצה ואמרה לי 'ל', הכל בסדר', ממש במקרה הייתי שם, הייתי אצל האמא אז נכנסתי אליה". 92. מכל העדויות שלהלן עולה כי המנוחה הייתה צלולה לחלוטין, התמצאה במקום ובזמן והיתה בעלת כושר קוגניטיבי לדעת ולהבחין בטיבה של הצוואה. באשר לירידת המנוחה במשקלה 16 ק"ג לפי המסמכים הרפואיים ממשקל של 73 ק"ג ביום 11/11/08 ל-57 ק"ג ביום 15/11/09 (ס' 118 (ח) לסיכומי המבקש), יצוין כי אכן המסמכים הרפואיים עצמם תומכים בטענה זו אולם כל העדים - לויתן, עפרה ועדי סתרו טענה זו. עדות ל' בדיון מיום 15/8/12 עמ' 85 שורות 6-8 : גברתי, יש פה טעות, כי המנוחה הייתה אישה חזקה והייתה לה בטן, אני זוכר, היא תמיד הייתה הולכת עם הבגדים המסורתיים שלה עם בטן, כך שהיא לא הייתה רזה, היא אכלה מצוין. אני אומר לך שהתזונה שלה הייתה טובה מאוד. עדות הגב' ע' עמ' 112 שורות 5-16 : "תשמעי, אני חושבת שכל אחד מאיתנו יכול להבחין שאנשים מבוגרים יורדים במשקל.....אני לא חושבת שהיא ירדה 16 קילו, אבל אני חושבת שהיא ירדה. אנחנו דיברנו על זה גם ד' ואני, המנוחה ביקשה שאני אקנה לה, איך קראו לזה, המסעדה היהודית?". עדות הגב' ד' עמ' 166 שורה 24 ועמ' 167 1-11: " הבחנתי בירידה, כן. אני זוכרת שגם בתחילת השנה היא אמרה שהרופאה שלה אמרה שהיא צריכה להוריד קלוריות, לאכול פחות סוכר. לא הבחנתי בירידה כזאת דרסטית........." ובהמשך לשאלת בית המשפט : היא ירדה, כן. דרמטי עד כדי כך ,לא נראה לי. 93. עוד יוסף כי לעניין יכולתו של מצווה להבחין בטיבה של צוואה נפסק, כי רואים אדם כיודע להבחין בטיבה של צוואה אם בעת עריכתה של הצוואה הבין שהוא חותם על הצוואה; הבין כי הוא נותן את רכושו ולמי שהוא נותן; ידע את היקף רכושו; והיה מודע לציפיות של אלה שהוא מיטיב עמהם ושל אלה שהוא מדיר מצוואתו (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318; ע"מ (ב"ש) 110/04 מזין נ' מזין (24.2.05); ת"ע (י-ם) 42190/06 פלונית נ' אגודת (ירושלים), (10/11/2009). 94. המצווה חייב להבין את פעולת הציווי לא רק פורמלית אלא גם מהותית. לטעמי סיכומיו הארוכים והמפורטים של המבקש אינם מתמודדים כלל, ולא בכדי מנקודה מהותית, עקרונית ומרכזית אחת-הנתק בין המנוחה והמבקש, כעסה של המנוחה על המבקש ורצונה המפורש והברור העובר כחוט השני לכל אורכן של העדויות כי המבקש לא יזכה בעזבונה. 95. הצוואה אינה מסמך טכני ויבש אלא מסמך שאמור לשקף את רצונו של המצווה- המנוחה. המבקש חרף הממצאים והעובדות שעלו מחקירתו ממשיך לדבוק בתסריט אותו הוא מבקש להציג בפני בית המשפט ולפיו המנוחה ערכה לטובתו צוואה אשר שונתה לאחר לחצים שהופעלו על המנוחה, תוך הפעלת השפעה בלתי הוגנת ו/או כשזו אינה כשירה. כך גם למשל כאשר המבקש כבר מתייחס בסיכומיו לכעסה של המנוחה עליו (סעיף 46 לסיכומים) הוא עושה כן בצורה המתעלמת לחלוטין מכלל הראיות תוך הוצאת דברים מהקשרם. העובדה כי הגב' ע' לא יכלה להבין את כעסה של המנוחה על המכתב ששלח לה המבקש - אין בה כדי לסתור את כעסה של המנוחה על המבקש ובוודאי שאין בה כדי להתגבר על הנתק והקרע ביחסי המבקש והמנוחה- נתק בו הודה המבקש במפורש בחקירתו. 96. באשר לרצונה הברור של המנוחה כי המבקש לא יזכה בעזבונה ראה: עדות העדה ד' בדיון מיום 15/8/12 עמ' 167 שורות 14-23. עדות עוה"ד א' בדיון מיום 14/8/12 עמ' 140 שורות 3-15 : "ידעתי שביטלתי צוואה של, שכנראה ביטלתי צוואה שנעשתה קודם, שלא נחשפתי אליה, של מישהו שהגברת המנוחה פשוט לא אהבה אותו בלשון המעטה. לא הכרתי אותו, לא ידעתי בכלל מי האיש, אבל היא טרחה לי להזכיר לי בכל פעם ופעם: "צ' אני לא רוצה שיירש אותי בשום צורה ואופן". עכשיו, אני, שלא -נחשפתי לאדם ולא ידעתי מיהו בכלל ומהו בשרשרת ההיכרויות שלה איתו, רשמתי לעצמי את השנאה שלה לאיזה אדם ספציפי שהיא חושבת שהוא רימה אותה כל העת. הוא הצטייר בעיניי כמישהו שעשה מעשים שלא ייעשו כלפיה, כי זה היה משהו כמהי אצלה שהוא לא יזכה בשום דבר. ובצורה הזאת זה התנהל בעיניי, עד שקיבלתי את הפנייה של עוה"ד ק' שאמרה שהיא מבקשת לקבל את שתי הצוואות. כתבתי לעו"ד ק', כלומר, נתתי לה גם את הביטול וגם את הצוואה, וכתבתי לה גם שזה לא מטעם, לא נבע, הצוואה הזאת לא יצאה כתוצאה מביקור אחד שהכרתי בו את הגברת המנוחה, אלא היה מדובר במצב של התמשכות עד שהיא הגיעה להחלטה מה היא רוצה לעשות, וההתמשכות הזאת גם הביאה למצב שהיה ברור לי שמה שלא יהיה, איך שלא יהיה, צ' לא יכול לרשת אותה. בצורה, זה היה רצונה האחרון, אם אפשר לומר, שלא הוא זה שיירש". כן ראה עדות הגב' ע' בדיון מיום 15/8/12 עמ' 140 שורה 13 הסוף וכן עמ' 141 שורות1-18. 97. עקרון יסוד הוא כי מצווה לקיים את דברי המת: "החוק נותן משקל רב לזכות המנוח להחליט מה ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו, אפילו תוך הדרת היורשים לפי דין מזכויותיהם כיורשים... הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של אדם... זכותו של המנוח לעשות בנכסיו לאחר פטירתו הפכה כיום גם לזכות קניין חוקתית... 'מטרת דין הצוואה בכלל - ודיני פרשנות הצוואה בפרט - הוא להגשים את רצונו ('אומד דעתו') של המצווה'" (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרן וישראל, פ"ד נד(2) 215, 222-223). 98. על כן נפסק, כי לא תתקבל טענה בדבר אי-כשרות מצווה לערוך צוואה, אלא אם הביא הטוען ראיות ממשיות ברורות, המלמדות על מצב הבנת המנוח ביום עריכת הצוואה: "הכרזה על בטלותה של צוואה הינה מעשה חמור וכבד משקל - לכאורה נוגדת היא את דבריו האחרונים של המנוח - ועד שנהיה רשאים להסיק כי פלוני לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, נדרוש ראיות ספציפיות יותר וחד-משמעיות יותר - וליום עריכת הצוואה דווקא" (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נגד מרום, פ"ד מט(1) 318, 328 (ההדגשה שלי י.א.). 99. ספק בלבד בעניין חופשיות רצונו של המצווה אין די בו להביא לפסילת הצוואה: "נקפיד הקפד היטב ולא נפסול צוואה בשל היעדר כשרות, אלא אם נוכל לקבוע בבירור כי לא רצונו החופשי של המצווה הוא שהכתיב לו את דברו האחרון. רק אם נשתכנע כי דעתו של המצווה טולטלה בחוזקה בידי מחשבות-שווא ובכוחם של תעתועי הזיה, נורה על ביטולה של צוואה, ובמקום של ספק נקיים צוואה ולא נבטלה" (ע"א 1212/91 קרן לב"י נגד ביינשטוק, פ"ד מח (3) 705 עמ' 733 ; ת"ע (חי') 4260/00 מנדל דרבנאנו נ' ציפי הלל (מור), (17/05/2004)). 100. בנסיבות המקרה שלפניי, העדויות והראיות תומכות בכך שהמנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה והבחינה בטיבה של הצוואה. לא זו בלבד אלא שביטול הצוואה הקודמת והדרתו של המבקש מעזבונה של המנוחה משתלבים ועולים בקנה אחד עם הצהרותיה בפני הסובבים אותה על רצונה שהמבקש לא יירש אותה. דיון בטענת השפעה בלתי הוגנת 101. לטענת המבקש בסיכומיו בין עוה"ד א', ל' וע' התקיימה קנוניה אשר מטרתה הייתה להעביר את רכושה של המנוחה למשתתפי הקנוניה וכי לצורך השגת מטרה זו חברו יחדיו משתתפי הקנוניה להשפיע על המנוחה לערוך צוואה ( ס' 12 לסיכומים). כבר בפתח הדברים בדיון בפרק זה ייאמר כי טענת הקנוניה הנטענת כנגד מנהל העזבון נטענה לראשונה במהלך הדיונים כאשר במהלך החקירות ניסו באות כוח המבקש להעלות טענות אלה ( ראה עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 15/8/12 שורות 17-24) בנסיבות אלה המדובר בהרחבת חזית אסורה ופסולה. 102. סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה". 103. המחוקק לא הגדיר את המושג "השפעה בלתי הוגנת" והמלאכה נותרה בידי בתי- המשפט. פסיקת בית-המשפט העליון קבעה מבחנים ומאפיינים מספר שתפקידם לעזור בהחלטה האם הייתה השפעה בלתי הוגנת בנסיבות המקרה הספציפי. קיימת הבחנה בין ההשפעה כשאלה עובדתית לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה ערכית ונורמטיבית. על פי הפסיקה נדרשת השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, מוסרית וערכית, שיש בו כדי להצדיק ביטול הצוואה (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט(1) 318). וכך נאמר באחד מפסקי הדין בסוגייה זו: "....ההבדל בין השפעה לגיטימית לבין השפעה בלתי הוגנת הוא לעתים מעורפל ואיננו ניתן לתחימה חד-משמעית. הוא נמצא בתחום קביעה ערכית נורמאטיבית וקשור במהותה של הגינות" (ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט(2) 441, בעמ' 448). ועוד נפסק במקום אחר: "הלכה זו מכוונת, כי מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע, מנסיבותיה של אותה השפעה, בקיומו של אותו מרכיב בלתי-הוגן בה, וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב. לא קיומה של השפעה פוסל את הצוואה אלא קיומו של אותו יסוד בלתי-הוגן שנמצא בה. ודוק! חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, העלאת סברות וחשדות בעלמא, תוך הסתמכות, כאמור, על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהם כדי להביא לבטלותה של צוואה מטעם זה (ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1) 48, 51 ; ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' פלונית, (06/04/2009)). 104. בפסק הדין המנחה דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (להלן: "הלכת מרום"), סיכם השופט מצא את אבני-הבוחן/מבחני העזר שיש בהן כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי-הוגנת: א. תלות ועצמאות - עפ"י מבחן זה נבחנת השאלה האם במועד הרלוונטי לעשיית הצוואה היה המצווה עצמאי מבחינה פיזית ומנטאלית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה, וההיפך. יתכן שעצמאותו מבחינה מנטאלית תחפה על תלות פיזית. ב. תלות וסיוע - מקום בו מתברר, כי המצווה לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, יש לבדוק האם הנהנה לבדו הוא זה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו. ג. קשרי המצווה עם אחרים - עפ"י מבחן משנה זה בוחן בית המשפט את היקף קשרי המצווה עם אנשים אחרים. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה. ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה - נבחנת השאלה האם היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן מעורבותו לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה . במקרה זה יהא בה, במעורבות, כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת. 105. עפ"י הפסיקה נקבע כי השימוש במבחני העזר הנ"ל ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. (ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' פלונית (06/04/2009)). 106. מן הכלל אל הפרט: 106.1. תלותה ועצמאותה של המנוחה / תלות וסיוע: לטענת המבקש בסיכומיו "ערב עריכת הצוואה המנוחה הייתה תלויה לחלוטין בזולתה ונזקקה לעזרה אפילו לשם רחצה, התלבשות אכילה ונטילת תרופות "( ס' 24, 53 (א) לסיכומים). אין גם חולק כי ביום 16/8/09 מכניסה המנוחה את ע' כשותפה לחשבון הבנק שלה. המבקש אשר טוען בסיכומיו כי בחצי השנה האחרונה לחייה הייתה המנוחה תלויה לחלוטין בע' ובל' בחר להתעלם בסיכומיו הארוכים ובפרק זה של השפעה בלתי הוגנת מקיומה של העוזרת מריה, אשר נבחרה והועסקה ע"י המנוחה ישירות והיא אשר סייעה למנוחה בפעולות אלה. עוד יצויין כי מעדותה של ע' עמ' 114 : "המנוחה יכלה לעשות הכל, אבל המנוחה נהנתה מזה, המנוחה מאוד אהבה את הפינוק הזה, חוץ מאשר לטייל עם הכלב, שהייתה ילדה שגרה לא רחוק שבאה לטייל עם הכלב והמנוחה שילמה לה". עוד ראה לעניין זה עדות הגב' ד' עמ' 158 שורות 13-24 לפיה היה הדבר פרי בחירה של המנוחה : "עו"ד דיין: וכמה זמן עשית עבורה קניות? ד': אני חושבת שזה היה רק בחצי שנה אחרונה, הקניות. עו"ד דיין: היא התקשתה לעשות קניות בעצמה? ד': היא לא יצאה מהבית בשנה, בחצי שנה אחרונה, היא לא יצאה מהבית. עו"ד דיין: למה? ד': היא הלכה קצת, לפעמים ברחוב. תראי, היא היתה בריאה. זו היתה החלטה שלה לא לצאת מהבית. עו"ד דיין: היא החליטה לא לצאת מהבית? ד': זה ככה היה נראה. כי היא יכלה ללכת. הלכתי איתה, כשהלכתי איתה לטייל ברחוב, אז הלכנו ביחד. זאת אומרת, היא כן יכלה ללכת. עו"ד דיין: היא פשוט החליטה לא לצאת מהבית. ד': ככה היה נראה". לטעמי לא הוכח במקרה זה כי הקשר בין המנוחה למשיב ו/או ע' - אשר כאמור לעיל אף לא הגיעו כדי תלות ובוודאי שלא כדי תלות מוחלטת ומקיפה, מעלה הסתברות לכך שהתלות שללה את רצונה החופשי של המנוחה או כי המשיב וע' ניצלו הקשר לרעה והשפיעו על רצון המנוחה. כמו כן ומהעדויות אף עלה כי ע' אשר המבקש טוען כנגדה כי השפיעה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה הייתה זו אשר הודיעה למבקש על כוונתה של המנוחה לבטל את הצוואה לטובתו, הודעה אשר בעקבותיה שלח את המכתב למנוחה ( ראה עדות הגב' ע' עמ' 140 שורות 10- הסוף וכן עמ' 141 שורות 1- 18. כמו כן הייתה זו ע' אשר הודיעה למבקש על פטירת המנוחה. 106.2. המבקש מייחד פרק שלם בסיכומיו ל"השפעת עוה"ד א' על המנוחה" סעיפים 33-52 לסיכומיו. עפ"י סעיפים 33 ו-35 לסיכומים נטען כי עוה"ד א' האיץ במנוחה לערוך צוואה ו"כי הוא זה אשר יזם את עריכת הצוואה". כך למשל בחר המבקש בסיכומיו לצטט את עדותו של עוה"ד א' בעמ' 137 שורות 3-6 : "כשאני אומר לה "תראי, הטוב ביותר עבורך זה שתכתבי צוואה אחרת. הרי את רוצה לעשות משהו עם הרכוש שלך". הבנתי גם אז כבר שהיא ערירית ושיש צורך לעשות משהו עם הרכוש וצריך לקדם גם את הרצון שלה ללכת לאיזשהו בית אבות, שזה מה שהיא חשבה שהיא רוצה לעשות". ציטוט חלק זה מעדותו של עוה"ד א', הינו מגמתי, מטעה ונעשה תוך הוצאת הדברים מהקשרם. המצוטט לעיל נאמר על רקע פנייתה של המנוחה אל עוה"ד קורן על רצונה לבטל את הצוואה שערכה לטובת המבקש. ההצעה לערוך צוואה חדשה הועלתה כדרך לביטול הצוואה הקודמת לטובת המבקש. ראו לעניין זה עמ' 136 שורות 18-24 : "והיא באותו זמן באה ואמרה לי שיש לה איזשהי בעיה היא חושבת שהיא חתמה על איזשהי צוואה והיא את הצוואה הזאת רוצה לבטל. אמרתי לה "טוב, תראי לי את הצוואה. את חושבת שחתמת על צוואה". "אין לי את הצוואה. החתימו אותי עליה במרמה. אני את הצוואה הזאת מבקשת לבטל". אמרתי לה "תראי, הרבה יותר נוח לי יהיה אם תכתבי צוואה אחרת. מה? "לבטל צוואה'". אמרה לי "לא. קודם כל, אני רוצה לבטל את הצוואה". לאחר מספר פעמים של פגישות אצל הגברת המנוחה, זה היה עניין של, עד לגיבוש ההחלטה שלה ועד לגיבוש המה לעשות 24 זה לקח זמן". ראה גם המשכם הישיר של הדברים עמ' 137 שורות 6-7. 106.3. לטעמי דווקא העובדה כי תחילה עמדה המנוחה על עריכת מסמך המבטל הצוואה הקודמת משנת 2004 לטובת המבקש (9/7/09) ורק כעבור כארבעה חודשים ב- 23/11/09 עורכת צוואה חדשה מחזקת את המסקנה כי הצוואה הינו פרי רצונה של המנוחה. מהעדויות וכאמור לעיל עלה בברור כי המנוחה בקשה להבטיח כי המבקש לא יזכה בעזבונה. משהבטיחה עניין זה ע"י ביטול הצוואה הקודמת "לקחה" לעצמה את הזמן ע"מ להחליט על תוכן צוואתה החדשה. כעולה מעדותה של הגב' ד' המנוחה התלבטה רבות לגבי השאלה מה יעשה עם הבית לאחר 120. ראו לעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 15/8/12 עמ' 162 שורות 17-הסוף וכן עמ' 163 שורות 1-16 . 106.4. כמו כן וכאמור לעיל בפרק בפסק הדין שדן בכשירות המנוחה הרי שמבחינה שכלית והכרתית, שוכנעתי כי המנוחה היה עצמאית ובלתי תלויה. מכל העדויות עולה כי המנוחה הייתה אשה דעתנית. כאמור, הדגש הוא על היכולת השכלית וההכרתית במסגרת יישום המבחן, ולטעמי ומהעדויות עולה כי המנוחה היה עצמאית לערוך צוואה. 106.5. קשרי המצווה עם אחרים: בהקשר זה חשוב להדגיש, כי המנוחה הייתה ערירית ללא בני משפחה. יתר על כן אף לדברי המבקש הייתה המנוחה חשדנית והרושם שהתקבל בפני בית המשפט הינו של אשה אשר לא הייתה "משופעת" בקשרים חברתיים. ל', ע' וד' אשר נטען לתלות של המנוחה בהם היו ממילא האנשים המרכזיים בחייה ופרט לגב' ************ לא עלו שמות של אנשים נוספים עמם נהלה המנוחה קשרים חברתיים. בסעיף 52 לסיכומיו טוען המבקש: המנוחה בודדה מקרוביה ומחבריה שיכלו לתמוך בה ונותרה בודדה וחסרת ישע כשהיא נתונה לחסדיהם של עוה"ד א' ול' אשר הפעילו עליה לחץ עצום כדי לנשלה מרכושה....." - יתכבד המבקש ויבהיר מאילו קרובים בודדה המנוחה? 106.6. מבחן נסיבות עריכת הצוואה: לטעמי טענות המבקש בדבר מעורבותו והתערבותו הבוטה של המשיב 1 בצוואת המנוחה כמו גם הטענה כי עוה"ד א', ל' וע' " שלושתם נטלו חלק בעריכת הצוואה באמצעות השתתפות במשא ומתן הממושך שנוהל בין המנוחה לבין ל' בעניין בית המנוחה" (ס' 69 לסיכומים) - לא הוכחה. מכל העדויות בתיק עולה כי המנוחה שקלה באופן ממשי מעבר לבית אבות וחיפשה בית אבות שמימונו כמובן יהא ממכירת הבית. בהמשך אף התגבש הרעיון / האפשרות שהבית ימכר למשיב 1 כשהמתווה הכללי שהסתמן בעניין זה היה תשלום הפקדון בסכום שיידרש ע"י בית האבות שנע בין מיליון למיליון וחצי ₪ ע"י המשיב והשאר בתשלום התשלומים החודשים השוטפים לבית האבות ע"י המשיב 1. מהעדויות אף עלו שמות של בתי האבות בהן בקרה ואותם בדקה המנוחה. ראו לעניין זה: עדות עוה"ד א': פרוטוקול הדיון מיום 14/8/12 עמ' 137 שורות 5-10, פרוטוקול הדיון מיום 15/8/12 עמ' 50 שורות 15-17, עמ' 52 שורות 5-9. עדות המשיב 1/ ל': פרוטוקול הדיון מיום 15/8/12 עמ' 70 שורות 1-6, עמ' 72 ,עמ' 73 שורות 6- הסוף ועמ' 76. עדות הגב' ע': פרוטוקול הדיון מיום 15/8/12 עמ' 110 שורה 24 וכן עמ' 111 שורות 1-3, עמ' 141 שורות 19-הסוף עמ' 142 כולו ועמ' 143. עדות הגב' ד': פרוטוקול הדיון מיום 15/8/12 עמ' 160 שורות 15-הסוף ועמ' 163 שורות 2-4. 107. כאן מגיעים אנו גם לתוכן הצוואה ואופן ניסוחה כנסיבה התומכת במסקנה, כי המנוחה היתה בכושר מחשבתי ובהכרה מלאה ובעלת רצון מלא וחופשי בעריכת הצוואה. מלבד הדרתו של המבקש בצוואתה אשר כאמור לעיל הייתה רצונה הברור של המנוחה, יש בצוואה להיטיב ולזכות את האנשים והארגונים החשובים בחייה: ד' וע' כמו גם עמותת צער בעלי חיים וארגון ההגנה. 108. לטעמי דווקא העובדה כי נושא מכר הדירה למשיב 1 מופיע בצוואה והשימוש בניסוח: "אם אמות בטרם שמכרתי את הדירה שלי ברח' ***** ובהמשך בסעיף 3 (ז): "אני מורישה לל' את דירתי משום שהוא סעד אותי בשנים האחרונות, ואם הוא ירכוש את דירתי כפי שסיכמנו, אני מאשרת לו להפסיק ולשלם את תשלומיו עבור רכישת דירתי ובלבד שהפקיד ששילם את חובותי ואת מה שצוויתי בצוואה זו. על מנת שיהיה מספיק כסף לחלק למי שציויתי בצוואה זו" - מחזקים את ההתרשמות כי הצוואה כאמור הינה פרי רצון המנוחה. דווקא אותם קשיים פרשניים רבים שעוררו באות כוח המבקש בחקירתן לעוה"ד א' עורך הצוואה ולמשיב 1 בנוגע לשאלה מה היה אילו המנוחה הייתה מוכרת הדירה לצד ג' ו/או תרחישים אחרים כפי שעלו בחקירות מחזקות כאמור הרושם כי הצוואה הינו פרי רצון המנוחה ופרי הנסיבות הרלוונטיות במועד עריכתה - שכן כך יש לשיטתי לפחות להניח כי לו כטענת המבקש הצוואה נוסחה ונערכה ללא כל שליטה ו/או הבנה של המנוחה לאמור בה ובתוכנה - אזי עורכיה והמעורבים בעריכתה כטענת המבקש היו משתמשים בנוסח רגיל ופשוט יותר - אשר לא היה מעורר השאלות הנ"ל. בנסיבות אלה אף נדחות טענות המבקש באשר לשאלה מכירה או הורשה? ועסקאות בירושה עתידה. 109. לאור כל זאת, הנני דוחה אף את טענות המבקש באשר לתוקפה של הצוואה. הנני שב ומבהיר כי פסק דין זה איננו פסק דין בהתנגדות לקיום צוואה כי אם פסק דין בהליך לפי סעיף 72 לחוק. לפיכך וכאמור לעיל ההתייחסות בפסק הדין לעילות לבטלות הצוואה במובחן מביטול הצו שנתן לה תוקף הינה קצרה וכללית ואין כמובן בפסק הדין התייחסות מפורשת וספציפית לכל אחת ואחת מטענות המבקש בסיכומיו בעניין זה. 110. לאור התוצאה אליה הגעתי הנני מחייב את המבקש בהוצאות בסך של 15,000 ₪ לטובת המשיב 1 וכן בהוצאות בסך של 7,500 ₪ לטובת כל אחת מן המשיבות 6 ו-7. יצוין כי לטעמי סכום ההוצאות הינו אף על הצד הנמוך נוכח היקף ההליך, היקף סיכומי המבקש והתנהלותו. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום וממועד זה וככל שלא ישולמו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. צוואהירושההתנגדות לצוואה