לפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה למתן סעד הצהרתי שיקבע כי התובעים הם בעלי הזכות במשק מספר XX (יש לציין שבתיק המינהל הוחלפו הנחלות והמספרים מ- XX ל-XX) במושב XX (להלן: "הנחלה") וכי מי מהם על פי החלטתם ירשם כבן המסוגל לקיים את המשק והוא יפצה את שאר התובעים. לחילופין להורות שהמשק יימכר ותמורתו תחולק בין כל התובעים בחלקים כפי שפורטו בכתב התביעה. רקע: 1. הגב' ס.ש. (להלן: "המנוחה") ומר ס.מ.ב. (להלן: "המנוח") ז"ל, עלו לארץ מתימן בשנת 1949. המנוחה התגרשה עוד בתימן ועלתה לארץ עם שני ילדים, התובעת 1 ואביהם של התובעים 2-7 ח. ז"ל (להלן: "האב"). המנוח היה גרוש. הנתבעים 1-2 הם אחיו ואילו הנתבע 3 הוא בן אחיו. למנוח לא היו ילדים משלו. המנוחים נישאו בינואר 1951 נישואיהם נרשמו במשרד הדתות (ראה תעודת נישואין נספח ב') אך משום מה לא נרשמו במרשם האוכלוסין. 2. התובעים טוענים שהמנוח אימץ אותם כילדיו, דא עקא שהאימוץ לא נרשם. 3. המנוחה הלכה לעולמה ב- 4.6.1992. המנוח נפטר ביום 15.9.2007 ואילו אביהם של התובעים ח. ז"ל נפטר ביום 18.10.2001 . 4. בצו הירושה שניתן אחר מותו של המנוח, התובעת 1 ואביהם של התובעים 2-7 אינם נמנים כיורשיו משום שכאמור לא אומצו כחוק (ראה: צו ירושה מיום 17.11.2010). 5. המנוחים רשומים עדיין כבעלי הזכויות בנחלה, כבני רשות, מתוקף הסכם תלת צדדי שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות") ומושב XX (להלן: "האגודה"). 6. בתיק המינהל פנייה מהסוכנות מיום 22.8.2010 לרישום הנחלה על שם הנתבע 3 ואשתו על פי תצהירי מתנה ללא תמורה מיום 18.6.98 על פיהם העביר המנוח את הנחלה אליהם במתנה ועפ"י יפוי כח בלתי חוזר. 7. הנתבע 3 התקבל ביום 16.10.93 על ידי אסיפת האגודה כ: "חבר במושב במשק XX. מועמדותו כמו גם הבקשה להעברת הזכויות בנחלה מהמנוח אליו, אושרה על-ידי הסוכנות. 8. התובעים מבקשים לקבוע כי הם בעלי הזכויות בנחלה. 9. הבקשה לסילוק על הסף הוגשה על ידי הנתבע 3 ועל ידי האגודה. טענות המבקשים: טענות הנתבע 3 - א.ש.: 1. התובענה נסמכת על הטענה כי המבקשים הם יורשי המנוח ס.ש. ז"ל. טענה זו נסתרת על פי צו הירושה שניתן בתיק עיזבון 5680/08. צווי הירושה ניתנו בתיק עיזבון 55863/08 ו-5862/08 ההחלטה ניתנה לאחר פרסום הבקשה כדין. מכתב התביעה עולה כי המבקשים היו מודעים לקיומו של הליך המשפטי בעניין עיזבונם של המנוחים ובחרו לא לקחת בו חלק. אם סברו שיש להם חלק בעיזבון היה עליהם לפנות בדרך הקבועה בחוק לבירור זכויות היורשים. אולם, לאחר שניתן צו ירושה דין התביעה להידחות. 2. בין המשיבים לבין המנוח אין כל קשר. המשיבים מעולם לא אומצו על ידי המנוח, לא גדלו אצלו ולא התגוררו עמו. נקבע בפסיקה כי אימוץ בפועל איננו מקנה זכות ירושה על פי דין. 3. דין התביעה להידחות בשל היעדר עילה והיעדר יריבות. 4. המנוחה, אמם של התובעים, נפטרה לפני המנוח לפיכך אין למשיבים כל מעמד חוקי או משפטי ביחס לעיזבונו של המנוח שכן הזכויות שהיו לה כבת רשות הועברו עם מותה למנוח. 5. הנתבע 3 הוא היחיד שדאג למנוח לאורך כל השנים. בשנת 1998, המנוח העביר (עוד בחייו) לנתבע 3 את הזכויות במשק. הנתבע 3 הוא היחיד שעבד בנחלה והשקיע בה מהונו, בנה בה את ביתו, מבלי לקבל תמורה. לפיכך מכוח סעיפים 114(א) ו-(ד) לחוק הירושה התשכ"ה-1965, אין למשיבים כל זכות במשק. 6. יש לתת את הדעת לס' 20ד' לחוזה השכירות התלת-צדדי, לפיו יש אפשרות להעביר את זכויות המנוח במשק בעודו בחיים. הואיל והעברת הזכויות בין המנוח לנתבע 3 בוצעה בעודו בחיים, הרי שהוראות ס' 20ה' להסכם המשבצת אינן רלוונטיות לעניין הנידון. 7. דין התביעה להידחות על הסף מחמת שיהוי והתיישנות. התביעה איננה תביעה במקרקעין, אלא תביעה חוזית בהתאם לחוזה התלת-צדדי. אמם המנוחה של התובעים נפטרה בשנת 1992 והעברת הזכויות מהמנוח לנתבע 3 התבצעה בשנת 1998. טענות הנתבעים 2 ו- 4 זהות טעונים נוספים שהוסיפה - האגודה בתגובתה: 1. המשיבים בחרו שלא להצטרף אל התביעות למתן צווי ירושה ולאחר שהצווים ניתנו בחרו לבטל את פסק הדין שלא בדרך של ערעור, אלא על ידי הגשת התביעה דנן. התובעים אינם יורשיו של המנוח. 2. המשיבים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט תוך ניסיון ליטול מהנתבע 3, המתגורר במשק משנת 1998, את זכויותיו מבלי שיש להם כל מעמד בתביעה זו. 3. ביום 26.5.1980 ערכה האגודה הסכם בכתב בין המנוח לבין הנתבע 3, לפיו התחייב הנתבע 3 לבנות את בית המנוח על חשבונו לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בהקמת הבית ולאפשר למנוח ולאם להתגורר בו עד סוף ימיהם . בתמורה לכך המנוח התחייב להוריש את המשק לנתבע 3. 4. ביום 27.3.1993 נתקבלה החלטה על ידי האגודה לאשר לנתבע 3 ורעייתו לקבל את הזכויות במשק XX. ח. ז"ל אביהם של התובעים נכח באסיפה ואף הצביע בעד רישומם של הנתבע 3 ורעייתו כחברים באגודה, במשק XX. המנוח העביר את זכויותיו במשק לנתבע 3 בשנת 1998, באמצעות מסמכי העברה שנערכו ונחתמו בפני עורך דין. זכויות אלה אושרו במלואם באגודה ובסוכנות, אולם העברה לא הסתיימה במינהל. אין באי השלמת הרישום במינהל כדי לפגוע בהתחייבויות הפנימיות שבין המנוח לנתבע 3. עד להגשת תביעה זו המשיבים לא ערערו על זכויותיו של הנתבע 3 במשק ולא טענו לזכויות כלשהן. 5. גם אם הרישום במינהל טרם הסתיים ועודנו בשלב ההתחייבות לתת מתנה, אין בכך כדי להוות עילה לביטול עסקת מתנה שביצע המנוח עם הנתבע 3 רק משום שנותן המתנה הלך לעולמו בטרם הושלמה העסקה ברישום. 6. עילת התביעה התיישנה בין אם מרוץ ההתיישנות החל בשנת 1992 במועד שבו נפטרה אמם של התובעים ובין אם החל בשנת 1998 במועד שבו המנוח העביר את הזכויות במשק לנתבע. 7. גם אם ייקבע כי מועד ההתיישנות החל מרגע שנפטר המנוח בשנת 2007 עברו למעלה מ-3 שנים, ויש בכך שיהוי ניכר המצדיק את דחיית התביעה בעיקר לאור העובדה שההליכים בעניין ירושת המנוח החלו בשנת 2008. עמדת מינהל מקרקעי ישראל: 1. בהתאם למסמכים המצויים בתיק המינהל הזכויות במשק עדיין רשומות על שם האם והמנוח ז"ל. צוין כי מספר המשק המדובר הוא XX ולא XX כמצוין בכתב התביעה. 2. לאור ס' 20(ה) להסכם השכירות התלת-צדדי זכויות המנוח במשק אינן מהוות חלק מהעיזבון והן לא ניתנות להורשה. 3. מאחר שההורים לא מינו "בן ממשיך", הרי במידה ובית המשפט יקבע כי אין להעביר את הזכויות במשק לנתבע 3 ורעייתו על פי תצהירי המתנה אזי הזכויות תועברנה בהתאם לאמור בס' 114 לחוק הירושה, היינו ליורש המוכן והמסוגל לקיים את המשק. 4. הסכסוך בין הצדדים אינו מעניינו של המינהל, זהו סכסוך משפחתי. למנהל מקרקעי ישראל אין עניין בקביעת זהותו של מי שיקבל את המשק. מבוקש לדחות את התביעה כנגד המנהל על הסף. טעונים נוספים שהוסיפה הסוכנות היהודית בעמדתה: 1. על פי רישומי הסוכנות האגודה עדיין נמצאת תחת חוזה תלת-צדדי. לפיכך, כל האמור בכתב התביעה בנוגע למעבר לחוזה דו-צדדי אינם רלוונטיים. 2. העברת הזכויות לנתבע 3 ולרעייתו נעשתה בהתאם לתצהירים וייפוי כוח שנחתמו על ידי ס.ש. המנוח, אך הסוכנות טרם קיבלה אישור ממ"י על העברת הזכויות. טענות המשיבים: 1. לאחר נישואי אמם אימץ המנוח את התובעת 1 ואת אביהם בפועל, אך הרישום לא נרשם כדין. התובעת 1 ואביהם סייעו למנוח ולאם בכל עבודות המשק, גם לאחר שעזבו את בית המגורים. 2. הנתבע 3 פלש למשק שלא כדין, והוא מסרב להתפנות ממנו. 3. זכויות האם והמנוח במשק הם של בר-רשות ועל פי סעיף 20 להסכם המשולש אינם ניתנות להורשה ומשלא מונה "בן ממשיך", יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בס' 114 לחוק הירושה. 4. יש להשוות בין הסכם המשבצת המשולש לדו-צדדי ולהסכם חכירה לא צריך להיות הבדל בין זכויות חכירה בסוגים שונים של מושבים. 5. הרציונל מאחורי הוראות המינהל הקובעות את דרך העברת הנחלה, הוא לשמר את הנחלה כ"יחידה חקלאית אחת" המשמשת לפרנסה של משפחה אחת. מאחר שהנחלה איננה משמשת יותר לחקלאות אין היגיון לתת עדיפות למבקשים, על פני המשיבים שהם ילדיה של האם שהיו בפועל גם ילדיו של המנוח. 6. זכויות הנתבע 3 במשק לא נרשמו במינהל מקרקעי ישראל והעברתן לא הושלמה לכן, יש לדחות את בקשת המבקשים על הסף. דין הטענות להתברר במסגרת ההליך גופו. 7. הבקשה עומדת בניגוד לתקנה 258ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המבקשים לא צירפו את המסמכים עליהם הם מסתמכים בעניין העברת המשק מהמנוח לנתבע 3. אי גילוי המסמכים מצביע על כך שיש סיבה להסתרתם. 8. האגודה פועלת בתיק זה ממניעים פסולים. 9. גם אם יתברר כי הנתבע 3 השקיע כספים בבניית בית, הרי שאין בכך להפקיע את זכותם של המשיבים בכל המשק. הבית מהווה רק חלק קטן מהמשק ומשוויו. 10. יש לדחות את טענת המבקשים בדבר ההסכם שנכרת בין המנוח לנתבע 3 בשנת 1980. זאת משום שהמנוח לא חתום על ההסכם, לא ידוע אם הוא נכח במעמד החתימה, המנוח לא ידע קרוא וכתוב, האם לא הייתה נוכחת בהסכם זה ואינה חתומה עליו. בנוסף, ההסכם חסר תוקף משום שהוא נוגד את חוק הירושה משום שיש בו התחייבות. 11. לא ניתן לטעון להתיישנות משום שלטענתם ההסכם משנת 1980 בין המנוח לנתבע 3 איננו תקף וכן משום שהעובדות בדבר העברת זכויות כלשהן לא הייתה ידועה למשיבים, ובהתאם לס' 8 לחוק ההתיישנות, לא ניתן לטעון לעילת ההתיישנות בנסיבות אלו. 12. עילת התביעה התעוררה במועד פטירת המנוח, היינו, בשנת 2007. לפיכך, לא ניתן לטעון לשיהוי. בנוסף, נטען כי הנתבע 3 לא שינה את מצבו לרעה, אלא רק היטיב את מצבו. 13. לא ניתן להוריש זכות בר-רשות במשק אם ההסכם שמכוחות הוענקו הזכויות אינו מתיר זאת. לפיכך הנחלה אינה נכללת בעיזבון וההליכים במסגרת תיקי העיזבון אינם רלוונטיים. דיון: השאלה הצריכה להכרעה היא אחת- האם יש לסלק את התביעה בשל היעדר עילה והיעדר יריבות על פי סעיף 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984. עילתה של תביעה זו היא סעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק הירושה") המנוסח כדלקמן: "(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר-קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון. ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית-המשפט לפי הנסיבות. (ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים. (ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור". כלומר, על מנת להיכנס לגדרו של החוק על התובעים להיות יורשים. דא עקא שהם אינם יורשים של המנוח שכן הם בניה של אשתו ז"ל. המנוח לא אימץ אותם כדין וגם אם אימץ אותם בפועל כטענתם הרי שעל פי ס' 16 לחוק הירושה הם אינם יורשים. בפסק הדין בע"א 8030/96 נדונה הסוגיה של אימוץ בפועל לצורך חוק הירושה ונדחתה. שם נקבע כי אין אפשרות להכיר ב- "אימוץ בפועל" לצורך קביעת המעמד הנדרש על פי סעיף 16(א) לחוק שכן אין מדובר בטובת הנאה סוציאלית המוענקת מתוקפם של חוקים שונים אלא בקביעת מעמד אשר תוקפו כלפי כולי עלמא : "השאלה מה משמעותם, הלכה למעשה, של יחסי אימוץ שלא זכו בגושפנקא משפטית נדונה בעבר בבית משפט זה. לענין זה קבע כבוד השופט ח. כהן:" --- נראה שכל חוק וחוק טעון פירוש משלו... חוששני שבאימוץ בפועל לא סגי: יש צורך באימוץ פורמלי דוקא, כדי להוליד את התוצאה של רכישת מעמד האזרחות; כפורמליות מעמד התוצאה, כן פורמליות מעמד העילה. מה שאין כן בכל אותם החוקים המעניקים טובות הנאה סוציאליות בלבד: כאן אין המדובר ביצירת מעמד זה או אחר כלפי כולי עלמא --- אלא אך ורק בדאגה חומרית למי אשר במות פלוני, או בהיקרות מקרה אסון פלוני, וכיוצא באלה עילות אינדיבידואליות לחסדי המחוקק, זקוק הוא להגנתו ולטובת ההנאה המסויימת אשר הוא מעניק לו" (ע"א 457/63 אברהם רבינוביץ נ' יורשי המנוחה ציפה (דבורה) גרשטיין, פ"ד יח (1) 659, 662... אין צריך לומר כי לענין ירושת המאמצים אין להסתפק באימוץ בפועל. כאן מדובר "ביצירת מעמד --- כלפי כולי עלמא" ולא בטובת הנאה סוציאלית ויש להקפיד, כדברי השופט ח' כהן, על "פורמליות מעמד העילה" כמו על "פורמליות מעמד התוצאה". על כך עמד גם פרופ' שילה..." ...עם זאת, ברור שהזכות לירושה היא זכות שהמחוקק נתן, בלשונו, ל"מי שאומץ כדין". קביעה זו סבירה גם כיוון שהזכות לירושה הינה זכות פורמלית, הניתנת לאנשים מסויימים, ללא קשר למצבם הסוציאלי וצרכיהם החומריים. כדי להכניס אדם לתוך מעגל היורשים- דבר הגורע מזכויותיהם הקנייניות של יורשים אחרים- יש להקפיד על קיום הוראות המחוקק...". (ראה פסק דיני מיום 1.8.2010 בת"ע (ראשל"צ) 6140/08 ח.נ' נ. ה' ואח') לאור הדברים הללו אני קובעת כי משלא אומצו התובעים על פי דין הרי שסעיף 114 לחוק הירושה מתוקפו הם תובעים לא חל עליהם ומכאן שיש לסלק את התביעה בהעדר עילה. מחיקת תובענה על הסף בהיעדר עילה תעשה רק כאשר ברור על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש (ראו: רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ [ 14.4.2010]). "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585, 1591 (1951); רע"א 9801/05 עיזבון המנוח עזרא הראל ז"ל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ [ 26.2.2006]; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 171 [מהדורה עשירית, 2009]). "שאלת קיומה של עילה אינה נוגעת ישירות להוכחות שיובאו במשפט. הבחינה של קיום עילה נעשית אך ורק על יסוד האמור בכתב התביעה" (רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה, פס' 11 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס ([ 26.10.2005])". ולדבריו של המלומד יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 387 (מהדורה שביעית 1995): "המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפני בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו". עוד נקבע בפסיקה כי על בית המשפט "לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים- נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת" (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ ([ 4.6.2007]). לאור הדברים הללו בהעדר עילה מתוקפה הוגשה תביעה זו יש למחוק את התביעה על הסף . למעלה מהצורך אוסיף שמתוך התיק עם כל המסמכים אשר הוצג לבית המשפט על ידי נציג מינהל מקרקעי ישראל עולה כי הזכויות בנחלה הם על פי ההסכם התלת צדדים . המנוחים רשומים עד היום כבני רשות .אמם של התובעים נפטרה לפני המנוח ולפיכך עם מותה כל הזכויות עברו למנוח מתוקפו של סעיף 20 ה (1) להסכם המשבצת עוד נקבע באותו סעיף של הסכם כי: "(1) במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ואושרו על ידי המיישבת. באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965". המנוח לא השאיר אחריו בן ממשיך משום שלא היו לו ילדים משל עצמו. לפיכך חל כאמור סעיף 114 לחוק הירושה לגדרו התובעים אינם נכנסים. הנתבע 3 הוא יורש של המנוח על פי דין . אני דוחה את הטענה שיש לפרש את החוזה התלת צדדי בהתאם להסכמי משבצת אחרים (דו צדדי או הסכם חכירה) למעשה המשיבים מבקשים להתעלם מלשון ההסכם עליהם חתומים המנוחים ולהתאים לעצמם הסכם אחר המתאים בדרך כזו או אחרת לתכלית טענותיהם. יש לציין שטענה זו מנוגדת לעמדת המינהל, הסוכנות והאגודה. לאור סעיף זה על הזכויות במשק לעבור לאחד מהיורשים, כפי שנקבעו בצו הירושה. כאמור, המבקשים אינם נמנים מבין היורשים ולכן אין אפשרות להעביר למי מהם את הזכויות במשק. עוד יש להוסיף שבהתאם לסעיף 20ד להסכם התלת צדדי ניתן להעביר את הנחלה עוד בחיים בהסכמת המינהל הסוכנות והאגודה. מתיק המינהל עולה כי המנוח אכן עשה פעולות להעברת הנחלה לנתבע 3 עוד בחייו, שנים רבות לפני שנפטר. כתוצאה מפעולתו, הנתבע 3 התקבל באספת ישיבת ועד הנהלת האגודה מיום 16.10.93 כחבר אגודה במשק מס' XX (נספח ו'1). האגודה הודיעה על האישור לסוכנות ולתנועת המושבים ביום 12.1.94 (נספח ח') בתיק המינהל מסמכי העברה ללא תורה של המשק מהמנוח לנתבע 3, מסמכים משנת 1998 לרבות יפוי כח בלתי חוזר עליו חתם המנוח, להעברת הזכויות במשק לנתבע 3. מנגד התחייבויות של הנתבע 3 ואשתו לקבל על עצמם את מלוא ההתחייבויות והחובות של הנחלה. עוד מצאתי בתיק המינהל הסכם בין המנוח לבין הנתבע 3 משנת 1980 לפיו הנתבע מתחייב לבנות את הבית הישן שעל הנחלה לצורך מגורי המנוחים והתחייבות המנוח ל"הוריש" לו את הנחלה זאת בעקבות מכתב נוסף הקיים בתיק לגבי התנאים המחפירים של המבנה הישן בו התגוררו המנוחים. אכן צודקים התובעים שהתחייבות להוריש שנתן המנוח בחייו חסרת תוקף על פי חוק הירושה אך המנוח לא הסתפק באותה התחייבות ושנים לאחר מכן ערך את הסכם המתנה. גם אם המתנה לא הושלמה ברישום ברי שבתיק התחייבות ליתן מתנה בין המנוח לנתבע 3 התחייבות שהיא בת תוקף. אני דוחה את טענת התובעים לפיה לא צרפו הנתבעים את כל המסמכים. עליהם כתובעים לצרף את המסמכים לכתב התביעה, יתרה מכך הם עצמם צרפו כנתבעים את המינהל הסוכנות והאגודה (ללא קבלת היתר מבית המשפט על פי סעיף 6 לחוק בית המשפט לעניני משפחה התשנ"ה-1995). הנתבעים הפורמליים הללו צרפו צילום של כל המסמכים המצויים בידיהם, לרבות כל תיק המינהל. לאור כל האמור לעיל אני מוצאת לקבל את הבקשה למחיקה על הסף בהעדר עילה, בהעדר יריבות ובשל טורדנותה זאת לאחר שהוסבר להם מיד עם הגשתה את מצב זכויותיהם בנחלה. אני מוצאת לדחות את התביעה כנגד המנהל, הסוכנות והאגודה. מאחר ומחקתי את התביעה אני מחייבת את התובעים בהוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ שישולמו לנתבעים 1-3, ב- 5,000 ₪ נוספים לנתבעת 6 מושב XXX וב- 10,000 ₪ נוספים לאוצר המדינה . כל פיגור בתשלום החל ממועד פסק הדין, ועד התשלום בפועל ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין. ירושההעברת זכויות