כתב התביעה המתוקן דנן עניינו עתירה לביטול העברת זכויות משם הנתבעת 1 לשם הנתבע 2 במשק חקלאי מספר ... במושב י. (להלן: המשק), כן נתבע בתביעה שתינתן הוראה לפיה הזכויות במשק יועברו על שם התובעים ולחילופין למינוי תובעת 1 כ"בן ממשיך" במשק. התובעת 1 (להלן: התובעת) הינה אמם של התובעים 2-8 (להלן: הקטינים). נתבעת 1 (להלן: הנתבעת) הינה חמותה של התובעת וסבתם של התובעים 2-8. נתבע 2 (להלן: הנתבע) הוא בנה של הנתבעת, גיסה של התובעת ודודם של התובעים הקטינים נתבעת 3 היא מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל). נתבעת 4 היא אגודה שיתופית בה חברים בעלי הזכויות במקרקעין במושב י. (להלן: המושב). נתבעת 5 הינה הסוכנות היהודית. בין המינהל הסוכנות והמושב נחתם הסכם תלת צדדי (להלן: הסכם תלת צדדי). עפ"י התביעה, הנתבעת הינה או לפחות היתה עד סמוך להגשת התביעה בעלת כל הזכויות במשק אשר עליו בנוי בית בן שתי קומות, הנתבעת מתגוררת שנים רבות בקומה השניה של הבית. בקומה הראשונה מתגוררים התובעת והקטינים עפ"י כתב התביעה המתוקן, לאחר שהוגשה התביעה המקורית הסתבר לתובעת כי הזכויות בנחלה הועברו בספרי מינהל מקרקעי ישראל משם הנתבעת לשם הנתבע, לאחר שנחתם ביניהם טופס של המינהל, "בקשה להעברת זכויות במגזר החקלאי". עפ"י התביעה, על טופס הבקשה להעברת הזכויות בנחלה חתם מזכיר המושב שהוא בן דודו של הנתבע, כמי שמתיימר לאשר בשם המושב את ביצוע העברת הזכויות. עוד צוין בתביעה כי ביום 23.3.09 אישר המינהל את העברת הזכויות ע"ש הנתבע. התובעים טוענים כי עוד בשנת 1984 החליטו הנתבעת ובעלה מר ס. י. ע. ז"ל כי הבן הממשיך בנחלה יהיה הבן ש. בעלה של התובעת אביהם של הקטינים (להלן: שמואל). מר ס. י. ז"ל הגיש הודעה רשמית לועד המושב עוד בשנת 1984 בדבר קביעתו את ש. כבן ממשיך. ועד המושב אכן קיבל החלטה רשמית בה אושר מינויו של ש. כבן ממשיך. עפ"י התביעה, בהסתמך על אישור זה פעל ש. לסיום בנייה בקומה הראשונה של הבית, הכשירה למגורים והוא והתובעים התגוררו בדירה זו כל השנים והתובעים ממשיכים להתגורר בה עד עתה. הנתבעת וס. י. ז"ל אף ערכו צוואה ביום 29.9.99 בה הצהירו שש. הוא שינחל את הנחלה לאחר פטירתם. כן הובהר בצוואה כי הקומה התחתונה של הבית לרבות שטח קרקע סביבה שייכת לש. וניתנה לו על ידם במתנה בשים לב שהוא השלים את בנייתה והכשירה למגורים. בצוואתם הבהירו כי ש. קיבל את הדירה בעוד שניים מילדיהם האחרים קיבלו מהם עזרה וסיוע כספי לפני חתונתם. לאחר פטירת ס. י. ז"ל נחתם ביום 7.9.04 הסכם בין הנתבעת לבין ש. בו אישרה התובעת דבר היותו של ש. בן ממשיך והבהירה כי הצוואה מיום 29.9.99 שרירה וקיימת והיא המסמך הקובע את המצב המשפטי של כלל היורשים. עפ"י התביעה, במסגרת ההסכם ביקשה הנתבעת להסדיר את מעמדו של ש. בנחלה כולה לרבות בקומה השניה אף טרם פטירתה. בהסכם נאמר כי כל הזכויות בקומה השניה של הבית יעברו לש. אף טרם פטירת הנתבעת ובתנאי שש. ישלם למ. אחיו סכום של 50,000 דולר בכפוף לכך שמ. יחתום על מסמך בכתב לפיו אין לו ולא יהיו לו בעתיד תביעות או טענות באשר לנחלה ויהיה מנוע מלהעלות תביעות בהתיחס לנחלה. ואכן, ביום 2.11.04 חתם מ. על התחייבות בלתי חוזרת כלפי ש. בה הצהיר כי סך של 50,000 דולר שולם לו ע"י ש., וכי אין לו תביעות או דרישות באשר לנחלה. הנתבעת גם התחייבה בהסכם לבטל תצהיר שנחתם על ידה קודם לכן ב- 11.3.04 בו ביקשה להעביר מחצית מזכויותיה בנחלה אל הנתבע. הנתבעת התחייבה בהסכם לחתום על כל המסמכים הנדרשים להעברת כל הזכויות בנחלה ע"ש ש. כ"בן ממשיך" וכבעלים וכמחזיק של הנחלה. כן נכתב בהסכם כי באשר לאח פ. (הנתבע) ש. יגיע עמו להסכם בדבר מעמדו. התובעים טוענים כי ש. מילא אחר כל התחייבויותיו בהסכם ואולם מפאת מחלתו לא הספיק לדאוג שהזכויות בנחלה יירשמו על שמו ולא הסדיר מעמדו כ"בן ממשיך" במינהל. פחות משנה וחצי לאחר חתימת ההסכם, ביום 25.3.06 נפטר ש. ממחלה קשה. ביום 22.6.06 ניתן צו ירושה מתוקן שקבע שהתובעים הם יורשיו של ש. עפ"י התביעה לאחר פטירת ש. החלו הנתבעת והנתבע לפעול לביטול מינויו של ש. כבן ממשיך ולקבוע תחתיו את הנתבע כבן ממשיך. עם סיום שנת האבל על ש. ביום 25.4.07 שלחה הנתבעת מכתב לועד המושב, בו ביקשה לבטל מינויו של ש. כבן ממשיך עקב פטירתו ולרשום את הנתבע כבן ממשיך. ועד האגודה השיב שמאחר וש. מונה כבן ממשיך, בנה בית מגורים ונפטר כשהוא נשוי, אין לועד סמכות משפטית לדון בהעברת זכויות לבן אחר, ועפ"י יעוץ משפטי שקיבלו הסמכות לדון בכך היא בידי בית המשפט לעניני משפחה. התובעת מצידה ניסתה להידבר עם הנתבעים במטרה להביאם לכיבוד ההסכם אולם ללא הועיל. בעקבות תחלופת ועד המושב פנתה הנתבעת שוב אל הועד וביקשה שנית לקבוע את הנתבע כ"בן ממשיך" במקומו של ש., כשנודע לתובעת דבר פניה זו פנתה לועד והאחרון סירב לבקשת הנתבעת מהנימוקים הקודמים. בנסיבות אלה הגישו התובעים תביעתם זו. לדברי התובעים, לאחר שקיבלו העתק מכתב ההגנה של הנתבעים נדהמו להיווכח כי בעודם עושים מאמצי הידברות עם הנתבעים הועברו הזכויות בנחלה, ללא תמורה, מהנתבעת לנתבע כשביום 2.2.09 נחתם על ידם טופס "בקשה להעברת זכויות במגזר החקלאי" של המינהל. על טופס העברת הזכויות בנחלה חתם מזכיר המושב, בן דודו של הנתבע. ביום 23.3.09 אישר המינהל את העברת הזכויות ע"ש הנתבע. נוכח מידע זה הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן. התובעים עותרים לביטול רישומו של הנתבע במינהל כבעל זכויות בנחלה, ולכך שהזכויות בנחלה יעברו לתובעים וכי הם ירשמו כבעלי הזכויות במינהל, בסוכנות ובמושב. לחילופין - כי התובעים ירשמו כ"בן ממשיך". כי הנתבעת תחתום על המסמכים הנדרשים לרישום התובעים כ"בן ממשיך". כי הנתבעת תימנע מכל פעולה או דיספוזיציה או העברת זכויות בנחלה לצד ג'. כי הזכויות בבית המגורים על שתי קומותיו לרבות בשטח מסביב הבית שהינו חלק בלתי נפרד מהנחלה יירשמו על שם התובעים והנתבעים יחוייבו לבצע את כל הפעולות הנדרשות על מנת להסדיר את הרישום. כן מבוקש להצהיר שלתובעים זכות ההחזקה והשימוש בבית ובקרקע מסביב. ההגנה הנתבעים טוענים שיש לדחות/למחוק את התביעה על הסף בהעדר עילה, נוכח השלמת העברת הזכויות במשק משם הנתבעת לשם הנתבע. לטענתם, משנרשמו הזכויות במשק ע"ש הנתבע כדין, בטלה כל זכות של בן ממשיך במשק. לטענת הנתבעים, ההסכם שנעשה בין הנתבעת לש. ז"ל בדבר זכויותיו כבן ממשיך במשק, הינו מנוגד לחוק, הואיל ובוטל על ידי הנתבעת באמצעות בקשה שהגישה לועד האגודה ביום 25.4.2007. כן, לטענתם, ההסכם הנ"ל נגוע באי חוקיות הואיל ולא ניתן צו קיום צוואה לעזבון המנוח ס. י. ז"ל ולפיכך לא הוקנו לעזבונו ו/או למי מהצדדים להסכם הנ"ל כל זכויות במשק והם לא יכלו לעשות כל עסקה ו/או התחייבות ו/או שינוי בזכויות במשק. הנתבעים טוענים כי, כל עוד היתה הנתבעת בעלת הזכויות במשק יכלה לבטל כל הצהרה שנתנה בעבר בדבר מינוי בן ממשיך ללא כל הגבלה או תנאי שהוא, כפי שעשתה בפועל במכתבה מיום 25.4.2007, ובפרט שלמנוח ש. לא היו כל זכויות במשק כבן ממשיך המוכרות ע"י מנהל מקרקעי ישראל שהינו הגוף המוסמך לרישום זכויות אלו בספריו. לטענת הנתבעים, התחייבות הנתבעת כלפי ש. הינה התחייבות אישית שלא ניתנת להעברה ליורשיו ולפיכך, עם מותו של ש. זכאית היתה הנתבעת לראות את התחייבותה אליו כבטלה; עסקת המתנה בין הנתבעת לנתבע הושלמה כדין, כולל רישום הזכויות במשק ע"ש הנתבע ומסירתו לחזקתו ולשימושו. העברת הזכויות נעשתה כדין, בתום לב בדרך המקובלת ובהתאם לתקנת הציבור. לטענתם, חתימת מזכיר האגודה על מסמכי העברת הזכויות במשק ע"ש הנתבע נעשתה כדין ובסמכות, וניתן אישור והסכמת האגודה להעברת הזכויות הנ"ל. ומנגד אין לטענתם כל נפקות משפטית או קניינית לרישום כבן ממשיך בספרי האגודה בלבד, למעט לצורך רישום קבלת חבר לאגודה. כן, לטענתם, המנהל פעל כחוק בהעברת הזכויות במשק ע"ש הנתבע. על כן, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה ואת הסעדים המבוקשים בה. עמדת הנתבע 3 הנתבע 3 - מנהל מקרקעי ישראל, הודיע כי עפ"י רישומיו מעולם לא מונה בן ממשיך במשק. ביום 23.3.2009 הועברו הזכויות במשק לנתבע, בהתאם לכל נוהלי המנהל והחלטות מועצת מקרקעי ישראל. העברת הזכויות ע"ש הנתבע אינה בטלה מעיקרא אף לו לא נחתמה הבקשה להעברת הזכויות ע"י האגודה, היות ובהתאם להוראת סעיף 26 להסכם המשבצת רשאי המנהל לפעול גם ללא הסכמת האגודה. הנתבע 3 מודיע כי אין לו כל עמדה ו/או עניין בסכסוך דנן וימלא אחר כל פסק דין שיינתן ע"י בית המשפט. עמדת הנתבע 4 הנתבע 4 - מושב י., הודיע כי אין לו כל עמדה אישית כנגד או בעד מי מהצדדים להליך זה וכי יכבד כל הכרעה של בית המשפט בנוגע לזהות בעלי הזכויות. עמדת הנתבעת 5 הנתבעת 5 - הסוכנות היהודית, הודיעה כי מושב י. - הנתבע 4 חתם ביום 12.5.2005 על חוזה דו צדדי מול מנהל מקרקעי ישראל- הנתבעת 3, ויצא מטיפול הסוכנות היהודית. עפ"י רישומי הסוכנות היהודית ע. ס. (ס.) י. ברישומי הסוכנות לא נמצא כל רישום של בן ממשיך. לסוכנות היהודית אין כל מעמד ו/או נגיעה לנושא רישום הזכויות במשק נשוא התובענה ולסעדים הנתבעים בה. דיון רקע בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל ומושב י. - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית (להלן: המושב או האגודה) (להלן: כולם יחד המוסדות המיישבים), נכרתה התקשרות בשנת 1952 לפיה שכר המושב שטח לצרכי חקלאות, הקמת מבנים משקיים, יחידות מגורים ומבני ציבור. חוזה זה התחדש מדי שלוש שנים (להלן: החוזה התלת צדדי או המשולש). החל משנת 2002 הפך החוזה התלת צדדי להסכם דו צדדי, הסכם ישיר בין מינהל מקרקעי ישראל לבין המושב, כשלמושב הזכות לחדש את החוזה מעת לעת לתקופה של שלוש שנים (להלן: החוזה הדו צדדי). עפ"י התקופות הרלבנטיות לתביעה דנן עולה כי יש רלבנטיות לשני ההסכמים לנדון כאן הן ההסכם התלת צדדי והן הדו צדדי שכן המסמכים הראשונים שהשלכותיהם הם במחלוקת הם אלה שנחתמו ע"י ס. ע. ז"ל, זאת בטרם נכנס לתוקף ההסכם הדו צדדי. ואילו ההסכם שנחתם בין הנתבעת לבין ש. ז"ל נחתם בשנת 2004 לאחר כניסתו לתוקף של ההסכם הדו צדדי. עם זאת יצויין כי ההסכמים דומים אם כי לא זהים. בהתאם לס' 8 לחוזים הן התלת צדדי והן הדו צדדי מעמד המושב בשטח הינו מעמד של בר רשות. סעיפים 20ה' להסכם התלת צדדי ו- 19ג' להסכם הדו צדדי קובעים לגבי זכויות חבר האגודה כי זכויותיו הינן זכויות בר רשות ואין הן חלק מעזבונו, והוא רשאי להעביר את זכויותיו רק למי שאושר על ידי המינהל. סע' 26 להסכם התלת צדדי והדו צדדי קובע כי המינהל רשאי לפעול גם ללא קבלת הסכמת המושב על פי שיקול דעתו הבלעדי, אולם זאת רק במקרים חריגים. המחלוקות המחלוקות שבין הצדדים הם אלה: האם ש. ז"ל היה "בן ממשיך" ואם כן האם כתוצאה מכך התובעת הינה "בן ממשיך" בהיותה בת זוגו בעת פטירתו. האם הנתבעת רשאית היתה לבטל מינויו כבן ממשיך של ש. האם ש. ז"ל קיבל זכויות בנחלה או בבית מהנתבעת או נקבע המשך מינויו כבן ממשיך עפ"י ההסכם ביניהם מיום 7.9.04. האם הנתבע הוא בעל הזכויות בנחלה מכח טופס "בקשה להעברת זכויות במגזר החקלאי", עליו חתמו הנתבעת והנתבע ביום 2.2.09, ורישומו ככזה במינהל, או שיש לבטל את רישומו כבעל הזכויות בה. בן ממשיך על עניננו חולשים דיני האגודות השיתופיות בהיות מושב י. אגודה שיתופית, וכן ההסכמים, המשולש והדו צדדי וכן נוהלי מינהל מקרקעי ישראל. מעמד מושב י. עפ"י הסכמים אלה הוא מעמד של "בר רשות" וכן של בעלי הנחלות. עפ"י דינים ונוהלים אלה בידי בעל נחלה האפשרות למנות "בן ממשיך" אשר כעקרון יהיה זה שאליו יעברו זכויות ההורים ברי הרשות בנחלה, זאת לאחר אריכות ימי חייהם. בן ממשיך בהגדרתו הינו "בן ממשיך" כמופיע בסעיף 1(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג-1975 (להלן: תקנות האגודות השיתופיות) כך: "בן ממשיך" - בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה, "הורים" - לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר. ובהסכם התלת צדדי בסעיף 20(ה)(1) נקבע: במקרה של פטירה יועברו הזכויות בנחלה לבן / בת זוג הנותר בחיים. בהעדר בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב בישוב שנפטר, יועברו כל הזכויות בנחלה לבן ממשיך שנקבע ע"י ההורים ושאושר ע"י המיישבים. בהסכם הדו צדדי נקבע שבר הרשות רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק (ס' 19ג(7)). כאן המקום לציין כי עפ"י ההסכם הדו צדדי זכויות אשר הוענקו עפ"י ההסכם התלת צדדי נשמרו למעשה. אכן צויין כי אישורים או התחייבויות של הסוכנות בדבר מסירת זכויות במשק לאחר פטירה, יעמדו בתוקפם, ובעניננו אין קיים אישור הסוכנות בדבר היות ש. ז"ל בן ממשיך, ברם בעניננו הסוכנות איננה מבקשת להתערב ואיננה מתנה אי התערבותה במתן הסכמה מצידה עתה למעמד ש. כ"בן ממשיך", אף המינהל משאיר את ההכרעה בידי בית המשפט ואיננו מבקש להתערב בהליך לצד זה או אחר. בשנת 1984 ליתר דיוק ביום 15.3.84, חתם המנוח ס. י. ז"ל על מכתב בו מבקש לאשר את בנו ש. כבן ממשיך במשק ... ומבקש מהמושב לפעול לרישום ש. כבן ממשיך. בפרוטוקול של ישיבת ועד ההנהלה של המושב מיום 25.3.84 צויין "אושרה בקשתו של ע. ס. י. משק ... למנות את בנו ש. כבן ממשיך במשקו". יצויין כאן כי לא עלה כל ערעור על כך שס. י. ז"ל והנתבעת פעלו בעצה אחת בכל הקשור לנחלה, וכדוגמא לכך צוואתם אשר נעשתה ע"י שניהם ובה הוראות בקשר לנחלה, ובה קובעים את ש. ז"ל כבן ממשיך. הנתבעת מודה במכתביה לועד המושב כי ש. נקבע כ"בן ממשיך" כאשר ביקשה לבטל קביעה זו ולקבוע כ"בן ממשיך" תחתיו את הנתבע. אכן מעבר לאמור לעיל לא נעשה משך שנים רבות דבר לרישום פורמלי של זכויות ש. כבן ממשיך בסוכנות ובמינהל. לא נחתם טופס פורמלי של בקשה למינוי "בן ממשיך", לא בוצעה הוראת אגף חקלאי 55 של המינהל שכותרתה הודעה על קביעת בן ממשיך לנחלה (משק) במושב אשר המשבצת שלו מושכרת בחוזה תלת צדדי לסוכנות היהודית ההסתדרות הציונית העולמית, ולאגודת המושב, ואשר לפיה "יש צורך בהודעת הסוכנות היהודית בדבר קביעת בן ממשיך לנחלה ונוסח כתב ההתחייבות שיצורף אליה". עם זאת נעשו דברים בשטח. המנוח ס. י. ז"ל והנתבעת בעודם מתגוררים בקומה השניה של הבית שעל הנחלה, העניקו לש. ולתובעת להשלים את הבניה בקומה התחתונה ולהכשירה למגורים ולהתגורר בה. אכן, ס. י. ז"ל והנתבעת השלימו מבחינתם את ההליכים להכרה בש. ז"ל כבן ממשיך ע"י עצם הפניה בכתב אל ועד המושב להכיר בש. כבן ממשיך ובקשת ס. י. ז"ל מהועד לפעול לאישורו של ש. כבן ממשיך. על כן יתכן וניתן לראות בקביעת בן ממשיך זו מתנה אשר הושלמה על אף שלא נרשם ש. כבן ממשיך בסוכנות ובמינהל, ותיווסף לכך עמדת המינהל כי איננו מתערב בסכסוך ויקבל כל הכרעה של בית המשפט. לענין זה ר' ע"א 1108/98 משה מדעי נ' שמחה מדעי ואח', אשר כך נקבע שם: יש רגליים לסברה כי דבר המתנה, שניתן לבן ממשיך מצד הוריו, הוא הזכות לקבל מן המושב מעמד מסויים באגודה ובמשק. נמצא כי מסירת מסמך לידו, המזכה אותו לקבל את הזכות מאת צד שלישי, היא הדרך ההקניה במובן סעיף 6 לחוק המתנה המסמכים הכוללים בתוכם הצהרות של ההורים בפני ועד המושב והצהרות בפני נוטריון, הם המזכים אותו לקבל את הזכות כבן ממשיך. כלומר, במתן המסמכים האלה הסתיים תפקידם של ההורים לשם קבלת הזכות על ידי בנם. התוצאה היא כי בכך נסתיימה הקניית המתנה מצד נותני המתנה, כך שאין להם עוד רשות לחזור בהם מן המתנה. עיין ודוק את הדיון בסוגייה של מתנת מניה בחברה, הטעונה הסכמת הנהלת החברה, בספרו של א"מ ראבילו, חוק המנה, תשכ"ח-1968 (מהדורה שניה ירושלים תשנ"ז 1996) בעמ' 431-414. ראוי לציין בהקשר זה כי יש לאבחן את המקרה שלפנינו מהמקרה שנדון בע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ ואח', פ"ד מו(5) 184, אשר עסק גם הוא בהעברת זכויות במשק במושב בדרך של מתנה. באותו מקרה העניקה אם במתנה את זכויותיה כבת רשות במשק לבתה ולבעלה כ"בנים ממשיכים". העברת הזכויות כאמור היתה טעונה הסכמה מראש ובכתב של המינהל. למרות זאת האם לא פנתה למינהל לאשר את העברת הזכויות ואישור המינהל מעולם לא ניתן. בית המשפט קבע כי "כל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל, אנו מצויים רק בשלב ההתחייבות לתת מתנה, ורשאית היתה האם לחזור בה ממנה". קל להווכח, שהנסיבות במקרה שלפנינו שונות תכלית שינוי מהנסיבות בפרשת בצר. למעשה הן קרובות במהותן המשפטית לסוגיית מעמדה של מתנת מניות בטרם רישום. (הדגשה שלי - נ.מ.). התחייבות לתת מתנה אם אין לראות במסמך שנחתם ע"י ס. י. ז"ל למינויו של ש. כ"בן ממשיך" כמתנה שהושלמה הרי שבודאי מדובר בהתחייבות לתת מתנה. ס. י. ז"ל והנתבעת בעצה אחת עמו מינו מבחינתם את ש. כבן ממשיך, נתנו התחייבות לכך בכתב אותה מסרו לועד האגודה אשר אכן אישר את היותו של ש. בן ממשיך, ש. שינה מצבו בכך שהכשיר את קומת הקרקע בבית שבמשק למגוריו עם משפחתו ואף השקיע כספים להבטחת מעמדו כתוצאה מההסכם מיום 7.9.04 גם שם נקבע כבן ממשיך. מהתחייבות ליתן מתנה רשאי המתחייב לחזור בו בתנאים הקבועים בס' 5 לחוק המתנה התשל"א-1971. הנתבעת לא הצביעה על עילה שבחוק המתירה לה לחזור מהתחייבותה ליתן מתנה. הנתבעת לא העלתה טענה בדבר התנהגות מחפירה מצד ש. ז"ל או התובעת, ש. ז"ל שינה מצבו לאחר שניתנה ההתחייבות ליתן מתנה, בכך שהשקיע כספים להכשיר דירה למגוריו עם משפחתו, ובכך ששילם למעלה מ- 50,000 דולר לאחיו מ. עפ"י ההסכם מיום 7.9.04, בינו לבין הנתבעת, ובנסיבות אלה אין הנתבעת רשאית לחזור בה מהסכמתה לקביעת ש. ז"ל (ועתה אלמנתו - התובעת) כ"בן ממשיך". עפ"י הגדרת "בן ממשיך" המצויין בהסכם התלת צדדי (ס' 20) - "בן ממשיך" הוא לרבות בן זוגו, משכך התובעת הינה אף היא בן ממשיך ועם פטירת ש. ז"ל נותרה היא להיות "בן ממשיך". יצויין כאן באשר לטענת נתבעת 3 ונתבעים 1 ו-2 לפיה התובעים זנחו טענתם בדבר היות התובעת "בן ממשיך", הרי שעיון בכתב התביעה ובסיכומי התובעת מעלה כי הטענה נטענה והיא שרירה וקיימת. (ס' 62 לסיכומים לפיו כל טענה שצויינה בכתב התביעה ממשיכה לעמוד, ס' 28, 29, 30, 45, ג', ד', ה'). זאת בצד טענותיהם הנוספות להעברת הזכויות בנחלה באופן מיידי לתובעת. הנתבעת מנועה מלחזור בה ממינוי ש. כבן ממשיך זאת ועוד: הנתבעת מנועה מכח עקרונות דיני המניעות, ההשתק ועקרון תום הלב לחזור בה ממינויו של ש. כבן ממשיך. במישור היחסים שבין ש. ז"ל לבין הנתבעת, התחייבות הנתבעת למינויו כ"בן ממשיך" תקפה, לענין זה ר' בע"מ 405/05 אברהם איזמן עו"ד נ' חדוה מחלב (מיום 2.8.06) וכן ע"א 1662/99 חיים נ' חיים פ"ד נו(6) 295. הנתבעת לא עשתה כל פעולה לשינוי מעמדו של ש. כ"בן ממשיך", זאת עד לשנה לאחר פטירתו שאז התובעת הפכה ל"בן ממשיך" בהיותה בת זוגו (ר' הגדרת "בן ממשיך" בתקנות האגודות השיתופיות ובהסכם התלת צדדי), רק אז ביקשה ביטול מינויו של ש. כ"בן ממשיך" ומינויו של הנתבע תחתיו כ"בן ממשיך", ואולם זאת ללא שהתובעת, בת זוגו של ש., היתה צד לבקשה זו וללא שידעה על פנייה זו אלא בדיעבד לאחר זמן. נוכח מינויו של ש. כבן ממשיך ע"י ס. י. ז"ל והנתבעת, נוכח הרשות שניתנה לש. ז"ל על ידה ועל ידי ס. המנוח לבנות דירתו בקומה הראשונה בבית אשר על הנחלה, וכן נוכח הבטחת הנתבעת לש. בהסכם מיום 7.9.04 בדבר היותו בן ממשיך והענקתה לו את הזכויות בבית לרבות בקומה השניה אף טרם פטירתה, וביצוע ההסכם על ידי ש. בשלמו סך של 50,000 דולר לאחיו מ. כפי שהוסכם בהסכם עם הנתבעת, נוכח כל אלה מנועה הנתבעת לטעון עתה שלש. ז"ל לא הוענקו כל זכויות עפ"י ההסכם מספטמבר 2004 - בנחלה. ר' בע"מ 445/05 איזמן נ' מחלב, הנ"ל. ור' פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן ע"א 1662/99 חיים נ' חיים הנ"ל עמ' 340. נוכח התחייבות הנתבעת כאמור הרי שביחסים בינה לבין ש. ז"ל ולאחר פטירתו ביחסים בינה לבין התובעת, מנועה היתה הנתבעת לחזור בה מהתחייבות זו. לענין זה ראה: עמ"ש (מרכז) 2070-09-07 עליזה תייר נ' שמעון כחלון (מיום 29.1.08). המסקנה היא כי - קביעתם של ס. י. ז"ל והנתבעת את ש. כבן ממשיך במסמך בכתב, הכרת המושב את ש. ז"ל כבן ממשיך דבר הניתן לראות הן מאישורו כ"בן ממשיך" ע"י ועד הנהלת המושב בשנת 1984 והן מתגובת ועד ההנהלה לבקשת הנתבעת לאחר פטירת ש. לרשום כ"בן ממשיך" את הנתבע, בציינם כי ש. ז"ל רשום כ"בן ממשיך" ושינוי הרישום איננו בסמכות הועד והפנה את הנתבעת לבית המשפט; הרשות שנתנו הנתבעת וס. י. ז"ל לש. ז"ל ולתובעת להשלים את בניית הקומה התחתונה בבית הנתבעת וס. י. ז"ל ולהכשירה למגוריהם ואכן התגוררו שם עשרות בשנים עם ילדיהם ועד היום; והאמור בהסכם מספטמבר 2004 אשר נכרת בין ש. ז"ל לבין הנתבעת הסכם אליו תהיה התייחסות להלן, נוכח כל אלה המסקנה היא כי ש. ז"ל אכן נקבע כ"בן ממשיך" ע"י ס. י. ז"ל והנתבעת, אושר ככזה ע"י ועד המושב. הנתבעת איננה רשאית לחזור בה מהתחייבות למינויו של ש. כבן ממשיך וכפועל יוצא מהיות התובעת בן ממשיך מכח היותה בת זוגו של ש, כן מנועה הנתבעת מכח עקרונות דיני המניעות ההשתק ותום הלב לחזור בה מההתחייבויות האמורות. על כן יש לאשר את ש. ז"ל ומכח היותה בת זוגו את התובעת כבן ממשיך ולרושמה במינהל ככזו. יצויין כי המינהל הודיע כי איננו מתערב בהליכים שבין הצדדים כאן, ויקבל כל הכרעה בענין זה. מעמדו של "בן ממשיך" "... הבן הממשיך", הלא הוא הבן שבונה את ביתו בחלקה א', ליד בית ההורים, מעבד עמם את המשק, ומצפה לכך שעם מותם בבוא היום יהיה הוא בעל המשק במקומם". (פרופ' אוטולנגי "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים", עיוני משפט ט' 469 (תשמ"ד), עמ' 489). ההליך של "בן ממשיך" מסדיר, את חברותו של הבן באגודה, מסיר מכשולים מרצון ההורים להעביר את זכויותיהם במשק אל הבן הממשיך, ומבטיח לבן כי האגודה לא תערים קשיים על דרך רכישת הזכויות. ע"א 2836/90 בצר נ' צלביץ פ"ד מו(5) 184. בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973 נקבע מיהו בן ממשיך מהיבט של הגדרתו כ"בן ממשיך" אולם לא נקבעו שם זכויות מהותיות או מעמד, לבד מהסדרת חברותו באגודה. ע"א 2386/90 בצר נ' צילביץ הנ"ל. ביחסים שבין ההורים לבן הממשיך נוצרת התחייבות ליתן מתנה מצד ההורים כלפי ה"בן הממשיך". היחסים שבין ה"בן הממשיך" והוריו לבין הגופים המישבים והאגודה נקבעים בנוהלים והסכמים. תמ"ש (ת"א) 23220/99 דנון נ' אשד (לא פורסם). תמ"ש (ת"א) 6280/02 מועלם נ' טובים (לא פורסם). חיים נועם עו"ד אגודות שיתופיות, הלכות ופסיקה עמ' 202. מעמדו של "בן ממשיך" מוסדר מבחינת זכויותיו המהותיות ומשמעותן בנוהלי מינהל מקרקעי ישראל ו/או בחוזים התלת צדדי או הדו צדדי או במסמכים ובהסכמים נפרדים. בהסכמים הרלוונטים לתביעה דנן אין מצויינים זכויות מהותיות של "הבן הממשיך". בנוהלי מינהל מקרקעי ישראל מצויין רק כי על אף קביעת "בן ממשיך" זכויות בר הרשות שבמשק נותרות לבר הרשות במלואן. עם זאת, מבחינה מעשית, ככלל נוהגים הגופים המיישבים, הסוכנות המינהל והאגודה (המושב) שלא לאשר מכירת זכויות בנחלה לצד ג', ושלא לבטל קביעת "בן ממשיך" והחלפתו באחר כל עוד קיים "בן ממשיך" שאושר. הגופים המיישבים מודעים לכך שקביעת "בן ממשיך" ע"י הוריו מהווה התחייבות ליתן מתנה, התחייבות בעלת תוקף משפטי ותוצאות משפטיות. מאחר שבעלי הזכויות הקנייניות בנחלה הם הגופים המיישבים או אחד מהם, (לעתים קרן קיימת לישראל ובמרבית המקרים מינהל מקרקעי ישראל), הרי שבידם הכח והסמכות לאשר העברת זכויות בר הרשות בנחלה לאחר או החלפת "בן ממשיך" או ביטול מינוי כ"בן ממשיך", ברם הם לא יעשו כן משנקבע "בן ממשיך" וללא הסכמתו אלא במקרים חריגים (כדוגמא ניתן לחשוב על מקרה בו בר הרשות זקוק לסידור מוסדי ואין דרך לממנו אלא ע"י מכירת זכויות בר הרשות) ואף נראה כי בכל מקרה תתבקש הכרעת בית המשפט. יודגש, כי אין ניתן לאכוף רישום התובעת כ"בן ממשיך" על נתבעת 3 הפועלת עפ"י כלליה ונוהליה, לרבות הדרישה שבעלי זכויות בר הרשות בנחלה ברצותם לקבוע "בן ממשיך" ינהגו עפ"י האמור בהסכם ובנוהלים, יחתמו על הטפסים המתאימים לאישור המבוקש וכן על כתבי התחייבות, עם זאת נתבעת 3 הביעה עמדתה כי איננה צד לסכסוך בין הצדדים, כי תקיים כל שיקבע בית המשפט בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי המינהל הרלבנטיים, כך שלא תהיה התנגדות מטעם נתבעת 3 לרישום התובעת כ"בן ממשיך" ובלבד שתמלא אחר נוהליה. צוואה ביום 29.6.99 חתמו המנוח ס. י. ז"ל והנתבעת על צוואה בה קובעים כי ש. הוא הבן שיקבל זכויות עודפות, הוא זה שינהל את הנחלה. אכן קיימים סעיפים נוספים בצוואה המדברים בבניית בית וחלוקה בין ש. לנתבע, זכויות בבית או במגרש הרחבה, אולם כחוט השני בצוואה הוא שש. הוא שינהל את הנחלה ולו יועברו 2/3 מהזכויות בנחלה ולנתבע 1/3. לא הובא בפני צו קיום צוואה זו. כמו-כן, הנתבע ואף לא התובעת אינם טוענים לזכויות עפ"י הצוואה. ההסכם מיום 7.9.2004 ביום 7.9.2004 חתמו הנתבעת וש. על הסכם בו מצויין כי ש. ז"ל נקבע כבן הממשיך של כל הנחלה. ההסכם מציין כי הצוואה אשר נחתמה ע"י ס. י. ז"ל והנתבעת בשנת 1999 היא המסמך הקובע את המצב המשפטי באשר לכלל היורשים, ובצוואה צוין כי הקומה השנייה בבניין שעל הנחלה ושאר הזכויות בנחלה למעט הקומה הראשונה בבית יתחלקו בין ש. והנתבע, באופן שש. יקבל 2/3 והנתבע 1/3. כן צוין שהנתבע יקבל חלקת אדמה בנחלה ויהיה זכאי לבנות ביתו עליה. עם זאת, בהסכם, על אף האמור שהצוואה קובעת את המצב המשפטי בין היורשים, חזרה הנתבעת מספר פעמים באופן מפורש על כך שכל הזכויות בנחלה יועברו ע"ש ש. בכל המוסדות והרשויות השונים, והובהר כי הנחלה תירשם ע"ש ש. כ"בן ממשיך". במבוא להסכם נאמר כי "ש. הוא הבן הממשיך של כל הנחלה" וכי "הצדדים מעוניינים להגיע להסכם זה ללא שינוי כלשהו בזכויותיו של ש. כיורש עפ"י צוואה זו ולהסדר של חלוקת הנחלה לילדיה של האם ולהסדרת היחסים ביניהם בקשר להיות הבן ש. כבן ממשיך של הנחלה"; בסעיף 4(ב) להסכם נאמר כי "האם מתחייבת לחתום על כל המסמכים הנדרשים להעברת כל הזכויות בנחלה ע"ש ש. בלבד בכל המוסדות והרשויות השונים"; בסעיף 5 להסכם נאמר כי "הנחלה תירשם ע"ש ש. כבן ממשיך ויהיה הבעלים והמחזיק של הנחלה כקבוע בהסכם זה"; ובסעיף 6 להסכם מובהר כי "זכויות הבנייה שיוענקו לפ. (הנתבע - נ.מ.) הינן בגדר זכויות בנייה למבנה בלבד ללא זכויות חכירה ו/או בעלות על חלקת הקרקע הצמודה למבנה." אמנם, ההסכם איננו מנוסח באופן בהיר. כך, למשל, בתחילת סעיף 5 להסכם נאמר כי "הנחלה תירשם ע"ש ש. כבן ממשיך", ובהמשכו נאמר כי ש. "יהיה הבעלים והמחזיק של הנחלה כקבוע בהסכם זה", מחד ניתן לאמר שאולי הכוונה היא שש. יקבל לידיו את זכויות בר הרשות במשק בסמוך לאחר חתימת ההסכם, מאידך אף פיסקה זו מפנה ל"קבוע בהסכם זה", ובהסכם נזכר חזור ושנה שהזכויות של ש. הן של בן ממשיך". ההתרשמות הברורה מקריאת ההסכם הינה כי כוונת הנתבעת וש. הייתה שש. יהיה הבן הממשיך ואלה הזכויות שיקבל בנחלה ובנוסף יקבל את כל הזכויות בקומה השניה אשר בבית הבנוי במשק. ראיה לכך שש., הנתבעת ובני משפחה נוספים כמו האח מ., התייחסו להסכם כתקף וככזה שיש ליישמו, ניתן למצוא בהתנהלות ש. ומ. בסמוך לאחר החתימה עליו: ביום 2.11.2004 חתם מ. על שני מסמכים המתייחסים להסכם, הראשון - "התחייבות בלתי חוזרת", בה מובעת הסכמתו לקבלת התשלום בסך 50,000 דולר מש., בתמורה לוויתורו על כל טענות ותביעות עתידיות ביחס למשק וביחס לרישום המשק והזכויות בו ע"ש ש., והשני - "נספח להתחייבות בלתי חוזרת של ע. ש.", בו נקבע כי בהתקיים תנאים מסוימים, המפורטים בגוף המסמך, יעביר ש. למ. או ליורשיו סכום נוסף של עד 5,000 $. מסמך זה נחתם גם ע"י ש. ז"ל (ראה נספחים 5 ו-5א לכתב התביעה). אם כן, כאמור, נראה כי הצדדים להסכם ובני המשפחה הנוספים המעורבים בו ראו את ההסכם כמעשי ומחייב. הנתבעים לא העלו כל טענה שההסכם נחתם שלא כדין, או שהנתבעת לא הבינה את תוכנו. הנתבעים לא התייחסו התייחסות רצינית להסכם, למשמעותו ולתוצאותיו. טענתם המרכזית בקשר להסכם הייתה כי הוא נגוע באי-חוקיות הואיל וביום 25.4.2007 ביטלה הנתבעת את הסכמתה כי ש. ז"ל יהא בן ממשיך ולפיכך ההסכם מיום 7.9.2004 הינו בטל ומבוטל, והואיל ולא ניתן צו קיום צוואה לעזבון המנוח ס. י. ז"ל לפיכך לא הוקנו לעזבונו ו/או למי מהצדדים להסכם כל זכויות במשק והם לא יכלו לעשות כל עסקה ו/או התחייבות ו/או הסכמה ו/או שינוי בהוראות הצוואה הנוגעות למשק; דין טענות אלו להידחות. בקשת הנתבעת מוועד המושב "לבטל חתימת בן ממשיך של ע. ש." אינה יכולה להפוך הסכם קודם בזמן, בדבר קביעתו כבן ממשיך, לבלתי חוקי, אלא לכל היותר לבטלו, ואף זאת רק בהתקיים התנאים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. אשר לצוואה - באופן עקרוני, אין באי-מתן צו קיום צוואה כדי לפגוע במינוי "בן ממשיך" או כדי לפגוע בהסכם ביחס למשק. בענייננו, המדובר במינוי בן ממשיך מינוי אשר הינו בעל תוקף במגבלותיו העומד בפני עצמו חרף קיום או אי קיום צוואה. יודגש כי זכויות בר רשות במשק אינן חלק מעזבון, כך נקבע בפסיקה וכך נקבע בהסכם הדו צדדי ובהסכם המשולש. אם כן, כאמור, ההסכם מיום 7.9.2004 אינו נגוע באי-חוקיות ועומד בתוקפו, ועל פיו חזרה הנתבעת ואישרה את היותו של ש. בן ממשיך. אכן בהסכם נאמר כי הזכויות בקומה השניה בבית שבמשק יועברו ע"ש ש.. ש. אכן הוכר כבן ממשיך וככזה יש להכיר בו אולם אין ניתן לכפות על המינהל, הבעלים של הנחלה, לרשום את הזכויות בבית על שם ש. רישום כזה יכול שיעשה עפ"י נוהלי המינהל. אכן פתוחה לכאורה בפני ש. ועתה בפני התובעת וילדיה יורשיו, האפשרות לתבוע את הנתבעת לתרופה עפ"י דיני החוזים בגין ההבטחה עפ"י ההסכם מיום 7.9.04 להעביר לש. זכויות בדירה בקומה השניה במקרה בו אין ניתן לממש זאת עקב עמדת המינהל. ע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי, פ"ד נד(4) 385. ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295. ע"מ 445/05 איזמן עו"ד נ' חדוה מחלב (מיום 2.8.06). העברת הזכויות במשק לנתבע ביום 25.4.2007 פנתה הנתבעת בכתב לוועד המושב וביקשה "לבטל חתימת בן ממשיך של ע. ש. מאחר והנ"ל נפטר. ולרשום תחת זאת את ע. פ... " (ראה נספח 7 לכתב התביעה המתוקן). וועד המושב השיב לבקשה בשלילה מן הטעם ש"אין סמכות משפטית לדון בהעברת הזכויות למר פ. לפי ייעוץ משפטי הנושא של העברת הזכויות אמור להידון בבי"מ לענייני משפחה" (ראה נספח 8 לכתב התביעה המתוקן). בהמשך אף עלה הנושא לדיון בישיבת ועד ההנהלה של המושב מיום 31.1.2009, ובפרוטוקול הדיון נאמר כי "הוחלט שהנושא יטופל אך ורק בבית משפט בעניני משפחה" (ראה נספח 10 לכתב התביעה המתוקן). הנה כי כן, הנתבעת היא שפנתה לוועד האגודה בבקשה "לבטל" את מינויו של ש. ז"ל כבן ממשיך ולרשום את הנתבע תחתיו. בחירתה לנסח את הבקשה דווקא באופן זה, ולא כבקשה פשוטה לרישום הנתבע כבן ממשיך, מורה בבירור על תפיסתה את ההסכמות הקודמות עם ש. ז"ל, בדבר מינויו כ"בן ממשיך" - כמחייבות. בהתאם לזאת, ונוכח כך שש. ז"ל היה רשום באגודה כבן ממשיך, אף עמדת ועד האגודה הייתה כי אין בסמכותו לאשר את העברת הזכויות במשק לידי הנתבע וכי יש להעביר את העניין לטיפולו של בית משפט זה. ועם זאת, ועל אף האמור, לא חלפו יומיים מאז הדיון בישיבת הועד, וכבר חתם מזכיר המושב ובן-דודו של הנתבע, מר א. ע., על טופס "בקשה להעברת זכויות במגזר החקלאי" שהגישה הנתבעת למנהל מקרקעי ישראל; חתימה המבטאת את הסכמת האגודה להעברת הזכויות במשק מהנתבעת לנתבע, ומאשרת אותה (ראה נספח 11 לכתב התביעה המתוקן). ביום 23.3.2009 אישר מנהל מקרקעי ישראל את ההעברה וזכויות בר הרשות במשק נרשמו ע"ש הנתבע. התובעים טוענים כי חתימתו של מזכיר המושב על טופס הבקשה להעברת הזכויות הייתה מנוגדת להחלטת וועד המושב וניתנה בחוסר תום לב ומתוך חריגה מסמכות, ומשכך אין לה כל תוקף חוקי. כן, לטענתם, בהתאם לנהלים, הייתה אמורה הבקשה להעברת הזכויות להיחתם הן על-ידי יו"ר הוועד והן על-ידי אחד ממורשי החתימה האחרים, אך היא נחתמה ע"י מזכיר הוועד בלבד והוגשה באופן בלתי תקין. אכן, עיון במסמכים שהגישו התובעים לתמיכה בטענותיהם מעלה כי העברת הזכויות במשק ע"ש הנתבע נעשתה באופן שהינו, בלשון המעטה, לא תקין. במכתבו לוועד ההנהלה של המושב מיום 24.9.2009, מתייחס המפקח האזורי, מר יוסף בן חמו, לחתימת מזכיר האגודה על בקשת הנתבעת להעברת הזכויות במשק ע"ש הנתבע, ואומר כי: "יש לקוות כי טעותו של המזכיר נעשתה בתום לב, ולא תשנה בעתיד. מזכיר האגודה כפוף להחלטות ועד ההנהלה, ואינו יכול לפעול בניגוד להחלטות הועד". כן מביע המפקח עמדתו, לפיה על ועד האגודה לקיים את ההחלטה מיום 31.1.2009 - קרי, להשאיר את עניין העברת הזכויות במשק לטיפולו של בית המשפט - ואף לפנות למנהל מקרקעי ישראל להקפאת האישור שנחתם ע"י המזכיר עד להחלטת בית המשפט לעניני משפחה (ראה נספח 12 לתצהיר עדותה הראשי של התובעת); במכתב אחר, מיום 29.9.2009, מבקש ב"כ המושב, עו"ד אמיר רנן, ממנהל מקרקעי ישראל, להימנע מלעשות כל שימוש בבקשת הנתבעת "למנות את בנה פ. כבן ממשיך" עד להכרעה של ביהמ"ש, ומציין כי "לנוכח העובדה ששאלת הזכות להחזיק במשק נתונה במחלוקת בין בני משפחת ע., לא היה מקום לחתום על מסמך זה והיה על המושב להעביר את המחלוקת לבירור משפטי בין הטוענים לזכויות." (ראה נספח 13 לתצהיר עדותה הראשי של התובעת). ועוד, מפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של המושב מיום 26.10.2008 עולה כי, "אישור וחתימה על מסמכי תאגיד / האגודה" מחייבים חתימת אחד משני חברי הועד מורשי החתימה - ח. י. וא. ע., בנוסף לחתימת יו"ר האגודה, ס. ב. (ראה נספח 12 לכתב התביעה המתוקן). אם כן, וכעולה מן האמור לעיל, זכויות בר הרשות במשק לא היו אמורות לעבור ע"ש הנתבע טרם בירור הסכסוך המשפחתי בבית משפט זה; כך הוחלט ע"י ועד האגודה וכך התבקש מן המצב המשפטי שהיה קיים באותה עת - רישומו של ש. ז"ל כבן ממשיך בפנקסי האגודה. העברת הזכויות, באמצעות טופס שנחתם ע"י מזכיר האגודה, נעשתה בדרך של מחטף ושלא כדין, ויש לבטלה. אמנם, כפי שנטען בתגובת הנתבע 3 - מנהל מקרקעי ישראל, יש בסמכותו לבצע העברת זכויות במשק גם ללא הסכמת האגודה, זאת מכוח הוראת סעיף 26 להסכם המשבצת, המסמיכה את המנהל לפעול באופן עצמאי במקרים בהם "הסכמת האגודה מותנית בדרישת תשלום לאגודה ו/או במקרים חריגים, על פי שיקול דעתו הבלעדי". ברם, נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות הכשרת העברת רישום הזכויות במנהל מכוח הוראות סעיף האמור, שהרי הבקשה להעברת הזכויות במשק ע"ש הנתבע נחזתה להיות חתומה כדין ע"י האגודה, ולפיכך לא היה המנהל מודע כלל לבעייתיות שמעוררת הבקשה ולא הפעיל כל שיקול דעת מיוחד ולא התיחס לענין כאל מקרה חריג כשהחליט לאשר אותה ולבצע את העברת הזכויות. כמו כן, כמפורט לעיל, הנתבעת היתה מנועה מלהעביר את זכויותיה כברת רשות לנתבע לאחר שמינתה את ש. ז"ל כבן ממשיך ולאחר חתימת ההסכם מיום 7.9.04 עמו, וכפי שצויין התובעת הינה "בן ממשיך" לאחר פטירת בעלה ש. ז"ל. סיכומם של דברים: התנהלות המנוח ס. י. ז"ל והנתבעת, החל ב- 1984 שאז קבעו את ש. כבן ממשיך וביקשו מהמושב להמשיך לטפל בענין ולאורך שנים רבות מאז, מצביעה באופן ברור ועקבי על רצונם וכוונתם והתחייבותם כי ש. ז"ל יהיה הבן הממשיך של המשק. הנתבעת התחייבה, בנוסף, בהסכם כי ש. היה בן ממשיך. לאחר פטירת ש. ז"ל הפכה אלמנתו, התובעת, להיות "בן ממשיך" במשק. ההתחייבויות הנ"ל הינן התחייבויות לתת מתנה, לא התמלאו תנאים לחזרה מההתחייבויות והן תקפות. העברת הזכויות כבר רשות במשק לידי הנתבע נעשתה שלא כדין. לפיכך, ולאור המסקנה שהעברת הזכויות במשק ע"ש הנתבע נעשתה שלא כדין, ונוכח קביעת ש. ז"ל כבן ממשיך ולאחר פטירתו - בת זוגו התובעת, אני מורה לאגודה ולמנהל מקרקעי ישראל לבטל העברת הזכויות לנתבע ומורה להחזיר את הרישום של זכויות בר הרשות במשק ע"ש הנתבעת. אני קובעת כי התובעת הינה "בן ממשיך" ויש לרושמה ככזו במינהל מקרקעי ישראל. הנתבעים ישאו בהוצאות ובשכ"ט בגין תביעה זו בסך של 10,000 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. הותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וללא פרטים מזהים. העברת זכויותללא תמורהמושבים נחלות ומשקים