העובדות: המדובר בתביעה אשר במסגרתה מתבקש ביהמ"ש להורות לרשם המקרקעין לרשום את הזכויות בדירה ברח' רוקח 23 קרית מוצקין הידועה כגוש 10429 חלקה 140/3 (להלן: הדירה) על שם תובע מס' 1 בלבד. טיעוני התובעים: לפי צו ירושה וצו קיום צוואה ירשו התובעים סכום כסף ודירת מגורים אשר נרשמה על שמם בפנקסי המקרקעין ביום 13.2.00. בהסכם חלוקת נכסי עזבון, אשר נערך בין התובעים ביום 28.12.99, סוכם, בין היתר, כי תובע מס' 1 ירכוש את חלקה של התובעת מס' 2. מאחר והתובעים סברו תחילה כי מדובר בעיסקה במקרקעין, פנו לאגף מיסוי מקרקעין, דיווחו על העיסקה, והתובע שילם סך של 1,243 ש”ח, מס רכישה. לאחר שבדקו ונוכחו לטענתם כי אין מדובר במכירה, פנו למשרד למיסוי מקרקעין בבקשה לבטל את העיסקה ולהשיב את הסכום אשר שולם ע"ח מס רכישה. במכתב תשובה מאשר המשרד למיסוי מקרקעין את ביטול העיסקה, תוך שהוא מציין כי הסכם חלוקת העיזבון דנן נופל לגדרו של סעיף 5 (ג) (4) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), הקובע כי חלוקה כאמור איננה מהווה מכירה ע"פ חוק. התובע פנה ללשכת רישום מקרקעין בבקשה לרישום ונענה כי כל פעולה בין היורשים לאחר רישום צווי הירושה תיחשב כעיסקה ולכן עליו להמציא את האישורים הרלוונטיים או צו מתאים מביהמ"ש המוסמך. טיעוני המשיבים: יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. לטענת הנתבעים לאחר שכבר ניתן צו ירושה והעזבון נרשם על שמות היורשים בחלקים בלתי מסוימים, כל העברת זכויות במקרקעין בין יורש אחד ליורש אחר דינה כדין כל עיסקה אחרת במקרקעין. בתיקון 50 לחוק שונה סעיף 5 (ג) (4) הקובע כי הסעד המבוקש אינו נחשב כעיסקה אולם התיקון נכנס לתוקפו ביום 07/11/2001 בעוד שהדירה נרשמה על שם התובעים ביום 13/02/2000. מאחר והירושה נרשמה לפני מועד תחולת הסעיף, תיקון הרישום המבוקש אינו נופל לגדר סעיף 5 (ג) (4) הנ"ל, אלא לגדר סעיף 5 (ג) (1) לחוק עפ"י ההסדר הקודם, אשר לפיו מדובר בעיסקה. סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 קובע כי עניין בעלות במקרקעין אינו מסור לסמכות בית משפט שלום. דיון ומסקנות: שאלה מקדמית אשר יש לבחון היא האם מדובר בעיסקה במקרקעין או לאו, מהתשובה לשאלה זו תיגזר התשובה לשאלת הסמכות העניינית. סעיף 4 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק) קובע כי העברת זכות במקרקעין, בדרך של הורשה, אינה נחשבת למכירה. לפיס סעיף 5 (ג) (4) "... חלוקת נכסי עזבון בין יורשים, לא יראהו כמכירה, ובלבד שאם במסגרת החלוקה ניתנה תמורה בכסף, או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העזבון, יראו את חלק העזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר; לענין זה, "חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים"-החלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים לאחר ההורשה, בין אם נעשתה לפני רישום צו ירושה או צו קיום צוואה, כמשמעותם בחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ובין אם נעשתה לאחר רישום כאמור". תיקון מס' 50 לחוק אשר נכנס לתוקפו החל מיום 07/11/2001 שינה את ההלכה אשר היתה נהוגה וכיום הליך ההורשה מסתיים רק לאחר החלוקה הראשונה של נכסי העזבון בין היורשים. כלומר אין לראות ברישום זכויות היורשים בפנקסי המקרקעין את סיום הליך ההורשה ובלבד שמדובר בחלקה ראשונה של ההורשה. לפני תיקון מס' 50, אם לאחר שנרשמו הזכויות על שם היורשים השונים בפנקס המקרקעין, החליטו היורשים לחלק מחדש את העזבון ביניהם, אזי הליך ההורשה הסתיים והחלוקה מחדש היוותה עיסקה במקרקעין. במקרה דנון, ביום 13/02/2000 נרשמו זכויות היורשים בפנקסי המקרקעין. הסכם חלוקת הרכוש בין היורשים נערך ביום 28/12/1999. שטר המכר נחתם ביום 12/07/2000. כלומר החלוקה הראשונה של נכסי העזבון, נערכה לפני כניסתו לתוקף של תיקון מס' 50 לחוק ולפיכך מדובר בעיסקה במקרקעין. לעניין שאלת הסמכות העניינית: סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי משפט קובע כי סמכותו של בית המשפט השלום בענייני מקרקעין היא לדון בתביעות הנוגעות לחזקה, שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם. בכל הנושאים השיוריים האחרים, הנוגעים למקרקעין, הסמכות היא לבית המשפט המחוזי. במקרה דנן הסעד המבוקש הוא צו עשה בתביעה אחרת הנוגעת למקרקעין ולפיכך הסמכות היא לבית המשפט המחוזי ולשם יועבר התיק. ירושהצו ירושההעברת זכויותצווים