לפניי תביעה בעניין זכויות במשק .... במושב ..... (להלן: "המשק"). רקע עובדתי והליכים 1. הזכויות במשק נשוא המחלוקת רשומות ע"ש מר ...... ז"ל. מר .... היה נשוי לגב' .....ז"ל. לבני הזוג שמונה ילדים. המנוחה ....ז"ל נפטרה ביום 27.1.1994. עם פטירתה נותרו הזכויות במשק רשומות ע"ש בעלה. מר..... נפטר ביום 1.10.2002. הותיר אחריו צוואה מיום 11.5.1998, בה ציווה את מלוא הזכויות במשק לנכדו ....., הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). ביום 16.2.2003 ניתן צו קיום צוואה. 2. לתביעה שלפניי קדמה תביעה של התובעים מיום 17.3.2003 (תמ"ש 6230/05) בה ביקשו התובעים להצהיר, בין היתר, כי מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג מחצית הזכויות במשק שייכות להם כיורשים של אמם גב' .......ז"ל. תביעה זו נדחתה לאחר שהובהר ע"י הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל כי בהתאם לסעיף 20(ה)(1) לחוזה המשולש, ככל שהיו למנוחה ......זכויות במשק, הם עברו לבעלה המנוח עם פטירתה (החלטת כב' השופט ד' טפרברג מיום 2.5.2007). 3. ביום 19.1.2007 הוגשה התביעה שבכותרת, בה מבקשים התובעים פינוי הנתבע מהמשק, חיובו בדמי שימוש ראויים, וחלוקת המשק על פי הוראות סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. התביעה התבססה על הטענה כי חרף האמור בצוואה הנתבע מחזיק במשק שלא כדין שכן בהתאם להוראות "ההסכם המשולש" המנוח לא יכול היה לצוות את זכויותיו במשק לנתבע או לכל אדם אחר והמשק כלל אינו מהווה חלק מעיזבון המנוח. 4. במהלך בירור התובענה שלפניי, בהחלטה מיום 13.5.2009 קבע כב' השופט ד' טפרברג כדלקמן: "לא הוכח עד היום כי הנתבע מונה כבן ממשיך וכל מסמך שיש בו כדי להעיד על היותו בן ממשיך לא הוצג, למרות כל ההזדמנויות שניתנו. המנוח היה בר רשות במשק ועל זכויותיו חל החוזה המשולש כפי שהוצג על ידי מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. על פי חוזה זה, נקבע מפורשות כי באם לא מונה בן ממשיך על הזכויות במשק - כי אז יועברו הזכויות בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965. מאחר וסעיף 114 קובע כי יש בראש ובראשונה לברר מיהו היורש אשר יוכל לנהל את המשק, ואשר יוכל לפצות את שאר היורשים, בהתאם לזכויותיהם על פי שווי המשק, הרי שיש מקום למנות שמאי אשר יקבע בחוות דעתו מהו שווי המשק לצורך מכירתו לצד ג' ובאם אחד מהיורשים מבקש את הזכות להחזיק ולנהל את המשק הרי שניתן יהיה לברר כבר מה שווי וגובה הפיצוי אותו הוא חב לשלם לשאר היורשים". לצורך הערכת שווי המשק, מינה כב' השופט ד' טפרברג את מר נח דרור ממשרד ד. בייער. חוות דעת שמאית של מר נח דרור הוגשה ביום 22.8.2010. 5. בהמשך, ביום 17.3.2011, ביקש הנתבע לתקן את כתב ההגנה, לאחר שביום 20.3.2009 נחתם הסכם משבצת דו צדדי (הסכם שהסוכנות היהודית אינה צד לו) המתיר, לטענת הנתבע, העברת זכויות שימוש במשק באמצעות צוואה. בהחלטה מיום 26.4.2012 התרתי תיקון כתב ההגנה. 6. ביום 18.4.2013 התקיים דיון בתובענה, במעמד ב"כ הצדדים לרבות ב"כ הסוכנות היהודית וב"כ מינהל מקרקעי ישראל. בתום הדיון הוסכם על הצדדים כי המחלוקות ביניהם הן מחלוקות משפטיות, ועל כן הוסכם כי התובענה תוכרע ללא הוכחות, ולאחר שהצדדים יגישו סיכומים בכתב. טענות התובעים 7. לטענת התובעים, העברת הזכויות במשק במקרה דנן מוסדרת על ידי "ההסכם המשולש", שעמד בתוקף במועד פטירתו של המנוח. לשיטתם, המועד הקובע לבחינת חלוקתן של זכויות המנוח במשק הוא מועד פטירתו, קרי בתקופה בה הוסדרו הזכויות באמצעות "ההסכם המשולש". להסכם הדו צדדי שנחתם ביום 26.3.2009 אין, טענת התובעים, תחולה למפרע. לטענת התובעים, על-פי "ההסכם המשולש", המשק אינו חלק מעזבונו של המנוח ובהתאמה זכויות המנוח במשק אינן ניתנות להורשה בצוואה. על-פי "ההסכם המשולש", יש לחלק את הזכויות במשק ב יורשי המנוח על פי דין, בהתאם לסעיף 20 להסכם המפנה לסעיף 114 לחוק הירושה. התובעים מדגישים כי כבר בהחלטת כב' השופט טפרברג מיום 13.5.2009 נקבע כי על זכויות המנוח חל "ההסכם המשולש" והחלטה זו היא בבחינת מעשה בית דין. לעמדת התובעים, העובדה כי הזכויות במשק טרם חולקו ליורשי המנוח, אין בה כדי לשנות את המצב המשפטי שנבחן לפי ההסכם שהיה בתוקף במועד הפטירה ואין בה כדי להקנות לנתבע זכויות בדיעבד. לשיטתם, להסכם הדו-צדדי תחולה פרוספרקטיבית בלבד, שכן תחולה רטרוסקפטיבית עשויה לפגוע קשות במי שהסתמך על "ההסכם המשולש". נטען כי ההתנהלות בין הצדדים החלה עוד בשנת 2005 והכל מתוך הסתמכות על ההסכם המשולש. 8. לטענת התובעים, בהתאם להוראות "ההסכם המשולש", המנוח לא יכול היה לצוות את המשק לנתבע. נטען כי להוראות צוואה בעניין משק חקלאי אין כל נפקות כאשר חל "ההסכם המשולש". מאחר שלא מונה "בן ממשיך" הזכויות במשק מועברות בהתאם לסעיף 20(ה) ל"הסכם המשולש" המפנה לסעיף 114 לחוק הירושה. לטענת התובעים, בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה, ומאחר ש"ההסכם המשולש" קובע מפורשות כי לא ניתן להוריש בצוואה את זכויות המנוח, יש לחלק את זכויות המנוח במשק ליורשיו על פי דין. טענות הנתבע 9. הנתבע מפנה לשורה של פסקי דין, בהם נפסק כי הפרשנות הראויה להוראת סעיף 114 לחוק הירושה היא שניתן לקבוע, או למצער לבקש, בצוואה את זהותו של יורש המשק, ובה בעת הזוכה על פי הצוואה אינו חייב לפצות את היורשים על פי דין שלא נקבעו כיורשים בצוואה. נטען כי אפילו רואים במשק נכס חוץ עזבוני, ניתן לקבוע את "המוטב" של המשק במסגרת צוואה. כן נטען כי ההוראה בסעיף 114 המתייחסת להענקת פיצוי רלוונטית רק מקום שבו אי חלוקת המשק גורמת לאחד היורשים לזכות ביותר מחלקו הראוי, אך אינה רלוונטית מקום שבו יש רק יורש אחד על פי הצוואה. הנתבע גם מפנה לכך שעמדת מינהל מקרקעי ישראל, כפי שהובאה בפני בית המשפט, היא שיש לכבד צוואה שבה נרשם יורש של משק חקלאי. אשר על כן, לשיטת הנתבע השאלה האם יש תחולה רטרואקטיבית להסכם הדו צדדי הינה עקרה. זאת משום שגם על פי "ההסכם המשולש ניתן לצוות בצוואה למי תימסרנה הזכויות במשק ובהתאם לצוואת המנוח, הנתבע זכאי להירשם כמחזיק זכויות השימוש במשק. עמדת מינהל מקרקעי ישראל 10. בכתב ההגנה (24.2.2008) הודיע המינהל כי "לאור העובדה כי המשק אינו חלק מעזבונו של המנוח, מסכים המינהל כי יש לפעול ע"פ האמור בסעיף 114 לחוק הירושה". עמדה מפורטת יותר הציג המינהל בתגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה (מיום 21.12.2011). כך נכתב שם: "...אם הותיר אחריו המנוח .......צוואה שקוימה כדין, ניתן לפעול על פיה, אם אין בה כדי לגרום למסירת הזכויות במשק ליותר מאדם אחד ובן זוגו. אם ישנם כמה יורשים על פי הצוואה המקוימת, הרי שעל בית המשפט להכריע מי מביניהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק (כך על פי סעיף 19(ג)(4) לחוזה הדו-צדדי, וסעיף 114 לחוק הירושה). ... יודגש כי על מנת להכנס בגידרו של חוק הירושה, יש להיות תחילה יורש על פי צוואה מקויימת או צו ירושה, ומכאן עולה כי אם הותיר אחריו המנוח צוואה הרי שיש לפעול על פיה בכפוף לאמור לעיל". ב"כ המינהל, עו"ד עינב מנצור, הוסיפה והבהירה את עמדת המינהל בדיון לפניי ביום 18.4.2013, בדברים הבאים: "אני מפנה לסעיף 20ה' (1) לחוזה התלת-צדדי, שאם אין בן ממשיך, יועברו כל הזכויות בנחלה לפי העקרונות בסעיף 114 לחוק הירושה. על מנת להיכנס לגדרו של אותו סעיף, יש להיות יורש על פי חוק... כשאומרים שהמשק אינו חלק מעיזבון, מתכוונים שלא כל דיני הירושה חלים על המשק. עדיין למינהל ולסוכנות צריכה להיות שליטה מסוימת מי יתגורר במשק, יש שוני בין המגזר החקלאי ובין המגזר העירוני.... ההסתייגות שהמשק אינו חלק מהעיזבון נוגעת לעניינים אחרים, למשל העובדה שבן זוג יורש את המנוח ובמקרה הזה לא חלים דיני הירושה הרגילים. בן ממשיך למשל, אם יש כמה יורשים אנחנו לא רוצים שהמשק יפוצל. ... עמדתנו היא שבנסיבות המקיימות בהן הנתבע 1 הוא הזוכה על פי הצוואה, גם מכוח סעיף 114 לחוק הירושה וסעיף 20ה' להסכם המשולש, הנתבע 1 הוא היורש של המשק וזכאי להירשם כבעל הזכויות במשק. לשיטתנו, אין חשיבות בנסיבות המקרה, לשאלה האם ההסכם הדו צדדי חל על הגדרת הזכויות במשק הנדון, שכן כך או אחרת, הנתבע 1 זכאי להירשם כבעל הזכויות במשק". עמדת הסוכנות היהודית 11. בדיון ביום 18.4.2013 הוצגה גם עמדת הסוכנות היהודית, כדלהלן: "... יורש נקבע על פי חוק, אם בצו ירושה, ואם בצו קיום צוואה. במקרה הזה, יש יורש אחד, הוא צריך להגיע עם צו קיום צוואה, והזכויות מועברות על שמו. מקרה שיש כמה יורשים על פי צוואה, נכנס סעיף 114 והם צריכים להודיע לנו מי יירשם כבעל הזכויות, או שיימכר המשק לבן אדם אחד והזכויות יירשמו על שמו... מבחינת הסוכנות היהודית, הסוכנות בוחנת מיהו היורש, וכאשר נמסר לה מיהו היורש, בין מכוח צוואה ובין אם מכוח ירושה על פי דין, ואליו מעבירים את הזכויות, בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה. אנחנו לא מכירים בשני מסלולים של התנגשות בין צוואה לבין ירושה על פי דין, ואנו מכבדים את רצונו של בעל הזכויות המקורי של המשק. בנסיבות המקרה דנן, כשהמנוח רשם בצוואתו שהוא מוריש את זכויותיו לנכד ....., אנו היינו מעבירים לנכד את הזכויות". דיון והכרעה 12. לאחר ששמעתי את עמדות הצדדים ועיינתי בחומר שהובא לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. אין חולק כי המשק שייך למשבצת הקרקע אותה שוכרת אגודת המושב ..... וכי למנוח היו זכויות בר רשות במשק. אין גם חולק כי עד מרץ 2009 היו זכויות בני הרשות במושב ..... מוסדרות ב"הסכם משולש" בין מינהל מקרקעי ישראל לבין הסוכנות היהודית לבין מושב פדויים. "ההסכם המשולש" הסדיר, בסעיף 20ה', את העברת הזכויות במשק במקרה של פטירת חבר האגודה או המתיישב, באופן הבא: "במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על-פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין. (1) במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המישבת. באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965". סעיף 114 לחוק הירושה, אליו מפנה "ההסכם המשולש" קובע כדלהלן: "(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר-קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון. (ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית-המשפט לפי הנסיבות. (ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים. (ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור". 13. אין גם חולק כי בתאריך 26.3.2009 נחתם חוזה שכירות דו-צדדי בין המינהל לאגודת מושב ....., ביחס למשבצת המושב לרבות משק ...... החוזה הדו-צדדי בא במקום "החוזה המשולש", עקב סיום תפקידה של הסוכנות היהודית כגורם מיישב. העברת הזכויות במקרה של פטירת חבר אגודה מוסדרות בסעיף 19ג להסכם הדו-צדדי באופן הבא: "במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש במשק שבשימושו המהווה נחלה...: (1) נפטר אחר מיחידי בני זוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן -המנוח) והניח אחריו בן זוג, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג. 2) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח ילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש לו במשק לילד האמור, בתנאי שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק. (3) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש לו שבמשק רק לאחד מביניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק.... (4) כל אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן-זוגו האמורים בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן זוגו". 14. כפי שנפסק לא פעם, נקודת המוצא היא כי מתיישב, בר רשות, רשאי להוריש את זכויות למי שיחפוץ, אלא אם כן הוגבלה האפשרות או נשללה בהסכם המסדיר את זכויותיו (ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477; ר' גם ע"מ (תל-אביב-יפו) 1195/04 א' ל' נ' יורשי המנוחה ש' ל' ז"ל (ניתן ביום 28.4.2008) והאסמכתאות המובאות שם). נקודת מוצא זו, המושתתת גם על העיקרון בדבר כיבוד רצון המת, כפופה כאמור לבחינת השאלה האם האפשרות להורות למי יועברו הזכויות אחר הפטירה של המתיישב הוגבלה או נשללה בהסכם הרשיון. בהתאם לכך, נפסק בין היתר בפסק הדין אליהם מפנה ב"כ התובע, כי זכויות בר רשות אינן ניתנות להעברה או הורשה רק אם הסכם הרשיון אסר זאת (ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פ"ד נ(3) 868; ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פ"ד מג(1) 397 (שם נפסק כי כאשר העברת הזכות כפופה להסכמת האגודה, אפשרות ההורשה מוגבלת לתנאי העבירות של הזכות); ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477 (שם נפסק כי זכותו של בר-רשות, היא בנסיבות הנתונות זכות עבירה, הן בחיים והן מחמת מיתה, ובלבד שבאה הסכמת הסוכנות); ע"א 566/89 שטיין נ' סופר, פ"ד מז(4) 167 (שם נפסק כי "בעקרון זכות ההחזקה במשק יכול שתהיה ניתנת להורשה, אלא אם כן זכות זו נשללת מראש בהסכם ההתקשרות" (פסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט ד' לוין). 15. האם "ההסכם המשולש" - שהסדיר את הזכויות במושב.... - שולל מחבר אגודה את האפשרות להורות בצוואה למי יועברו הזכויות במשק לאחר פטירתו? בשורה של פסקי דין נדונה בשנים האחרונות שאלת היחס והזיקה בין הוראות צוואה הקובעות יורש יחיד שיקבל זכויות בנחלה של הוריו (או סביו) לבין הוראת סעיף 20ה'(1) ל"הסכם המשולש" והוראות סעיף 114 לחוק הירושה. בע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פ"ד נט(3) 337, כתב כב' השופט א' רובינשטיין את הדברים הבאים: "אכן, מעמד המנוח בנחלה היה של "בר רשות", ו"לאגודה המיישבת ולחבריה המתיישבים אין עוד ממה שניתן להם בהסכם המשולש" (ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי הנזכר בעמ' 872), דבר שיש להטעימו, כדי להסיר ספק ככל שהוא קיים. אך המערערים לא הצביעו על הוראה בצוואה הסותרת את תנאי ההסכם, ולפיכך אין סיבה לבטלה. על פניו, ההסכם קובע בסעיף 20(ה)(1) כי במקרה של פטירת חבר בישוב יועברו זכויותיו, בהעדר בן/בת זוג, לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ואושר על ידי הסוכנות. באין בן ממשיך כזה, יועברו הזכויות לפי ס' 114 לחוק הירושה. הצוואה דנא מורה למי מבקש המנוח להעביר את זכויותיו וחובותיו בנחלה, ובכל מקרה פשיטא שלא יכול היה להעביר יותר ממה שהיה לו בה... רצון המנוח - כפי שציין בית המשפט קמא - היה לראות את המשיב כבן ממשיך. אף אילולא היה כן, סעיף 20ה(1) סיפא להסכם המשולש קובע, כי "באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965", אין להסיק מההפניה לסעיף זה כי קמה להם למערערים זכות לפיצוי כלשהו מן המשיב. הסעיף מתייחס להענקת פיצוי אך ורק מקום בו אי חלוקת המשק החקלאי גורמת לאחד מהיורשים לזכות ביותר מחלקו הראוי בעיזבון, אך אינו רלבנטי לנידון דידן, מקום בו יש רק יורש אחד על פי צוואה ...". מן הראוי להזכיר בהקשר זה גם את ע"מ (ירושלים) 609/10. באותה פרשה הורה בית המשפט לענייני משפחה לחלק זכויות במשק בין אחים (לפי יחס של 25%-75%) בהתאם לעקרונות סעיף 114 לחוק הירושה ולא על פי הוראות הצוואה שהותירה אחריה המנוחה. בית המשפט המחוזי ציין במאמר מוסגר כי "נדמה שקביעתו של בית משפט קמא בפסק הדין החלקי כי המנוחה לא הייתה יכולה לצוות על אופן העברת זכויותיה (האישיות) במשק לילדיה חרף העובדה שלא היה בהוראותיה כדי לסתור את הוראות ההסכם המשולש, גם היא בעייתית ואף הובילה את בית המשפט לחרוג מרצון המנוחה בצוואה" (סעיף 13 לפסק דינו של כב' השופט דוד מינץ, ניתן ביום 28.6.2010). 16. מקרה זהה למקרה שלפניי נדון בפני כב' השופט ס' ג'יוסי בת"ע נצ' (1180/08 א.ד. נ' א.ד. (ניתן ביום 20.2.2011). גם באותו מקרה בעל הזכויות בר רשות במשק שמוסדר ב"הסכם משולש" ערך צוואה בה ציווה את המשק לנכדו. כב' השופט ג'יוסי פסק כי יש לקרוא את סעיף 114 לחוק הירושה ביחד עם סעיף 2 לחוק הירושה, כך שככל שקיימת צוואה, המונח "יורש" בסעיף 114 ייקבע על פיה. משכך, מקום בו אימץ הסכם המשבצת את ההסדר שבסעיף 114, יש ליישמו כמתחייב על פי הוראות חוק הירושה ולהקנות את הזכויות ל"יורש" על פי הצוואה. ובמקרה דומה שנדון בפני כב' השופט ד' טפרברג נפסק כי "הפרשנות הראויה להוראות סעיף 114 לחוק הירושה ברוח הוראות ההסכם המשולש, היא שניתן לקבוע, או למצער לבקש, בצוואה את זהותו של יורש המשק, ובה בעת הזוכה על פי הצואה אינו חייב לפצות את היורשים על פי דין שלא נקבעו כיורשים בצוואה" (ת"ע (י-ם) 4338-01-11 ב.א. נ' צ.ח. (ניתן ביום 23.11.2011); ר' גם תמ"ש (נצרת) 30911-11-11 (ניתן ביום 11.12.2011). את מסקנתו מבסס כב' השופט טפרברג על כך שגם אם המשק הוא נכס חוץ עזבוני, הדבר אינו מפקיע את האפשרות לקבוע את היורש במסגרת הצוואה, בדומה לקביעת מוטב של קופת גמל במסגרת הצוואה. באופן זה, וכל עוד ההסכם המשולש אינו שולל מפורשות את האפשרות של קביעת היורש באמצעות צוואה, ניתן לקבוע את זהות היורש באמצעות צוואה. 17. גם לטעמי, פרשנות ראויה של סעיף 20ה'(1) ל"הסכם המשולש" וסעיף 114 לחוק הירושה מובילה למסקנה כי בר רשות במשק רשאי לקבוע בצוואה את זהותו של יורש המשק ואותו יורש/זוכה על פי הצוואה אינו חייב לפצות את היורשים על פי דין, אם אלה לא נקבעו כיורשים על פי הצוואה. חופש הורשה זה כפוף כמובן לכך שמתקיימות הנסיבות בהן מפנה "ההסכם המשולש" לסעיף 114 לחוק הירושה, קרי בעת פטירת חבר האגודה הוא לא הותיר אחריו בן/בת זוג והוא לא מינה בחייו "בן ממשיך". הגבלה נוספת על חופש ההורשה נעוצה בסעיף 114 לחוק הירושה עצמו, השולל חלוקת משק חקלאי בין כמה יורשים אם הדבר פוגע בכושר קיומו כמשק חקלאי. על כן ככל שהמוריש ציווה את המשק ליותר מיורש אחד, יימסר המשק לאותו יורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים. במילים אחרות, על פי "ההסכם המשולש", אין חבר האגודה יכול לצוות את המשק כשיש לו בן זוג או כשמונה "בן ממשיך". הוא אינו יכול גם להורות שהמשק ימסר ליותר מאדם אחד. במובנים אלה, המגבילים את חופש ההורשה, זכויותיו של חבר האגודה אינן חלק מעזבונו. אך בשל הגבלות אלה אין להרחיק לכת ולשלול את זכותו של חבר האגודה לקבוע בצוואה את זהות היורש בנסיבות אחרות. לטעמי, ככל שאין התנגשות בין ההגבלות ב"הסכם המשולש" ובחוק לבין הקבוע בצוואה, יש לשאוף לקיים את הצוואה ובכך להגשים את עקרון העל לפיו "מצווה לקיים את דברי המת". 18. אציין כי לטענת התובעים בסיכומים, נקבעה במאות תיקים שנדונו בערכאות השונות הלכה לפיה לא ניתן לצוות זכויות במשק חקלאי ובהתאם הזכויות במשקים חקלאיים חולקו בהתאם להוראות ההסכם המשולש. ואולם, התובעים לא הציגו ולו פסק דין אחד שבו הנסיבות היו כפי המקרה דנן. קרי, הסכם משולש כדוגמת ההסכם של מושב .....; מנוח שלא הותיר בן זוג; לא מונה "בן ממשיך"; היורש על פי הצוואה הוא יורש יחיד שמקיים את הדרישות של סעיף 114 לחוק הירושה. כך, למשל, התובעים הפנו לת"א 1202/01 חסן נ' חסן (ניתן ביום 9.3.2003). אולם לא ניתן ללמוד דבר מפסק הדין לענייננו. באותו מקרה מונה בן ממשיך בעוד המנוחים ציוו את הזכויות במשק לאחר. במצב דברים זה, ברי כי על פי הוראות "ההסכם המשולש" גובר המינוי של בן ממשיך על הצוואה. שהרי במקרה כזה - בשונה מעניננו - כלל אין תחולה לסעיף 114 לחוק הירושה. 19. לבסוף, יש להביא בחשבון את עמדת מינהל מקרקעי ישראל, הבעלים של המקרקעין ואת עמדת הסוכנות היהודית, שוכרת הקרקע (על פי "ההסכם המשולש"). גופים אלה, בעלי הזכויות בקרקע, הם שהקנו זכויות בר רשות לאגודה והם שביקשו להסדיר בהסכם המשולש את אופן העברת הזכויות בפטירת חבר אגודה. לפרשנותם את הוראות ההסכם יש משקל נכבד. שני גופים אלה הביעו עמדתם כי בנסיבות המקרה, בהן הנתבע הוא הזוכה על פי הצוואה, הרי שמכוח סעיף 114 לחוק הירושה וסעיף 20ה' להסכם המשולש, הנתבע הוא היורש של המשק וזכאי להירשם כבעל הזכויות במשק. 20. נמצא, כי על פי "ההסכם המשולש", מאחר שהמנוח ..... ז"ל לא הותיר אחריו בת זוג ומאחר שלא מונה "בן ממשיך", ומאחר שהמנוח ציווה את המשק ליורש אחד בלבד, הרי שהוא היה רשאי לקבוע את זהותו של אותו יורש. משקוימה הצוואה, אותו יורש-זוכה על פי הצוואה, זכאי לקבל את הזכויות במשק ואין הוא חייב לפצות את היורשים על פי דין. משכך, אין מקום לתביעה לסילוק ידו של הנתבע מהמשק ואין מקום לחייבו בדמי שימוש ראויים לטובת הנתבעים. 21. שאלה מעניינת היא האם במקרה שבו בטרם הוסדר רישום הזכויות במשק על פי הצוואה הוחלף הסכם המשבצת, יש תחולה להסכם המשבצת החדש, ובעניינו - ההסכם הדו-צדדי. לכאורה, עשויה להיטען הטענה כי כל עוד לא בוצעה העברת הזכויות, החלה של ההסכם הדו צדדי אינה החלה רטרוספקטיבית אלא החלה אקטיבית. ואולם, נוכח המסקנה אליה הגעתי בדבר זכויות הנתבע על פי "ההסכם המשולש", איני נדרשת להכרעה בשאלת התחולה של ההסכם הדו-צדדי על המקרה דנן. אשר על כן, אני מורה על דחיית התובענה. התובעים ישלמו לנתבע 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪. צוואהירושההעברת זכויות