עיקרי העובדות 1. עיקרי העובדות אינם שנויים במחלוקת. העוררים 1 ו-2 (בולג) נשואים זה לזה והעוררים 3 ו-4 (וובר) נשואים זה לזה. העוררות 2 ו-4 הן אחיות - בנותיו של אלון מוסאיוף. בני הזוג בולג ובני הזוג וובר רכשו שתי דירות בירושלים: משפחת בולג ברח' עוזיאל ומשפחת וובר ברח' שאולזון, והתגוררו בהן זה שנים. 2. העוררים 1-4 שעבדו את דירותיהם בשעבוד מדרגה ראשונה לבנק הבינלאומי הראשון, כנגד התחייבותיו של אלון מוסאיוף כלפי הבנק. על הדירות נרשמו שעבודים והערות אזהרה לזכות הבנק. 3. משנקלעו עסקי אלון מוסאיוף לקשיים, ביקש הבנק לממש את השעבודים שרבצו על הדירות, ולצורך כך פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל, ובין השאר הליכי מכירה של הדירות. 4. הרב אהרן פולמן, אחד המצהירים מטעם העוררים בערר זה, התערב בהליכי המכירה של הדירות ובערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב (ע"א (ת"א) 1961/01 ניתנה אפשרות לרב פולמן לרכוש את שתי הדירות של העוררים 2 ו-4, בדרך של המחאת זכויות הבנק בשעבודים מדרגה ראשונה כנגד תשלום החובות לבנק, הכל על פי הסכם עם הבנק. הרב פולמן הצהיר שאין הוא מונחה על ידי החייב, מר אלון מוסאיוף (סעיף 11(ד) להסכם שצורף לתצהירו של הרב פולמן). 5. פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שבגדרו בוטל הליך המכר שביקש הבנק, קבע עוד, כי העוררים ימשיכו להתגורר בדירותיהם. פסק הדין אושר בבית המשפט העליון. 6. על הדירות רבצו גם עיקולים. הבנקים לא היו נכונים ליתן לעוררים 1-4 הלוואות שיובטחו במשכנתאות, בשל קרבתם לחייב, אלון מוסאיוף. 7. למעשה, הרב פולמן שילם את החובות לבנק, והוא נעשה בעל הזכויות בשתי הדירות. מבחינתו של הרב פולמן היו הדירות "נקיות". 8. הרב פולמן נקט הליכים חדשים של הוצאה לפועל למימוש משכנתאות, ולהשיב לעצמו את ההלוואות. בגדר הליכים אלה, מונה ב"כ העוררים, עו"ד י' פרידמן, להיות כונס נכסים. 9. כונס הנכסים ביצע עם העורר 5, יעקב ירמוש, אזרח אמריקאי, עסקות מכר לגבי שתי הדירות, במסגרת הליך ההוצאה לפועל, בתמורה של 380,000 דולר אמריקאי לכל דירה. בהתאם לכך, אישר ראש ההוצאה לפועל את המכירה של הדירות במחיר שהוצג בפניו, והכריז על העורר 5 כבעל הזכויות בדירות. הדירות עברו לעורר 5 תוך רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, כשהן נקיות מן השעבודים לזכות הרב פולמן, וכשהן ממורקות מכל שעבוד או עיקול שרבצו עליהן. 10. העורר 5 הפקיד בידי הכונס ייפוי כוח בלתי חוזר, כחלק מהסכם המכר. לפי ההסכם האמור, הסכום שיקבל העורר 5 כהלוואת משכנתא - 532,000$ יעבור לידי הכונס. 11. העורר 5 נטל הלוואת משכנתא מבנק ירושלים, והעביר את הסכום לידי עו"ד פרידמן עבור הרב פולמן. 12. עד כאן לא הוצגה הרכישה כרכישה בנאמנות עבור העוררים 1-4, ואף לבנק לא נמסר כדבר הזה, כשם שלא הוצג "הסכם נאמנות" ולא צורף כזה, ולא הוצהר בעת רישום הזכויות של עורר 5 במרשם המקרקעין. 13. עוד ראוי לציון, והדבר אינו מוכחש על ידי העוררים, העוררים 1-5 אינם משלמים את החזרי המשכנתא לבנק ירושלים, ומי שנושא בתשלומים אלה ואחראי כלפי הבנק, הוא הרב פולמן, אשר לפי טענות העוררים 1-4 הוא המיטיב, המסייע והתומך שלהם. 14. עד כאן הולכים הצדדים במסלול עובדתי אחד, ומכאן ואילך נפרדו דרכיהם. החלטת המשיב 15. העוררים הגישו למשיב הצהרה, שלפיה אין זו "עסקה במקרקעין", אלא פעולה שבה היו הדירות בידי העוררים 1-4, לפי העניין, ונותרו גם אחרי הפעולה בידיהם, בדרך של נאמנות. לפעולה זו, לפי טענת העוררים, אין כל תוכן כלכלי-עסקי ואין הן מקימות חיוב במיסוי מקרקעין (נספח י' לתצהירי העוררים). 16. המשיב דחה טענה זו, הוציא שומה וחייב את העוררים במס שבח. העוררים חלקו על עמדת המשיב, והגישו השגה, שבה חזרו על טענותיהם. 17. ביום 29/12/2002 דחה המשיב את ההשגה. נימוקי החלטתו הם, בעיקרם, אלה: א. מדובר בעסקות במקרקעין, שבהן נמכרו הזכויות לצד שלישי, ולא בדרך של העברת זכויות מבעלים לנאמן. ב. ההליכים בפני ראש ההוצאה לפועל מלמדים, כי היה נימוק כלכלי לעסקות. העוררים 1-4 לא מימנו את העסקה. ג. העורר 5 הוא שנטל את ההלוואה מהבנק, וכלפי הבנק- עליו הנטל לפרעה. העורר 5 רשאי לממש את הדירות כדי להשיב כספים למלווים, בעוד שהעוררים 1-4 אינם רשאים לעשות דבר בעניין זה. ד. העלאת טענת הנאמנות סותרת מצג שונה שהוצג בפני ראש ההוצאה לפועל, שלפיו מדובר במכירה לצד שלישי, ואל להם להעלות מצג סותר בפני רשות המס. טענות העוררים 18. העוררים טוענים, כי היתה זו פעולה שאין הם חייבים עליה במס, כיוון שהדירות נותרו בידי בעליהן הקודמים. גם אין הם חבים עליהן במס בשל יחסי הנאמנות שבין העוררים 1-4 לבין העורר 5. 19. עוד טוענים העוררים, כי בגדר המנגנון של מכירת נכס בהליכי הוצאה לפועל, גם החייב רשאי לרכוש את הנכס כשהוא נקי מכל חוב ושעבוד לטובת צד שלישי ו"ידו של החייב אינה טובה פחות מידו של כל אחד אחר", שלא כעמדת המשיב. וגם זאת, רכישת נכס על ידי החייב בהליכי הוצאה לפועל, באמצעות נאמן, אינה דרך סגורה בפני החייב, כטענת המשיב. דרך זו אינה באה כדי לשחרר את החייב מחובות על ידי מירוק הנכס, והחזרתו לרשותו כשהוא נקי מאותם חובות, ויוצאים נושים בידיים ריקות בעוד שידי החייב על העליונה. עוד אומרים העוררים, כי הכונס לא הציג מצגים מטעים בפני ראש ההוצאה לפועל. הכונס הוא ידו הארוכה של ראש ההוצאה לפועל, אך עם זאת, הוא חב על פי דין לשמור על סודיות ועל פרטיות העסקה. לא זו בלבד, אלא שלא הייתה בעניין דנן כל רלוונטיות לזהות הנהנים בנאמנות. 20. העוררים מתייחסים בסיכומיהם לטענות שנטענו בתצהירו של מר גיל קובץ', מטעם המשיב, ודוחים את כולן. נתייחס לכך בדיון להלן. הוראות הדין 21. לפני שנדון במהות הפעולות שנעשה, ואם מדובר בנאמנות לצורך מיסוי מקרקעין, נביא את הוראות סעיף 69 לחוק, שהיא המסגרת החוקית למתן פטור ממס במכירה של זכות המקרקעין מנאמן לנהנה: "69(א) מכירה של זכות במקרקעין והעברת זכות באיגוד, מנאמן לנהנה, יהיו פטורות ממס. (ב) לעניין סעיף זה - "נאמן" - אדם המחזיק בשמו הוא בשביל פלוני בזכות במקרקעין או בזכות באיגוד; "נהנה" - אדם שבשבילו מוחזקת הזכות האמורה. (ג) לא יוכר אדם כנאמן לצורך סעיף זה אלא אם מסר הודעה לפי סעיף 73(1), 74 או 119, הכל לפי העניין, ולא יינתן הפטור אלא לגבי העברה לנהנה שעליו נמסרה הודעה כאמור;" 22. סעיף 69 עוסק בפטור ממס ביחסים שבין נאמן - נהנה במסגרת הנאמנות. הטעם לכך, שהנאמן רכש מתחילה את הזכות בשביל הנהנה והוא מחזיק בה עבורו, ואין לו עניין כלכלי, זולת שכר טרחה - אם נקבע. החוק רואה בהעברת הזכות במקרקעין מנאמן לנהנה, לא יותר מהעברה פורמלית, שאינה בעלת תוכן כלכלי. נאמן שיש לו עניין בנכס, אין הפטור יכול לחול עליו (ע"א 269/65 מנהל מס שבח נ' פלדמן, פ"ד כ(2) 78; וראו: הדרי: מיסוי מקרקעין, מהדורה שנייה, כרך ב', חלק שני, עמ' 88-89). הרישום על שם הנאמן, וההחזקה של הנכס בשמו עבור נהנה, הוא תנאי לפטור, אך אין די ברישום הפורמלי בלבד על שם הנאמן, כי אם יש לוודא כי מבחינה מהותית נעשתה המכירה לנהנה בדרך של מכירה לנאמן (שם, עמ' 90). 23. בפרשת חזון (דנ"א 3017/94 דוד חזון ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מט(2) 705) נקבע, כי הנאמנות בחוק מיסוי מקרקעין מצומצמת בהרבה מהנאמנות הכללית. לפי עקרונות הנאמנות הכללית, עשויים יחסי נאמן - נהנה לקיים את דרישות חוק הנאמנות הכללי, אך לא יקיימו את יסודות ההגדרה של נאמן ונהנה שלפי סעיף 69(ב) לחוק. בפסק הדין האמור נקבע כי "יש, וראוי, להעדיף את דין המס על פני דין העסקה". לפי דין המס, כדי לזכות בפטור ממס בשל נאמנות, על הנאמנות לעמוד בתנאים דווקניים, שעיקרם השאלת שמו של הנאמן לעסקה, שתיעשה בשביל הנהנה, בעוד שלנאמן לא תהיה מעורבות בעסקה, לבד מהשאלת שמו. לא תתקבל נאמנות נסתרת, כשם שלא תוכר נאמנות פיקטיבית, לצורך מתן הפטור ממס. גם אין נאמנות כשהנהנה בלתי ידוע (ראו עמ"ש 161/94 כהן ואח' נ' מנהל מס שבח, מיסים י/4 (8/1994) בעמ' 206); ע"ש 5153/96 תעשיות שמן מילומור (1992) בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה, מיסים יג/6 (12/1999), ה-32; וכן - ע"א 1613/92 זיו נ' מנהל מס שבח ירושלים, פ"ד נ(1) 485). 24. העולה מן המקובץ הוא, שאין די ביצירת יחסי נאמנות על פי הדין הכללי, וקיום נאמנות כאמור, אינה יוצרת בהכרח נאמנות לפי דיני מיסוי מקרקעין. כדי להראות קיומה של נאמנות לפי סעיף 69 לחוק שהיא,כאמור, מצומצמת במהותה ובתכלית, על הטוען לנאמנות להוכיח כי לנאמן לא היה כל יתרון כלכלי מן העסקה, וזו לא נוצרה אלא בשביל הנהנים. 25. במקרה דנן, לא נוכל לומר כי נוצרה נאמנות לפי סעיף 69 לחוק. העורר 5 הוא שנטל את כספי ההלוואה ומסרם לרב פולמן, באמצעות הכונס. הוא זה שנעשה האחראי כלפי הבנק להחזר ההלוואה. העוררים לא נטלו על עצמם כל התחייבות כלפי העורר 5 או כלפי הרב פולמן - להשבת הכספים. הכספים שקיבל הרב פולמן מהעורר 5 לא באו מהעוררים, ואין אנו יודעים אם ניתנה להם "מתנה", ומה פשר ההנאה שיש להם, כאשר אין הם נושאים בכל אחריות לפדיון המשכנתאות ולהחזר ההלוואות שנטל העורר 5. העורר 5 אומר, כי הוא הסכים ליטול את ההלוואה מבנק ירושלים: "כדי לסייע בנטילת ההלוואה, ולאור כך שמצבי הכלכלי טוב מאוד". עד כאן שפיר, ואין פרץ ואין צווחה, אך מה חלקם של הנהנים בהחזר ההלוואה? לא הוכח שהדבר נעשה לשם שמיים בלבד. העורר 5 העיד, כי הוא לווה מהבנק לצורך רכישת הדירה, וכי "ככל שנוגע לבנק, הדירה היא שלי" (עמ' 10, ש' 25, עמ' 11, ש' 4). העורר 3, שנחקר על תצהירו, מאשר כי לא היה לו מה לתת לעורר 5, והוא לא היה מעורב בנטילת המשכנתא על ידי העורר 5 (עמ' 12 לפרוטוקול). אם כך הדבר, כיצד נוצרו יחסי נהנה - נאמן, בדרך של רכישת הדירות על ידי הנאמן בשביל הנהנה? פשיטא שאין זה כך. אם קיימת נאמנות במקרה דנן, הרי זו אינה נאמנות לפי חוק מיסוי מקרקעין, והנאמן לא השאיל את שמו בלבד לעסקת המקרקעין. משום כך, אין הוראות סעיף 69 לחוק חלות על עסק זו. 26. נוסף כי בע"א 7508/03 יוסף כהן ואח' נ' מנהל מס שבח אזור המרכז, שניתן ביום 7/2/2005 (צורף כאסמכתא לבקשת ב"כ המשיב), נקבעו דברים מפורשים בעניין תכלית החוק ושלילתן של פיקציות והערמות-מס, לאמור: "כך באשר לתכליתו הראשונה של החוק, כך גם כאשר לתכלית שלילתן של פיקציות והערמות-מס. לו אחרת פירשנו את החוק, נקל לתאר כיצד היו נערמות על דרכנו פיקציות והערמות מס ואף התחמקויות מתשלום מס נדרש... תכלית הוראת החוק המחייבת קיומה של נאמנות כמפורט בה ומסירת הודעה על ידי הנאמן במועד היא למנוע נאמנויות פיקטיביות ומניפולציות לצורך התחמקות מתשלום מס..." מכירה בהליכי הוצאה לפועל 27. אין מניעה שהחייב ירכוש נכס בהליכי הוצאה לפועל, ובלבד שהדבר נעשה בשקיפות מלאה. השקיפות הזו שבה יהיה ברור לראש ההוצאה לפועל ולנושים, כי החייב מבקש לרכוש את הנכס או להשיבו לעצמו, דרושה כדי שלא יבולע לנושים. אם לא כך יהיה, יעלה חשש מבוסס שהחייב שלא עמד בהתחייבויותיו כלפי נושיו, יחמוק מהם בקבלו נכס נקי, בתשלום תמורה שאינה מבטאת את החוב האמיתי. אולם, אם הדבר שקוף, גלוי וידוע לכל הנושים, כי אז אין חשש ואין מניעה שהחייב ישוב ויקבל לעצמו את הנכס. יהא זה כמו הסדר שבין החייב לבין הנושים, אף אם הוא נעשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל. 28. רכישה על ידי החייב, אם היא נעשית בדרך זו, אינה פטורה ממס, אפילו נעשתה בהליכי הוצאה לפועל. אכן הכלל הוא שמכירה של נכס מקרקעין בהליכי הוצאה לפועל - אינה פטורה ממס, והטוען לפטור - עליו הראיה (ע"א 210/80 אמוני עזר בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד לו(1) 658; עמ"ש (ת"א) 508/87 גנדי נ' מנהל מס שבח, פד"א ט"ו, עמ' 277). 29. מקובלת עלינו עמדת המשיב, שלפיה, אם חל על מכירת הזכות במקרקעין סעיף 5(א) לחוק, הרי שניתן לראות במכירת הזכות לצורך פרעון משכנתא "פעולה נוספת שהיא מכירה" ופעולה זו חבה במס. מה שנעשה בענייננו, כאשר הרב פולמן נקט הליכי הוצאה לפועל לשם מימוש המשכנתא שעמדה לזכותו, ומכירת הדירות לצד שלישי בהליכי הוצאה לפועל, זו פעולה בגדר מכירה, לפי סעיף 5(א) לחוק. רכישה על ידי נאמן בהליכי הוצאה לפועל 30. איננו רואים מניעה לרכישת נכס מקרקעין אף על ידי החייב בהליכי הוצאה לפועל באמצעות נאמן. אולם, כפי שפירטנו לעיל, רכישה זו צריכה לשקף נכונה כי היא נעשית בנאמנות עבור החייב. באופן זה ישקול ראש ההוצאה לפועל היטב אם לאשר את ההסדר, ובאילו תנאים. העוררים טוענים, כי המשיב אינו נציגם של הנושים וכי הוא חב חובת סודיות וחיסיון לעניין המידע שברשותו, או לטענות שעשויים נושים לטעון. אין לכך קשר עם חיוביו של הנאמן. הנאמן הוא זה שצריך להציג מצג אמת בפני הרשויות, ובכללן ראש ההוצאה לפועל. 31. כדי שהמשיב ישקול דעתו נכונה, עליו לשקול, בין היתר, כיצד הוצגה הרכישה בפני ראש ההוצאה לפועל וכיצד הוצגה בפניו, לפי הצהרות הנאמן. אחד הנתונים שיש לשקול הוא הצגת העסקה, לראשונה, בפני ראש ההוצאה לפועל וכיצד הוצגה למשיב בשלב מאוחר יותר, ואם יש מצגים שונים, הרי חששו של המשיב כי הצגת העסקה בפניו כרכישה בנאמנות לא באה אלא כדי להתחמק מתשלום מס. 32. במקרה דנן, הוצג לראש ההוצאה לפועל מצג שלפיו נמצא רוכש פוטנציאלי לדירות (העורר 5), ולא רכישה בנאמנות (ראו נ/2). זו לא הייתה מכירה חופשית, או בדרך של התמחרות בין קונים פוטנציאליים, אלא נבחר קונה על ידי כונס הנכסים, צוינה תמורה מוסכמת, שאין זה ברור אם היא התמורה שניתן היה לקבל בעד הדירות, ולא צוינה נאמנות של העורר 5 ברכישה זו. אמת נכון, שצוין בפני ראש ההוצאה לפועל, כי הרכישה נעשית בעבור אדם אחר, אך לדעתנו היה צריך לגלות לראש ההוצאה לפועל כי "האחר" הוא החייב. זאת, כאמור, כדי לאפשר לראש ההוצאה לפועל לשקול אם לאשר את המכירה בעבור החייב על ידי נאמן, ולהסתפק בתשלום התמורה לרב פולמן, ולא להותיר דבר ליתר הנושים. אכן, אין זו חובתו של המשיב לדאוג לנושים האחרים, כטענת העוררים, אך זו חובתו של ראש ההוצאה לפועל לשקול שיקולים אלה, אם וכאשר יוצגו בפניו העובדות לאשורן. בית המשפט הוא זה שצריך לאשר את זכייתו של מציע בהליך מימוש נכסים (ולענייננו ראש ההוצאה לפועל). כפי שנקבע בע"א 2000/01 דוד בן בסט ואח' נ' רכב עין דר, עו"ד ואח', פ"ד נט(1) 481 - "אישור זה אינו פורמלי ועל בית המשפט לתת את דעתו לכלל השיקולים והאיזונים העומדים ביסודו של פקודת פשיטת הרגל, ובכללם: טובת הנושים, טובתו של פושט הרגל, והנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, וביניהן סיבות הקנייה, זהות הקונה, ומהות הנכס הנמכר". כך גם בענייננו. אילו הובאו בפני ראש ההוצאה לפועל כל הנתונים שהיו בידיעת הכונס והנאמן, ובעיקר שהרכישה היא עבור החייב, כי אז היה ראש ההוצאה לפועל, כדבר מובן מאליו, שוקל גם את טובת הנושים - כולם - ולא רק חלק מהם. אפשר שראש ההוצאה לפועל היה רואה ברכישה זו "רכישה עצמית", תוך תשלום חלק מהחובות, ולא היה נזקק לדרך עוקפת של נאמנות בעבור החייב. גם אז היה שוקל את כל השיקולים הצריכים לעניין. 33. נראה לנו, כי לא באה דרך זו אלא כדי לנקות נכס משועבד ומעוקל, ואין זה ברור כלל אם אכן הרכישה נעשתה עבור העוררים 1-4. לא הוכח כי העוררים האלה היו מעורבים בקבלת התחייבויות להחזר ההלוואה שקיבל עורר 5 עבור הרכישה, ולא הוברר כיצד היו מחזירים בעתיד את הכספים ששולמו, כנטען, עבורם. הרב פולמן העיד בפנינו, כי הוא זה שפנה לעורר 5 כדי שיסייע בנטילת הלוואת משכנתא, בהיותו "לקוח טוב" בבנקים. בתחילה, כך אומר הרב פולמן, לא חשבו על מכירת הנכס, אלא על נטילת משכנתאות, ולהגיע להסדר "עם שאר המעקלים ולהשאיר את הדירה על שמם של העוררים 1-4. "(כ) שהבנק אמר שהוא לא ייתן הלוואה, הכוונה לבנק ירושלים למשפחת מוסאיוף, וגם בגלל העיקולים" (עמ' 4 לפרוטוקול). ועוד זאת: "פנינו אני והעורר 5 לקבל הלוואה לדירה הזו בצורה קיימת של משפחת וובר ומשפחת בולג. הם אמור לנו תעביר זאת על שם אחר, תעביר את הדירה על שם אחר וניתן לך את המשכנתא. לא אמרנו שזה לא מכירה וזה נאמנות ולא דברנו על נושא הלוואה" (שם, עמ' 9 לפרוטוקול). משמעות הדבר היא, שהדרך שבה בחרו העוררים והרב פולמן, מבלי להציג בשקיפות את המצב האמיתי בפני ראש ההוצאה לפועל, היא להשתחרר מן העיקולים ומירוק הנכס. לשם כך, הם נטלו הלוואה באמצעות העורר 5, וכאמור אין זה ברור אם הוא נאמנם של העוררים 1-4, אם לאו. מכל מקום, דרך זו אינה יוצרת נאמנות במובנה המצומצם לצורך פטור ממס, לפי סעיף 69 לחוק. הרחבת חזית 34. העוררים קובלים, בסיכומיהם, על כך שהמשיב, בתצהירו של גיל קובץ', הרחיב את חזית המחלוקת (סעיפים 9(ד), 10, 11, 12, 13, 14,16 ו-20). המחלוקת, כפי שבאה על ביטויה בהחלטת המשיב, היא כי אין מדובר בנאמנות לפי החוק. המשיב דחה את טענות העוררים בעניין דרך הרכישה. במהלך הדיונים בפני הוועדה נפרשה כל יריעת המחלוקת, ולא נמנע מהעוררים להביא כל טענה וכל ראייה שניתן היה להביא, ולא עלתה בדיון טענה של ממש בענין שינוי חזית או הרחבתה. אין אנו רואים כל שינוי חזית בתצהירו של מר גיל קובץ', ואנו שקלנו את כל טענות הצדדים לגופן ואמרנו את עמדתנו לגביהן. עוד נזכיר, כי ועדה זו אינה כבולה בדיני הראיות, הגם שהיא בוחנת אם הרחבת חזית, ככל שהיא קיימת, פוגעת או עלולה לפגוע במי מהצדדים. סיכום 35. לא הוכחה "רכישה עצמית" בהליך ההוצאה לפועל על ידי העוררים 1-4, ולא הייתה, כעולה מן המקובץ, נאמנות בגדר סעיף 69 לחוק. לפיכך, אנו דוחים את הערר. 36. העוררים ישלמו, הדדית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין של המשיב בסכום של3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.העברת זכויותנאמנות