בפניי ערעור על החלטת כב' רשם בית-משפט השלום בקרית-שמונה (כתוארו דאז) אדריס נעמן מיום 10.8.2011 בתיק 42935-02-10 . רקע עובדתי וטענות הצדדים : המערערת נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 10.6.2009 , ובשל כך שלחה אל המשיבה בתאריך 2.7.2009 מכתב דרישה לקבלת פיצוי כספי בעטייה של התאונה . בעקבות כשלון המו"מ הגישה המערערת בבית-משפט זה תובענה בגין נזקי גוף בתאריך 9.3.2010 . כתב התביעה נמסר לידי המשיבה , אולם המשיבה לא הגישה כתב הגנה מטעמה במועד , ולפיכך המערערת הגישה לביהמ"ש בתאריך 21.4.2010 בקשה למתן פס"ד במעמד צד אחד . לאחר שהוגשו לעיון כב' הרשם תצהירים וכן טיעונים לעניין גובה הנזק ניתן בתאריך 13.10.2010 פס"ד המחייב את המשיבה לשלם למערערת בתוך 30 יום סך של 60,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪ . מאישור מסירת פסה"ד הסרוק במחשב ביהמ"ש עולה , כי פסה"ד הומצא למשרדה של הנתבעת בתל-אביב בתאריך 19.10.2010 . כשלושה חודשים לאחר המצאת פסה"ד למשרד המשיבה בתאריך 20.1.2011 הגישה המשיבה בקשה לביטול פסה"ד וכן שתי בקשות נוספות להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד ולעיכוב ביצוע פסה"ד . המשיבה נימקה את סיבת מחדל אי הגשת כתב ההגנה בטעות אנוש/טכנית של מי מאנשיה , אשר בעטייה לא נסרק כתב התביעה במחשבי הנתבעת . לבקשה צורף תצהיר מטעם עו"ד המועסק במשרדו של ב"כ המשיבה , ובו נטען כי חברות הביטוח מחויבות לסרוק את כתבי תביעה המוגשים לפיתחן באמצעות מערכת ממוחשבת לצורך ניתובם והמשך טיפול משפטי במשרדיהם של היועצים המשפטיים ה"חיצוניים" . בתאריך 25.1.2011 הורה כב' הרשם למשיבה להמציא את הבקשה לתגובת המערערת , אולם קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד נוכח העובדה שהמשיבה הינה חברת ביטוח . בתאריך 16.2.2011 הורה כב' הרשם למזכירות ביהמ"ש לקבוע מועד דיון בביהמ"ש בהתאם ליומנו . בתאריך 11.5.2011 התקיים בביהמ"ש דיון בפני כב' הרשם , אשר במהלכו נחקר המצהיר מטעם המשיבה , עו"ד טארק חורי , המועסק במשרדו של ב"כ המשיבה (עו"ד דבאח) . בתאריך 10.8.2011 הורה כב' הרשם על ביטולו של פסה"ד , אולם חרף זאת מצא לנכון לחייב את המשיבה בהוצאות משפט בסך של 1500 ₪ . בנימוקי החלטתו של כב' הרשם צויין , כי הצעתו לביטול פסה"ד בכפוף לחיוב המשיבה בהוצאות משפט נדחתה במשנה תוקף על ידי ב"כ המערערת , וכי מטענות הצדדים עולה , שלאחר מתן פסה"ד התנהל בין הצדדים שיג ושיח ביחס לביטולו של פסה"ד , אשר בסופו של יום לא צלח . למקרא ההחלטה עולה , כי כב' הרשם העביר תחת שבט ביקורתו את התנהלות דרך קליטת כתבי התביעה במשרדי הנתבעת , ברם מנימוקי ההחלטה עולה , כי הטעם המרכזי שבגינו הוחלט על ביטול פסה"ד הינו הצורך המהותי בבירורן וליבונן של חלק ניכר מטענות ההגנה שאותן העלתה המשיבה בבקשתה . בנימוקי הערעור העלתה המערערת שורה ארוכה של טענות ביחס לקביעותיו של כב' הרשם , ובכלל זאת אי קיום דיון בבקשת המשיבה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד , אשר הוגשה לביהמ"ש לאחר כשלושה חודשים מיום המצאת פסה"ד , וכן אי הנמקת הטעמים המיוחדים , אשר הביאו את כב' הרשם לכלל מסקנה כי אכן יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד בניגוד להוראות הדין המאפשרות לביהמ"ש להורות על ביטול פס"ד/החלטה רק בחלוף 30 יום ממועד המצאתם . עוד טוענת המערערת , כי טעה כב' הרשם בכך שקיבל את טענות המשיבה על סמך הצהרתו של מצהיר מטעם משרדו של ב"כ המשיבה (עו"ד טארק חורי) , הגם שאותו עו"ד איננו מועסק אצל המשיבה , אלא במשרדו של ב"כ המשיבה , אשר משמש כיועץ משפטי "חיצוני" של המשיבה . עוד טוענת המערערת , כי כב' הרשם טעה בכך שפסק לחובת המשיבה סכום הוצאות נמוך חרף מחדליה של המשיבה . מאידך , גורסת המשיבה , כי יש לדחות את הערעור מאחר והתערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובה הוצאות המשפט הינה נדירה ושמורה למקרים חריגים בלבד שאינם ממן עניינו . עוד מדגישה המשיבה בטיעוניה , כי ההכרעה האם להעניק לבעל דין אורכה או אם לאו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית , ולפיכך ממעטות ערכאות הערעור מלהתערב בשיקולים כגון דא , למעט במקרים חריגים דוגמת ביסוס נימוקי הערכאה הדיונית על שיקולים פסולים . המשיבה אף מציינת , כי במקרים בהם נתגלע מחדל פרוצדוראלי בהתנהלותו של מי מהצדדים , אזי מגמת הפסיקה בשנים האחרונות נוטה לאשר את ביטולם של אותם פס"ד שניתנו במעמד צד אחד , כחלק מעקרון "זכות ידה לערכאות וקיומם של דיונים לגופו של עניין . דיון והכרעה : עיון בהחלטתו של כב' הרשם מעלה , כי פסה"ד בוטל מכח שיקול דעתו של ביהמ"ש ולא מטעמי צדק , שכן אין מחלוקת כי במקרה דנן לא נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וכן בקבלת פסה"ד . כידוע , בבואו להפעיל את שיקול-דעתו על ביהמ"ש לבחון האם יש בפי מגיש הבקשה לביטול פסה"ד טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה , וכן האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה : ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836). כב' הרשם אמנם ציין בהחלטתו באופן לקוני , כי עיון בנימוקי המשיבה אכן מלמד על כך כי על פניו ישנו טעם בבירור מכלול טענות ההגנה אותן העלתה המשיבה , אולם חרף זאת לא נדרש בהחלטתו לסוגיית האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסה"ד , אשר הוגשה כשלושה חודשים לאחר המצאת פסה"ד ולאחר פתיחתו של תיק בלשכת ההוצל"פ . תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בקשה לביטול פסק-דין/ החלטה יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין/ ההחלטה . עם זאת , תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת בזה הלשון:" מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה;נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו ". בענייננו , בתאריך 20.1.2011 אכן הוגשה על ידי המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד , אולם בקשה זו לא נדונה ולא הוכרעה לגופו של עניין על ידי כב' הרשם חרף האיחור הרב שבהגשתה ועל אף שבהחלטת הביניים מיום 16.2.2011 קבע , כי הבקשה תידון במהלך הדיון בביהמ"ש . עיון בכתבי הטענות שהוגשו בתיק התביעה וכן בכתב הערעור דנן מעלה , כי בעוד שלגרסת המערערת המו"מ ביחס לביטול פסה"ד היה קצר והסתיים בשיחה אחת עם ב"כ המשיב (עו"ד דבאח) , הרי שלטענת המשיבה התקיימו מספר שיחות בעניין בין ב"כ הצדדים , אשר בסופו של יום לא צלחו , וכי בשל כך הבקשה הוגשה לאחר חלוף הזמן הקבוע בדין . מטענות הצדדים ואף מהחלטת כב' הרשם עולה בבירור, כי אכן התנהל מו"מ ביחס לביטולו של פסה"ד , ולכן על גבי "ציר הזמן" הייתה חשיבות רבה לכך שכב' הרשם היה בוחן לעומק במסגרת החלטתו את סיבת הגשת הבקשה למתן אורכה לביטול פסה"ד רק לאחר חלוף שלושה חודשים מיום המצאת פסה"ד , ופחות מכך מייחס חשיבות לנסיבות שבעטיין לא נקלט כתדב התביעה במחשביה של המשיבה . להווה ידוע , כי ניהולו של מו"מ בין הצדדים אינו מהווה טעם מיוחד להצדקת איחור בהגשת כתב טענות לבית-משפט . כך למשל , טעם מיוחד קיים במקרה שבו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש ולא ניתן היה להיערך לקראתו מראש , ואף במצב דברים שבו טעה בעל דין באשר למצב המשפטי או העובדתי , ובלבד שהטעות אינה טעות הניתנת לגילוי ע"י בדיקה שגרתית (ראה : אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שמינית, ע"מ 619) . זאת ועוד , בפסיקה אף נקבע כי משא ומתן, המתנהל בין הצדדים בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור, אינו מהווה נימוק המצדיק הארכת מועד. ברם ,לכלל הזה קיים חריג והוא כאשר עמדת בעל דין הושפעה מעמדתו של הצד שכנגד , כגון ממצג שיצר הצד שכנגד או מהסכם שעמד להיות מושג עם הצד שכנגד ואלה השפיעו על בעל הדין וגרמו לו לאחר את המועד (ראה : משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, ע"מ 1031). חרף האמור מעלה , בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי פסק דין שניתן מעמד צד אחד הינו הליך חורג מן המתכונת הרגילה ומן הסדר הטבעי של ההתדיינות המשפטית זכותו הטבעית , המוסרית והחוקית של אדם , אשר נטענות כנגדו טענות ומועלות כנגדו תביעות לשטוח את טענותיו וגרסתו לפני בית המשפט , ושהן יתבררו בהליך מלא וצודק של הבאת ראיות . לפיכך , גם בהעדר הוראה מפורשת בדין , מוסמך בית המשפט , ולפעמים אפילו חייב הוא , לבטל פסק דין שניתן על פי צד אחד והוא - על יסוד סמכותו הטבועה של בית המשפט (ראה : רע"א 8292/00 גבריאל יוסי נ' שמואל לוינסון (טרם פורסם) ; שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית , ירושלים, התשנ"ט בעמודים 203 ו- 204) . במהלך הדיון , אשר התקיים בפני הרשם בכל הנוגע לביטול פסה"ד, נשמעה אך ורק גרסתו של ב"כ המשיבה מאחר וב"כ המערערת בחר שלא לצרף תצהיר מטעמו אודות משך התנהלות המו"מ , אשר התנהל בין הצדדים . ברי , כי קיימת למערערת זכות כי הדיון יסתיים תוך פרק זמן סביר וברי אף כי מוטלת חובה על המשיבה כחברת ביטוח להגיש את כתבי טענותיה במועד , ברם כנגד זכות זו עומדת זכות הגישה לערכאות של המשיבה ולאפשר לביהמ"ש לקיים דיון לגופו של עניין הכולל הן בטענותיה של המערערת והן בטענותיה של המשיבה בכל הנוגע לנסיבות התרחשות התאונה . לאור האמור, הואיל וזכות הגישה לערכאות הינה זכות בעלת מימד חוקתי , כאשר יש להעדיף קיום בירור ממצה של טענות הצדדים, אזי לא מצאתי לנכון לשנות את החלטתו של כב' הרשם בכל הנוגע לביטולו של פסה"ד . המשיבה תגיש את כתב ההגנה בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו . עם זאת, נוכח מחדליה הפרוצדוראליים המהותיים של המשיבה והאיחור הניכר בהגשת הבקשה לביטול פסק דין , אזי מצאתי לנכון לקבל באופן חלקי את הערעור ולהתערב בקביעתו של כב' הרשם ביחס לגובה ההוצאות אשר נפסקו לטובת המערערת ומחייב את המשיבה לשאת בהוצאות המערערת בסך 4000 ₪ . ככל שהסך של 1500 ₪ אותו פסק כב' הרשם הועבר לחזקת המערערת יקוזז הסכום מהסכום הפסוק במסגרת הליך זה . מסמכיםכתבי טענות / כתבי בי דין