ביום 20/10/2010 הגישו התובעות תביעה כנגד שלושה נתבעים, בת 162,166.84₪. התובעת 2, היא חברת בת של התובעת 1. הנתבע 1, שימש במשך שנים רבות כסוכן של התובעות והיה בעל זכויות הפצת גז באזור עכו עד השבת זכויות ההפצה לידי התובעות, עפ"י הסכם מיום 30/04/2008 - הוא בסיס התביעה. הנתבעות 2 ו-3 הן חברות בבעלות הנתבע, באמצעותן פעל. עפ"י הנטען בכתב התביעה, הנתבעים אוחזים בידם סכומי כסף שהיה עליהם לשלם או להחזיר לתובעות חודשים רבים לפני הגשת התביעה ולא נעשה כן. עפ"י הנטען בכתב התביעה, בעת שהועברו זכויות ההפצה לידי התובעות, שילמה היא לנתבע סכומי כסף על חשבון חוב של לקוחות שונים כלפי הנתבעים, כפי שנוצר ב-6 החודשים שקדמו למועד החזרת הזכויות. התובעות קיבלו לידן את הזכות לקבל תשלומים מאותם לקוחות בגין חובות אלה, וכל חוב שלא יגבה ע"י התובעות במהלך 6 החודשים שלאחר מועד העברת הזכויות, יחשב כחוב של הנתבעים כלפי התובעות. ההסכם צורף בלא נספחים, חלקים ממנו הושחרו ע"י מנת שלא לחשוף סודות ונתונים מסחריים של התובעות והכל כאמור בכתב התביעה, כמו גם, היותו בידי הנתבעים. כתב התביעה מציין, כי עפ"י המוסכם שילמו התובעות לנתבעים כספים, כאשר בחלוף 6 חודשים נערכה התחשבנות בין הצדדים ואלו שילמו לתובעות סכום על חשבון חובם כלפיהן, אולם, לא את מלוא הסכום. כתב התביעה כולל נתונים רבים, לרבות, פרטי פשרות שלא הבשילו ובסופו של דבר, הוגשה התביעה בסכום שברישא. שלושה הנתבעים הגישו בר"ל הנסמכת בתצהירו של הנתבע 1, מנהלן של החברות הנתבעות. התצהיר מציין, כי ההסכם מיום 30/04/2008 אינו שנוי במחלוקת, אולם, מכחיש הנתבע את אותן התאמות שיש לעשות לשיטת התובעות בהתחשבנות שערך הוא עצמו ועודו ניצב איתן מאחורי האמור בה. התצהיר מצוטטות הוראות נוספות מתוך ההסכם אשר כאמור לא צורף במלואו ע"י מי מן הצדדים. תוך ייחוס משמעות זו או אחרת להוראות שלא בא זכרן בכתב התביעה, כגון: הרישא לסעיף 4.12 להסכם. ביום 29/12/2010 עמד המצהיר לחקירה נגדית, אישר, כי יש בנמצא הסכם בר תוקף והסכים, כי ההתחשבנות שערך ביום 17/1/2010 (נספח 2 לכתב התביעה) מחייבת תיאומים ועדכונים משני הצדדים. בין יתר האמור בתשובות המצהיר, גם טענה לכך שעפ"י ההסכם התובעות היו אמורות לדווח בכל חודש לנתבעים, כמו גם, להתנהג כפי שהן מתנהגות כלפי לקוחותיהן: "לא סביר שללקוחות שלא שילמו חצי שנה מספקים גז". בתגובה לכך, הובאה בפניו דוגמא מתוך כרטסת של הנתבעים, לעניין מקרה בו לא נקבע סכום עבור הספקת גז במשך שנה שלמה ע"י הנתבעות. המשך החקירה, אינו אלא גרסה זו או אחרת ופיתוח של עמדות כל אחד מן הצדדים. בתום הדיון בשלהי שנת 2010 ניתן צו סיכומים, אשר ישומו נדחה מעת לעת, לבקשת הצדדים אשר ניסו בלא הצלחה להגיע לפשרה. סופו של דבר, הוגשו סיכומי המבקשים ביום 12/02/2012 אלה, נפתחים בסקירת הפסיקה בהלכות סדר דין מקוצר (ישנה פסיקה לכאן ולשם ומן הסתם זו הנזכרת בסיכומי המבקשים משרתת את עניינם) המשך דרך עובדות כתב התביעה וכלה בעיסוק לפרטי פרטיו של הפרוטוקול והכל על מנת להראות ולהוכיח כי טענות ההגנה הלכאורית שהובאו בבקשת הרשות להתגונן, כלל לא נסתרו. סיכומי המשיבות הוגשו ביום 01/04/2012 על גבי 33 עמודים (!) אלו קובעים, "כי אין כל צורך בהליכים נוספים בכדי להגיע למסקנה הברורה, כי לגבי עיקר החוב הנטען אין לנתבעים כל הגנה ממשית..." אליבא דמשיבות, כל תכלית ההתגוננות של הנתבעים אינה אלא המשך התחמקות מקיום התחייבותם. גם התובעות פורטות לפרוטות את הראיות לכאורה אשר הובאו בכתבי הצדדים, ומסקנתן היא, שיש לדחות את בקשת הרשות להתגונן (ראה סעיף 107 לסיכומים). תשובת הנתבעים לסיכומי התובעות לא הוגשו עד היום, ודומני, כי בחלוף למעלה ממחצית השנה נראה, כי אין כל טעם להמשיך ולהמתין להגעתם. שבתי ובחנתי את מכלול הכתבים. הגעתי לידי מסקנה, כי יש בבקשת הרשות להתגונן הגנה לכאורה מפני התביעה הממוקדת בהוראות שונות הנטענות להיות בהסכם שברקע התקשרות הצדדים כגון: מועדי דיווח שהתחייבו לדווח התובעים לנתבעים ולא עשו כן ביחס לנתוני חוב. לא נעלם מעיני, כי עוד במרץ 2011 ניתן פס"ד בהעדר סיכומים וכי הוא בוטל בהסכמת הצדדים כעולה מהחלטה שניתנה עוד ביום 26/8/2012. אותה עת ניתנה הסכמה על רקע משא ומתן שניהלו הצדדים ולא הבשיל כדי יישוב המחלוקת על דרך הפשרה. את מורת רוחי מהתנהלות שני הצדדים אביע באי פסיקת הוצאות לטובת מי מהם. הרשות להתגונן נתונה. התיק יקבע בפני מותב לקד"מ. תצהיר המבקשים יהא לכתב הגנתם. העברת זכויותגז