1. בתאריך 26/6/12 נשלחה לתובע החלטת הנתבע, ועל פיה ינוכה מסכום גמלת הבטחת ההכנסה שהוא מקבל סכום של 1,612 ₪, כהכנסה מנכס וזאת החל מחודש 4/11. במכתב הנתבע צוין, כי הנכסים שנלקחו בחשבון, הינם שווי זכויות הבנייה של דירות בניו של התובע, פיאד וטאמר (ניכוי בסך של 645 ₪ לחודש), וכן שווי הקרקע הרשומה על שם אשת התובע, הגב' עידה חוג'יראת (ניכוי בסכום של 967 ₪ לחודש). כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. נציין, כי התובע ואשתו קיבלו גמלת הבטחת הכנסה בתקופה מחודש 4/11 ועד חודש 3/12, והחל מחודש 4/12, משולמת להם קצבת זקנה. 2. בכתב התביעה טוען התובע, כי הקרקע אשר נרשמה על שם אשתו מכח צו ירושה, נרשמה בלא ידיעתה ובלא הסכמתה וכי בפועל, הקרקע הינה בבעלות אחיה של אשתו, מר עלי חוג'יראת ובבעלות בנו של האח, מר סלאח חוג'יראת. באשר לדירות הבנים, טען התובע, כי דירות אלה מצויות בבעלות הבנים עוד משנת 2002 וכי אז העביר את הקרקע לילדיו והם החלו לבנות את שתי דירות המגורים שלהם. עוד טען התובע בכתב התביעה כי הבן פיאד מתגורר עם אשתו בדירה מאז 16/8/05, והבן טאמר מתגורר עם אשתו בדירה מאז 6/4/07. התובע צירף לכתב התביעה את חוזה הנישואים של הבנים עם נשותיהם וכן אישורי המועצה המקומית כי פיאד מחוייב במיסי המועצה מאז שנת 2008 וטאמר מחוייב במיסים למועצה מאז שנת 2010 (אין כלל פירוט של חודשים רלוונטיים). העברת שתי הדירות על שם הבנים בוצעה ב 24/10/11. עוד טען התובע בכתב התביעה כי אשתו פנתה בבקשה לתיקון צו הירושה וזאת בתאריך 10/6/12, והבהירה כי ברצונה להסתלק מהעזבון. בנסיבות אלה טען התובע כי לא היה מקום לקחת בחשבון את שווי זכויות הבנייה של דירות בניו ואת הקרקע שאשתו ירשה והסתלקה מהירושה, "כנכסים" לעניין זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה. 3. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחייה וטען כי בקובץ נדל"ן של מס רכוש הופיעו על שם התובע שתי יחידות הדיור בגוש 17648 חלקה 31 וכן על שם אשת התובע מופיע שטח של 402 מ"ר בגוש 17648 חלקה 16. הנתבע הפנה לשומה באשר לשווי זכויות הבנייה של הדירות בהן מתגוררים בניו של התובע בגוש 17648 חלקה 31 . הנתבע טען כי יש לקחת בחשבון את שווי זכויות הבנייה של שתי דירות הבנים למשך 5 שנים מהמועד בו כל בן החל להתגורר בדירה וזאת כאשר העברת הדירות על שם הבנים בוצעה רק בחודש 10/11. באשר להסתלקות אשת התובע מחלקה בירושה, טען הנתבע כי יש לראות בהסתלקות זו כהעברת נכסים ללא תמורה ולכן, בהתאם לתקנה 11, נכסים אלה ייחשבו כשייכים לאשת התובע למשך 5 שנים ממועד ההסתלקות. הנתבע אף הדגיש כי גם לפי סעיף 6 לחוק הירושה, כל עוד לא הוגשה הודעת הסתלקות כדין לערכאה המוסמכת, אין לראות את היורש כמי שהסתלק מחלקו בירושה/בעזבון. טענות התובע בתמצית 4. בניו של התובע, טאמר ופיאד, קיבלו לידיהם את הקרקע עליהם בנו את בתיהם עוד בשנת 2002. הבן פיאד החל להתגורר בדירה ב- 16.8.05 והבן טאמר החל להתגורר בדירה ב- 6.4.07. הדירות הועברו על שם הבנים ברשומי מס רכוש רק ב- 24.10.11 וזאת בעקבות ייעוץ משפטי שקיבל התובע. לטענת התובע אישורי המועצה והתאריכים המפורטים בהם הינם באשר לתשלומי ארנונה, אולם קודם לכן ובמשך 3 שנים לא חוייבו הבנים בתשלום ארנונה. לכן, הבן פיאד שהחל להתגורר בנכס בשנת 2005, החל לשלם ארנונה בשנת 2008 והבן טאמר שהחל להתגורר בנכס בשנת 2007 החל לשלם ארנונה בשנת 2010. בנסיבות אלה טוען התובע, כי ההעברה בוצעה בשנת 2002 וכי אין לקחת בחשבון את שווי זכויות הבניה של דירות הבנים כהכנסה שלו בתקופה הרלבנטית לתביעה. באשר לסתירות באישורי המועצה, טוען התובע, כי ראש המועצה הינו אדם מכובד, ואין טעם להביאו לחקירה נגדית בבית הדין על מנת שיסביר את המסמך שבו צוין כי בניו ושל התובע חויבו בארנונה, רק 3 שני לאחר שנכנסו לגור בדירותיהם. עוד ובנוסף טען התובע, כי הנוהג אצל הבדואים הינו שנכנסים לגור אפילו בחדר אחד בלי בטון וריצוף אחרי החתונה (סעיף 21 לסיכומים). 5. באשר לנכס שהיה רשום על שם אשת התובע, הרי רישום זה נודע לה רק בעקבות הפחתת קצבת הבטחת ההכנסה בנימוק של הכנסה מנכס, ומיד לאחר מכן היא הגישה בקשה לבית משפט מחוזי, לתקן את צו הירושה ולהסתלק מעיזבון אביה ויש לראות את הסתלקותו כתופסת מלכתחילה. התובע טוען, כי קרקע זו אותה ירשה אשתו מאביה ובדיעבד הסתלקה מעזבון הינה קרקע שעליה בנוי בית המגורים של אחיה והשמאי מטעם הנתבעת התעלם מכך. התובע טוען, כי לפחות ממועד הוצאת צו הירושה המתוקן, לאחר הסתלקות אשתו מהעיזבון, אין לקחת בחשבון את הקרקע כהכנסה של התובע ואשתו. טענות הנתבע בתמצית הינן כדלקמן: 6. באשר לדירות הבנים פיאד וטאמר, הרי שעל פי אישור מזכיר המועצה המקומית מתאריך 22.5.11, פיאד מתגורר בדירה ומשלם מיסים משנת 2008 וטאמר מתגורר בדירה ומשלם מיסים משנת 2010. אשר על כן יש לקחת בחשבון את אותן 5 שנים של העברה ללא תמורה, ממועד כניסתם של הבנים להתגורר בדירותיהם. 7. התובע לא הוכיח שבניו החלו להתגורר בדירותיהם לפני המועד שצוין באישור המועצה מ- 22.5.11, וקיימות סתירות בעדויות התובע ובניו לעניין זה. עוד הוסיף הנתבע וטען, כי אין נפקות לכך שבניית הדירות החלה בשנת 2002. המועד ממנו יש למנות את 5 השנים של העברת זכויות הבניה ללא תמורה, הינו מועד בו החלו הבנים להתגורר בפועל ולשלם ארנונה וזאת בהתאם לפסק הדין בעניין יוסף סעיד ח'טיב. לטענת הנתבע, אין לקבל את הטענה שפיאד וטאמר גרו במשך 3 שנים עם אישה ותינוק באתר בניה, בחדר אחד, שאינו מרוצף, ללא מקלחת וחיבור למים, ללא חשמל וללא גז. הסתירות בעדויות היו בהתייחס למצב החדר שבו התגורר פיאד, באשר לשאלה, האם בשנת 2007 היה פיאד מחובר לחשמל (האישור הינו רק משנת 2008). 8. הנתבע היפנה לפסיקה ממנה עולה, כי בקשה להיתר בניה אינה מולידה זכות בדירה, והוא הדין בתקופה בה מבוצעת בניה, להבדיל מהמועד בו עבר הבן להתגורר בדירה והחל לשלם ארנונה. 9. באשר לזכויות במקרקעין שהיו רשומות על שם אשת התובע, נטען ע"י הנתבע, כי תיקון צו הירושה בוצע כ-32 שנים לאחר פטירת אביה של אשת התובע, ועד לתיקון היתה לאשת התובע זכות במקרקעין. הנתבע טען, כי בהוראות חוק הבטחת הכנסה ותכליתן, גוברות על האמור בחוק הירושה, וכל עוד לא מוגשת הודעת הסתלקות בערכאה המוסמכת, לא נחשב היורש כמי שהסתלק מהעיזבון. הנתבע אף הדגיש, כי התובע לא הזמין את אחי אשתו, או את בנו של האח, על מנת להעיד, כי דירותיהם בנויות, דווקא, על אותו חלק מהשטח שאשת התובע ירשה. באשר לשווי הנכסים, טען הנתבע, כי השומה שנערכה ע"י שמאי המקרקעין מר בן חיים, בתאריך 8.8.11, לא נסתרה, והתובע אף ויתר על חקירתו הנגדית של השמאי. מהו המועד ממנו יש למנות את חמש השנים לעניין העברת הדירות לבנים 10. תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב - 1982 קובעת כי כאשר הועבר נכס שהיה בבעלותו של תובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר, ללא תמורה או בתמורה סימלית, יראו את הנכס כשייך למעביר למשך 5 שנים. בענייננו, התובע העביר לבניו פיאד וטאמר, ללא תמורה, את הזכות לבנות על הקרקע שהיתה בבעלותו. התובע טען כי הדירות נבנו בשלבים החל משנת 2002 וכן טען כי בניו נכנסו לגור עוד לפני שהבתים היו מושלמים. מתצהירי הבנים עולה, כי הם מודים שביתו של פיאד הושלם בשנת 2008 ושביתו של טאמר הושלם בשנת 2010, הגם שהם טוענים כי הם החלו להתגורר בבתים לאחר שנישאו, ועוד בטרם היו הבתים מושלמים. מאישור המועצה המקומית עולה כי פיאד משלם ארנונה מאז שנת 2008 וטאמר משלם ארנונה מאז שנת 2010 (אישור מ- 22.5.11). באישור מתאריך זה אין הפרדה בין מועד תחילת המגורים לבין מועד תחילת תשלום הארנונה. לאחר הדיון המוקדם מתאריך 20.1.13 המציא התובע אישור נוסף מתאריך 28.2.13. באישור הנוסף צויין כי המועצה מחייבת בארנונה לפי המועד בו מבוצעים חיבורי המים וכי המידע שנמסר לראש המועצה על ידי התובע, הינו כי בניו של התובע התחתנו וגרו בחלק הבית שטרם הושלם עוד לפני מועד חיבורי המים ולפני החיוב בארנונה. אין המדובר בידע אישי של ראש המועצה וזה האחרון אף לא הובא למתן עדות וב"כ הנתבע התנגדה לקבלת תוכן המסמך כראיה, ככל שהחתום עליו לא יתייצב למתן עדות. 11. מקובלות עלינו טענות הנתבע כי אין לקבוע את מועד העברת זכויות הבניה למועד בו ניתן היתר בניה או למועד בו החלו בבניה אלא למועד בו החלו הבנים להתגורר בפועל בדירות. יתר על כן היו סתירות בעדויות התובע ובניו באשר למועד בו החלו הבנים להתגורר בדירותיהם. ועדות התובע על כך שבנו גר בחדר אחד ללא מים, ללא חשמל ועם תינוק, ולקח מים מברז שבחוץ, תמוהה בעיננו. בניו של התובע נשאלו היכן התקלחו במשך 3 שנים (כאשר הטענה הינה שהחלו להתגורר ב- 2005 ולשלם ארנונה וחשבון מים מ- 2008) והתשובה היתה "הסתדרנו". לא ניתן גם הסבר מניח את הדעת מדוע בני הזוג לא התגוררו אצל מי מההורים עד להשלמת הדירה למצב מינימלי שניתן יהיה לגור בה ולהשתמש במים וחשמל. בניגוד לתובע שגרסתו היתה שלא משלמים ארנונה עד לחיבור למים, הרי הבן טאמר העיד כי כבר בשנת 2007 היה לו חיבור לגז מים וחשמל (עמ' 10 ש' 10 לפרוטוקול). טאמר העיד כי פיאד כבר היה מחובר למים וחשמל בשנת 2007, וזאת בניגוד לגרסת פיאד כי רק בשנת 2008 חובר למים ולחשמל ולכן רק מאז החל לשלם ארנונה (עיין והשווה עמ' 10 ש' 23 לפרוטוקול עם עמ' 9 ש' 2 וש' 11 לפרוטוקול). 12. אשר על כן הננו קובעים כי יש לקחת בחשבון את מנין 5 השנים של העברה ללא תמורה מהמועד בו החלו הבנים לשלם את התשלומים למועצה המקומית, פיאד בשנת 2008 וטאמר משנת 2010. מועד 5 שנים בהתייחס לזכויות הבניה של דירת הבן פיאד הסתיים ב- 1.1.13, ומועד 5 השנים בהתייחס לזכויות הבניה של דירת הבן טאמר, יסתיים ב- 1.1.15. עיין לענין זה בעב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף סעיד ח'טיב וכן עיין בדב"ע נ"ג 04/215 סובחי נ. המוסד לביטוח לאומי ובעב"ל 437/07 המוסד לביטוח לאומי נ. חאזם ראשיד. האם יש לקחת בחשבון את שווי הקרקע שירשה אשת התובע כאשר הסתלקה מהירושה כ 32 שנים לאחר פטירת אביה 13. על שם אשת התובע היו רשומות זכויות בקרקע בגוש 17648 חלקה 16. זכויות אלה נרשמו על שמה מכח צו ירושה, לאחר פטירת אביה. רק בתאריך 30/10/12 תוקן צו הירושה, המתייחס לירושת אביה המנוח של אשת התובע, אשר נפטר בשנת 1980 . 14. אחיה של אשת התובע ובנו, לא הובאו להעיד לפני בית הדין והתובעת העידה, כי אחיה ובנו, בנו על אותה קרקע שהיא ירשה, אם כי לא הובאה ראיה ברורה, על איזה חלק של הקרקע במדויק נבנו הבתים של אחיה של אשת התובע, ומה נעשה בקרקע עד מועד בניית הבתים. 15. באשר לעניין ההסתלקות מהעיזבון, אין לנו אלא להפנות לפסק דיננו בתיק 45359-02-11 חולה פואד עוואד נ' המל"ל (4.11.12). בענין חולה פואד עוואד סקרנו את הפסיקה בנוגע להסתלקות מהעזבון וקבענו כי לאור תכלית חוק הבטחת הכנסה, הסתלקות שנעשית שנים רבות (ובענייננו עשרות שנים) לאחר הוצאת צו ירושה הכולל את היות המבוטח יורש בנכסי מי מהוריו, רלבנטית לענין חוק הבטחת הכנסה רק ממועד ההסתלקות ולא ממועד פטירת ההורה המנוח. עוד ציינו כי לתובעת היתה זכות או טובת הבאה, ראויה ומוחזקת באשר למקרקעין שירשה מאביה ובענייננו במשך למעלה מ-30 שנה. התובעת יכולה היתה להפיק הכנסה מנכס זה. בהתאם לחוות דעת השמאי, חלקה 16 בגוש 17648 הינה חלקה בשטח רשום של 9,374 מ"ר הממוקמת באזור המגורים הצפון מזרחי של ביר אל מכסור. השמאי ציין כי הנכסים שירשה אשת התובע מהווים חלקים בלתי מסויימים מחלקה זו, תאר את המצב התכנוני בחלקה וכן ציין כי בחלק מהחלקה ממוקמים בתי מגורים וחלק אחר מהחלקה הינו פנוי. אישורי הבניה שטען התובע כי הוצאו לאחי אשתו בהתייחס לאותה חלקה, הוצאו רק בשנת 2006, ואין כל אינדיקציה לפני בית הדין האם המדובר בבתים שנבנו דווקא על אותו חלק שירשה אשת התובע, ומתי נבנו בפועל הבתים. מכל מקום לפי אישורי הבניה, אין המדובר בבתים שנבנו לפני למעלה מ-30 שנה בסמוך לפטירת אביה המנוח של אשת התובע. עוד ובנוסף נציין כי אם לגרסת אשת התובע נודע לה רק באיחור על הירושה, לא ברור האם עדכנה את אחיותיה ומכל מקום ההסתלקות מהעזבון לא היתה של כלל האחיות אלא רק של אשת התובע שצו הירושה תוקן בשנת 2012. 16. המועד בו הסתלקה אשת התובע מחלקה בירושה, לאחר כ-30 שנה, אינו מצדיק אי לקיחה בחשבון של הנכסים כנכסים של אשת התובע במשך כל אותן 30 שנה. איננו סבורים כי תכלית הוראות חוק הבטחת הכנסה עולה בקנה אחד עם אדם הרשום כבעלים של נכס במשך 20 או 30 שנה, והיכול לעשות בנכס כרצונו במהלך תקופה זו, וכאשר הוא מחליט ברבות השנים, להסתלק מחלקו בירושה, יש להתעלם מכל השנים שבהם הנכס היה בבעלותו. ספק רב בעייננו אם כאשר הוצא צו ירושה, בהתאם לחוק במדינת ישראל, לא יודעה התובעת על היותה יורשת. 17. לאור האמור לעיל, תלקח הקרקע שירשה אשת התובע בחשבון כנכס שניתן להפיק ממנו הכנסה, בתקופה עד למועד הגשת הבקשה לתיקון צו הירושה וממנו יש למנות 5 שנים של העברה ללא תמורה. לסיכום 18. הנתבע יקח בחשבון כהכנסה של התובע ואשתו, את שווי זכויות הבניה שניתנו לפיאד למשך 5 שנים משנת 2008, את שווי זכויות הבניה שניתנו לטאמר, למשך 5 שנים משנת 2010, ואת שוויה קרקע עליה וויתרה התובעת במסגרת הסתלקותה מהעזבון למשך 5 שנים ממועד הגשת הבקשה להסתלקות מהעזבון. 19. אין צו להוצאות.ירושהצו ירושההעברת זכויותצווים