1. לפתחו של בית משפט הגיע סכסוך כספי בין התובעת ובין יורשיו של בעל זכות ציבורית למונית של המנוח מרדכי זילברמן (להלן - "המנוח"), בגין נזקיה והפסדיה של התובעת מחמת עיכובים מצידם של הנתבעים, בהעברת הזכות הציבורית ממונית שבבעלותה (להלן-"המונית") לאחר שהנתבעים הודיעו לתובעת על הפסקת השכרת הזכות הציבורית. 2. הנתבעים דחו את טענותיה של התובעת בדבר מחדלים מצידם בהעברת הזכות הציבורית והגישו תביעה שכנגד כנגד התובעת ונתבעים נוספים, בגין חובותיהם לדמי שכירות בגין השימוש בזכות הציבורית. 3. קיימת הסכמה בין הצדדים, כי המנוח היה בעל רישיון להפעלת זכות ציבורית למונית (להלן - "הזכות הציבורית") , אותה שכרה ממנו התובעת. התובעת טוענת כי היא שלמה דמי שכירות לנתבעים בגין הזכות הציבורית עבור המונית. רישום הזכות הציבורית, מחייב רישום רישיון המונית ע"ש בעל הזכות הציבורית לפי הוראות תקנות התעבורה והנחיות משרד התחבורה. בהתאם לכך וכפי שניתן ללמוד מרישיון הרכב של המונית, נרשם המנוח כבעל המונית. כך, התאפשר רישומה של הזכות הציבורית על המונית (נספח לתצהירו של מנהל התובעת). אין חולק, כי אריה זילברמן, בנו של המנוח, טיפל במרוצת השנים בגביית דמי השכירות מהתובעת, שהועברו אליו בהסכמת המנוח. עם פטירתו של אריה זילברמן, הודיע מר רמי שרון , שהעיד מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן-"הנתבעים") כי ההמחאות בגין דמי השכירות יועברו אליו בהיותו נציגם של הנתבעים לטיפול בעניין השכירות של הזכות הציבורית (להלן-"השכירות"). 4. קיימת גם הסכמה בין בעלי הדין כי מר שרון, הודיע לתובעת על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים לשכירות של הזכות הציבורית מאחר ואחד מיורשי המנוח בקש זאת מהתובעת, שלא התנגדה לביטול ההתקשרות. סופם של דברים, רק ביום 28/06/09, הושלמה העברת הזכות הציבורית מהמונית. 5. המחלוקת היא אם כן, בשאלת מחדלים מצד הנתבעים להעברת הזכות הציבורית מהמונית, במשרד התחבורה ובמשרד הרישוי, על מנת ל"שחרר" את המונית מהזכות הציבורית הרשומה עליה ובכך, לאפשר לתובעת לרשום זכות ציבורית אחרת על המונית. לשיטתה של התובעת, הדבר אינו אפשרי כל עוד לא הושלמה העברת הזכות הציבורית וביטול הרישום של המנוח כבעלים על המונית. 6. התובעת טוענת כי נגרמו לה הפסדים בגין אי השלמת הפעולות ע"י הנתבעים לביטול הרישומים כאמור. במסגרת המסכת העובדתית בכתב התביעה ובטענותיה של התובעת בכתב ההגנה בתביעה שכנגד ניטען כי בהעדר חתימה של הנתבעים על מסמכים לרישום הזכות הציבורית על שמם עם פטירת המנוח, הוצא רישיון זמני בלבד למונית באופן שגרם להכבדה בהפעלת המונית , לעיכובים בביטול ההתקשרות ובפרט להשבתת המונית, מחמת אי יכולת לרשום זכות ציבורית אחרת על המונית, לפי הנחיות משרד התחבורה. 7. התובעת טוענת כי המונית הושבתה מעבודה, החל מחודש ספטמבר 2007 ועד לחודש יוני 2008. לפיכך, היא תובעת את הפסדיה שנגרמו עקב מחדליהם של הנתבעים שמנעו בכך רישום זכות ציבורית אחרת על המונית. 8. הנתבעים הודו בכתב ההגנה ובתצהירו של מר שרון, כי נמסרה הודעה למנהל התובעת על קושי בביצוע העברת הבעלות במונית ע"ש הנתבעים במשרד הרישוי, בשל עניינים טכניים. בנוסף, הודו הנתבעים כי היה ידוע להם שהתובעת, התקשרה עם אלברט רוזיליו (להלן-"רוזיליו") לשכירת זכות ציבורית למונית ממנו לאחר הודעתו של מר שרון למנהל התובעת, על הפסקת ההתקשרות בין התובעת לנתבעים. מוסכם על הצדדים, כי משלהי שנת 2005 בו הודע על ביטול ההתקשרות ועד יוני 07', היה רישיון זמני למונית עם רישום של הזכות הציבורית של המנוח עליה. לפיכך טוענים הנתבעים כי באותו פרק זמן, לא סוכל השימוש במונית. התובעת מצידה , מודה כי עשתה שימוש במונית באותו פרק זמן, למרות עיכובים ביני לביני בשימוש, עקב הצורך בהסדרת רישיון זמני מעת לעת. 9. הנתבעים טוענים, כי הזכות הציבורית נרשמה על שמם כבר ביום 03/07/07 (נספח ה' לכתב הגנה) ולפיכך, לא היתה כל מניעה משימוש במונית ע"י התובעת בתקופה נשוא התביעה ואין לחייב אותם בתשלום פיצוי כלשהו לתובעת. לדידם, הם לא סרבו לקבל את הזכות הציבורית על שמם או לחתום על שטר מכר של המונית. למרות זאת, ויתרו הנתבעים באמצעות נציגם מר שרון, על קבלת דמי שכירות לשנת 2005 אך משהוגשה התביעה ובהעדר ראיה על שכירות של זכות ציבורית ע"י התובעת מרוזיליו, הם עומדים על זכותם לקבל את דמי שכירות מחודש פברואר 05' ועד חודש יוני 09' בסך של 1,500 ₪ לחודש (סה"כ עבור 56 חודשים). דיון ומסקנות: 10. על פי סעיף 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ועל פי הגדרת "רישיון להפעלת מונית" לפי תקנה 485 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 ובנוגע ל"בעל המונית", קיימת דרישה כי בעלות על מונית, תהיה על שם בעל הרישיון להפעלת המונית, כפי כינויה השגור: "בעל הזכות הציבורית". 11. שמעתי את עדויותיהם של מנהל התובעת מר אשר תורג'מן ושל מר רמי שרון, לפיהם לאחר פטירתו של המנוח הוסכם ביניהם על הפסקת השכירות של הזכות הציבורית, לפי בקשתו של מר שרון ממר תורג'מן. לפיכך, הוסכם על העברת הזכות הציבורית מהמונית. לדברי העד תורג'מן, ההעברה לא יכלה להתבצע הואיל ולא היה צו ירושה ליורשי המנוח, הנתבעים. מאוחר יותר משניתן הצו. צו קיום צוואה, ולא צו ירושה, ניתן לפי נספח לתצהירו של מר שרון ניתן ביום 5.12.05 . הוכח, כי היו חסרות חתימות של חלק מהיורשים על שטר המכר (עמ' 4 שורות 1-7). לדבריו, לא ניתן היה לחדש את רישיון הרכב למונית, כיוון שהיורשים לא נתנו את הסכמתם לכך, גם לא לאחר העברת הזכות הציבורית על שמם במשרד הרישוי ( עמ' 5 שורות 20-22). רק לאחר שהוא איים בהגשת תביעה כנגד הנתבעים ובהתערבותו של העד , הסכים היורש האחרון , שסרב לכך קודם לכן, לחתום על שטר המכר (עמ' 6 שורות 1-5). 12. מר שרון אישר בעדותו כי היו עיכובים בהעברת הבעלות של הזכות הציבורית ע"ש הנתבעים לאחר מותו של המנוח משנת 05' ועד מועד מכירת הזכות הציבורית על ידם (עמ' 10 שורות 17-29). לדברי העד: "היה אחד (יורש- מ.ל.) שעיכב את זה ( החתימה - מ.ל.) (עמ' 14 שורות 25-26) . הקושי, בחתימתו של אותו יורש, הנתבע 8, נמשך לפחות עד פברואר 2009 , מועד בו חתם על יפוי כוח לצורך העברת הבעלות בזכות הציבורית (עמ' 15 שורות 26-29) . בלעדיו, לא ניתן היה לבצע את ההעברה לדברי העד שרון. 13. לאור העדויות הוכח כי אכן כטענת התובעת, חל עיכוב בהעברת הזכות הציבורית ע"ש הנתבעים וחתימת הנתבעים על שטר המכר, עד סמוך למועד הגשת התביעה (שהוגשה ביום 1.3.09). לא נסתרה גרסתה של התובעת, המתיישבת עם הוראות פקודת התעבורה לפיה, לא היה בידי התובעת לרשום על המונית את הזכות הציבורית של רוזיליו, כל עוד לא הועברה הזכות הציבורית של הנתבעים מהמונית ולא בוטל רישום הבעלות של המנוח על המונית. 14. הוכח, כי לא היה בידי התובעת לקבל רישיון למונית לפרק זמן של שנה בכל פעם, מחמת אי מילוי טפסים כע"י כלל היורשים. מנהל התובעת העיד כי הרישיון הזמני ניתן בכל פעם לחודשיים-שלושה (עמ' 3 שורות 26-28), מבלי שתמך זאת בהצגת הרישיונות הזמניים. מר שרון העיד ואמר כי ה"תקופה גדולה יותר מ- 3 חודשים" לחידוש וכי הכל רשום על הטסט(עמ' 11 שורה 32) וגם הוא, לא תמך את גרסתו בהצגת הרישיונות . לדבריו, היו יותר מ-4 ביקורים שלו במשרד הרישוי בכל תקופת הטיפול שלו בזכות הציבורית ולא נסתרה עדותו של מר תורג'מן, כי מונית מטעמו אספה את מר שרון לצורך הסדרת הרישיון (עמ' 5 לפרוטוקול). הנתבעים לא הכחישו כי היתה מניעה ממתן רישיון לשנה והוכח בעדויות כי נגרמה טרחה לתובעת, בצורך להסדיר בכל פעם מחדש את הרישיונות מס' פעמים בשנה מחמת מחדל של הנתבעים בהסדרת הרישום והיעדר שיתוף פעולה מספיק מצידם, למרות נכונותו של מר שרון לסייע, שלא היה די בה לצורך כך. 15. לעניין העברת הבעלות מהמונית ע"י הנתבעים הוכח כאמור כי הטיפול בכך הושלם רק בחודש פברואר 2009 , מסיבות שלא היו תלויות בתובעת , כי אם בנתבעים או חלק מהם. ביטול השכירות: 16. עדותו של מר תורג'מן , התיישבה עם עדותו של מר שרון מטעם הנתבעים ולפיהן הודע לתובעת באמצעות רמי שרון מטעם הנתבעים, כי ההסכם בין התובע למנוח שביצועו המשיך גם לאחר פטירתו בכניסת יורשיו לנעליו, הגיע אל סופו. כדבריו של העד שרון בסעיף 7 לתצהירו : "לאחר מות המנוח פניתי למר אשר תורג'מן (להלן - "אשר") והודעתי לו שאנחנו מפסיקים את ההתקשרות בינינו, מאחר ולפי בקשה של אחד היורשים, היה רצון להשכיר למשהו אחר. בעדותו אמר מר שרון כי דובר על מכירה לאחר (ובצוואה נאמר על השכרה וחלוקת ההכנסות בין היורשים) ומאוחר יותר אמר העד, כי דובר על רצון להשכיר לאחר את הזכות הציבורית (עמ' 14 שורות 8-14 ,ראו עדותו של העד תורג'מן , עמ' 4 שורות 2-10 ). 17. התובעת נערכה לחלופה אחרת בשכירת זכות ציבורית לאור הודעת הביטול של ההתקשרות על מנת שלא יופסק השימוש במונית בהיעדר זכות ציבורית אחרת, כדברי העד תורג'מן. התנהגותה זו של התובעת מתיישבת עם הציפייה שתמנע מעצמה נזק והעד שרון, אף אישר בעדותו כי מנהל התובעת הודיעה לו על כך. אין לנתבעים להלין כנגד שכירת זכות ציבורית מרוזיליו לאור ההודעה , כפי שלא הלינו על כך לאחר מסירת ההודעה בנדון למר שרון. יתירה מכך, הוכח מעדותו של מר שרון כי הוא ראה עין בעין את החלטתה של התובעת לשכור זכות ציבורית אחרת עקב הודעתו על הפסקת השכרת הזכות הציבורית ע"י הנתבעים, לתובעת. 18. מי מבעלי הדין לא דאג להצגת הסכם השכירות ביניהם בנוגע לזכות הציבורית. בה בשעה, לא הוכחש כי היה קיים הסכם בין התובעת למנוח ולא ניטען כי נחתם הסכם שכירות בין התובעת לנתבעים, כי אם היה רצף בקיום ההסכם לאחר פטירת המנוח. בהיעדר הצגה של ההסכם, ניתן ללמוד על תנאי ההתקשרות מהעדויות בנוגע להתנהגותם של הצדדים בתקופת ביצוע ההסכם. נימצא , כי הצדדים הסתפקו בהודעה בעל פה ע"י נציג הנתבעים מר שרון, על הפסקת השכרת הזכות הציבורית לתובעת . לא הוכח כי ההודעה היתה בדבר כוונה בעתיד לבטל את ההתקשרות ולהיפך, הוכח בתצהירו של מר שרון כי ההודעה היתה על ביטולה של השכירות. העד שרון, לא אמר בעדותו כי התובעת טעתה לחשוב כי תוקפו של ההסכם הסתיים והתנהגותו מלמדת כי הוא הכיר במחדלם של הנתבעים באי הסדרת הפעולות לצורך "שחרור" המונית מרישום הנתבעים עליה, כפי שיובא להלן. 19. ביטולו של הסכם השכירות, טעון גם הוא התנהגות בתום לב. היה על הנתבעים, להתחשב באינטרס של התובעת להבטיח את המשך הפעלת המונית משהודיעו על ביטול השכירות של הזכות הציבורית. על כך מצינו בבג"צ 58/80 שירותי תחבורה ציבורית בע"מ ואח נ' ביה"ד הארצי לעבודה בירושלים ואח' , ניתן ביום 4.8.80 בהתייחס לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי)- תשל"ג - 1973 מפי הנשיא ברק : "על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף שלהם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להשגתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה, שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשת ציפייתם המשותפת הסבירה. אכן לולא הביטויים "אמון", "אמונה" ו"נאמנות" תפוסים, ניתן היה לתאר את מערכת היחסים הנוצרת בין בעלי חוזה בעקבות סעיף 39 לחוק החוזים כיחסי נאמנות, כאשר בעל חוזה חייב לבצע את החוזה אמונה תוך הגשמת האמון שהצד האחר נותן בו" (סעיף 5 בפסק הדין). תום הלב, נבחן לפי סוג העסקה, מקומה ותנאיה, אך לא רק על פיהם, כי אם גם על פי מספר תכונות אינדיווידואליות לבעלי החוזה (סעיף 6 לפסק הדין). לפיכך, עם מסירת הודעת הביטול ע"י נציג הנתבעים ולכל הפחות, תוך פרק זמן קצר מסירתה, היה על הנתבעים ל"שחרר" את המונית של התובעת מ"עול" הזכות הציבורית שלהם הרשומה עליה ובכך, לאפשר לתובעת לרשום על המונית את הזכות הציבורית של רוזיליו. מר שרון , נתן אמון בזמנו בהודעתו של מר תורג'מן לפיה הוא דאג לזכות ציבורית אחרת למונית ואף ויתר לו עקב זאת, על תשלום דמי שכירות לזכות הציבורית של הנתבעים, כפי שיורחב להלן. 20. תהליכי ביטול הרישום של הזכות הציבורית של הנתבעים במונית התארכו משנת 2005 ואילך שכן, הם רשמו תחילה את הזכות הציבורית על שמם ורק לאחר מכן, תוך עיכובים שונים מצידם, הושלמה העברת הזכות הציבורית מהם והחתימה על שטרי המכר למונית רק בחודש יוני 2008. מעדותו של מר תורג'מן ועדותו של מר שרון עולה כי השניים פעלו ביחד באותו פרק זמן על מנת להביא להעברת הזכות הציבורית וניתוקה מהמונית, אך ללא הועיל בהעדר חתימה של כל היורשים . פרק זמן זה, אינו פרק זמן סביר ואינו מתיישב עם דרישת תום הלב , פרט לאור טיבה ומהותה של ההתקשרות הדורשת מהתובעת להיערך להפעלת המונית באמצעות זכות ציבורית אחרת ובכך למנוע גריעה מהכנסותיה אם תושבת המונית בהיעדר זכות ציבורית אחרת. בחינת הנזקים: 21. התובעת טוענת כי המונית שבתה ממלאכה במשך 10 חודשים וכי הכנסותיה החודשיות לאחר ניכוי הוצאותיה, עומדות ע"ס של 10,000 ₪. 22. מנהל התובעת הצהיר כי המונית לא הופעלה באותו פרק זמן, באופן המתיישב עם עדותו שנתמכה בעדותו של רמי שרון בדבר התקשרות של התובעת לשכירת זכות ציבורית מרוזיליו ( עמ' 16 שורה 16 ) מבלי שהלה ביקש בשלב כלשהו מהתובעת, גם לא לאחר שהוגשה התביעה, שיוצג בפניו ההסכם עם רוזיליו. לגרסתו של מר שרון הוא ידע שהתובעת, שוכרת זכות ציבורית ממר רוזיליו :"הסכמתי לפנים משורת הדין לוותר על דמי השכירות לשנת 2005" (סעיף 12 לתצהירו). לפיכך, אין ליישב את דרישתם בדיעבד של הנתבעים ,במסגרת התביעה שכנגד, לתשלום דמי שכירות לשנת 2005 בשעה שבמרוצת השנים, משנת 2005 ואילך לא הוכח כי הייתה דרישה מצידם להעברת תשלום לשנת 2005. התרשמתי מעדותו של מר שרון כי לא בכדי הוא נמנע מדרישה של דמי השכירות בשנת 2005 ביודעו כי "האשם" רובץ לפתחם של הנתבעים על אי בצוע הפעולות המתחייבות מהודעת ביטולה של השכירות. בהתאם לכך הוא נמנע גם מהעברת דרישות שוטפות בכתב לתובעת לתשלום דמי השכירות בשנים שלאחר מכן ( עמ' 12 שורות 21-33 , עמ' 13 שורות 1-2 ועמ' 17 שורות 27-29 ) , כל עוד לא הוסדר ביטול הרישום של הזכות הציבורית במונית. 23. אין בידי גם לקבל את טענתו של העד שרון לפיה ניתן לנסוע במונית ללא רישיון רכב בר תוקף והוכח, כי בפרקי זמן שונים, לא היה רישיון כדין מחמת עיכוב בביצוע פעולות ע"י הנתבעים להסדרת הרישיון (עמ' 17 שורות 1-8). 24. התובעת,לא טענה להשבתת המונית ממועד הודעת הביטול של השכירות ותבעה את נזקיה לפרק זמן של 10 חודשים בלבד. אני מאמינה לעדותו של מנהל התובעת כי הרכב הושבת באותה תקופה משסברה התובעת, כי הליכי העברת הבעלות עומדים לקראת סיום שכן, נרשמה כבר בעלותם של הנתבעים בזכות הציבורית. רק בדיעבד הוברר לה, כי קיים יורש אחד "סרבן", המסרב להסדרת הליכי הביטול ורק בהתערבותו של מר תורג'מן, הדרו הדברים (עמ' 15 שורות 10-33). אילו ביקשה התובעת להתעשר על חשבונם של הנתבעים, לא היתה מסייעת למר שרון בהסדרת הפעולות להשלמת ביטול השכירות, כפי שהוכח שנהג מר תורג'מן ביחד עם בא כוחו והיתה דורשת בדיעבד פיצוי , עבור תקופה ארוכה מזו. התובעת, הקטינה את נזקיה בהסדירה ביחד עם מר שרון את הרישיונות הזמניים למרות הודעת הביטול של השכירות, בהניחה כי באותו פרק זמן יושלם הביטול של הזכות הציבורית על המונית. משלא עלה הדבר יפה, האחריות מוטלת על הנתבעים לשלם את נזקיה של התובעת בגין השבתת המונית למשך 10 חודשים. 25. מנגד, משלא הוכחו הוצאותיה של התובעת בגין שכירות של זכות ציבורית אחרת ממר רוזיליו ומשהודה מנהלה כי היא עשתה שימוש בזכות הציבורית של הנתבעים עד 9/07 , אין התובעת פטורה מתשלום דמי שכירות לנתבעים, עבור תקופות שקדמו להפסקת השימוש במונית. כפי שהעיד מר תורג'מן: "אם אני משתמש בזכות הציבורית אני צריך לשלם עליה"(עמ' 8 שורות 30-31). לא בכדי, לא תבעה התובעת את הוצאותיה מהנתבעים לדמי שכירות לרוזיליו, משנת 2005 ועד לספטמבר 2007. חזקה עליה שהיתה מזמינה את רוזיליו לעדות והיתה מציגה אסמכתאות בנדון, אילו הללו היו לטובתה (ראו: ע"א 620/74 מור נ. פלונית פד"י ל (1) 218, ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ. מסורי בע"מ, פד"י ל"ד (4) 85, בדברי השופטת בן פורת). נכונים הדברים, בפרט לצורך הוכחת הגנתה בתביעה שכנגד על מנת להוכיח כי היא אינה צריכה לשאת ב 'תשלומי כפל' לזכות ציבורית, הן לרוזיליו והן לנתבעים, בגין אותה תקופה. 26. אל לה לתובעת, להתעשר על חשבון הנתבעים בשימוש ללא תמורה בזכות הציבורית לכל אורך אותה תקופה . יחד עם זאת, לאור הודאתו של רמי שרון כי ויתר כנציג הנתבעים, על דמי שכירות לשנת 2005 ולאור מחדליהם המוכחים של הנתבעים בהסדרת הזכויות בתחילה וביטול הזכות והבעלות מאוחר יותר, אין לבטל את התחייבותו כלפיה עקב הגשת התביעה. הויתור לא נעשה לפנים משורת הדין כנטען בתצהירו של העד כי אם משיקולי סיכוי וסיכון של הנתבעים, לאור המודעות של מר שרון לקשיים העומדים בפניו לביצוע ביטול הזכות הציבורית ולטרחתה של התובעת בגין זאת. עסקינן בשיקולי כדאיות של הנתבעים ואין לשנות מההסכמות שהיו בין הצדדים בהתייחס לשנת 2005. לפיכך, דין הדרישה בתביעה שכנגד לחיובה של התובעת בדמי שכירות לאותה שנה בלבד, להידחות. 27. קיימת סתירה בין גרסתה של התובעת לפי תצהירו של מר תורג'מן מטעמה בדבר הכנסה חודשית ממוצעת ממונית בסך של 9,500 ₪ ובין האמור בכתב התביעה בדבר הכנסה בסך של 10,000 ₪ לחודש. בחוות דעתו של רו"ח ששון כהן מטעם התובעת נאמר כי לפי דו"ח מס הכנסה לשנת 2008 (שלפי עדותו מדובר בדו"ח מבוקר) ההכנסה החודשית למונית היתה בסך של 12,000 ₪ ולאחר ניכוי הוצאות, היא בסך של 9,543 ₪ (באופן המתיישב עם גרסתו של מנהל התובעת בתצהירו). 28. שמעתי את עדותו של רו"ח ששון, אשר לא היה בידו ליישב תהיות שהועלו בחקירתו בנוגע לפרטי הנתונים בהערכותיו השונות בנוגע לרכיבי הוצאות שונים בחוות הדעת ולשאלת הכנסות גבוהות יותר בגין צי מוניות קטן יותר של התובעת בשנים אחרות. כמו כן, לא היו בפני המומחה נתונים מספרי הנהלת חשבונות של התובעת כדי לתמוך את הערכתו בנוגע להוצאותיה. העד השיב כי אינו בקי בניהול עסקי מונית וכי הערכתו ניתנה לפי הנתונים שהוצגו בספריה של התובעת שנאספו עבורו ע"י עובדת ממשרדו. אין לפסול, כטענת הנתבעים, את חוות הדעת מחמת הסתייעותו של המומחה באיסוף נתונים של עובדת ממשרדו , בהיותו רואה חשבון שלפי עדותו הוא האחראי להגשת דו"חות מס הכנסה של התובעת וחתום עליהם. 29. מנהל התובעת ניסה ליישב חלק מהתהיות בנוגע להוצאות לדלק ולתיקונים בחוות הדעת בניגוד לגרסתו כי היא אינה נושאת בהוצאות אלו כי אם הנהגים, באומרו: "יכול להיות שבמקרים בודדים יש מוניות שביצעו תיקונים למרות שבסיס ההתקשרות עם הנהגים הוא כזה, שכל ההוצאות של דלק ותיקונים מוטלים עליהם (עמ' 8 שורות 11 ו- 13-16) , מבלי שהיה בידי המומחה לתמוך בכך, בהיעדר נתונים בפניו. 30. לאור הערותיי בנוגע לחוות הדעת שהיו בה חסרים ובכלל זה אי הכללת מניעת בלאי כלשהו ותיקונים למונית עקב ההשבתה שלה, אני קובעת כי יש להפחית מהערכתו של מר ששון להכנסה החודשית הממוצעת למונית 15% על דרך האומדנא , לאור טיבו של הנזק שקשה להוכחה במידת ודאות מוחלטת ומשלא הובאה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים (ראו: ע"א 355/08 אניסימוב נ. מלון טירת בת שבע , ). לפיכך הפיצוי לתובעת בגין השבתת המונית יעמוד על סך של 8,112 ₪ לחודש. לאור זאת אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין מניעת הכנסה למשך 10 חודשים בסך של 81,120 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. 31. לאור קביעותיי בתביעה שכנגד, אני מחייבת את הנתבעת שכנגד מס' 1 בתשלום דמי שכירות לתובעים שכנגד עבור שנת 2006 וכן לחודשים ינואר-ספטמבר בשנת 2007 , סה"כ 21 חודשים. מתקופה זו, אני מורה על הפחתת דמי שכירות ל-30 יום, בגין השבתת המונית בכל פעם מחדש בתקופת השכירות בהיעדר רישיון שנתי למונית כי אם רישיונות זמניים הטעונים חידוש ולאור הטרחה הכרוכה בכך ( עמ' 9 שורה 6 לפרוטוקול). לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת שכנגד 1 בתשלום לתובעים שכנגד בסך של 30,000 ₪. מסכום זה יש לקזז סך של 2,600 ₪ , ששולם ע"י הנתבעת שכנגד 1 למרות חיובם של התובעים שכנגד בכך ובמקומם, לפי בקשתו של רמי שרון (כאמור בסעיף 24 לתצהירו של מר תורג'מן ועדותו של מר שרון עמ' 18 שורות 9-10 וכאמור בסכומיהם עמ' 27 שורה 24) ובהיעדר ראייה בדבר סכומים אחרים לקיזוז, כנטען ע"י הנתבעת שכנגד 1. לחיובה של הנתבעת שכנגד 1 בסך כולל של 27,400 ₪ יצורפו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד יום התשלום בפועל. 32. אני דוחה את תביעתם של התובעים שכנגד הנתבעים 2 ו- 3 , בהעדר יריבות מוכחת ביניהם משהוכח כי ההתקשרות היתה עם התובעת- הנתבעת כנגד מס' 1 ולפי תקנות סדר הדין האזרחי, לפיהן תביעה שכנגד יכול שתוגש כנגד בעלי דין בלבד. 33. חיוביהם של הנתבעים, ביחד ולחוד והרשות בידם לקזז במסגרת תשלומיהם לתובעת, את חיוביה כלפיהם בגין התביעה שכנגד. 34. בהתאם לתוצאות בתביעה ובתביעה שכנגד, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות לאגרת בית משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪. לאור הערותיי בנוגע לחוות דעתו של המומחה, התובעת תישא בהוצאותיה לשכר טרחתו. העברת זכויותזכות ציבורית למונית