הצדדים ועיקרי הטענות: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי בסך 15,900 ₪, בגין, מה שהוגדר בידו, שימוש לרעה בהליכי משפט, בידי הנתבעת. 2. ברקע התביעה הנוכחית, עומד הליך קודם שיזם התובע. בחודש יוני 2011 הגיש התובע תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, בת"ק 2423-06-11 (להלן: "ההליך המקורי") עניינו של ההליך המקורי: איחור בן 13 דקות ביציאת אוטובוס לעבר תחנת התובע, מה שהוביל לכך שהתובע פנה לשירות מונית בעלות של 46.50 ₪, ולתביעה להחזר עלות השירות בתוספת 2,800 ₪ בגין התנהלות הנתבעת. ביום 19.1.12 התקיים דיון בהליך המקורי. אף שהגישה כתב הגנה, הנתבעת לא התייצבה לדיון, ובית המשפט קיבל את תביעתו של התובע. בין היתר, קבע בית המשפט כי הסכום שנפסק כולל את הוצאות המשפט. 3. ביום 1.4.12 קיבל התובע החלטה לפיה ביטל בית המשפט את פסק הדין. הסתבר לתובע כי ההחלטה ניתנה לבקשת הנתבעת. בטרם בוטל פסק הדין, הורה בית המשפט לנתבעת להמציא את הבקשה לתובע. משלא ניתנה תגובתו של התובע, הוגשה ביום 15.3.12 על ידי הנתבעת בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה, ולאורה ביטל בית המשפט את פסק הדין. 4. ביום 4.4.12 הגיש התובע בקשה לבית המשפט לביטול ההחלטה שביטלה את פסק הדין. התובע טען כי הנתבעת השיגה את ביטול פסק הדין בדרך של מרמה, ובפרט, כי בקשתה לביטול פסק הדין, שלכאורה נשלחה אליו, והוא לא הגיב עליה - לא כללה אלא ארבעה דפים ריקים, שמטבע הדברים לא ידע להגיב להם, שאז בוטל פסק הדין בהיעדר תגובה מצדו. התובע התייחס בבקשה להתנהגותה הקלוקלת, לשיטתו, של הנתבעת בהליכי ההוצאה לפועל, בכל הקשור למימוש פסק הדין. בגין כל אלה עתר התובע לא רק להחזרתו של פסק הדין על כנו, כי אם גם לחיוב הנתבעת בהוצאות בקשר עם כל האמור, בסכום של 3,250 ₪. בהעדר תגובה מטעם הנתבעת, החליט בית המשפט, ביום 6.5.12 לבטל את ההחלטה, לפיה בוטל פסק הדין, ובכך הוחזר פסק הדין לתוקפו. בהחלטתו, נדרש בית המשפט לסוגיית ההוצאות וקבע כי, "כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשות השונות שהוגשו לאחר מתן פסק הדין". 5. בתביעתו לפניי, פירט התובע את השתלשלות ההליכים, הן בפני בית המשפט, לרבות סוגיית שליחתה של אותה בקשה ריקה לידיו, והן בלשכת ההוצאה לפועל. התובע העלה בכתב התביעה טענות רבות, שאיני רואה מקום לפרטן כאן, בכוונה להוכיח כי הנתבעת נקטה בדרכי מרמה, והסבה לו הוצאות. 6. לטענת התובע, לאחר שהגישה הנתבעת את הבקשה לביטול פסק דין, הורה בית המשפט כי תמציא את הבקשה ואת החלטת בית המשפט לתובע, על מנת שיוכל להגיב. לטענת התובע נשלחה לו מעטפה ובה 4 דפי נייר ריקים, ובכך שללה ממנו הנתבעת את הזכות להגיב לבקשה. עוד טען התובע כי לאור העובדה שנשלחו אליו הדפים הריקים לא ידע הוא כי הוגשה הבקשה וכי עליו להגיב, ולפיכך בוטל פסק הדין. 7. התובע טוען בכתב התביעה כי נגרמו לו נזקים בסך 15,900 ₪, בכל הכרוך בניסיונו לזכות מחדש בהעמדת פסק הדין על כנו ובמימושו. לטענתו, ביטול פסק הדין גרם לו לעוגמת נפש קשה מנשוא עד שחש שהקרקע נשמטת ממש תחת רגליו. בעקבות ביטול פסק הדין, היה עליו לנסח כתבי בי-דין שונים ורבים ולעיין עיון מעמיק בספרות משפטית ענפה. בשל כך נפגע אורח חייו, שכן נאלץ לעמול ימים ולילות אשר "בהם כמעט ולא עצמתי עין, ובעיניים טרוטות חשתי כי הנני על סף התמוטטות". כך תיאר. לדבריו התעכב בשל כך בסיום הגשתה של עבודה סמינריונית, נאלץ לשלם שכר טרחה לעורכי דין, והוציא הוצאות בגין נסיעות למשרדי הנתבעת. בהיותו אדם שומר מצוות שקיבל את ההחלטה סמוך לחג הפסח "אין צורך להכביר במילים אודות הפגיעה האנושה אשר נפגע אורח חיי...". 8. התובע הפנה את בית המשפט לפסק הדין שניתן ברע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ פ"ד נ"ד (5) 638, (להלן" עניין סחר ושירותי ים"), בו מצא עיגון לזכותו להגיש תביעה נפרדת בגין התנהלות הנתבעת בתביעה קודמת. כן ראה התובע לנכון להפנות להחלטה של נציב התלונות על השופטים, בעקבות תלונה שהגיש, נגד השופט שדן בהליך הקודם. את עיקריה של אותה החלטה לרבות תוצאתה, השחיר התובע, והותיר רק שלוש שורות מתוך עמדתו של הנציב, התומכים, לסברתו, בכך שהיה קושי דיוני בביטולו הראשוני של פסק הדין בהליך המקורי. דיון והכרעה: 9. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו אליהם, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, וזאת מכמה טעמים, שבכל אחד מהם די להביא לתוצאה האמורה. 10. באשר להוצאות, בגין ההליך המקורי, והליכי ההוצאה לפועל שננקטו במהלכו, ניצב התובע בפני השתק פלוגתא מובהק. בית המשפט שדן בהליך המקורי קבע בהחלטתו מיום 6.5.12, בין היתר, כי "כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשות השונות שהוגשו לאחר מתן פסק הדין". התובע לא השיג על החלטה זו, פסק הדין הפך חלוט, ואין עוד לתובע זכות לפתוח מחדש אותה סוגיה. למען שלמות התמונה, אציין כי האמור חל הן על הוצאותיו בתיק המקורי, והן על ההוצאות בהליכי ההוצאה לפועל, שכן ביחס לשני עניינים אלה עתר התובע, בהליך המקורי, לחיוב הנתבעת בהוצאות. בכל הנוגע להוצאות, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הרי משלא עתר התובע, או לא זכה, במסגרת אותם הליכים, להוצאות, לא קמה לו זכות לשוב ולעתור לפיצוי עתה. מעבר למסקנה, כי התובע מנוע מהגשת תביעה נפרדת, כנגד הנתבעת, בגין הוצאותיו, הרי שמתן אפשרות, לבעל דין, שנפגע מהתנהלות יריבו, להגיש כנגדו תביעה נפרדת, יוביל לכפל התדיינויות ולאי סיום ההליך המשפטי. 11. גם לו סברתי שהיה מקום לפסוק לתובע הוצאותיו, הרי שסכום ההוצאות לו הוא טוען הינו סכום מופקע, שאינו מתיישב עם העובדה שכל שהיה עליו לעשות, לאחר שקיבל את ההחלטה, לפיה בוטל פסק הדין, הוא להודיע לבית המשפט כי לא קיבל את בקשתה של הנתבעת, כי לא ידע אודות קיומו של ההליך, ולבקש ביטולה של ההחלטה. 12. באשר לטענת התובע לפיה נגרמו לו נזקים - כאמור, הפנה התובע את בית המשפט לפסק הדין בעניין סחר ושירותי ים, שם נדונה השאלה האם יש להחיל על צד שהגיש בקשה לעיקול זמני, חובת זהירות, המקימה עוולה של רשלנות. בפסק הדין נדונה הסוגיה, האם קיימת עילת תביעה, לצד שהפסיד במשפטו, ועם זאת נגרמו לו נזקים כתוצאה ממתן סעד זמני שהיה נרחב שלא לצורך. סוגיית ההוצאות, שנאלץ התובע להוציא, אינה מעוררת את הקושי האמור, שכן מוסמך היה בית המשפט לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות, בהליך המקורי. 13. גם אילו מצאתי שתביעתו של התובע נופלת בגדר המקרים המזכים באופן דחוק, בפיצוי מכח דיני הרשלנות, לא הוכח לטעמי כי היה על הנתבעת לצפות את נזקיו של התובע, וכי הנתבעת התרשלה. בסע' 18 לפסק דינו של כב' השופט מצא נקבע אכן כי "נפגע מהליך שיפוטי, אשר ננקט על ידי יריבו, תוך הפרת חובת הזהירות, המוטלת עליו (בהנחה וככל שהיא חלה), עשוי למצוא את תקנתו במסגרת עוולת הרשלנות. הוסיף כב' השופט מצא, בסע 23 לפסק דינו, ואמר כי "השאלה היא האם המערערת צפתה, או באופן סביר יכולה לצפות, כי העיקול הזמני שנתבקש על ידה יגרום למשיבה נזק העולה על הנדרש להשגת מטרת העיקול". 14. כב' השופטת שטרסברג כהן הוסיפה וקבעה בסע' 6 לפסק דינה, בפיסקה השלישית כי "תידרש רשלנות גסה או רשלנות רבתי או התנהגות בזדון או בחוסר תום לב על מנת להעמיד לנתבע עילת תביעה ברשלנות". בענייננו - לא מצאתי כי היה על הנתבעת לצפות שייגרם לתובע נזק. קבלת הבקשה שהגישה הנתבעת, הביאה לתוצאה אחת ויחידה, והיא ביטול פסק הדין. משמעות ההחלטה היא כי לו נותרה ההחלטה על מכונה, היה מתקיים משפט. ולא ניתן לטעון כי קיומו של משפט, לאחר שהתובע זכה בפסק דין, רק בשל העובדה שהנתבעת לא התייצבה לדיון, מהווה "נזק". 15. כאמור, הגעתי למסקנה שלא היה על הנתבעת לצפות כי עלול להיגרם לתובע נזק, ואכן לא הוכח לפניי שנגרם נזק אלא, לכל היותר, נזקים שהיה בהטלת הוצאות כדי לפצות בגינם, ומשלא הגיש התובע בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט, אין הוא זכאי לפיצוי בתביעתו. עניינה של בקשת הנתבעת, בהליך המקורי, היה ביטול פסק דין. סופו של דבר התובע הגיש בקשה לביטול ההחלטה, שביטלה את פסק הדין, ובקשתו התקבלה. בתי המשפט לתביעות קטנות נוטים להיעתר לבקשות לביטול פסק דין, שניתן במעמד צד אחד, בין היתר בשל זכות הגישה לערכאות, ומתוך הכרה בזכותם של צדדים לקבל את יומם בבית המשפט. התובע אמנם תיאר מצוקה שאין דומה לה, עד כדי כך שחש שהקרקע נשמטת תחת רגליו. עם זאת, די היה בהגשת הבקשה לביטול ההחלטה כפי שעשה, כך שאינני סבורה שנגרם לתובע כל נזק. 16. בשולי הדברים: התובע התייחס בטיעוניו להחלטתו של נציב התלונות על השופטים, בעניין ההליך המקורי. איני נדרשת לטיעון זה, שכן מדובר בראייה בלתי קבילה, שאף הנתבעת התנגדה לקבלתה, נוכח הוראתו הברורה של סעיף 24 (ג) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים התשס"ב-2002, לפיו אין ההחלטה מהווה ראיה קבילה. אני מוצאת פסול רב בהבאת מסמך שרובו הושחר (מטעמי צנעת הפרט כך נטען), תוך השארתם של שני משפטים מתוכו. כך או כך, אין בנאמר במה שצוטט מתוך ההחלטה כדי לגרוע כלל ועיקר מן הטעמים לדחיית התביעה, כמפורט לעיל. 17. לאור כל האמור, התביעה נדחית. 18. התובע, אשר תביעתו נסבה על שימוש בלתי ראוי בהליכי משפט, ואשר סופה שנמצאה כי לא היה מקום להגישה, ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 400 ₪. 19. ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום. 20.איחור אוטובוסאוטובוס