מבוא - רקע עובדתי: 1. בתיק זה אוחדו שתי תביעות בגין עסקה אשר נערכה בין הצדדים, לפיה מכר התובע ב-ת"א 1862/01, מר טוביה צוק (להלן: "המוכר") לנתבע, מר דני פיק (להלן: "הקונה") תיק הביטוח שהיה בבעלותו. 2. בין הצדדים התנהל מו"מ אשר בסיומו נערך ונחתם בחודש דצמבר 1999 הסכם, לפיו מכר המוכר לקונה תיק הביטוח שהיה בבעלותו בתמורה לתשלום סך של 80,000 ש"ח (להלן: "ההסכם הראשון"). במועד מאוחר יותר נערך ונחתם בין הצדדים הסכם נוסף ללא תאריך (להלן: "ההסכם השני"). 3. הקונה שילם למוכר על חשבון התמורה סך של 70,000 ש"ח בשתי המחאות על סך של 35,000 ש"ח כ''א, ז.פ. 25.12.00 ו- 15.1.01. 4. לאחר חתימת ההסכם הראשון והשני הודיעו בעלי הדין במשותף לחברות ביטוח שונות על ההתקשרות ביניהם וביקשו כי העמלות אשר יגיעו לפי מספרי סוכן המפורטים באותן פניות יועברו לקונה החל מיום 2.1.00. 5. ביום 7.1.01 פנה המוכר לחברת הביטוח מגדל בכתב בו הודיע, ,בין היתר, כי מס' סוכן 23023812 נותר בבעלותו ודרש לשלם לידיו את העמלות אשר הצטברו במספר הסוכן הנ"ל. טענות הצדדים: 6. לטענת המוכר, הוא קיים את כל התחייבויותיו בהסכם הראשון והשני ומכאן תביעתו לחייב את הקונה בתשלום יתרת התמורה שטרם שולמה בסך של 26,300 ש"ח, וכן עלות מכשיר פקסימיליה אשר העביר לידיו בשווי של 3,000 ש"ח. לטענת המוכר, בהתאם להסכם עם הקונה, הוא התחייב להעביר אליו אך ורק פוליסות ביטוח בחב' סלע-שמשון. בפועל, המוכר העביר לקונה , ללא כל תמורה, פוליסות ביטוח אצל חברות ביטוח אחרות. כמו כן, בהתאם למוסכם, המוכר פטור מהעברת פוליסות אשר שווקו באמצעות סוכני ביטוח אחרים והועברו לידיו. 7. לטענת הקונה, הוא התקשר בהסכם הראשון בעקבות מצג שווא אשר הציג בפניו המוכר באשר להיקף תיק הביטוח שרכש וההכנסה הצפויה ממנו, כשבפועל התברר כי מרבית התיקים לא היו פעילים או לא טופלו על ידו. כמו כן, המוכר לא קיים התחייבותו לפנות בכתב למבוטחים ולהודיעם על העברת תיק הביטוח ואף דרש וקיבל מחברת הביטוח מגדל עמלות המגיעים לו בהתאם לתנאי ההתקשרות בין הצדדים. כן נטען כי המוכר המציא לקונה חשבוניות מס בגין הסכומים ששולמו על חשבון התמורה באיחור של כשנה. מכאן תביעת הקונה, לפיה הוא מבקש לחייב את המוכר בתשלום סך של 51,000 ש''ח, מתוכם סך של 25,000 ש''ח בגין תשלום יתר, סך של 20,000 ש''ח בגין אובדן רווחים צפויים וסך של 6,000 ש''ח בגין עוגמת נפש. דיון: 8. בדיון אשר התקיים בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של המוכר וגב' נאוה גז מטעמו וכן של הקונה. כל המצהירים נחקרו בפניי. 9. כעולה מסעיף 4 להסכם הראשון, בין הצדדים הוסכם כי "הקונה יקבל לידיו את כל הפוליסות והזכויות הנובעות מפוליסות לו (צ"ל "אלו" ר.ח.)'' וזאת ללא הגבלה של חברת ביטוח זו או אחרת. אולם, ועל אף לשון ההסכם, אין מחלוקת בין הצדדים כי הוא חל אך ורק לגבי פוליסות של חברת הביטוח סלע-שמשון ולא של חברות אחרות. טענה זו עלתה מפורשות בסעיף 5 לתצהיר המוכר והקונה אישר אותה בחקירתו, באומרו: "ש. על איזה פוליסות ביטוח היה ההסכם שלך עם התובע? ת. סלע ושמשון" (שם, עמ' 33 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, הקונה אישר בחקירתו טענת המוכר, לפיה, הועברו לו פוליסות של חברות ביטוח אחרות ללא תמורה, ולעניין זה הוא העיד באומרו: "ש. תאשר לי שמלבד סלע ושמשון אתה קיבלת מתנה נדוניה תיקים של דולב, סהר, הכשרת הישוב, הראל, אריה? ת. קיבלתי קרטון ריק שבו תיקים שאף אחד לא היה פעיל ולא היה בהם כלם" (שם עמ' 33 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, טענות הקונה באשר לחוסר התועלת מאותן פוליסות של חברות הביטוח השונות, למעט חב' סלע-שמשמון, אינן רלוונטיות לסכומים הנתבעים בתביעתו נגד המוכר. 10. הקונה אישר בחקירתו טענת המוכר בסעיף 7 לתצהירו, לפיה, במסגרת המו"מ אשר נערך בין הצדדים, הוצגו לעיונו דוחו"ת חברת הביטוח הרלוונטיים וזאת באומרו: "אני קיבלתי דוחו"ת חלקיים.... התובע הגיע אלי למשרד וברשותי רשימה חלקית" ובהמשך: "ש. האם עיינת בדוחות החלקיים שאמרת כי קיבלת מהתובע? ת.אני אמרתי לתובע שאני לא מכיר את הנושא של דו"ח עמלות. הוא הראה לי את הנתונים מהדוחות עצמם והסביר לי כמה עמלה חודשית אמור להתקבל מתיק הביטוח. הייתה עמלה בסכום גבוה שהוצגה בדוח העמלות אך על אף זאת כאשר דרשתי אותה מחברת הביטוח לאחר שרכשתי את תיק הביטוח התברר כי התובע קיבל אותה. ש.האם אתה מאשר שאתה חתמת על ההסכם מבלי לעיין בדוחות עם התובע? ת.אני מאשר כי חתמתי על ההסכם מתוך אמונה עם התובע. היו ביני לבין התובע יחסי קרבה מהסוג שבו אפילו ביקש ממני לעזור לו במס הכנסה. (שם עמ' 29 ו- 30 לפרוטוקול הדיון). לעניין זה יצויין כי טענת הקונה לעניין חלקיות הדוחות אשר הוצגו לעיונו במהלך המו''מ נטענה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית ובעלמא. כמו כן, מחקירת הקונה לא התרשמתי כי מדובר באדם תמים אשר מסתמך בעיניים עצומות על מצג של אחרים מבלי לטרוח ולעיין במסמכים שבפניו, מה גם ובמסגרת העסקה נשוא התביעה הוא התחייב בתשלום סכום נכבד של 80,000 ש''ח. 11. אף טענת הקונה כאילו ברקע ההתקשרות שלו עם המוכר היו יחסי אמון וידידות, אינה מקובלת בעיני, שכן, כאשר הוא נשאל לעניין זה במסגרת הבקשה למחיקת כותרת התביעה, בסדר דין מקוצר, בתיק בש"א 6517/01, הוא מסר תשובה סותרת, באומרו: "אני מכיר את התובע (המוכר -ר.ח.) מספר שנים, אין לי מושג כמה שנים אני מכיר אותו, אין לי איתו היכרות, ראיתי אותו פה ושם" (שם, עמ' 1 לפרוטוקול הדיון בבקשה, שורות 15 - 16). 12.א. בסעיף 8 לתצהירו, טען הקונה באומרו: "מיד לאחר חתימת ההסכם התברר לי כי התובע הציג בפניי מצג שוא ו/או הטעיה..." אולם, טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי הקונה חתם על ההסכם השני, שהינו הסכם לקוני ואין בו כל פירוט לנקודת המחלוקת אשר התעוררו, כביכול, בין הצדדים, וכן אין היא מתיישבת עם העובדה כי הוא שילם למוכר סך של 35,000 ש"ח ביום 15.1.0, לכל הפחות שבועיים לאחר חתימת ההסכם הראשון. ב. יתרה מכך, התגלתה סתירה בטענת הקונה לעניין המועד בו גילה את ההטעיה ומצג השוא אשר הציג בפניו המוכר, שכן בחקירתו הנגדית הוא טען באומרו: "אני גיליתי שהתובע עבד עליי בהסכם כעבור חודשיים - שלוש מחתימת ההסכם" (שם, עמ' 31 לפרוטוקול הדיון). טענת הקונה בהמשך חקירתו, כאילו המונח "מייד" שבתצהירו אין משמעותו "מהיום למחר" אינה משכנעת בעיניי ואני דוחה אותה על הסף, באשר לכל בר דעת ידוע ומובן מהי המשמעות הרגילה והמקובלת בלשון בני אדם למונח זה. 13. אף העובדה כי הקונה לא שלח למוכר ולו מכתב דרישה אחד לאחר גילוי מצג השווא וההטעייה הנטענים ותביעתו הוגשה ביום 10.2.03, כ- 3 שנים ממועד ההתקשרות, אינן תומכות, בלשון המעטה, בטענותיו כנגד התקשרות עם המוכר. 14. דומה כי במקרה דנן עסקינן בטעות בכדאיות העסקה ובכגון דא, נקבע בסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, כי טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה אינה מהווה בסיס לביטול הסכם כפי שאינה מהווה בסיס לטענת הטעיה לצורך ביטולו. 15. כאמור, הצדדים פנו לחברות הביטוח השונות והודיעו על ההתקשרות ביניהם לצורך העברת עמלת סוכן לקונה. אחת מאותן פניות היתה לחב' הביטוח מגדל (נספח ג' לתצהיר המוכר) ובה הודעה כי העמלות המגיעות בגין סוכן מס' 23023812, יועברו לקונה. על אף זאת, פנה המוכר לחברת הביטוח מגדל ביום 7.1.01 וביקש להעביר אליו את העמלות בגין אותו מספר סוכן. התנהגותו הנ''ל של המוכר מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים, וטענתו כאילו מספר הסוכן הנ"ל הוחרג מההתקשרות עם הקונה, אינה מתיישבת עם הודעת הצדדים המשותפת, כאמור לעיל. על אף זאת, טענת הקונה כי המוכר קיבל כספים בגין אותו מספר סוכן הועלתה בעלמא בכתב תביעתו והקונה. כמו כן, התובע לא העלה בתצהירו כל טענה באשר לסכום אשר קיבל המוכר, כביכול, בגין אותו מס' סוכן בעקבות פנייתו, כאמור לעיל, ולא הגיש כל ראייה לעניין זה. בנסיבות העניין, הטענה נדחית. 16. אף טענת הקונה כאילו המוכר לא שלח מכתבי הודעה למבוטחים בדבר העברת תיק הביטוח לידיו, כמתחייב מסעיף 7 להסכם הראשון, אינה מזכה אותו בפיצוי כלשהו, שכן, לא נטען ולא הוכח, הקשר, אם בכלל, בין אי-משלוח המכתבים לבין הנזק שנגרם לקונה. יתרה מכך, נחה דעתי כי המוכר אכן סייע בידי הקונה בנסיון לשמר את תיק הביטוח אשר העביר אליו, שכן, הנ"ל העיד כי הוא והקונה נפגשו עם שני לקוחות מרכזיים (שם, עמ' 19 לפרוטוקול הדיון) ולבקשת הקונה הותרה הזמנת אחד מאותם לקוחות כעד הזמה. על אף זאת, הקונה נמנע מהזמנת העד והדבר אומר דרשני ומחייב הפעלת החזקה, לפיה, עדותו היתה פועלת לרעת הקונה ותומכת בגרסת המוכר (ר' ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טל קאור, פ"ד מד(4)596, 602) 17. הקונה לא חזר על טענתו בדבר אי המצאת חשבונית בגין הסכומים ששילם למוכר על חשבון העסקה ביניהם. יחד עם זאת, הוא נשאל לעניין זה ואישר כי התקזז בגין המע"מ, אם כי, לטענתו, "רק שנה וחצי לאחר העסקה" (שם, עמ' 34 לפרוטוקול הדיון). התובע לא הגיש כל ראיה לעניין זה ובהתאם לכך אין לפסוק לזכותו סכום כלשהו בגין אותה טענה. 18. הקונה לא העלה כל טענה באשר למכשיר הפקסימליה שקיבל בהתאם להסכם הראשון ואף המוכר לא נחקר לעניין זה בחקירה נגדית. אי-לכך, אני מקבל תביעת המוכר לעניין זה. 19. לסיכום, אני מקבל את התביעה בת.א. 1862/01 ומחייב את הנתבע באותה תביעה, הקונה, לשלם לתובע, המוכר, סך של 30,385 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 14.1.01, ועד התשלום המלא בפועל. התביעה בת.א. 3260/03 נדחית בזאת על הסף. כמו כן, הנתבע, בת.א. 1862/01 ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין שתי התביעות בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ושל שכר טרחת עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כל הסכומים, כאמור לעיל, ישולמו תוך 30 יום. ללא תמורה