עניינה של החלטה זו - האם התובעת חייבת בתשלום הפרשי אגרה. הרקע לבקשה: התובעת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי ושילמה את האגרה בגין התביעה. על פי פרוטוקול דיון מיום 3.1.2011 שהתנהל בבית המשפט המחוזי, ב"כ התובעת ביקשה למחוק שני נתבעים מההליך ולהעביר את התיק לבית הדין לעבודה, וב"כ הנתבעים הסכימו לכך. בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי התיק מועבר לבית הדין לעבודה. בהחלטה מיום 16.3.2011 קבעתי כי משהועברה התובענה לבית הדין לעבודה חלות עליה תקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשס"ח - 2008; האגרה החלה היא 1% מסכום התביעה; על התובעת לשלם הפרשי אגרה, דהיינו את ההפרש בין סכום האגרה ששילמה עם הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי לבין סכום האגרה על פי תקנות האגרות החלות בבית הדין לעבודה. התובעת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לחייבה בתשלום הפרשי אגרה. החלטה זו היא מושא ההחלטה זו. בבקשתה, טענה התובעת כי הסמכות לדון בתביעה מוקנית לבית המשפט המחוזי, ולכן חלה עליה חובה לשלם אגרה על פי תקנות האגרות החלות בבתי המשפט; החובה לשלם אגרה חלה על "המביא בעצמו לראשונה את ההליך לבית הדין", ולכן אינה חלה על התובעת, כי לא היא הביאה את ההליך לבית הדין; אין תקדים חוקי או פסיקתי לדרישת תשלום הפרשי אגרה; התובעת אינה מסוגלת לשלם אגרה בשיעור הגבוה החל בבית הדין לעבודה, והטלת החיוב על התובעת תפגע בזכות הגישה שלה לערכאות. בתגובתה לבקשה טענה המדינה כי החלטת בית המשפט המחוזי להעביר את ההליך לבית הדין לעבודה מחמת חוסר סמכות היטיבה עם התובעת, שכן החלופה הייתה דחיית תביעתה על הסף; אין לקבל את טענת התובעת, לפיה בעל דין יגיש תובענה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בו, וכאשר ההליך יועבר לבית המשפט המוסמך לא יהיה חייב בתשלום הפרשי אגרה; עניין סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעה אינו רלוונטי, כיון שמדובר בהחלטה חלוטה, שנתקבלה בהתאם להסכמת הצדדים; הדרישה לתשלום הפרשי אגרה שכיחה. כך למשל, משולמים הפרשי אגרה עם העברת תיק מבית משפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום, וכן עם העברת תיק מבית משפט במערכת הכללית לבית הדין לעבודה. לאחר בחינת טענות הצדדים אני קובעת כי התובעת חייבת בתשלום הפרשי אגרה, כאמור בהחלטתי מיום 16.3.2011, מנימוקים שיפורטו להלן. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 3.1.2011 העברת ההליך לבית הדין לעבודה נעשתה בהסכמת הצדדים ולבקשתה של ב"כ התובעת. בנסיבות אלה, לא ברורה הטענה בדבר חוסר סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתובענה. ככל שהתובעת חולקת על העברת ההליך לבית הדין לעבודה, היה עליה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי זה מכבר. מכל מקום, לנוכח העובדה שההחלטה מיום 3.1.2011 חלוטה, לבית הדין לעבודה סמכות לדון בהליך מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. משהועברה התובענה לבית הדין לעבודה, חלות עליה תקנות האגרות החלות בבית הדין לעבודה. אין זה סביר כי בשל הגשת התובענה תחילה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בתובענה, ייהנה התובע מאגרה מופחתת. עם העברת ההליך לבית הדין לעבודה, רואים את התובע כמי שהביא את ההליך לבית הדין לעבודה, גם אם ההליך הועבר לבית הדין לעבודה על פי החלטת בית משפט אחר. טענתה של התובעת בנוגע לפגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות בשל היעדר יכולת לשלם את האגרה אינה רלוונטית לקביעת שיעור האגרה החל על ההליך. בתקנות האגרות קיים מנגנון להענקת פטור מאגרה במקרים המתאימים, ומנגנון זה נועד לתת מענה לאיזון האינטרסים בין החובה לשלם אגרה לבין מניעת פגיעה בזכות הגישה לערכאות עקב מצבו הכלכלי של התובע. ואכן, התובעת הגישה בקשה לפטור מאגרה, ובדונו בבקשה זו ישקול בית הדין, בין היתר, את זכות הגישה של התובעת לערכאות. סוף דבר: הבקשה לעיון חוזר בהחלטה המחייבת את התובעת לשלם הפרשי אגרה על פי תקנות האגרות החלות בבית הדין לעבודה נדחית. בכפוף להחלטה בבקשה למתן פטור מאגרה, על התובעת לשלם את הפרשי האגרה על פי ההחלטה מיום 16.3.2011. העברת דיון