בקשה למעצר עד תום ההליכים. נגד המשיב הוגש כתב אישום המונה חמישה אישומים. הרקע: המשיב, בעל השכלה משפטית, שימש במגוון תפקידים בנציבות מס הכנסה וברשות המיסים, ובהם מנהל היחידה הארצית לאכיפה ולגבייה, ומנהל היחידה הארצית לחקירות שטח ומודיעין. בתוקף תפקידו האחרון, היה המשיב אחראי על ניהול יחידה אשר עסקה בחקירות, ובכלל זה, פיקוח על תיקי נישומים, תכנון ותיאום ממצאי חקירה וחקירת חשודים. במסגרת זו, קיים המשיב קשר עם הנהלת רשות המיסים, משרדי השומה, משטרת ישראל ופרקליטות המחוז לצורך ביצוע מעצרים, חקירות והגשת כתבי אישום. מעמדו הבכיר אפשר לו נגישות וקשר ישיר ובלתי אמצעי לפקידי רשות המיסים ורשויות אחרות, בכל הרמות. לאורך השנים ולמצער, החל מתחילת שנות ה- 2000, פעל המשיב, כך כתב האישום, לפעול בעצמו או באמצעות אחרים לשם השגת טובות הנאה כספיות ואחרות עבור עצמו ואחרים. לצורך קידומו, טיפח המשיב קשרים עם בעלי תפקידים במשרות שונות. כתב האישום מוסיף וקובע כי המשיב הטיל אימה על נישומים, תוך חשיפת מידע רגיש ומסווג אודות הליכים המתנהלים כנגדם, הכל לשם השגת טובות הנאה כספיות ואחרות. בשנת 2007 קשרו המשיב ו-רן הדר ז"ל (להלן: "הדר") קשר לביצוע תכנית עבריינית, על פיה יפנה הדר נישומים לטיפולו של המשיב, תמורת קבלת מתת בה יחלקו השניים. המשיב פעל תוך ניגוד עניינים בין האינטרסים הציבוריים עליהם היה מופקד, לבין האינטרסים של מקורביו והאנשים אשר הוא חפץ לקדם ענייניהם ברשות המיסים, והכל לשם השגת טובות הנאה ו/או טיפוח קשריו עימם. אישום ראשון: במועד שאינו ידוע, אך בתחילת 2007, קשרו המשיב והדר קשר לביצועה של תכנית עבריינית, כמפורט לעיל. בתחילת 2007 יצר הדר קשר עם יואל מוגמי (להלן: "מוגמי") - פעיל פוליטי - הציג עצמו כאיש קשר של המשיב, וביקש ממנו להפנות באמצעותו לקוחות (נישומים) שיש להם בעיות בתיקי מיסוי לטיפולו של המשיב, עבור תשלום. בתחילת 2008 נקבעה שומה לפי מיטב שפיטה לזמר קובי פרץ. במסגרת זו, נוהל משא ומתן בעניינו של פרץ במשרדי פקיד שומה, ומאוחר יותר הגיש פרץ ערעור לבית המשפט. במקביל, עדכן פרץ את אמרגנו - יוחאי יעיש - בתלאות הפוקדות אותו במס הכנסה. האמרגן ופרץ נפגשו עם מוגמי וביקשו את עזרתו. האחרון נענה בחיוב ואמר כי יש לו קשר עם אישיות בכירה ברשות המיסים. במסגרת זו, מסר מוגמי לאמרגן את מספר הטלפון של הדר. עובר ליום 30/10/2010 נפגשו עם המשיב האמרגן והדר. המשיב הבטיח לאמרגן לקדם את עניינו של פרץ ברשות המיסים. מאוחר יותר, הציעו המשיב והדר לאמרגן לסגור את התיק של פרץ בסכום שנע כמחצית ממה שהתבקש בתחילה על-ידי מס הכנסה. בתמורה לכך, ביקשו המשיב והדר סכום של 50,000 ₪ במזומן. פרץ סירב לתשלום המתת, ובמקביל הגיע להסדר עם רשות המיסים. סמוך לאחר מכן, החליט המשיב מיוזמתו ומבלי שהתבקש לכך, לערוך בדיקה אודות תיק המס של יוחאי יעיש (להלן: "יעיש"). לאחר בדיקה, הודיעו המשיב והדר ליעיש כי המשיב בדק את תיקו, וכי הוא "מסובך בנושא". באותו מעמד, הוצע לו על-ידי הדר כי המשיב יפעל עבור עניינו תמורת מתת הולמת - סכום של כ- 200,000 ₪ - הצעה אותה קיבל האמרגן. לשם כך פנה הוא לסניפו בבנק, בבקשה להלוואה, בסכום של 130,000 אותם משך במזומן, ואת 30,000 הנותרים משך מכספים שהיו ברשותו ממהלך עסקיו. עם הודיעו כי הכספים ברשותו, הגיע מוגמי לביתו של יוחאי יעיש, ואסף את הכספים עבור המשיב והדר, תוך שהוא שומר לעצמו סכום של 30,000, כמוסכם עם שותפיו. במועד מאוחר יותר, בחודש מרץ 2009, נתבקש פרץ להעביר את ספרי החשבונות שלו לרכז חוליות חוקרים. הוא עשה כן באמצעות אמרגנו. במקביל זומן אף האמרגן עצמו לדיון בענייניו. שוב יצר האמרגן קשר עם מוגמי וביקש כי המשיב יחיש את הטיפול בעניינו. בפגישה שנערכה ביניהם יידע יעיש את המשיב והדר, כי על אף המתת שהעביר למשיב, ענייניו עולים לדיון בפני פקיד השומה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת: בעוד שיעיש סבר כי המתת יביא לסיום כל ענייניו במס הכנסה, המשיב הבהירו כי סכום הכסף שהועבר לידו היה בגין טיפול במישור הפלילי בלבד. עבור טיפול במישור האזרחי, הפנו המשיב והדר את יעיש לרואה חשבון ראובן שיף (להלן: "שיף"), זאת בתיווכו של איש קשר נוסף - יקותיאל ברזילי - אשר נועד לחצוץ בין רואה החשבון למשיב. עבור שירותי רואה החשבון, הובטח ליעיש כי ישלם שכר טרחה מופחת, בסכום של 60,000 ₪. בתיווכו של הדר, נפגשו הוא ויעיש עם רואה חשבון ממשרדו של שיף, ומסרו לידיו את המסמכים הרלוונטיים לטיפול ענייניו במס הכנסה. בהתקרב סיום הטיפול בתיקו על ידי רואה החשבון, הציע זה האחרון ליוחאי יעיש הסכם שכר טרחה, בגובה 240,000 ₪ -סכום גבוה מזה שהוסכם עליו עם המשיב. יעיש סירב, וכך חזר והתערב המשיב על מנת להסדיר המחלוקת. לשם כך נפגשו הוא ויעיש בחניית בית קפה, שם הבטיחו המשיב כי לא יאלץ לשלם יותר מ 100,000 ₪ נוספים על ה 60,000 ₪ עליהם הוסכם בתחילה. לימים, הלך רן הדר לעולמו, והמשיב ביקש מאשת המנוח, יפה הדר, לקחת את מקומו. על מנת להעביר הכספים בין יעיש לרואה החשבון, נפגשו המשיב ויעיש בבית משפחת הדר, שם הונחה יעיש להניח את סכום הכסף המזומן, אותו הביא עימו, על מיטת חדר השינה, מכוסה בבד. עם לכתו של יעיש, לאחר שהובטח בשנית כי הדברים יטופלו, לקח המשיב את הכספים מאשת המנוח, תוך שהפריש לה סכום של 20,000 ₪. את יתרת הכסף העביר המשיב ליקותיאל, על מנת שהלה יעבירו בתורו לרואה החשבון. עם סיום טיפולו של רואה החשבון, חתם יעיש על הסדר תשלומים עם מס הכנסה, הסדר אשר אמור היה להביא לסיום עניינו של יעיש עם מס הכנסה. אך לא כך היה, ובמועד מאוחר יותר נעשתה פניה חוזרת ליוחאי יעיש ממס הכנסה. בהתאם, פנה המשיב למקורב לו ברשות המיסים, מר משה מזרחי, וביקש אותו להנחות את זה המטפל בתיקו של יעיש כי יתחשב במצבו הבריאותי של יעיש - מצב אשר פורט במכתב שכתב יעיש בהנחיית המשיב למר מזרחי - ובהתאם, יימנע מלהכביד עליו. כל זאת ללא הועיל. על אף כל האמור בוטל הסדרו של יעיש עם מס הכנסה והוא נעצר לחקירה. לאחר מעצרו, ביקשו המשיב - באמצעות מוגמי - כי לא יזכיר את שמו, והציעו כי יודה במקצת הדברים וישלם סכום קטן, תוך הבטחה כי המשיב ידאג לו ויסדר את היתר. בסופו של יום , כך נטען, קיבל המשיב שוחד בסך כולל של 300,000 ₪. על כל אלה הואשם המשיב בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 ביחד עם סעיף 294 (א) לחוק, סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק, לקיחת שוחד - 2 עבירות, לפי סעיף 290 לחוק, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה. אישום שני: המשיב קיבל לטיפולו תיק של איש עסקים אשר היה קשור למספר חברות. מוגמי, מהאישום הראשון, היה חברו של אותו איש עסקים. בפגישה שהתקיימה במשרד פקיד שומה חקירות תל-אביב, בה היה נוכח המשיב, הוחלט להעביר התיק לטיפולו של המשיב אשר היה כאמור, ראש היחידה הארצית לחקירות שטח ומודיעין. זמן קצר לפני ישיבה זו, הודיע המשיב לשניים מאנשיו כי הם אשר יטפלו בתיק זה. בשלב זה, סווג התיק כ"תיק בירורים" משום שהוא הכיל חומר גולמי בלבד, והיה עליו לעבור כברת דרך נוספת עד אשר יבשיל לכלל חקירה. במהלך פגישה בין המשיב לבין מוגמי, הוברר למשיב כי מוגמי מכיר את איש העסקים - קובי מימון - ועל כן, הנחה המשיב את מוגמי לומר למימון כי "יש לו בעיות במס הכנסה", שהוא מסובך ויש נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, והכל כדי להטיל אימה על קובי מימון. המשיב הוסיף ואמר למוגמי כי הוא יהיה מוכן "לטפל" בענייני המס של מימון בתמורה לסך 125,000 דולר, ואף הציע למוגמי להתחלק עימו במתת, אך מוגמי סירב לכך. בסמוך לאחר מכן פנה מוגמי אל מימון - חברו, ושאל אותו האם המידע שקיבל מהמשיב נכון. הוא אף אמר למימון כי המשיב יוכל לטפל בעניינו בתמורה המוזכרת לעיל, אך מימון סירב לכך. מוגמי העביר את תשובתו השלילית של מימון אל המשיב, והמשיב חזר והדגיש כי מימון מסובך בגין ענייניו ברשות המיסים. בסופו של דבר התרצה המשיב והבטיח כי כל רע לא יאונה למימון וכי יעזור לו "כמו כל בן אדם". על אלה, הואשם המשיב בעבירות של סחיטה באיומים, שיבוש מהלכי משפט ולקיחת שוחד, עבירות לפי סעיפים 428 רישא, 244 ו- 290 ביחד עם סעיף 294 (א) לחוק. האישום השלישי: אישום זה מכונה "פרשת שחורי". במסגרת ההתארגנות העבריינית, בגדרה היו הדר ז"ל ומוגמי צריכים להפנות לקוחות נישומים אל המשיב, הופנתה עו"ד דליה שחורי אל מוגמי, נוכח היכרותה אותו באמצעות בעלה. עניינה היה תלוי ועומד בפני ועדת הכופר, ועדה שלמשיב לא היה כל קשר אליה. הדר הציע לעורכת דין שחורי כי המשיב יטפל בעניינה ברשות המיסים. ממוגמי ביקש הדר כי משפחת שחורי תעביר מתת במזומנים עבור הטיפול המבוקש. מוגמי סירב לעשות כן. נוכח הסירוב התבקשה עזרתו של בעלה של עורכת דין שחורי לקדם את הדר לתפקיד מסויים במסגרת מפלגתית, הכל על דעת המשיב. במועד מאוחר יותר נפגשו הדר, המשיב ועו"ד שחורי, אשר ביקשה ממנו להביא התיק לסיומו. בין הגורמים השונים התקיימו מגעים בחודשיים שלאחר מכן, ובמסגרתם הובטח להדר לבדוק את נושא קידומו. בערבו של יום, הקידום לא בוצע משום שהדר נפטר. המשיב עצמו לא קידם את עניינה של עו"ד שחורי ברשות המיסים. מאידך, המשיב סייע למשה שחורי במציאת מקום עבודה לבנו נמרוד במסגרת רשות המיסים, בגדר מערכת יחסים הדדית של "יד לוחצת יד". באלה הואשם המשיב: קשירת קשר לבצע פשע ולקיחת שוחד, עבירות לפי סעיפים 499 (א) ו- 290 ביחד עם 294 (א) לחוק. האישום הרביעי: אישום זה המכונה "פרשת חנוך מילוא",מגולל את השתלשלות האירועים אשר בסופו של יום הביאו את המשיב למתן הסדר תשלומים חורג, בניגוד לנהלים, וללא סמכות, למי שנדחו על ידי כל הגורמים הממונים על כך, כפי שיפורט. חברת מ.א. השכלה בינלאומית בע"מ, נקלעה לקשיים כלכליים בתשלום חובה לרשויות המס, וזה האחרון הלך וצבר קנסות וריבית. לאחר פניות חוזרות ונשנות של בעלי מניותיה - מר חנוך מילוא ורון פלד - אל רשויות המס, ואף לשר האוצר דאז - בנימין נתניהו, לפריסת התשלומים, ולאחר שפניות אלו נדחו, פנו בעלי מניותיה אל מוגמי, על מנת שיסייעם בעניין. מוגמי, הבקיא בעניינים כגון דא, קישר בין מילוא למר שלמה אלמגור, פעיל במפלגת הליכוד ועובד במשרד המסחר והתעשיה, ואלו בתורם נפגשו עם המשיב במשרדו של אלמגור. המשיב, ברצונו להיטיב את קשריו עם זה האחרון, ולקדם את מעמדו הפוליטי, ערך הסדר תשלומים חורג לחברת מ.א. השכלה, על אף שבקשותיהם כאמור נדחו על ידי הממונים עליו, תוך השמטת הקנסות והריביות הצמודים לחובם זה - והכל, ללא ידיעת הממונים עליו, בניגוד לנהלים, תוך ניגוד עניינים וללא סמכות. לימים, נקלעה מ.א. השכלה לקשיים אף בתשלום הסדר תשלומים זה, ובהעדר תשלום ועם חילולם של שני שיקים לפקודת מס הכנסה, בוטל ההסדר האמור וכנגד החברה ובעלי מניותיה הוגש כתב אישום. בגין אלו הואשם המשיב בעבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק. האישום החמישי: כתב אישום זה, המכונה "פרשת אודי ראובן", עניינו סיועו של המשיב בהעברת תיק השומה של מר אודי ראובן (להלן: "ראובן") - מי שהינו קרוב משפחתו של המשיב - מפקיד שומה חדרה, לפקיד שומה ירושלים 2. מר ראובן, אשר היה בעל מניות בחברת א.ד. גשם בע"מ, ביקש להעביר את תיק השומה של החברה, אשר טופלה על ידי פקיד השומה בחדרה, לפקיד השומה בירושלים - שם טופל תיקו האישי. זאת, ככל הנראה, על מנת לקזז את סכום הפסדיו בתיק האישי מסכום הכנסותיה של החברה. ניסיונותיו אלו, אשר נפרסו על גבי מספר שנים, נחלו פעם אחר פעם כשלון, ומשנואש מהאפיקים המקובלים, פנה ראובן אל המשיב על מנת שזה יסייעו. בהתאם, פנה המשיב אל מר יצחק בורשטיין, מי שהיה פקיד שומה ירושלים 2 - זאת על אף שהנושא לא היה בתחום סמכותו, תוך ניגוד עניינים וללא ידיעת הממונים עליו- וזה האחרון פעל לשם העברת תיק השומה האמור. בגין פעולותיו אלו הואשם המשיב בעבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק. דיון אין מחלוקת כי המשיב עשה שימוש בתפקידו ובמעמדו כדי להשיא רווחים אישיים לעצמו - בין אם בדמות רווחים כלכליים ובין אם בדמות שיפור מעמדו וקרבתו לבעלי עמדה פוליטית או אחרת. במאמציו אלו נקט המשיב בדרכים עקלקלות, אשר אופיינו בפעילות סמויה מן העין, הכרוכה בתחבולות ותככים. לשם כך נעזר הוא בשחקני משנה לא מעטים, ובדמויות כאלו ואחרות שנועדו להסיר ממנו דופי וליצור מסך עשן בינו לבין הפעילות אשר התרחשה תחת הנחייתו. בחתירתו להשגת המטרה לא בחל המשיב בשימוש במספר אנשים לא מבוטל, ובבחינת חוג חבריו ומכריו אשר לקחו חלק במסכת האירועים מתגלה רשת מסועפת של שחקנים, ודרכם משתקפת ידו הארוכה של המשיב. חשש המאשימה כי המשיב יעשה שימוש בידע ובמידע הרגיש אשר ברשותו, לכאורה יש לו על מה שיסמוך. ראיות לכך מתגלות בין היתר באופן בו איתר המשיב "קורבנותיו"- תוך שימוש במידע רגיש שהגיע לידיעתו מתוקף תפקידו. חששה של המאשימה כי ינסה לסכל מהלכי חקירה, אף היא מעוגנת בניסיון עבר: פעולותיו של המשיב בעניינו של קובי מימון - בו הביא לידיעת מימון עובדת התנהלות החקירה נגדו, חקירה שעד לאותה עת הייתה סמויה, והתנהלותו לאחר מעצרו של יוחאי יעיש - כאשר פעל להעביר "מסרים" ליעיש בעת שהותו במעצר ובקשתו כי הלה לא יזכיר את שמו ולא יערבו, זאת תוך הבטחה כי המשיב "יסדר" את ענייניו. כל אלו, יש בהם להעיד כי לכאורה אין מורא הדין על המשיב וכי לא יהסס לנקוט באמצעים שברשותו על מנת לסכל את הליכי המשפט המתנהלים נגדו. אודה כי אופן פעולתו של המשיב - פגישותיו בבית קפה וחניוני בתי קפה, מסירת כספים בשטרות מזומנים, בחדרי שינה של צדדים שלישיים והיעזרות בשרשרת ארוכה של מתווכים ראשונים, שניים ושלישיים להעברת מסרים וביצוע פעולות, כל אלו מעוררים תחושת אי נוחות מהתרת יציאתו של המשיב לחלופת מעצר, לאור אופי התנהלותו המתוארת. עם זאת, יש לזכור את מעטפת האירועים - נסיבות אשר כעת הינם אודים עשנים: המשיב עשה כל אלו ב"מחשכים" - אלו כבר לא יימצאו לו מעתה. פעל מכוח תפקידו ומעמדו - אף זה כבר לא יושיעו, משנלקח. עשה שימוש במעמדו זה להטלת מורא - כאמור, זה לא יועילו כעת. פעל לצורך קידומו ופילוס דרכו במעלה הסולם - שאיפה זו אף היא התעקרה מתוכן - וודאי שלא יהיה בה כדי להניעו לפעול באופן דומה כעת. שיבוש מהלכי משפט נעשה בהיות המשיב בתפקיד. אין חולק כי ניסיון דומה, באם ייעשה, לא יצלח בנסיבות הקיימות. יתרה מכך, משנמצא המשיב ללא כובעו הקודם - אף מתנים אין בידו לחלק - וספק אם נישומים ימצאו דרכם אליו. מוסיפה המאשימה וטוענת כי למשיב מידע רגיש אשר ברשותו, וכי יש בו כדי להשפיע על עדי התביעה לבל יעידו, ועל עדי הגנה כי יעידו שלא ברצונם וייתכן אף לא על פי צו מצפונם. בנקודה זו יש לומר כי ספק בעיניי אם המשיב יכול להטיל מוראו על עדים אשר היו כפופים לו בעבר או לסחוט אנשים בכלל ועדי תביעה בפרט שהרי המידע המצוי ברשותו ידוע ממילא לגורמי האכיפה. מה שהמשיב יודע ,יודעים גם אלה שהחליפוהו ועל כן הוא אין הוא יכול יותר להועיל או להזיק שהרי הסמכות ניטלה ממנו. תפקידו הרם היה הבריח התיכון לפעילותו. בהעדר השררה והסמכות ניטל עוקצו של המשיב. אולם ולהוותו, כפי שיפורט בהמשך, המידע המצוי ברשות החוקרת, לאו דווקא בקשר לעדי תביעה, ידוע גם לו. כאן המקום לחזור ולהדגיש כי המשיב פעל בשיתוף פעולה עם גורמי האכיפה השונים של מדינת ישראל. לכאורה המשיב כעת, על כל מעלליו הרעים, משול לחייל ללא חרבו ונשיכתו אין בה כדי להמית. השארתו במעצר בשלב זה, אינה מחויבת המציאות, ויש בה משום הענשת המשיב בגין המעשים המיוחסים לו, ולאו בגין החשש למעשים אשר עתיד הוא לעשות. אכן נפסק כבר לא אחת, כי אין במעצר מקדמה על חשבון העונש, וחזקה על בית המשפט לבחון את אפשרות השגת מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה, כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) - זאת על אף קיומן של עילות מעצר כגון מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט. ראו דוגמא לעניין זה בש"פ 5927/10 פלוני נ' מד"י מיום 16.8.10 ובש"פ 6247/10 רבינוביץ נ' מד"י מיום 1.9.10 ועוד. עם זאת, מצאתי כי החשש אותו מביעה המאשימה, מעוגן בדו"חות הסודיים אשר הובאו בפניי. הם מציגים מצב בו לא תתאפשר חלופת מעצר למשיב - לפחות לא באופק הקרוב - וכי שחרורו לחלופת מעצר, טובה ככל שתהיה, תעמיד בסיכון הליכי חקירה רגישים וטעונים. המשיב, בתוקף תפקידו ומעמדו נחשף למידע אשר אם יגיע לידיים הלא נכונות יגרום לנזק בל ישוער. זה השטר וזה שוברו. לצורך החלטתי עיינתי במסמך סודי אשר סומן על ידי בימ"ש 1. המסמך מלמד כי המשיב אוצר בקרבו מידע בעל חשיבות עליונה. המידע נושא אופי קונקרטי . אם ישוחרר המשיב, לעת הזאת, הוא עלול לעשות בו שימוש נפסד. מעקב אחר התנהלות המשיב, כמפורט באישום הראשון, מגלה כיצד הפך המשיב את יעיש ממתווך לנרדף, משנכזבה תוחלתו מקובי פרץ. העורמה והתחבולה מובנים באישיותו כחלק בלתי נפרד מתפקידו בראש מערך המודיעין והחקירות. לאלה יש להוסיף את המרמה והחמדנות כפי שהם משתקפים בכתב האישום. צא וראה אפוא מה המשיב מסוגל לעולל, עם המידע המצוי ברשותו. הוא משול כעת לחיה פצועה והוא אינו חייב יותר בנאמנות לרשות שגזזה את מחלפותיו. בפרק זה, מסיבות מובנות, אני מגלה מחצית הטפח ומכסה עשרה. אכן, למידע אשר הוצג בפניי, אין נגיעה ישירה לעובדות כתב האישום. אולם, לאור דפוס הפעולה של המשיב, יש בסיס לחשש המשיבה כי נזק בלתי הפיך עלול להיגרם משחרור המשיב. לא כל מקרה בו יפוטר או יושעה עובד בתפקיד בכיר, אשר אוצר בחובו מידע יקר ערך, יקים עילת מעצר. השאלה הינה תלוית נסיבות ובהן אופי העבירה ומהות המידע. אני ער לכך כי גם ממקום מעצרו יוכל המשיב לעשות שימוש במידע המצוי ברשותו. עם זאת, הימצאותו במעצר ותחת פיקוח, מקטינים את הסיכון במידה ניכרת. עוד יש להביא במניין השיקולים את המשימה הקשה אשר בפניי הסנגור, כאשר הוא אינו יודע במה דברים אמורים ואין בידו להתגונן כיאות נגדם. יש להדגיש כי מדובר באירוע חריג לכל הדעות, בו עומד לדין ראש מערך חקירות ומודיעין. האירוע חריג, וכך גם הפעולות אשר ננקטות בהתאם. אך לעיתים רחוקות יורה בית משפט על הארכת מעצר, לאחר הגשת כתב אישום, כאשר הבסיס להחלטה הוא מידע שעינו של הסנגור אינה יכולה לשזוף אותו. ראה לעניין זה בש"פ 58/10 פלוני נ' מד"י, ניתן ביום 8.1.10 : "...בפסיקה נקבע כי במקרים חריגים בהם תחושת הצדק מחייבת זאת, רשאי בית המשפט לעיין בחומר במעמד צד אחד גם בהליכי מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פ"ד מז(1) 340 (1993)). .. .. באותם מקרים בהם לא ניתן לגלות לנאשם את המידע, מנימוקים שונים כגון אי חשיפת מקורות מודיעיניים או כדי שלא לסכל חקירה, רשאי בית המשפט להידרש לאותו מידע במעמד צד אחד. " לא למותר לציין כי חובת בית המשפט להיות עיניים לסנגור. בהמשך לתוואי שקבעתי בעת הדיון ובגדרו ביקשתי מהתביעה הצגת נתונים מוגדרים באשר לחששותיה. אמנע, אפוא, מחתימת ההליך ואמשיך במעקב אחר ההתפתחויות המופיעות במסמך שהוצג לי. אני דוחה הדיון ליום 27.6.11 שעה 09:00. מועד הישיבה הנדחית נקבע בשים לב לתוכנו של המידע שהובא לעיוני. לישיבה הנדחית תציג התביעה מסמך עדכני המתייחס לנקודות שהועלו על ידה. המשיב יישאר במעצר. מיסיםשומה