1. תביעתו של עורך דין נגד לקוחתו בגין אי תשלום שכר טרחה, על סך 8593 ש"ח. 2. התובע ייצג, כעורך דין, את הנתבעת בשורה של הליכים משפטיים, לשם הגנה עליה מפני דרישת שכר טרחה של עורך דינה הקודם (להלן: עורך הדין הקודם). תחילה, ייצג התובע את הנתבעת בהתנגדות לביצוע תביעת עורך הדין הקודם על סכום קצוב. בהמלצת בית המשפט, התקבלה ההתנגדות והתביעה עברה לדיון בסדר דין מהיר. עורך הדין הקודם הגיש כתב תביעה בסדר דין מהיר, והתובע דכאן הגיש בשם הנתבעת כתב הגנה בסדר דין מהיר. בדיון בפני כבוד השופט מ' נדל ז"ל הסכימו הצדדים להעביר את הסכסוך לבוררות. החלטת הבורר לא היתה לרוחה של הנתבעת, והתובע ייצג אותה בערעור בפני בוררת על פסק הבורר. הערעור שהגיש התובע בשם הנתבעת התקבל, במובן זה שנקבע כי על עורך הדין הקודם להחזיר לנתבעת סכום של כ-11,000 ₪. 3. בענין שכר הטרחה שהתחייבה הנתבעת לשלם לתובע בגין ייצוגו בפרשה, התובע החתים את הנתבעת על הסכם שכר טרחה לטיפול בתביעה על סכום קצוב. בהסכם שכר הטרחה, התחייבה הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחה בסך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ, והתובע לא החתים אותה על הסכמי שכר טרחה כתובים נוספים במסגרת המשך טיפולו בפשרה. לטענת התובע, משעורך הדין הקודם הגיש כתב תביעה נוסף לאחר העברת הדיון לסדר דין מהיר, יש לראות בכך תביעה חדשה, ששכר הטרחה בגינה אינו מוסדר בחוזה שבכתב עליו חתמו התובע והנתבעת. כן טוען התובע כי הוסכם בינו לבין הנתבעת על-פה כי הנתבעת תשלם לו בגין התביעה החדשה ובגין הבוררות (ערכאת הבוררות הראשונה) שכר טרחה נוסף בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי הוסכם ביניהם שבגין הגשת הערעור בפני בוררת על החלטת הבורר, תשלם הנתבעת שכר טרחה בסך 5,000 ₪ נוספים בתוספת מע"מ. הנתבעת מכחישה את ההסכמים על-פה. אמנם מסכימה הנתבעת כי חלה עליה חובה לשלם לתובע שכר ראוי בשל העבודה שביצע עבורה התובע, אך לטענתה הסכומים שהיא שילמה לתובע מהווים שכר ראוי ואף מעבר לכך. 4. וכך טוענת הנתבעת: היא הכירה לראשונה את התובע בעמותת שי"ל (שירות יעוץ לאזרח), בו טיפל התובע בתביעה נגד מעסיקתה עיריית צפת (להלן: תיק העבודה). התובע התמחה אצל עורך הדין הקודם, והעביר את תיק העבודה שלה למשרדו של עורך הדין הקודם. נטען כי לאחר מכן פוטר התובע ממשרדו של עורך הדין הקודם, והעביר את תיק העבודה של הנתבעת למשרד שבו המשיך את התמחותו (משרדו של עו"ד הלל). בעזיבת התובע את אותו משרד ובפתיחתו משרד משלו, שוב העביר התובע את תיק העבודה של הנתבעת עמו והמשיך לטפל בו. לטענת הנתבעת, דרך התנהלות התובע מול משרדו של עורך הדין הקודם היא אשר הביאה את עורך הדין הקודם לדרוש ממנה שכר טרחה, ועל כן, על התובע לשאת בעלויות הגנתה מפני דרישה זו. לטענת הנתבעת, בין היתר בהתחשב בנתונים אלה, סכומי שכר הטרחה ששילמה בגין הטיפול בתיק העבודה (הן למשרד עורך הדין הקודם הן לתובע) ובגין ההליכים נגד עורך הדין הקודם, אשר מסתכמים יחד בסך כולל של 33,158 ₪ מתוך הסכום הכולל בו זכתה בתיק העבודה בסך 77,114 ₪, הם מעבר לשכר טרחה ראוי. 5. דין התביעה להתקבל באופן חלקי. 6. אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה על התובע לשאת בעלות ההגנה מפני דרישת שכר הטרחה של עורך הדין הקודם כי הוא, התובע, גרם לנתבעת לקחת את תיק העבודה מטיפולו של עורך הדין הקודם. הנתבעת אישרה בחקירה נגדית בדיון בפני כי בהליך הבוררות נגד עורך הדין הקודם היא העידה לאחר אזהרה, בתשובה לשאלת עורך הדין הקודם, כי "אין כל קשר בין הפסקת התמחותו של עו"ד אמיר במשרדך לבין בקשתי שתפסיק לייצג אותי" (נספח י"א לכתב התביעה בע' 4; פרוטוקול 22.4.2014 ע' 15 ש' 8-13; ראו גם עדות התובע בע' 8 ש' 5-8). לשון אחר: לשיטת הנתבעת עצמה, הפסקת עבודתו של התובע אצל עורך הדין הקודם אינה הסיבה שבגינה היא ביקשה לקחת את הטיפול בתיק העבודה מטיפולו של עורך הדין הקודם. הנתבעת אף הודתה כי כל שהעידה בפרוטוקול הבוררות אמת (ע' 16 ש' 19-20). בהמשכה של אותה התשובה בפני הבורר, העידה הנתבעת, בענין הפסקת הייצוג של עורך הדין הקודם, כי "ביקשתי שתפסיק לייצג אותי כי הרגשתי שאתה מבקש ממני לעשות משהו שלא נראה לי כלפי עמידר. טענה זו לא העליתי בכתב ההגנה שלי. גם הקשרים שלך עם מר אלגלי היו בשבילי בבחינת ניגוד אינטרסים כי הרגשתי שאתם חברים ושזכויותי עלולות להיפגע" (נספח י"א לתצהיר התובע, ע' 3). אמנם הנתבעת טענה בחקירה נגדית בפני שהתובע "טפטף" לה את הדברים בקשר לקשרים בין עורך הדין הקודם לבין מר אלגלי (פרוטוקול 22.4.2014 ע' 15 ש' 12-13) , אך היא הודתה בפני כי הסיבה הראשונה שצוינה (עניין עמידר) אכן היתה סיבה - סיבתה שלה - לדרישת הפסקת טיפולו של עורך הדין הקודם: "בקשר לעמידר - כן אני לוקחת אחריות. זה משהו שאני אישית נפגעתי" (שם, ש' 12-13). הנתבעת גם לא הצביעה על כל ראיות לכך שעורך הדין הקודם בחר לדרוש ממנה שכר טרחה עקב הגעת התיק לידי טיפול התובע דווקא. ודוק: לא נטען בפני כי עורך הדין הקודם תבע את התובע דנן (עו"ד אמיר) בגין העברת תיק העבודה אליו, ומפסק הבורר עולה כי טענת עורך הדין הקודם לא היתה טענה נגד עו"ד אמיר אלא טענה נגד הנתבעת לפיה החליפה ייצוג במטרה להתחמק מתשלום שכר טרחה (תצהיר התובע, נספח י"ב, סעיף 4(א)-(ב)). לסיכום נקודה זו: הטענה לפיה עורך הדין הקודם דרש מהנתבעת שכר טרחה כי תיק העבודה הגיע דווקא לטיפולו של התובע, הופרכה בעדות הנתבעת עצמה. 7. דחיית הטענה שדרישת שכר הטרחה של עורך הדין הקודם נבעה מהעברת הטיפול בתיק העבודה דווקא לידי התובע משמעה, שאין מקום לחייב את התובע לשאת בעלות הגנתה של הנתבעת מפני אותה דרישה. צודק התובע, כי אין לראות בשכר הטרחה בענין תיק העבודה ושכר הטרחה בגין ההגנה מפני דרישת שכר הטרחה של עורך הדין הקודם כמקשה אחת. אין מחלוקת בין הצדדים שבפני על כך שהנתבעת התחייבה לשלם ואף שילמה את שכר הטרחה בגין הטיפול בתביעת העבודה על סך 24,350 ₪ (16,390 ₪ לתובע -ראו פרוטוקול 22.4.2014 ע' 9 ש' 20-21; 1500 ₪ לעו"ד הלל שבמשרדו עבד התובע לפני פתיחת משרדו; ו-6461 ₪ לעורך הדין הקודם). נותרנו, אם כן, עם המחלוקת בין התובע לבין הנתבעת בדבר שכר הטרחה בגין ההגנה על הנתבעת מפני דרישת תשלום שכר הטרחה של עורך הדין הקודם. 8. התובע הוכיח שהנתבעת הסכימה לשלם לו שכר טרחה מעבר לשכר הטרחה בגין טיפולו בתיק העבודה, ואף מעבר לסך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ המוסדר בהסכם שכר טרחה שבכתב בענין התביעה על סכום קצוב. שכן, הנתבעת שילמה לתובע, בפועל, כספים מעבר לסכומים אלה (קבלות מס' 20, 27 ו-66 שצורפו לתצהיר הנתבעת). התובע אמנם לא הרים את הנטל להוכיח כי הסכומים המדויקים של שכר הטרחה הנוסף להם הוא טוען הוסכמו בין הצדדים (ראו דברי הנתבעת בע' 16 ש' 27-28; דברי התובע בע' 11 ש' 1-2 ו-ע' 26 ש' 16-17); אולם, כפי שאפרט להלן, משהתובע סיפק שירותים משפטיים בהגנה על הנתבעת מפני דרישת עורך הדין הקודם מעבר לאלה המוסדרים בחוזה שבכתב, ונוכח עמדת הנתבעת עצמה לפיה היא מחויבת לשלם שכר טרחה ראוי (וראו ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20, 26-27 (2004) ואסמכתאות שם), על הנתבעת לשלם לתובע חלק מסכום התביעה. 9. ראשית אציין, כי טענת התובע לפיה הגשת כתב התביעה הנוסף בתביעת עורך הדין הקודם היוותה, כשלעצמה, הגשת תביעה חדשה - אינה מדויקת. רואים התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר (סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967), וכאשר ניתנת רשות להתגונן, התובענה עוברת לדיון בסדר דין מהיר (תקנה 214ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). באותו שלב הצדדים רשאים להשלים מסמכים על מנת להתאים את כתבי בית הדין שלהם לסדר דין מהיר; אך הם רשאים גם להגיש כתבי בית דין בסדר דין מהיר (תקנה 214ב(1)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). על כן, לא היה בהגשת כתב תביעה בידי עורך הדין הקודם לאחר שתביעתו עברה לסדר דין מהיר - ובמסגרת אותו מספר הליך (8621-07-09) - בבחינת תביעה חדשה. 10. מתעוררת שאלה נוספת: אף אלמלא הגשת כתב תביעה נוסף לאחר שהתביעה עברה לסדר דין מהיר, האם יש לראות, לענין שכר טרחה, תביעה על סכום קצוב אשר עברה לסדר דין מהיר כתביעה אחת או כשתי תביעות. הכרעה בשאלה זו היא ענין של פרשנות החוזה שבין הצדדים לשירותים משפטיים. ברקעו של חוזה שכר הטרחה עומדות מספר הוראות דין. מן הצד האחד, בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, להתנגדות לתביעה על סכום קצוב מוגדרים תעריפים במסגרת הפריט בדבר "הוצאה לפועל" (ראו פריט 9(א1) בתוספת לכללים וכן הגדרת "תביעה" בכלל 1 לכללים); ואילו תביעות כספיות בבית משפט השלום מוסדרות בפריט אחר (פריט 1). מכאן אפשר שישתמע שההתנגדות מחד גיסא והדיון בבית משפט השלום מאידך גיסא הם שתי תביעות שונות. מצד שני - כאמור, את ההתנגדות לביצוע התביעה ממילא מנהלים, הרי, בבית משפט השלום ולא בלשכת ההוצאה לפועל (סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). לפי אותו סעיף רואים התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, וניתן גם להסיק מתקנה 214ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה "תובענה אשר ניתנה בה רשות להתגונן תידון כתובענה בסדר דין מהיר", כי התובענה (בענייננו - התביעה על סכום קצוב) ממשיכה להיחשב כאותה תובענה לאחר מתן רשות להתגונן (אשר עוברת לסדר דין אחר) ולא כתובענה נפרדת ונוספת. מצד שלישי - צד שבו עצמו פנים לכאן ולכאן - כאמור, עם מתן רשות להתגונן הנתבע יכול להסתפק בהשלמת המסמכים הנדרשים לפי סדר דין מהיר, אך רשאי הוא גם להגיש כתב הגנה בסדר דין מהיר (תקנה 214ב1(1)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). לא מן הנמנע, כי גם אם בשלב זה התובע בסדר דין מהיר יסתפק בהשלמת מסמכים ולא יוגש כתב תביעה נוסף (בסדר דין מהיר), עורך דין המייצג את הנתבע יבחר להגן עליו באופן מיטבי ולהשקיע עבודה נוספת על מנת להגיש כתב הגנה כאמור. אעיר, כי גם בהנחה שיש לראות בתביעה על סכום קצוב שעברה לדיון בסדר דין מהיר כתובענה אחת, הגיוני שהתעריף המינימלי המומלץ יהיה זה המיועד לתביעה בסדר דין מהיר, ולא התעריף הנמוך יותר בגין תביעה על סכום קצוב. שכן, בטיפול בתביעה על סכום קצוב שעוברת לדיון בסדר דין מהיר כרוך שלב דיוני נוסף וקודם לטיפול שהיה נדרש אם התביעה היתה מוגשת מלכתחילה בסדר דין מהיר. 11. בענייננו, בהסכם שכר הטרחה הכתוב קבעו הצדדים שהשירותים המשפטיים הכלולים בו הם "טיפול בתביעה על סכום קצוב נגד" עורך הדין הקודם (נספח ג' לתצהיר התובע). לא נקבע, כלשון כללי לשכת עורכי הדין, שהשירותים המשפטיים הם טיפול "בהתנגדות" לתביעה על סכום קצוב, אלא "טיפול בתביעה על סכום קצוב". לשון זו תומכת בפרשנות לפיה לא נקבע שכר טרחה נפרד לשלב שלפני קבלת רשות להתגונן בלבד. זאת, כאמור, על רקע הוראות החקיקה האחרות שאוזכרו לעיל, מהן עולה שלאחר מתן רשות להתגונן התובענה ממשיכה להיות אותה תובענה. זאת ועוד. התביעה על סכום קצוב עמדה על סך של כ-30,000 ₪, ושכר הטרחה שקבעו הצדדים ל"טיפול בתביעה על סכום קצוב" עמד על 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. מדובר בשכר טרחה בסך של כ-17% מסכום התביעה. כפי שטענה הנתבעת, שכר הטרחה שנקבע בין הצדדים בגין טיפול התובע בתיק העבודה עמד על סך של כ-20% - והשיעורים דומים. לא נעלם מעיני כי התובע השקיע את העבודה היתרה הנדרשת על מנת להגן על הנתבעת בכך שבחר להכין כתב הגנה בסדר דין מהיר ולא להסתפק בהשלמת מסמכים לסדר דין מהיר. אולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם עורך הדין הקודם לא היה מגיש כתב תביעה נוסף, לא מן הנמנע שהתובע היה מגיש כתב הגנה בסדר דין מהיר (במקום להסתפק בהשלמת מסמכים), ויש לראות את הכנת כתב ההגנה בסדר דין מהיר ככלול בהסכם שכר הטרחה הכתוב בגין התביעה על סכום קצוב (יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא דאג להתייחס באופן פרטני בהסכם שכר הטרחה שבכתב להגשת כתב הגנה בסדר דין מהיר, במובחן מהשלמת מסמכים בסדר דין מהיר; ראו והשוו ענין יכין חק"ל בע' 31). בענין הבוררות שאליה הופנתה תביעה זו (ערכאת הבוררות הראשונה) - גם לשיטת התובע מדובר בחלק מהטיפול בתביעה בסדר דין מהיר ולא הוסכם על שכר טרחה נוסף בגינו. 12. ערעור בפני בוררת על פסק הבורר, לעומת זאת, הוא בגדר תובענה נפרדת. על שכר הטרחה בגין תובענה נפרדת זו, לא הוסכם בכתב ולא הוכח שהוסכם, באופן מסוים, בעל פה - ולתובע מגיע שכר ראוי בגינה. בקביעת שכר טרחה ראוי יש לקחת בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין, וניתן גם להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הרטחה בתחום הנדון (ראו ענין יכין חק"ל, בע' 27-28). בענייננו, קיים קנה מידה נוסף: שיעור שכר הטרחה שעליו הסכימו הצדדים בגין הטיפול בתביעה על סכום קצוב (שהפכה לתביעה בסדר דין מהיר). ניתן להסתייע ביחס בין תעריף המינימלי המומלץ לסוגי ההליכים השונים על מנת לגזור את היחס בין שכר הטרחה המוסכם בגין התביעה על סכום קצוב לבין שכר הטרחה הראוי בגין הערעור בפני הבוררת. 13. לפי כללי לשכת עורכי הדין, התעריף המינימלי המומלץ בייצוג בפני בורר הוא 75% מהשכר בעניינים אזרחיים בבתי המשפט, אך לא פחות מ-1,166 ₪. לפי הכללים, שכר הטרחה בגין טיפול בתיק אזרחי בערכאה הראשונה אינו כולל טיפול בערכאת הערעור; ישנם תעריפים נפרדים בגין ערעורים. השכר המינימלי המומלץ בערעור אזרחי עומד על 50% מהשכר שבערכאה הראשונה אך לא פחות מ-5354 ₪. יוצא שהשכר המינימלי המומלץ לערעור בפני בורר על פסק בורר עומד על סך של 37.5% מהשכר לתביעה כספית באותו סכום בערכאה הראשונה, אך לא פחות מ-4106 ₪ (המהווה 75% מהסכום המינימלי בערעור אזרחי). בענייננו, נוכח סכום תביעת עורך הדין הקודם (כ-30,000 ₪), סכום המינימום הנזכר בסך של 4106 ₪ הוא סכום גבוה יותר מ-37.5% מהשכר לתביעה כספית, וממילא גבוה יותר מהתעריף המינימלי המומלץ לטיפול בתביעה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. 14. כאמור, לדעתי ניתן להסתייע ביחס בין רמות שכר הטרחה המינימלי המומלץ בכללים כדי לגזור את שכר הטרחה הראוי בגין הערעור בפני הבוררת. התעריף המינימלי המומלץ בגין תביעה בסדר דין מהיר הוא 2,926 ₪ לפני מע"מ (10% מסכום התביעה ע"ס 29,263 ₪), ואילו הצדדים הסכימו על סך של 5,000 ₪ לפני מע"מ, קרי - שכר טרחה בשיעור של 170% מהשכר המינימלי המומלץ. החלת יחס זה על התעריף המינימלי לייצוג בערעור בפני הבוררת מובילה לסכום בסך של 6980 ₪ לפני מע"מ, שהוא גבוה משכר הטרחה שתובע התובע בגין הייצוג בערעור בענייננו (5000 ₪ לפני מע"מ). על כן זכאי התובע לקבל מהנתבעת סך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הערעור בפני הבוררת על פסק הבורר. זאת, בניכוי הסכומים ששילמה הנתבעת לטיפול בפרשה מול עורך הדין הקודם מעבר לסכום חוזה שכר הטרחה הכתוב (1993 ₪ = (הסכומים הנוספים ששילמה הנתבעת בפועל) 3007 ₪ - 5000 ₪). 15. סוף דבר - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1993 ₪ בתוספת מע"מ, כל זאת בתוספת ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1951 מיום 1.4.2011 (יום פסק הדין בערעור בפני הבוררת) ועד התשלום בפועל. 16. הנתבעת תשא בנוסף בהוצאות התובע, אשר ייצג את עצמו; אך נוכח דחיית רוב התביעה, הוצאות אלה יועמדו על סך של 1500 ₪ בתוספת מע"מ בלבד. סדר דין מהיר