כללי 1.התובעת, שרה קופרמן, הגישה תובענה כספית על סך 100,000 ₪ נגד עו"ד אבי גולדבליט בעילה של רשלנות מקצועית בייצוגה. היקף התביעה צומצם מהסכום של 544,389 ₪ בתביעה המקורית לסכום של 100,000 ₪. הנתבע טען כי לא היתה כל התרשלות בייצוג שביצע וכי כל חטאו שהוא הגיש תביעת שכר טרחה נגד התובעת קודם לכן. 2.יצויין כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים בהליך כאן, הסתיים הדיון בתביעת הפיצויים של התובעת בבית המשפט המחוזי אשר היוותה את הרקע להליך בפניי עם פסק דין שניתן ביום 11.10.07. בתביעת הפיצויים נפסקו לתובעת סך של 5,546,325 ₪ ולאחר ניכוי תגמולי המל"ל סך של 2,842,852 ₪. גירסת התובעת 3.התובעת הינה נכה בשיעור של 100% כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה לה ביום 31.1.93. בשנת 1996 הוגשה על ידי בא כוחה דאז תביעת פיצויים בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א (חי') 299/96. לאחר הגשת תביעת הפיצויים הפסיק לייצגה אותו עורך הדין ומשך קרוב לשנה ייצגה התובעת את עצמה. מאחר והיא נאלצה לבצע ניתוח בארצות הברית הקשור לתאונה, היא נסעה לשם במאי 1999 והיתה אמורה לשהות שם תקופה ממושכת. 4.הקשר עם הנתבע נוצר באמצעות מתמחה במשרדו של עו"ד גולדבליט שהיה חבר ילדות של בנה של התובעת. עו"ד גולדבליט הביע מוכנות לטפל ללא תמורה נוספת בכל הנוגע להיבטים המשפטיים של נסיעת התובעת לחו"ל ובהליכים כנגד קופת חולים מכבי, ובין היתר, במימון ההוצאות הרפואיות ושהותה בחו"ל על חשבון קופת חולים. כל זאת שעה שהסכים לייצג אותה בתביעת הפיצויים שהתנהלה בבית המשפט המחוזי. לטענת התובעת, הדגיש עו"ד גולדבליט כי הטיפול במימון ההוצאות הרפואיות ובנסיעה לחו"ל אינו מותנה בטיפולו בתיק תאונת הדרכים ולדבריו הדגיש כי הדבר נעשה לשם שמים כמצווה. 5.עו"ד גולדבליט לא ביקש להיפגש עם התובעת והחתים אותה באמצעות הפקס על ייפוי כוח. לא נחתם שום הסכם שכר טרחה ולא פורטו תעריפי שעות עבודה. 6.מתחילת הייצוג נתקלה התובעת בבעיות בהתנהלותו של עו"ד גולדבליט. כאשר היא לא צויידה בהתחייבות למלונית של בית החולים בחו"ל על ידי קופת חולים מכבי התבקש עו"ד גולדבליט לטפל בעניין, אולם הוא לא הצליח והיא חוייבה ב- 5,000 דולר. עו"ד גולדבליט הבטיח לטפל בהשבת הכסף אך לא עשה דבר. במהלך אשפוזה רופאי התובעת קבעו שהיא זקוקה לחגורת גב מיוחדת. החגורה הותאמה על ידי חברה חיצונית לבית החולים. שוב נדרשה התחייבות מקופת חולים מכבי ושוב הבטיח עו"ד גולדבליט לטפל בהוצאה אולם לא עשה דבר. בסופו של עניין, נאלצה התובעת להחזיר את החגורה לחברה. בית החולים דרש כספים בגין אשפוז נוסף והתמשכות הטיפול בתובעת. גם כסף זה לא הועבר מקופת החולים והתובעת נדרשה לשלמו תוך שבית החולים מפסיק טיפולים עד לקבלתו. ההליך בבית הדין לעבודה בתל אביב 7.עוד לפני נסיעתה של התובעת לחו"ל התנהלה תביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב במסגרתה עתרה התובעת לחיוב קופת חולים מכבי לשאת בעלות תרופות הנחוצות לה לצורך שיקום ושלא נכללו בסל הבריאות. עו"ד דר ייצג אותה בהליך זה. עו"ד גולדבליט הגיש בשם התובעת תביעה אחרת לבית הדין לעבודה בחיפה כנגד קופת החולים מכבי בכל הנוגע לכיסוי ההוצאות והטיפול הרפואי בחו"ל. בשלב מסויים כאשר התובעת שהתה בחו"ל, דרש עו"ד גולדבליט בשיחת טלפון ליצור קשר עם עו"ד דר לצורך העברת תיק בית הדין לעבודה בתל אביב לטיפולו כי הדבר מקשה עליו לטפל בתיק שהוא הגיש לבית הדין לעבודה בחיפה. עו"ד דר לא הקים מכשול להעברת התיק וציין בפני התובעת כי באותו שלב בו הועבר התיק נוהל משא ומתן מתקדם לסילוק המחלוקת מחוץ לבית המשפט וכי התיק על סף פשרה. מהשלב שקיבל עו"ד גולדבליט על עצמו לטפל בתיק הוא התחיל להגיש בקשות חוזרות ונשנות לדחיות מועדי דיון בלא לידע את התובעת על כך. בית המשפט שדן בהליך אף העיר כי לא ברור לו מדוע מוגשות בקשות דחיה כה רבות. לאחר שהתובעת חזרה לארץ התברר לה כי עו"ד גולדבליט על דעת עצמו הגיש בשמה בקשה למחיקת התביעה לאחר שבקשתו להעברת הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה נדחתה. התובעת טענה כי הפשרה עליה היה מדובר הסתכמה בסך של 40,000 ש"ח נכון לדצמבר 1999. לטענתה, התביעה נמחקה מתוך רשלנותו של הנתבע ואי מוכנותו לנסוע לדיונים בתל אביב. ההליך בבית הדין לעבודה בחיפה 8.התובעת טענה כי כאשר עו"ד גולדבליט החל לייצגה היתה ברשותה התחייבות מצד קופת חולים מכבי לשאת בעלות הטיפול בסך 40,000 דולר. אחרי שהיא נסעה לחו"ל הגיש עו"ד גולדבליט בשמה תביעה לבית הדין בחיפה למימון הוצאות שהייתה שם. לטענת התובעת, נהג עו"ד גולדבליט בצורה לא ראויה במהלך כל ייצוגה, הן בבית המשפט והן מחוצה לו. היה על עו"ד גולדבליט להגיש חוות דעת מומחה נגדית בתיק. התובעת דאגה שד"ר ריי, הרופא שניתח אותה בחו"ל, ישלח חוות דעת תוך 24 שעות. לבקשת עו"ד גולדבליט אף נערכו שינויים בחוות הדעת. אז טען עו"ד גולבדליט שאינו יכול לעשות שימוש בחוות הדעת שכן ד"ר ריי לא נמצא בארץ. ד"ר ריי היה אמור להגיע לבתי חולים בארץ ללמד סטודנטים, והוא התנדב להיפגש עם עו"ד גולבדליט וגם להעיד בבית הדין, ככל שיהיה צורך. מדובר, לטענת התובעת, באחד האורתופדים הבכירים בעולם. סוכם שעו"ד גולבדליט ייפגש עם ד"ר ריי למחרת נחיתתו. ד"ר ריי יצר קשר עם משרדו של עו"ד גולדבליט אך האחרון סרב אפילו לדבר איתו. משך שבוע שלם ניסה ד"ר ריי לדבר עם עו"ד גולדבליט אך נחסם על ידי הפקידה במשרד ובסופו של דבר עניין זה מנע את הגשת חוות הדעת. דר' ריי הזהיר את התובעת שעורך דינה מתנהל בצורה מוזרה ומאותו שלב עו"ד גולדבליט ניתק כל מגע מהתובעת וסירב לקבל שיחות ממנה. 9.נודע לתובעת כי בשלב מסויים הוגשה נגדה בקשה לדחיית התובענה על הסף בבית הדין לעבודה. עו"ד גולדבליט לא הגיב לבקשה וביקש רק אורכות רבות עד כי לאחר התראה ובפרק זמן ארוך ביותר של 11 חודשים נמחקה התביעה. 10.נטען בנוסף כי עו"ד גולדבליט רב והשמיץ גורמים בקופת החולים עמם בא במגע בשמה של התובעת. בתביעה שהגיש נגד קופת החולים הוא נאלץ להתנצל בפני בית הדין על התנהגות בלתי ראויה (נספחים ג' ו-ד' לתצהיר התובעת). כמו כן, עוד קודם לכן פנה הנתבע בדברים מזלזלים, בוטים ופוגעים כלפי רופאי קופת החולים מולם היה אמור הנתבע להסדיר את ענייני התובעת. למשל, ביום 21.7.99 הוא כתב לרופא האחראי מטעם קופת חולים מכבי על ניתוחי חוץ: "1. חוששני, שאתה מפרש את לשון ה נחת שבפי שלא כהלכה, הפעם אדבר עמך קשות .... 6. הוא שאמרתי, לא תעמוד גב' קופרמן כעני בפתח. די המר עליה גורלה... לא הוספת כבוד ותפארת - לא לעצמך, ולא למוסד שאתה עובד, ולא למדינת ישראל, המצטיירת, בזכות אנשים כמוך כקרתנית וכעיר הנידחת." (נספח ה') 11.בעקבות מכתביו של הנתבע לרופא קופת החולים, הוגשה נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין ובין היתר נאמר בתלונה על ידי המנהל הרפואי מטעם קופת החולים שהגיש את התלונה "אין לי ספק כי ביטויים כגון אלו מחבלים גם בייצוג שהוא מתיימר לתת ללקוחותיו". הנתבע השיב במכתב נוסף מיום 4.11.99 שנפתח במלים "לא נמס לבבי, ולא אחזתני רעדה, למקרא מכתבך. מלכתחילה, סברתי, שיש אך קוץ אחד בכרמכם, והנה מצאתי שהכרם - כולה קוצים ודרדרים". בהמשך נאמר: "ח. הנך נדרש להתנצל, לאלתר... על דברי הסרה שהשמעת, אם בראשונה ואם בשניה. ההתנצלות תעשה בכתב, בנוסח ובפורמט שיקבל את אישורי המוקדם ותשלח לכל מכותבי מכתבך מיום 25.10.99. ט. בנוסף.... הנך נדרש לפצותני על הפגיעה בשמי הטוב. אם תתפרסם ההתנצלות כאמור אסתפק בפיצוי בסך 80,000 ₪. אם תתחכם לפרסם התנצלות בנוסח מעוקל, שלא על דעתי, או אם תמרוד ולא תתנצל כלל, אתבע פיצוי שלא יפחת מ- 500,000 ₪. י. התרעה נוספת לא תשלח, וראה כי הוזהרת!". 12.במכתב נוסף מיום 24.11.99 לאחד הרופאים כתב הנתבע: "מסתבר שאין לך תקנה, והשטן ממשיך לרקד בין קרניך... אמירתך זו [שהנתבע אינו זקוק לענישה אלא להרבה סבלנות] בבחינת פרסום לשון הרע היא... הנך נדרש להתנצל לאלתר... על לזות שפתיך. ההתנצלות תעשה בכתב ותשלח לכל מכותבי מכתבך שבסימוכין. אם לא תעשה כאמור, אנקוט נגדך הליכים משפטיים כראות עיני, וזאת ללא כל התרעה נוספת." 13.סך כל ההפסד הכספי הנטען בגין ההליך בחיפה הסתכם בסך של 4,943 ₪ לחודש נכון לדצמבר 1999 ונכון ליום התצהיר הסתכם בסך של 131,320 ₪ בגין 20 חודשים בניכוי סכומים אשר התקבלו אצל הנתבע. 14.התובעת טענה כי עו"ד גולבדליט מעולם לא הודיע לה על מחיקת התביעות וכי זה נודע לה רק מספר שבועות לאחר שחזרה לארץ וקיבלה את התיקים לעיונה. טיפול הנתבע בתביעת הפיצויים 15.נטען כי גם בתביעת הפיצויים בבית המשפט המחוזי דאג עו"ד גולדבליט "לזרוע הרס וחורבן". עד כניסתו לייצוג התנהל התיק באופן תקין. השופטת וסרקרוג, שדנה בתיק מינתה שני מומחים רפואיים והתובעת נבדקה על ידם והמתינה לקבלת חוות דעתם. כמו כן, שולמו לתובעת תשלומים תכופים. כאשר עו"ד גולבדליט הודיע לתיק בית המשפט שהוא מייצג במשפט פסלה עצמה השופטת וסרקרוג מהמשך הדיון בתיק. התובעת טענה שטרם קבלת הייצוג בתיק לא טרח עו"ד גולדבליט ליידע אותה על הסכסוך בינו לבין השופטת וכי השופטת צפויה לפסול עצמה מלדון בתיק שלה אם ייצגה. בהמשך, התיק המתין כשנה לקביעה מחדש בפני שופט אחר. תוך כדי כך, הסתכסך עו"ד גולדבליט עם שני המומחים מטעם בית המשפט והדברים הגיעו לחילופי דברים קשים בינו לבין דר' וולפין. דר' מרסל מאיר ויתר על המינוי בשל מעורבותו של עו"ד גולדבליט. 16.נטען כי במהלך כל תקופת שהותה של התובעת בארצות הברית, לא התקשר עו"ד גולדבליט ולו פעם אחת כדי לעדכן אותה בדבר התקדמות הטיפול בתיקים וכל הקשר היה ביוזמתה. התובעת התחננה בפני עו"ד גולדבליט שידאג להגדיל את התשלום התכוף החודשי, אך הוא לא עשה כן. בין היתר, דרש עו"ד גולדבליט לקבל את הקבלות המקוריות לצורך הגשתן בבית המשפט דבר שהיה כרוך בעלויות גבוהות של 22 דולר למשלוח. לאחר קבלת התיקים לחזקתה התברר לתובעת כי עו"ד גולדבליט כלל לא פתח את המעטפות עם הקבלות. 17.לאחר שהתובעת חזרה לישראל באפריל 2001 היא פגשה לראשונה את עו"ד גולדבליט. היא הגישה לו מסמכים רפואיים שקיבלה במהלך הטיפול בארצות הברית. הוא סירב לקבלם ודרש ממנה לאור היקף המסמכים להגיע למשרדו ולסדר את החומר בקלסרים. לטענת התובעת, משך שלושה ימים תמימים ישבה במשרדו וסדרה את התיקים. בסופו של דבר, התרצה עו"ד גולדבליט ושלח את עו"ד צ'רני על מנת שיכין בקשה לתשלום תכוף. זאת, מאחר שהוא עצמו לא היה מוכן להתפנות להיפגש עמה. עו"ד צ'רני הגיע לביתה של התובעת מצוייד בתקנות וביקש שהתובעת תעזור לו להכין את הבקשה כיוון שהכינה בקשה דומה בעבר. בשלב זה הבינה התובעת שעו"ד גולדבליט אינו מעוניין להיפגש איתה או לייצגה והיא דרשה ממנו חזרה את תיקיה. 18.לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים רבים בהליך בבית המשפט המחוזי ובין היתר, פסילת המותב, עיכוב הדיון בתיק, נזק עקב הסתכסכות עם המומחים מטעם בית המשפט, ואי הגשת הבקשה לתשלום תכוף. בנוסף, אף עיכב עו"ד גולדבליט את התיקים תחת ידו לאחר סיום הייצוג ורק לאחר חודשים רבים הצליחה התובעת לקבל את התיקים לידיה. להערכתה, פעילותו הרשלנית של עו"ד גולדבליט גרמה לנזק בסך 200,000 ₪. 19.התובעת טענה לרשלנות ומחדלים נוספים בטיפול בכרטיסי הטיסה חזרה לארץ, ולעיכוב בהחזרת התיקים לידיה לאחר סיום הייצוג כאשר נודע לה על ידי עו"ד גולדבליט שהוא מסרב להחזיר לה את התיקים עד אשר יוסדר חשבון שכר טרחתו. נשלח לתובעת חשבון שכר טרחה בו לראשונה היא הבינה שהוא דורש תשלום גם עבור הנושאים שקודם לכן הכריז שיבצע את הייצוג בהתנדבות כמצווה. במאי 2001 נסעה התובעת לניתוח בכרתים והיתה זקוקה למסמכים רפואיים שנמצאו בתוך התיק, אך עו"ד גולדבליט סירב לשחרר לה אותם. בסופו של דבר, בית המשפט שדן בתביעת הפיצויים באותו שלב (השופט ג'רג'ורה) נתן החלטה המחייבת אותו להעביר את התיקים ובנובמבר 2001, כשבעה חודשים לאחר הפסקת הייצוג, הוא עשה כן. התיקים הגיעו ב"ארגזי עגבניות, מפוזרים במכוון כאשר היה צורך לערוך את כל הקלסרים מחדש...". 20.בספטמבר 2001, הגיש עו"ד גולדבליט תביעה לשכר טרחה נגדה יחד עם בקשת עיקול. התובעת נאלצה להתדיין בעניין העיקולים בשלוש ערכאות ושילמה 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין עבור ייצוג כנגד עו"ד גולדבליט. בנוסף, התובעת טענה כי עו"ד גולדבליט חייב לה סך של 47,317 ₪ נכון ליום הגשת התביעה בגין אי העברת סכומים שהועברו לידיו על ידי קופת חולים מכבי עבורה. היא הוסיפה שעד היום לא הועברו לחשבונה לפחות שלושה תשלומים תכופים. 21.התובעת טענה לגרימת עוגמת נפש רבה על ידי עו"ד גולדבליט כתוצאה מפעילותו שלעיל. התובעת העריכה את נזקיה בעניין זה בסך של 200,000 ₪. 22.לטענתה, היא גילתה כי משך תקופה ארוכה קיבל עו"ד גולדבליט כספים מקופת חולים מכבי כנאמן עבורה שהיו אמורים לשמש לה כדמי אש"ל עבור תקופת שהייתה בארצות הברית. למרות זאת, מעולם לא הודע לה על הכספים האמורים והם לא הועברו אליה. כמו כן, לטענתה, לא נאמר לה כי קיים חשבון נאמנות על שמה אצל עו"ד גולדבליט. לטענתה מסתכמים הסכומים אשר הועברו לידי עו"ד גולדבליט בסך של 50,176 ₪ נכון לשנת 1999 ובצירוף ריבית והצמדה מסתכמים בסך של 87,372 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה. לטענת התובעת, רק 40,055 ₪ הופקדו בחשבונה. גירסת הנתבע 23.לטענת הנתבע, התביעה "רובה ככולה, אינה מגלה עילת תביעה, והיא מורכבת מגיבוב של טענות לא סדורות, אשר אין בהן כדי לבסס את הנזק הנתבע. כמו כן מבוססת התביעה על עובדות מסולפות ושקריות, חלקיות ומטעות". הנתבע הסכים שייצוג התובעת הועבר אליו, לטענתו, ביוזמתה. הוא טען שבמהלך השנים מאז תאונת הדרכים בשנת 1993 החליפה התובעת מספר עורכי דין ובשלהי חודש מאי 1999 החליטה להעביר אליו את המשך הייצוג מעורך דינה הקודם. הייצוג הועבר ערב נסיעתה של התובעת לחו"ל לצורך טיפולים רפואיים. התובעת שהתה בארצות הברית משך 20 חודשים רצופים ושבה לארץ רק בשלהי ינואר 2001, כאשר הנתבע הפסיק לייצגה ביום 18.4.01. סך הכל הוא ייצג את התובעת משך 23 חודשים כאשר במהלך מרבית התקופה שהתה התובעת בארצות הברית יחד עם בני משפחתה. 24.לטענת הנתבע, הפגיעה הקשה של התובעת, אופיים המיוחד של הליכי הטיפול הרפואיים להם נזקקה ובין היתר העובדה שלא ניתן לספק חלק מהם בישראל, הצריכו "ניהול מאבקים משפטיים במספר חזיתות, כמו גם טרחה מרובה במגוון ענינים נלווים". הנתבע הודה שייצג את התובעת בתביעת הפיצויים על פי חוק הפיצויים שהוגשה לבית המשפט המחוזי ובניהול מערכת משפטית קשה, סבוכה ואינטנסיבית מול קופת חולים מכבי להסדרת הכיסוי הביטוחי והטיפולים שנדרשו לתובעת בארצות הברית, לרבות כיסוי הוצאות השהייה והכלכלה של התובעת ומלוויה בחו"ל. בנוסף, טען הנתבע שנדרש ייצוג במגוון עניינים נלווים. 25.הנתבע טען שבינו לבין התובעת היתה קיימת מערכת יחסים חוזית לפיה התחייב לתת לה שירותים משפטיים בתמורה לתשלום שכר טרחה. לטענתו, התובעת הביאה את החוזה למתן שירותים משפטיים לסיומו מבלי לשאת בתשלום שכר טרחתו. הנתבע טען שמעולם לא הסכים לתת לתובעת שירותים משפטיים בחינם או בהתנדבות. באשר לטענות התובעת בעניין העלמת כספים או נטילתם שלא כדין, טען הנתבע שדברים אלו נדונו בה"פ (חי') 284/02 בתביעה למתן חשבונות שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בחיפה והוכרעו שם. הנתבע טען כי בפסק הדין שניתן בעניין זה ביום 3.3.05 קבע בית המשפט המחוזי: כי מבטחות הרכב לא העבירו לידיו כנאמן כל תשלומים עבור התובעת; כי קופת חולים העבירה לידיו סכומים על סך כולל של 69,363 ₪; כי הוא העביר לתובעת סכומים על סך כולל של 60,200 ₪; וכי נותרו אצלו 9,163 ₪ (מסכום נומינלי של 4,500 ₪) נכון ליום מועד פסק הדין. הנתבע טען שהיתרה נותרה אצלו כתוצאה מתקלה שבתום לב כתוצאה משיטת העברת הכספים על ידי קופת החולים. בית המשפט המחוזי קבע בנוסף כי לא הועבר על ידי חברת אבנר לעו"ד גולדבליט כל תשלום תכוף. 26.בנוסף, טען הנתבע כי התובעת התעלמה מסך של 5,400 ₪ ששילם בשמה על פי פסק דין שניתן נגדה בבית משפט השלום בראשון לציון. כך טען הנתבע שהסכום שננקב על ידי התובעת בסך 47,317 ₪ הינו למעשה אותו סכום של 9,163 ₪ בחישוב מטעה ומוטעה. התביעה בבית הדין לענייני עבודה בתל אביב. 27.עניינה של התביעה בבית הדין האיזורי לעבודה היה קבלת סעד כספי וסעד הצהרתי בנוגע לאספקה ומימון התרופות הדרושות לתובעת עקב הפגיעה בתאונה. לטענת הנתבע, היתה הצדקה עניינית למחיקת התובענה. לדבריו, מחיקתה לא הקימה מחסום דיוני בפני התובעת והיא יכלה לחדשה אך לא עשתה כן. נטען כי המשא ומתן שניהל עורך הדין הקודם לא הבשיל לכדי הסכם ולא התגבשה פשרה. יתר על כן, נטען כי בין הצדדים כלל לא התנהל משא ומתן לפיצוי כספי, לא על סכום של 40,000 ₪ ולא על סכום אחר. לטענת הנתבע עו"ד דר הוא זה שהגיש פעם אחר פעם בקשות לדחיית הדיון. בין לבין, נסעה התובעת בשלהי מאי 1999 לטיפולים בחו"ל. בית הדין דחה את הדיון שוב ושוב עד ליום 22.12.99 שאז קיבל על עצמו הנתבע המשך הייצוג. הנתבע חידש את המשא ומתן אולם קופת החולים דחתה את דרישותיו. כיוון שלא היה מנוס מניהול התביעה, לא יכל הנתבע, לטענתו, לנהל את התביעה בהעדרה ועל כן פנה לבית הדין בבקשות לדחיית הדיון עד לאחר שובה של התובעת לארץ. אולם, שהותה של התובעת התארכה וקופת החולים לא הסכימה לדחיות נוספות ואף בית הדין לא הסכים להמשך הדחיות. בנסיבות, נאלץ הנתבע להגיש בקשה להפסקת התובענה ללא צו להוצאות. הנתבע טען כי מאז מחיקת התביעה חלפו יותר מחמש שנים, אך התובעת לא חידשה את תביעתה. נטען כי כל העניין לא גרם שום נזק לתובעת. הטיפול בעניני בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה 28.הנתבע הצהיר כי כאשר קיבל מאת התובעת הצעת מחיר לעלות הטיפולים הרפואיים בארצות הברית בסך 40,000 דולר שניתנה על ידי קופת חולים, הוא פנה לד"ר א' נורדן, רופא מינהלי בכיר באגף הרפואי של קופת חולים מכבי, שוחח עמו ארוכות וביקש את טיפולו המיידי במתן ההתחייבות. לטענת הנתבע, בשיחות נוספות עם אותו גורם הוא הצליח לשכנע אותו לתת לתובעת את ההתחייבות הכספית המבוקשת. כך טען הנתבע כי בזכותו הוצאה ההתחייבות האמורה, ולא כפי שטענה התובעת לפני שהוא החל לייצגה. לטענת הנתבע נשאה קופת חולים בסכום כולל העולה על 60,000 דולר בגין טיפולים בתובעת ואף בסכומים גבוהים יותר של 120,000 דולר. 29.לטענת הנתבע, לא היה מנוס מזניחת ההליך כיוון שקופת החולים הגישה חוות דעת לפיה אין מניעה שהתובעת תקבל את המשך הטיפולים בישראל. הנתבע טען כי ההתמודדות עם הבקשה האמורה חייבה הגשת תגובה הנתמכת בהגשת חוות דעת רפואית נגדית. אולם המומחה מטעם התובעת יכול היה להכין חוות דעת רפואית נגדית רק לאחר בדיקת התובעת ומאחר שהיא שהתה בארצות הברית לא ניתן היה לערוך חוות דעת כדין. לטענת הנתבע, הרופא של התובעת מחו"ל אמר שהוא לא מוכן להעמיד עצמו לחקירה בישראל. הנתבע הגיש חמש בקשות להארכת המועד בתקווה שעד למועד זה תשוב התובעת לארץ, אולם בסופו של יום לא הסתייע הדבר וביום 8.2.01 מחק בית הדין את התביעה. התביעה על פי חוק הפיצויים 30.באשר לטענות התובעת בנוגע לטיפול בתביעתה על פי חוק הפיצויים, טען הנתבע כי הוצגה תמונה חלקית של העובדות. לטענתו, טרם קבלת הייצוג התקיימו בתביעה דיונים רבים שעיקרם הוקדש להשלמת ההליכים המקדמיים, מינוי מומחים רפואיים ופסיקת תשלומים תכופים. הנתבע טען שהצליח להשיג הסכמה להמשך תשלום התשלומים התכופים לאחר סיום המועד הראשון שנקבע לתשלומם. לדבריו, הסכים לוותר על שכר הטרחה שהיה מגיע לו בגין כך עד לסיום ההליך העיקרי על מנת לא להכביד על התובעת. לטענתו, בזכות עבודתו קיבלה התובעת מקופת חולים השתתפות בהוצאות רפואיות ובהוצאות נלוות בחו"ל בסך כולל העולה על 100,000 דולר. כך הוא טען שבתקופה שייצג אותה קיבלה התובעת תשלומי כפל בגין צרכיה, מחברת הביטוח ומקופת החולים יחד. 31.באשר לחוות דעת של המומחים, טען הנתבע כי הוא קבע תור לבדיקתה של התובעת אצל המומחה האורתופד מייד עם חזרתה מחו"ל בינואר 2001. מסיבות שלא קשורות לנתבע אלא בצורך בהמשך טיפול, נדחתה הבדיקה בשנה נוספת. לטענת הנתבע, המומחה השני השתחרר מהמינוי שמינה אותו בית המשפט מסיבות אישיות ללא קשר אליו. 32.הנתבע הוסיף כי טענות התובעת כי גרם להתמשכות ההליכים בתיק אינן נכונות וכי עשה פעולות רבות למענה. הנתבע טען כי הטענה בנוגע לפסילה של השופטת וסרקרוג הינה "שטות מוחלטת ואינה ראויה להתייחסות". הנתבע עוד העיר כי תביעתה של התובעת הוגשה שלוש שנים לפני שהתחיל לייצגה וממשיכה להתנהל עוד היום, יותר מחמש שנים לאחר הפסקת הייצוג על ידו (כאמור לעיל, מאז הגשת התצהיר ניתן פסק דין). הוא טען בסיום כי לתובעת לא נגרם כל נזק. 33.בעניין החוב עבור כרטיסי הטיסה טען הנתבע כי פעל כדין וכי בין היתר מערכת ההתחשבנות הכוללת ביניהם לא היתה ידועה לו אז וכי ממילא לא התנגד בהמשך לסגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח. לטענתו, העיקולים שהוטלו בתיק בוטלו עוד ביום 21.7.04. 34.הנתבע דחה את טענותיה של התובעת בעניין מסירת התיקים. לדבריו, כאשר הודיעה לו התובעת על רצונה לסיים את הייצוג שלו, הוא ביקש תשלום שכר טרחתו והבהיר שהוא עושה שימוש בזכות העכבון לפי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. בסופו של עניין כאשר נתן השופט ג'רג'ורה החלטה על החזרת התיקים הוא היה מוכן לעשות כך אך התובעת לא היתה מוכנה להמתין מספר ימים כדי לאפשר עריכת החומר בצורה מסודרת. בלית ברירה, נטען שהוא נאלץ להעמיד את החומר לרשותה ללא שסודר קודם. החקירות בבית המשפט 35.בחקירתה הודתה התובעת שגורמים נוספים דוגמת יציאת השופט ג'רגו'רה לגמלאות הביאו לעיכוב בסיום הדיון בתביעת הפיצויים וכי העיכוב נגרם לא רק מחמת מחדליו של הנתבע (עמ' 10). בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי לא היה בטוח כי הודע לה מטעם משרדו שהתביעה בבית הדין לעבודה נמחקה ומכל מקום הודה שלא הודיע לה אישית על כך (עמ' 20). 36.באשר לפסילת השופטת וסרקרוג נשאל הנתבע אם הוא אמר לתובעת שהשופטת וסרקרוג תפסול עצמה אם הוא יקבל על עצמו ייצוג בתיק, והשיב כי "לא, אמרתי לה שהואיל והתיק מתברר בפני השופטת וסרקרוג קיימת אפשרות שהיא תפסול עצמה למרות שאין בדעתי לבקש פסילה זו" (עמ' 20). ממצאים ודיון 37.באשר לתביעת הפיצויים, הנני מקבל את טענת התובעת כי הנתבע לא גילה לה כי העברת הייצוג תביא, או עלולה להביא, לכך שהשופטת שדנה בתיק מפתיחתו שלוש שנים קודם לכן תפסול את העצמה היות והיא אינה דנה בתיקים בהם מופיע הנתבע. גרסתו של הנתבע בעניין זה לא היתה אחידה. בתצהירו הוא טען שהטענה אינה ראויה כלל להתייחסות, אולם בחקירתו בבית המשפט שינה את עמדתו וטען כי אמר לתובעת כי האפשרות קיימת, אולם שהוא לא יבקש שבית המשפט יפסול את עצמו. מבחינת ממצא עובדתי הנני קובע כי גרסת התובעת מהימנה יותר בנקודה זו מאשר גרסת הנתבע ואיני מקבל כי אמר לה דבר אודות כל העניין. 38.אי גילוי עובדה זו אינו דבר של מה בכך. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 1996, כשלוש שנים טרם קבלת הייצוג על ידי הנתבע. הסתיימו בה ההליכים המקדמיים ומונו מומחים על ידי בית המשפט. החלפת מותב בעיצומו של משפט הינה צעד חריג ואינה דבר רצוי. בנסיבות, ומכיוון שהנתבע ידע כי השופטת תפסול את עצמה מלהמשיך לשבת בדין דומה המצב מבחינה מהותית למצבים המתוארים בסעיף 53ב. לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 בגינם נדרש עורך דין שלא לקבל על עצמו ייצוג. 39.כמו כן, הנני מקבל את טענת התובעת כי לאחר סיום הייצוג הועברו אליה התיקים באי-סדר לאחר שהם עוכבו תקופה ארוכה בידי הנתבע וכי לא היתה כל הצדקה עניינית לכך. טענות הנתבע באשר לכך כי לא הספיק לארגן את התיקים מפאת דרישת התובעת לקבלם לאלתר אינן הגיוניות מאחר והוא עיכב אותם תחת ידו משך תקופה ארוכה. 40.ביחס לטענות האחרות של התובעת בקשר למעשי ומחדלי הנתבע סביב תביעת הפיצויים, מצאתי כי אין בהם כל המרכיבים הדרושים כדי לקבוע כי קיימת עוולת הרשלנות, ובייחוד לא הוכח מרכיב הנזק הנובע מאותה רשלנות. 41.איני מקבל את טענת התובעת כי התביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב עבור תרופות שלא נכללו בסל בריאות היתה קרובה לסיום עד לכניסת של הנתבע לתמונה (נספח יט' לתצהיר התובעת, נספח ט' לתצהיר הנתבע). לעומת זאת, לא מצאתי כי הנתבע עשה מאמץ לקדם פשרה או את ההליך. בנוסף, הוא פעל על דעת עצמו כאשר מחק את ההליך בלי ליידע את התובעת והיא גילתה זאת רק כאשר חזרה לארץ בשנת 2001 (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון ש' 26). 42.באשר לתביעה בבית הדין לעבודה בחיפה, לא מצאתי כי ניתן לקבוע כי הנתבע התרשל בעניין אי-הגשת חוות דעת מטעם התובעת ובעניין זה לא מצאתי כי התובעת הרימה את נטל הראיה. 43.ביחס לטיפול הנתבע בענייניה של התובעת מול רופאי קופת החולים, לא מצאתי כל הסבר אשר היה יכול להצדיק את אופן התנהלותו כלפי רופאי הקופה. במקום לייצגה ואת ענייניה הוא יצר זירת התגוששות מיותרת בינו לבינם בעקבות שימוש בביטויים פוגעים ומעליבים. 44.קיום עוולת הרשלנות מחייב ארבעה יסודות: קיום חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, הפרת חובת הזהירות, וגרימת נזק כתוצאה מההפרה (ע"א 145/80 - שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח' . פ"ד לז (1) 113 ,עמ' 114-115). 45.במעשיו ומחדליו בייצוג התובעת בעניינים שצויינו לעיל לא פעל הנתבע כפי שעורך דין סביר היה פועל בנסיבות והפר את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שהיה חייב לתובעת. אולם, רשלנותו של הנתבע התקיימה בתוך סביבה מאד מצומצמת של ניהול ענייניה המשפטיים של התובעת לזכות בפיצויים הקשורים לתאונת דרכים שעברה והליכים שנלוו לתביעתה העיקרית. בסיכומו של עניין היא קיבלה את כל הפיצוי המגיע לה בגין עניינים אלו, בין במהלך תשלומי הביניים ששולמו כתשלומים תכופים או תשלומים שהתקבלו ממקורות אחרים ובין כתוצאה מהתשלום הסופי שקיבלה בסופו של עניין במסגרת פסק הדין בבית המשפט המחוזי. החלק האחר של העניינים מצאו פתרון במסגרת פסיקתו של בית המשפט המחוזי במסגרת התביעה למתן חשבונות. כתוצאה, למעט נזק כללי, לא היתה בהתרשלותו של הנתבע כלפי התובעת כדי לגרום לה נזק. במצב זה נותר רק ראש הנזק של עוגמת נפש. 46.טוב היתה עושה התובעת אילו היתה מסתמכת על עילה חלופית של העדר תום לב במשא ומתן עובר לכריתת חוזה. על יסוד העובדות שהתבררו בפניי במהלך המשפט, אי גילוי העובדה כי המותב שדן בתביעתה של התובעת לפיצויים תפסול, או עלולה לפסול, את עצמה כתוצאה מהעברת הייצוג לידי הנתבע היווה העדר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה, בניגוד לאמור בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"א-1971. מדובר בפרט מהותי שהנתבע היה חייב בחובה של ממש לגלות לתובעת עוד בשלב המשא ומתן הטרום חוזי ביניהם טרם תחילת הייצוג (ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (דין, תשס"ה) 149-150). ייצוג הנתבע כלל תיקים משפטיים שונים, ולמרות שהנתבע טען כי בכל הליך ניתן הייצוג בתמורה לתשלום, לא נערך כל הסכם שכר טרחה. חתימת הסכם שכר טרחה מפורט היה מבהיר את יחסי הצדדים, את ציפיות התובעת לטיב הייצוג והיקפו ואת ציפיית הנתבע לזכות בשכר טרחה בגין כל שלבי הייצוג וחלקיו. ככלל, מצופה מעורך דין לערוך הסכם שכר טרחה בכתב עם לקוחותיו. ציפייה זו פורטה בפסיקה ובספרות והטעמים לה ברורים: בין היתר, בין עורך הדין לבין הלקוח קיימים יחסי אמון כאשר עורך הדין נהנה ממונופול על הידע המקצועי הרלוונטי במערכת יחסיהם. בנוסף, פעמים רבות נמצא הלקוח תחת לחץ, כלכלי או נפשי, מתוקף הנסיבות שהביאו אותו לפנות לקבלת ייצוג ותלותו בעורך הדין גדולה (ד' פרידמן, שכר טרחה ראוי לעו"ד, המשפט ב 105 (1994); רע"א 4723/05 - עו"ד שלמה לוי נ' יהונתן ברוש. תק-על 2005(3), 3253 ,עמ' 3256 והאסמכתאות שם). העדר הסכם בכתב מצדד בקבלת עמדת התובעת כי הייצוג כלל תשלום שכר טרחה בגין תביעת הפיצויים כשכר טרחה כולל עבור כל הייצוג. אינני קובע ממצא בעניינים אלה זה וממילא לאור התוצאה אליה הגעתי אין בכך צורך. 47.שאלת גובה הפיצוי המגיע לתובעת בעבור עוגמת הנפש שנגרמה לה על ידי הנתבע הינה עניין של הערכה. נזק זה קשה לכימות ויש לפסוק את שיעורו בהתאם לכללי ההגיון ונסיון החיים (ע"א 711/72 מאיר נ' הנהלת הסוכנות היהודית לא"י, פ"ד כח (1) 393, 404; ע"א 3966/05 ברכה ואח נ' גולדבליט (נבו); ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (דקל, תשס"ג-2003) 13- 21). במקרה דנן, על דרך ההיקש מהתוצאה אשר היתה מתהווה במישור החוזי, הנני קובע כי נזקיה של התובעת מידי הנתבע, שייצוגו לא הועיל לה אלא הזיקה לענייניה הינם כגובה שכר הטרחה הכולל שתידרש לשלם לו בגין כל ההליכים (ראו: ג' שלו, דיני חוזים- החלק הכללי (דין, תשס"ה) 156). על כן, על הנתבע להחזיר לתובעת כל סכום שכר טרחה שיגבה ממנה, עד לסכום התביעה כאן. יצויין כי משום מה, טען הנתבע בסיכומיו כי לא נטען כי נגרם לתובעת עוגמת נפש; טענה של נזק מסוג זה נמצאת בסעיף 114 לכתב התביעה המתוקן. לסכום זה יש להוסיף את הסך של 9,163 ₪ המהווים גביית יתר על ידי הנתבע שישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין בתביעה למתן חשבונות ועד לתשלומם בפועל. לסכומים שלעיל יתווסף סך של 10,000₪ בתוספת מע"מ כדין כשכ"ט עו"ד וסכום האגרה ששולם. 46.הערה אחרונה למען הסדר: בהתאם לבקשת הנתבע בבש"א 1305/08 והבקשה מיום 18.12.07, שהתקבלו, לא נעשה שימוש בראיות שצורפו על ידי התובעת לאחר סיום ההוכחות. זכות ערעור תוך 45 יום. רפואהקופת חולים