1. לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 5.4.2012, לפיה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שני (בש"א 290/12), אשר דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור לפני בית-משפט זה. 2. מלכתחילה, טען המבקש כי האיחור בהגשת ההליך נבע ממידע שגוי שנמסר לו על-ידי מרכז המידע לגבי המועד הקבוע בדין להגשת ערעור על החלטת הרשם. נוכח טענה זו, ביקשתי מהמבקש תצהיר ובו פירוט התאריך בו לפי טענתו פנה למרכז המידע. על-סמך תשובתו של המבקש, קבעתי כי לשיטת המבקש עצמו הוא פנה למרכז המידע קרוב לחודש וחצי לאחר שהחלטת כב' הרשם שני הומצאה לידיו. בהתחשב בכך ובהתחשב בטעמים נוספים שפורטו בהחלטתי (ובהם משך האיחור וסיכוייו הלכאוריים של ההליך), דחיתי את הבקשה להארכת מועד. 3. בבקשה לעיון חוזר שלפניי, טוען המבקש כי כאשר התבקש לפרט בתצהיר את התאריך בו פנה למרכז המידע, הוא בירר את התאריכים בהם פנה למרכז המידע לגבי מספר ההליך שבכותרת (בש"א 2313/12). לפי הנטען, לאחר קבלת החלטתי מיום 5.4.2012 נשוא הבקשה לעיון חוזר, פנה המבקש שוב אל מרכז המידע וביקש שיבדקו את כל מועדי השיחות בהן פנה למרכז המידע, לרבות לעניין בש"א 290/12 (ההליך שהתקיים לפני כב' הרשם שני). לטענת המבקש, מהבירור הנוסף עלה כי ביום מתן החלטתו של הרשם שני - 26.1.2012 - וכן בימים הסמוכים שלאחר מכן, פנה המבקש מספר פעמים למרכז המידע. לפי הטענה, רישומים אלה מצביעים על כך שהמבקש פנה למרכז המידע ללא שיהוי, וזאת בניגוד לאמור בהחלטתי נשוא הבקשה לעיון חוזר. בהתחשב בכך, עתר המבקש לשינוי החלטתי הקודמת ולמתן אורכה להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שני. 4. ייאמר מיד כי בקשה לעיון חוזר אינה בבחינת הזדמנות למקצה שיפורים ולהשלמת פרטים שהיה בידי בעל-הדין לבררם קודם לכן. זאת ועוד; חשוב להדגיש כי פנייה אל מרכז מידע אינה בגדר תחליף לייעוץ משפטי. יחד עם זאת, כאשר מדובר בבעל-דין שאינו מיוצג, הפנייה אל מרכז המידע עשויה בנסיבות מתאימות להצביע על מאמץ כן לבירור סדרי הדין החלים על הגשת הליך ערעורי לבית-משפט זה. נתון זה עשוי לקבל משקל מסויים (שאינו בהכרח מכריע) בנוגע לשאלה האם הוכח "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך. ברי כי על שאלה זו להיבחן תמיד בהתחשב במכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו. 5. נוכח טענותיו של המבקש בבקשתו לעיון חוזר, התבקשה מזכירות בית-המשפט - וּלו לפנים משורת הדין - לערוך בירור נוסף אל-מול מרכז המידע. התברר כי מרכז המידע מנהל רישום כללי על נושאי השיחות שבטיפולו. מהרישומים של מרכז המידע עלה כי המבקש אמנם פנה אל מרכז המידע במועדים שפורטו בבקשתו לעיון חוזר, ואולם לגבי אף אחת מהשיחות לא צוין כי התבקש במסגרתה מידע לגבי המועד להגשת הליך לבית-משפט זה. עם זאת, קיים רישום לפיו המבקש פנה אל מרכז המידע ביום 26.2.2012 בפנייה כללית (קרי- שלא לגבי מספר תיק מסויים), וביקש מידע בנוגע לאופן הגשת הליך. יצוין כי השיחה לא הוקלטה, ולכן לא ניתן להאזין לתוכנה בדיעבד. 6. הנה כי כן, מרישומי מרכז המידע עולה כי המבקש ביקש לברר על אופן הגשת הליך לבית-משפט זה ביום 26.2.2012, קרי- בחלוף כשבועיים וחצי מאז שהחלטת כב' הרשם שני הומצאה לידיו (כשלושה ימים לפני תום המועד החוקי להגשת הערעור). בהנחה שכך, ספק אם ניתן לומר כי המבקש פעל במרץ לבירור סדרי הדין, תוך הותרת "שולי-בטחון" מספקים למניעת איחור בהגשת ערעור על החלטת הרשם. מכל מקום, טענת המבקש כי קיבל מידע שגוי ממרכז המידע לגבי המועד להגשת הערעור התאפיינה בעמימות, שלא מאפשרת לבסס ממצא בגינה. בעל-דין הטוען כי הגיש הליך באיחור בשל טעות שבדין שנבעה מתשובה שגויה שקיבל ממרכז המידע, אינו יכול להסתפק בהעלאת הטענה בסתמיות ועליו לפרט בתצהיר מטעמו מהו נוסח השאלה שהציג למרכז המידע. כך למשל, אם המבקש לא הבהיר בשיחה הטלפונית עם מרכז המידע כי ברצונו לערער על החלטת רשם, ושאל באופן כללי על המועד להגשת ערעור לבית-המשפט העליון, אין להתפלא כי המענה שקיבל הוא כי עומדים לרשותו 45 ימים. בהעדר פירוט מן הסוג האמור בתצהיר מטעם המבקש, אינני סבורה כי המבקש הרים את הנטל להוכיח כי עשה מאמצים סבירים במישור הסובייקטיבי על-מנת למנוע את הטעות הנטענת (ראו והשוו: בש"א 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (לא פורסם, 10.1.2012)). אציין כי נוכח השלב הדיוני בו אנו מצויים (בקשה לעיון חוזר בהחלטה שכבר ניתנה); ובהתחשב בכך שלמבקש ניתנו הזדמנויות לפרוש טענותיו בנוגע לבקשתו להארכת מועד; לא ראיתי לאפשר למבקש להגיש השלמת טיעון בעניין, תוך הצגת מידע לבית-המשפט לשיעורין. אוסיף ואומר כי ההחלטה לדחות את הבקשה להארכת מועד נשענה על טעמים נוספים (ובהם משך האיחור וסיכוייו הלכאוריים של הערעור) אשר נותרו בעינם. 7. אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, לא מצאתי לשנות את החלטתי מיום 5.4.2012. הבקשה לעיון חוזר נדחית, אפוא. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. איחור בהגשת ערעורערעור