עיקול שנרשם על נכס מקרקעין על ידי נושה בגין חוב בעליו - ניגף מפני הערת אזהרה שנרשמה על הנכס קודם לרישום העיקול. כך קובע מפורשות סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") שזה לשונו - "נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה ... הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובלבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפירוק שהייתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההתחייבות האמורה". הוראת הסעיף קובעת את עדיפותו המהותית של בעל הערת האזהרה על פני נושים אחרים של החייב - בעל הנכס, בכך שהיא מבטיחה כי זכויותיו של הראשון לא ייפגעו בשל עיקול מאוחר או בשל מצבים אחרים המנויים בסעיף 127(ב) הנ"ל. הערת האזהרה מקימה עדיפות מהותית על פני בעלי זכויות אחרים, המאוחרים לרישומה [ראו: ע"א 261/88 בנק המזרחי המאוחד נ' רוזובסקי, פ"ד מ"ח(2) 102, 119(1994)]. בפסק דין אהרונוב [ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נ"ג(4) 199 (1999) (להלן: "הלכת אהרונוב")], הרחיק בית המשפט העליון לכת עת קבע כי בעל זכות חוזית (אובליגטורית) בנכס מקרקעין מכוחו של הסכם מכר, הינו בעל זכות שביושר, זכות "מעין קניינית", וככזו היא גוברת על פני עיקול המאוחר לה בזמן, אף אם לא נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונה - בעל הזכות. נוכח האמור לעיל, כך לכאורה, יש להיעתר, בענייננו, לסעדים המבוקשים בתובענה, שכן בנדון דידן עסקת המכר נעשתה ביום 22/10/07; הערת האזהרה נרשמה ביום 23/10/07 ואילו העיקולים הוטלו אך בימים 1/11/07 ו-21/11/07 - במועדים המאוחרים להסכם המכר, כמו גם לרישומה של הערת האזהרה. אמרנו לכאורה, ולא בכדי. שכן הערת אזהרה, כשלעצמה, אינה יוצרת זכות קניינית או "מעין קניינית", ואין היא מקנה לבעל ההערה זכויות העולות על אלה המוקנות לו בהתחייבות שבבסיס הערת האזהרה. לשון אחרת, אין בכוחה של הערת אזהרה " ... להקנות למי שלטובתו נרשמה הערת אזהרה הגנה העולה על זכותו מכוח ההתחייבות נשוא הערת האזהרה, ובמקום שיימצא כי הערת האזהרה שנרשמה אינה מגנה על זכות כלשהי לא יהיה זה מוצדק ליתן להערת אזהרה כוח לגבור על עיקול על זכויות שאינן מוגנות על ידי הערת האזהרה" [ה"פ(ת"א) 149/07 ישראל נ' גואטה (19/6/2007)]. עיקולהערת אזהרה