הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלום יתרת - הלוואה בלתי - נפרעת. לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים: 1. הסכם ההלוואה מס' 89519/831/9 מיום 4.9.06. 2. העתק מצב חשבון הנתבעים בבנק. 3. מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים מיום 19.4.05 + אישור על משלוח דואר רשום + אישור מסירה בצירוף תצהיר מוסר. המבקשים רכשו דירה מקבלן, שמצידו התקשר עם בעל הקרקע בעיסקת קומבינציה. עד ליום מתן ההלוואה ע"י הבנק שילמו המבקשים לקבלן סך של כ - 80,000 דולר, ומאוחר יותר לאחר מכן העמיד להם הבנק הלוואה ע"ס 268,000 ₪. טענות המבקשים מתמקדות בכך שהבנק לא הזהיר אותם על הסיכונים הטמונים בתשלום לקבלן על חשבון בניית דירה שנרכשה "על הנייר" בעיסקת "קומבינציה". לטענתם, הבנק לא הבהיר להם כי תשלום סכום לקבלן בטרם התקדמה בניית הדירה שרכשו - מסכנת אותם. הבנק הסכים לתת את ההלוואה חרף העובדה שלא נרשמה הערת אזהרה לטובתו, בהסתמך על ערבות חלקית שניתנה ע"י הקבלן כנגד מתן ההלוואה. בחודש אפריל 1997 כנגד רישום הערת אזהרה, מבלי שבניית הבניין התקדמה באופן משמעותי, החזיר הבנק את הערבות הבנקאית שנמסרה לו ע"י הקבלן, ובכך חשף אותם הבנק סופית לסיכון, שהתממש כאשר קרס הקבלן. ב"כ המבקשים טוען כי האחריות למתן ההלוואה ולבטחונות לה חלה על הבנק במדה לא פחותה מזו שהיא חלה על הנתבעים. כתוצאה משחרור הערבות הבנקאית נגרם למבקשים נזק שהיקפו סכום ההלוואה כולה, שכן מלכתחילה לא היו מקבלים אותה אם הבנק לא היה מתרשל בבדיקות שביצע בטרם נתן את ההלוואה. המבקשים טוענים כי סכום התביעה מופרך על פניו באשר ההלוואה ע"ס 268,000 ₪ נלקחה לתקופה של 20 שנה, ובמשך כשש שנים עמדו המבקשים בתשלומים החודשיים כסידרם. עוד הם טוענים כי לכשיקבלו את דפי החשבון המלאים והמפורטים יוכלו להעבירם לבדיקתו של מומחה חיצוני על מנת להראות שתחשיב הבנק שגוי. מתצהיר המבקשת עולה כי המבקשים פנו לבנק לאחר ששילמו לקבלן סך של 80,000 דולר ללא קבלת כל בטוחה מהקבלן לסכום זה. לטענת ב"כ המשיב אין מקום להטיל חובה על הבנק להזהיר את הרוכשים מפני רכישת דירה מקבלן, ואין מקום להטיל אחריות על הבנק בגין הנזק שנגרם למבקשים עקב רשלנותו, כביכול. השתלשלות העניינים אליבא דב"כ המשיב מעידה על כך שהמבקשים פעלו באופן נמהר וחסר זהירות, ואין הם יכולים להטיל על הבנק את תוצאות כשלונם. המבקשת ציינה בתצהירה כי מחיר הדירה עמד על 238,000 דולר, כאשר עד למתן ההלוואה שולם, כאמור, סך של 80,000 דולר. בעת החתימה על הסכם המכר ידעו המבקשים כי חובתו של הקבלן להבטיח את הכספים שהמבקשים מסרו לידיו בעת החתימה על החוזה, (עמ' 4 לחוזה, סעיף 17.1) אך הם לא דרשו מן הקבלן שום בטוחה להבטחת השקעתם. סעיף 2 לחוק המכר קובע כי לא יקבל מוכר מקונה על חשבון מחיר הדירה סכום העולה על 15% אלא אם בצע אחת מחמש חלופות שמטרתן להבטיח את הכספים. העברת תמורה לקבלן העולה על סך 35,700 דולר (15% ממחיר הדירה) חייבת היתה להיות מובטחת על פי אחת החלופות, וזאת לא נעשה. המבקשים שילמו סך של כ - 80,000 דולר בניגוד להוראות הדין, ללא כל בטוחה, וכל זה בטרם חתמו על הסכם הלוואה מהבנק. לאחר חתימת הסכם ההלוואה ולבקשת הלווים העביר הבנק ביום 10.9.96 את סכום ההלוואה ישירות לקבלן לאחר שקיבל ממנו התחייבות מוכר חתומה ע"י החברה הקבלנית להבטחת סך 362,000 ₪, וערבות בנקאית של בנק אמריקאי - ישראלי ע"ס 268,000 ₪ שתוקפה עד ליום 6.3.97 (מוצג מש/2). מאוחר יותר הוארכה הערבות עד ליום 6.7.97. לאחר שהמבקשים פנו לבנק והציגו מסמך חתום ע"י המבקשת וע"י החברה הקבלנית בדבר התקדמות הבנייה (מש/3), ובכפוף לרישום הערת אזהרה לטובת המבקשים והבנק, שוחררה הערבות הבנקאית, זאת בכפוף לרישום הערת אזהרה לטובת הבנק ולטובת המבקשים בלישכת רישום המקרקעין. לאור האמור לעיל נראה כי המבקשים הם אשר נהגו בחוסר זהירות, כאשר נכנסו לעיסקה על סמך שיחות עם חברים וללא בדיקה מספקת. המבקשת הסבירה כי המבקשים הזדרזו להקדים ולשלם לקבלן מאות אלפי שקלים שלא עפ"י קצב הבניה ובניגוד להסכם המכר, ואפילו לפני חתימתו, כי הקבלן הבטיח שיפורים, ככל שיזורזו התשלומים. המבקשת הודתה בחקירתה הנגדית: "הקבלן הבטיח שככל שנשלם מהר יותר אז הוא הבטיח לנו הרבה מאוד דברים, שיפורים .... נכון שקידמנו עלויות. שילמנו כספים ע"ח הדירה הרבה יותר מהר ממה שהיינו אמורים". בהליך המשפטי שהתנהל בבית - המשפט המחוזי בת"א בתביעתו של בעל הקרקע (פרוטוקול הדיון - מש/1), נתן איתמר צור, בוחן מטעם הבנק, תצהיר לפיו שיחרר הבנק את הערבות הבנקאית רק לאחר קבלת אישור חתום ע"י רשם המקרקעין, וקבלת נסח מעודכן כי נרשמו לטובת הבנק ולטובת המבקשים הערות אזהרה. (תצהירו של מר צור - נספח ג' לסיכומי ב"כ המשיב). נראה שהבנק לא נהג ברשלנות אלא דאג לקבל את מלוא המסמכים להבטחת הכספים לרבות רישום הערת אזהרה בלישכת רישום המקרקעין על זכויות בעל הקרקע. מתצהיר המבקשת עולה כי המבקשים ביצעו את העיסקה תוך הסתמכות על חבריהם, מבלי לעיין באופן מעמיק בהסכמי המכר והקומבינציה, ושילמו עשרות אלפי דולרים עוד לפני שפנו לבנק לקבלת הלוואה, ללא כל בטוחה. המבקשים נטלו ביודעין סכונים גדולים בעת ביצוע העיסקה של רכישת דירה "על הנייר" והסתמכו על כך שדיירים נוספים הצטרפו לרכישת דירות בפרוייקט, ביניהם בעלי תפקידים בכירים. אין המבקשים יכולים לטעון כנגד גובה החוב לבנק, שכן לא צרפו חוות - דעת חשבונאית ערוכה בידי מומחה, ולא העמידו גירסה נוגדת לרישומי המשיב. המבקשים אף לא פנו לבנק בבקשה לקבל מסמכים, וכמו כן לא פנו לביהמ"ש בבקשה למתן צו גילוי מסמכים, ולפיכך אין הם יכולים לטעון כי נוכח העדר דפי הבנק - אין ביכולתם להעמיד גירסה חשבונאית נוגדת לגבי גובה החוב. מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי טענתם שהחוב הוא שגוי, נטענה בעלמא, והיא סתמית וכללית. על פי הסכם ההלוואה (נספח א' לבקשה), נושאים כספי ההלוואה ריבית והצמדה משתנה כל 12 חודשים, סכום המתווסף לקרן, ובמקרה של אי עמידה בפרעון ההחזר החודשי השוטף, מתווספת לסכום זה גם ריבית פיגורים חודשית. סכום התביעה מורכב אפוא מקרן ההלוואה הבלתי - מסולקת, ריבית והצמדה בלתי משולמת של ההלוואה, וכן ריבית פיגורים על חוב פיגורים שלא שולם במועד, ובנוסף: ביטוחים, עמלות החזר, וחיובים שונים. משלא נסתרו חישובי הבנק בחישוב נגדי שנערך ע"י מומחה, לא ניתן להסתפק באמירה כללית של המבקשים כי: החוב שגוי. לאור האמור לעיל, אין למבקשים הגנה ראוייה כנגד התביעה. הבקשה נדחית. התובע זכאי ליטול פס"ד עפ"י העתירה שבכתב - התביעה. אין צו להוצאות. מקרקעיןקבלןהערת אזהרה