מבוא 1. לפני תביעה לתשלום פיצוי מוסכם והשבת חלק מכספי תמורת הרכישה אשר הוחזקו בנאמנות וזאת עקב הפרה נטענת של הסכם המכר ע"י המוכרים-הנתבעים. רקע כללי בקצירת האומר 2. ביום 4.08.05 נכרת בין התובעים לבין הנתבעים חוזה מכר (להלן: "ההסכם"), על פיו התחייבו הנתבעים למכור לתובעים בית צמוד קרקע, במבנה דו משפחתי השוכן ברחוב מבצע קדש 9, הידוע כתת חלקה 2 בחלקה 137 בגוש 6657 בהוד השרון (להלן: "הבית"). 3. בהסכם, נקבע כי הנתבעים ימכרו את הבית לתובעים וכן יעבירו את זכויות החזקה והבעלות בבית, כשהוא נקי מכל חוב, שעבוד, עיקול או זכויות צד ג' כלשהן, תמורת 265,000 $. 4. במהלך ביצוע ההסכם דיווחו הנתבעים, או מי מטעמם, לעירייה על ביצוע עסקת המכר וזאת לצורך קבלת אישורה לביצוע העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. בהמשך לפנייה כאמור, שלחה העירייה, במהלך חודש דצמבר 2005, פקח לנכס אשר מצא כי בבית קיימות חריגות בניה ו/או עבודות בניה שבוצעו ללא היתר ו/או בניגוד להיתר, אותם נדרשו הנתבעים להסדיר ללא דיחוי אל מול גורמי העירייה, כתנאי לקבלת אישורה. 5. בממצאי הדו"ח ("דו"ח ביקור במקום"), נושא תאריך יום 22.12.05 (להלן: "הדו"ח") נכתב: "1. בנו חדר מגורים בחצר הבית בשטח של כ- 12 מ"ר - ללא היתר (מסומן מס' 1 בתשריט). 2. בנו סככה בשטח של כ- 10 מ"ר בכיסוי פלסטיק - ללא היתר (מסומן מס' 2 בתשריט). 3. בנו סככה נוספת בחזית המערבית בשטח של כ-8 מ"ר - ללא היתר (מסומן מס' 3 בתשריט). 4. בוצעה סגירת מרפסת בתריס אלומיניום - ללא היתר (מסומן מס' 4 בתשריט)." 6. בחודש יוני 2006, הודיעו הנתבעים לתובעים כי הגיעו להסדר עם העירייה לפיו התחייבו הנתבעים כלפי העירייה להסדיר את עניין החריגות ולהביא לאישורה תוכנית של שינויים לנכס לשם קבלת ההיתרים. לטענת התובעים ציינו הנתבעים, כי בכל מקרה ההסדר הנ"ל לא יטיל על התובעים חיובים כלשהם בכל דרך שהיא וזכויותיהם של התובעים בנכס לא תפגענה. כראיה להשגת ההסדר הנ"ל, הציגו הנתבעים ביום 4.06.06 לתובעים, אישור עירייה המאשר כי ככל שנוגע לעירייה הנכס נקי מכל חיוב המגיע לעירייה ו/או לועדת התכנון המקומית מהנתבעים וכן כי אין לעירייה כל התנגדות להעברת הזכויות בנכס ע"ש התובעים. 7. התובעים, בהסתמך על המסמך ומצג הנתבעים ולאחר שבדקו את מצב הזכויות של הנכס בלשכת רישום המקרקעין ולא מצאו כל הערה בגין אי התאמה, אישרו לבאת כוח הנתבעים (עו"ד שפרינצק) לשחרר לידי הנתבעים את יתרת הכספים אשר הוחזקו אצלה בנאמנות. 8. ביום 28.06.06 הועברו הזכויות בנכס על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין ואולם אז התברר לתובעים, בדיעבד, כי זכויותיהם נרשמו בכפוף להערת אזהרה שנרשמה לטובת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ביום 15.06.06, לפיה קיימות בנכס חריגות בנייה, בהתאם לנכתב בדו"ח המפקח. 9. הערת העירייה לטובת ועדת התכנון בגין חריגות הבניה נרשמה כאמור, ביום 15.06.06, על פי שטר 18248/1, בהתאם לסיכום פגישה מיום 31.05.06. המסגרת ההסכמית 10. בין הצדדים נחתם, כאמור, ביום 4.8.05 הסכם מכר ביחס לבית. בין יתר הצהרות המוכרים (הנתבעים) נרשם: "(5) ככל הידוע למוכר הבית נבנה על פי היתר כדין ואין בו חריגות בניה. (8) לא קיימת כל מניעה חוקית ו/או אחרת לרישום זכויות המוכר בלשכת רישום המקרקעין... (9) מסכים ומתחייב למכור לקונה את הממכר, למסור החזקה בו... כשהוא נקי מכל חוב או שיעבוד ו/או זכות לצד ג' כלשהו כמוסכם ומותנה בחוזה להלן". 11. הקונים הצהירו, בין היתר, כי: "1. ראה את הממכר במצבו כיום ומצא אותו מתאים לו ולצרכיו והינו רוכש אותו "as is ". 2. בדק את מצב הרישום של הממכר וזכויות הקונה בממכר". "5(א) אם במועד תשלום מלוא מחיר הממכר טרם התקבלו אישורים לרשם המקרקעין ממשרד מיסוי המקרקעין (מס שבח ומס מכירה) ו/או אישור המועצה המקומית הוד השרון ו/או אישור הועדה לתכנון ולבניה הדרים יופקד מתוך התשלום האחרון סך בשקלים השווה ל- 26,000$... (להלן: "הפקדון") בידיה הנאמנות של עו"ד רבקה שפרינצק (להלן: "הנאמנה") עד להמצאם של כל האישורים לרשם המקרקעין המנויים לעיל..." "(ג) עם קבלת כל האישורים המנויים לעיל, הנאמנה תמסור לידי המוכר את הפקדון ופירותיו ככל שיהיו". 12. בסייפת הסעיף נקבע כי: "מוסכם בין הצדדים כי סעיף זה הינו סעיף עיקרי ויסודי בחוזה והפרתו תחשב הפרה יסודית של החוזה". כן התחייבו המוכרים כי תמורת תשלום מלוא מחיר הממכר לבצע הפעילות כדלקמן: "6.ה. ביום 30.11.05 בכפוף לתשלום מלוא מחיר הממכר למסור לקונה את החזקה בממכר במצב כפי שהינו בעת חתימת החוזה למעט בלאי סביר ורגיל וכשהוא נקי מכל חוב ו/או שעבוד ו/או התחייבות צד ג' כלשהו. ו. להמציא לקונה עד ליום מסירת החזקה בממכר אישור המועצה המקומית הוד השרון, הועדה לתכנון ולבניה הדרים ואישור מנהל מיסוי מקרקעין להעברת הזכויות בממכר על שם הקונה..." 13. הוסכם בין הצדדים, כי סעיף זה הינו סעיף עיקרי ויסודי בחוזה והפרתו תחשב הפרה יסודית של החוזה. "11(א) מוסכם בין הצדדים כי בכפוף להוראות סעיף 9 ו- 10 דלעיל, איחור בכל פעולה אשר צד לחוזה חייב לעשות על פי החוזה, אשר לא יעלה על 7 ימים, לא יחשב כהפרה יסודית של החוזה ולא יזכה את הצד האחר בקבלת הפיצוי הקבוע והמוסכם מראש בגין הפרה יסודית של החוזה הנקוב בסעיף 12 דלהלן. 12. מוסכם בין הצדדים כי כל צד לחוזה אשר יפר את החוזה הפרה יסודית, ישלם לצד המקיימו או הנכון לקיימו, פיצוי קבוע ומוסכם בין הצדדים השווה ל- 10% ממחיר הממכר... בנוסף לכל סעד אחר לפי החוזה או החוק אשר אותו צד רשאי לתבוע, לרבות אכיפת החוזה, ביצוע בעין, סעדי ביניים, תשלום דמי פיצויים נוספים, בגין נזקים אשר הצד התובע יוכיח קיומם". חריגות הבניה 14. דיווח ראשון בכתב אשר הוצג בביהמ"ש ביחס לחריגות הבניה הנטענות בבית הינו מיום 22.12.05 (נספח א2 לתצהיר נת' 3) (ר' סע' 5 לעיל). לא הובאה ראיה כלשהי כי בתיק הבניה היו מצויים דו"חות קודמים ביחס לחריגות בניה בבית המוכרים/הנתבעים (ר' עדות גב' ג. פוגל מטעם נתבעות 3-4 מיום 14.6.12, בעמ' 43 ש' 15-24). 15. התובע מס' 1 בעדותו ציין, בין היתר, כי: "הטענה שלי בתמצית היא שכאשר רובינשטיין כבר ידע שיש חריגות ונתן את ההסכמה שלו לרישום הערת אזהרה בטאבו כשהוא כבר ידע שהטאבו כבר לא שייך לו מעצם החוזה מכירה, כשהוא ידע את זה ונתן את ההסכמה שלו לרישום הערת האזהרה בטאבו אז הוא לא יידע אותי טרם העברת הנכס, הוא היה חייב ליידע אותי על הסיכומים האלה עם העיריה" (עמ' 26 ש' 14-17). ובהמשך - "... מולי לא פעלתם בתום לב, מבחינתו אתה ורובינשטיין עשיתם יד אחת והעברתם את הנכס אליי בצורה לא הוגנת, אני צד בענין, אני הקונה. לא הייתי נוגע בנכס הזה, בחיים לא רציתי להכנס לתהליכים משפטיים... אנחנו באנו לחיות שם בשלום ולא היינו נוגעים בנכס הזה וגם היינו מבטלים את החוזה הזה... לא רוצים בעיות, תסתכלו כמה שנים מהחיים שלנו איבדנו פה..." (עמ' 26 ש' 31-32 ועמ' 27 ש' 1-4). 16. לאחר עיון בראיות שבאו בפני ועל רקע הצהרת הצדדים במבוא להסכם (ר' סעיפים 10 ו- 11 לעיל), סבורני, כי לא עלה בידי התובעים לעמוד בנטל השכנוע אשר היה מוטל עליהם להוכיח כי טרם חתימת ההסכם ידעו הנתבעים על חריגות הבניה, והצהרתם בס' (5) ו- (8) במבוא, נכון למועד כריתת ההסכם, היתה הצהרת שווא כוזבת (ר' גם: עדות הנתבע מס' 1 בעמ' 31 לפר' ש' 26-27 ועמ' 33 ש' 14-29; עדות התובע מס' 1 בעמ' 23 לפר' ש' 5 ו- 14-15). 17. לא למותר לציין, כי במהלך שמיעת הראיות התברר, כי התובעים אכן בדקו את תיק הבנין בעיריה (ר' עדות התובע מס' 1 - אשר אשתו - עוה"ד התובעת מס' 2 - היא זאת שייצגה אותה בעסקה - בעמ' 16 ש' 4-12 ו- ש' 221-25; עמ' 17 ש' 1-10; עמ' 21 ש' 10-11 ו- 19-21). 18. בסופו של יום התמונה המצטיירת מן הראיות שבאו בפני בית המשפט הינה של "טעות משותפת" - כאשר שני הצדדים (קונים-מוכרים) טועים לגבי המציאות העובדתית-משפטית ביחס לבית (חריגות הבניה). בנקודת זמן זאת של כריתת החוזה ועובר לחתימה, לא הוכח בפני בראיות הולמות, כי הנתבעים אכן ידעו על חריגות הבניה, ומשכך אין הם בחזקת מי שהפרו חובתם לנהוג בתו"ל ובדרך מקובלת במהלך המו"מ החוזי או מי שהצהרתם בהסכם הינה, הצהרת כזב. 19. אף לא ניתן להתעלם מן "הכוחות המקצועיים" אשר פעלו מטעם הנתבעים בשלב טרום החתימה, אביו של התובע (ר' עדותו בעמ' 9 ש' 2-7; עדות התובע בעמ' 17 ש' 1-3 ), ואשתו-עוה"ד. לצד אלו עומדות גם הצהרות הקונים כאמור בסעיפים 1 ו- 2 להסכם. הצהרות אלו של הקונים (התובעים) נכללות ב- "קטגורית הסיכון" - הוראה בהסכם מכוחה נוטל הקונה על עצמו סיכונים בקשר למצב הנכס. יובהר, ההוראה על פי לשונה, אינה מטילה על הקונה אחריות או חובה כלשהי, אך היא עשויה לגרוע מאחריות המוכר (ר' ד. פרידמן - נ. כהן "חוזים" ב', תשנ"ג, בעמ' 748; ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן נ' אמסטר (נבו-7.3.13) (סע' 21-23 לפסה"ד )). 20. לצד כל אלה יש להדגיש כי התובעים, מצידם, לאחר שנודע להם דבר קיומן של חריגות הבניה, לא ביקשו לבטל עקב כך את ההסכם והם ויתרו למעשה על ברירת הביטול (ככל שעמדה לזכותם - ר' גם נספחי "ד" לתצהיר התובע מס' 1). 21. בכך לשיטתי, לא תם "המסע" ולא הסתיימה הבחינה, האם הנתבעים הפרו בנסיבות התובענה זאת, את חיוביהם והתחייבויותיהם בהתאם להסכם, באופן המזכה את התובעים בפיצוי המוסכם. 22. על רקע חריגות הבניה כמפורט בדו"ח הפיקוח, ודרישות התובעים - הרוכשים להסדרת נושא אישור הרשות לטאבו והסדר ענין חריגות הבניה, כאמור בנספחי ד' לתצהיר התובעים, התקיימה התכתבות בין ב"כ הנתבעים לבין המועצה (ר' נספחים ט'-יב' לתצהיר הנתבעים). 23. ביום 31.5.06 התקיימה פגישה במשרדי המועצה בין נציגי המועצה והוועדה והיועמ"ש לבין הנתבע 1 ובא כוחו (ר' סיכום הפגישה - נספח יג' לתצהיר הנתבעים). נרשם מפי ב"כ הנתבעים - כי התובע מכר ביתו, שילם חובותיו לעיריה, ביקש אישור העברה לטאבו ונטען כי נמצאו בבית חריגות בניה. הוא חולק על חריגות הבניה "לטענתו עפ"י החוק צריך לתת אישור ולטפל בחריגות בנקיטת הליכים משפטיים קיימים ולא לעכב את האישור לטאבו". נרשמו דברי האדריכלית עירית טלמור (מ"מ מהנדס הוועדה) - "הודע לו כי עפ"י הנוהל - לחתום על התחייבות + ערבות בנקאית + הערת אזהרה, לקבל את האישור ולטפל בהסדרת חריגות הבנייה". בסיכום הישיבה נרשם כדלקמן: "1. ימסר מכתב העדר תבעות מצד הבעלים כנגד העיריה. 2. הועדה משחררת את האישור להמשך טיפול. 3. ההליך המשפטי להריסה יושהה עד לפתיחת תיק. יפתח תיק להיתר תוך 30 יום. היה ולא יוצא היתר בתוך 120 יום ימשכו ההליכים. 4. העיריה תחתום הערת אזרה (צ"ל - "אזהרה" - ד.ח.) בדבר אי התאמה". כנספח יד' לתצהיר הנתבעים צורף כתב ויתור על תביעות שחתם הנתבע מס' 1, בפני בא כוחו. 24. ביום 4.6.06 הופק ע"י העיריה והוועדה אישור בהתאם לסע' 324 לפקודת העיריות (ר' בהרחבה סע' 54 להלן) (נספח טו' לתצהיר הנתבעים), ביום 15.6.06 נרשמה הערה לטובת הוועדה המקומית בגין אי התאמה בהתאם לתקנה 29, וביום 28.6.06 נרשמה העברת זכות השכירות מהנתבעים לתובעים (ר' נסח הטאבו נספח ו' לתצהיר התובעים). 25. בהתייחס לכך שבמועד רישום זכות החכירה ע"ש הקונים, כבר היתה רשומה ההערה לטובת הוועדה, וכיצד זה טוענים התובעים כי רק לאחר הרישום על שמם גילו את ההערה על חריגות הבניה, השיב התובע מס' 1: "ש. מפנה אותך לסע' 23 לתצהיר שם אתה טוען שביום 28.6 נרשמו הזכויות על שמכם בטאבו ולאחר הרישום התברר לכם שיש הערה על חריגות בניה ת. נכון. ש. אז איך זה מתיישב עם העובדה שהערה על חריגות נרשמה כבר בטאבו ב- 15.6 ת. זה, אני שמח שפנית אליי עם השאלה הזאת, הגיע אליי אדון רובינשטיין הביתה בערב עם אישור העיריה כקדימון אני יכול לומר שחיכינו לאישור הזה חצי שנה, חצי שנה מהמועד שמתחייב להגיש את האישור עיריה לא הגיע האישור, אנחנו דרשנו את אישור העיריה והוא אמר שהענין בטיפול והעיריה אמרה שנתגלו כל מיני חריגות בנכס למתן האישור, אני פניתי לרובינשטיין ואחרי חצי שנה הוא מתייצב אצלי בבית עם האישור ואומר הנושא סגור, אין בעיות, אין חריגות, אין שום דבר, הבאתי את העו"ד שלי ארז שפירא, הוא איים על העיריה אמר טה טה טה העירייה התקפלה, הנה האישור, האישור נקי, הוא בסדר, אני צריך להגיש איזה שהוא תיקון לתכנית האדריכלית כבר יש לי מהנדס לנושא הזה ושיחררנו ואז בעצם חן לקחה את האישור הזה והלכנו לבקש טופסי אישור משכנתא כדי לרשום את הכל ובגלל זה העניין הזה התעכב ולנו היה את האישור של הטאבו שהוא נקי, ביום שקיבלנו את האישורים מהבנק נשלח שליח לטאבו וזה בעצם העיכוב של השבוע ומשהו שמה, נשלח שליח אל הטאבו, חזר השליח עם התדפיס ואז ראינו בפעם הראשונה את ההערות אזהרה ואת ההערות בכתב יד ואנחנו פשוט נחרדנו, אני מיד פניתי לרובינשטיין וקבעתי גם פגישה עם העיריה כי לא הבנתי מה קורה פה ואני זוכר בטלפון שאני ממש צרחתי בטלפון על רובינשטיין ואז הוא אמר לי - אני מטפל, אל תיכנס איתי למלחמות, אני מומחה למלחמות" (עמ' 19 ש' 15-31 ועמ' 20 ש' 1-2). ובהמשך העיד התובע מס' 1 בענין זה כי: "... הטענה שלי בתמצית היא שכאשר רובינשטיין כבר ידע שיש חריגות ונתן את ההסכמה שלו לרישום הערת אזהרה בטאבו כשהוא כבר ידע שהטאבו כבר לא שייך לו מעצם החוזה מכירה, כשהוא ידע את זה ונתן את ההסכמה שלו לרישום הערת האזהרה בטאבו אז הוא לא יידע אותי טרם העברת הנכס, הוא היה חייב ליידע אותי על הסיכומים האלה עם העיריה" (עמ' 26 ש' 14-18). 26. הנתבע מס' 1 בעדותו נשאל האם בעת שישב עם נציגי העיריה בנושא החריגות הוא ביקש מהם שיתנו אישור והוא יטפל בחריגות, תשובתו: "אני לא זוכר מה אמרתי, אני חושב שיצאו מכתבים בנושא..." (עמ' 32 ש' 15). הוא נשאל בשנית האם התחייב בכתב לטפל בחריגות והשיב: "כן, כך כתוב". לדבריו הוא לא התחייב לשאת בעלויות (עמ' 32 ש' 18-21). 27. הנתבע עומת עם דברי בא כוחם בביהמ"ש בדיון מיום 6.3.11 כי: "הנתבעים נטלו על עצמם את היוזמה להגיש בקשה להיתר בניה ולאחר מכן תוכנית במימונם כדי לפתור את הבעיה", ואישר הדברים כנכונים. לדבריו: "... מה אתה? פנקס פתוח? מה שכתוב מאחורי זה אנחנו עומדים זה מה שהיה" (עמ' 23 ש' 22-27). 28. הוצג לנתבע כי בסיכום הישיבה מיום 31.5.06, נרשם שתירשם הערת אזהרה על אי התאמה, והוא נשאל האם ידע זאת, תשובתו: "מה שכתוב פה הובא לידיעתי ולכל האנשים שמשתתפים בפגישה" (עמ' 35, ש' 10). הנתבע אישר כי התובעים לא נכחו בפגישה. הוצג לו כי הוא לא אמר לתובעים עד לאחר רישום זכויותיהם בטאבו כי העיריה הולכת לרשום הערת אזהרה, תשובתו: "ת. לא הבנתי את השאלה ש. חוזר על השאלה. ת. הכל היה ידוע למוכרים ש. מה היה ידוע לקונים ת. שיש בעיות של חריגות, שיש בעיות של העירייה" (עמ' 35, ש' 13-21). 29. הנתבע נשאל ע"י ביהמ"ש שאלות בנוגע לסיכום שגובש עם הרשות והועדה, כדלקמן: "ש. אתה הצגת לקונים את המסמך הזה ת. לא זכור לי ש. אתה אמרת להם שהעיריה הולכת לרשום הערה בדבר אי התאמה ת. ידעו ועוד איך, היא כתבה את זה במכתב שלה, העו"ד ש. אתה אמרת להם שהעיריה הולכת לרשום הערת אזהרה ת. זה פועל יוצא מהדברים ש. אתה אמרת להם שהעיריה הולכת לרשום הערת אזהרה בדבר אי התאמה בטאבו ת. אולי, אתה נכנס לרזולוציה, אני אומר שהם ידעו את כל התהליך והם היו שותפים לו, לא יודע אם אמרתי את זה במילים האלה או לא, כי אני לא משפטן, אך זה היה רוח הדברים. ש. הצגת להם את הסיכום שכתבת עם העיריה ת. אני מיניתי את עו"ד שפרינצק ושפירא והם עשו את עבודתם נאמנה. אני לא חוזר מהעמדה שלי (עמ' 35 ש' 22-31 ועמ' 36 ש' 1-2). ובהמשך: "ש. אתה אמרת להם שהעיריה הולכת לרשום הערה בדבר אי התאמה בטאבו ת. הם ידעו את זה, אני לא זוכר אם שלחתי מכתב, אבל הם ידעו את זה. ש. נכון שזה כתוב בכתב ההגנה שלך ת. זה לא כתוב. (עמ' 36, ש' 22-26). 30. במענה לשאלות ב"כ התובעים העיד הנתבע, כי לא זכור לו אם הם שלחו לתובעים מכתב באשר לסיכום שגובש. לדבריו בהמשך "...לא אמרתי שלא נתתי להם את הסיכום, אמרתי שאני לא זוכר אם נתתי להם את הסיכום" (עמ' 30 ש' 10 וש' 18-20) כמו כן, בהמשך עדותו נשאל הנתבע, האם הוא יודע שחלפו מאז חתימת ההסכם 7 שנים ועדיין החריגה בהערת האזהרה בטאבו, תשובתו: "אז אני מאמין לך" (עמ' 37, ש' 4-5). דיון והכרעה 31. איני נותן אמון בעדותו הפתלתלה והבלתי מהימנה של הנתבע מס' 1. איני נותן אמון בדבריו החמקניים באשר למתן הודעה, בזמן אמת ,לתובעים בענין ההסדר שגובש עם נציגי הרשות והוועדה ביום 31.5.06. 32. בנקודה זאת עדיפים ומהימנים בעיני דברי התובע, כי דבר ההסדר לא הובא לידיעתם, לרבות ההסכמה בדבר רישום הערה לטובת הוועדה/הרשות. 33. בנסיבות תובענה זאת - וגילוי חריגות הבניה לאחר חתימת ההסכם, על רקע מכתבי התובעת מס' 2 (נספחי ד') סבורני כי היתה מוטלת על הנתבעים חובה ממשית-פוזיטיבית הנגזרת מחובת תום הלב ומהתחייבויותיהם עפ"י ההסכם, לגלות לתובעים את דבר ההסדר על כל פרטיו טרם שגובש באורח מחייב . 34. זאת ועוד, מעיון בהסדר (פר' הישיבה הנ"ל), ואף על רקע דברי ב"כ הנתבעים בדיון מיום 6.3.11, אין לדעתי כל ספק כי הנתבעים נטלו על עצמם את הטיפול בחריגות הבניה. אף בנקודה זאת מצאתי לדחות את נסיונותיו הבלתי ראויים של הנתבע מס' 1 מלהכיר בחובתם זאת. למעלה מכך, הנני דוחה אף את נסיונות הנתבע 1 לטעון כי התחייבותםלטפל בהסדרת החריגות אינה כוללת בחובה נשיאה בעלויות הכרוכות בכך. 35. כ- 8 שנים חלפו למן חתימת ההסכם, כ- 7 שנים חלפו למן גיבוש ההסדר עם הרשויות הנ"ל (31.5.06), והנתבעים טרם הסדירו את נושא חריגות הבניה שהתגלו בביתם, למרות התחייבותם לעשות כן. 36. התחייבות הנתבעים להסדרת חריגות הבניה, מעבר לעובדה שהיא מתחייבת מהוראות ההסכם, היא אף נגזרת מההסדר שגיבשו עם הרשויות - אשר לצרכי פס"ד זה ניתן לראות בו כ- "הסכם לטובת צד ג'" - כאשר צד ג' הינם התובעים. למעלה מכך ניתן לראות בהסדר זה, כהסדר הקשור בטבורו להסכם המכר, כהסכם הנספח אליו, ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו וממערכת היחסים החוזית שבין הצדדים. 37. סע' 1(א) לחוק החוזים (תרופות) מגדיר "הפרה" כ- "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה". סע' 1(ב) משלים את ההגדרה בקובעו ש"כל מקום שמדובר בחוק זה בהפרת חוזה - גם הפרת חיוב מחיוביו במשמע". הפרת חוזה היא אפוא "התנהגות אקטיבית או פסיבית של צד לחוזה שאינה תואמת את ההתנהגות הנדרשת על פי החוזה" (ר' ג. שלו - י. אדר "דיני חוזים-התרופות", התשס"ט, 107-108). 38. כן מבהירים המלומדים הנ"ל, בספרם לענין המושג "הפרה", בין היתר, כי: "הפרה הינה התנהגות בין בדרך מעשה או מחדל, הפרה יכולה להיות של חיוב יחיד בחוזה (ר' ע"א (נצ') 1359/04 בן חיים נ' ברכה (נבו-11.5.06)), כי החוק אינו מציב הגבלה כלשהי על האופן שבו ניתן להפר את החוזה או על הסוג ההפרה, כי הפרה אינה מחייבת התנהגות פעילה אלא די להצביע על כך שהצד השני לא נקט פעולה שנדרש היה ממנו לבצעה, הפרה הינה התנהגות המנוגדת לחוזה, ובמסגרת הליך הפרשנות אין מנוס מבחינת הסכמות הצדדים לא רק הכתובות כי אם גם אלו שבעל פה, או שבהתנהגות, לא רק המפורשות והברורות - אלא גם לאורן של נורמות משלימות חיצוניות שהדין מייחס לצדדים (ר' ע"א 2981/92 כהן נ' צמד פ"ד נ(2) 869, 876) (שם בהרחבה בעמ' 108-110). 39. ניתן לראות את חלוף הזמן הניכר, כאורכות שניתנו ע"י התובעים לנתבעים לתקן את ההפרה (אי הסדרת נושא החריגות). הלכה היא שאורכות יכולות להנתן בכל דרך - בעל פה, בכתב, או אף בהתנהגות. כל מעשה שבגדרו מאפשר הנפגע למפר לתקן את ההפרה הוא בגדר אורכה (ר' ע"א 283/81 ג'קוב קומפני נ' החברה לפיתוח חוף אילת, פ"ד לז(3) 658, 667; ע"א 291/82 פישברג נ' דים פ"ד לט(2) 625, 631; ע"א 10258/06 Billoni Castello נ' גלובל רוטו שקע (נבו-8.7.09)). אין חולק, כי נכון למועד מתן פסה"ד טרם הוסדר ע"י הנתבעים נושא חריגות הבניה (ר' סע' 30 לעיל) (ר' גם סע' 11(א) להסכם). 40. על רקע העדויות והראיות שבאו בפני, תוך שמתן עדויות לגרסת הנתבעים בנקודה זאת, ואף מכוח חובת תו"ל והדרישה לקיום ההסכם כמתחייב, סבורני, כי חיובם של הנתבעים להסדרת נושא חריגות הבניה, הינו "חיוב תוצאה", דהיינו התחייבות של הנתבעים להשגת תוצאה מסויימת (להבדיל מחיוב השתדלות). בחיוב תוצאה מושא ההבטחה החוזית הוא התוצאה המיוחלת אשר להגשמתה מוכן החייב (הנתבעים כאן) לערוב. בהנתן האמור, מצאתי כי הנתבעים הפרו אחריותם החוזית המוחלטת, לאמור האחריות המתקיימת כל אימת שהחיוב שבחוזה לא קוים וזאת ללא תלות בדרגת האשמת המוסרית בהתנהגות הצדדים (ר' ע"א 3912/90 Eximin S.A נ' טקסטיל והנעלה פ"ד מז(4) 64, 81; ע"א 458/93 פרטין נ' סלומון פ"ד מז(5) 537, 541-542; שלו-אדר לעיל בספרם בעמ' 118-119). 41. בסופו של יום, מצב הדברים הינו שהנתבעים טרם הסדירו את נושא חריגות הבניה שנתגלו בבית - הגם שהתחייבו לעשות כן. פרק הזמן הסביר לכך חלף עבר זה מזמן, וקיימת מניעה חוקית לרשום הזכויות בבית ע"ש הקונים כשהן נקיות מכל רבב וממורקות מההערה שנרשמה כבר ביום 15.6.06 ( ר' גם סע' 64 להלן ). 42. עקרון תום הלב - כעקרון כללי - מורה כי "השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר" (ר' רע"א 6339/97 רוקר נ' סולומון פ"ד נה(1) 199, 279). העיכוב הבלתי סביר בהשלמת החוזה מהווה בענייננו חוסר תום לב בקיום חוזה והפרת של החוזה. אין הכרת בקיום הוראה מפורשת בחוזה כדי להביא לתוצאה זאת. חוסר תום הלב טמון בפגיעה בהצלחתו של החוזה שתוכנן ובאינטרסים של הצד שכנגד (ר' ע"א 2239/06 אילן אמיר חב' לבניה נ' עירית הרצליה (נבו-28.11.07)). 43. אשר על כן ובהנתן האמור, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעים אכן הפרו את הסכם המכר בהפרה המזכה את התובעים בפיצוי המוסכם. הפחתת הפיצוי המוסכם 44. בסעיף 66 לסיכומיהם ביקשו הנתבעים כי ביהמ"ש יפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 15 לחוק התרופות ויפחית את הפיצוי המוסכם (ר' גם סע' 67 ו- 68). 45. טענה בדבר הפחתת הפיצוי המוסכם בהיותו בלתי סביר לא באה בכתב ההגנה, קל וחומר שלא הונח לה מסד עובדתי כלשהו בתצהיר הנתבעים. 46. הפיצוי המוסכם נקבע בגדרי סע' 12 להסכם כ- "פיצוי קבוע ומוסכם בין הצדדים השווה ל- 10% ממחיר הממכר..." והוא אינו טעון הוכחת נזק כלשהו שנגרם בפועל. 47. דין בקשת הנתבעים בסיכומיהם, להפחתת שעור הפיצוי המוסכם להידחות: א. ככלל צד הטוען כי יש מקום להפחתת הפיצוי המוסכם חייב לעלות טענה זאת במפורש בכתבי טענותיו (ר' ע"א 630/84 בוקובזה נ' רוזוליו פ"ד לט(2) 584; ע"א 5559/91 ק.צ. מפעלי גז ואנרגיה נ' מקסימה המרכז פ"ד מז(2) 642). הנתבעים, כאמור, לא טענו את טענת הפחתת הפיצוי המוסכם בכתב הגנתם. ב. נטל השכנוע ב-ע"א 748/80 גולדשטיין נ' גוב ארי ואח' פ"ד לח(1) 309 נקבע בין היתר, כי ..."הטוען לחריג (מקרה בו מצא ביהמ"ש העדר "כל יחס סביר" בין אותו פיצוי לבין הנזק שניתן היה לחזותו מראש - ד.ח.) עליו הראייה...". כך אף נפסק בע"א 260/80 נוביץ נ' ליבוביץ פ"ד לו(1) 537 כי: "הנטל בענין זה מוטל על זה המבקש להשתחרר מסעיף הפיצויים המוסכמים. אין די בטענה בעלמא, כי הפיצוי גבוה מדי, אלא על הטוען זאת להראות על יסוד הראיות שלפני בית המשפט, כי הפיצוי נקבע ללא כל יחס סביר לנזק" (שם 546; ר' גם: ע"א 717/78 שרף את אבני נ' פיבוביץ פד לד(1) 410). עוד יצויין כי בפרשת גולדשטיין לעיל נפסק, כי ממצאו של ביהמ"ש באשר להעדר "כל יחס סביר" חייב כרגיל להיות מושתת על חומר הראיות, שכן אין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה. ג. מדיניות שיפוטית ב-ע"א 300/77 רוזנר נ' בניני ט.ל.מ. פ"ד לב(3) 682 נפסק, בין היתר, כי : "... כלל יסוד בהפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 15(א) לחוק התרופות הוא כי הפחתת הפיצוי נעשית רק במקרים חריגים, בהם לא נמצא יחס סביר כלשהו לו בדוחק - בין שיעור הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לחזותו בעת כריתת החוזה" (שם 686; ר' גם: ע"א 539/92 זקן נ' זיזה, פ"ד מח(4) 89). ב-ע"א 4481/90 אהרון נ' ג. פרץ מ. בן גיאת ואח' פ"ד מז(3) 427 נפסק בענין זה, בין היתר, כי: "נטיית בתי המשפט היא לכבד את רצון הצדדים, וממילא מפרשים הם בצמצום את סמכותם לקבוע תניית פיצויים כבלתי סבירה..." (שם 433; ר' גם ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין נ' בני יעקב נדל"ן (נבו-13.12.06)). ד. המבחן - אימתי תופעל סמכות ההפחתה ב-ע"א 313/85 קור נ' דיין ואח' פ"ד מא(4) 151 נפסק בעניין זה כי: "... המבחן לפי סע' 15(א) סיפא לא יעשה על פי הנזק אשר נגרם בפועל, כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה ואין זה מעלה ואין זה מוריד, אם בפועל לא נגרם נזק כלשהו או אם נגרם נזק העולה על השיעור המוסכם. השאלה אינה אם הפיצוי המוסכם גבוה או נמוך: השאלה היא אם הפיצויים נקבעו תוך יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת מהפרה מן הסוג שארעה בפועל..." (שם 159; ר' גם: ע"א 126/84 יצחקי נ' שור פ"ד לח(3) 620, 628). ה. לסכום הפחתת פיצוי מוסכם נעשית באופן חריג בלבד. הנתבעים לא עמדו בנטל השכנוע אשר היה מוטל עליהם להוכיח בראיות של ממש כי הפיצוי נקבע ללא כל יחס סביר לנזק ומשכך דין טענתם זו שבעלמא, להדחות. השבת כספי הפקדון 48. בסעיפים 24 ו- 25 לכתב התביעה התייחסו התובעים לנושא הפקדון בסך 104,780 ₪ (ר' סע' 5(א) להסכם). לדבריהם בתמצית, כתוצאה ממעשי הנתבעים ומחדליהם והפרת הנתבעים את ההסכם, הם הסכימו לשחרור הפקדון שהופקד להבטחת ביצוע התחייבויות הנתבעים על פי ההסכם (ר' גם: סע' 36.2 לכתב התביעה; סע' 22 לתצהיר התובע). בהנתן האמור, הרי שאין כל ממש בטענת הנתבעים לפיה סעד זה, של השבת הפקדון, הועלה לראשונה בסיכומי התובעים ולכן הוא מהווה הרחבת חזית אסורה (ר' סע' 34-35 לסיכומים). המחלוקת שעל הפרק בענין זה, האם עמדו הנתבעים בחובותיהם בהתאם לסע' 5(א) להסכם, באופן שעמדה להם הזכות לקבל את כספי יתרות התמורה (26,000$) שהופקדו בנאמנות אצל עוה"ד שפרינצק. 49. לטענת הנתבעים, סע' 5 להסכם קובע, כי לשם הבטחת קבלת אישור רשות המיסים או העיריה, התשלום האחרון יוקד בנאמנות, כאשר בסע' 5(ב) ניתנו לנאמנה הוראות כי היא תהא רשאית לשלם מתוך סכום הפקדון כל תשלום למס שבח, מס מכירה או לעיריה אם המוכר לא ישלמו במועד. לטענת הנתבעים מטרת הפקדון היתה להבטיח את אפשרות קבלת האישורים להעברת הזכויות בטאבו וזאת במקרה וקיים חוב מס, ארנונה, היטל וכד'. משכך ומשנתקבל האישור כי לא קיימים חובות כספיים, הנאמנה היתה חייבת לשחרר את הפקדון (ר' בהרחבה סע' 39-44). כן טוענים הנתבעים כי אישור העיריה מעיד, כי כל החובות הכספיים סולקו, והאישור עוסק רק בחובות כספיים ולא בהסדרת חריגות הבניה וכי התובעים ידעו היטב כי לשם הסדרת חריגת הבניה, יש לקבל היתר בניה, שטרם ניתן, ולמרות זאת הסכימו לשחרר את כספי הנאמנות (ר' בהרחבה סע' 47-52). 50. התובע נשאל בחקירתו מה היתה מטרת כספי הנאמנות והשיב "... כן, שכל המיסים והאישורים התיכנוניים...". הוצג לו כי לא כתוב "אישורים תיכנוניים", תשובתו "רשות ואישור הוועדה לתכנון ובניה וכל הדברים..." (עמ' 24 ש' 3-7). 51. לאחר שנודע דבר החריגות שנמצאו בבית, בהתאם לדו"ח הפיקוח, שלחה התובעת מס' 2 ביום 26.12.05 מכתב לנאמנה. במכתב זה נאמר, בין היתר, כי: "כפי שנקבע בחוזה סך 26,000$ יוחזקו בנאמנות על ידך... לצורך העברת הזכויות בטאבו ולאחר הסבר כל החריגות שהתגלו וביצוע כל התשלומים כנדרש" (סע' 3) (ר' נספחי ד' לתצהיר התובעים). במכתב נוסף של התובעת מס' 2 לנאמנה מיום 11.1.06 נאמר, בין היתר, כי: "הסכום של 26,000$ יוחזק על ידך בנאמנות להבטחת קבלת ההיתרים והאישור הסופי לטאבו ולא ישוחרר אלא לאחר שיועבר אלי האישור בתוקף לרישום + אישורים שאין חובות ונתקבלו כל ההיתרים הנדרשים"(סע' 5). במכתב התובעת מס' 2 לנאמנה מיום 24.1.06, נאמר כי היא טרם קיבלה את דו"ח החריגות וכן עדכון לגבי טיפול הנתבעים בענין השגת ההיתרים לחגירות ואישור העיריה לטאבו (ר' סע' 1). במכתב הנאמנה - ב"כ הנתבעים מיום 24.1.06 לתובעת מס' 2, נאמר, בין היתר, כי הנתבעים שילמו למעוצה המקומית את כל התשלומים שנדרשו לשלמם והם סבורים כי אין כל בסיס לטענות המועצה בדבר חריגות בניה. במכתב התובעת מס' 2 לנאמנה מיום 12.2.06 נתבקשה האחרונה לעדכן מהו סטטוס הטיפול בענין אישור העיריה והוועדה המקומית. במכתב הנאמנה לתובעת מס' 2 מיום 2.3.06 נאמר כי מכתביה מיום 12.2.06 ו- 2.3.06 הועברו לנתבע מס' 1 אשר הודיעה כי עו"ד א. שפירא ממשיך בטיפול לקבלת אישור המועצה המקומית. במכתב התובעת מס' 2 לנאמנה מיום 2.3.06 נאמר כי נערכה ביקורת נוספת מטעם העיריה באשר לחריגות בנכס ולטענת העיריה הנושא אינו מטופל. הנאמנה נתבקשה לדאוג לטיפול הנתבעים (המוכרים) בכל הקשור לחריגות והסדרתם וקבלת אישור העיריה לטאבו בהקדם. האישור 52. ביום 4.6.06 הוצא אישור לפי סע' 324 לפקודת העיריות לבקשת הנתבעים (ר' נספח ה' לתצהיר התובעים). באישור נאמר, בין היתר, כי: "לפי בקשת בעל הנכס... אני מאשר בזאת כי כל החובות המגיעים לעיריה ו/או לועדה המקומית לתכנון ולבניה בגין הנכס הרשום להלן, מאת בעל הנכס הנ"ל, סולקו במלואם" (סע' 1). בהמשך נרשם כי: "אישור זה מתייחס לחובות בעל הנכס הרשום לעיל בלבד" (סע' 3). לטענת התובעים בעקבות המצאת אישור זה הם נתנו הסכמתם לנאמנה לשחרר את כספי הפקדון לנתבעים. 53. בחקירתו, הוצג לתובע נספח ה' - האישור, והוא נשאל האם נכון שמי שקורא את האישור לא יכול להסיק מזה שהיתרי הבניה סודרו והכל בסדר? תשובתו: "העיריה לא הסכימה לתת את הדבר הזה מהיום הראשון, היא נתנה לנו את זה רק אחרי חצי שנה רק אחרי כל המכתבים שלנו ופתאום הוא מופיע לי בבית ואומר לי הכל בסדר, אין בעיה, ואשתי מסתכלת על המסמך הזה ואמרה אני מכירה את המסמך הזה, יש עליו חותמת שיש חריגות למבנה..." (עמ' 30 ש' 9-15) (ר' גם תשובתו בעמ' 29 ש' 12-18). 54. עיון באישור מיום 4.6.06 מלמד, כי אין בו התייחסות כלשהי לחריגות הבניה וכל עניינו אישור בדבר העדר חובות של הנתבעים למועצה ולוועדה המקומית לתכנון ולבניה. האישור, כאמור בו, הוצא בהתאם להוראת סעיף 324 לפקודת העיריות [נ"ח] הקובעת: "(א) לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר - סולקו במלואם או שאין חובות כאלה". 55. אין חולק, כי לאחר שהוצג האישור בפני התובעים (ודוק - התובעת מס' 2 הינה עו"ד) - הם נתנו אישורם לנאמנה לשחרר את כספי הפקדון לנתבעים. בעצם מתן ההסכמה להעברת הפקדון לנתבעים - על דרך התנהגות, הביעו התובעים דעתם ונתנו הסכמתם לכך, כי עם המצאת האישור (נספח ה') - בשלה העת ונתקיימו מלוא התנאים בהתאם לסע' 5(א) להסכם, על פיהם ומכוחם, הנאמנה רשאית להעביר כספי הפקדון לנתבעים - המוכרים. 56. עצם מתן ההיתר המפורש לנאמנה, להעביר את כספי הפקדון לנתבעים, מונע מהתובעים כעת להתכחש למצג שהציגו, תוך ידיעת העובדה (או שצריכים היו לדעתה), כי האישור שהוצג בפניהם אינו מתייחס לחריגות הבניה (ר' בר"ע 4928/92 עזרא ואח' נ' מ.מ. תל מונד פ"ד מז(5) 94) ( ר' גם סע' 60 להלן ). 57. עיון בהוראות סע' 5(א) להסכם, מקשה על קבלת גרסת התובעים. הסע' מתייחס לאישור המועצה המקומית ו/או אישור הוועדה המקומית. נספח ה' אכן מהווה אישור של שני הגופים הנ"ל, בהתאם לסע' 324 - אישור הנדרש לצורך העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ע"ש התובעים. 58. התובעת מס' 2 במכתביה לנאמנה (ר' סע' 39 לעיל, נספחי ד' לתצהיר התובעים) מציינה, בין היתר, כי הסכום של 26,000$ (הפקדון - ד.ח.) ישוחרר בכפוף "לקבלת ההיתרים" (במכתב מיום 11.1.06) "והסדרת כל החריגות" (ר' מכתב מיום 26.12.05) ו- "השגת ההיתרים לחריגות" (ר' מכתב מיום 24.1.06). משמצאו התובעים להסתפק באישור כעונה על דרישותיהם באשר להמשך החזקת הפקדון אצל הנאמנה - אין להם להלין אלא על עצמם כעת. 59. אין חולק כי האישור אינו כולל התייחסות לחריגות והוא אינו מהווה אסמכתא כלשהי להסדרתן והוא אינו בגדר היתר בניה. לא שוכנעתי כי הנתבעים הטעו את התובעים באשר למהות האישור ותכליתו. בענין זה יובאו אף דברי עדת הנתבעת 3, גב' פוגל בתמלול (נספח ט' לתצהיר התובעים), שם ציינה, בין היתר, כי: "... האישור לטאבו שניתן לך, אני חושבת שגם אמרתי לך את זה בטלפון, זה לא תעודת ביטוח שאין בעיות בבית הזה. האישור אומר שרק אין חובות כספיים. כל הנושא הוא לא בא להכשיר חריגות או להבטיח שאין חריגות או יש חריגות..." (עמ' 4 באמצע). 60. לצד כל האמור, לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת מס' 2- עוה"ד, אשר ייצגה את התובעים בעיסוקה, נמנעה מליתן תצהיר בתיק. עובדה זאת מיוחסת במחלוקת דנן - של שחרור כספי הפקדון - לחובת התובעים. כזכור, התובע העיד שהציג את האישור, טרם מתן ההסכמה לשיחרור הכספים לאשתו- התובעת מס' 2 (ר' דברי התובעת בתמליל, נספח ט' עמ' 11, ש' 5-8). הימנעות התובעת ממתן עדות מהווה תמיכה לטענת הנתבעים, כי אין כל קשר וזיקה בין כספי הפקדון לנושא חריגות הבניה, וכי הפקדון נועד להבטיח (בהיבט הכספי) העדר חובות כלשהם של הנתבעים לגופים/רשויות שונים. 61. הלכה היא, כי העובדה שבעל דין יכול היה להביא עדויות וראיות לתמיכה בטענותיו, ולא עשה כן, מעוררת מדרך הטבע את החשד, כי הוא חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה שכנגד, ואי הבאת עדים והראיות יוצרת הנחה לרעתו, לפיה עדותם היתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, ואח', פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמאית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602; בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (נבו-27.7.2008)). אשר על כן, מצאתי לדחות תביעת התובעים להשבת כספי הפקדון, אשר אינם בגדר פיצוי מוסכם עפ"י הוראות ההסכם והשבתם אינה, בנסיבות הענין, נגזרת של הפרת הנתבעים חובותיהם כמובהר בפסה"ד לעיל. סוף דבר 62. בסופו של יום הועברו הזכויות בבית ע"ש התובעים כשהן נושאות "גיבנת" בדמות הערה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין עקב חריגות הבניה. 63. הגם שהתובעים לא ראו בגילוי חריגות הבניה, בשלב המאוחר לחתימת ההסכם, הפרה מצד הנתבעים, אין בעובדה זאת כדי לשחרר את הנתבעים, בנסיבות התובענה ובהנתן האמור, מחובתם להסדיר את נושא חריגות הבניה, כפי שהתחייבו לעשות (ר' גם עדות גב' פוגל מיום 14.6.12 עמ' 47 ש' 15-22). 64. היתה מוטלת על הנתבעים, טרם שגובש ההסדר עם הרשות והוועדה בפגישה מיום 31.5.06, החובה לעדכן את התובעים בתוכנה של אותה פגישה ובהסכמות שגובשו. פירושן של ההסכמות בתמצית, שהזכויות עוברות ע"ש התובעים עם הערה בדבר החריגות, הערה שנותרת על הנכס, תוך חשיפת התובעים להליכים משפטיים מצד הרשות (ר' דברי עו"ד ברק בתמליל נספח ט' בעמ' 10 ש' 9-16; עמ' 18 לתמליל ש' 16-25 ועמ' 19 ש' 1; עמ' 23 לתמליל ש' 17-20)). 65. אי הצגת ההסדר שגובש עם הרשות והוועדה לתובעים ,טרם קבלתו תוקף מחייב ופעולת הצדדים בהתאם לו, ואי הסדרת ענין חריגות הבניה שנתגלו בבית משך למעלה מ- 7 שנים, מהווה הפרה (יסודית) של הסכם המכר בין הצדדים, באופן המזכה את התובעים בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. 66. אשר על כן ובהנתן האמור בפס"ד זה, הנני מורה כדלקמן: א. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים הסך של 106,795 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל. ב. כן ישלמו הנתבעים לתובעים, ביחד ולחוד, 50% מאגרות המשפט משוערכות למועד מתן פסה"ד. ג. בשים לב לתוצאת פסה"ד, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים סך כולל של 15,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. 67. כל הסכומים שעל הנתבעים לשלם לתובעים כאמור לעיל, ישולמו להם עד יום 15.7.13 וממועד זה ואילך ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות ערעור כחוק. בניהחריגות בניההערת אזהרה