1. המבקש הגיש בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המשיבים וביום 19/3/13 הוטלו העיקולים כמבוקש. המשיבים הגישו בקשה לביטול העיקולים הזמניים על נכסיהם, ועל כן, בהתאם לתקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"ׂׂׂׂׂ) נקבע דיון במעמד הצדדים.ׂׂ 2. במעמד הדיון, נחקרו המצהירים מטעם הצדדים וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה לאחר סיום הבאת הראיות. טענות הצדדים 3. במסגרת הבקשה להטלת העיקולים, התבקשו עיקולים זמניים על זכויותיו של המשיב 2 בשני נכסי מקרקעין ועל זכויותיו של המשיב 2 ברכב מסוג פורשה. לטענת המבקש, המדובר בתביעה כספית להחזר הלוואה שהעמיד המבקש למשיבה 1 ע"ס של מיליון ₪ ולה ערב המשיב 2, כאשר מועד פרעונה חל ביום 7/9/11, אך עד ליום זה לא פרעו המשיבים את ההלוואה והפרו את התחייבויותיהם כלפי המבקש. לפיכך, טען המבקש, כי קיימת לו עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה, לרבות הסכם ההלוואה, אשר צורפו לתביעה ולבקשה. 4. עוד נטען, כי מחקירה כלכלית שבוצעה אודות המשיבה 1 עולה, כי זו אינה בעלת זכויות או נכסים כלשהם, למעט הערת אזהרה על נכס ברחוב אילת 56 בתל אביב, ואשר לטובת המבקש נרשמה משכנתא בנכס זה לצורך הבטחת החזר ההלוואה. לטענת המבקש לא ברור מהו טיבה של המשכנתא, שכן המדובר בנכס שאינו בבעלות המשיבים כי אם "האחים סבירסקי" ועיריית ת"א ועליו רובצות משכנתאות רבות בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים ולטובת נושים רבים. יתר על כן, נודע למבקש כי המשיבה 1 נקלעה לקשיים כלכליים ואף הוגשה כנגדה בקשה לפירוק וכינוס נכסים על ידי שותפות "האחים סבירסקי" בטענה שזו הגיעה למצב של חדלות פירעון. עוד נטען כי חשבון הבנק של המשיבה 1 בבנק המזרחי הוגבל ומשקיעים רבים, שהעמידו לה הלוואות, מבקשים לממש את המשכנתאות שנלקחו לרכישת הקרקע. 5. אף ביחס למשיב 2 נערכה חקירה כלכלית, ולפיה התברר כי זה לקוח מוגבל חמור בבנק ישראל וכי הפר את ההסכמות שנחתמו מול שותפות "האחים סבירסקי" ואף חייב לה למעלה מ-10 מיליון ₪. עוד נודע, כי בית המשפט המחוזי מינה ביום 30/1/13 את עו"ד טל בננסון ככונס נכסים זמני על זכויות המשיבה 1 בקרקע אשר עליה נרשמה המשכנתא לטובת המבקש. מכאן, שאין המבקש יכול לפעול למימוש זכויותיו מכח המשכנתא שנרשמה לטובתו ולאור האמור לעיל, קיים חשש גדול שבאי הטלת העיקולים הזמניים לא יוכל המבקש להיפרע את חובו מהמשיבים. 6. לטענת המשיבים, יש לבטל את כל העיקולים שהוטלו על זכויותיהם לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיו עומדת זכותו של המשיב כי כל עוד שלא ניתן פסק דין כנגדו לא תשלל זכות קניינו בנכסיו אלא אם כן ראה בית המשפט כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. במקרה זה, נטען, אין בתצהיר, התומך בבקשה למתן צווי העיקול, שמץ של ראייה או כל הוכחה של הכבדה על ביצוע פסק הדין. לטענת המשיבים, ערבות המשיב 2 הינה ביטחון משני למשכנתא וכי ניתנה למבקש האפשרות לרשום הערת אזהרה כבטוחה נוספת. 7. המשיבים טוענים עוד, כי במסגרת הליכי הכינוס המתנהלים כנגד המשיבה 1 בבית המשפט המחוזי, הציג כונס הנכסים מתווה הכולל פתרון לכל המשקיעים ולסילוק מלוא טענות המבקש או מרביתן ולפיכך אין הצדקה לנקיטת הליכים מקבילים. כמו כן, די יהיה במשכנתא על נכס ששוויו עולה על 100 מיליון ₪ כדי להבטיח את מלוא סכום ההלוואה וכי בידי שותפות סבירסקי כספים בסכום של 35 מיליון ₪ ששילמה המשיבה 1 וכן לזכותה ריביות מסכום ההלוואה שנתנה לשותפות זו. עוד נטען, כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה לאור הודאת המבקש כי הוא משמש כנאמן ולפיכך על התביעה להתברר בבית המשפט מחוזי. דיון והכרעה 8. הוראות סעיפים 362 ו- 374 לתקנות קובעות את המסגרת המשפטית לצורך בחינת הבקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבים. במסגרת זו, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומם של שניים: עילת תובענה. חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין. כמו כן, בהחלטה בדבר מתן הסעד הזמני, על בית המשפט להביא בחשבון שיקולים נוספים אלו: 3. מאזן הנוחות - דהיינו, הנזק שיגרם למבקש באי הטלת העיקול לעומת הנזק למשיב אם יוטל העיקול. 4. שיקולי יושר - דהיינו, האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. 9. יחד עם זאת, נראה כי עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלת ההכבדה על ביצוע פסק הדין, ומשום כך אתן על כך את הדגש בהמשך החלטה זו. א. ראשית, עיון בטענות הצדדים מגלה, כי, אכן כטענת ב"כ המבקש, קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה, ודבר זה לא נסתר בחקירות הנגדיות. המשיבים אף לא טענו כנגד עילת התובענה מלבד טענתם כי לנוכח הליכי כינוס הנכסים לא היה מקום להליכים מקבילים, טענה אשר אין בידי לקבל באשר אין כל מגבלה בדין לניהול תביעה זו, ואף בית המשפט של פש"ר לא עיכב את ההליכים נשוא תיק זה. המשיבים אף לא כופרים בחובם כלפי המבקש ו/או להפרת התחייבותם לפרעון ההלוואה שנתן המבקש להם. ומשכך, ועל סמך הכלל הנוהג לעניין סעד זמני, לפיו על המבקש להראות קיומה של זכות לכאורה וללא שבית המשפט נדרש לדון בניתוח מקיף של הראיות, שוכנעתי בקיומה של עילת תובענה. ב. יסוד ההכבדה - בהתאם ליסוד זה על בית המשפט לשקול אם קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, נפסק כי יש גם להתחשב ביכולתו הכלכלית של הנתבע לפרוע את החוב ואין התקנה מצמצמת את עצמה רק למקרים של הברחה. אף כאן, השתכנעתי כי המבקש הציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין כעולה ממצאי החקירות הכלכליות שבוצעו אודות המשיבים ולפיהם מצויים הם בתסבוכת כלכלית המתבטאת בהליכי הפירוק והכינוס שנפתחו כנגדם בבית המשפט המחוזי, בהגבלת חשבונה בבנק של המשיבה 1 ובהגבלה חמורה בבנק ישראל שהוטלה על המשיב 2 וחובות במיליוני שקלים. טענות אלו של המבקש לא נסתרו בבקשת המשיבים לביטול העיקולים ואף לא בחקירה הנגדית. ניסיונות המשיבים לטעון, כי למבקש ערבויות מספיקות לשם ביצוע פסק הדין נדון לכישלון, שכן הוכח בפניי כי המשכנתא על הנכס אינה אפקטיבית נוכח הליכי הכינוס ועיכוב הליכי מימוש המקרקעין. יתר על כן, לא מצאתי כל הערת אזהרה הרשומה לטובת המבקש וממילא אין בכוחה להועיל מעבר לחוסר היכולת של המשכנתא להועיל. באין כל ערובה מתאימה להבטחת ביצוע פסק הדין ובמצבם הנוכחי של המשיבים הרי שמתקיים החשש הסביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. אף הטענה כי אין לפעול כנגד המשיב 2 בהיותו ערב להתחייבויות המשיבה 1 אינה מבוססת כלל, שכן המבקש היה רשאי להגיש תביעה כנגד המשיבים גם יחד לאור ערבותו האישית של המשיב 2, ומשהמשיבה 1 לא עמדה בהתחייבויותיה לפרעון ההלוואה. פתיחה בהליכי הכינוס אינה משרתת את טענות המשיבים לאי הצדקת ניהול תביעה זו, כי אם את טענת המבקש באשר למצבה הכלכלי של המשיבה 1 ואין לה קשר לעצם הטענה שלא נסתרה כי למבקש עילת תביעה בשל הפרת הסכם ההלוואה. כמו כן, טענת המשיבים לביטול העיקולים בשל כך שלא נתפס דבר אינה טענה שיש בה ממש, שכן הצידוק שבעצם הטלתם אינו תלוי כלל בתוצאה הנובעת מהם. ג. מאזן הנוחות - לאור האמור לעיל, עולה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הותרת צווי העיקול על כנם, שכן הנזק שייגרם למבקש אם לא ינתן צו העיקול עולה על הנזק שייגרם למשיבים כתוצאה מהותרת הצווים. בפועל, כעולה מטענת המשיבים, משצווי העיקול לא תפסו דבר, לכאורה, אזי לא נראה כי נגרם להם כל נזק ובוודאי שלא כזה העולה על נזק שעלול להיגרם למבקש מביטול הצווים והותרתו ללא כל אפשרות לביצוע פסק הדין. ד. שיקולי יושר - לא מצאתי כל ממש בטענה כי המבקש אינו נקי כפיים או חסר תום לב בהגשת בקשתו להטלת העיקולים, כי אם ההיפך הוא הנכון. נמצא ונגלה לי כי המבקש הציג בפני בית המשפט את העובדות החשובות לעניין לצורך בחינת התנאים למתן צווי העיקול הזמניים. חקירת המבקש לא העלתה דבר חדש שלא היה גלוי וידוע בעת הגשת הבקשה על ידו או שהיה בה לשנות את ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. 10. מעבר לאמור לעיל, הועלתה טענה מצד המשיבים לפיה אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה בשל הסכם נאמנות עליו הודה המבקש בבקשתו. טענה זו אין בה ממש, שכן, התביעה שהוגשה לבית המשפט מבוססת על הסכם הלוואה שבין הצדדים מעבר לכל הסכם נאמנות אחר אשר אינו רלוונטי לתביעה הכספית. יתר על כן, טענה להיעדר סמכות עניינית מקומה במסגרת בקשה נפרדת, אשר ממילא אין זה מסמכותי להכריע בה. 11. לאור האמור לעיל, מצאתי להותיר את צווי העיקול הזמניים על כנם ולדחות את בקשת המשיבים לביטולם. 12. המשיבים ישאו בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪, אשר ישולמו בתוך 20 ימים מהיום. הערת אזהרה