1. תביעה למתן פסק דין המצהיר כי התובע הינו בעל זכויות במקרקעין המצויים באזור כפר מנדא, אשר נרכשו על ידי סבו והועברו אליו. המחלוקת בין הצדדים עניינה אמינותם ותוקפם של ייפוי הכוח עליהם סומך התובע את טענותיו לרכישת הזכויות. רקע 2. ביום 23/8/1947, בתום הליכי הסדר זכויות במקרקעין, נרשמו המקרקעין הידועים כגוש 17557 חלקה 37 (להלן "המקרקעין") בבעלותם של שלושה אחים, בחלקים שווים ביניהם; ג'מיל חדאד יוסף אבו גנימה (להלן: "ג'מיל"), אברהים חדאד יוסף אבו גנימה (להלן: "אברהים") וג'רייס חדאד יוסף אבו גנימה (להלן: "ג'רייס") (נספח ו' ל-נ/10) (כולם יחד להלן: "האחים"). בשנת 2002, לאחר פטירתו של ג'רייס, הועברו זכויותיו במקרקעין בירושה לבנו סמיר (נספח ד' ל-נ/10). 3. התובע אוחז בייפוי כוח בלתי חוזר מיום 22/12/1947, עליו נחזות להיות חתימותיהם של ג'מיל ואברהים בפני הנוטריון הציבורי בנצרת (להלן: "ייפוי הכוח משנת 1947"). בהתאם לייפוי הכוח, מכרו ג'מיל ואברהים את זכויותיהם במקרקעין לסבו של התובע, דיאב מוסא עזאם ז"ל (להלן: "דיאב"). ייפוי הכוח נמסר לתובע על ידי דיאב ביחד עם ייפוי כוח בלתי חוזר נוסף, מיום 21/6/2000 (להלן: "ייפוי הכוח משנת 2000"). על ייפוי הכוח משנת 2000, כך נחזה, חתם דיאב בפני הנוטריון א. מוגרבי, ולפיו הינו מוותר על זכויותיו במקרקעין לטובת התובע ללא כל תמורה ומייפה את כוחו להעביר את הזכויות בהם על שמו. 4. בחודש יולי 2011, פנה התובע לעורך דין לצורך טיפול בהעברת רישום הזכויות במקרקעין על שם דיאב ולאחר מכן להעבירם על שמו. ביום 6/7/2011, הגיש בא כוח התובע הצהרה למנהל מיסוי מקרקעין על עסקת המכר מ-1947, לפיה, על פי הנטען, רכש דיאב את זכויותיהם של ג'מיל ואברהים (נספח ג' לתצהיר התובע שצורף לבקשה לסעד זמני). ביום 13/7/11 הוגשה הצהרה דומה בנוגע להעברת הזכויות לתובע על פי ייפוי הכוח משנת 2000 (נספח ד' שם). במכתבו מיום 1/8/2011 דרש מנהל מיסוי המקרקעין בנצרת מסמכים חסרים לצורך חישוב מס הרכישה, ובכללם חוזה המכירה וייפוי הכוח המקורי משנת 1947 (נספח ה' שם). במקביל פנו רשויות מיסוי המקרקעין והודיעו לבעלים הרשומים כי דווחה עסקת מכר במקרקעין. בניו ויורשיו של ג'מיל - אדיב ובאסם, פנו למשרדי מיסוי מקרקעין והודיעו כי אביהם ג'מיל ודודם אברהים מעולם לא מכרו את המקרקעין. כאשר התברר להם אודות ייפוי הכוח משנת 1947, טענו כי הינו מזויף. 5. בהמשך לטיפולו ברישום העברת הזכויות במקרקעין, פנה ב"כ התובע ביום 29/8/2011 ללשכת רישום המקרקעין בבקשה לרישום הערת אזהרה בגין עסקת רכישת הזכויות על ידי דיאב על פי ייפוי הכוח משנת 1947. מתברר כי באותו יום פנו גם אדיב ובאסם ללשכת רישום המקרקעין לצורך העברת הזכויות במקרקעין על שמם, בהתאם לצוואת אביהם המנוח ג'מיל. בקשת אדיב ובאסם נענתה, וביום 30/8/2011 הועברו זכויות אביהם במקרקעין על שמם, בחלקים שווים ביניהם (כל אחד 1/6) (נספח י"ג ל-נ/10). מנגד בקשת התובע לרישום הערת אזהרה נדחתה, תוך ציון כי "...מסמך ההתחייבות מיום 22.12.1947 שצורף לפנייתך הנחזה כייפוי כוח בלתי חוזר, הנו בלתי קריא ומשאינו נושא מספר כלשהו, אף שלכאורה אושר ע"י הנוטריון הציבורי, כך שניתן לאשררו ע"י גנזך המדינה, מותיר בי ספק רב בדבר האותנטיות שלו" (נספח ז' לתצהיר התובע שצורף לבקשה לסעד זמני). עם קבלת ההחלטה פנה ב"כ התובע לרשם המקרקעין בבקשה לרשום הערה מנהלית על המקרקעין, עד להמצאת צו בית משפט או הגשת ערר על החלטתו האמורה (נספח ח' שם). ביום 8/9/2011 נרשמה הערה מנהלית כמבוקש, וביום 14/9/2011 הוגשה התובענה הנדונה. טענות הצדדים 6. התובע סומך תביעתו על שני ייפוי הכוח. לטענתו, דיאב רכש את הזכויות במקרקעין על פי ייפוי הכוח משנת 1947. ייפוי כוח זה נערך בפני נוטריון ציבורי ועל-כן הינו ייפוי כוח תקף המעיד על עסקה כדין שלפיה רכש דיאב את הזכויות מאברהים ומג'מיל. התובע מוסיף וטוען, כי סבו - דיאב, החזיק במקרקעין, עיבד אותם ונהג בהם מנהג בעלים מאז רכישתם. לאחר מותו, התובע הוא שמחזיק במקרקעין. התובע מוסיף וטוען כי זכויות דיאב הועברו לו כדין על פי ייפוי הכוח משנת 2000. 7. הנתבעים מצידם טוענים כי הם יורשיהם כדין של אברהים וג'מיל. לטענתם, ייפוי הכוח משנת 1947 וייפוי הכוח משנת 2000 הינם מזוייפים ואברהים וג'מיל מעולם לא מכרו את הזכויות לדיאב. הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים במקרקעין ומעבדים אותם באמצעות אחרים, וכי לתובע ולסבו לא היו כל זכויות עיבוד או חזקה במקרקעין. דיון והכרעה 8. כדי להכריע במחלוקות שבין הצדדים יש לבחון את אמינות ומהימנות שני יייפוי הכוח. לכאורה, די בקביעה כי אחד מייפוי הכוח אינו משקף הסכמה אמיתית ואינו מהימן, כדי להביא לדחיית התביעה. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי שני ייפוי הכוח אינם מהימנים וכי סביר להניח, ברמת וודאות גבוהה, כי שני ייפוי הכוח מזוייפים. להלן אפרט את הכרעתי. ייפוי הכוח משנת 1947 9. התובע סומך תביעתו על ייפוי הכוח משנת 1947, הנחזה להיות ייפוי כוח לפיו מעבירים ג'מיל ואברהים את הזכויות במקרקעין לדיאב. ייפוי הכוח שהוגש (המקור סומן נ/12א) נרשם בשפה הערבית. ייפוי הכוח מכוסה בניילון צמוד ומולחם משני צדדיו, עד כי לא ניתן להסיר את הציפוי מבלי להרסו. כפי שייפורט להלן, ייפוי הכוח נגזר בקצהו לשם בדיקת הנייר. 10. בייפוי הכוח נאמר (על פי התרגום לעברית) כי ג'מיל ואברהים הסכימו "[...] על מכירת ומסירת החזקה בקרקע הנ"ל וכל אשר בבעלותנו בחלקה, לפקודתו של הקונה דיאב מוסא עזאם מכפר מנדא, נפה נצרת". בייפוי הכוח מאשרים ג'מיל ואברהים כי קיבלו מדיאב "חמש לירות "עוסמאלי", כלומר חמש לירות ששימשו בישראל בתקופת השלטון התורכי. 11. החותמים נחזים ליתן ייפוי כוח למר זידאן עומר אחמד מכפר מנדא, על מנת שיפעל לרשום את העברת הזכויות על שם דיאב. על ייפוי הכוח מופיעות שתי חתימות הנחזות להיות חתימותיהם של ג'מיל ואברהים. כמו כן, מופיעות שתי טביעות אצבע של עדים לחתימה. בתחתית ייפוי הכוח מופיע אישור של נוטריון ציבורי מנצרת בשם סרי וג'יה אלכילאני. על ייפוי הכוח מוטבעת חותמת של הנוטריון הציבורי וכן מודבקים 6 בולי הכנסה. ייפוי הכוח כתוב על נייר שצבעו חום כהה ובשוליו מסגרת בצבע חום בהיר יותר. כדי לקבוע את אמינות ייפוי הכוח, מצביע התובע על אישור החתימות על ידי נוטריון ציבורי ועל חוות דעת של הגב' חנה קורן, ולפיה הנייר והדיו מקוריים ותואמים את המועד שבו נחתם ייפוי הכוח. כן טוען התובע, כי התנהגות הצדדים מעידה על הסכמה, שכן בעקבות ייפוי הכוח תפס דיאב חזקה במקרקעין והחל לעבדם. 12. טענות אלו אינן מספיקות לקביעת מהימנות ייפוי הכוח. ייפוי הכוח שהוצג אינו מהימן עלי וסביר להניח כי הינו מזוייף. למסקנה זו הגעתי ממספר טעמים; העדר ראיות על נסיבות החתימה; טעויות ושיבושים בייפוי הכוח; תהיות העולות מצורתו; הנייר עליו נרשם ייפוי הכוח אינו תואם את מועד עריכתו; ספקות ביחס לחתימת המוכרים; דחיית הטענה בדבר החזקת המקרקעין על ידי דיאב וחוסר מהימנות עדויות מטעם התובע. נפרט את הטענות. 13. נסיבות עריכת ייפוי הכוח אינן ידועות. כל העדים הישירים לעריכתו הלכו לעולמם - ג'מיל ואברהים, וכן דיאב. גם ג'רייס, השותף השלישי בבעלות על המקרקעין, נפטר. התובע לא הביא עדים כלשהם להעיד על נסיבות החתימה. במהלך עדותו, הוא ציין כי אחדים מבני משפחתו היו מעורבים בעסקה עם דיאב והוא יכול להביא אותם לעדות (עמ' 23, 24), אך בסופו של דבר הוא לא עשה כן. בהתאם להלכה, הימנעות התובע מהבאת עדים רלבנטיים עומדת לחובתו, שכן היא מקימה חזקה שבעובדה, לפיה, דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה עדות, היא היתה פועלת לחובתו ותומכת בגרסת היריב (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה למסחר וציוד בניה בע"מ, פס' 26 לפסק דינו של השופט ג'ובראן (27/7/08); ע"פ 8994/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 20 לפסק דינו של השופט דנציגר (1/9/09); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פס' 24 לפסק דינו של השופט דנציגר (9/5/11); ע"א 2965/08 סגנון שרותי תקשוב בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב, פס' 30 לפסק דינו של השופט ריבלין (21/6/11)). 14. עיון בייפוי הכוח עצמו מעלה תהיות רבות. ייפוי הכוח מנויילן (עטוף בניילון) ומולחם, אולם אין כל ראיה או הסבר מי עטף אותו ומתי. מתחת לניילון נראה דף כהה עליו כתוב בשפה הערבית. הדף כהה למעט מסגרת בצבע בהיר יותר. על גבי ייפוי הכוח מופיעות חותמות הנחזות להיות חותמות של נוטריון ציבורי. מעל החותמות מצויים בולי הכנסה מתקופת המנדט הבריטי. כידוע, בדרך כלל בולי הכנסה מודבקים בטרם הטבעת החותמת, ולא על גבי החותמת כמו במקרה זה (עמ' 73). 15. עוד מתברר כי שם משפחתם של ג'מיל ואברהים בייפוי הכוח ובחתימות הינו משובש. נרשם אבו גנאמה במקום אבו גנימה. אין הסבר לשיבוש וקשה להניח כי השניים טעו בעת החתימה, או כי הנוטריון הציבורי לא ידייק בשמות. בייפוי הכוח נרשם כי ג'מיל ואברהים הינם מכפר מנדא, בעוד שנטען כי היו מאז ומעולם תושבי אעבלין (ראה תצהיר נ/10 דף 30 ונספחים כ"ז, ל' ול"א לאותו תצהיר). לא הובאה ראיה כי מי מהשניים התגורר במועד הרלבנטי - 1947, בכפר מנדא. אין גם כל הסבר מדוע נרשם כי שולם סך של 5 לירות עותמאניות, שהרי השלטון העותמאני הסתיים שנים רבות לפני העסקה. במועד הרבלנטי נעשה שימוש במטבעות מימי המנדט הבריטי, כלומר לירות ארץ ישראליות, ולא במטבעות עותמאניים. 16. ייפוי הכוח נחזה להיות חתום על ידי נוטריון ציבורי מנצרת. לא הובאו ראיות על רישום ייפוי הכוח בספר הנוטריונים ואפילו אין ראיות כי נעשה ניסיון לאיתור ספר הנוטריונים מאותה שנה (עמ' 34). מדברי התובע מתברר שהוא קיבל את המסמך מסבו אולם לא עשה מאום כדי לאמתו. גם בכך יש כדי להחליש את גרסת התובע ביחס למהימנות ייפוי הכוח. 17. כפי שהובהר, ייפוי הכוח הוצג כשהוא עטוף בניילון מולחם. ייפוי הכוח נחתך בקצהו על מנת לבדוק את הנייר. גם ללא מומחיות מיוחדת, כל בר דעת שבודק את הנייר, רואה כי מדובר בנייר המורכב ממספר שכבות ובהן גם שכבת קרטון. המתבונן הבלתי מקצועי מניח מיד כי לא מדובר בנייר ישן, והנייר אינו נראה כנייר ישן משנת 1947 (כלומר מעל 60 שנה). 18. כדי להוכיח את טענתו כי מדובר במסמך שאינו מזויף הגיש התובע רק את חוות דעתה של הגב' קורן. הגב' קורן הינה מומחית לכתבי יד (ראו פירוט השכלתה, השתלמויות וניסיון - בחוות דעתה ת/2). למרות זאת, היא נדרשה לבדוק את ייפוי הכוח ולהביע דעתה באם הינו מזוייף, אם לאו. גב' קורן חיוותה דעתה כי "לא נמצאו כל סימנים לזיוף המסמך. גיל הניר כמה עשרות שנים והדיו עבר חימצון של עשרות שנים. נראה לי על פי מיטב שיקול דעתי המקצועי, כי המסמך אותנטי לחלוטין" (עמ' 3 לת/2). לדעתה אין ספק כי המסמך נכתב על נייר לבן (עמ' 42). בעדותה הבהירה גב' קורן כי בדיקותיה נערכו באמצעות מיקרוסקופ ואור אולטרה סגול (עמ' 38). כאשר נשאלה על כך ציינה כי בדיקה כימית, אותה לא ערכה, יותר מדויקת מבדיקה באור אולטרא סגול (עמ' 42). גב' קורן הודתה, כי על אף שבדקה בעבר מסמכים ישנים רבים (עמ' 39), היא לא ראתה אף פעם ייפוי כוח או מסמך משפטי העשוי מספר דפים מולחמים יחד (עמ' 41). לבסוף ציינה גב' קורן כי אין היא יכולה לשלול כי מדובר בקרטון (עמ' 43). מר ישי לעומתה הגיע למסקנה כי ייפוי הכוח "מכיל סימנים המחשידים אותו כזיוף, כלומר שיראה עתיק וזקן בהרבה יותר מכפי שהוא באמת. לא ניכרים בו סימני בליה אמיתיים" (עמ' 3 לנ/12). בהתאם לממצאיו המסמך כתוב על קרטון בן מספר שכבות והצבע החום הינו צבעו המקורי ואינו תוצאת התיישנות (עמ' 2 שם). מר ישי בדק את המסמך באמצעות מיקרוסקופ סטריאוסקופי בהגדלה X30, וכן במצלמה תואמת (עמ' 2 שם). 19. בעקבות חקירת המומחים הגישו הנתבעים חוות דעת נוספת ערוכה על ידי מר אבנר רוזנגרטן, מהמכון למדע פורנזי, ועניינה בדיקת גילו של המסמך. מדובר במומחה שמיומנותו הינה בין היתר בעריכת בדיקות כימיות לברור גילם של מסמכים והוא בעל ניסיון רב בתחום. חוות דעת זו קובעת בצורה ברורה כי "המסמך נוצר אחרי 1980" (פרק הסיכום בחוות הדעת). בהתאם לממצאי מר רוזנגרטן המסמך עשוי קרטון בעל שלוש שכבות דקות, אשר נמרח בחומר בעל צבע כהה על מנת לשוות לו מראה ישן. מריחת הקרטון נעשתה לאחר הכתיבה, ועל כן לא ניתן לקבוע בוודאות את גיל הקרטון, אך חלק מהכיתוב על גביו נוצר לפני פחות משלושים שנים (פרק ממצאי הבדיקות ופירושם). מר רוזנגרטן בדק את ייפוי הכוח באמצעות מיקרוסקופ ואור אולטרה סגול וכן באמצעות בדיקות כימיות: בדיקה ספקטרוסקופית בתחום IR וכן בדיקה כרומטוגרפית (פרק מהלך הבדיקות). לתובע ניתנה הזדמנות להגיש חוות דעת נגדית או לחקור את מר רוזנגרטן, אך בהודעתו מיום 9/4/13 הוא ויתר על אפשרויות אלו והסתפק בתקיפת חוות הדעת במסגרת סיכומיו. 20. חוות דעתה של הגב' קורן אינה מספקת לקביעת ממצאים. הגב' קורן בדקה את ייפוי הכוח דרך הניילון ולא הסירה אותו או חתכה חלק ממנו (עמ' 38 שורה 26; עמ' 40 שורה 17). היא לא ערכה בדיקה כימית כלשהי, לא בדקה את הנייר עצמו והסתפקה בבדיקה במיקרוסקופ ובאור אולטרה סגול. גם לגישתה, הדרך הנכונה הינה בדיקה במעבדה (עמ' 38), אולם לגישתה, מעבדה כזו אין בישראל. תשובותיה של הגב' קורן אינן מספיקות לקבוע שמדובר במסמך מקורי משנות ה-40. קשה לעמוד על חוות דעת של מי שזה אינו תחום מומחיותה, גם אם יש לה ניסיון אגבי בנושא, לא כל שכן כאשר הבדיקה נעשתה דרך ניילון. העובדה שנמצאו מקומות שבהם רואים שהיה נייר לבן בעבר, אינה משנה, שהרי גם לגישת המומחה מטעם הנתבעים מדובר בנייר צבוע. 21. נוסיף על כך כי גם המומחה רון ישי הגיע לאותה מסקנה כמו מר רוזנגרטן ולפיה מדובר בנייר קרטון שנצבע (נ/12). לגישתו, "ייפוי הכוח מכיל סימנים המחשידים אותו בזיוף, כלומר שיראה עתיק וזקן בהרבה יותר מכפי שהוא באמת. לא ניכרים בו סימני בליה אמיתיים" (עמ' 3 לנ/12). העד הוסיף בעדותו, כי ניסה בעצמו לבצע צביעה של קרטון כך שיראה כמו הדף של ייפוי הכוח (הדוגמה סומנה נ/12). ניתן לראות כי הדוגמה שהוכנה על ידי המומחה דומה מאד לנייר של ייפוי הכוח. העד התייחס גם למראה המסמך והבהיר כי לא יתכן שמסמך יתחמצן במשך שנים ויגיע לצבע כמעט אחיד כמו ייפוי הכוח (עמ' 78). 22. קביעתו הברורה של מר רוזנגרטן לפיה ייפוי הכוח אינו ישן כפי שהוא נחזה להיות, הנסמכת גם על בדיקות מקצועיות ובהיעדר כל חוות דעת או ראיה סותרת, מטים את הכף לטובת הקביעה כי ייפוי הכוח אינו אמיתי והוא לא נערך בשנת 1947. לפיכך לא נותר לי אלא לקבוע כי ייפוי הכוח אינו מסמך משנת 1947, אלא מסמך מזויף שהוכן מאוחר יותר ועל-כן ברי שאינו משקף הסכמה אמיתית של המנוחים ג'מיל ואברהים להעברת הזכות לדיאב. 23. גם הראיות החיצוניות אינן מתיישבות עם גרסת התובע. התובע טוען כי המקרקעין הוחזקו על ידי סבו במשך כל השנים וכעת מוחזקים על ידו. התובע לא צירף מפת מדידה ולא תאור מדויק של החלקה המוחזקת על ידו לטענתו. התובע זימן לעדות את העד מר עבד אלאטיף מוראד, אשר על פי הנטען שוכר את המקרקעין מהתובע (ת/3). בעדותו סיפר העד כי התובע פנה אליו בערך בשנת 2007 והציע לו לעבד את המקרקעין. העד עשה כן עד שנת 2011 בערך, כאשר נודע לו כי קיים סכסוך בנוגע לזכויות (עמ' 97). העד סיפר גם כי בעבר ראה מספר פעמים את דיאב מעבד את המקרקעין (עמ' 45). עם זאת העד לא ידע מיהו בעל הזכות במקרקעין ואפילו לא ידע לציין על גבי מפת מדידה את מיקומם המדויק של המקרקעין אותם הינו מעבד (עמ' 49). התובע זימן לעדות עד נוסף, מר זידאן עומר, העד התייצב לדיון שהיה קבוע ליום 1/4/12 אולם מיד בפתח עדותו אמר כי חתם על התצהיר מבלי לדעת ולהבין את תוכנו (עמ' 13). העד ביקש לחזור בו מכל מה שנאמר בתצהיר (שם). 24. מנגד, העידו הנתבעים כי הם מחזיקים במקרקעין. העד סמיר אבו גנימה, בנו של האח ג'רייס ז"ל העיד, כי מזה שנים רבות מעבד את המקרקעין חסאן זידאן (עמ' 61). לפני כן עיבד את המקרקעין אביו (עמ' 50 וכן נ/4). העד הבהיר כי תמורת השכרת המקרקעין חילק השוכר יבולים לשלושת המשפחות (עמ' 51). העד חסן חליל זיאד העיד כי הוא מעבד את המקרקעין בהסכמת הנתבעים כ-20 שנים, אף כי מדובר בעיבוד חלקי והיבול קטן (עמ' 5 ונ/5). 25. בנוסף לכך העידו גם עדים נוספים על עיבוד החלקה על ידי משפחת הנתבעים. כך העיד מג'יד יוסף ח'ורי (נ/7), שהוא בעל מקרקעין סמוכים (עמ' 58), כך העידה הגב' אמל אבו גנימה (נ/8), בתו של ג'מיל וכך העידו באסם אבו גנימה (נ/11) ואדיב אבו גנימה (נ/10), בניו של ג'מיל. עוד מתברר כי בספרי המועצה המקומית כפר מנדא רשומים האחים ג'מיל, אברהים וג'רייס כבעלי הזכות במקרקעין (נספח י' לנ/10). כן התברר כי במהלך השנים, כאשר היה צורך לתאם ביצוע עבודות שונות במקרקעין, פנו הגופים הציבוריים שעסקו בכך, כגון חברת מקורות, אל האחים או יורשיהם (נספחים כב', כג' שם). מסמכים אלה מהווים חיזוק נוסף למסקנה לפיה הנתבעים הינם בעלי המקרקעין והמחזיקים בהם . כל אלו מחייבים את המסקנה כי התובע לא הוכיח כי סבו דיאב או הוא אחריו, החזיקו במקרקעין ועבדו אותם. העדרן של ראיות על החזקת המקרקעין מחזקת את ההנחה כי המקרקעין לא נרכשו על ידי דיאב בשנת 1947. 26. בשים לב לכל האמור שוכנעתי כי ייפוי הכוח משנת 1947 אינו אמיתי והוא ככל הנראה מסמך מזויף. שוכנעתי כי האחים לא מכרו את המקרקעין לדיאב- סבו של התובע והם ויורשיהם היו ונותרו בעלי הזכויות במקרקעין. מסקנה זו מייתרת לכאורה את הצורך לדון בייפוי הכוח משנת 2000, מאחר וככל שהמקרקעין לא נמכרו לדיאב, הוא לא יכול היה ליתן אותם במתנה לתובע. עם זאת, אוסיף מספר הערות גם בנוגע לייפוי הכוח משנת 2000. ייפוי הכוח משנת 2000 27. גם לגבי ייפוי כוח זה אין בנמצא עדויות ישירות אודות נסיבות חתימתו. דיאב נפטר זה מכבר, והתובע העיד כי לא היה עם סבו במועד החתימה עליו (עמ' 22). עו"ד מוגרבי אשר נחזה להיות הנוטריון אשר בפניו חתם דיאב על ייפוי הכוח ואשר אישר את חתימתו, הינו חולה באלצהיימר ואינו במצב המאפשר את העדתו (ראו דברי עו"ד זועבי ממשרדו בעמ' 17). עו"ד זועבי ממשרדו של עו"ד מוגרבי, אשר התייצב לדיון מיום 1/5/12 במקומו, העיד כי לאחר שנערכה בדיקה במשרד התברר כי לא נמצא ייפוי כוח כמו ייפוי הכוח משנת 2000. בדיקה לפי המספר הסידורי המופיע על ייפוי הכוח העלתה כי קיים במשרד מסמך אחר תחת אותו מספר, והוא מתאריך שונה לחלוטין - משנת 1993 (עמ' 18). בדיקה לפי תאריך עריכת המסמך (21/6/2000) העלתה כי באותו יום לא נערך במשרד אף מסמך נוטריוני (שם). מר זועבי ציין הוא עובד במשרד עו"ד מוגרבי משנת 1997. לדבריו גם צורת עריכת ייפוי הכוח אינה תואמת כלל את צורת עריכתם של מסמכים במשרד, והחתימה עליו אינה חתימתו של עו"ד מוגרבי (נ/1). מר זועבי הוסיף כי במשרד הם נתקלו לאחרונה במספר מקרים דומים בצפון הארץ שבהם הוצגו ייפויי כוח שכנראה זויפו ואלו נחקרים על ידי מפלג הונאה צפון של המשטרה. על כן עם קבלת פניית ב"כ הנתבעים 1, 2 בעניין הנדון הוא שלח עותק מתשובתו גם למשטרה (שם). עדותו של עו"ד זועבי שכלל אינו מעורב במחלוקת בתיק הייתה ברורה ומהימנה ואין לי כל סיבה שלא ליתן בה אמון. 28. עדים נוספים, אשר התובע העיד כי ידעו אודות העסקה בינו לבין דיאב (עמ' 23), לא הגיעו לתת עדות. הימנעות זו נזקפת לחובתו של התובע. אף עדותו של התובע עצמו בנוגע לייפוי הכוח משנת 2000 מעוררת תמיהות. כך למשל, בהתאם לאמור בייפוי הכוח, דיאב וויתר על זכויותיו במקרקעין לטובת התובע ללא כל תמורה. והנה במהלך עדותו של התובע התברר כי הוא לא קיבל את המקרקעין במתנה אלא קנה אותם בתמורה מלאה, תמורת סך של 100,000$ (עמ' 23). התמורה האמורה לא נרשמה במסמך כלשהו. לעדותו הוא שילם לדיאב בתשלומים במזומן במהלך מספר שנים. אין כל ראיה נוספת על התשלומים (עמ' 23- 24). כאשר נשאל התובע על סתירה זו לא היה ביכולתו ליתן לכך הסבר (עמ' 27). התובע אף הודה בעדותו כי העסקה עם דיאב לא דווחה לרשויות המס (עמ' 23). כן ציין כי כאשר בסופו של יום דיווח על העסקה לא הזכיר את התשלומים כדי להתחמק מתשלום המס (עמ' 24). אין גם הסבר מניח את הדעת להימנעות מדיווח לשלטונות ומרישום הזכויות. 29. גם חתימת ייפוי הכוח משנת 2000 מעוררת תהיות. לא ברור מדוע ייפוי הכוח נחתם על ידי דיאב בירושלים ולא בסמוך למקום מגוריו בכפר מנדא. התובע הצהיר כי סבו הרחיק עד ירושלים מחשש שדודיו, בני סבו, יעוררו בעיות אם יתברר להם שהמקרקעין נמכרו לו ולא להם (סעיף 4 ל-ת/1). לעומת זאת בעדותו טען כי סבו נהג להגיע לירושלים מדי שבוע, והוא אינו יודע אם הסב הלך לירושלים מפחד הדודים (עמ' 24). התובע הוסיף כי שניים מדודיו יודעים שהמקרקעין נמכרו לו והם מסכימים לכך. עדים אלו לא זומנו לעדות. 30. מכלול הראיות האמור מעורר ספק בדבר מהימנות גרסתו של התובע גם בנוגע לייפוי הכוח משנת 2000. ניתן לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת כי ייפוי הכוח משנת 2000 לא משקף עסקה בין דיאב לתובע וכי סביר להניח כי גם ייפוי כוח זה הינו מזויף. הערה נוספת בעניין המהימנות 31. התובע זימן לעדות ואף צירף תצהיר של העד זידאן עומר. כזכור, העד הצהיר כי כלל אינו יודע על מה חתם וכי הוא חוזר בו מהאמור בתצהיר. העד חסן חליל זיאד, אשר מעבד לגרסתו את המקרקעין על פי הסכם עם הנתבעים, העיד כי התובע פנה אליו והציע לו תשלום על מנת שימנע ממתן עדות בבית המשפט (עמ' 54 שורות 25-20). לא הובאה כל עדות להזמת גרסה זו. טענות אלו של העדים לא הוכחו עד תום והתובע לא טרח להתייחס אליהן. מכל מקום, יש בעדויות אלו של שניים מהעדים הרלבנטיים, כדי להטיל צל כבד על מהימנות גרסת התובע כולה. 32. אוסיף עוד כי השיהוי הרב בהצגת ייפוי הכוח, בדיווח על העסקה לרשויות המס ובניסיון להעברת רישום הבעלות במקרקעין על שם התובע מעוררים אף הם ספקות בנוגע למהימנות גרסתו של התובע. בהתאם לעדותו של התובע, את ייפוי הכוח משנת 1947 נתן לו דיאב יחד עם ייפוי הכוח משנת 2000 (עמ' 32). כן ציין, שבהתאם לסיכום שלו עם סבו, רק לאחר מות הסב הוא "ייקח את האדמה". דיאב נפטר בשנת 2007 (עמ' 22). עם זאת, רק בחודש יולי 2011 פנה התובע לעורך דין כדי לטפל בהעברת הבעלות במקרקעין. התובע לא נתן כל הסבר משכנע מדוע השתהה כל אותן השנים לא כל שכן לא נתן כל הסבר מדובע דיאב לא נקט בכל הליך כדי לרשום את הזכויות שרכש בשנת 1947. כל אלו מחלישים את גרסת התבוע ומחזקים את המסקנה כי מדובר בגרסה מאורחת שנועדה להכשיר את המסמכים המזוייפים. סוף דבר 33. בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח שסבו, דיאב, רכש את המקרקעין ולא הוכיח כי הסב מכר לו את הזכויות במקרקעין. ייפויי הכוח משנת 1947 ומשנת 2000 אינם משקפים עסקאות אמיתיות וככל הנראה הינם מסמכים מזוייפים. על-כן, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעים 1, 2 שכר טרחה בסך של 15,000 ₪ ולנתבעים 5-3 סך של 15,000 ₪. כן ישלם התובע לנתבעים את ההוצאות שנגרמו להם להכנת חוות הדעת. הנתבעים יוכלו להגיש תוך 10 ימים פירוט של ההוצאות שהוצאו על ידם לתשלום שכר המומחים. להודעה יצורפו קבלות. הצו הארעי שניתן ביום 14/9/11 - מתבטל. הצדדים יודיעו תוך 15 ימים עמדתם לגבי הפיקדון המופקד בתיק בית המשפט. בשולי פסק הדין, ומאחר ועלו חשדות לביצוע מעשי זיוף ומרמה, אני מורה למזכירות להעביר פסק דין זה לפרקליטות מחוז חיפה - פלילי, על מנת שתשקול אם יש מקום לנקיטת הליך כלשהו. ייפוי הכוח הנחזה להיות ייפוי הכוח המקורי משנת 1947, יוחזק על ידי המזכירות בכספת בית המשפט עד למתן החלטה אחרת. נוטריוניםהערת אזהרה