1.זוהי תובענה לסעד הצהרתי שלפיו זכאי המבקש שתירשם לזכותו הערת אזהרה על נכס מקרקעין שבבעלות המשיב, הידוע כגוש 6745 חלקה 8 (להלן: - "הנכס" או "המגרש"). 2.הרקע: (א) המבקש, העוסק, לפי דבריו, בייצוג לקוחות המעוניינים להתקשר בעסקאות ליסינג לרכישת כלי-רכב, הלווה בשנת 1997 סך 45,000 ₪ למר גבעתי עבודי (להלן: - "עבודי") על-פי הסכם מיום 30.4.97 (להלן: - "ההסכם הראשון"). (ב) בין יתר הבטחונות שהתחייב עבודי להעמיד למבקש, כתנאי להתקשרות בהסכם הראשון, היה רישום הערת אזהרה על המגרש הנ"ל הרשום ע"ש המשיב, שחלקו נרכש מהמשיב ע"י מר שמעון עטיה (להלן: - "עטיה"). (ג) עובר לחתימת ההסכם הראשון, ביום 23.4.97, חתמה גב' לאה זיו על מסמך המופנה לעו"ד מנדי שטרן, ובו היא מורה לו, על סמך יפוי-כח שיש בידיה מבנה, המשיב, לחתום על בקשה לרישום הערת אזהרה נוספת על המגרש הנ"ל, לטובת המבקש. (ד) ביום 8.5.97 נערך במשרד עו"ד מנדי שטרן הסכם נוסף בין המבקש לעבודי, בגין הלוואה נוספת של 15,000 ₪ שהעמיד המבקש לרשות עבודי (להלן: - "ההסכם השני") ונקבע בו שהבטחונות שנכללו בהסכם הראשון יחולו גם על ההלוואה נשוא ההסכם השני. (ה) משנמנע עבודי מלפרוע את ההלוואות, והמבקש לא הצליח לגבות את חובו, ומשהסתבר למבקש שעבודי הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, החליט הוא לפעול על-פי הערת האזהרה שהיתה אמורה להרשם לזכותו על המגרש, וגילה שההערה כלל לא נרשמה. נסיונותיו להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט עם מי מהמעורבים בעניין, נכשלו, ולכן הוגשה תובענה זו. (ו) במסגרת התובענה, נזכרת דמות נוספת, שמעון עטיה, באופן סתמי ושולי, אך, להשלמת הרקע יש להדגיש ולפרט את מעמדו וחלקו. עטיה רכש לכאורה מהמשיב זכויות במגרש הנ"ל על-פי הסכם מיום 5.3.97 (להלן: - "הסכם המכר"). (ז) עובר לאירועים האמורים, היה המשיב מכור לסמים משך שנים רבות, ובמהלך שנת 1997 היה עדיין בטיפולי גמילה ובשיקום. בתקופה זו נענה למודעה שפרסם עבודי בעיתון, למכירת קו לחלוקת דברי מאפה, והסכים למכור את המגרש הנ"ל כנגד רכישת קו החלוקה. כך הגיע למשרד עו"ד מנדי שטרן והתקשר בהסכם המכר, מבלי שראה את הקונה, ומבלי שקיבל כל סכום על-חשבון הרכישה - עד היום. כשבוע לאחר חתימת הסכם המכר, נחתם ביום 12.3.97 הסכם נוסף בינו לבין עבודי שבמסגרתו רכש המשיב את קו החלוקה (להלן: - "הסכם העסק"). על סמך הסכם המכר, נרשמה לטובת עטיה הערת אזהרה. (ח) זמן קצר לאחר חתימת הסכם המכר והסכם העסק, הובאו הנתונים הנ"ל, לראשונה, לידיעת אמו של המשיב, עו"ד לאה זיו, והיא החלה לפעול לביטולם. (ט) במסגרת פעולות גב' זיו לביטול ההסכמים הנ"ל, הגיש המשיב תביעה נגד עבודי ונגד עטיה (ת.א 818/97). ביום 1.9.03 ניתן פסק-דין בתביעה הנ"ל (להלן: - "תביעת המשיב") ובית המשפט קבע שהסכם המכר, הסכם העסק ויפוח הכח - מבוטלים, בשל הטעיה שהטעה עבודי את המשיב. השופטת קבעה אף שהתנהגות עבודי לוקה בחוסר תום-לב. 3.דיון והכרעה (א) השאלה הטעונה הכרעה בפסק-דין זה, לנוכח הרקע המתואר לעיל, היא: האם זכאי המבקש לרישום הערת אזהרה לטובתו על המגרש הנ"ל, בנסיבות בהן הסכם המכר בטל. התשובה המתבקשת מהתמונה שנגלתה לנגד עיני בתובענה זו ובתביעת המשיב היא שהמבקש אינו זכאי לרישום הערת האזהרה ודין התובענה להדחות. ואנמק את מסקנתי. (ב) המשיב, שהיה בתקופה הרלבנטית, במצב קשה, נפל קורבן למעשה הטעיה מצד עבודי ומצד אדם עלום בשם עטיה. על סמך אותה הטעיה חתם על הסכם המכר ונרשמה הערת אזהרה לטובת עטיה. (ג) לכאורה, נרשמה הערת אזהרה על-סמך הסכמה, אלא שהמשיב ואמו הסכימו לרישום הערת אזהרה נוספת לטובת המבקש, בגין ההלוואות שנתן לעבודי, וההסכמה ניתנה רק לאחר שנחה דעתה של גב' זיו שלא תוגש כל תביעה נגדה ונגד המשיב, ולא תופנה אליהם כל דרישה, כעולה מהתחייבות המבקש (נספח "ב" לתובענה). המשיב ואמו לא התחייבו מעולם כלפי המבקש או כלפי כל צד ג' שהוא לרשום את הערת האזהרה לטובת המבקש. גב' זיו הסתפקה בכך שהתירה לעו"ד מנדי שטרן לחתום על בקשה לרישום הערת אזהרה נוספת לטובת המבקש. מהמקובץ עולה שהערת האזהרה הנוספת היתה אמורה להתוסף להערת האזהרה שנרשמה לטובת עטיה, ומקובלת עלי גרסת המשיב ואמו, שההערה היתה תלויה בהסכם המכר הנ"ל ובקיומו. דהיינו, אם הסכם המכר היה מתממש, התמורה היתה משולמת, והעסקה היתה אמיתית ונטולת הטעיה, לא היתה כל מניעה שתרשם הערת אזהרה נוספת, לטובת המבקש, אלא שכפי שצויין, לא אלה פני הדברים. ראייה לכך שהערת האזהרה הנוספת היתה תלויה בעסקה עם עטיה ניתן ללמוד ממכתבו של ב"כ המבקש, עו"ד גבי דור (מש/1), בו שואל מר דור את גב' זיו מה מצב הנכס ובאיזה שלב מצויה העסקה בין המשיב לבין עטיה, וכן, מבקש הוא שייחתמו מסמכים לרישום הערת אזהרה. עו"ד דור, אינו מברר מדוע לא נרשמה הערת אזהרה ואינו דורש רישומה, אלא אך ורק מתייחס לחתימה על מסמכים שתאפשר רישום הערת אזהרה. (ד) בתובענה ובתצהיר התומך בה טוען המבקש שנתן את ההלוואות על-סמך מצגים של עבודי ובפרט המצג שלפיו יכול עבודי לרשום הערת אזהרה על המגרש שרכש עטיה מהמשיב "וכן התחייבות עטיה לרישום הערת אזהרה ולאחר מכן משכנתא משזה יעבור לבעלותו". כלומר, המבקש עצמו מאשר שהמשכנתא שהיתה אמורה להרשם, היתה אמורה להרשם רק לאחר השלמת העסקה שבין המשיב לעטיה, ובכפוף לרישום הזכויות על-שם עטיה. בהסכמת המשיב לרישום הערת אזהרה אין זכר להסכמה לשעבוד וכלל לא ברור איזו הערת אזהרה אמורה היתה להרשם. למרות זאת, בעדותו לפני, שב המבקש, פעם אחר פעם, על הטענה שהמשיב הסכים ליתן לו שעבוד על המגרש. התמיהה האמורה המתחדדת עוד יותר לנוכח העובדה שבידי המבקש מצויות (וצורפו לתובענה כנספחים "ד") התחייבויות הן של עטיה והן של עו"ד מנדי שטרן ובהן הסכמות לרישום הערת אזהרה כבטחון להלוואות שנתן המבקש לעבודי, ואין בהן, את שטוען המבקש שיש בהן (סע' 9 לתצהירו): התחייבות עו"ד שטרן שלא לרשום המגרש על-שם עטיה, אלא אם כן תרשם באותו מועד משכנתא ללא הגבלה בסכום לטובת המבקש. (ה) תמיהה נוספת נוגעת לעובדה שהמבקש ידע כבר בשנת 1997 שלא רשומה כל הערת אזהרה לטובתו, וכן ידע שעבודי לא פורע את חובותיו, למרות זאת, המתין עד שנת 2002 בהגשת תובענה זו. (ו) ואם לא די בכל האמור לעיל - אא.לא הוכח ע"י המבקש שנתן הלוואה לעבודי. עבודי לא הוזמן לעדות ע"י המבקש, וכך גם עטיה לא הוזמן (אם וככל שקיים אדם כזה). בנוסף, עו"ד מנדי שטרן לא העיד. עו"ד שטרן יכול היה להיות עד מרכזי ולשפוך אור על השאלות הרלבנטיות, לרבות - נסיבות חתימת ההסכמות והסיבה לכך שלא רשם הערת אזהרה במהלך כל השנים למרות שהוסמך לכך. חמור מכך. במסגרת הבאת ראיותיו, המבקש לא צירף כל ראיה למתן ההלוואה וכן כל ראיה למתן שיקים מצד עבודי. ב"כ המשיב התייחס לכך בסיכומיו. או אז, צירף ב"כ המבקש לסיכומי התשובה שלו, ללא רשות, 3 שיקים, מעשה שהביא להגשת בש"א 11278/04 להוצאת הראיות החדשות. בקשה זו, של ב"כ המשיב, מוצדקת. הלכה פסוקה היא ש"הגנבת" ראיות במצורף לסיכומים זהו מעשה הראוי לגינוי (ראה, למשל: ע"א 4481/90 ישראל אהרון ואח' נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פד"י מז (3) 427, 439). העדרם של העדים הרלבנטיים הנ"ל, פועל כמובן לרעת המבקש שהנטל מוטל על כתפיו להוכיח זכותו (ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מה(4) 651, 658; ע"א 455/88 ל' חדד ואח' נ' א. דהן חברה לבניין בע"מ ואח', פד"י נה(5) 655; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פד"י מד(5) 595). בב.בנוסף, גם אם ניתנה הלוואה, אין כל הוכחה שהיא ניתנה לאחר מתן ההסכמה לרישום הערת אזהרה ולא לפני. גג.ההסכמה לרישום הערת אזהרה לא היתה הסכמה בלתי חוזרת, ובנסיבות העניין, משבוטלה ההתקשרות עם עטיה - בטלה, כמובן, ההסכמה האמורה. דד.כפי שצויין - ההסכמה היתה תלויה בקיומה של העסקה בין המשיב לעטיה. 4.מכל האמור לעיל, לא הוכחה זכותו של המבקש לסעד המבוקש - והתובענה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב וכן בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הערת אזהרה