1. המסכת העובדתית בתובענה שלפניי פשוטה למדי: המשיב 1, עו"ד ד"ר סלפוי (להלן: הנאמן) מונה כנאמן לנכסי בני הזוג מיכאלה ואפרים זיו (להלן: החייבים) לאחר שניתן ביולי 1990, צו לכינוס נכסיהם בת"א 1754/90. בין יתר נכסים אלה נמצאים המקרקעין הידועים כחלקה 281/1 בגוש 6726 בכפר-סבא (להלן: הנכס). בדצמבר 1988 נחתם חוזה הלוואה בין המבקשת, "אריה" חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת) לבין החייבים, על-פיו התחייבו האחרונים לרשום לזכות המבקשת משכנתא על הנכס מדרגה ראשונה, ללא הגבלה בסכום, וזאת להבטחת פרעון הלוואה שקיבלו מהמבקשת. בעקבות זאת נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על הנכס לטובת המבקשת, כשבהערה מצוין סכום ההלואה כנגדה נרשמה - 50,000 ש"ח. 2. אין מחלוקת על-כך, כי המבקשת מילאה אחר התחייבויותיה לפי החוזה. בעוד שהחייבים לא רשמו את המשכנתא לזכות המבקשת, חרף התחייבותם לעשות כן בחוזה ההלוואה. כאמור, לאחר רישום הערת האזהרה הוכרזו החייבים כפושטי רגל ומונה נאמן לנכסיהם. בעקבות זאת הוגשה עתירה זו, על דרך של המרצת פתיחה, ובה מתבקש בית המשפט להורות על רישום המשכנתא בהתאם לחוזה ההלוואה. העתירה נסמכת על הוראת סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: הסעיף). 3. אם-כן, אין בעניין שלפניי כל מחלוקת על העובדות, כשהשאלה האחת השנויה במחלוקת הינה משפטית, והיא, האם זכאית כיום המבקשת, כפועל יוצא מהוראת הסעיף, לרישום המשכנתא על שמה לאחר שהחייבים הוכרזו כפושטי רגל. אם אגיע למסקנה, שהמבקשת אמנם זכאית לרישום המשכנתא, יהיה מקום לברר שאלה נוספת: האם יש לרשום משכנתא ללא הגבלה בסכום, כטענת המבקשת, או שמא יש להגבילה לסך של 50,000 ש"ח (סכום ההלוואה). 4. מפאת חשיבותו של הסעיף לענייננו אביא להלן את נוסחו המלא: "נרשמה הערת אזהרה ולאחר-מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או ניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובלבד שטענה לביטול העיסקה מחמת פשיטת הרגל או הפירוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העיסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההתחייבות האמורה". בקשת המבקשת מעוגנת כולה בהוראת סעיף זה: "ההתחייבות נשוא ההערה", היא, לענייננו, ההתחייבות (המעוגנת בחוזה ההלוואה) לרשום משכנתא. לטענת המבקשת, המשמעות המעשית של שמירה על זכויותיה, הנובעות מההתחייבות נושא ההערה בהתאם לסעיף, הינה שמאחר שעד למועד פשיטת הרגל זכאית היתה לרישום המשכנתא - הרי שזכותה זו עומדת בעינה גם כיום, כך שאין מניעה מלהורות על מימושה, כלומר, להורות על רישום המשכנתא. 5. הנאמן, בסיכומים מטעמו, מעלה שורה של טיעונים כנגד קבלת העתירה. המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, מצטרף לעמדתו של הנאמן, ומוסיף טעמים משלו לדחיית העתירה. מאחר שעל פניה, לפחות, נתמכת הבקשה בהוראת החוק (הסעיף הנ"ל), הרי שהדיון ייעשה אגב התמודדות עם טיעוני הנגד, אחד לאחד, כדי לבדוק אם יש בהם ממש. 6. אתחיל מן הטענה, שנראית לי המשמעותית ביותר לגורלה של התובענה. טוען פרקליט הנאמן כדלקמן: "...כל שקובע סעיף 127(ב) הוא שהזכות של המבקשת, היינו - ההתחייבות להחזר ההלוואה, לא תיפגע כתוצאה מכך שעל החייבים ניתן צו כינוס נכסים. מכאן ועד שכלול הערת האזהרה לכדי בטוחה מלאה עדיין רחוקה הדרך ולא להגנה כזו התכוון המחוקק... לא ייתכן שלמבקשת, דווקא במצב בו החייבים מצויים בכינוס נכסים, יהא יותר ממה שהיה לה אלמלא ניתן צו לכינוס נכסי החייבים" (סעיף 15 לסיכומים מטעם הנאמן, ההדגשה במקור - א' ג'). כלומר - הנאמן טוען, כי מה שיש לעשות כדי שזכותה של המבקשת לא תיפגע, כדרישת הסעיף, הוא להשאיר את הערת האזהרה על כנה; אך כל מה שייעשה מעבר לזה - דהיינו רישום המשכנתא - יחרוג מהוראת הסעיף ומכוונת המחוקק, שכן יהיה בו כדי לשפר את מצבה של המבקשת. עמדה זו תואמת את הפסיקה שקדמה לסעיף 127(ב). בע"א 283/67 [1] נקבע, כי הבטחה ליצור שיעבוד להבטחת חוב, שלא בוצעה משוללת נפקות משפטית לאחר פשיטת הרגל. הלכה זו אושרה בדעת רוב בע"א 505/70 [2]. בשונה מן המקרה שלפנינו, בשני פסקי דין אלה דובר על הבחה לרשום משכנתא - מבלי שזו תבוא לידי ביטוי בהערת אזהרה (כאמור - שני פסקי הדין קדמו לסעיף 127(ב), וזה ההבדל העקרוני והמהותי בינם לבין המקרה שלפניי). בדומה, טוען נציג כונס הנכסים הרשמי, כי להערת האזהרה אופי מניעתי השולל רישום הערות סותרות, אך אין בה כדי להקנות זכות פוזיטיבית. אין היא מהווה שיעבוד ואין היא מעניקה מעמד של נושה מובטח. 7. האמנם בקבלת העתירה יהיה משום העמדת המבקשת במצב טוב מזה שהיתה בו אילמלא צו הכינוס? איני סבור שכך הדבר. מרגע שנרשמת משכנתא על הנכס הופך בעליה לנושה מובטח, והנכס אינו מתחלק כלל בין הנושים. אין מחלוקת, שכך היה לוא נרשמה המשכנתא על הנכס בטרם פשיטת הרגל. אך יש לשים לב לכך, שאם תירשם המשכנתא כעת - אין פירוש הדבר שהערת האזהרה היא שהיקנתה למבקשת את זכותה הפוזיטיבית לרישום המשכנתא. זכות זו נוצרה בהסכם ההלוואה שבין המבקשת לבין החייבים. ההתחייבות לרשום את המשכנתא היא "ההתחייבות נשוא ההערה" לעניין הסעיף. ההערה רק משקפת זכות זו ומגינה עליה, אין היא יוצרת אותה. זכות זו היתה עומדת בעינה גם אילמלא נרשמה הערת האזהרה המתייחסת אליה. 8. אם כך, מה נפקותה ל הערת האזהרה לפי הסעיף? לפי הסעיף, משנרשמה הערת אזהרה, הרי שבכל האירועים המנויים בסעיף - ובכללם מתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל - לא יהיה כדי לפגוע בזכויות הנובעות מן ההתחייבות נושא ההערה, כאמור, ההתחייבות נושא ההערה במקרה שלפנינו, הינה התחייבות לרשום משכנתא על הנכס, ואין מחלוקת על כך שלפני פשיטת הרגל היתה המבקשת זכאית לרישום. אם כך - ראייתה כמי שזכאית לרישום גם כעת - אין בה כדי לשפר את מצבה, כפי שטוען הנאמן. להיפך: זו בדיוק המשמעות המעשית של אי- פגיעה בזכויותיה. כשם שהיתה זכאית לרישום המשכנתא לפני פשיטת הרגל, כן היא זכאית לכך עתה. 9. כאמור, טוען הנאמן (ומצטרף אליו בא כוח המשיב 2), כי המשמעות המעשית של אי-פגיעה בזכות, לפי הסעיף לענייננו הינה השארת הערת האזהרה על כנה, אך ללא מתן אפשרות למבקשת לממשה באופן בו היא מבקשת לעשות בעתירה זו, כלומר - לקבל את רישום המשכנתא. כלומר, לפי עמדה זו המבקשת אינה זכאית לממש כעת את זכותה המשתקפת בהערת האזהרה, וכפועל יוצא מכך - אין היא זכאית למעמד של נושה מובטח. קבלת גירסה זו תשים לאל את מטרתו של הסעיף, כפי שהיא באה לידי ביטוי ברור באופן בו נוסח. צודקת פרקליטת המבקשת בטענתה, כי הוראת סעיף 127(ב) לא נועדה ליצור מחסום רישומי גרידא, כי אם להכריע בתחרות שבין הזכאי על-פי ההערה לבין נושי הבעלים הרשום, תוך העדפת זכותו של הראשון (ראה סעיף 16 לסיכומי המבקשת). 10. ההיסטוריה החקיקתית של סעיף זה מאשרת אף היא גירסה זו: הסעיף נחקק בעקבות פרשת בוקר (בר"ע 178/70 [3]) המפורסמת, כדי למנוע מצב בו מעקל גובר על בעל הערת אזהרה, כשהפתרון שאומץ בחוק חל על קשת מערכות יחסים רחבה מזו שנדונה בפרשת בוקר [3], ובהן היחסים שבין בעל הערת האזהרה לבין נושיו של פושט רגל. יפים לנקודה זה דבריו של פרופ' א' רייכמן במאמרו "הערת אזהרה - מהות, יצירה והגנה כנגד עסקאות נוגדות" עיוני משפט י 297: "השוואת סעיף 127(א) לסעיף 127(ב) מבליטה שתי גישות שונות בעיצוב מוסד הערת האזהרה. סעיף 127(א) קובע הוראה טכנית - מניעתית במהותה... הוראת סעיף 127(ב) שונה במהותה. כאן נקבעה עדיפותו של בעל ההערה על פני נושים אחרים של המוכר. ההערה מבטיחה, מעת רישומה, כי זכותו של בעל ההתחייבות תיפגע בשל עיקול מאוחר יותר, פשיטת רגל של הבעלים או פירוק החברה בעלת המקרקעין. במילים אחרות, בסעיף 27(ב) נקבעה נורמה מהותית, המשריינת את זכותו של בעל ההערה מפני פגיעה על-ידי אחרים, שגם להם זכויות כנגד המוכר - בעל המקרקעין". השארת ההערה על כנה, מבלי לאפשר למבקשת לתבוע את מימושה, משמעותה המעשית הינה שלילת היתרון שהזכות נושא ההערה באה להעניק לה על יתר נושי החייבים - היתרון הגלום במעמד של נושה מובטח, אותו משריין רישום המשכנתא. רישום הערת האזהרה לזכותה, בא להבטיח שיתרון זה ימשיך לעמוד לזכותה גם בקרות אחד האירועים המנויים בסעיף. 11. ניתן להמחיש את הפגיעה בזכותה של המבקשת שתיגרם אם יאומץ הפתרון שמציע הנאמן תוך בדיקת הזכות שהיתה לה מלפני פשיטת הרגל, היא היא הזכות נושא ההערה. מוכרות היטב הבחנותיו הקלאסיות של המלומד HOHFELD בין סוגים שונים של זכויות משפטיות: זכות במובן הצר, חירות, כוח וחסינות (ראה: ,‎W.N. HOHFELD .(FUNDAMENTAL LEGAL CONCEPTIONS (YALE UNIVERSITY PRESS, 1923 פילוסופים בני זמננו הראו שבהבחנות אלו ניתן לעשות שימוש כפול: לא רק כהבחנות בין סוגים שונים של זכויות, אלא גם כהבחנות בין מרכיביה השונים של זכות אחת נתונה. כי הינה ניתן לראות, שמרבית הזכויות בהן מכיר המשפט אינן מכילות רק אחד מן המרכיבים ההוהפלדיאניים, אלא מהוות למעשה "דבוקה" של מרכיבי זכות הוהפלדיאניים. בתוך "דבוקה" שכזו ניתן להבחין בזכות שנמצאת ב"גרעין", ובזכויות הנמצאות ב"פריפריה" והצמודות אליה. כך, למשל, בגרעינה של הזכות לקבל בחזרה דבר-מה שהשאלתי לפלוני, נמצאת זכות במובן הצר (כלומר, זכות שמולה עומדת החובה של פלוני - להחזיר לי את המושאל). אך בפריפריה של זכות-גרעין זו ניתן למצוא, בין השאר - חירויות שונות (למשל החירות לוותר על זכות לקבל את המושאל בחזרה), חסינויות (מפני כוחם המשפטי של אחרים), ואף כוחות - כשהחשוב שבהם הוא הכוח המשפטי לממש את הזכות שבגרעין (על-ידי הגשת תביעה או פנייה למשטרה וכיו"ב, בהתאם לנסיבות המקרה). על ההבחנה בין "גרעין" ל"פריפריה" של זכויות ועל השימוש בהבחנותיו של הוהפלד לצורך בדיקת מרכיביהן של זכויות, ראה בפרק הראשון בספרו של .(‎L.W. SUMMER, THE MORAL FUNDATIONS OF RIGHTS (OXFORD ,1987 12. אם כן, מה היא הזכות נושא הערת האזהרה במקרה שלפנינו ומהם מרכיביה? בגרעינה, זוהי זכות במובן הצר, המתאפיינת בחובה מקבילה, זהה לה בתוכנה, העומדת מולה (זכויות במובן הצר מכונות לעתים "זכויות דרישה" - כינוי המבליט תכונתן זו); למבקשת זכות במובן הצר לקבל את רישום המשכנתא על שמה, כשמול זכות זו נמצאת חובת החייבים לרשום (או לדאוג לרישום) משכנתא זו. אך הזכות במובן הצר אינה ממצה את תיאור הזכות שיצר חוזה ההלוואה. הזכות במובן הצר היא רק "הגרעין" של הזכות שנוצרה, שכאשר נבדוק אלו זכויות נמצאות ב"פריפריה" שלה, נמצא, כי החשובה והמשמעותית שבהן היא זכות מסוג כוח: הכוח המשפטי שיש למבקשת לפעול למימוש זכות "הגרעין". הפשטת זכותה של המבקשת מזכות-כוח זו, מותירה למעשה את זכותה ריקה מתוכן: זוהי זכות "עירומה", שאינה מעניקה לבעליה כל יתרון ממשי, שכן אין בכוחו המשפטי לפעול כדי לממשה. והרי זה בדיוק מה שיקרה, אם תתקבל עמדת המשיבים, לפיה יש להשאיר את הערת האזהרה, אך אין לרשום את המשכנתא. ברור שפתרון זה, לא רק שיש בו משום פגיעה בזכות המשיבה, אלא שיש בו פגיעה קטלנית. בדרך זו תופשט זכות המבקשת ממרכיב מרכזי המהווה חלק אינטגרלי ממנה (מרכיב הכוח המשפטי), ותיוותר למעשה זכות ריקה (או כמעט ריקה) מתוכן. ברור, כי פגיעה כזו אינה מתיישבת עם הוראת הסעיף, נהפוך הוא: כל תכליתו של סעיף זה הינה למנוע פגיעות מעין זו. 13. העולה מן האמור לעיל הוא, שאם אכן נכנס המקרה לגדר הסעיף, הרי שהמבקשת זכאית לסעד אותו היא מבקשת. אך למשיבים יש מספר טענות, לפיהן המבקשת כלל אינה זכאית ליהנות מיתרונותיו של סעיף זה. לטענות אלה, אותן מצאתי בלתי מוצדקות, אתייחס כעת בקצרה. 14. ראשית - טוען בא כוח הנאמן, הסעיף בא להגן על זכויותיהם של רוכשי דירות בלבד, בעוד המבקשת אינה רוכשת דירה; שנית - לטענתו, התרשלה המבקשת בכך שלא דאגה לרישום המשכנתא עובר לפשיטת הרגל של החייבים, בעוד דלתותיו של הסעיף סגורות בפני רשלנים שכאלה. בלשונו של עו"ד ברכה: "תיקון החוק האמור [הכוונה לסעיף] לא נועד בשום מקרה להגן על מי שאיננו 'קונה' של נכס ובוודאי לא על מי שלא רשם את זכויותיו בנכס מתוך רשלנות גרידא" (סעיף 4 לסיכומים מטעם הנאמן). 15. את שתי הטענות מצאתי חסרות ביסוס בלשונו של הסעיף. בנוגע לטענה הראשונה - הרי הפרקליט מבקש למצוא לה תימוכין הן בהיסטוריה החקיקתית של הסעיף, והן בשורת התבטאויות מן הפסיקה, בהן מדובר על ההגנה שהסעיף מעניק לרוכשי דירות. בהחלט ייתכן, כי המניע הדומינאנטי לחקיקת הסעיף היה מצוקתם של רוכשי דירו, ולאו דווקא של מלווים. ייתכן (והמובאות שמביא הפרקליט מן הפסיקה לעניין זה אכן מחזקות אפשרות זו) שהתפקיד החשוב ביותר, המיוחס בדרך כלל לסעיף, הינו התפקיד של הגנה על רוכשי דירות. אך בכל אלה אין כדי להצדיק פרשנות צרה של הסעיף, שאינה מתיישבת עם האופן בו הוא מנוסח; מניסוחו של הסעיף אין נלמדת כל כוונה להגביל את ההגנה שהוא מעניק לרוכשי דירות בלבד ולמנוע אותה מבעלי הערת אזהרה אחרים. גם אם בראש מעייניו של המחוקק עמדה ההגנה על רוכשי דירות, הרי שהפתרון שהתקבל, בדמותו של סעיף 127(ב), חל על קשת רחבה יותר של מקרים, כשהמקרה של המבקשת בתיק זה נמצא בתוכה. לסיכומה של נקודה זו, מעמדה של המבקשת לא היה שונה במאום, לעניין המחלוקת בה עסקינן, לו היתה רוכשת של דירת החייבים. 16. הדברים שנאמרו בפיסקה האחרונה יפים גם לעניין הטענה השנייה, זו המתייחסת לרשלנותה של המבקשת. גם לו הוכח לי שהמבקשת התרשלה בכך, שלא מיהרה לרשום את המשכנתא, לא שוכנעתי מהטענה, לפיה יש בכך כדי לנעול בפניה את ההסתמכות על הוראות הסעיף. לגישה זו אין כל תימוכין בלשונו של הסעיף, ואיני מוצא טעם חזק של מדיניות משפטית שמצדיק פרשנות יירתית שכזו. אך יתירה מכך: כלל לא שוכנעתי, שהמבקשת התרשלה (ובוודאי, שלא נהגה בהיעדר תום לב). המחדל של אי-רישום המשכנתא הוא בראש ובראשונה מחדלם של החייבים, שכן לפי חוזה ההלוואה היו הם אלה שצריכים לדאוג לרישום המשכנתא, ומשלא עשו כן - הפרו את התחייבותם לפי החוזה (ראה סעיף 4 לנספח א' לחוזה ההלוואה, המצורף להמרצת הפתיחה). 17. טענה נוספת של פרקליט הנאמן הינה, שקבלת העתירה לרישום המשכנתא תחסום את דרכו של הנאמן להעלות טענות כלשהן לביטול העיסקה, דבר שאינו מתיישב עם הסיפא של הסעיף, ואף מייתר אותו (סעיף 16 לסיכומים מטעם הנאמן). אין ממש בטענה זו. אם היתה לנאמן טענה לביטול העיסקה (וספק רב אם כך הדבר) יכול היה להעלותה במסגרת הליך זה. איני רואה מדוע עתירת המבקשת, או ההיענות לה, מייתרת את הסיפא של הסעיף. צודקת פרקליטת המבקשת בטענתה, כי "בענייננו מתקיים הכלל שבסעיף 127(ב) ולא החריג שבסיפא, ולו היתה לנאמן טענה כלשהי כנגד תקפות העסקה... היה עליו לטענה ולהוכיחה במסגרת הליך זה" (סעיף 12 לסיכומי התשובה מטעם המבקשת). 18. בסיכומים מטעם המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, נטען, כי בהיענות לעתירת המבקשת תהיהמשום הפרה של כלל השיוויון בין נושים בפשיטת רגל, המעוגן בסעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980. איני מקבל טענה זו. טוענת המבקשת בעתירה זו, כי היא זכאית לרישום משכנתא, ובהתאם, למעמד של נושה מובטח. מכיוון שכך, הרי שאם תתקבל עתירתה, כלל לא תובא המבקשת במניין הנושים הרגילים, וכלל השיוויון הנ"ל לא יחול עליה. כדי לבדוק, אם זו התוצאה שהדין מחייב, יש להתייחס לטענותיה לגופו של עניין ולבדוק אם יש בהן ממש. דחיית עתירתה, מן הטעם שבקבלתה יהיה משום הפרה של כלל השיוויון, משמעותה הנחת המבוקש לטובת המשיבים והרי כל טענתה של המבקשת היא שכלל השיוויון אינו אמור לחול עליה כלל, שכן היא זכאית למעמד מיוחד! 19. עוד טוען נציג כונס הנכסים הרשמי, כי קבלת העתירה תביא לתוצאות שאינן מתיישבות עם פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], שהיא הדין המיוחד החל על העניין. לטענתו, קבלת העתירה תיצור סוג חדש של נושים, שאינו מעוגן בפקודה - "נושים מובטחים על תנאי" (כשהתנאי הוא רישום המשכנתא). מקובלות עליי טענותיה של פרקליטת המבקשת כנגד טענה זו. החשובה והעקרונית שבהן נוגעת ליחס בין הסעיף לבין פקודת פשיטת הרגל [נוח חדש]. לענייננו מהווה הסעיף דין מיוחד, כך שגם אם היה עומד במתח עם הוראות המעוגנות בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], דינו היה לגבור עליהן. 20. מעבר לכך, איני רואה מדוע קבלת העתירה תיצור סוג חדש כזה של נושים. קבלת העתירה פירושה הכרה בכך, כי המבקשת זכאית גם כיום, לאחר פשיטת הרגל, לרישום המשכנתא על שמה, שכן הגנה על זכותה זו באמצעות הערת אזהרה (כל זאת לפי הוראות הסעיף); מרגע שתירשם המשכנתא תהפוך המבקשת לנושה מובטח - ולא לנושה מובטח על-תנאי. כלומר, בקבלת העתירה אין משום הכרה במעמד של "נושה מובטח על-תנאי", אלא הכרה בכך שהמבקשת זכאית לאכיפת תנייה חוזית שהחייבים הפרו - תנייה שבאה להקנות לה מעמד של נושה מובטח. 21. לסיכום פרק זה: המסקנה אליה הגעתי היא, שדין העתירה להתקבל, והמבקשת זכאית לרישום המשכנתא על שמה. 22. השאלה, שעוד נותרה לבירור הינה, כיצד תירשם המשכנתא. לטענת המבקשת היא זכאית לרישום משכנתא ללא הגבלה בסכום, בעוד פרקליט הנאמן גורס שאם יש לרשום משכנתא - יש לרשמה על סך 50,000 ש"ח, כגובה ההלוואה שכנגדה ניתנה. 23. לכאורה, יש צדק בעמדת המבקשת גם בעניין זה. כאמור - זכותה נושא הערת האהרה לעניין הסעיף, היא הזכות לרישום משכנתא על שמה בהתאם לחוזה ההלוואה. והינה בחוזה ההלוואה מדובר במפורש על משכנתא ללא הגבלה בסכום (ראה סעיף 4.1 לנספח א' לחוזה ההלוואה, המצורף כנספח א' להמרצת הפתיחה). צודקת פרקליטת המבקשת אף בטענתה, כי לצורך העניין אין לייחס כל חשיבות לעובדה שהערת האזהרה נרשמה תוך ציון הסכום 50,000 ש"ח. רשם המקרקעין אינו חייב לרשום דבר מלבד עצם קיומה של ההערה לזכות פלוני, וברור שבתוספת בלתי מחוייבת המציאות שנעשתה על-ידיו אין בה כדי לשנות את ההתחייבות נושא ההערה. 24. עם זאת, ומאחר שאין מחלוקת בין הצדדים על כך שסכום ההלוואה שנתנה המבקשת לחייבים הוא 50,000 ש"ח, אין הצדקה עניינית לרישום משכנתא ללא הגבלה בסכום, מה גם שרישום כזה עלול לסרבל את הליך מימוש המשכנתא והשבת העודף מן המכירה לקופת הפירוק. 25. אי-לכך, אני מורה למשיבים לרשום משכנתא לטובת המבקשת על המקרקעין הידועים כחלקה 281/1 בגוש 6726 על סכום של 50,000 ש"ח כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.12.1988, הוא יום רישום ההערה. לא תירשם המשכנתא תוך 60 יום מיום מתן פסק דין זה - מוסמכת פרקליטת המבקשת,עורכת הדין ריבי צוק, לחתום בשם החייבים ו/או הנאמן על נכסיהם, או במקומם, על כל מסמך, ככל שיידרש לצורך רישום המשכנתא. נושה מובטחנושההערת אזהרה