השופט ש' נתניהו: נושא ערעור זה הוא הערות אזהרה שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין על נכסי המערערת - האחים כדורי חברה קבלנית בע"מ - לטובת רוכשי דירות שנבנו על אותם נכסים. ביום 18.1.84 עשתה המערערת שלושה הסכמים עם קבלן בשם קירשנבאום (להלן - הקבלן), המהווים יחדיו עיסקה המתקראת "עסקת קומבינציה". בהסכם האחד (נספח "א" לה"פ 1091/85; להלן - הסכם הבניה) מסרה המערערת לקבלן ביצוע עבודות בנייה, על נכס שלה, של בניין בן 15 דירות, בתמורה הנקובה באותו הסכם. בהסכם השני (נספח "ב" להמרצת הפתיחה הנ"ל, להלן - הסכם המכר) התחייבה המערערת למכור לקבלן אגף בן 8 דירות במבנה שיוקם על-ידיו על הנכס, בתמורה הנקובה בהסכם זה והמסתכמת ב-$50,000 מעל למחיר הנקוב בהסכם הבנייה. ההסכם השלישי (נספח "ג" להמרצת הפתיחה הנ"ל; להלן - ההסכם הנוסף) מכיל הוראות בדבר הזיקה והתנאים השלובים שבין הסכם הבנייה והסכם המכר. ההוראה החשובה לענייננו היא זו שבסעיף 5 להסכם המכר, בה נאמר: "ממועדי קבלת ההיתר יהיה קירשנבאום זכאי למכור דירות לקונים ולרשום הערות אזהרה לטובתם, בהסכמת 'כדורי"'. הקבלן אכן התקשר בחוזים למכירת דירות באגף שמדובר בו בהסכם המכר, והערות אזהרה נרשמו לטובת הקונים השונים, הם המשיבים בערעור זה. ביום 22.10.85 פנתה המערערת לערכאה הראשונה בה"פ 975/85 נגד הקבלן ונגד קוני הדירות בבקשה להצהיר, כי הערות האזהרה נרשמו שלא דין, מהנימוק שעו"ד דגן, שהוסמך על-ידי המערערת בייפוי הכוח לפעול לרישום הערות אזהרה ביחד עם עו"ד זילכה, פעל ללא הסכמתה, לבדו, תוך זיוף ייפוי הכוח על-ידי התוספת "ו/או" באופן המסמיך כביכול את כל אחד משני עורכי הדין הנ"ל לפעול לבדו. עוד ביקשה המערערת בהמרצת הפתיחה הנ"ל לצוות על מחיקתן של הערות האזהרה ולתת צו-מניעה, האוסר על קוני הדירות, המשיבים, לתפוס חזקה בדירות. עתירה אחרונה זו למתן צו-מניעה בוטלה במהלך הדיון על-פי בקשת המערערת, לאחר שהקבלן הוכרז כפושט-רגל ומונה לו כונס נכסים. רוכשי הדירות, מצדם, עתרו ב-11.8.87 (בה"פ 1091/85 כפי שתוקנה על-ידיהם) להצהיר, כי הערות האזהרה נרשמו כדין, ולחלופין, כי הם זכאים לרישום הערות חדשות, ולחלופי חלופין, כי המערערת מנועה מלכפור בתקפות הרישום של ההערות. 2. בפסק הדין של הערכאה הראשונה, שדן בשתי המרצות הפתיחה גם יחד, החליט השופט ש' אלוני לדחות את בקשת המערערת וקבע, כי הערות האזהרה תישארנה בעינן. לדעתו, מאחר שאין מחלוקת על עצם מכירת הדירות למשיבים, לא תצמח למערערת כל תועלת ממחיקת ההערות. "שעה שעצם הזכויות החוזיות של הרוכשים בעינן עומדות ואין כל כוונה לפגוע בהן או להטיל בהן ספק. זכותו של בעל זכות חוזית להגנה האמורה אינה נובעת מההסכם בלבד; היא גם מעוגנת בחוק, שכן החוק הוא המעמיד לרשות רוכש דירה אמצעי שיגן עליו, בכך שימנע ביצוע עסקה הסותרת את זכותו החוזית. אם כך, אפילו יימצא פגם כלשהו ברישום ההערות אין בפגם זה כדי לפגוע בזכותם של רוכשי הדירות לרישום הערה, שתגן על זכותם החוזית, שעליה אין עוררין". מטעם זה, ומהטעם שהסעד ההצהרתי נתון כולו לשיקול-דעתו של בית המשפט, לא ראה מקום להפעיל את שיקול-דעתו לטובת המערערת: "שכן גם אם אקבל את עתירתו (של כדורי) ואבטל את רישום ההערה לא תהא כל הצדקה שלא להעתר לבקשת הרוכשים ולהורות על רישומה מחדש על בסיס זכותם להגנה על זכותם בחוזה". אין זאת אלא שלדעתו של השופט המלומד אין כלל צורך בהסכמת בעל הנכס לרשום הערת אזהרה לטובתו של הקונה דירה מהקבלן. גישה זו ייתרה את הצורך לקבוע עובדות ולהחליט בטענת הזיוף. רק אגב אורחא, לכן, הוסיף את הדברים הבאים: "... לא שוכנעתי שכדורי לא נתן הסכמתו, לפחות בשתיקה, לשינויים ביפוי הכח המיוחסים לדגן. ואם כך הדבר, הרי שהספק לענין כושרו של יפוי כח ששמש לרישום ההערות, חייב לפעול לטובת רוכשי הדירות, מה עוד שדגן היה נציגו ושלוחו של כדורי". 3. עד שניכנס בעוביה של בעיה זו, יש להסיר תחילה מהפרק את טענת בא-כוח המערערת, כי מערכת היחסים שלה עם הקבלן אינה מהווה עיסקת קומבינציה מהסוג שבו דנה הפסיקה של בית-משפט זה ואשר תפורט בהמשך. כל שלושת ההסכמים נחתמו באותו מעמד, ביום 18.1.84, והם מהווים מיקשה אחת. אין אנו בוחנים את מהות העיסקה על-פי ההפרדה הפורמאלית שבין החוזים, אלא על-פי מהותם. העובדות במקרה זה אינן מותירות ספק, כי מדובר בעיסקה כוללת, הבאה לביטוי במערכת חוזים הקשורים ומשולבים זה בזה בקשר כה הדוק עד כי אין להבין את האחד ללא זיקה לאחרים, אליהם הוא קשור בטבורו. מערכת חוזית זו מכילה את כל הסממנים הרלוואנטיים המאפיינים עיסקת קומבינציה. עיסקה זו היא במהותה התקשרות בין בעל מקרקעין לבין קבלן, כאשר במסגרתה מתחייב בעל המקרקעין להעביר לידי הקבלן חלקים מנושא הבעלות בתמורה לבנייתו של זה על אותם מקרקעין. הדירות העתידות להיבנות על המקרקעין נמסרות בחלקן לבעל המקרקעין ובחלקן נמכרות על-ידי הקבלן לאחרים. כלשונו של הנשיא שמגר בע"א 813/85, 81/86, 117 [1], בעמ' 349-350: "... עיסקת קומבינציה, מעצם טיבה, היא עיסקה ארוכת טווח, וכשם שיש לה יתרונות מסחריים ידועים, כך היא גם נתונה, בשל מורכבותה, לסיכונים. בעל מקרקעין אשר נכנס לעיסקה משולבת כזו צופה התקשרויות עתידיות של הקבלן - שאיתו התקשר בחוזה - לגבי הדירות העתידות להיבנות". ואכן, חלק בלתי נפרד מעיסקת קומבינציה הינו התחייבות בעל המקרקעין לאפשר לקבלן למכור דירות לאחרים ולאפשר לאותם קונים לרשום הערות אזהרה על המקרקעין שבבעלותו על-מנת להבטיח את זכויותיהם החוזיות. כלשונו של השופט בייסקי, שם, בעמ' 351: "כפי שאמרתי בע"א 205/83 הנ"ל. בעמ' 108, ממהותה של 'עיסקת קומבינציה' נובעת הסכמת בעל הקרקע, כי הקבלן ימכור דירות לקונים, ולמימוש העיסקה מסכים הבעלים להתחייב לרשום הערות אזהרה לכל מי שירכוש דירה מהקבלן... ". 4. סברתו של השופט המלומד, כי אין צורך בהסכמת בעל הנכס לרשום הערת אזהרה לטובת קונה הדירה, אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה שפותחה בנושא. זכותם של רוכשי דירות בעיסקת קומבינציה להערות אזהרה לובנה במספר פסקי-דין שיצאו מבית-משפט זה. האחרון שבהם הוא ע"א 570/87 [2]. קדמו לו: ע"א 68/76 [3]; ע"א 3/78 [4]; ע"א 205/83 [5]; ע"א 813/85, 81/86, 117 [1]; ע"א 449/85 [6] וע"א 784/86 [7]. סעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הוא המקור לזכות לרשום הערת אזהרה. הוראתו חלה על עיסקה שהתחייב לעשות בעל מקרקעין או בעל זכות במקרקעין: "126. הוכח להנחת דעתו של הרשם כי בעל מקרקעין, או בעל זכות במקרקעין, התחייב בכתב לעשות בהם עסקה, או להימנע מעשות בהם עסקה, ירשום הרשם, על פי בקשת מי שהתחייב או מי שזכאי לפי ההתחייבות (להלן - הזכאי), הערה על כך; לענין זה אין נפקא מינה אם ההתחייבות היתה בהסכם, בהרשאה בלתי חוזרת או במסמך אחר, ואם היתה מפורשת או משתמעת, מוחלטת או מותנית" (ההדגשות שלי - ש' נ'). השאלה, אם הערת אזהרה היא "זכות במקרקעין", שנויה במחלוקת בין הפוסקים ובין המומחים (ראה סקירה בע"א 205/83 [5] הנ"ל, בעמ' 102-103). בשל כך גם טרם הוכרעה השאלה, אם הקבלן שלזכותו נרשמה הערת אזהרה הוא בעל זכות במקרקעין לצורך סעיף 126 ואם הקונה ממנו זכאי לרשום הערת אזהרה על סמך הערת האזהרה של הקבלן (ראה ע"א 68/76 [3] הנ"ל). אך לא היו חילוקי דעות שם, כי משהתחייב בעל הנכס או הסכים, כלפי הקבלן, לרשום הערת אזהרה לטובת מי שיקנה ממנו, מקנה הדבר לקונה את הזכות לרשום הערת אזהרה לטובתו. הוא בגדר "זכאי" לצורך סעיף 126 הנ"ל מכוח התחייבותו של בעל הנכס בעיסקה עם הקבלן, אף שהוא זר לעיסקה זו. ואכן, ממהותה ומטבעה של עיסקת הקומבינציה, שהקבלן מתקשר במהלך הבנייה, ואף לפני תחילתה, עם קוני הדירות, ובכספים שהוא מקבל מהם הוא מממן את מימושה של העיסקה. בכך אין אמנם כדי ליצור קשר ישיר בין בעל הנכס לקונים ואין בכך כדי להטיל על בעל הנכס את ההתחייבויות שהקבלן לקח על עצמו כלפיהם לבנות ולהשלים את הדירות. אד לתת משמעות עסקית להסכם הקומבינציה ולאפשר את ביצועה מתחייב בעל הנכס, כחלק מהעיסקה, להרשות לקבלן להתקשר עם הקונים למכירת דירות. וכדי לאפשר לקבלן להבטיח את הקונים שלא תירשם עסקה הנוגדת את זכויותיהם על-פי ההסכם שלהם עם הקבלן, מסכים בעל הנכס, שתירשמנה לטובתם הערות אזהרה. אלמלא כן, לא ניתן לצקת תוכן עסקי להסכם הקומבינציה. קבלן, שהנכס טרם נרשם על שמו, לא יוכל למכור את דירות ללא הסכמת בעלי הנכס ולא ימצא קונה שיהיה מוכן לשלם עבור דירה, ללא שיובטח לו, באמצעות הערת אזהרה, כי בבוא העת תירשם הדירה על שמו. במצב כזה לא יוכל הקבלן לגייס את הממון הדרוש להקמת המבנה ולמסירת הדירות המגיעות לפי העיסקה לבעל הנכס. הסכמת בעל הנכס למכירת הדירות ולרישום הערות אזהרה עליהן היא מיסודותיה של עיסקת הקומבינציה. על הסכמה זו ניתן ללמוד מהוראה בחוזה שבינו לבין הקבלן או ממתן ייפוי-כוח בלתי חוזר שנותן בעל הנכס להבטיח את זכויות הקונים, בו הוא מסמיך את מורשהו לרשום הערות אזהרה, או משני אלה גם יחד. ברוח זו נפסק מפי השופט בייסקי בע"א 205/85 [5] הנ"ל, בעמ' 106-107: "... לכאורה מגולמת עיסקת קומבינציה בהסכם שבין בעל הקרקע לבין הקבלן - היזם. בעיסקה דו-צדדית זו לכל אחד מהמתקשרים ציפיות משלו, ובמטרת הגשמת הציפיות נכנס הבעלים להתקשרות תוך ידיעה ברורה, כי במהלך הביצוע יקנה הקבלן זכויות לרוכשי דירות, ובאמצעים שיתקבלו מהם תמומש העיסקה. להבטחת זכויות רוכשי הדירות מסכים הבעלים מראש, כי על רכושו תירשמנה הערות אזהרה שתמנענה רישום עיסקאות סותרות על-ידי הקבלן או על-ידי הבעלים עצמו. מערכת ההתקשרויות שבין הקבלן לבין הרוכשים ממנו דירות היא אמנם נפרדת מהסכם הקומבינציה ואיננה מטילה חבויות ישירות על בעל הקרקע לבנות ולהשלים עבור הרוכשים את הדירות כפי שהקבלן התחייב. אך מערכת נפרדת זו של התקשרויות מתאפשרת וקמה, על-פי רוב, על יסוד התחייבותו והסכמתו של בעל הקרקע לרשום הערות אזהרה על רכושו לטובת רוכשי הדירות, שבלעדי התחייבות כזו כנראה לא היו מסכימים להתקשרות עם הקבלן, בעיקר כאשר ידוע ומוצהר, כי הקבלן עדיין אינו הבעלים של הקרקע. התחייבות קניינית אמנם אין כאן מצד בעל הקרקע כלפי רוכשי הדירות, אך התחייבות אישית יש ויש" (ההדגשה שלי - ש' נ'). וראה גם מדברי הנשיא שמגר בע"א 813/85, 81/86, 117 [1] הנ"ל, בעמ' 349. בכיוון זה, מתוך ההשקפה שהערת האזהרה אינה זכות קניינית אלא באה רק ל"הבטיח את מימוש הפן הקנייני של ההסכם שבין הקבלן לקונה..." (דעת הנשיא שמגר בע"א 813/85, 81/86, 117 [1] הנ"ל, בעמ' 351) או באה "להבטחת הצד השלילי שהוא ביסודה של הערת אזהרה, היינו - כי לא תירשם עיסקה הסותרת אותה" (דעת השופט בייסקי בע"א 205/83 [5] הנ"ל, בעמ' 108), התפתחה הפסיקה בנושא זכותו של קונה דירה מול קבלן שעשה הסכם קומבינציה עם בעל הנכס. הן בא-כוח המערערת והן בא-כוח הקונים תומכים את טענותיהם בפסיקה זו, שעליה אעמוד להלן, אך כבר עתה ייאמר, כי אין להסיק מהפסיקה את אשר הסיק השופט המלומד, כי הקונה זכאי לרשום הערת אזהרה מכוח החוק והסכם הקנייה שלו, ללא צורך בהסכמתו של בעל הנכס. היפוכו של דבר עולה בבירור הן בע"א 68/76 [3] הנ"ל והן מע"א 205/83 [5], בו ניתנה הרשאה מפורשת ובלתי מסויגת לרשום הערת האזהרה בייפוי-כוח בלתי חוזר, והן מע"א 813/85, 81/86, 117 [1] הנ"ל במצב דומה. וראה גם א' רייכמן, "הערת האזהרה - מהות, יצירה והגנה כנגד עסקאות נוגדות" עיוני משפט י (תשמ"ד-מ"ה) 297, 352: "זאת ועוד אחרת, בעל המקרקעין הוא הגורם היעיל ביותר למניעת הסיכונים. ברצונו - אין הוא מתיר רישום הערות אזהרה ובכך מודיע לקונים כי עליהם לדאוג לבטוחות שלא באמצעותו. החליט לרשום הערות אזהרה - עליו לדאוג לקבלת בטוחות מתאימות מהיזם לנזקים שייגרמו לו אם יופר החוזה שביניהם" (ההדגשה שלי - ש' נ'). 5. בעל הנכם רשאי גם לסייג את הסכמתו ולהתנותה בתנאים. הוא רשאי להגביל את רישום הערת האזהרה ואת סמכות המורשה המוסמך על-ידיו בייפוי הכוח לרושמה, ובלבד שהדברים ייאמרו בצורה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים. ראה רייכמן, שת, בעמ' 345: "בעל המקרקעין שותף לניסוח יפוי הכוח שניתן ליזם או שהוא זה הרושם את ההערה. בהיותו מקנה ההערה - היקפה ומשמעותה נקבעים על פי רצונו... האחריות מוטלת איפוא על המנסח ואין הוא רשאי לגרוע מכללא מהמענק". ראה גם ע"א 570/87 [2] הנ"ל, שט נפסק, כי הגבלת תוקפה של הערת אזהרה, הקשורה לקיום הוראות חוזה הקומבינציה בין הקבלן לבעל הנכס, לא הייתה חד-משמעית דיה כדי לגרום לביטול הערת אזהרה רשומה עקב ביטול חוזה הקומבינציה. אביא מדברי הנשיא שמגר, בעמ' 798: "כמובן, אין משמעות הדברים, כי לעולם חוסנה של הערת האזהרה. בע"א 205/83 הנ"ל צוין במפורש, כי ניתן להתנות על תוקפה של הערת האזהרה ולקבוע לה סייגים, בבחינת הפה שהתיר הוא הפה שאסר. כפי שצויין שם, בעמ' 108: '... התניה בדבר אפשרות ביטול הערת אזהרה, למקרה שיבוטל הסכם הקומבינציה עקב הפרה מצד הקבלן, חייבת להיות מפורשת, הן בהסכם גופו והן ביפוי הכוח, על-מנת שהידיעה על הסייגים תגיע לרוכש הדירה בעת רישום ההערה'. אשר לכך אמרתי בפסק הדין בע"א 813/85, 81/86, 117, בעמ' 349, כלהלן: 'מסכים אני לגישתו של חברי הנכבד השופט בייסקי בע"א 205/83, בעמ' 107-108, לפיה בעל המקרקעין חופשי לסייג את היקפה של הערת האזהרה ולהתנות בה תנאים, ומשלא עשה כן, אין לקרוא לתוך התחייבותו תנאי מכללא בדבר בטלות ההערה עם ביטול הסכם הקומבינציה...'. כאמור, המדובר בתנאי שבעל הזכות להערת אזהרה מודע לו ומסכים לו". וראה גם ע"א 449/85 [6] הנ"ל, בעמ' 196 מול אותיות השוליים ה-ז: "התנאה על זכויות הקונים אפשרית, אם היא מממשת אינטרס לגיטימי של הספק. לא נאמר, שאין להתנות כלל על האפשרות לרשום הערת אזהרה. להיפך, בשני העניינים שאוזכרו לעיל (ע"א 205/83 וע"א 813/83, 81/86, 117) הוזכרה במפורש האפשרות להתנות על הזכות לרישום הערת אזהרה, אם כי הדבק הדברים היה שונה. כך אמרתי בע"א 813/85, 81/86, 117 הנ"ל. בעמ' 349: 'מסכים אני לגישתו של חברי הנכבד השופט בייסקי בע"א 205/83, בעמ' 107-108, לפיה בעל המקרקעין חופשי לסייג את היקפה של הערת האזהרה ולהתנות בה תנאים, ומשלא עשה כן, אין לקרוא לתוך התחייבותו תנאי מכללא בדבר בטלות ההערה עם ביטול הסכם הקומבינציה...'. לדברים אלה יש להוסיף, כי כאשר המדובר בחוזה אחיד העומד לביקורת בית הדין, יש לוודא שאין המדובר בהתנאה החורגת מן הצרכים הלגיטימיים של הספק". פסק-דין זה קרוב יותר לענייננו מפסקי הדין האחרים שאוזכרו לעיל. בעוד שהאחרים עסקו בשאלה, מה דינה של הערת אזהרה שנרשמה כחוק בהסכמת בעל הנכס, והאם היא מתבטלת כאשר עיסקת הקומבינציה מתבטלת (בשל הפרת הקבלן), עוסק פסק-דין זה בשאלה, מה דינה של הסכמה מוגבלת או מסויגת לרשום הערת אזהרה, והאם היא תופשת בטרם נרשמה ההערה. מדובר היה בפסק-דין זה בחוזה אחיד ובטענה שהוראה המסייגת את הסכמת בעל הנכס לרשום הערת אזהרה מהווה תנאי מקפח. מכאן ההדגשה שם שההסתייגות תקפה אם היא מממשת אינטרס לגיטימי של הספק. שאלה כזו, אם הוראת סעיף 5 המצוטט לעיל מהסכם המכר שבין בעל הנכס לקבלן היא תנאי מקפח בהסכם אחיד, לא עלתה בענייננו. מעניין להזכיר כאן גם את פסק הדין בע"א 3/78 [4]. אף שם היה מדובר בהסכם קומבינציה, שעל פיו חתמו בעלי הנכס על ייפוי-כוח בלתי חוזר המסמיך את עורך הדין של הקבלן לרשום הערות אזהרה לטובת קוני הדירות מהקבלן. עורך הדין עשה שימוש בייפוי הכוח ורשם הערת אזהרה לטובת קונה מהקבלן, אחרי שבעל הנכס כבר ביטל את ההסכם עם הקבלן בשל הפרה יסודית של הקבלן. בית המשפט נענה לבקשת בעלי הנכס למחיקת ההערה, מהטעם שעם ביטולה של העיסקה בטל גם ייפוי הכוח שניתן להבטחת ביצועה, ומשבטלה הזכות המהותית שבהסכם, בטלה מאליה הזכות הנלווית של הקונה לרישום הערת אזהרה לפי ייפוי הכוח. הנלמד מכאן הוא שההסכמה (המצויה באותו מקרה בייפוי הכוח) הינה הכרחית לרישום הערת אזהרה. מכאן, שהשאלה, אם המערערת נתנה את הסכמתה לרישום ההערות, היא לא רק רלוואנטית, אלא אף יסודית להכרעה בשאלת תקפותו של הרישום. 6. התחייבות עקרונית להתיר רישום הערות אזהרה כלולה בסעיף 5 של הסכם המכר אשר צוטט לעיל. אך זו התחייבות מסויגת מראש, המותנית בהסכמתו של בעל הנכס בכל מקרה. ניתן להבין התנאה זאת מבחינתו של בעל הנכס, המבקש להבטיח את עצמו כלפי הקבלן כי האחרון יעמוד כלפיו באותן התחייבויות שמילוין קודם לרישום ההערה, להבדיל מהפרה מאוחרת, שאף כשהיא מקנה זכות לביטול הסכם הקומבינציה, אין בה כדי לבטל הערה שכבר נרשמה(ראה ע"א 205/83 [5], בעמ' 107-108, וע"א 813/85, 81/86, 117 [1], בעמ' 349, והבחן בע"א 68/76 [3] הנ"ל). כך, למשל, בסעיף 5 הנ"ל הותנתה הרשות בכך שכבר התקבל היתר הבנייה, היתר שלפי סעיף 2 של הסכם המכר תוקפו של ההסכם מותנה בו. ברור שרישום הערות אזהרה ללא שניתן היתר בנייה - שאז הסכם המכר אינו תקף - פוגע בזכותו של בעל הנכס, שהתמורה שהוא אמור לקבל על-פי העיסקה היא הדירות, האמורות להיבנות על-פי ההיתר. גם המכתב (נספח "ה" לה"פ 1091/85), שנתנה המערערת לאחת הקונות - הגב' הלה פישר, המכיל הסכמה לעיסקת המכר שלה עם הקבלן על אף האיחור בהוצאת היתר הבנייה וויתור על כל טענה בקשר לכך, מעיד על כך שבלעדי כן לא היה הקבלן רשאי להתקשר למכירת הדירות, לא כל שכן לרשום הערות אזהרה (עניין זה נזכר כאן רק כדוגמה, ולא הוא מהווה את היסוד לטענה שלא ניתנה כאן הסכמה). בסיכומים לא הועלתה טענה נגד הוראה גורפת כזו שבסעיף 5 הנ"ל, המתנה את קיום ההתחייבות של בעל הנכס לרשום הערות האזהרה בהסכמה ספציפית בכל מקרה ומקרה, והיא אינה דורשת לכן הכרעה בענייננו. 7. העולה מהאמור לעיל הוא, שהשאלה, אם הערת האזהרה נרשמה בהסכמת המערערת, היא חיונית לדיון. בדרך כלל ניתן להסיק על הסכמת בעל הנכס לרישום הערת אזהרה מתוך שימוש שעושה שלוחו בייפוי-כוח, שבו הסמיך אותו לרשום הערות אזהרה. כך גם בנסיבות מקרה זה ניתן היה להסיק על כך מהשימוש שעשה עו"ד דגן בייפוי הכוח, אלמלא הטענה, שעו"ד דגן הביא שינויים בייפוי הכוח שלא על דעת המערערת ושהשתמש בו לבדו, מבלי שהיה מוסמך לעשות כן. לא היה, לכן, מנוס מלדון בשאלה, אם עו"ד דגן היה מוסמך לחייב את המערערת בחתימתו היחידה, ולחלופין, אם, בנסיבות המקרה, יש מקום למסקנה, כי המערערת אישררה את מעשיו בדיעבד, או כי היא מנועה מלעורר כלפי הקונים את הטענה, כי עו"ד דגן פעל כפי שפעל שלא בהסכמתה. ואכן, באי-כוח שני הצדדים תמימי-דעים, ששאלות אלה הן עיקריות לערעור זה. כפי שכבר צוין, השופט המלומד התייחס לשאלה זו רק כבדרך אגב, מבלי להיכנס לעובי הקורה ולנמק את דבריו. אין מנוס איפוא מלהחזיר אליו את הדיון, על-מנת שיקבע את העובדות בשאלות אלה וייתן החלטה מפורטת ומנומקת בקשר אליהן. 8. נימוק אחר, שהעלה בא-כוח המערערת בסיכומו לתמיכה בעתירה לבטל את רישום הערות האזהרה, הוא ההפרה של הקבלן את הוראת סעיף 6 של הסכם המכר, לפיה עליו להפקיד את כספי מכירת הדירות על-פי כתב נאמנות, שייערך על-ידי הצדדים (או, כאמור בהסכם הנוסף בסעיף 9, שלטענת בא-כוח המשיבים בא להחליף את סעיף 6 של הסכם המכר, להפקיד בבנק רק את הסכום העולה על המגיע לו לפי הסכם הבנייה עם הוראות בלתי חוזרות בדבר התנאי לשחרורו). אין מחלוקת, שהקבלן אכן הפר הוראה זו, אך בהפרת הסכם הקומבינציה, אפילו הפרה המקנה זכות לביטולו, אין עילה שתוכל להביא לביטול הערות האזהרה שנרשמו כדין, אלא אם הותנה כך במפורש ובאופן חד-משמעי בהסכם הקומבינציה, והדברים הובאו לידיעתם של הקונים (ראה סעיף 5 לעיל). 9. הייתי מקבלת את הערעור, מבטלת את פסק הדין של הערכאה הראשונה ומחזירה אליה את הדיון, כאמור בסעיף 7 לעיל. התוצאה הסופית תהיה תלויה במימצאיה, אם אמנם השינויים או השימוש שנעשו בייפוי הכוח לרישום הערות האזהרה לטובת הקונים, המשיבים, נעשו על-ידי עו"ד דגן שלא בהסכמתה של המערערת, ואם כך הדבר, האם בנסיבות המקרה מנועה המערערת מלעורר טענה זו כלפיהם. הוצאות הערעור בסד 8,000 ש"ח להיום תהיינה על-פי התוצאות. השופט ד' לוין: אני מסכים. השופט ת' אור: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת נתניהו. קבלןהערת אזהרה