פסק הדין ניתן בשני תיקים, ת.א. 48369-03-11 ות.א. 57651-03-11, שהדיון בהם אוחד. ת.א. 48369-03-11 כולל תביעה כספית בסך של 285,119 ₪ של מר גד (גדי) זר (להלן "גדי") נגד מר עמוס שממה (להלן "עמוס"), ותביעה שכנגד על סך של 395,000 ₪ של עמוס נגד גדי. התיק השני, ת.א. 57651-03-11 הוא תביעה שטרית שהגיש עמוס נגד גדי בגין שיק מספר 721901 על סך 70,000 ₪ זמן פירעון 9/11/09. טענות גדי בכתב התביעה גדי מתגורר בבית במושב גת רימון והוא בעל הזכויות במקרקעין בשטח של כ- 517 מ"ר הנמצאים בשטח המועצה המקומית גני תקווה ורשומים ע"ש גדי במרשם המקרקעין כחלקה 100 בגוש 6716 (להלן "המגרש"). עמוס היה בעבר חברו של גדי, ובשנת 2001 או תחילת שנת 2002 פנה אל גדי בבקשה לאפשר לו להתגורר זמנית במגרש. על רקע היחסים החבריים בין השניים, נעתר גדי לבקשת עמוס הנ"ל, ועמוס עבר לגור בקרוואן של גדי שהיה במגרש. הוסכם ביניהם כי יהיה על עמוס ומשפחתו לפנות את המגרש ברגע שיתבקשו לעשות כן. כמו כן הוסכם כי יותר לעמוס להתגורר במגרש עד חמש שנים ללא תשלום, בתמורה להשקעת עמוס בהקמת מבנה מגורים על המגרש ובטיפוח הגינה. עוד הוסכם בין הצדדים בעל פה כי עמוס ייקח על עצמו לשלם את הוצאות הארנונה, המים והחשמל, והוא אכן שילם הוצאות אלו במהלך מרבית שהותו בנכס. בתום 5 השנים הנ"ל, עמוס היה אמור לעבור לבית בגני תקווה שהחל לבנות במקום אחר, אך בתום התקופה הודיע עמוס לגדי כי אין באפשרותו לעבור משום שאין לו די כספים כדי להשלים את הבנייה. גדי השתכנע מדברי עמוס והסכים לתת לו ארכה עד לסוף שנת 2007. בתחילת שנת 2008 דרש גדי מעמוס לפנות את המגרש ולחילופין לשלם דמי שכירות עבור השימוש במגרש בסך של 5,500 ₪ לחודש. עמוס הודיע כי אין לו כל כוונה לפנות את המגרש ולשלם דמי שכירות ואף הפסיק לשלם עבור הוצאות החשמל תוך צבירת חוב חשמל בסך של 3,500 ₪. גדי הפסיק את אספקת המים למגרש, ובעקבות זאת העתיק עמוס את מקום מגוריו למקום אחר, אך השאיר מספר חפצים במבנה שננטש על מגרש. במקביל, עמוס הודיע לגדי כי לא יפנה את המגרש עד שלא יקבל מגדי "דמי ויתור", ושכדאי לגדי להיכנע לסחיטה משום שיש לו אח עו"ד שייצג אותו בחינם ו"עד אין קץ". גדי ששמע על סיפורים של פולשים נבהל וחתם על הסכם מיום 1/11/09 שלפיו ישלם לעמוס 140,000 ₪ כתנאי לפינויו מהמגרש שמתוכם 70,000 ₪ ישולמו מראש ו- 70,000 ₪ נוספים ישולמו לאחר פינוי עמוס ומשפחתו מהמגרש, לא יאוחר מיום 31/12/09. בעקבות ההסכם נמסר לעמוס שיק ביטחון על סך 70,000 ₪ וגדי ויתר לעמוס על חוב בגין עבודות מסגרות בשווי 15,000 ₪, והכל כדי שיפנה את המגרש. עמוס הותיר אחריו חוב בגין חשמל, מים וארנונה בסך של 35,000 ₪, והודיע כי יוכל לקבל הנחה בארנונה בעירייה וכי לא יפקיד את השיק על סך 70,000 ₪ אלא לאחר תשלום וסידור החוב הנ"ל. למרות כל זאת, עמוס הודיע כי אין בכוונתו לכבד את ההסכם, וכי יישאר בנכס אלא אם יקבל סכום גבוה יותר עבור הפינוי. כן התברר כי עמוס הגיש את שיק הביטחון הנ"ל לביצוע ישירות ללשכת ההוצל"פ מבלי להפקידו בבנק, כך שהשיק לא חולל מעולם. גדי מתאר בכתב תביעתו מסכת של עיקולים שהוטלו על נכסיו בעקבות ההליכים שנקט עמוס נגדו, קשיים מול בנקים, סירוב של בנקים לתת לו אשראי ונזק רב כתוצאה מהתנהגותו של עמוס. עמוס החזיק במגרש 11 חודשים לאחר חודש ינואר 2010, עד חודש נובמבר 2011, ומדובר בהפסד דמי שכירות חודשיים בסך של 5,400 ₪ ובסה"כ סך של 59,400 ₪. נותר חוב בגין ארנונה בסך של 29,469 ₪ וכן חוב של 17,500 ₪ בגין הוצאות שיפוץ הקרוואן וחידוש הגינה. גדי תובע סכומים אלו וכן 100,000 ₪ בתביעת לשון הרע כתוצאה מההליכים שבהם נקט עמוס, לרבות בבנק של גדי (תוך ציון 20 מקרים ותביעה לקבלת פיצויים ללא הוכחת נזק לפי 50,000 ₪ לכל מקרה), 8,750 ₪ בגין מניעת רווח וביטול עסקאות ו- 70,000 ₪ בגין עוגמת נפש. לעניין המבנה נטען כי גדי התגורר במגרש יחד עם משפחתו במשך כ- 8 שנים, ודמי השכירות של המגרש בגין תקופה זו עומדים על סך של 518,000 ₪ שעולה בהרבה על ערך הבניה של המבנה שבנה עמוס בשטח המגרש. בסע' 75 לכתב התביעה נטען כי על עמוס לשלם את סכום התביעה "בשל הפרת החוזה מצד הנתבע ו/או בשל שהנתבע עשה עושר ולא במשפט ע"ח התובע ו/או מכח דיני הנזיקין ו/או מכח חוק איסור לשון הרע ו/או מכח הפרת תום הלב ו/או מכח כל דין אחר המקנה לתובע עילת תביעה נגד המשיב, בשל העובדות והנסיבות שתוארו לעיל". טענות עמוס בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד טענות בכתב ההגנה עמוס היה זה שיזם את הרעיון לבניית המבנה על המגרש. הוסכם כי עמוס יעשה שימוש במגרש ללא תשלום דמי שכירות ויבנה עליו בית שבו יתגורר יחד עם בני משפחתו עד שתיעשה עסקה בשטח עקב שינוי ייעודו התכנוני של האזור. גדי עודד את עמוס להשקיע במבנה, והדגיש שוב ושוב כי הליך ההפשרה של הקרקע לבניה יסתיים בעוד שנים רבות, אם בכלל. לא הייתה הסכמה שהגבילה את שהותו של עמוס ובני משפחתו במבנה ל- 5 שנים בלבד, ועמוס היה רשאי לגור שם עד לשינוי הייעוד של המגרש, מבלי לשלם דמי שכירות. גדי היה מעוניין לשכן את בתו במבנה, ועל כן ניסה לקבל אותו לידיו. עמוס הציע לפנות את הנכס תמורת חלק מתשלום סכום השקעתו, אך גדי דחה את הצעתו על הסף. לעניין חוב הארנונה, המבנה תפס 80 מ"ר, בעוד שעל המגרש היו 3 מבנים בשטח כולל של 180 מ"ר. גדי ניתק את זרם החשמל בביתו של עמוס כדי להפעיל עליו לחץ לעזוב את המבנה. פעולות אלה צלחו ובני משפחתו של עמוס עברו להתגורר זמנית אצל קרובי משפחה, בעוד שעמוס המשיך להתגורר בנכס לבדו. כל רכושם של בני המשפחה נשאר במבנה במגרש, ועמוס סבר שיגיע עם גדי להסדר כספי או שגדי יכבד את ההסכם ויאפשר לעמוס לגור יחד עם בני משפחתו במבנה ללא הצקות, הפרעות וניתוקי חשמל. לפי ההסכם מיום 1/11/09 גדי התחייב לשלם לעמוס סך של 70,000 ₪ תוך 24 שעות ואת היתרה לאחר הפינוי. גדי הפר את התחייבותו ולא שילם את ה-70,000 ₪ הראשונים תוך 24 שעות ובהתאם להוראות ההסכם. השיק הראשון שנמסר לידי עמוס היה אמור להבטיח את התשלום הראשון, כחודשיים לפני מועד הפינוי, אך גדי הודיע לעמוס כי השיק לא יכובד. בסופו של דבר גדי פינה את עמוס מהמבנה על תכולתו בבריונות ובכוח. טענות בתביעה שכנגד בכתב התביעה שכנגד חזר עמוס על טענותיו הנ"ל וכן טען כי נגרם לו ולבני משפחתו נזק רב. עמוס תובע את הסך של 140,000 ₪ בהתאם להסכם, וכן 75,000 ₪ בגין נזק לפריטי רכוש שהושלכו מחוץ לביתו, סך של 60,000 ₪ בגין אובדן פריטי רכוש שנשארו בבית של עמוס על המגרש ו/או נגזלו על ידי גדי ו/או בריונים מטעמו, סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות לינה ושהייה מחוץ לביתו וסך של 100,000 ₪ בגין עגמת נפש ונזק נפשי שנגרמו לעמוס ובסה"כ 395,000 ₪. טענות גדי בכתב הגנה לתביעה שכנגד בכתב ההגנה בתביעה שכנגד חזר גדי על טענותיו בכתב התביעה וכן העלה טענות נוספות, כמפורט להלן. ההסכם עם עמוס נכפה על גדי. עמוס הדגיש כי הוא דייר מוגן וכי יישאר בנכס עד ליום מותו. לעניין ה- 70,000 ₪ הראשונים שהיה על גדי לשלם לפי ההסכם, התנאי לתשלומם היה סילוק החובות בגין השימוש בנכס לרבות ארנונה, ועל כן נמסר השיק הנ"ל לביטחון תוך 24 שעות מיום חתימת ההסכם. אשר לטענת עמוס שלפיה בשלב מסוים בני משפחתו עזבו את הנכס והוא נשאר שם לבדו, מדובר בטענה שקרית שכן גם עמוס עזב את הנכס. הבית נותר פתוח וריק והושארו בו מספר פרטי מיטלטלין שברור כי אין להם כל שימוש כגון כיסאות שבורים ללא רגליים, בדים קרועים וכיו"ב. החשמל והמים נותקו מחודש פברואר 2010, הבית היה פרוץ ונטוש וברור כי אף אחד לא התגורר בו ללא מים וחשמל. בעת פינוי הבית נראו עשבים שוטים גדלים באסלה בבית וכן קן של ציפורים פעיל, ומראה הבית שכנע את המשטרה שהגיעה למקום כי טענות עמוס לעניין פינוי הבית אינן נכונות. המשטרה אף שאלה את בנו של עמוס היכן הוא מתגורר, והוא השיב כי מזה מספר חודשים הוא מתגורר במקום אחר. ביום 3/9/10 הועברו המיטלטלין הבלויים והקרועים שנשארו במבנה לעמוס ובניגוד למצטייר מדבריו של עמוס, ההעברה לא בוצעה על ידי עבריינים. גדי מכחיש את טענות עמוס בדבר הנזקים שתבע, ומעלה בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טענת קיזוז בגין הסכומים שתבע בהתאם. התביעה השטרית של עמוס נגד גדי ת.א. 57651-03-11 נפתח בעקבות בקשה שהגיש עמוס לביצוע שיק של גדי - שיק מס' 721901 ע"ס 70,000 ₪ ז"פ 9/11/09 שהוגש בתיק הוצל"פ מס' 01-43132-49-5. ביום 17/5/11 התנהל דיון בהתנגדות לביצוע השטר, בית המשפט המליץ לתת רשות להתגונן, הצדדים הסכימו וניתנה לגדי רשות להתגונן. תצהירו של גדי אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות ושבו חזר על כל טענותיו הנ"ל הפך לכתב הגנתו בתיק. תצהירים, חקירות וסיכומים גדי ערך תצהיר עדות ראשית וכן הוגשו מטעמו תצהירים של מר אריאל בן דוד, שכנו של עמוס במגרש, של מר צפריר מילר אשר סייע בפינוי המיטלטלין של עמוס וכן של מר ליבסון אלכסיי שנהג לספק לעמוס חשמל. גדי חזר בתצהירו על טענותיו הנ"ל. מר אריאל בן דוד הצהיר ביו היתר כי התגורר בקרוואן בשטח של 36 מ"ר ליד המבנה שנבנה על המגרש והיה שכנו של עמוס עד שנת 2006. עוד הצהיר מר בן דוד כי סייע לגדי להשכיר את נכסיו, וכחלק מתפקידו ביקש ממנו גדי לפנות לעמוס כדי לקבל ממנו שכר דירה עבור השימוש במבנה. כמו כן הצהיר מר בן דוד כי בהמשך עזר לגדי בפינוי המבנה שעל המגרש. מהתצהיר עולה כי מר בן דוד שמע על סכסוכים בין עמוס לשכנו בנוגע לתשלום חשבונות חשמל, וכן עולה כי עמוס איים על בן-דוד, על אשתו ועל כלבו שהוא יהרוג אותם אם לא יסלקו את הכלב, ובעקבות זאת הוא נאלץ למסור את הכלב למשפחה אחרת. עוד הוצהר כי מר בן דוד היה עד לכך שעמוס נהג להביא עובדים סינים שעבדו אצלו בחצר ולא לשלם להם דבר. כמו כן עולה מהתצהיר כי התברר מפי השכן מר אלכס ליבסון שבתחילת שנת 2010, (אולי חודש פברואר) עמוס הפסיק לשלם לו עבור חשמל, הותיר חוב בסך של 3,000 ₪ והשכן ניתק לו את החשמל ולא הסכים להמשיך את הסידור הקודם. צפריר מילר הצהיר, בין היתר כי סייע לגדי לפנות את הבית ביום 3/9/10, ובעת שעשה כן ראה שדלת הבית פתוחה ואפשר היה לראות שהבית לא היה מאוכלס במשך מספר חודשים: לא היו בו שולחנות וכיסאות, הייתה שכבה עבה של אבק על כל המשטחים והחצר הייתה מלאה בעשבים. מר מילר הוסיף כי במטבח היו כלי מטבח מלוכלכים ומעופשים, והמקרר היה ישן ונראה שלא יוכל לשמש לקירור. עוד הוצהר כי השוטרים שהגיעו למקום ראו שמדובר בנכס נטוש, והבינו שמדובר בנכס של גדי ושטענות עמוס אינן נכונות. כן עולה מהתצהיר כי השוטרים כעסו על עמוס, וכשראו את התכולה של הקרטונים הביעו תמיהה מדוע צריך להוביל "זבל כזה" לעמוס. מר מילר הוסיף כי בנו של עמוס הודיע לכולם ולשוטר במקום כי הם אכן אינם מתגוררים במגרש אלא בגני תקווה. מר ליבסון אלכסיי ששכר בית בסמוך למגרשו של גדי הצהיר כי חיבר את עמוס לחשמל שלו, אך נצבר חוב גדול של עמוס בסך של 2,000-3,000 ₪, שכן משנת 2008 החל עמוס לפגר בתשלומיו. כן עלה כי באחת הפעמים שבהם עמוס לא שילם עבור החשמל, חברת החשמל הגיעה כדי לנתק את החשמל בביתו, אך בעל הבית שלו התערב, שילם את החוב הנ"ל ומנע זאת. לאחר מכן הוסכם כי גדי יהיה אחראי לתשלומי החשמל של עמוס, עד שגדי הודיע למר ליבסון שקיים סכסוך בינו לבין עמוס וכי מאותו יום גדי לא יהיה אחראי לחובות של עמוס, ואם ליבסון ימשיך לספק לעמוס חשמל יהיה זה על אחריותו בלבד. מר ליבסון לא הסכים להמשיך לספק חשמל לעמוס, ולכן ניתק את החשמל. לאחר מכן ניגש מר ליבסון לביתו של עמוס כדי לראות אם ניתן להגיע להסדר והבחין דרך החלון שהמבנה היה נטוש, לא היו בו כיסאות ושולחנות והוא חשש שעמוס ברח מבלי לשלם את חובו. בהמשך שילם גדי ברוב הגינותו את חובו של עמוס בסך של 2850 ₪. כן הצהיר מר ליבסון כי ביום 13/10/10 נחקר במשטרה והוכן דו"ח חקירה בהתאם אשר העתקו צורף לתצהיר (נספח י"ח). בדו"ח המשטרה של מר אברהם אלברג, בעל הבית של ליבסון, נרשם כי עמוס עזב את מקום המגורים לפני 8 חודשים. בדוח של מר ליבסון עצמו נרשם בין היתר כי עמוס לא מתגורר במבנה למעלה מחצי שנה. לבסוף הצהיר מר ליבסון כי ראה במו עיניו כיצד גדי שיקם את המבנה ושתל דשא מפלסטיק בגינה. עמוס עצמו ערך תצהיר עדות ראשית, וכן הוגשו מטעמו תצהירים נוספים של עו"ד איתן שממה ושל מר בדלוב מנשה. מר מנשה בדלוב הצהיר כי אשתו של עמוס אמרה לו כי הייתה פריצה לבית שלהם, ובעקבות זאת נסע בדלוב למבנה במגרש והבחין בעמוס יושב בניידת משטרה. לפי תצהירו של בדלוב, לא אפשרו לעמוס להתקרב לבית, אך אפשרו לאשתו של עמוס לגשת לבית והוא שמע מפיה שפרצו אליהם הביתה. עוד עולה מתצהירו כי קרובי משפחה נוספים של עמוס הגיעו למקום, לרבות אחיו איתן. עוד הצהיר מר בדלוב כי לאחר מכן נסע לבית חמו של עמוס, הבחין בתכולת הבית שנזרקה לרחוב לרבות צעצועים, כלי בית, בגדים, מקרר חדש ומוצרי חשמל וסייע לעמוס לאחסן את הדברים. עו"ד איתן שממה הצהיר כי ייצג את גדי בעבר והיה שותף למיזם הבנייה על המגרש ולהסכמה כי עמוס יוכל להישאר במגרש עד שהשטח יופשר לבנייה. מהתצהיר עולה כי עבודת הבניה נמשכה כשמונה חדשים ועו"ד שממה לקח חלק פעיל בבנייה, בעיקר בביצוע עבודות גמר למיניהן. עוד עולה מהתצהיר כי במהלך שנת 2009 החל להיות מתח בין המשפחות כאשר גדי ביקש להניח מגורון ליד המבנה של עמוס תוך כדי עקירת עצים, פגיעה בחבלי הכביסה של עמוס ופגיעה בפרטיות בני משפחת עמוס. עו"ד שממה הצהיר כי ניסה לתווך בין הצדדים והציע להם הסדר שלפיו כנגד תשלום 180,000 ₪ יפנה עמוס את הנכס, ובסופו של דבר הצדדים הגיעו להסכם של פינוי תמורת תשלום 140,000 ₪. לפי תצהירו של עו"ד שממה, לאחר חתימת ההסכם עמוס ביקש מגדי לקבל 70,000 ₪, גדי הודיע כי יביא לו מזומן, ועל כן עמוס דרש את שיק הביטחון על סך 70,000 ₪ ואף נרשם כי מדובר בשיק ביטחון שיוחזר כנגד ביצוע התשלום במזומן. בסע' 19 הוצהר כי להפתעתו של עו"ד שממה, מספר ימים לאחר מכן הודיע גדי כי הוצא צו הריסה לבית, ועל כן אין בכוונתו לכבד את ההסכם. לדבריו של עו"ד שממה, גדי ביקש לקבל את השיק בחזרה לידיו ואמר שאין טעם להפקידו בבנק משום שאין לו כל כיסוי, ובעקבות זאת השיק הוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ. עו"ד איתן שממה הוסיף והצהיר כי עמוס הודיע לו ביום 30/9/10 כי פרצו אליו הביתה, וכשהגיע למקום ראה כפי שראה מר בדלוב את עמוס יושב בניידת משטרה, כמתואר לעיל, וכן ראה ספרי לימוד תורה ומיטלטלין אחרים זרוקים על הרצפה ועל גבי משאית ובנו של עמוס בוכה במקום. כמו כן הצהיר עו"ד שממה כי לאחר מכן סייע לעמוס לפנות את המיטלטלין אשר נזרקו לרחוב ליד ביתו של חמו. מר אלכסיי ליפסון נחקר על תצהירו תחילה ולאחריו נחקרו מר אריאל בן דוד, מר צפריר מילר, מר מנשה בדלוב, עו"ד איתן שממה, גדי ולבסוף עמוס. גדי הגיש את סיכומיו תחילה ולאחר מכן הוגשו סיכומיו של עמוס. בהחלטת בית המשפט נקבע כי גדי רשאי להגיש סיכומי תשובה, אך לא הוגשו סיכומים נוספים לתיק. דיון הסכמת הצדדים בעת הקמת המבנה על המגרש גדי ועמוס הגיעו להסכם שלפיו עמוס יוכל להקים מבנה מגורים על שטח המגרש של גדי, ועד למועד כלשהו ששנוי במחלוקת, יהיה רשאי להתגורר שם יחד עם משפחתו. לטענת גדי, הוסכם לאפשר לעמוס להתגורר במבנה עד 5 שנים בלבד מיום הקמת המבנה, ולאחר מכן יהיה על עמוס לשלם לגדי דמי שכירות בגין שהותו בנכס. מנגד, עמוס טוען כי הוסכם שהוא זה שיישא בכל העלויות של הקמת המבנה ויוכל להישאר בו "עד אשר תיעשה עיסקה בשטח עקב שינוי ייעודו התכנוני של האזור". גדי לא צירף מסמכים או ראיות חיצוניות אחרות כדי לבסס את טענתו שלפיה תקופת שהייתו של עמוס בנכס ללא תשלום דמי שכירות הוגבלה ל- 5 שנים. לעומת זאת, עוד במכתב ב"כ עמוס מיום 28/10/09 צוין כי הוסכם בין הצדדים שעמוס יישאר בנכס ולא ישלם דמי שכירות "עד אשר תיעשה עיסקה בשטח עקב שינוי ייעודו התכנוני של האזור", וגם בהסכם בכתב שעליו חתמו הצדדים מספר ימים לאחר מכן, ביום 1/11/09, נקבע במפורש - "והואיל והבית נבנה על ידי עמוס בהסכמתו ובתמיכתו של גדי למטרת מגוריו של עמוס ומשפחתו עד אשר תיעשה עסקה בשטח עקב שינוי ייעודי תכנוני של האזור". גדי, לא צירף מכתב תגובה שלו או של עו"ד מטעמו למכתב ב"כ עמוס מיום 28/10/09 הנ"ל, ואין כל זכר לדרישה בכתב של גדי או של מי מטעמו לתשלום דמי שכירות בתום חמש השנים הנ"ל. גדי אף לא הזמין עד אחר שהיה יכול לתמוך בגרסתו הנ"ל בנוגע להגבלת תקופת השהייה בנכס ללא תשלום דמי שכירות לחמש שנים מיום הקמת המבנה. מעיון בעדותו של גדי במשטרה, כפי שתועדה בדוחות שצורפו לתצהירו של גדי, עולה כי גדי לא העלה שם כל טענה שלפיה הייתה הגבלה של חמש שנים על תקופת שהותו של עמוס בנכס. זאת ועוד, בהליך שבפני נשאל גדי במהלך החקירה הנגדית על תצהירו "מה הכוונה לעד חמש שנים?" והשיב "יכול להיות אפילו שנה. לא היה הסכם בכתב. הכל היה בע"פ", ולאחר מכן נשאל האם יכול להיות חצי שנה והשיב "יכול להיות. תלוי במצבו של עמוס" (עמ' 15 ש' 22 עד עמ' 16 ש' 1). יש בתשובות הנ"ל כדי להחליש את טענתו של גדי שלפיה הייתה הסכמה לתשלום דמי שכירות החל מהשנה החמישית. לאור האמור לעיל, גדי לא ביסס את טענתו כי הוסכם שעמוס יישאר בנכס חמש שנים בלבד, ולאחר מכן אם יישאר בנכס ישלם לגדי דמי שכירות. טענת גדי בדבר סחיטה וכפייה לחתום על ההסכם גדי טען כי הרגיש שהוא נסחט ומאוים, ועל כן הוא חתם על ההסכם מיום 1/11/09 הנ"ל. בסע' 50-49 הצהיר גדי כי אינו משפטן, והיות ששמע "כל מיני סיפורים ושמועות" על קשיים בפינוי דיירים, נאלץ "להסכים" ולחתום על ההסכם ולשלם 140,000 ₪ תמורת "פינוי שקט". מעיון בהסכם עולה כי נעשו בו שינויים רבים בכתב יד, חלקם לטובתו של גדי. מועד הפינוי של הנכס נדחה במספר שבועות, אך מנגד הסכום המקורי שצוין בהסכם (סך של 180,000 ₪) צומצם ל- 140,000 ₪, והתשלום השני נדחה ופוצל לתשלומים - 30,000 ₪ במעמד הפינוי והיתרה ב-12 תשלומים חודשיים. מעבר לכך, ההסכמה לתשלום 140,000 ₪ תמורת הפינוי היא סבירה מבחינה כלכלית, שכן עמוס העריך את השקעתו במבנה ב- 300,000 ₪ (עמ' 28 ש' 19-20) ואילו גדי סבר שמדובר בהשקעה בסך של 100,000 ₪ (עמ' 15 ש' 16-17), וגם לגרסתו של גדי, הוא הפסיד כ- 5,500 ₪ כל חודש בגין דמי שכירות. גדי הצהיר כי אינו משפטן, אך בנסיבות העניין היה עליו להתייעץ עם עורך דין לפני החתימה על ההסכם הנ"ל עם עמוס כדי להבין מהם סיכוייו בתביעת פינוי. אי מיצוי זכות לקבלת ייעוץ משפטי אינו בגדר סחיטה ואילוץ. על רקע כל זאת, גדי לא ביסס את טענתו כי אולץ לחתום על ההסכם. התביעה השטרית על סך 70,000 ₪ כל צד טוען כי הצד השני הפר את ההסכם. גדי טוען בין היתר כי עמוס התחייב לפנות את הנכס עד ליום 31/12/09 ועמוס טוען כי היה על גדי להמציא את השיק תוך 24 שעות ולשלם לו 70,000 ₪. אין חולק כי נכון למועד פינויים של עמוס ובני משפחתו מהנכס, גדי היה אמור להעביר לעמוס את תשלום בסך של 100,000 ₪ וכן 40,000 ₪ ב-12 תשלומים, ובהסכם נקבע במפורש כי על עמוס לפנות את הנכס עד ליום 31/12/09. קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי התשלום הראשון על סך 70,000 ש"ח. בסע' 4 להסכם צוין בכתב יד וכן בדפוס "בתוך 24 שעות ממעמד חתימת ההסכם ישלם גדי לעמוס סך של 70,000 ₪". גדי לא שילם סכום זה במזומן לעמוס, ועולה מהשיק שהוגש לביצוע כי מועד פירעונו הוא 9/11/09, ואילו ההסכם נחתם ביום 1/11/09. לטענת גדי, מדובר בשיק ביטחון שהיה אמור לכסות את חובות הארנונה והמים אשר הצטברו לעמוס, לאחר שעמוס הבטיח כי באפשרותו לקבל הפחתת חוב ארנונה ומים במועצה המקומית. לטענת עמוס, גדי מסר את השיק והודיע שיביא לעמוס מזומן במקום השיק, אך לא עשה כן ואף הודיע לו שהשיק לא יכובד בבנק גם אם ינסה להפקיד אותו. בהסכם נקבע במפורש כי התשלום בסך של 140,000 ₪ מביא בחשבון ויתורים הדדיים ולא ישמעו טענות של גדי "לענין תשלומי עבר מכל סוג שהוא". כך גם אין בהסכם כל התייחסות לאפשרות להמציא שיק ביטחון, אלא צוין במפורש כי יש לשלם את הסך של 70,000 ₪ תוך 24 שעות ממועד חתימת ההסכם. על כן, אין אלא לקבוע כי גדי לא ביסס את טענתו שלפיה היה על עמוס לשלם עבור החובות שנותרו למועצה המקומית מתוך התשלום הראשון שנקבע בהסכם בסך של 70,000 ₪. עמוס הגיש את השיק הנ"ל של גדי לביצוע בלשכת ההוצל"פ ביום 18/11/09, כ- 12 ימים לפני מועד הפינוי שנקבע בהסכם. לטענת גדי, עמוס לא ניסה לפרוע את השיק שהחזיק ולא פינה את המגרש. כמו כן נטען כי אמנם לא שולמו כספים לעמוס, אך קבלת שיק הביטחון ואי נקיטת הליכי הוצל"פ במשך חצי שנה מלמדים שהיו בין הצדדים חילופי דברים והסכמות נוספות לאחר מועד חתימת ההסכם. עוד נטען כי היה על עמוס להפקיד את השיק בבנק ומשלא עשה זאת, השיק לא חולל. לטענת עמוס, גדי הפר את חובתו ולא שילם לו את התשלום שהתחייב לשלם בתוך 24 שעות, ובמקום זאת העביר אליו באמצעות אחיו שיק לביטחון על סך 70,000 ₪ וביקש שייתן לו מספר ימים לארגן את הסכום במזומן. עוד טוען עמוס כי לאחר שחלפו יותר משבועיים, הבין שגדי אינו מתכוון לשלם לו את המוסכם והודיע לו באמצעות אחיו איתן שהוא עומד להפקיד את השיק לפירעון בבנק, אך גדי הודיע לו באמצעות אחיו כי אין לו כסף בבנק, וממילא השיק לא ישולם, ולכן עמוס הודיע לגדי באמצעות אחיו כי אין לו ברירה אלא לפעול נגדו בהוצל"פ. כמו כן הועלתה טענה בדבר מסירת השיק כביכול לביטחון עד להסרת התנגדות להצבת מגורון בסמוך למבנה, ומשהסיר עמוס את התנגדותו, הרי שקיים את חלקו בהסכם, ולא נותרה לו ברירה אלא לפתוח ביום 18/11/09 תיק בהוצאה לפועל. כן נטען כי אין כל זכר בהסכם לאפשרות להמציא שיק ביטחון, ומעולם לא נאמר בין הצדדים דבר על כך קודם לכן, אלא הייתה הסכמה לקבל שיק לפירעון מידי בלבד. עוד נטען בסיכומי עמוס כי מהחקירה הנגדית של גדי עלה בבירור כי עמוס זכאי לפרוע את ההמחאה על סך 70,000 ₪, תוך הפניה לעדותו של גדי מתוך הפרוטוקול בעמ' 19 ש' 4-16: "ש. לא שילמת עד ה 2/11/09. ת. שילמתי באותו יום. שיק של 70,000 ₪ שאמרתי הנה זה השיק שלך קח אותו. זה אח שלו לקח. ש. את זה הוא יכול היה להפקיד לפרוע? ת. כן. אתה יודע למה הוא לא הפקיד אותו? ש. אז למה התנגדת בהוצל"פ לפירעון השיק? ת. אני התנגדתי? כי הוא לא הפקיד אותו ב... הוא לא הפקיד אותו בבנק אז אני טענתי איך הוא יכול להכניס את השיק כל עוד לא חילל אותו. הוא לא הפקיד אותו בבנק. התנגדתי שהוא לא הפקיד בבנק את ה- 70,000 ש"ח. ש. הוא היה זכאי לפרוע את ה- 70,000 ₪ ? ת. כן. ש. אז גם היום הוא זכאי לפרוע אותו? ת. נכון, הוא יכול". עמוס העיד כי לא הפקיד את השיק בבנק משום שגדי אמר שאין לו כסף והשיק לא יכובד - "את השיק שהוא לביטחון, אי אפשר היה להפקיד בבנק. הוא אמר שאי אפשר להפקיד אותו. איזה אינטרס היה לי לא להפקיד אותו. לא קיבלו בבנק. אם הייתי מפקיד, הוא היה מחולל ועל הכיפאק" (עמ' 29 ש' 3-5). בסיכומי עמוס ישנה התייחסות לחקירתו הנגדית של עו"ד איתן שממה, אחיו של עמוס, ולכך שגדי הביא לו את השיק ואמר לו שיחליף את השיק במזומן מייד כשיוכנס למגרש המגורון שרצה להכניס. כמו כן תיאר איתן כיצד בהמשך סיפר לו גדי שיש צו הריסה על הבית, ולכן אין לו על מה לשלם לעמוס כסף, מאחר שעומדים להרוס את הבית ובעקבות זאת ביקש איתן מגדי שיראה לו את צו ההריסה שלא הוצג. כמו כן העיד איתן בהקשר זה כי ידע שגדי לא יכבד את השיק, שכן הוא ביקש אותו בחזרה, ואמר שמדובר בשיק ביטחון ושיש בעיה להפקיד אותו בגלל מה שרשום עליו. כמו כן העיד איתן כי עמוס ניסה להפקיד את השיק, אך הפקידה טעתה ואמרה שהיא לא יכולה להפקיד אותו (עמ' 13 ש' 6-17). אין חולק כי השיק לא הוצג לפירעון ולכן לא חולל. גדי העיד כי התנגד לכך שעמוס לא הציג את השיק לפירעון, ולו היה עושה כן אזי הבנק היה מכבד את השיק. הצדדים חלוקים בשאלה האם גדי אמר לאחיו של עמוס שאין לשיק כיסוי ושהוא לא עומד לכבדו. סע' 44(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כי "בכפוף להוראות הפקודה, צריך להציג שטר לפירעון כראוי; לא הציגוהו, המושך והמסב מופטרים". סעיף 45 לפקודה קובע מתי קיים הצדק לאיחור בהצגה לפירעון ולאי-הצגה, ובסע' 45(ב)(1) נקבע כי פוטרים מהצגה לפירעון "מקום שאי אפשר לבצע הצגה כנדרש בפקודה ואף לאחר שקידה סבירה". בהמשך הסעיף הנ"ל נקבע במפורש כי "העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל כשיוצג, אינה פוטרת מן החובה להציגו". וסע' 46(ב) קובע כי "מקום שחולל השטר באי פירעון עולה מיד הזכות לאוחז ובכפוף להוראות הפקודה לחזור על המושך ועל המסיבים". פרק ו' בבקשה לביצוע השטר שהוגשה מטעם עמוס לתיק ההוצל"פ אינו מתייחס כלל לחילול השיק או לסיבה לכך שהשיק לא הוצג לפירעון. ראו סע' 5 בפרק ו' הנ"ל אשר מהווה כתב התביעה בתביעה השטרית. בסע' 2 של פרק ו' צוין כי השיק לא כובד במועד ולא לאחר מכן "למרות הדרישות שנשלחו לחייבים". במקרה דנן השיק לא הוצג לפירעון, לא חולל ובוודאי שלא נשלחה הודעת חילול. על רקע הוראות סע' 45(ב)(1) הנ"ל, אין צורך להכריע במחלוקת העובדתית האם גדי אמר לאחיו של עמוס שלא יכבד את השיק, שכן אף אם גדי אמר זאת, לא היה בכך כדי לפטור את עמוס מהצגת השיק לפירעון. עמוס לא הציג ראיות המעידות כי אילו היה מפקיד את השיק לפירעון הוא לא היה מכובד מסיבה כלשהי כגון אכ"מ או חשבון מוגבל. בנסיבות אלה ומשלא הוצג השיק לפירעון, אין אלא לקבוע כי השיק לא חולל, ודי בכך כדי לדחות את התביעה השטרית. יובהר כי אין חולק שעמוס קיבל לידיו את השיק שנשא את הכיתוב "שיק לביטחון" ושמועד פירעונו ביום 9/11/09, ולא העלה באותה עת כל טענה שלפיה מדובר בהפרה של ההסכם ועל כן יש לבטלו, ולכן אין אלא לקבוע כי עמוס הסכים לקבל את השיק באותו אופן ובאותו מועד. עוד יצוין כי מההסכם עולה שהתשלום הראשון על סך 70,000 ₪ היה חלק מתשלום כולל בסך של 140,000 ₪ שעמוס היה זכאי לקבל בתמורה לפינוי הנכס עד ליום 31/12/09. לפיכך, שאלה היא האם היה מקום לנקוט בהליכים לפירעון השיק אף שהנכס לא פונה במועד שנקבע בהסכם. לאור האמור לעיל, התביעה השטרית של עמוס נגד גדי נדחית. תביעות לשון הרע של גדי בעקבות הטלת העיקולים בתיק ההוצל"פ גדי תבע סך של 100,000 ₪ בגין לשון הרע כתוצאה מההליכים שנקט נגדו עמוס בין היתר בבנק, בחברות הביטוח של גדי וברשויות. בבסיס התביעה 20 מקרים שונים שלגבי כל אחד מהם נתבעו פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ לכל מקרה. מדובר בתביעה בסך כולל של 1,000,000 ₪ שלצרכי אגרה הוגשה על סך של 100,000 ₪ כנ"ל. לטענת גדי, עמוס נקט בהליכי הוצאה לפועל לרבות עיקולים בגין השיק ללא התראה מוקדמת, אף שלא היה זכאי לפעול לגביית השיק, והדבר עולה כדי לשון הרע נגד גדי. הנספחים המצורפים לתצהירו של גדי מעידים על הטלת העיקולים הנ"ל ועל החזרת שיקים בסכומים שונים שחלקם נמוכים מאוד. כמו כן טען גדי כי עמוס המתין כחצי שנה עד לנקיטת הליכים משום שכך הוסכם בין הצדדים וכיוון שמדובר בשיק ביטחון, אך למרות זאת, בהמשך נקט עמוס בהליכי הוצל"פ שונים לרבות הטלת העיקולים הנ"ל מבלי להתריע על כך מראש. עוד נטען כי עמוס ידע שהטלת עיקולים תפגע באשראי של גדי בבנק, תוך הפניה בסיכומיו לפסק דין של כב' השופט חגי ברנר שניתן בבית המשפט השלום בתל אביב בת.א. 22407/08 רונית הרפז נ' ביטוח לאומי, שם נקבע כי הטלת עיקולים ברשלנות ו/או בחוסר תום לב מביאה לכך ששמו הטוב של המעוקל נפגע, הוצא עליו לשון הרע והוא זכאי לפיצוי בשל כך. בסעיפים 138-140 לסיכומיו של גדי נטען כי בעקבות העיקולים הוחזרו לו שיקים ולא כובדו הוראות קבע, אף בסכומים מגוחכים של מאות או אלפי ש"ח בודדים - מה שהעמיד את גדי מול גופי האשראי "כדלפון וכאדם מסוכן מבחינה כלכלית". עוד נטען כי עמוס הסכים לקבל שיק לביטחון ללא תאריך מוסכם לתשלומו ובמשך חצי שנה לא נקט בהליכים כלשהם, ובנסיבות אלו, הטלת העיקול בהפתעה לבקשת עמוס מהווה הוצאת לשון הרע נגדו. בסיכומי עמוס נטען בעניין זה כי אין כל חובה להתריע ולשלוח הודעה מראש על הכוונה לנקוט בהליכי הוצל"פ ואף ניתן לנקוט בהליכי הוצל"פ בטרם מסירת אזהרה. במקרה זה, גדי קיבל את האזהרה לידיו כחצי שנה לפני נקיטת הליכי ההוצל"פ. בהתייחס לפס"ד הרפז נטען כי הוא אינו רלוונטי למקרה שבפנינו, משום שהוא מתייחס למקרה שבו הוטל עיקול על חשבונה של התובעת באטימות ובחוסר תום לב, שכן המעקל ידע שלא מדובר בחוב של התובעת אלא בחוב של המעסיק שלה. כן נטען כי במקרה שבפנינו ראש ההוצל"פ אישר להטיל את העיקולים, בשונה מפס"ד הרפז, שם ננקטו הליכים מכוח פקודת המיסים גבייה. עוד טען עמוס, כי הוא זכאי גם להגנה שבסע' 13(9) לחוק איסור לשון הרע - "פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור". בסע' 69 לכתב התביעה נטען לעניין זה כי עמוס הטיל עיקולים ו"התובע לא יכול היה למנוע או להקטין את נזקו זה בשל שהעיקולים כבר נשלחו לבנקים וללא התראה מוקדמת". בסע' 75 לכתב התביעה נטען כי על עמוס לשלם את סכום התביעה "בשל הפרת החוזה מצד הנתבע ו/או בשל שהנתבע עשה עושר ולא במשפט ע"ח התובע ו/או מכח דיני הנזיקין ו/או מכח חוק איסור לשון הרע ו/או מכח הפרת תום הלב ו/או מכח כל דין אחר המקנה לתובע עילת תביעה נגד המשיב, בשל העובדות והנסיבות שתוארו לעיל". אין כל חובה להתריע בפני החייב על הכוונה לנקוט בהליכי הוצל"פ שאישר ראש ההוצאה לפועל. יש להציג את השיק לפירעון ולהודיע על חילולו כפי שנקבע בהוראות החוק בטרם פתיחת תיק הוצל"פ, אך טענות גדי הנ"ל אינן מתייחסות לכך, אלא לעובדה שלאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, עמוס נקט בהליכים ללא התראה מוקדמת. בסיכומיו של גדי נעשה ניסיון להרחיב את חזית המחלוקת מעבר לטענות שהועלו בכתב התביעה ולטעון כי "עמוס לא היה זכאי לפעול לגביית השיק" ו"עמוס הסכים להמתין ולא לפעול בהוצאה לפועל לגביית השיק", ובסע' 140 לסיכומיו של גדי נטען כי "בנסיבות אלו הטלת העיקול בהפתעה לבקשת עמוס מהווה הוצאת לשון הרע נגד גדי". אין בפני בית המשפט טענה כי העיקולים לא היו חוקיים או שננקטו בחוסר תום לב כפי שנקבע בפרשת רונית הרפז הנ"ל. גם לגופו של עניין, במקרה דנן, בניגוד למקרה שנדון בפרשת הרפז, העיקולים הוטלו בגין שיק שמסר גדי עצמו בסכום שהתחייב לשלם לעמוס לפי ההסכם ביניהם. אמנם הסך של 70,000 ₪ הנ"ל הוא חלק מהתמורה הכוללת בגין פינויו של עמוס מהמגרש, אולם בהסכם נקבע כי התשלום הראשון בסך של 70,000 ₪ יועבר לעמוס עוד בטרם פינוי הנכס. לו הייתה מועלית בכתב התביעה טענה ללשון הרע בעקבות הגשת השיק לביצוע מבלי שהוצג לפירעון ומבלי שחולל ובשל הטלת עיקולים לאחר מועד הפינוי המוסכם, אפשר היה לשקול זאת, אך בהעדר טענה מפורשות כנ"ל בכתב התביעה, אין אלא לדחות את תביעת לשון הרע. לאור זאת, תביעתו של גדי לקבלת פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין לשון הרע נדחית. תביעת עמוס לקבלת 140,000 ₪ לפי ההסכם בסע' 60 לכתב התביעה של גדי נטען שעמוס הפר את ההסכם שבגינו נמסר השיק "ואף ביטל את ההסכם". בסע' 61 לכתב התביעה נטען כי "הנתבע קבל את השיק בחוסר תום לב ותוך הטעיית התובע כאילו בכוונתו לפנות את המגרש במועד הנקוב בחוזה תמורת השיק. התובע לא פינה את המגרש ואף דרש סכום גבוה הרבה יותר בעד הפינוי". עמוס הכחיש את הנטען בסעיפים הנ"ל, הכחשה סתמית ללא פירוט, אך טען בסע' 26 ו- 27 לכתב התביעה שכנגד כי "התחייבויות הצדדים הינן שלובות ומותנות כאמור בהסכם המדבר בעד עצמו. לנתבע עמדה הזכות שלא לפנות את הבית לאור מחדלו של התובע משלשלם לנתבע סך של 70,000 שקלים בתוך 24 שעות ממועד חתימת ההסכם". כן נטען כי "הנתבע מעולם לא הודיע לתובע כי ההסכם שווה כקליפת השום. היה זה התובע אשר הפר הפרה בוטה ויסודית את ההסכם בכך שלא שילם לנתבע את אשר התחייב לשלם לו כאמור בהסכם". אל מול זאת נטען בסע' 35 ו- 36 לכתב ההגנה בתביעה שכנגד כי "עיקרה של התחייבות התובע שכנגד בהסכם היתה לפנות את המגרש ולמסור החזקה בו לתובע עד סוף שנת 2009. רק בשל התחייבות זו במועדה וכלשונה הסכים הנתבע שכנגד למסור לנתבע את השיק כאמור". כן נטען כי להפתעת גדי שלאחר ייאוש הסכים למסור את השיק לעמוס, הודיע לו עמוס כי "ההסכם שווה כקליפת השום והוא לא יפנה את המגרש על אף שההסכם נחתם בין הצדדים והינו מבטל את ההסכמות ודורש סכום גבוה בהרבה בעד הפינוי". בסיכומי עמוס נטען בהקשר זה כי בכל כתבי טענותיו של גדי (למעט בסיכומים), אין בקשה לבטל את ההסכם ולא נטען כי ההסכם נחתם בנסיבות של כפייה או עושק, המזכות אותו בסעדים הקבועים בדין לשם ביטולו. נהפוך הוא. גדי לא רק שלא ביקש לבטל את ההסכם, אלא טען שעמוס הפר את ההסכם וביקש לאכוף אותו. הטענה בדבר ביטול הסכם מחמת כפייה או הטעייה מופיעה בסיכומי גדי לראשונה. מדובר בהרחבת חזית אסורה ולכן אין מקום לדון בה. בסע' 67 לסיכומי עמוס נטען כי אם יש מקום לבטל את ההסכם מחמת טענת "כפייה", אזי לפי סע' 21 לחוק החוזים, כל צד חייב להשיב לצד השני את שקיבל לפי החוזה, ובנסיבות המקרה שבפנינו, על גדי להשיב את החזקה בבית לידיהם של עמוס ובני משפחתו. כן נטען כי לפי סע' 21 הנ"ל, כאשר ההשבה היא בלתי אפשרית, על גדי לשלם לעמוס את שוויו של מה שקיבל, קרי ויתור של עמוס על זכויות השכירות והחזקה במגרש מכוח השקעתו בבניית הבית, ושווי הזכות נקבע בהסכם בין הצדדים והועמד על סך של 140,000 ₪ המהווים חלק מהשקעתו הרבה של עמוס בבניית הבית. בסע' 92 לסיכומי עמוס נטען כי "גם אם ההסכם לא קבע באופן מפורש את חיובי הצדדים (תשלום התמורה כנגד פינוי) כחיובים שלובים, ניתן ללמוד על התלות בין החיובים גם מהנסיבות המיוחדות האופפות את החוזה העומד לדיון ומכללי ההיגיון והשכל הישר" כשעמוס מפנה לע"א 670/89 מקור פיתוח עירוני בע"מ נ' מ' קרון ואח', פ"ד מח(3) 7 וע"א 1816/91 דלתא הנדסה בע"מ נ' שיכון עובדים. על רקע זאת נטען כי הפרתו של גדי את ההסכם, הן ההפרה הצפויה והן ההפרה דה פקטו, הקנו לעמוס את הזכות על פי דין לעכב את חיובו עד לביצוע ההתחייבות החוזית. בין אם מדובר בחיובים שלובים ובין אם לאו, ההסכם בין הצדדים לא בוטל, שכן אף צד לא מסר לצד השני הודעה על ביטול ההסכם בעקבות הפרתו, וגדי אף עמד על ביצוע ההסכם ועל פינויו של עמוס מהנכס ולצורך כך נקט בפעולות שונות לרבות פינוי כל חפציו של עמוס מהמבנה ביום 3/9/10. משפעל גדי להשלמת פינוי המגרש ביום 3/9/10, קמה לעמוס עילת תביעה לקבלת מלוא הסך של 140,000 ש"ח שגדי התחייב לשלם תמורת הפינוי. לאור האמור לעיל, יש לחייב את גדי לשלם לעמוס סך של 140,000 ₪ נכון ליום 3/9/10. תביעת גדי לקבלת דמי שכירות גדי העלה הן בתביעה שהגיש נגד עמוס והן בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טענה שלפיה יש לחייב את עמוס בתשלום סך של 59,400 ₪ בגין דמי שכירות חודשיים בסך של 5,400 ₪ החל מחודש ינואר 2010 ועד לחודש נובמבר 2010. ואולם, כאמור לעיל, לא הוכח כי בעת מסירת החזקה בנכס לעמוס הוסכם כי תקופת השהייה תוגבל לחמש שנים ושלאחריה יהיה על עמוס לשלם דמי שכירות. נוסף על כך, כאמור לעיל, בהואיל השני של ההסכם מיום 1/11/09 נקבע כי הותר לעמוס להתגורר במבנה עד לביצוע עסקה בשטח בעקבות שינוי ייעודו התכנוני של האזור, ומסעיף 3 להסכם עולה כי גדי ויותר על כל דרישה לקבלת תשלומים מעמוס בגין התקופה שקדמה לחתימת ההסכם, ונקבע כי "לא יישמעו טענות מצידו של גדי לעניין תשלומי עבר מכל סוג שהוא". לגבי התקופה שלאחר מועד הפינוי שהוסכם, משלא שילם גדי לעמוס את הסכום שהיה עליו לשלם תמורת הפינוי, ולכל הפחות את הסך של 70,000 ₪ שהיה עליו לשלם עוד לפני מועד הפינוי שנקבע בהסכם, אינני מוצא לנכון לחייב את עמוס בתשלום דמי שכירות כלשהם. לאור זאת, יש לדחות את התביעה של גדי לחייב את עמוס בתשלום דמי שכירות, וכן יש לדחות את טענת ההגנה של גדי בתביעה שכנגד בדבר קיזוז דמי השכירות ש"הרוויח" עמוס במהלך השנים, בסך כולל של 518,000 ₪. תביעת גדי לתשלום חובות ארנונה, מים וחשמל בפנינו תביעתו של גדי לחייב את עמוס לשלם חובות בגין חשמל, מים וארנונה. גדי הציג חיובים של המועצה המקומית בגין ארנונה ומים בסביבות 30,000 ₪ ולא הציג חשבון חשמל כלשהו המעיד על פיגור בחשבון חשמל שלא שולם. עדים מטעם גדי העידו כי היה חוב חשמל שהתקרב לסך של 3,000 ₪ שאותו שילם גדי בפועל. בסעיף 3 להסכם נקבע כאמור כי גדי לא יעלה טענה כלשהי לגבי חיובי עבר. מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי היו חובות רבים בסך של כ- 30,000 ₪ עוד לפני מועד חתימת ההסכם, ושהסכום המקורי שצוין בהסכם, סך של 180,000 ₪, צומצם לסך של 140,000 ₪ כדי להביא בחשבון הוצאות אלו. עיון בנספחים ג' וד' שצורפו לתצהירו של גדי מעלה כי מדובר בתדפיסים בקשר לחובות מיום 30/5/10 ועד ליום 7/9/10. נספח ד' מתייחס לחוב בסך של 3,860.80 ₪ "מיום 2010", וליתרת חוב כוללת בסך של 29,469.5- ₪ ואין בנספח זה כל פירוט שממנו אפשר להסיק כי יתרת החוב מתייחסת למבנה שהיה בחזקתו של עמוס בלבד. כך גם לגבי נספח ג' שבו ישנה התייחסות לפיגורים רבים, ללא פירוט המאפשר לדעת בגין מה בוצעו החיובים. לאור גובה הסכומים, אין לשלול כי רובם מתייחסים לחובות שהיו קיימים עוד לפני מועד חתימת ההסכם מיום 1/11/09. לאור זאת, גדי לא ביסס את תביעתו לקבל תשלומים כלשהם בגין חיובי ארנונה, מים וחשמל. תביעת גדי לשיפוץ הקרוואן והגינה גדי תבע 17,500 ₪ בגין הוצאות שיפוץ הקרוואן וחידוש הגינה, אך צירף קבלה על סך 7,500 ₪ בגין רכישת דשא מפלסטיק בלבד. יצוין כי מחקירתו הנגדית של גדי עלה כי חשבונית זו נרשמה על שם העסק וגדי אף הזדכה על המע"מ בגינה (עמ' 23 ש' 21-18). כשנשאל גדי בחקירתו הנגדית בגין מה תבע 10,000 ₪ נוספים, טען לראשונה כי תבע את היתרה בגין העבודה. גדי לא הציג ראיות המעידות מה היה מצב הגינה בעת ש"שתל" את הדשא מפלסטיק, ומכל מקום, בסעיף 3 להסכם נקבע כי גדי מוותר על כל טענה "לעניין מצב הבית ותחזוקתו". על כן, יש לדחות את התביעה על סך 17,500 ₪ הנ"ל. תביעת גדי בגין מניעת רווח וביטול עסקאות לא עלה בידי גדי לבסס ולו לכאורה את טענתו בדבר מניעת רווח וביטול עסקאות בהיקף של 8,750 ₪. כשנשאל גדי בחקירתו הנגדית האם יש בידיו אסמכתה כלשהי לתמיכה בטענתו הנ"ל השיב בשלילה (ראו עמ' 23 ש' 6-5). על כן גם תביעה זאת נדחית. תביעת עמוס בגין הנזק שנגרם לטענתו בפריטי המיטלטלין עמוס הגיש שתי תביעות נגד גדי בנוגע לרכוש שהיה במגרש. תביעה על סך 75,000 ₪ בגין נזק לפריטי רכוש שהושלכו מחוץ לביתו של עמוס ותביעה בסך של 60,000 ₪ בגין אובדן פריטי רכוש שנשארו במבנה של עמוס ו/או נגזלו על ידי גדי ו/או בריונים מטעמו. עמוס לא הציג חוות דעת של שמאי מיטלטלין או כל ראיה אחרת לביסוס שווי הפריטים הנ"ל. אין בפני בית המשפט רשימת מיטלטלין מפורטת ולא הוצגו קבלות או חשבוניות בנוגע לפריטים כלשהם. בפני בית המשפט תמונות צבעוניות של המיטלטלין שהועברו לביתו של עמוס בגני תקווה שבהן אפשר להבחין בצעצועים, שמיכות, מקרר ישן, טלוויזיה ישנה, ספה ישנה, מזרון ישן, כיסאות וכן מה שנראה כחלק משולחן. הפריטים אמנם הונחו בערימה, אך אין אפשרות לקבוע על יסוד התמונות בלבד כי חלק מהפריטים נשברו. על כל פנים, בנסיבות העניין היה על עמוס לפרט במדויק אילו פריטים אבדו, מתי נרכש כל פריט, מה הייתה עלותו ומה היה שוויו המוערך במועד האובדן. מכאן שעמוס לא ביסס כנדרש את תביעתו על סך 135,000 ₪ כולל והיא נדחית. תביעת עמוס בגין הוצאות לינה מחוץ לבית עמוס הגיש תביעה על סך 20,000 ₪ בגין הוצאות לינה ושהייה מחוץ למבנה במגרש. גדי והעדים מטעמו העידו כי עמוס לא שילם את חובות החשמל שהיה עליו לשלם באמצעות שכניו, ועל כן הוחלט לנתק את קו החשמל. עוד עלה מעדותו של גדי כי למעשה, עמוס עזב את המגרש עוד בחודש פברואר 2010. על מנת לבסס את תביעתו של עמוס הנ"ל צורפה חשבונית על סך 1,6289.28$ מיום 31/8/10, נספח 11. היעד התיירותי או בית המלון המופיע בחשבונית אינו ברור, ואין לשלול כי מדובר בטיול לחו"ל. כמו כן צורפה חשבונית של בית מלון קיסר באילת על סך 1,638 ₪ בגין שהייה בין יום 20/10/10 ליום 23/10/10 שבה צוין כי מדובר ב"כנס עורכי דין צעירים", וחשבונית נוספת על סך 3,138 ₪ שגם בה נרשם "הערת סוכנים: כנס עורכי דין צעירים אילת". בנוסף צורפו שתי חשבוניות של מלון השרון, אחת על סך 1,000 ₪ עבור ה- 24/9/10, ואחת על סך 1,220 ₪ עבור ה- 11/6/10. לא הוכח כי עמוס המשיך להתגורר במבנה שבמגרש בפועל עד ל- 3/9/10, וברי כי אין עילה לקבלת פיצוי בגין לינה בבתי מלון לאחר מועד זה, שכן משפונה הנכס, עמוס היה זכאי לקבל את מלוא דמי הפינוי שנקבעו בהסכם. מכל מקום, אין לקבל את הטענה כי בעקבות הצעדים שגדי נקט בהם לרבות פינוי החפצים היה על עמוס ללון בבתי מלון בחו"ל ולהשתתף בכנס עורכי דין צעירים באילת. על כן התביעה הנ"ל על סך 20,000 נדחית. תביעות הצדדים בגין עוגמת נפש כל אחד מהצדדים תבע פיצוי בגין עוגמת נפש. בסע' 72 לכתב התביעה של גדי נתבע סך של 70,000 ₪ "בגין עוגמת נפש שנגרמה מהתנהגות הנתבע לרבות כתוצאה מהטלת עיקולים על חשבונותיו של התובע בבנקים" בסע' 109 לתצהירו חזר גדי על הטענה הנ"ל ובסיכומיו מעלה גדי את תביעתו לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש באופן כללי, וטוען שעמוס גרם לו בהתנהגותו עוגמת נפש גדולה. בסע' 18.5 לכתב התביעה שכנגד של עמוס נטען "סך של 100,000 שקלים בגין עוגמת נפש ונזק נפשי שנגרמו לתובע שכנגד". בסע' 47 לתצהירו של עמוס ישנה התייחסות לתביעתו בגין עוגמת נפש והוצהר כי בשל התנהגותו העבריינית של גדי וחבורתו, ובמיוחד לאור העובדה שהמדובר בילדים, מדובר בטראומה שלא תחלוף עם השנים ואין לדעת בשלב זה מה מידת חומרתה. בסיכומיו מעלה עמוס טענות נוספות לעניין עוגמת הנפש שלא נטענו קודם לכן והוסיף כי פינוי משפחה בכוח גורם לעוגמת נפש רבה כשבמקרה זה דובר באירוע טראומטי. בהקשר זה נטען כי לא הייתה לגדי זכות לפנות אותם בכוח ולנתק את ביתם מחשמל וממים. על פי כלל הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, לרבות עדותם של מצהירים נוספים מטעמו של גדי עולה כי בעת כניסתם לבית ביום הפינוי, לא היה איש מבני משפחתו של עמוס בבית, פריטי המיטלטלין היו רעועים והבית היה מוזנח. כן עלה כי נודע לעמוס על הפינוי בעת שהובילו למקום מגוריו האחר את פריטי המיטלטלין, ובעקבות זאת הוא הגיע למגרש, פגש שם את המשטרה והוכנס לניידת. עמוס לא ביסס את טענתו בדבר הטראומה שנגרמה לו לטענתו במגרש ביום הפינוי, וכאמור לעיל, טענת עוגמת הנפש לא פורטה כלל בכתב התביעה. אל מול זאת, בכתב תביעתו של גדי הועלתה טענה מפורשת לעניין עוגמת הנפש שנגרמה לגדי "מהתנהגות הנתבע לרבות כתוצאה מהטלת עיקולים על חשבונותיו של התובע בבנקים". מכאן שמה שלא נטען בתביעת לשון הרע נטען בתביעה לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש. השיק על סך 70,000 ₪ נמסר בתמורה לפינוי המגרש עד ליום 31/12/09, השיק הוגש לביצוע מבלי להציגו לפירעון, ואף שהמגרש לא פונה, עמוס נקט בהליכי עיקול והוצאה לפועל נגד רכושו של גדי. גדי הרים את נטל ההוכחה כדי לבסס את טענתו כי הוראות קבע שלו לא כובדו ושיקים אחרים שמסר חוללו בעקבות הליכי ההוצל"פ. אילו היה עמוס מציג את השיק לפירעון, כפי שנדרש לעשות בנסיבות העניין, ייתכן שהבנק היה מכבד את השיק והצדדים לא היו מגיעים לסכסוך המשפטי שאליו הם נקלעו. גם לו היה השיק מוצג לפירעון ומחולל, המצב המשפטי היה ברור יותר, וייתכן שגם בשל כך ההליכים המשפטיים היו מתנהלים אחרת או שלא היו מתנהלים כלל. בנסיבות המתוארות לעיל, די בכך שעמוס הגיש את השיק לביצוע ונקט בהליכי הוצל"פ נגד גדי מבלי להציג את השיק לפירעון תחילה כדי לקבוע כי נגרמה לגדי עוגמת נפש. לפיכך, יש לחייב את עמוס לשלם לגדי פיצוי על עוגמת הנפש שגרמה לו, ובית המשפט מעמיד פיצוי זה על סך של 50,000 ₪. סיכום התביעה השטרית של עמוס נגד גדי בת.א. 57651-03-11 נדחית, ויש לסגור תיק הוצל"פ מס' 01-43132-49-5 בהתאם. תביעתו של גדי נגד עמוס בת.א. 48369-03-11 מתקבלת בחלקה, כך שעל עמוס לשלם לגדי פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד של עמוס נגד גדי מתקבלת, כך שעל גדי לשלם לעמוס סך של 140,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3/9/10 ועד למועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין ולאור התוצאה הנ"ל, כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחתו. ארנונה (חובות)חובארנונה