מה הדין בסוגיית הפטר על חוב מזונות בפשיטת רגל ? סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל קובע: צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה: חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס; חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור; חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה. צו הפטר יהיה ראיה חלוטה לפשיטת הרגל ולתקפות ההליכים בה, ובכל הליך שיוגש נגד פושט רגל שהשיג צו הפטר, בדבר חוב שממנו הופטר בצו, רשאי פושט הרגל לטעון כי עילת התביעה אירעה לפני שהופטר. צו הפטר לא יפטור אדם שביום מתן צו הכינוס היה שותף עם פושט הרגל או שהיה עמו יחד נאמן, מחוייב או קשור בחוזה, או שהיה ערב או מעין ערב לו. כפי שניתן לראות, סעיף 69( א)(3) לפקודה קובע כי לכתחילה יוחרג חוב המזונות מצו ההפטר, כאשר יחד עם זאת העניק המחוקק לבית המשפט מרחב של שיקול דעת לעניין ההפטר מחבות זו ואופן יישומו. בראשית הדרך, לא נהגו בתי המשפט של פש"ר לעשות שימוש בסמכותם זו, כאשר בהתאם להלכות המקובלות בעניין, הופנו חייבים אשר ביקשו להחיל את צו ההפטר אף על חוב מזונות – לבית משפט לענייני משפחה ( זאת, להבדיל מפניה להוצאה לפועל לעניין הפחתת סכום החיוב). לעניין זה ר': ע"א 2920/01 אברהם הראל נ' כונס הנכסים הרשמי; ע"א 6810/05 אברהם בר הראל נ' כונס הנכסים הרשמי, המאשרר את קביעת בית המשפט המחוזי במסגרת פש"ר 646/96 מיום 7.7.2005. מאוחר יותר, ניתן למצוא בפסיקה התייחסויות עקיפות לכך כי הסמכות להפטר חוב מזונות מוקנית לבית המשפט של פש"ר. כך למשל ר' את סיפא דבריו של כבוד ס.נ השופט ריבלין בפסק הדין במסגרת ע"א 1003/09 יוסף מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי: " אמנם, סעיף 69( א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 מורה כי צו הפטר אינו מפטיר חייב מחבות לפי פסק-דין שניתן בתובענת מזונות, אולם הוראה זו כפופה לשיקול-הדעת של בית-המשפט והיא הנותנת, שבמקרה זה, ראוי בשלב זה שלא לסגור את הדלת בפני המערער ולאפשר בחינה מעמיקה של עניין זה בבוא העת". כן ראה את סיפא דבריה של כב' השופטת חיות במסגרת רע"א 3898/12 מאיר לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי. ביום 18.11.2012 במסגרת רע"א 3050/12 ‏ פרופ' יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו כתב כב' השופט נ.הנדל את הדברים הבאים לעניין סעיף 69 לפקודה: "סעיף זה קובע כי צו הפטר היוצא מלפני בית המשפט - איננו חל על חוב מזונות פסוק, אלא אם יורה בית המשפט אחרת. יובהר כי הסעיף מתייחס ל"בית משפט", כאשר הכוונה היא לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לפשיטות רגל ( ראו סעיף 1 וסעיף 172 לפקודה). עולה מכאן שהסמכות לקבוע את מעמדו של חוב המזונות, לאחר מתן ההפטר, מסורה לבית המשפט לפשיטות רגל. בית המשפט רשאי להורות כי חוב המזונות ייוותר על כנו. הוא רשאי להורות כי חוב המזונות ייכלל בהפטר. האם רשאי בית המשפט להעביר את ההכרעה בנושא לידי בית המשפט לענייני משפחה, כפי שנעשה בענייננו? החוק איננו מזכיר מצב שבו בית המשפט לפשיטות רגל " החליט שלא להחליט" בנושא המזונות, והעביר את סמכות ההחלטה לבית משפט אחר. דעתי היא שבית המשפט לפשיטות רגל איננו מוסמך להעביר את סמכות ההחלטה בנושא המזונות לידי בית המשפט לענייני משפחה..." בהמשך הביע כב' השופט הנדל את דעתו כי בית המשפט של פש"ר אינו רשאי להעביר את הסמכות לדון בהפטר מחוב מזונות לבית משפט לענייני משפחה, וזאת מטעמים שונים, ביניהם הרצון לרכז את מירב ההליכים בבית משפט אחד, איזון האינטרסים שבית משפט של פש"ר מפקח עליהם במסגרת ההליך והעובדה כי על בית המשפט של פש"ר לשקול שיקולים שונים ביחס לחוב המזונות, הלוקחים בחשבון גם את אינטרס הנושים, להבדיל מן האינטרס המצוי במישור שבין החייב לבין הזכאים למזונות. בעקבות הכרעתו של בית המשפט העליון במסגרת רע"א 3050/12, חזר הדיון בסוגיית ההפטר מחוב המזונות של החייב, יוסף גמזו, לבית המשפט של פשיטת רגל. ביום 02.09.2013 ניתנה הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין, במסגרת פש"ר( ת"א-יפו) 1253/06 גמזו נ' כונס הנכסים הרשמי (להלן: "עניין גמזו"). במסגרת הכרעתו, איזן בית המשפט בין השיקולים השונים המנחים אותו בדיון בסוגיה, ובהם החשיבות שבפתיחת דף חדש בחיי החייב תוך בחינת תום ליבו ונסיבות חייו מחד, לבין אינטרס הנושות לקבל את כספן מאידך, תוך שהוא עומד על כך כי חלוף הזמן יש בו כדי לאיין את מעמדו הגבוה של חוב מזונות ולהפכו לחוב " רגיל", כמו גם להקהות מעוקצו ככלל. וכך נקבע: "בסוגיות אלו יש חשיבות לתום ליבו של החייב אשר נבחן בנוגע לתקופה שלפני הגשת הבקשה לצו כינוס, בקשר לדרך היווצרות החובות, וכן בנוגע לתקופה שלאחר הגשת הבקשה לצו כינוס, בקשר להתנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל ( ר' למשל ענין בלום לעיל והאסמכתאות הרבות המובאות שם). במסגרת האיזון שמבצע בית המשפט יובאו בחשבון גם נסיבות אישיות..." ובהמשך: "מקורו של חוב החייב כלפי המשיבות הינו אכן בפסיקת מזונות. ברם, מדובר בחוב בן עשרות שנים. הבת המשותפת היא כבר בת 44 ( לערך). בית המשפט העליון, בעניינו של החייב עצמו, עמד על ההבחנה האפשרית בין חוב מזונות שוטף כלפי קטינים לבין חוב עבר ( רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360 (19.3.01)). עוד בשנת 2002, בעניין החייב והמשיבות, ציין כב' השופט אלון, כנזכר , כי " לעת הזו.. הפכה יתרת חוב המזונות הפסוק זה מכבר לחוב כסי " רגיל" שאיננו נושא יותר את האופי המיוחד והקפדני בו מובחן ממנו חוב מזונות לקטינים או לתלויים"... לכך ניתן להוסיף את את ההלכה הפסוקה בענייני פשיטת רגל באופן כללי, ולפיה יש בחלוף השנים כדי להקהות את עוקצו של חוסר תום לב ביצירת חובות ( או בהתנהלות). חלוף הזמן יכול לשמש כמשקל נגד, ולעיתים יהא בו כדי לרפא את הפגם." בנסיבות העניין נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לכך כי הכנסת החייב עומד על כ-4,000 ₪, וכי סכום זה אינו צפוי להשתנות, נוכח גילו של החייב, שהינו כבן 62, והעובדה כי אין לו עוד נכסים למימוש שכן כולן מומשו על ידי הנושות עצמן; מצבו הבריאותי הרעוע של החייב; גילו של החוב, וגילה של ביתו הזכאית למזונות, שהינה כבת 44; מצבן הכלכלי השפיר באופן יחסי של הנושות והמסקנה כי הנושות גבו כבר בעבר סכומים ניכרים מהחייב. נוכח כל אלו קבע בית המשפט של פשיטת רגל, כי יש ליתן הפטר לחייב גם מחוב המזונות. ביום 03.05.2015, במסגרת ע"א 6456/13 נעמה ישעיהו נ' יוסף גמזו, אושרר פסק הדין בעניין גמזו, מטעמי בית המשפט המחוזי דשם. בין לבין, ביום 29.01.2014 ניתן פסק דינו של כב' השופט י' עמית, במסגרת עניין קצקה , במסגרתו העניק בית המשפט העליון הפטר לחייב מחוב מזונות. באותו המקרה ( בדומה לנסיבות התיק דנן) חוב המזונות התגבש אל מול המוסד לביטוח לאומי, שכן, משלא שילם החייב את מזונות ילדיו, נכנס המוסד לביטוח לאומי בנעליו מכוח חוק המזונות ( הבטחת תשלום) התשל"ב-1972, שילם את מזונות הילדים וזקף את חוב החייב כלפיו. המוסד לביטוח לאומי ביקש לבצע קיזוז חודשי בשיעור של 10% מקצבת הנכות לה זכאי המבקש מדי חודש. בית המשפט העליון העניק לחייב הפטר מלא מהחוב כלפי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בעיקר נוכח נסיבותיו האישיות של החייב, תוך שהוא נותן דעתו לגילו של חוב המזונות, שכן תיק ההוצאה לפועל נפתח לפני כ-30 שנה; גילו של הזכאי למזונות, אשר הינו בן 34; גילו של החייב אשר עמד על 62, מצבו הרפואי של החייב אשר מוכר על ידי המדינה כנכה 100%; ומצבו הכלכלי החמור, כאשר החייב מתקיים מקצבת נכות בלבד, בגובה של 2,497 ₪ ( לאחר קיזוז ביטוח בריאות), סכום הנמוך אף מקו העוני לאדם בודד. כן עמד בית המשפט העליון על כך שבמסגרת הליכי פשיטת הרגל קיבל המוסד לביטוח לאומי דיבידנד בסך של 10,000 ₪. ##להלן החלטה בנושא הפטר על חוב מזונות:## 1. לפני מחלוקת בשאלה האם יש מקום להכריז חייב כפושט רגל או שמא יש לבטל את צו הכינוס שניתן לבקשתו, כאשר כל חובותיו של החייב הינם בענין מזונות לבנותיו. 2. החייב, יליד 1966, הוא גרוש ואב לשתי בנות: בת אחת מגרושתו (הבת ילידת 1993, בוגרת כיום), ובת שנייה, קטינה (ילידת 2006), ממערכת יחסים נוספת. 3. החייב הגיש בסוף שנת 2009 בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. צו כינוס לנכסיו של החייב נחתם ביום 10.11.09. במסגרת צו הכינוס נקבע, בין היתר, כי על החייב לשלם לקופת הכינוס סכום חודשי (של 500 ₪). מנהלת מיוחדת לנכסי החייב מונתה בהחלטת הכנ"ר מיום 28.12.09. 4. שני החובות היחידים (ושני הנושים היחידים) שצוינו בבקשת החייב לצו כינוס ("טופס 5"), עניינם חיוב במזונות. נושה אחת היא אמה של בתו הקטינה של החייב (להלן: "אם הקטינה") (חוב בסך 43,592 ₪ למועד הבקשה) והנושה האחר הוא המוסד לביטוח לאומי (חוב בסך 114,176 ש"ח למועד הבקשה). שתי תביעות החוב שהוגשו לאחר מכן למנהלת המיוחדת, עניינן חיוב במזונות. 5. לאחר מתן צו הכינוס, הוגשו לתיק פניות שונות של אמהות בנותיו של החייב. אמה של הקטינה פנתה בבקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 ("פקודת פשיטת הרגל" או "הפקודה"). הגרושה פנתה בבקשה "להחרגת תיק המזונות המתנהל בלשכת הוצאה לפועל מהליכי פשט"ר" והפנתה אף היא לסעיף 128 לפקודה. בתגובתה לבקשות שהוגשו מאת האמהות ובתסקיר שהגישה עובר לדיון שנקבע לתיק, כתבה המנהלת המיוחדת כי לא ברור מהי התוחלת של ניהול הליכי פש"ר, לאור מהות החובות נשוא ההליך. 6. במסגרת דיון שנערך ביום 8.2.12 בפני כב' השופטת צפת, התחדדה בין הצדדים המחלוקת לגבי נאותות הליכי הפש"ר בעניינו של החייב. לפי הנחיית כב' השופטת צפת, הגישו הצדדים אסמכתאות. התיק הועבר לעיון רק עתה, והובא לפני. 7. יוער תחילה כי בעניינו של החייב ניתן צו כינוס נכסים. החייב לא הוכרז כפושט רגל. ביטול ההליכים במצב שכזה נעשה על יסוד סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל. שיקול דעתו של בית המשפט בענין זה דומה לשיקול הדעת בבחינת בקשה לביטול הכרזה (ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749, 753 (1994); ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהודרה שלישית, עמ' 121). 8. לגופו של ענין - במקרה שלפני, כל חובותיו של החייב הם חובות בגין אי תשלום מזונות בנותיו. לחובות אלה יש דין קדימה (סעיף 78(3)(ד) לפקודה) וככלל, אין הם ברי הפטר (סעיף 69(א)(3) לפקודה). זאת, גם בכל הנוגע לחוב כלפי המל"ל שיסודו בחיוב המזונות (רע"א 3898/12 לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי (30.8.12)). משמעות הדבר היא, כי גם אם מסתיים התיק באופן המבוקש ככלל על ידי החייבים שפותחים בהליכי פשיטת רגל, כלומר - בהפטר, אמורים חובותיו של החייב להשאר תלויים ועומדים. 9. לא מצאתי כי הובאו לפני אסמכתאות למקרה בו כל חובות החייב, ללא יוצא מהכלל, הם חיובי מזונות ולמרות האמור, נותר החייב בהליכי פשיטת רגל וחבות המזונות הופטרה לפי סיפא סעיף 69(א)(3) לפקודה. אף לא מצאתי כי נפרסו נתונים פרטניים, אישיים, המצדיקים לעשות כן במקרה הנוכחי. יש לזכור כי החייב הוא בן 46 בלבד ואין לו בעיות בריאות ממשיות מדווחות. גם אם אין לחייב השכלה תיכונית, אין בכך משום נתון עובדתי המצדיק מתן הפטר מחובתו לשאת בכלכלתן של ילדותיו. לא הורם הנטל לשכנע כי יש הצדקה למתן הפטר מסוג זה, נטל אשר מוטל על החייב. 10. יוער, כי - ככל שהדבר נטען - הרי שאין מקום לנהל את הליך פשיטת הרגל רק על מנת שבית המשפט יקצוב מזונות לפי סעיף 128 לפקודה לתקופת ביניים בשיעור נמוך יותר מהשיעור שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה. השיקולים עליהם מצביע החייב בטענותיו, אותם שוקל בית משפט של פשיטת רגל במסגרת סעיף 128 לפקודה, הם ככלל שיקולים רחבים יותר מאשר שיקוליו של בית המשפט לענייני משפחה, במובן זה שהם מביאים בחשבון לא רק את הצדדים האחרים אלא גם את הנושים של החייב. בית המשפט לפשיטת רגל מנסה "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו" (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (20.9.07), כב' השופט גרוניס; ור' גם רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני (3.1.10), כב' השופט גרוניס). ברם, במקרה שלפני אין לחייב כל נושים פרט לאלה הקשורים בחיובי המזונות. ככל שהחייב סבור כי יש מקום לקביעה שונה של שיעור מזונות, עליו לפנות לערכאה המוסמכת בענין זה. "סעיף 128 לא בא להסמיך את בית המשפט בפניו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לקבוע מזונות תחת בית המשפט למשפחה או בית הדין הדתי ... אכן, הערכאה המוסמכת לדון בנושא המזונות תתחשב במצבו הכלכלי של החייב במזונות." (ע"א 8993/04 הנ"ל). 11. הליכי פשיטת רגל לא נועדו להוות ערכאת ערעור על החלטות של בית המשפט לעניני משפחה (או ערכאה מוסמכת אחרת). לא לכך נועדה סמכותו של בית המשפט לפשיטת רגל לקצוב, לפי סעיף 128 לפקודה, מזונות בשיעור שונה מהשיעור שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה. סמכות זו, כמבואר, באה לאפשר ביצוע איזון למול צדדים שלא היו נוכחים על פי רוב במסגרת הדיון בערכאה המוסמכת לקביעת מזונות, שהם הנושים ה"חיצוניים" (ר' למשל גם פש"ר (ת"א) 2206/05 בכשי נ' עו"ד חגי (4.10.06), כב' סגנית הנשיאה השופטת אלשיך). במקרה שלפני, האיזון הינו כולו בין צרכי החייב לצרכי בנותיו, היינו - האיזון העומד מלכתחילה למול עיניו של בית המשפט המוסמך. 12. בנוסף, ניתן להפנות לדבריו של בית המשפט העליון, במקרה שבא לפניו בחודשים האחרונים ועסק בשאלת הפטר חוב מזונות בהליך פשיטת רגל, שם צוין: "טענותיו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי והבריאותי המקשים עליו, לטענתו, לפרוע חוב זה מקומן בהליך ההוצאה לפועל ורשם ההוצאה לפועל ישקול אותן בקובעו את אופן גביית החוב." (רע"א 3898/12 לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי (30.8.12)). דברים אלה יפים גם כאן. 13. לאור האמור, לא מצאתי כי יש מקום להמשך קיומם של הליכי פשיטת הרגל בעניינו של החייב. למען הזהירות יצויין, אף שממילא לא הובא טיעון בענין זה, כי נסיבות המקרה דנן שונות בתכלית מנסיבות הענין שנדון בע"א 1003/09 מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי (4.1.10) ולא מצאתי להאריך בדיון בשאלת היחס בין אי תשלום מזונות לבין תום ליבו של החייב (ר' למשל, פש"ר (י-ם) 5316/08 מלכה נ' כונס הנכסים הרשמי (21.9.10); פש"ר (חי') 44715-02-10 גנאים נ' כונס הנכסים הרשמי (19.9.11). ההליכים מבוטלים. צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל בעוד 60 יום. הפטרחובפשיטת רגלמזונות