1. בקשת החייב למתן הפטר היא הבקשה שלפני. הנאמן וכנ"ר הסכימו לקבל את בקשת החייב למתן הפטר מוחלט; הנושה, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") והנושות, ליניגו בע"מ ופ.י.מ השקעות ואחזקות בע"מ (להלן: "הנושות") התנגדו לבקשה. ביום 30.1.13 התקיים דיון בבקשה אליו הוזמנו כל הנושים, בהתאם לדין. הנושות והבנק שהתייצבו לדיון חזרו על עמדתם כי אין להעתר לבקשת החייב למתן הפטר. מאחר שבין טענות הנושות עלו טענות שהצריכו התייחסות הנאמן, אפשרתי לנאמן למסור הודעה משלימה ותגובת הנושים להודעה. ואכן הוגש הנדרש בהתאם להחלטה; גם לאחר ההשלמות לא השתנו עמדות הצדדים. כבר אומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי להעתר לבקשה ולתת לחייב הפטר מוחלט, כפי שיפורט להלן. 2. ביום 10.8.08 ניתן צו כינוס לנכסי החייב ונקבע כי צו תשלומים החודשי הוא 1,000 ₪; ביום 15.2.12 הוכרז החייב פושט רגל. בטרם הוכרז החייב פושט רגל, נקט הנאמן בפעולות למימוש דירה שהיתה בבעלות החייב וגרושתו (להלן: "הנכס"). על הנכס רבצו שתי משכנתאות, האחת נפרעה עובר להליכי המכר (על ידי גרושת החייב) והשנייה, לטובת בנק לאומי למשכנתאות, היתה אמורה להפרע מכספי התמורה שתתקבל ממכר הנכס. כמו כן, נרשם משכון על זכויות החייב בנכס לטובת הנושות "להבטחת פרעון שטרות שמסר החייב לנושים בגין ההסכמים עוד במהלך החודשים אוקטובר נובמבר 2006... המשכון נרשם ביום 20.2.2007" (כך ב"הודעה ותגובה מטעם הנאמן"). הנאמן הגיש בקשה למימוש הנכס והציע כי המשכון יוסר וזכות הנושות המעוגנת במשכון תועבר לכספי התמורה ותבדק כמו יתר תביעות החוב; משהתנגדו הנושות להצעת הנאמן מאחר שלטענתן הן "נושה מובטח", זמנתי הצדדים לדיון קצר. בדיון שהתקיים ביום 21.2.11 הוסכם בין היתר כי הסכם המכר יאושר, כי "זכות המשכון של הנושים (הנושות פה - א.נח) תעבור לכספי המכר של חלקו של החייב...", כי הנאמן יבדוק את "תביעת חוב המשכון, תוקפו ורישומו", וככל שתביעת החוב תאושר, תועבר יתרת התמורה לנושות ואם תדחה תביעת החוב יותיר הנאמן את יתרת כספי התמורה בידיו עד לאחר מתן פסק דין חלוט. לציין כי הנכס נמכר בסכום של 3 מליון ₪ (סכום הגבוה מהערכת השמאי). ביום 17.4.11 דחה הנאמן את טענת הנושות כי הן "נושה מובטח" מכח המשכון, מאחר שהמשכון נרשם בתקופה של פחות משנתיים מעת צו הכינוס וזאת בגין חוב עבר (פרעון שטרות שמסר החייב לנושים בגין ההסכמים עוד במהלך החודשים אוקטובר נובמבר 2006) ומשכך, בהתאם לסעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 מדובר בהענקה אסורה הבטלה כלפי הנאמן. הנושות לא הגישו ערעור על הכרעת הנאמן ומשכך הכרעה הנאמן חלוטה, קרי, הנושות הן במעמד של נושה רגיל. בנוסף לנכס מימש הנאמן את הזכויות בכספים הצבורים לזכות החייב ב"מיטב גמל ופנסיה בע"מ" ובמסגרת זו הועבר לקופת הכינוס סך של 242,246 ₪ ברוטו. הנאמן לא הסתפק באלה ואף הסתייע בשירותי חקירה כדי לאתר מקורות כספיים נוספים למימוש, אך החקירה לא העלתה דבר. 3. ביום 17.1.12 הגיש החייב בקשה למתן הפטר מוחלט ונקבע דיון בבקשה. לקראת הדיון הגיש הנאמן תסקיר ובו המליץ על מתן הפטר לאחר שהגיע למסקנה כי אין חשד לחוסר תום לב בנסיבות הקריסה הכלכלית וכן ציין כי במהלך התקופה בה שוהה החייב בהליכים אלה נהג כמתחייב וכנדרש ומלא את כל חיובי ההליך. כנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן. הנושות התנגדו לבקשה ממספר טעמים. לטענתן, החייב "מסתיר" מהנאמן ומכנ"ר את הכנסותיו האמיתיות, אינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו, כך טענו כי לא פורט מדוע אושרה תביעת חוב של הנושה, גב' בראון, "כאשר לא היה לה כל זכר בין התביעות החוב, וגם לא באסיפת הנושים הראשונה..." ולטענתן "במערכת היחסים שבין גב' בראון... לבין החייב, לא היה כל מקום להלוואות עסקיות ו/או מסחריות, ולא היו כאלה". עוד טוענות הנושות כי "עד היום, לא התקבל כל הסבר, כיצד זה סילק החייב לבנק דיסקונט לישראל בע"מ, את כל יתרת החובה בסך של 1,000,000 ₪ בתקופה קצרה, לאחר שהשיקים, שמסר למשיבות 3 ו-4 (הנושות- א.נ.ח), חוללו". כן טענו הנושות כי תסקיר הנאמן נעדר פירוט ראוי, כי לא הועבר לידיהן מלוא המידע שביקשו לקבל מהנאמן אודות ההתנהלות הכספית בתיק. גם הבנק התנגד לבקשה למתן הפטר, לטענתו על החייב להוסיף כספים על אלו שהצטברו בקופת הכינוס ועוד ציין כי יש תוחלת להליך כי החייב עובד ויש ביכולתו להמשיך ולשלם את צו התשלומים בסך של 1,000 ₪ ולהעשיר את קופת הכינוס. 4. בדיון שהתקיים כאמור, חזרו הצדדים על טענותיהם; הנאמן המליץ להעתר לבקשת החייב לאחר ששב וציין כי התנהלות החייב בהליך היתה וכי שיתף פעולה, כן ציין כי לאחר ששולמו לגרושת החייב מזונות ולאחר שכ"ט, יוותר סכום של 680,000 ₪ לתשלום דיבידנד לנושים. עם זאת, ביקש הנאמן שהות נוספת לבחון את טענות הנושות לעניין תשלום של 1 מליון ₪ לבנק דיסקונט בע"מ תקופה קצרה לאחר שהשיקים שנמסרו לנושות חוללו. כאמור אפשרתי לנאמן למסור עדכון לאחר בדיקתו וכך נעשה. בתגובתן להודעה המשלימה טענו הנושות שהנאמן לא עיין במלוא תדפיסי חשבון הבנק הרלבנטיים, ש"הנאמן לא בדק את החשבונות הנכונים" וכי על בית המשפט להעביר את הנאמן מתפקידו. עוד נטען, כי "התעלמותו של הנאמן מדרישות למסור חשבונות ומסמכים, מעלה חשד כבד לגבי כשרות פעולותיו" במיוחד לאור הודאת הנאמן בבית המשפט כי הוא מכיר את החייב עובר להליך דנא שכן בתיק אחר, בו שימש נאמן לנכסי חייב אחר, היה החייב נושה ומסר מידע שסייע לנאמן. משטענו הנושות טענות אישיות כלפי הנאמן ראה הנאמן להגיש "הודעה ותגובה מטעם הנאמן" בה התייחס עניינית ובפירוט לנטען נגדו. לאחר שעיינתי בתגובת הנאמן ובטענותיו בדיון שהתקיים בפני, שוכנעתי כי התנגדות הנושות אינה מבוססת ונטענה באורח סתמי. 5. הנאמן, התייחס באופן ענייני, מעמיק ומבוסס לטענות הנושות. כך, התייחס לטענות אשר לנושה, הגב' בראון, לכך כי מקום מושבה בקנדה ומשכך בדק את תביעת החוב לגופה חרף האיחור בהגשתה והגיע להכרעה על בסיס מסמכים רלבנטיים שהוגשו לו. כך התייחס לסילוק החוב לבנק דיסקונט בסך של 1 מליון ₪ ולכך ש"גם הנושים מסכימים, כי העברות כספים אלו בוצעו, אם בוצעו, זמן רב קודם כניסתו של החייב להליכי הפש"ר ומחוץ למסגרת שלושת החודשים הרלוונטיים להעדפת נושים" שכן ככל ששולם החוב לבנק דיסקונט (חוב שלפי בדיקת הנאמן כלל לא הוכח ששולם) הרי שולם במהלך שנת 2007 (כטענת הנושות) בעוד שבקשת החייב למתן צו כינוס הוגשה רק ביום 13.7.08. בנסיבות אלה, ומאחר שבהתאם לסעיף 98(א) לפקודה שעניינו "ביטול העדפות", אחד התנאים לביטול הפעולה (של התשלום הנטען לבנק דיסקונט) כלפי הנאמן הוא כי הפעולה נעשתה במהלך שלושת החודשים שקדמו להכרזת החייב פושט רגל - תנאי שממילא לא התקיים בענייננו - מקובלת עלי עמדת הנאמן. ובכל זאת, והגם שהטענה לא רלבנטית מצא הנאמן לבחון את המסמכים הרלבנטיים לרבות תדפיסי חשבון הבנק, והגיע למסקנה כי אין כל בסיס לטענת הנושות; להדגיש כי הנאמן תמך מסקנותיו בתדפיסי חשבון רלבנטיים, ומנגד, טענות הנושות לא גובו במסמכי בנק להוכחת טענותיהן והן הסתפקו בטענה הסתמית כי הנאמן לא נענה לבקשותיהן להמציא להן מסמכים רלבנטיים. כפי שציין הנאמן, פעולותיו ומסקנותיו בהליך דנא דווחו לבית המשפט וקיבלו את אישורו (ככל שהיה צורך) באמצעות הגשת דוחות שהיו פתוחים לעיון הנושות ומשום כך אין הן רשאיות "להיבנות" מטענות של חסר במידע רלבנטי ויש להצר על כך שבמקום לבסס טענותיהם ולצרף אסמכתאות, בחרו הנושות להשתלח בנאמן ולא היססו לטעון טענות בעלמא בדבר ניגוד עניינים של הנאמן - טענות שלא היה מקום להעלותן באורח סתמי ושוכנעתי מהחומר שלפני כי הן נטולות בסיס. 5. סיכומו של דבר, לא שוכנעתי כי התנגדות הנושות היא התנגדות מבוססת וממילא לא מצאתי כל נימוק ענייני ומבוסס בגינו יש לקבל את התנגדות הנושות, שנטענו כאמור בעלמא והן נטולות ביסוס. גם לא מצאתי ממש בטענת הבנק כי החייב לא הציע הצעה מעבר למצוי בקופת הכינוס, שכן מדובר בהחלטה בבקשת הפטר ועלי לבחון את התנהלות החייב ואת נסיבותיו, ולאחר שכך עשיתי אני סבורה כי אין להותירו בהליכים אלה ובשלה העת לאפשר לחייב לפתוח פרק חדש בחייו. החייב מצוי בהליך כמעט חמש שנים במהלכם מילא את החיובים שהוטלו עליו, שילם את התשלומים החודשיים והגיש דוחות. נכס המקרקעין של החייב וזכויותיו בכספי קופות הגמל מומשו על ידי הנאמן והגם שנעשו נסיונות באמצעות חברת חקירות לאתר "חברות ו/או שותפויות בהן רשום החייב, איתור סניפי בנק אליהם קשור החייב ואיתור סניפי בנק אליהם קשורה חברת ת.ג.ש השקעות אשר בבעלות החייב" לא העלתה החקירה כל תוצאות. בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדת הנאמן, אליה הצטרף כנ"ר, לפיה יש ליתן לחייב הפטר מוחלט וליתן לו הזדמנות להתחיל בדרך חדשה. לסיום ולמען הסדר הטוב, אעיר כי כמו כנ"ר, אף אני לא מצאתי דופי בהתנהלות הנאמן, ולהפך, אני סבורה כי הנאמן ביצע מלאכתו נאמנה, והשיא במידת האפשר והנדרש את קופת הכינוס. ניתן בזה הפטר מוחלט לחייב. אני מסירה את כל ההגבלות שהוטלו על החייב במסגרת ההליכים. אני מאחלת לחייב בהצלחה בהמשך. הפטר