העובדות וההליכים הקודמים 1. נגד המבקש נפתחו בשנת 2004 הליכי פשיטת רגל, ביוזמת בנק קונטיננטל לישראל בע"מ (להלן - הנושה). במסגרת צו לכינוס נכסיו מונה מנהל מיוחד לנכסי המבקש. בסוף שנת 2005 הודיע המנהל המיוחד כי ניהול ההליך לא יצמיח תועלת. אי לכך ביקש המשיב 3 מבית המשפט המחוזי לבטל את הליכי פשיטת הרגל ואת צו כינוס הנכסים. המבקש התנגד לכך וביקש כי יינתן צו פשיטת רגל וכן הפטר מיידי. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע) דחה את התנגדות המבקש לביטול הליכי פשיטת רגל בעניינו וקבע כי אין מניעה מלהיעתר לבקשת הנושה שעה שאינו מעוניין עוד בהליך פשיטת הרגל. כמו כן דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש להכריז עליו כפושט רגל וליתן לו הפטר מיידי, בקבעו כי מדו"ח המנהל המיוחד עולה שהמבקש מתגורר עם אשתו בבית מפואר בשכונת דניה בחיפה אך אינו מציע הצעה להסדר עם נושיו הרבים. על פי החלטת בית המשפט בוטלו אפוא הליכי פשיטת הרגל ובהתאם בוטל גם צו הכינוס שנקבע למבקש. הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש חודשו באחרונה וההגנות שעמדו לו במסגרת צו הכינוס לא עמדו לו עוד. 2. המבקש, שאינו מיוצג, הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענתו הסתבכותו בחובות נעשתה בתום לב ואין ביכולתו לפרוע את חובותיו. לטענתו אין בהליכי פשיטת הרגל כדי להועיל לנושים שכן אין בידיו נכסים משמעותיים שיש בהם כדי לפרוע את חובותיו. כן מלין הוא בערעור על כך שלא נעשה דיון בעל-פה בהתנגדותו ועל כך שבית המשפט סמך את ידיו על הגרסה העובדתית שהציגו המשיבים מבלי להתחשב בטענותיו כל צרכן. טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע 3. עם הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו ביטול צו הכינוס מעמידו בסכנה מתמדת של רדיפה מצד נושיו, וחמור מכל, בסכנת פגיעה בקצבת הזקנה שלו וביכולתו לרכוש תרופות הנחוצות לו עקב מצבו הבריאותי הרעוע. לטענתו הזכויות בדירת המגורים בה הוא מתגורר הן של אשתו בלבד, ואף על זכויות אלה הוטלו עיקולים. לטענת המבקש סיכויי הערעור, על יסוד טענותיו שנזכרו לעיל, גבוהים הם ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לטענתו הנזק שייגרם לו עקב אי עיכוב הביצוע הוא כפי שיפורט סכנת חיים, בעוד שאם יעוכב הביצוע עד להכרעה סופית בערערו לא ייגרם למשיבים. 4. כונס הנכסים הרשמי מתנגד לבקשה. לטענתו סיכויי הערעור נמוכים כיוון שהמבקש הוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. אף לעניין מאזן הנוחות נטען כי מקומן של טענותיו של המבקש, ביחס לפגיעה בבריאותו והיכולת לרכוש תרופות, הוא בפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת הליך של חקירת יכולת. על כן לדעת הכנ"ר עומדת בפני המבקש אפשרות נוספת הנותנת מענה לטענותיו באופן המטה את מאזן הנוחות לטובת הנושים. 5. חרף החלטתי מיום 31.5.2007 לא נתקבלו תגובות מטעם המשיבים האחרים לבקשה. בירור במזכירות העלה כי החלטתי הומצאה למשיבים במועד. 6. המבקש הגיש, מבלי שנתבקש, תגובה לתגובת הכנ"ר וביקש לעדכן, לעניין מאזן הנוחות, כי לאחרונה דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשתו לחקירת יכולת. המבקש צירף את החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה (מיום 18.5.2007) הדוחה בקשה דחופה של המבקש לחקירת יכולת ועיכוב הליכי הוצאה לפועל. בהחלטה צויין כי בעוד סכום החוב בתיק עולה על 900,000 ₪, הרי שהמבקש מציע לשלם סך של 50 ₪ לחודש בלבד. עניין הסמכות 7. בית המשפט המחוזי דחה כאמור בפסק דינו גם את בקשת המבקש להכריז עליו כפושט רגל וליתן לו הפטר מיידי. לכאורה הדרך הדיונית בה היה על המבקש לנקוט היא הגשת בקשה למתן סעד זמני בערעור, לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין (ראו ע"א 3919/06 טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי (לא פורסם, מיום 13.7.2006); ע"א 6067/04 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, מיום 9.8.2006)). עם זאת, כיוון שהמבקש אינו מיוצג, מוכנה אני לראות את בקשתו כאילו הוגשה כבקשה לסעד זמני בערעור (ראו והשוו: עע"ם 2696/06 מינהל מקרקעי ישראל נ' חרכוש, פס' 8 (לא פורסם, מיום 22.5.2006)). בענייננו תכלית הסעד הזמני בערעור היא הקפאת הליכי הגבייה נגד המבקש במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שקיימים בעניינו עד להכרעה בערעור. 8. ודוק: המבקש הבהיר בהודעה מיום 15.3.2007 כי לא פנה בבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט שנתן את פסק הדין. ואולם, כאמור, משראיתי את הבקשה שהוגשה כבקשה לסעד זמני בערעור, לא נדרש עוד המבקש להראות כתנאי לדיון בבקשה בערכאת הערעור כי פנה בבקשה קודמת לבית המשפט שנתן את פסק הדין. בכך נבדלת בקשה לסעד זמני בערעור מבקשה לעיכוב ביצוע, שרק לגבי האחרונה "סמכותה של ערכאת ערעור לדון בבקשה לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי מותנית בכך, שהבקשה הוגשה תחילה לבית המשפט שנתן את ההחלטה וסורבה על ידו" (ראו תקנות 467-468 לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 2589/04 כלל אינווסטמנט האוס בע"מ נ' שגב (לא פורסם, 23.3.2005)). לעומת זאת, "אם בעל דין מבקש לעתור לסעד זמני לתקופת הערעור, אזי מרגע שפנה הוא בערעור או בבקשת רשות ערעור, עליו לפנות ישירות לערכאת הערעור בבקשה לסעד זמני" (ראו תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי; עע"ם 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי, פ"ד נז (6) 953, פס' 5 לפסק דינו של השופט גרוניס (2003)). אי לכך, לא מתעורר קושי בעניין הסמכות להכריע בבקשה בבית משפט זה. דיון בבקשה לסעד זמני בערעור 9. מכאן - לגופה של הבקשה. העיקר לענייננו, כעולה מטענות הצדדים, הוא מאזן הנוחות. המבקש הצביע על חשש של ממש שאם לא יינתנו לו ההגנות שעמדו לו בעבר במסגרת צו כינוס הנכסים והליכי ההוצאה לפועל יימשכו, תהיה סכנה של ממש לבריאותו וליכולתו לרכוש תרופות. במענה לטענה זו נסמך הכנ"ר על פסיקת בית משפט זה ולפיה "המשך הליכי ההוצאה לעולם לא ייחשבו כנזק בלתי הפיך, שהרי בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש כי תקוים בפני ראש ההוצאה לפועל חקירה אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו" (דברי השופט א' לוי ב-ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, מיום 8.7.2003)). אף אם הכלל הוא כדברי הכנ"ר, ניתן במקרים מתאימים לסטות מן הכלל ולהורות על מתן הסעד הזמני שנתבקש כולו או חלקו (השוו לדברי השופטת חיות ב-ע"א 5165/05 קוניה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, מיום 16.10.2005); וראו החלטתו של השופט ד' חשין ב-ע"א 7353/06 דיין נ' הכונס הרשמי (לא פורסם, מיום 28.1.2007) במסגרתה נתקבלה באופן חלקי בקשת המבקש שם בהתבסס על עקרון תום הלב)). 10. המבקש, בן 69, צירף תיעוד רפואי לבקשה ולפיו אי-נטילת התרופות עלולה לגרום לסיכון לאירוע לב או אירוע מוחי וכי יש חשיבות רבה לנטילה רצופה וקבועה של התרופות (נספח ג' לבקשה). מנגד, לא חלק הכנ"ר על תיעוד זה אלא רק הסתמך על הכלל שהזכרתי לעיל. שאר המשיבים כלל לא הגישו את תגובותיהם לבקשה. במצב עניינים זה לא נסתרה טענתו של המבקש כי מבחינת מאזן הנוחות פעולה על פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה בערעור, שכן עלול להיגרם נזק ממשי לבריאותו וליכולתו לרכוש תרופות. לעניין דירת המגורים ציין המבקש כאמור כי הזכויות בה הן של אשתו בלבד ואף על זכויות אלה הוטלו עיקולים. כאשר אלו פני הדברים במאזן הנוחות, נחלש השיקול בדבר סיכויי הערעור, שהרי "כידוע, השיקול של סיכויי ההליך והשיקול של מאזן הנוחות משפיעים האחד על השני" (בר"ם 2127/07 אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ' חברת נמלי ישראל-פיתוח ונכסים בע"מ (לא פורסם, מיום 14.3.2007)). אף כי על פניו נראה שסיכויי הערעור אינם גבוהים, איני רואה מקום לקבוע בכך מסמרות. החלטתי להיעתר לבקשה. 11. אשר על כן בקשת המבקש, אותה אני רואה כבקשה לסעד זמני בערעור, מתקבלת. הליכי הגבייה נגד המבקש בהוצאה לפועל יעוכבו, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. תנאי למתן הסעד הזמני הוא שהמבקש ישלם את כל התשלומים השוטפים שהוטלו עליו במסגרת הליכי פשיטת הרגל שבוטלו. הפטר