המבקש עותר להורות לנאמן ליתן פירוט בדבר גורל הכספים להם זכאים הנושים, ובכללם המבקש, להורות לנאמן ליתן פירוט בדבר הכספים שהועברו לרשותו מהכנ"ר וכן לעיין מחדש בהחלטות בית המשפט מהמועדים 26/6/03 ו- 12/7/05, במסגרתן אושר שכר טירחה עבור הנאמן. במסגרת הבקשה מפורט מהלך הדברים הכרונולוגי, של הליך הפש"ר הנוכחי. ביום 3/11/99 ניתן צו כינוס כנגד החייב וביום 1/5/01 ניתן כנגדו צו פשיטת רגל. על פי הנטען, המבקש הוא הנושה המרכזי של החייב, והוא הגיש כנגדו תביעת חוב שאושרה במלואה. בשלב מסויים, הוצע הסדר נושים, לפיו יועבר לקופת הנשייה סכום של 150,000 ₪ וכן סכום נוסף של 89,521 ₪ שהיה מצוי בקופת הכנ"ר. בנוסף, סוכם כי על החייב להעביר 74.5% מכל סכום שבו יזכה החייב במסגרת תביעה נזיקית מסויימת. עו"ד אלברט בן פורת מונה כנאמן לביצוע הסדר הנושים. ביום 16/3/03 התקבלה בקשת הנאמן לחלוקת דיבידנד, ובהחלטתו מיום 26/6/03 של כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל התקבלה בקשת הנאמן לפסיקת שכר טירחה בסך 36,077 ₪ בצרוף מע"מ וכן 1200 ₪ בצרוף מע"מ בגין הוצאות שוטפות (בש"א 10597/03). ביום 29/5/03 הגיש החייב בקשה למתן הפטר מותנה, לאחר שטען כי העביר את הכספים לקופת הנשייה, בהתאם להסדר הנושים (למעט הכספים להם הוא עדיין זכאי במסגרת התביעה הנזיקית) ובקשתו התקבלה. ביום 20/4/05 הגיש הנאמן בקשה לחלוקת דיבידנד אחרון וכן בקשה לפסיקת שכר טירחה, בה ביקש כי תאושר לו תוספת בסך של 30% לשכר הטירחה בגין מאמץ מיוחד והוצאות בסך 500 ₪ בגין חודשי עבודתו. לטענת המבקש, על פי החישוב שצורף לבקשה, הוערך שכר הטירחה ב- 40,000 ₪, ובנוסף, במסגרת הבקשה האמורה, לא אוזכר קיומה של בקשתו הקודמת של הנאמן, מיום 26/6/03 לקבלת שכר טירחה, ולא צויין אם קיבל הנאמן שכר טירחה נכון למועד הגשת הבקשה. הבקשה התקבלה במלואה בהחלטתו מיום 12/7/05 של כב' השופט שמואל ברוך (בש"א 9731/05, נספחים ח' ו-ט' לבקשה). לאחר מכן, הביע המבקש הסתייגות בפני הכנ"ר לגבי עצם תשלום שכר הטירחה, וזאת בטענה שהסכמתו להסדר הנושים הותנתה בכך שהסכום שיועבר לו ישקף את הסכום שיצטבר, ולא ינוכה ממנו שכר טירחת הנאמן. בנוסף, ביקש המבקש מהכנ"ר לבדוק האם מצויים כספים נוספים בקופת הכנ"ר, וזאת לאחר שבתסקיר הכנ"ר צויין כי בקופה מופקד 85,000 ₪ , ואילו במסגרת חלוקת הדיבידנד הראשון הודיע הנאמן כי קיבל מהכנ"ר סכום של 45,000 ₪ בלבד (כפי הנראה, הדיבידנד הראשון חולק לאחר עריכת תסקיר הכנ"ר). המבקש טוען, כי הכנ"ר לא השיב באופן ענייני לפנייתו. ביום 15/8/05 הפנה הכנ"ר מכתב לנאמן בו נדרש הנאמן להימנע מעשיית כל פעולה בכספים המצויים ברשותו עד להוראה אחרת. ביום 24/8/05 פנה המבקש שוב לכנ"ר וביקש התייחסות נוספת מצידו לאמור בסעיף 7 למכתבו מיום 12/7/05 , בעניין שאלת הימצאותם של סכומים נוספים בקופת הכנ"ר , לאור הפער הלכאורי בין הסכום המדווח לבין הסכום שהתקבל מהכנ"ר. המבקש טוען, כי מתגובת הכנ"ר עולה שבקופת הכינוס נותר סכום של 2000 ₪ בלבד, וכל יתר הסכום הועבר לנאמן. ביום 17/11/03 הפנה המבקש מכתב לנאמן ולעוד שוקי שועלי (שותפו של הנאמן) ובו התבקש מתן הסבר לגבי הפער בין הסכומים. המבקש טוען, כי טרם התקבלה תשובה כלשהי לפנייה. על פי הנטען, ביום 1/12/05 נשלח מכתב נוסף ובו התבקש הכנ"ר להורות לנאמן להשיב לפניות המבקש שלא נענו, בנוגע לאי ההתאמה בין דיווח הנאמן ודיווח הכנ"ר לגבי הכספים המופקדים בקופת הכינוס. ביום 1/12/05 התקבל מכתב התשובה של הנאמן, בו טען הנאמן, כי כל המידע שנדרש במכתב המבקש, מצוי בבקשות עצמן ובהחלטות קודמות. בנוסף, טען הנאמן, כי מאחר שהכנ"ר ביקש מהנאמן לעצור את חלוקת הדיבידנד, הרי שעד כה, לא חולק הדיבידנד הסופי. הכנ"ר ציין, במסגרת פנייה טלפונית, כי הוא אכן מבחין בבעייתיות לגבי שכר הטירחה של הנאמן, והנושא ייבדק. המבקש טוען, כי הוא פנה לכנ"ר בתזכורות בעניין זה, אך עד כה לא נענו פניותיו. בנוסף, טוען המבקש כי לא נענו פניותיו לנאמן ולעו"ד שועלי בעניין מועד חלוקת הדיבידנד הסופי. המבקש טוען, כי לא ברור מדוע עד כה לא חולקה יתרת הדיבידנד, וכן לא ברור מדוע קיים פער בין הסכום המצויין בתסקיר הכנ"ר לבין הסכום שהועבר לנאמן. בנוסף, טוען המבקש, כי יש לעיין בשנית בהחלטות בעניין שכר הטירחה, ולקבוע כי הנאמן אינו זכאי לשכר טירחה במסגרת חלוקת הדיבידנדים. לחלופין, מבקש המבקש לקבוע כי הנאמן זכאי רק לאחד מסכומי שכר הטירחה שנפסקו עבורו, ולכן יש לבטל את ההחלטה מיום 26/6/03. הבקשה לבטל רטרואקטיבית את חיוב שכר הטירחה, או להפחית את הסכום, היא למעשה בקשה לעיון חוזר, המעוגנת בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 לפיו בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו. לגבי תחולתו של סעיף 181 נקבע בבש"א (נצרת) 2860/04, פש"ר 114/01 רייך נ' הכונס הרשמי (16/12/04)- "עניינו של סעיף זה נוגע להחלטות ביניים וצווים, הניתנים במסגרת הליך הפש"ר. במקרה זה, ניתן לבקש עיון חוזר אם נשתנו הנסיבות, או נוספו נסיבות חדשות, אשר לא היו לנגד עיני בית המשפט, שעה שנתן החלטתו, ואשר לו היו בפניו, יתכן והיה מחליט באופן שונה, באופן המצדיק עיון חוזר של בית המשפט בהחלטה קודמת. ראה למשל: ע"א 5335/92, לאה סייג ואח' נ' האפוטרופוס הכללי, תק-על 94(3), 721, עמ' 723. ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1) 830, עמ' 839-840". בבש"א (תל אביב-יפו) 3846/07, פש"ר 6349/83 כונס הנכסים הרשמי נ' הראל (6/2/08), נקבע כי ניתן להחיל את סעיף 181 גם במקרה שבו ההחלטה המקורית ניתנה לאחר מרמה או מצג שווא. הנאמן טוען בתגובתו כי באופן רגיל, שכר טירחת הנאמן והכנ"ר משולם מקופת ההסדר ולא על ידי החייב באופן אישי, אלא אם כן מצויין בהסדר באופן מפורש שהחייב ישלם את הוצאות הכינוס וכי הכספים המשולמים לנושים הם "נטו" (כלומר לאחר קיזוז שכר הטירחה). הנאמן צירף לתגובתו פירוט לגבי הכספים שהתקבלו וחולקו (נספחים י"ג-ט"ו לתגובה), בו מצויינים גם שני הסכומים ששולמו לו בגין שכר טירחה (43,986 ₪ ו- 40,652 ₪ ). חשוב להדגיש, כי מהדו"ח שצורף כנספח י"ד לתגובת הנאמן, עולה כי הדיבידנד השני חולק ביום 9/1/08 (הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 2/9/07, בטרם חולק הדיבידנד השני, ומכאן תהיות המבקש בעניין). המבקש טוען בתשובתו לתגובת הנאמן כי במסגרת הסדר הנושים הועבר לקופת הכנ"ר ולקופת הנאמן סכום של כ- 301,000 ₪ , כך שלמעשה, הנאמן קיבל כ- 28% מהכספים שהתקבלו בקופת הכנ"ר ובקופת הנאמן. הכנ"ר מצטרף לעמדת המבקש, וטוען כי מדובר בשכר טירחה כפול, שאין לו הצדקה. לטענת הכנ"ר, הסכמתו לבקשה השניה לפסיקת שכר טירחה עבור הנאמן, ניתנה מאחר שהכנ"ר סבר, כי מדובר בבקשת שכר טירחה המוגשת לראשונה. מתגובות הנאמן עולה כי הסכומים ששולמו לנאמן כשכר טירחה, שולמו כנגד חלוקת הדיבידנדים. החלק הראשון של שכר הטירחה, בסך 43,614 ₪ שולם לאחר חלוקת דיבידנד ביניים בסכום של 194,870 ₪ והחלק השני של שכר הטירחה, בסך 40,652 ₪ שולם במקביל לחלוקת הדיבידנד הסופי, בסכום של 60,575.82 ₪ . משהחליט הנאמן בתביעות החוב, ומומשו נכסי פושט הרגל, כולם או חלקם, על הנאמן לחלק דיבידנד לנושים שתביעותיהם הוכרו, וזאת בהתאם לסדר העדיפות של החובות. ברגע שהנאמן פועל למימוש כל נכסיו של פושט הרגל או כל הנכסים שלדעתו ולדעת ועדת הביקורת, ניתן לממש ללא הארכת הנאמנות שלא לצורך, יכריז הנאמן על דיבידנד סופי. אם כל החובות שולמו במלואם בצירוף הוצאות פשיטת רגל, וקיימת יתרה בקופת הנאמן, הרי שהיא תשולם לפושט הרגל (ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 282-283). סעיף 130(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע- "הנאמן חייב, במהירות סבירה, להכריז על דיבידנדים ולחלקם בין הנושים שתביעתם הוכרה, ובלבד שיעכב תחת ידו סכומים שיהיו נחוצים לכיסוי הוצאות הניהול והוצאות אחרות". בסעיף 132 נקבע כי כל סכום כספי שבידי הנאמן יחולק כדיבידנד, אלא שבחישובו ובחלוקתו יביא הנאמן בחשבון מספר חובות, וביניהם הוצאות הנחוצות לניהול הרכוש והוצאות אחרות (סעיף 132(4)). מכאן, כי כפי שטוען הנאמן, ובניגוד לטענת המבקש, סכום הדיבידנד לכל אחד מהנושים כפוף לתשלום הוצאות ניהול, ועל פני הדברים, הוצאות שכר טירחת הנאמן ביניהן. במילים אחרות, יש לקזז מהסכום הנתון לחלוקה את סכום שכר טירחת הנאמן, ולשלם לנושים את ההפרש. עם זאת, אין משמעות הדבר שהנאמן זכאי לשכר טירחה כפול כנגד כל דיבידנד שחולק בפועל. למעשה, חלוקת דיבידנד היא פועל יוצא של מימוש נכס, שכן היא מתבצעת לאחר המימוש ומתוך הסכום שהתקבל. תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 מגדירה את שכר המימוש שישולם לנאמן מתוך תקבולי המימוש. על פי תקנה 8(א) לבעל תפקיד ייקבע שכר מימוש באחוזים מתקבולי המימוש, למעט מזומנים שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה במועד תחילת עבודתו בפועל של בעל התפקיד ולמעט כספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים או מפרק אחר. בהמשך תקנה 8(א) מפורטים שיעורי שכר המימוש מתוך סכומים שונים של תקבולי מימוש (מעין "דרגות" שונות של התקבולים). על פי תקנה 8(א)(1), לגבי סכום של 53,036 השקלים הראשונים, יקבל בעל התפקיד שכר מימוש בשיעור 20%ועל פי תקנה 8(א)(2) לגבי סכום של 530,360 ₪ נוספים, יקבל בעל התפקיד שכר מימוש בגובה 10%. לטעמי, המשמעות היא, שכל אחד מסכומי המימוש המאוזכרים בתקנה הם מינימליים, ולכן בין הסכומים 53,036 ₪- 530,360 ₪ , אין לפסוק שכר טירחה נוסף. מתקבל הרושם, כי פסיקת שכר טירחה עבור בעל תפקיד אינה שוללת את האפשרות לפסוק סכום נוסף כשכר טירחה, בהתאם לדרוגי הסכומים. תקנה 8(א1) קובעת כי במקרה שחייב או בעל מניות של החייב שילם תשלומים עתיים לבעל התפקיד, יראו אותם כתקבולי מימוש. חשוב לציין, כי תקנה 7 העוסקת בשכר ניהול, אינה ישימה בענייננו, שכן שכן שכר ניהול מחושב באחוזים מתוך תקבולי הכנסה, המוגדרים בתקנה 1 כתקבולים ממכירת מוצרים או שירותים, בעוד שתקבולי מימוש הם תקבולים שאינם מהכנסה, ומקורם בגביית חובות, מכירת נכסים וכל תקבול אחר שקיבל בעל תפקיד, כלומר קיים טווח אפשרויות נרחב יותר (ראו לעניין זה בש"א (י-ם) 1622/06, ה"פ 3422/04 א. ברקן ושות' בע"מ נ' פולמן (22/4/07)). כאמור, בנספחים י"ג ו-י"ד לתגובת הנאמן מופיעות שתי טבלאות- טבלה אחת של סכומים שהתקבלו ואופן חלוקתם כדיבדנד ראשון והטבלה השנייה היא של סכומים שהתקבלו מאוחר יותר ואופן חלוקתם, במסגרת דיבידנד שני וסופי. מהנתונים המופיעים בטבלה הראשונה עולה כי הסכום הנתון לחלוקה הוא 195,000 ₪ - סכום של 45,000 ₪ התקבל מהכנ"ר וסכום של 150,000 ₪ התקבל ממשפחת החייב. מתוך הסכום האמור, חולק דיבידנד, בין היתר, למבקש (סך כל הדיבידנדים 194,870 ₪ ). למעשה, שכר טירחת הנאמן שולם על ידי הכנ"ר, כך שהוא לא שולם ישירות מקופת הנאמן. מכל מקום, לגבי סכום שכר הטירחה הראוי, יש להביא בחשבון את גובה הסכומים שהתקבלו, בכפוף לכך, שעל פי תקנה 8(א) שכר המימוש אינו משולם כנגד כספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים. מאחר שלטענת הנאמן, סכום של 45,000 ₪ התקבל מהכנ"ר, ועל פי תקנה 8(א) אין לפסוק שכר מימוש מתוך תקבולים שהועברו לבעל התפקיד מכונס הנכסים, הרי שהסכום הנתון לחלוקת דיבידנד ולתשלום שכר טירחה, הוא 150,000 ₪ בלבד. על פי תקנה 8(א), הנאמן זכאי לתשלום שכר טירחה כנגד סכום של 53,036 ₪ בלבד, ובשיעור של 20% מסכום זה (מאחר שלא הופקד סכום הגבוה מ- 530,360 ₪ ). לפיכך, בגין סכום זה זכאי הנאמן לשכר טירחה בסך 10,607 ₪ . הסכום שהיה נתון לחלוקה במסגרת חלוקת הדיבידנד השניה הסתכם בסך 106,000 ₪ , ומתוכו שולם בפועל סכום כולל של 65,346 ₪ (סכום זה הוא בצירוף שכ"ט הכנ"ר- 4771 ₪ , שייתכן כי יש לנכותו מסכום הדיבידנד, כך שסכום המימוש הוא 60,575 ₪ ) , מכאן, ובהתאם לתקנה 8(א), הנאמן אינו זכאי לשכר טירחה בגין דיבידנד זה. מכאן, לכאורה, הנאמן זכאי לשכר טירחה בסכום של 10,607 ₪ , אך עם זאת, ניתן להפעיל שיקול דעת ולפסוק שכר טירחה בסכום גבוה יותר. למעשה, הסכום השני שנפסק כשכר טירחה , 40,652 ₪, כולל גם תוספת לשכר טירחה בשיעור 30% בגין מאמץ מיוחד וכן הוצאות חודשיות בסך 500 ₪ , וזאת על פי תקנה 13(א1) (בהתאם להחלטה בבש"א 9731/05, נספחים ח' ו-ט' לבקשה). לא הובאה כל אינדיקציה לכך שהנאמן למעשה אינו זכאי לשכר טירחה בגין רכיב זה, למעט טענה כללית לפיה הנאמן לא ביצע פעולות משפטיות החורגות בהיקפן מפעולות הנדרשות לביצוע על ידי בעל תפקיד בהסדר נושים. מכל מקום, גם תוספת של 30% לשכר הטירחה האמור, אינה מובילה לסכום שנקבע בפועל (שכן מדובר בתוספת של 3182 ₪ בלבד). בנסיבות העניין, ובהתחשב בפרק הזמן הבלתי מבוטל שחלף ממועד פסיקת שכר הטירחה ועד כה, איני רואה לנכון להפחית את שכר הטירחה באופן משמעותי. לטעמי, העובדה שב- 26/6/03 אושר לנאמן סכום של 43,614 ₪, כשכר טירחה ראשוני, ושחלפו ארבע שנים ממועד זה ועד להגשת הבקשה הנוכחית, מצדיקה הותרת סכום זה על כנו, על אף ההפרש הניכר בינו לבין הסכום המעוגן בתקנה 8(א), 10,607 ₪ . לפיכך, אני מותיר את הסכום שנפסק מלכתחילה, בסך 43,614 ₪ כפי שהוא, ומבטל את החיוב השני, בסך 40,652 ₪ . הנאמן מתבקש להשיב סכום זה לקופה. הדיווח שמסר הנאמן באשר לגורל הכספים, במסגרת הנספחים לתגובתו, עונה על הנדרש, ונראה כי גם מבחינת המבקש והכנ"ר, התייתר רכיב זה כמעט במלואו. למעשה, מבחינת המבקש, הרכיב היחיד שנותר בלתי פתור, הוא הפער בין הסכום של 45,000 ₪ שלטענתו הועבר לו מהכנ"ר, לבין הסכום של 85,000 ₪ המופיע בתסקיר הכנ"ר (בתשובה לתגובה צויין סכום של 89,521 ₪ , המופיע בבקשה להסדר נושים). מצירוף האמור בסעיף ד' לתשובת הנאמן לתגובת המבקש, יחד עם האמור בטבלת חלוקת הדיבידנד הראשון (נספח י"ג), נראה כי הסכום של 89,521 ₪ הוא הסכום שהצטבר בקופת הכנ"ר במועד הגשת הבקשה לאישור הסדר הנושים, ומתוך סכום זה, 45,000 ₪ הועברו על ידי הכנ"ר, ולאחר מכן, שימשו כמקור לדיבידנד הראשון. מסקנה זו מתיישבת עם עמדת הכנ"ר בתגובתו, והדו"ח שצורף לה. מהדו"ח שצורף לתגובת הנאמן, עולה כי בקופת הנאמן נותרו 2,000 ₪. סכום זה מצטרף לסכום שכר הטירחה שעל הנאמן להשיב (60,575 ₪ ). כלומר, נותר סכום של 62,575 ₪ , הנתון לחלוקה. בנוסף, מדו"ח הכנ"ר עולה כי בקופת הכינוס מופקד סכום של 2917.53 ₪, שגם אותו יש לחלק בין הנושים. הנאמן והכנ"ר מתבקשים לפעול בהתאם לאמור, בתוך 30 יום. אין צו להוצאות. הפטרכינוס נכסים