בפניי בקשת חייב למתן הפטר. החייב בן 49, מצוי בהליכי פש"ר מזה 12 שנים. נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של כ- 4,500,000 ₪, שטרם נבדקו. בקופת הפש"ר הצטבר עד היום סכום של 76,000 ₪. על החייב הושת תשלום חודשי בסך 500 ₪. מצבו הרפואי של החייב בכי רע: כעולה מאישורים רפואיים שהוצגו בפניי, הוא סובל משורה ארוכה של בעיות וכיום הוא מרותק לכיסא גלגלים וקיים חשש כי ייאלץ לעבור קטיעה של אחת מרגליו. בין השאר החייב סובל מבעיות מליבו שבגינן עבר מספר צינתורים ואף ניתוח מעקפים. כמו כן, החייב סובל ממחלת הסוכרת ומאפילפסיה ובעבר עבר ארוע מוחי. התנהלותו של החייב בהליך לא היתה תקינה: הוא צבר חוב פיגורים שסולק רק לאחר שהוגשה בקשה לביטול ההליך. בקשות קודמות שהגיש למתן הפטר- נדחו. הנאמן מתנגד למתן ההפטר, ומצביע על הליקויים שנפלו בהתנהגותו של החייב במרוצת השנים: לנוכח רמת החיים שלו, ישנו חשד שלחייב היו מקורות הכנסה נוספים, החייב לא הצהיר על הכנסה בסך 101,000 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי, החייב הפר את צו החיוב בתשלומים וכו'. כמו כן, החייב מתגורר בבית צמוד קרקע והצהיר על תשלום שכר דירה שנחזה להיות נמוך מהשכר האמיתי, עשה שימוש ברכב הרשום על שמו של אחד מילדיו וליד ביתו חנו כלים כבדים לעבודות עפר. דא עקא, מעשים אלה של החייב נעשו לפני יותר מארבע שנים (מלבד המגורים בבית צמוד קרקע, הנמשכים גם כיום). לא הובא כל מידע חדש ועדכני בדבר התנהגות פסולה של החייב. החשדות השונים בעניינו של החייב לא הבשילו לכדי ראיות של ממש שיש בהן כדי לבסס ממצא עובדתי של חוסר תום לב בהליך. הפיגורים סולקו זה מכבר (בעקבות בקשה לביטול ההליך). גם חלוף הזמן כשלעצמו יש בו כדי ליטול מעוקצו של חוסר תום הלב, אם היה כזה. כפי שנפסק בע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי , בעמ' 5 - פורסם באתר משפטי: "נקודה בעלת חשיבות בהקשר זה מתייחסת לאלמנט הזמן. גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסויים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת (ראו חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981). האם חייב שהסתבך בחובות אינו זכאי אף הוא למידת התחשבות בשל חלוף הזמן, גם אם פעולותיו נגועות במידה מסוימת של חוסר תום לב?! אין ללמוד מדברי כי חלוף השנים ירפא כל סוג של חוסר תום לב. די בכך שנאמר, כי גם הנתון בדבר חלוף הזמן ראוי שיקבל משקל לזכותו של החייב." הדברים נאמרו אמנם בהקשר להכרזתו של חייב פושט רגל, אך הגיונם חל גם לגבי מתן הפטר. כבר נפסק לא אחת כי: "אמת נכון הדבר, מטרה לגיטימית ויסודית בהליכי פשיטת הרגל היא שמיטת חובותיו של חייב שנקלע לקשיים כספיים מתמשכים, ומתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו. החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב." (ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי (1993) - פורסם באתר משפטי) וכן: "מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר ... אולם, לצד תכלית זו קיימת התכלית השניה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. ... אכן, חייב עלול להיות נרדף על ידי נושיו במסגרת ההוצאה לפועל וכן "עשוי להיקלע לפעמים שלא בטובתו למצבים המקשים עליו לתפקד וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו בנסיבות מתאימות לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" (ראו לוין וגרוניס הנ"ל, בעמ' 24 וכן: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים, פ"ד מח(1) 45, 55). ... אכן, קניינו של הנושה אינו חזות הכל. כנגדו קיימת גם זכותו של החייב - שניתן אף לראות בה חלק מכבודו וחירותו על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - להקים את חירותו (האישית והכלכלית) ולשוב ולקיים עצמו בדרך מכובדת .." (ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי (2003) - פורסם באתר משפטי). יצויין כי לנוכח מצבו הבריאותי הקשה של החייב, אין כל סיכוי נראה לעין כי יחול שינוי לטובה בכושר השתכרותו. כמו כן, יש ליתן משקל מכריע לעובדה שהליך הפש"ר נמשך כבר 12 שנים, פרק זמן חריג באורכו לכל הדעות. הנאמן הוסיף וטען כי בשל עבירות מס שביצע החייב, ואשר בגינן הורשע בדין ואף ריצה עונש מאסר, לא ניתן ליתן לו הפטר. לענין זה הוא הפנה להוראת ס' 63(ב)(12) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה"), שעניינה פושט רגל שנמצא אשם במירמה, וכן להוראת ס' 69(א)(2) לפקודה, הקובעת כי ההפטר לא יחול על חוב שנוצר במירמה שפושט הרגל היה שותף לה. יצויין כי בית המשפט העליון, שדחה את ערעורו של החייב על עונש המאסר שנגזר עליו, קבע כי החייב הודה והורשע בעבירות של העלמת מס בהיקף נרחב ביותר ועל פני תקופה ממושכת (רע"פ 6194/04). אינני סבור שעבירות המס בהן הורשע החייב מונעות את האפשרות ליתן לו הפטר. לא בכדי נאמר בס' 63(ב) לפקודה כי העובדות המפורטות בו "מסייגות" מתן הפטר, ולא שוללות כליל אפשרות למתן הפטר. את הוראת ס' 63(ב)(12) לפקודה שעניינה פושט רגל שנמצא אשם במירמה, יש לקרוא יחד עם הוראת ס' 63(א) לפקודה, הקובעת כי אם קיימות נסיבות לחובתו של החייב, כמפורט בס' 63(ב) לפקודה, אזיי עומדות בפני בית המשפט ארבע אפשרויות פעולה: לא לתת הפטר, להתלות את ההפטר לתקופה שתימצא מתאימה, להתלות את ההפטר עד שישולם לנושים דיבידנד של 50% לפחות, ולבסוף, לדרוש מפושט הרגל, כתנאי להפטרו, שיסכים למתן פסק דין נגדו לזכות הכנ"ר או הנאמן על יתרת החובות שלא נפרעו עד ליום ההפטר, ולתשלום היתרה מתוך רווחיו העתידיים או מתוך נכסים שרכש לאחר שהוכרז פושט רגל, באופן ובתנאים שהורה עליהם בית המשפט. במקרה הנוכחי, אני סבור כי לנוכח מצבו הרפואי הקשה של החייב והשנים המרובות שהוא מצוי בהליך הפש"ר, יש מקום לעשות שימוש בהוראת ס' 63(א) לפקודה. חרף המלצתם של הנאמן והכנ"ר, לא שוכנעתי כי בנסיבות המתוארות לעיל, יש טעם להתנות את מתן ההפטר בתשלום סכום נוסף לקופה, שכן ממילא, כל תשלום סביר נוסף שיושת על החייב, לא יהיה בו כדי לכסות ולו במקצת את חובותיו הרבים, והשתת תשלום גבוה מדי כמוה כדחיית הבקשה למתן הפטר. אשר על כן, ניתן בזאת לחייב הפטר מותנה, כאשר התנאי הוא, בהתאם לס' 63(א)(4) לפקודה, שהחייב יסכים כי יינתן נגדו פסק דין לזכות הכנ"ר או הנאמן על יתרת החובות שלא נפרעו עד ליום ההפטר, ולתשלום היתרה מתוך רווחיו העתידיים או מתוך נכסים שרכש לאחר שהוכרז פושט רגל. לא יינקטו הליכים לביצועו של פסק הדין בלי רשות של בית המשפט, שתינתן על יסוד הוכחה שמאז הפטרו רכש החייב נכסים או הכנסה העומדים לתשלום חובותיו. כמו כן, מובהר בזאת כי ההפטר, לכשיינתן, לא יחול על החוב כלפי רשויות המס, כאמור בס' 69(א)(2) לפקודה, בהיותו חוב שנוצר במירמה. רפואההפטרפשיטת רגל