1. תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: הפלת"ד). התובעים הם קטין, שנולד ביום 19.05.85 (להלן: הקטין) באמצעות אביו ואימו, התובעים מס' 2 ו-3 (להלן: ההורים, האב או האם, הכל לפי ההקשר שבו אמורים הדברים). ביום 24.10.90 נהג האב ברכב, מספר רישוי... (להלן: הרכב), שהיה מבוטח על ידי הנתבעת. במהלך הנסיעה ארעה תאונה ובה נפגע הקטין. 2. הפגיעה בקטין היתה קשה. לקטין נגרמו פגיעת ראש, שבר בעצם הבריח השמאלי, שבר בארובת העיניים, תמט (התמוטטות) כמעט מלא של הריאה השמאלית וקרע בכבד. הקטין הגיע לבית החולים רמב"ם כשהוא מחוסר הכרה ובמצב זה הוא היה כשבועיים. לאחר התייצבות במצבו, הועבר הקטין ביום 12.11.90 להמשך אישפוז שיקומי בבית החולים "לוינשטיין" (להלן: בי"ח לוינשטין). במהלך השיקום האמור, קיבל הקטין טיפול פיזיוטרפי, טיפול פסיכולוגי, תרופות וטיפולים בריפוי בעיסוק ובתקשורת. ביום 21.08.91 שוחרר הקטין לביתו, לכאורה כעצמאי, אך אובחן כסובל מקשיים בקשר המילולי, התמצאות לקויה בזמן, בעיות קשב וריכוז, קושי בשיתוף פעולה והתדרדרות בזכרון לטווח ארוך. לקטין היו בעיות נוספות כגון פגיעה רגשית, תיסכולים וחרדות. בהמשך, הוסיף הקטין לקבל טיפול פסיכולוגי, והוראה מתקנת במרפאה לילדים נפגעי תאונות דרכים בבית חולים "לוינשטיין" והחל ללמוד בכיתה מקדמת. 3. עובר לשמיעת הראיות במשפט, התמנו חמישה מומחים מטעם בית המשפט באשר למצבו הרפואי/הבריאותי של הקטין עקב התאונה כדלקמן: א. בתחום הכירורגיה מונה פרופ' אדר, אשר קבע כי לא נותרה בתחום זה כל נכות צמיתה לקטין. ב. בתחום האורטופדיה מונה ד"ר ארדה, אשר קבע כי גם בתחום זה לא נותרה לקטין כל נכות צמיתה. ג. בתחום העיניים מונתה ד"ר כרוב, אשר קבעה לקטין נכות צמיתה של 10%. ד. בתחום הנוירולוגיה והנוירופסיכולוגיה מונתה ד"ר מנליס, אשר קבעה לקטין נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10%. ה. בתחום פסיכיאטרית ילדים מונתה ד"ר מור-שניר, אשר קבעה לקטין נכות פסיכיאטרית בשיעור של 80%-100% (ד"ר מור-שניר מונתה לאחר שבית המשפט העליון קיבל את טענת הקטין שלמרות חוות דעתה של ד"ר מנליס, מן הראוי שתמונה גם מומחית בתחום פסיכיאטריית ילדים). כאן ייאמר כי וועדות מל"ל קבעו כי הקטין זכאי לגמילת ילד נכה בשיעור של 50%, החל מיום 01.11.91 ועד ליום 01.03.96, (ראה נ/11). הגימלה לקטין הופסקה לאחר שאחת הוועדות קבעה שהקטין הוא עצמאי בתיפקודו היום יומי. הצדדים לא חלקו על הנכות הצמיתה בשיעור של 10% שנקבעה לקטין בתחום הפגיעה בעיניו (על ידי המומחית ד"ר כרוב). 4. קביעת נכותו הפסיכיאטרית-נוירולוגית של התובע קשה, זאת בגין חילוקי הדיעות הקיצוניים בין שתי המומחיות שמונו על ידי בית המשפט: הנוירולוגית ד"ר מנליס (בשיתוף עם הפסיכונוירולוג ד"ר לוצקי) והפסיכיאטרית ד"ר מור-שניר. חוות דעתה של ד"ר מנליס (נ/1), היא כי בגין פגיעתו הנוירופסיכיאטרית של הקטין, יש לקבוע לו 10% נכות, זאת עקב ממצאיה כדלקמן: בבדיקה הנוירולוגית לא היו ממצאים פתולוגיים, פרט לפזילה בלתי קבועה. בחוות הדעת הנספחת לחוות דעתה של ד"ר מנליס על ידי מר לוצקי, הובחנה דומינציה מוחית מצולבת ולא מגובשת דיה, המלווה באי שקט, טווח ריכוז קצר, הפרעות בתנועות העדינות ובמוטוריקה גסה, בהפרעות הבולטות באנליזה וסינטזה חזותית, זכירה חזותית לקויה, הפרעות בהתמצאות במרחב, הפרעות אמנסטיות קלות, איטיות ואינרציה. ד"ר מנליס סברה כי חלק מהפגיעה הנוירולוגית בקטין היא מלידה (ולא עקב התאונה), אף כי קשה להוציא מכלל אפשרות שהתאונה הגבירה את התופעות הנ"ל. 5. לעומתה, ד"ר מור-שניר קבעה בחוות דעתה (ב/1), כי הבעיות המולדות של הקטין כנראה "הסתדרו" בטרם התאונה (למעט הפרעה התפתחותית בחשבון, הפרעת קשב, היפרקטיביות ואימפולסיביות שייתכן שהיו מתפתחות אצלו גם ללא התאונה). לכן, מייחסת ד"ר מור-שניר את כל הנזק הפסיכיאטרי והנוירולוגי שיש לקטין לתאונה. כאמור, העריכה ד"ר מור-שניר את נכותו של הקטין בשיעור של בין 100%, אבל הניחה כי אם יינתנו לקטין טיפולים שיקומיים, הוא יגיע לידי נכות צמיתה של ‎.80%‎ עוד המליצה ד"ר מור-שניר על מערך טיפולים לקטין למשך 10 השנים הבאות, הכולל: טיפול פסיכולוגי, ריפוי בעיסוק, טיפול של קלינאות תקשורת, תמיכה בקטין על ידי חונך מלווה, הדרכת הורים, הוראה מתקנת וטיפול קבוצתי. 6. לאחר שעיינתי בחוות הדעת והתרשמתי מהמומחים, ובעקבות חקירה נגדית שנעשתה על ידי הצדדים למומחים אלה הגעתי לידי מסקנה כי יש לקבוע את הנכות הצמיתה בשיעור של 40%. אנמק את דעתי כדלקמן: א. ד"ר מור-שניר קבעה כי לקטין הפרעה בהתמצאות בזמן, הפרעה קשה בקשב ובריכוז, בזיכרון חזותי ושמיעתי, ונוקשות חשיבתית. בנוסף - פגיעה קשה באישיותו של הקטין - הוא ילדותי מאוד, אימפולסיבי, חסר יכולת שליטה ותכנון, גולש בקלות לעולם אדיוסינקרטי ומפחיד בו הוא בודד ולא קומוניקטיבי. דרך ההתמודדות שלו והפתרונות אותם הוא מוצא הינם דרך עיוות המציאות, שגורם לליקוי חמור בשיפוט היום יומי. לדעתה, הפגיעה בקטין גורמת לו למצב הדומה למצב פסיכוטי, והיא גם משפיעה על כישורי קריאה, כתיבה וחשבון. ד"ר מור-שניר קבעה את דרגת הנכות בהסתמך על ההגדרה בסעיף 33(ו) לתקנות המוסד לביטוח לאומי שעניינו הפרעות פסיכוטיות, חוסר מוחלט של התאמה סוציאלית, אי כושר עבודה מוחלט, הזדקקות לאישפוז במוסד או להשגחה מתמדת בשיעור של %100. ד"ר מור-שניר תמכה את חוות דעתה בחוות דעתו של הפסיכולוג ד"ר מיטשל בקר (ב/2), אשר קובע כי רמת התיפקוד של הקטין דומה למצב פסיכוטי, אך בוודאי שהוא לא פסיכוטי. לכאורה, משתמשת ד"ר מור-שניר באותו מינוח של הסעיף 33(ו), בעוד שמחוות דעתה וכן מעדותו של ד"ר בקר (עמ' 87) עולה שבשום אופן אין הקטין פסיכוטי. הרחיקה לכת ד"ר מור-שניר וקבעה את נכותו של הקטין בתחום הפסיכוטי, אף שהיא עצמה ציינה כי הקטין מעולם לא קיבל טיפול אנטי-פסיכוטי (עמ' 61-60 לפרוטוקול). ב. חוות דעתה של צוקי סלע (ת/28), מורתו של הקטין, איננה מתאימה להערכה הקשה והקיצונית של ד"ר מור-שניר. צוקי סלע קובעת שהקטין הוא: "נער נחמד המוכן ורוצה לשתף פעולה עם בני גילו וצוות המורים. מאוד אוהב ומחפש קשרים חברתיים עם הנערים שבכיתתו, אך לעיתים מתקשה בזאת... משום שלעיתים מתקשה לשלוט בהתפרצויות כעס." כעולה מדברים אלו, הערכתה של צוקי סלע איננה מתאימה למצב החמור המתואר בחוות דעתה של ד"ר מור-שניר. ג. ד"ר מור-שניר מודה כי אין היא מתמצאת בטיפול בפגיעות ראש (כגון זו של הקטין). היא מעולם לא טיפלה בפגועי ראש ולא נתנה חוות דעת לגביהם, וחוות הדעת שנתנה בעניינו של הקטין הינה חוות הדעת השניה אותה ערכה אי פעם (עמ' 59 לפרוטוקול). היא גם הודתה כי איננה מומחית לנושאים של לטרליזציה ודומינציה (עמ' 66-65 לפרוטוקול). 7. בעקרון, אני מעדיף את חוות הדעת של ד"ר מנליס, במיוחד במה שנוגע להערכת היקף נזקיו הנוירולוגיים והפסיכיאטריים של הקטין. יחד עם זאת, נראה לי כי בהנחה שהיתה לקטין פגיעה מולדת, אין זה נכון לצמצם נכותו לדרגה של %10, זאת מחמת שאין לנו די ראיות שהקטין היה בעייתי וחולה לפני התאונה (בעיות מסויימות אכן נתגלו אצל הקטין עוד בטרם התאונה, אך הן לא היו חמורות, כדי דיספונקציה מוחית מולדת). לכן, יש לצאת מתוך הנחה כי התאונה היא שגרמה לבעיות הנוירופסיכיאטריות של הקטין, אף כי לא בחומרה היתרה כפי שנצפו על ידי המומחית ד"ר מור-שניר. בהביאי בחשבון את כל השיקולים הנ"ל, אני יוצא מתוך הנחה שיש לקבוע את נכותו הצמיתה של הקטין בתחום הנוירופסיכיאטריה בשיעור של 40%, שאליה יש לצרף נכות של %10 בתחום העיניים, כך שהנכות המשוקללת הצמיתה של הקטין תהיה של ‎.46%‎ בשעתו, המל"ל קבע לקטין 50% נכות צמיתה. אף כי היום המל"ל לא קבע לקטין נכות בשיעור כזה, בכל זאת נראה לי כי קביעת המל"ל בשעתו תומכת במסקנתי הנ"ל. 8. הגיעה העת לדון בדרגת הנכות התפקודית שנגרמה לקטין עקב התאונה, כמובן גם בהתחשב בנכותו הרפואית ובגורמים אחרים. נקודת המוצא היא שנכותו התפקודית של הקטין תחשב כזהה לנכותו הרפואית, וזאת מאחר ויש קושי משמעותי בחישוב הפסד השתכרות עתידי של קטין שטרם הגיע למעגל העבודה. לכן, בנסיבות כאלה, יש לצאת מתוך הנחה כי שכרו יהא לפי השכר הממוצע במשק, ובהתחשב בנכותו התפקודית ([בנדוננו גם הרפואית] , ע.א. 311/85 א' אפראימוב (קטין ואח' ) נ' גבאי ואח' וערעור שכנגד. פ"ד מ"ב 3, 191,194). יחד עם זאת, בהתחשב בכך שאין חולק על כך שהיתה איזושהי מוגבלות לקטין גם לפני התאונה, הרי למרות שהשכר ההמוצע במשק עומד היום על סך של 5,600 ש"ח נטו לחודש (לערך) אתבסס בחישובי על שכר של 5,000 ש"ח לחודש. לפיכך, הפסד שכרו של הקטין בעתיד (מגיל 18 עד גיל 65), לפי מקדם היוון של 007.071.203, מסתכם בסך של 1,183,329 ש"ח. 9. הקטין טוען כי יגרמו לו עקב התאונה ונכותו גם הפסדי פנסיה. הפנסיה, כידוע, היא פונקציה של הסכם על קרן כזאת, המורכבת מהפרשת העובד והפרשת המעביד מהשכר המשולם לעובד. גם בענין זה (בנדונו של הקטין) רב הנסתר והלא ידוע לגבי זכויות הפנסיה שיהיו מוענקות, אם בכלל, לקטין בעתיד. לכן אני קובע את הפסד הפנסיה באופן גלובאלי (ראו דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה רביעית, ע' 326 והאסמכתאות שם), ומעמיד את הפסד הפנסיה הצפוי לקטין ע"ס של 75,000 ש"ח (סכום גלובאלי). 10. הקטין תובע עזרה יומיומית צמודה בהיקף של 24 שעות ביממה (מפאת נכותו הקשה). בלא הסדר כזה, הפתרון החלופי הוא השמתו של הקטין במוסד טיפולי מתאים למצבו, פתרון שאיננו מומלץ ע"י אף אחד מהצדדים ובודאי שאיננו רצוי. לא נראה לי לאור הראיות ששמעתי כי הקטין זקוק למטפל צמוד לכל חייו, ונראה כי הוא יזדקק לעזרה של שעה או שעה וחצי לשבוע (עדותה של ד"ר מור שניר, ע' 70 לפרוטוקול). גם בענין זה, בנסיבות, נראה לי לפסוק סכום גלובאלי של 150,000 ש"ח לגבי עזרה, תמיכה וליווי לקטין בעבר ובעתיד (בסיכומיהם הציעו הנתבעים פיצוי של 120,000 ש"ח בגין ראש נזק זה בעתיד). מכאן אעבור לדון בפיצוי על הוצאות רפואיות ושיקומיות, בעבר, שהקטין זכאי להן עקב התאונה. 11. באשר לטיפול פסיכולוגי טוען הקטין כי עלות שעת טיפול היא 400 ש"ח, ובסה"כ הוא תובע 76,800 ש"ח (בגין 4 שנות טיפול, שהופסק מחמת חסרון כיס). לעומת זאת, טוענים הנתבעים כי יש לפסוק רק לפי עלות של 190 ש"ח לשעת טיפול, כפי שהדבר עולה מהחשבוניות שהוגשו לתיק. הטיפול התקיים בין שלהי 1992 ועד תחילת שנת 1996, והסיכום של החשבוניות או הקבלות מגיע לכדי 16,470 ש"ח. לאחר שערוך הסכום מאמצע התקופה, מתקבל הסך של 36,200 ש"ח. בהקשר זה יצוין כי הקבלות שמצביעות על הוצאה של הקטין בגין ריפוי בעיסוק, מסתכמות ב-6,030 ש"ח, ובשערוך מאמצע התקופה בה ניתנו הטיפולים (4.1.92 עד 1.12.94) מגיע הסכום לכדי 14,589 ש"ח. 12. אינני פוסק פיצוי לקטין עבור טיפול פיזיוטרפי, זאת מחמת שאין ספק כי הוענק לו טיפול שכזה בביה"ח לוינשטיין, מה גם שהוא לא הגיש קבלות ו/או חשבוניות לגבי הוצאה נוספת באשר לטיפול פיזיוטרפי. מאידך, אני פוסק סכום גלובאלי לקטין על סיוע שהוא היה צריך לקבל וקיבל מאת קלינאית תקשורת, ואני מעריכו בסך של 35,000 ש"ח גלובאלי. 13. הקטין המציא עוד קבלות הקשורות לטיפול רפואי בו בעבר: נסיעה באמבולנס, שני טיפולים אצל ד"ר זקש, יעוץ לעו"ד חרל"פ ע"י ד"ר ורדי, טיפול פסיכיאטרי אצל ד"ר רוטנברג ותשלום עבור מזון טבעי. כל ההוצאות הנ"ל עולות עד כדי 3,230 ש"ח, ובשערוך ליום פסה"ד 8,498 ש"ח. עוד תובע הקטין החזר הוצאותיו בגין רכישת מחשב לאחר התאונה ובהתאם להמלצות המטפלים בו. מחירו של המחשב היה 4,504 ש"ח, ומשוערך להיום - 10,911 ש"ח. לפיצוי בגין הוצאה זו זכאי הקטין. לעומת זאת, באשר לדרישת הקטין לפיצוי בגין רכיבה על סוסים ושימוש בבריכה טיפולית, הרי לא הוכח הצורך בכך ואף לא הוכח כי היתה הוצאה כלשהי בגין פרטים אלה. 14. כאמור, גם הורי הקטין מבקשים לפסוק להם פיצוי בגין התאונה, כפי שיפורט להלן: א. ההורים טוענים כי עקב אישפוזו של הקטין בבית לוינשטיין, נאלצה האם לשכור דירה בתל-אביב, בסמוך למקום אשפוזו של הקטין (ברעננה), והיא שילמה שכר דירה בסך של 800 דולר לחודש במשך 9 חודשים. מסמך שהוגש לביהמ"ש (ת/8) עולה, שמדובר בשכירת חדר בסך של 200 דולר לחודש בלבד למשך ארבעה חודשים בלבד, כלומר שבסה"כ שולמו 800 דולר כשהמשכיר הוא קרוב משפחה של האב. לפיכך פוסק אני לטובת האם סך של 800 דולר, שערכם כיום מגיע לכדי 7,747 ש"ח. ב. עוד טוען אבי הקטין, כי נגרם לו הפסד השתכרות בסך של 5,000 ש"ח לחודש, שכן עובר לתאונה הוא השתכר כמכונאי עצמאי בשרות שדה בטרקטורים. בעקבות התאונה (כך טוען האב), הוא לא חזר לעבודתו כמכונאי לכל אורך אשפוז הקטין, כלומר כ-9 חודשים, ואז התברר כי הוא הפסיד את לקוחותיו והוא נאלץ לעבור לעבודה אחרת, כנהג משאית. לאחר מכן הוא עצמו נפגע בתאונת דרכים, שלאחריה הוא חזר לעבוד כעצמאי, וכיום הוא מתפרנס כקבלן עצמאי לעבודות ביוב ואינסטלציה ומשתכר כ-200,000 ש"ח לשנה. מקובל עלי שהתאונה גרמה לאב הפסדי השתכרות למשך מספר חודשים, אך לא כל הזמן הוא שהה בסמוך למיטת בנו הקטין, שהרי אימו של הקטין סעדה אותו במשך מירב תקופת האשפוז. לכן, בנסיבות, הנני מורה על פיצוי האב בגין הפסד השתכרות שנגרם לו עקב הטיפול בקטין בתקופת האשפוז ולאחריה, בסכום גלובאלי של 40,000 ש"ח. ג. אין חולקין על כך כי בתקופת אשפוזו של הקטין בבית לוינשטיין (תקופה בת 9 חודשים לערך) היתה אימו צמודה אליו וטיפלה בו וסמכה אותו. לכן, בין שהיא הפסידה השתכרות, ובין שהיא זכאית לפיצוי על כך ששהתה ליד מיטת הקטין, יש לפצותה בסכום גלובאלי בסך של 75,000 ש"ח, כמוצע ע"י הנתבעים. יצוין כי האם טוענת כי עובר לתאונה היא השתכרה 1,500 ש"ח לחודש, בעבודתה בתור תופרת במפעל "אומן", והיא טוענת להפסד השתכרות בעבור 7 שנים תמימות. עם זאת, לא הוגשו תלושי שכר, והטענה על אורך תקופת עבודתה ב"אומן", גובה שכרה ומסגרת עבודתה לא הוכחה ולא פורטה. לכן, הסכום שהומלץ ע"י הנתבעים בראש נזק זה נראה לי, כאמור, מתאים. ד. בתקופת האשפוז (כך טוענים ההורים), הם נאלצו להעסיק עוזרת בית לטיפול בצורכי הבית והדירה בהעדרם, אך מפאת חסרון כיס נפסקה עבודת העוזרת. עד הפסקת עבודתה, כך טוענים ההורים, הם שילמו לה 20,000 ש"ח (לפי 2,000 ש"ח לחודש, במשך 10 חודשים). גם בענין זה לא הובאו קבלות ואישורים מספיקים ולכן אני פוסק פיצוי גלובאלי בסך של 15,000 ש"ח, תוך שאני מכיר בכך שהנסיבות חייבו העסקת עזרת צד ג' באופן מוגבל בלבד. ה. עוד תובעים ההורים פיצוי בגין הוצאות נסיעה: לגבי התקופה של שהות הקטין בבי"ח רמב"ם כחודש ימים, לפי 5 נסיעות בשבוע, במחיר של 3 ש"ח לק"מ, וכן נסיעות לבית לוינשטיין (במשך כ-9 חודשים), לפי 3 פעמים בשבוע לאב ו-4 פעמים בשבוע לאם. יצוין כי נטען שהאם היתה צמודה למיטתו של הקטין, ולכן התביעה לפיצוי עבור 4 נסיעות בשבוע נראית מוגזמת. כמו כן הוגשו רק קבלות חלקיות, ולכן גם לענין זה פוסק אני פיצוי גלובאלי בסך של 15,000 ש"ח. 15. אין חולקים על כך שבעקבות התאונה, גם לאחר החלמתו החלקית של הקטין, הוא יזדקק לסיוע רב תחומי למשך כ-8 שנים מיום מתן פס"ד זה, בתחומים הבאים: הוראה מתקנת, טיפול פסיכולוגי פרטני, טיפול קבוצתי, קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק. ד"ר מור-שניר, בחוו"ד (ב/1) ממליצה על סה"כ 10 שעות טיפוליות בשבוע, ועוד כ-30 שעות של חונכות לקטין בשבוע. יאמר מיד, כי לחלק נכבד מהטיפולים הנ"ל זכאי הקטין על פי חוק חינוך חובה ובמסגרת קופ"ח ציבורית (על פי חוק בריאות ממלכתי) (ע.א. 5557/5, 6881 סהר חב' לבטוח בע"מ נ' דוד אלחדד ואח', פ"ד נ"א 2, ע' 724, 740-736). בכל זאת, בהתחשב בנכותו הקשה של הקטין, מקובל עלי שאין להסתפק בסיוע שהוא עתיד לקבל משרותי חינוך ובריאות ממלכתיים וציבוריים, ויש להעניק לו תמיכה נוספת ע"י טיפולים שונים: בריאותיים, חינוכיים, פסיכולוגיים ואח'. מאחר ולא ניתן לדעתי בנסיבות להעריכם במדויק, הנני קובע בגין ראש נזק זה פיצוי גלובאלי, שאני מעריכו בסך של 130,000 ש"ח. (הצעתו של העובד הסוציאלי גדעון הס, (נ/10), מתאימה להערכתי). 16. מקובלת עלי התביעה לפיצוי לקטין בגין ניידות. נכותו הקשה בודאי מחייבת אותו להוצאה מיוחדת בגין תחבורה: אם ע"י מוניות, אם ע"י ליווי ואם ע"י הסעה מאורגנת. אכן, קשה מאד להעריך ראש נזק זה, ובודאי לא לכמת אותו בצורה מדויקת. הקטין תובע שפיצוי בגין ראש נזק זה יהיה לפי הערכה שהיקף נסיעותיו החודשי יהיה של 250 ק"מ לחודש. יצוין שבכל מקרה, כמו כל אדם, היה הקטין נזקק לתחבורה גם לולי התאונה, כך שגם גורם זה יש להביא בחשבון. כמו כן יש להתחשב בכך שהקטין לא סובל מפגיעה אורטופדית. לכן, בענין זה, אני פוסק פיצוי גלובאלי של 50,000 ש"ח. 17. חישוב הפיצוי המגיע לקטין בגין כאב וסבל הוא על פי הנקבע בחוק הפלת"ד ובתקנות, לפי חישוב של נכות רפואית של 46% ו-117 ימי אשפוז, מגיע היום לכדי 159,277 ש"ח. 18. אין חולקים על כך כי יש לנכות מהפיצוי המגיע לקטין את תגמולי המל"ל בעבר ובעתיד: תגמולי המל"ל (קצבת ילד נכה) משוערכים ליום 31.12.00, מגיע לכדי הסך של 36,403 ש"ח (נ/13), ומשוערכים ליום פסה"ד לסך של 38,543 ש"ח. באשר לקצבת המל"ל בעתיד, יש לציין כי החל מ-1.3.96 הפסיק המל"ל את הפיצוי לקטין לפי קביעתו שהקטין עצמאי בתפקודו וכבר אינו זכאי לגמלה. התובעים-ההורים, האפוטרופסים, לא הגישו ערעור או לא חלקו על קביעה זו של המל"ל, ויתכן שניתן יהיה לקבל מהמל"ל גם קצבת נכות לעתיד. מכל מקום, לדעתי אין קביעה סופית של המל"ל בנדון, או קביעה משפטית שאין אחריה ערעור. לכן, באשר לניכוי המל"ל שבעתיד, אני מורה כי בהתאם לסכום המוערך על ידי, לפי חוות דעתו של שי ספיר (נ/12 + נ/13), יש להפקיד בקופת ביהמ"ש סכום של 450,000 ש"ח. והיה אם הקטין יוכיח כי אין לו שום סיכוי לקבל פיצוי נוסף מהמל"ל, יועבר הסכום הזה או סכום אחר לזכותו. יתרת סכום הפיצוי, בניכוי סכום המל"ל המשוערך ששולם לקטין, ישולם לו לאלתר על פי פס"ד זה כפי שיפורט להלן: 19. סכום הפיצוי המגיע: לקטין: הפסד השתכרות לעתיד - 1,183,329 ש"ח. פנסיה לעתיד - 75,000 ש"ח. עזרה + ליווי לעתיד - 150,000 ש"ח. הוצאות רפואיות בעבר - 85,789 ש"ח הוצאות שונות - 19,409 ש"ח. הוצאות רפואיות לעתיד - 130,000 ש"ח. נסיעות בעתיד - 50,000 ש"ח. כאב וסבל - 159,277 ש"ח. סה"כ 1,852,804 ש"ח. בניכוי מל"ל (עבר+עתיד) 488,543 ש"ח. סה"כ 1,364,261 ש"ח. להורים: שכר דירה - 7,747 ש"ח. שכר לאב - 40,000 ש"ח. שכר לאם - 75,000 ש"ח. עזרת צד ג' - 15,000 ש"ח. נסיעות - 15,000 ש"ח. סה"כ - 152,747 ש"ח. סה"כ פיצוי בתיק - 1,517,008 ש"ח. 21. לפיכך מחייב אני את הנתבעת לשלם לתובעים כמפורט לעיל. בנוסף לסכומים שנפסקו לטובת התובעים, תשלם הנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום שנפסק לטובת התובעים, בצרוף מע"מ כחוק וכן ריבית כחוק ודמי הצמדה מיום פסה"ד ועד לפרעון בפועל. 22. הסכום שנפסק כאמור לטובת הקטין יופקד על פי הוראות האפוטרופוס הכללי באופן שישמר ערכו וישא ריבית וניתן יהיה למשוך ממנו סכומים לטובת הקטין לפי הוראות ביהמ"ש המוסמך בענייני אפוטרופסות (ביהמ"ש לענייני משפחה). למרות האמור בפיסקה הקודמת, שכר טירחת עו"ד ישולם לקטין מיד, וכן ישולמו לקטין כל הוצאות המשפט החלות עליו ושלא נכללו בהחלטתי דלעיל.קטיניםהפסדי השתכרות