1. בפני תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן:"החוק"). 2. התובע יליד 14.5.91 נפגע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.10.05 בהיותו כבן 14 שנים. כתוצאה מן התאונה, נפגע התובע במרפק יד ימין. 3. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. שאלת החבות 4. עיקר המחלוקת הינה האם האירוע הינו תאונת דרכים כהגדרתו בחוק. 5. לטענת התובע עת ביקש בסיום הנסיעה לרדת מן הרכב, הוא מעד ונפגע. התובע מתאר את אירוע התאונה בתצהיר עדותו הראשית מיום 21.2.07 כדלקמן: "ביום 17.10.05 בשעה 15:30 לערך, חזרנו לביתנו בשבט מביקור משפחתי. בעת שביקשתי לרדת מן הרכב מסוג ג'יפ ניסאן מ.ר 34-594-16 (להלן:"הרכב"), נתקלתי בחגורה או בכסא ומעדתי לשטח החולי הסמוך". בנוסף לתובע העיד גם אביו של התובע, הנתבע 1, וכן הוגשה תעודה רפואית מיום האירוע לפיה "לפני שעה קלה נפל מרכב בזמן שהוא עומד. נחבל באזור המרפק הימני" (נספח א' לתצהיר התובע מיום 21.2.07). 6. הנתבעת טוענת כי לפי עדותו של התובע בבית המשפט, התאונה לא אירעה בעת הירידה מהג'יפ אלא בתוך הרכב בעת מעבר מעל ספסל פנימי בתוך הג'יפ. לעניין זה נטען כי בג'יפ היו שלושה ספסלים כאשר התובע ישב בספסל האחורי והנפילה אירעה כאשר התובע עבר מעל הספסל השני בתוך הרכב, איבד את שיווי משקלו ונפל החוצה כיוון שהדלת היתה פתוחה. לאור האמור, הואיל והתובע נפל בתוך הרכב, טוענת הנתבעת כי אין מדובר בתאונת דרכים. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. החוק קובע כי תאונת דרכים היא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"... שימוש ברכב מנועי מוגדר כ: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו...". 8. מעדויות התובע ואביו עולה כי מטרת התובע היתה לרדת מן הרכב. התובע מציין כי כאשר רצה לרדת מן הרכב נתפסה רגלו במשהו והוא נפל, כאשר בסופה של הנפילה הוא נפל אל מחוץ לרכב (עמ' 5 ש' 23 - 25 לפרוטוקול). אמנם התובע מעיד כי כאשר עבר מהספסל השלישי לשני, נתפסה רגלו (עמ' 5 ש' 16 - 17 לפרוטוקול) וכתוצאה מכך הוא נפל, אולם אין מדובר בשלב של "פעולת הכנה לשימוש", כטענת הנתבעת, אלא בחלק מפעולת הירידה מהרכב. 9. ברע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נג (4) 145, הנזכר בסיכומי הנתבעת, נקבע כי המבחן הרלוונטי הוא מבחן "השלב האחרון". באותו מקרה נקבע כי אחד המדדים לגיבושו של הגבול בין פעולה שהיא הכנה לשימוש ברכב לבין השימוש עצמו, הוא מגע פיזי עם הרכב (עמ' 164 לפסק הדין). בענייננו אין מחלוקת כי היה כל העת מגע פיזי עם הרכב. בנוסף, אין חולק כי התובע, במהלך ניסיונו לצאת מן הרכב, מעד ונפל מן הרכב החוצה. על כן, אין בעניין זה מקום לחלק את פעולת היציאה מן הרכב לשלבים, כפי שמבקשת לעשות הנתבעת. 10. מקרה זה אינו דומה למקרים אשר נזכרו בסיכומי הנתבעת 2, שכן אין מדובר במקרה של נפילה לפני כניסה לרכב ומבלי שהיה כל מגע עם הרכב (כאמור בבר"ע (ירושלים) 824/03 יצחק סננס נ' ברוך נתן דניאל ואח' הנזכר בסיכומי הנתבעת), כך גם אין מדובר בענייננו במקרה של החלקה ממשאית תוך כדי סידור סחורה (ע"א (חיפה) 1040/05 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ ואח' נ' זייאד נאיף ואח' הנזכר בסיכומי הנתבעת). באשר לע"א (חיפה) 1713/05 שמאילוב עידן נ' קרן כרפיס דוד ואח' (הנזכר בסיכומי הנתבעת) הרי ששם נדחתה הטענה כי מדובר בירידה מרכב הואיל והדבר לא נטען על ידי המערער, ומכאן שאין הדבר רלוונטי לענייננו. 11. לאור כל האמור, אני קובעת כי האירוע הנטען הינו תאונת דרכים. הנזק הנכות הרפואית 12. פרופ' סודרי, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי קבע בחוות דעתו נכויות כדלקמן: בגין הגבלה בתנועתיות המרפק הימני: 10% לפי סעיף 41 (8). בגין צלקת קטנה ומעט מכערת: 3.3% לפי שליש מסעיף 75 (1) ב'. הנכות התפקודית 13. הלכה פסוקה היא כי בהעדר נסיבות מיוחדות ומשעסקינן בקטין, יש לראות את הנכות הרפואית כנכות התפקודית. בהתייחס לנכות האורטופדית בשיעור של 10% בגין הגבלת התנועה במרפק יד ימין, משמדובר בתובע שזו ידו הדומיננטית, אני סבורה כי אין מקום לסטות מן ההלכה האמורה בעניין זה. בהתייחס לנכות בשיעור של 3.3%, הנוגעת לצלקת במרפק הימני, לאחר שבדיון מיום 19.10.10 הוצגה הצלקת וכפי שעולה מן הפרוטוקול מדובר ב "צלקת דקה באורך של כ - 10 ס"מ לאורך המרפק ביד ימין" (עמ' 10 ש' 13 לפרוטוקול), אני סבורה כי אין לצלקת השפעה על תפקודו של התובע ועל כן אין לקבוע בגינה נכות תפקודית. אשר על כן, אני קובעת את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 10%. בסיס השכר 14. משעסקינן בקטין, הלכה פסוקה היא כי יש לקבוע את בסיס השכר לפי השכר הממוצע במשק ורק במקרים חריגים יסטה בית המשפט מכלל זה (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רים אבו חנא ואח', פ"ד ס (3) 13, ע"א 10990/05 דוד פינץ ואח' נ' בראל חברה לביטוח בע"מ - פורסם במאגר מידע ממוחשב). לא מצאתי כי מתקיימת הצדקה לסטות מן הכלל האמור בעניין זה. התובע נפגע בהיותו תלמיד תיכון כבן 14 שנים, ובהעדר נתונים ספציפיים חריגים (כגון מום או נכות הקודמים לתאונה שיש בהם כדי להשפיע באופן ממשי על יכולת ההשתכרות או הישגים יוצאי דופן), לא ניתן לקבוע כי התובע צפוי היה להשתכר פחות או יותר מן השכר הממוצע במשק. "... הנחת עבודה היא לנו, לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק". (ע"א 10064/02 הנ"ל, בסעיף 46 לפסק הדין). וכן, "... ראיות ואינדיקציות לגבי הנפגע הקטין יאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק - לכאן או לכאן - רק במקום בו יש להם משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או, לחילופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום בעבודה מכניסה)." (ע"א 10064/02 הנ"ל, בסעיף 49 לפסק הדין). בענייננו, אין בטענות הנתבעת לפיהן לתובע נתוני פתיחה נמוכים בתחומי התעסוקה, כדי להוות "נתונים מיוחדים" כנדרש שיש בהם כדי להוציא את התובע, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה הקבועה בחוק. על כן יחושב השכר על פי השכר הממוצע במשק העומד על סך של 8,900 ₪ ובניכוי מס הכנסה, סך של 7,830 ₪. הנזקים 15. כאב וסבל לפי 13.33% נכות ושלושה ימי אשפוז, סך של 28,110 ₪. 16. הפסד השתכרות לעבר התובע טוען כי יש לפסוק הפסדי שכר לעבר מהגיעו לגיל 18, בהיותו בן מיעוטים שאינו משרת בצבא. הנתבעת טוענת כי יש לפסוק הפסדי שכר מהגיעו של התובע לגיל 21. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי חישוב הפסד השתכרות לבני מיעוטים מתחיל מגיל 18. כך, "המנוחים - הם עצמם - היו פטורים משירות צבאי אילו זכו להגיע לגיל הגיוס. בכך יש כדי ללמד - בהסתברות גבוהה - כי המשיבים לא היו מתגייסים לשירות צבאי בגיל 18, אלא מתחילים להשתכר למחייתם. דבר הפטור משירות צבאי שניתן לבני המיעוט הערבי מובא בחשבון הפיצויים מאז ומתמיד בפסיקת הערכאות הראשונות. המערערים אמנם מציינים כי קיימת היום מגמה בקרב "בני מיעוטים מכל הדתות" להתנדב לשירות צבאי או לאומי, ומשיצטברו נתונים לעניין זה ניתן יהא לבחון בעתיד באיזו מידה סותרים הם את הנחת העבודה הקיימת. בהעדר נתונים כאמור, ראוי להישאר בהנחת העבודה הקיימת (שבפועל מעלה את שיעור הפיצויים לניזוקים בני מיעוטים). " (ע"א 3542/08 מנורה חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' עיזבון המנוח עיסא מוחמד ז"ל ואח', פסק דין מיום 22.7.10 - פורסם במאגר מידע ממוחשב). יתירה מזו, בענייננו, התובע עצמו בן למעלה מ - 20 שנה, ובפועל לא התגייס לשירות צבאי וכך הדבר גם בקרב משפחתו המורחבת (ס' 9 לתצהיר העדות הראשית של התובע). מכאן, שיש לחשב את הפסד השתכרות התובע מהגיעו לגיל 18. התובע ציין בעדותו בבית המשפט כי עבד מעת לעת (עמ' 9 ש' 3 לפרוטוקול) וגם במועד מתן עדותו העיד כי הוא עובד בפנצ'ריה (עמ' 10 ש' 6 לפרוטוקול). התובע לא הציג נתונים מדויקים בדבר תקופות עבודתו והשתכרותו ועל כן אני פוסקת פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לעבר על סך של 10,000 ₪. 17. הפסד השתכרות לעתיד הפסד השתכרות לעתיד עד גיל 67, כלומר 46.5 שנות השתכרות לפי 10% נכות - 235,443 ₪ = 300.6940 X 10% X 7,830 18. הפסדי פנסיה הפסד פנסיה לאור נכותו של התובע ובניכוי חלקו של העובד בהפרשות לפנסיה (הנעדר מתחשיב התובע) - סך של 17,790 ₪. 19. עזרת הזולת והוצאות לעבר ולעתיד התובע לא פירט בתצהירו את העזרה לה נזקק ומישכה וכל שציין הוא כי אביו שהה לידו בעת אשפוזו וכי בתקופת ההחלמה ולעיתים גם לאחר מכן נזקק לעזרת הוריו. כן אין כל אסמכתא כי התובע יזדקק לעזרת הזולת בעתיד. בנוסף, התובע לא צירף כל אסמכתאות להוצאות. יחד עם זאת, משמדובר בקטין אשר סביר כי נוכח מהות פגיעתו נזקק לנוכחות הוריו ועזרתם, כאשר אין חולק כי התובע הגיע למספר טיפולי פיזיותרפיה ונזקק למעקב רפואי, אני פוסקת בגין ראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך 2,000 ₪. 20. סיכום הנזק כאב וסבל 28,110 ₪ הפסד השתכרות לעבר 10,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 235,443 ₪ הפסד פנסיה 17,790 ₪ עזרת הזולת והוצאות 2,000 ₪ סה"כ 293,343 ₪ 21. על כן אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 293,343 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד כחוק ובצירוף הוצאות אגרה. הואיל והתקיים דיון הוכחות אחד, לא מצאתי כי יש לחייב בשכר טרחה נוסף בגין הדיון בשאלת החבות. תאונת דרכיםהפסדי השתכרות