התובעת ילידת 25.5.63, נפגעה בתאונת דרכים ביום 30.11.10. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב התאונה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה הפיצוי לו זכאית התובעת בעיקר בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד. הנכות הרפואית לבדיקת התובעת מונה כמומחה מטעם בית המשפט האורטופד ד"ר שרגא רוזנר (להלן: המומחה). המומחה קבע לתובעת נכות עקב התאונה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מתני. כמו כן קבע המומחה נכויות זמניות בשיעור 100% למשך חודשיים, 50% למשך חודשיים נוספים ו-20% למשך עוד חודשיים. הנזק התובעת היתה בת 47 עת נפגעה בתאונה. כיום היא בת 50 ו-7 חודשים. לטענתה, בעת שנפגעה בתאונה, עבדה בביתה כקוסמטיקאית ותכננה לשוב לצאת לעבודה מחוץ לבית לאחר שילדיה יגדלו. כאב וסבל לפי אמות המידה שנקבעו בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בגובה 10% בצירוף ריבית מיום התאונה ובהפחתת גיל. כושר השתכרות, הפסדי שכר לעבר וגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד התובעת הצהירה כי עד לשנת 1994 עבדה כמזכירה ב"קרן היסוד" במשך 11 שנה במשרה מלאה. בסוף אותה שנה התפטרה מעבודתה על מנת לטפל בבנותיה הקטנות. באותה תקופה היה לבעלה עסק עצמאי ולפיכך מצבה הכלכלי אפשר לה לקחת הפסקה מעבודתה על מנת להשקיע את זמנה בגידול ילדיה. מאז נולדו לה עוד שני ילדים, בשנת 2000 ובשנת 2002. בתקופה זו, לבעלה נגרמה פציעה בגב והוא הפחית את שעות עבודתו באופן הדרגתי עד שחדל לעבוד. לטענת התובעת, בנסיבות אלה לא היה לה מנוס אלא לשוב למעגל העבודה למרות שעדיין היו לה ילדים קטנים. היא התחילה לעבוד בטיפול בתינוקות, דבר שאפשר לה לטפל גם בילדיה שלה. במשך שנתיים היא טפלה בארבעה תינוקות וקיבלה שכר בסך 1,000 ₪ עבור טיפול בכל אחד מהם. לאחר מכן, החלה לעבוד כקוסמטיקאית מביתה והשתכרה סך של כ- 1,000 ₪ לחודש. לפני כ-6 שנים בעלה הפסיק את עבודתו לחלוטין והיא נאלצה ליטול על עצמה את עול פרנסת המשפחה. לפיכך, היא הגדילה את היקף העבודה בקוסמטיקה והפסיקה את הטיפול בתינוקות. התובעת הצהירה כי נכון לזמן התאונה היא השתכרה בין 3,000 ₪ ל-4,000 ₪ לחודש מעבודתה כקוסמטיקאית. התובעת העידה כי היא לא דיווחה על הכנסותיה למוסד לביטוח לאומי ולרשויות המס. לטענתה, לא עשתה כן כי לא היה מדובר בסכומים גבוהים וכן בשל העובדה שהכנסותיה היו תנודתיות והמצב השתנה מחודש לחודש. התובעת הבהירה כי גם לאחר שהגדילה את נפח עבודתה כקוסמטיקאית לא דיווחה על הכנסותיה שכן היא הפסיקה לטפל בתינוקות והשתכרה בערך אותו שכר כמקודם. התובעת העידה עוד כי לא ניהלה יומן לגבי הכנסותיה והוצאותיה בעסק. היא אף לא בטחה את עסקה. התובעת הצהירה כי לאחר התאונה היא סבלה מכאבים חזקים אשר לא אפשרו לה לטפל בלקוחותיה ורוב הזמן היא היתה במיטה. מכיוון שעבדה מביתה, לא ביקשה אישורי מחלה מרופאיה. בשלב מסוים, היא ניסתה לחזור לעבוד בקוסמטיקה, ללא הצלחה. לפי עדותה, היא מסוגלת לעשות עבודות קלות בקוסמטיקה אולם אין ביכולתה לעשות עבודות קשות יותר כגון הסרת שיער עם שעווה. לפיכך החליטה לצאת לעבודה מחוץ לביתה ואף פנתה לצורך כך בסוף שנת 2011 ללשכת התעסוקה, אולם טרם נמצאה עבודה ההולמת את מצבה. לפיכך היא הגישה תביעה להבטחת הכנסה והיא ובעלה מקבלים קצבה בסך של 2,700 ₪ לחודש. לטענתה, אלמלא התאונה, היא יכלה להמשיך לעבוד כקוסמטיקאית מהבית ואף להגדיל את היקף עבודתה. בעלה של התובעת, מר עופר צליח, העיד כי עקב פציעה וטראומה מעברו ירד תפקודו בעבודה עד כי לפני כחמש שנים הפסיק לחלוטין את עבודתו. עוד הצהיר כי התובעת החלה לעבוד בטיפול בתינוקות והרוויחה כ-3,000 ₪ לחודש. מאוחר יותר החלה לעבוד כקוסמטיקאית מהבית והרוויחה כ-3,500 ₪ לחודש. גב' תמר אוחנה, אחייניתה של התובעת, הצהירה כי עבדה כקוסמטיקאית מבית הוריה משנת 2006 לסירוגין. היא הצהירה כי כשהתובעת החלה לעבוד כקוסמטיקאית כמה שנים לפני התאונה, התובעת פנתה אליה וביקשה ממנה לרכוש עבורה שעוות גוף. היא הייתה רוכשת עבורה שעווה חמה והתובעת היתה משלמת לה. גב' אוחנה העידה כי היא דיווחה על הכנסותיה וכי לה היו קבלות אולם היא לא העבירה קבלות לתובעת שכן התובעת לא נזקקה להם. השאלה הראשונה העולה בענייננו היא האם התובעת הוכיחה כי לפני התאונה היא עבדה מביתה והשתכרה לפרנסתה. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לכך חיובית. אכן, יש מקום להתייחס בזהירות הראויה לעדויות בעלה של התובעת ואחיינתה בשים לב לקרבת המשפחה בינם לתובעת ולכך שברי כי הם מעוניינים בטובתה. כמו כן, לא הוגשו ראיות המאששות את טענת התובעת ובעלה לגבי מצבו הרפואי והתעסוקתי הנטען. חרף האמור, התרשמתי כי עדויותיהם בעניין זה היו עדויות מהימנות. העדויות בנוגע לעבודתה של התובעת חוזקו באמצעות ראיות חיצוניות אשר תומכות בהן. כך הוצגה מטעם התובעת מודעה שהופצה על ידה ב"מדריך הרמה" בשנת 2009 המפרסמת את שירותיה. כמו כן, הוצג מגנט שנועד לצורכי פרסום אשר עליו פורטו פרטי של התובעת ועבודתה. לאור האמור, השתכנעתי כי עובר לתאונה עבדה התובעת מביתה בסוגים מסוימים של עבודות קוסמטיקה. למען השלמות יצוין כי התובעת לא טענה כי היא סיימה קורס מקצועי בתחום זה. מעדותה עולה כי היא עסקה בתחום מצומצם יחסית של עבודות אשר ניתן לבצען מהבית, ככול הנראה ללא צורך בהכשרה מקצועית מוקדמת (תסרוקות ערב, פן לנערות, הסרת שיער בשעווה, וכיוצא באלה). השאלה שעדיין עומדת בעינה היא, מה היה גובה הכנסתה של התובעת מעבודות אלה. זאת לצורך קביעת הפסדי שכרה לעבר וקביעת שיעור הגריעה משכרה לעתיד. כאמור, התובעת העידה כי היא לא דווחה על הכנסותיה. ההלכות בנוגע להכנסות לא מדווחות גובשו זה מכבר בפסיקה ולאחרונה בית המשפט העליון שב וחזר עליהן (ראו: ע"א 4351/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' וינטר דבורה בע"מ (11.11.13)). מחד גיסא, מכוח העיקרון של "השבת המצב לקדמתו", יש לבחון את הכנסתו האמיתית של הניזוק עובר לתאונה ואין להענישו, כל שכן את תלויו, בשל חטאיו. מאידך גיסא על התובע הטוען לדיווח כוזב מוטל נטל גבוה במיוחד להוכיח את השתכרותו האמיתית (ע"א 9813/07 נעים נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (16.8.09); ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח פ"ד נא(3) 489 (1995). כמו כן, בתי המשפט נוטים לנהוג זהירות יתרה כאשר מועלית טענה להכנסה לא מדווחת בתביעות נזיקין בשל האינטרס להגדיל את ההכנסות עובר לתאונה (ראו: ע"א 9813/07 הנ"ל). כבוד השופט י' עמית העיר בהערת אגב כי בנוסף לנטל ההוכחה המוגבר עד מאוד המוטל על ניזוק הטוען להשתכרות לא מדווחת, ייתכן שעל בית המשפט להפחית, ולו "כזית", מהערכתו את גובה ההכנסה המדווחת. זאת משני טעמים: נוכח הסיכוי-סיכון שהתובע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של אחת מרשויות המס, וכעניין של מדיניות משפטית ראויה ושיקולים של תקנת הציבור (ע"א 2648/11 אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) בפסקה 5 (25.9.2011) וכן ע"א 4351/13 הנ"ל). בענייננו, התובעת לא עמדה בנטל, קל וחומר בנטל מוגבר, להוכחת גובה השתכרותה בעבודותיה בתחום הקוסמטיקה לפני התאונה. למותר לומר כי יש להתייחס בזהירות הראויה לעדויות התובעת ובעלה בעניין זה שכן לתובע בתביעת נזיקין ישנו אינטרס מובנה לטעון לבסיס הכנסה גבוה לפני התאונה. פרט לעדויות אלה, לא הוגשה כל ראיה חיצונית בנוגע לגובה הכנסותיה והוצאותיה בתחום זה. התובעת לא הציגה דפי חשבון בנק, תצהירים מטעם לקוחותיה אן כל ראיה אובייקטיבית אחרת אשר עשויה לשפוך אור על שאלת גובה השתכרותה בשנים שלפני התאונה. למותר לציין כי אין אלא להתעלם ממסמכים שצורפו לתצהירה מטעם לקוחות אשר לא נערכו כתצהירים ואין הם בגדר ראיות קבילות. לכך מתווספת העובדה כי התובעת העידה שלא ניהלה יומן עבודה בנוגע להכנסותיה והוצאותיה. בנסיבות אלה, עולה מאליה התמיהה כיצד יודעת התובעת להעריך כמה הרוויחה מעבודתה ועל מה מתבססת טענתה לפיה הרוויחה שכר בסכומים שבין 3,000 ₪ - 4,000 ₪ בחודש. בהעדר נתונים כלשהם, לא ניתן אף לקבוע כי התובעת עבדה ברציפות או רק לסירוגין בתחום זה ומתי הפסיקה את עיסוקה בו. למעלה מהנדרש אציין כי איני סבורה שגובה השתכרותה של התובעת מעבודתה ב"קרן היסוד", עבודה שהסתיימה 16 שנה לפני התרחשות התאונה, רלבנטית לצורך קביעת כושר השתכרותה. בשים לב לשנים הרבות שחלפו מאז, לשינוי שחל במצבה המשפחתי ולגילה, המשקל שיש לייחס לכך, אם בכלל, הוא זניח. לצורך חישוב הפסדי שכר שנגרמו וייגרמו לתובעת עקב התאונה, תחילה יש לקבוע את כושר ההשתכרות שלה. ברגיל, פוטנציאל ההשתכרות נקבע על בסיס גובה ההכנסה לפני התאונה (כאשר אין מדובר בקטינים או צעירים בראשית דרכם). בענייננו, כאמור לעיל, אין נתונים בעניין היקף הכנסותיה של התובעת לפני התאונה. לטענת באת כוח התובעת, יש להפעיל במצב דברים זה את החזקה לפיה פוטנציאל ההכנסה שלה הוא בגובה שכר מינימום. ברם בנסיבות העניין, יש רגליים לטענת בא כוח הנתבעת כי חזקה זו נסתרת. התובעת נפגעה בתאונה בגיל 47. התובעת ובעלה העידו כי בשנים לפני התאונה היא הרוויחה בממוצע סך של 3,500 ₪ לחודש, קרי פחות משכר מינימום. לפיכך ספק אם יש מקום להניח כי כושר השתכרותה גבוה יותר מהשכר שהיא עצמה טענה שהרוויחה לפני התאונה. יחד עם זאת, לא ראיתי מקום להניח, לאור התרשמותי מהתובעת ומכלול נסיבות העניין, כי אין בידה להרוויח סכום זה. לפיכך אני קובעת כי כושר ההשתכרות של התובעת עומד על סך של 3,500 ₪ לחודש. אשר להפסדי שכר לעבר. כאמור, התובעת לא הוכיחה מה היה גובה השתכרותה ובהמשך לכך אף לא הוכיחה כי נגרמו לה הפסדי שכר לעבר בגין הפסקת עבודתה בתחום הקוסמטיקה. בהעדר נתונים, אין לדעת האם עקב התאונה חלה ירידה בהכנסותיה והאם אכן הפסיקה את עבודתה עקב התאונה. למותר לציין שהפסדי שכר לעבר הם בגדר נזק מיוחד שהנטל להוכיחו מוטל על הטוען לו. חרף האמור, אני סבורה כי הימנעות מליתן לתובעת פיצוי כלשהו בגין הפסדי שכרה לעבר יקפח אותה. זאת, בשים לב לכך שהוכח כי התובעת אכן עבדה לפני התאונה, כי לפי חוות דעת המומחה היא סבלה מנכויות זמניות משמעותיות פרק זמן של כחצי שנה, וכן שסביר להניח כי נכותה הקשתה עליה במידה מסוימת לעסוק בעבודתה באותו היקף כבעבר. חישוב הפסדי שכרה בעבר לפי שכר של 3,500 ₪, 4 חודשי אי כושר, חודש אחד נכות של 20% ויתרת התקופה לפי נכות בשיעור 10% מגיע לסכום של 26,000 ₪ (מעוגל). בהעדר נתונים מבוררים לגבי היקף עבודתה של התובעת והפגיעה בשכרה לאחר התאונה אני פוסקת לה פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, על דרך האומדן, בסך של 15,000 ₪ (הסכום נכון להיום). אשר לגריעה מכושר השתכרותה של התובעת לעתיד. לטענת התובעת, עקב הנכות שנגרמה לה בתאונה היא נאלצה להפסיק את עבודתה בתחום הקוסמטיקה וטרם מצאה עבודה חלופית. בהעדר נסיבות מיוחדות, שלא הובאו לפני, קיים קושי לקבל את טענת התובעת כי נכותה מנעה את המשך עבודתה בתחום הקוסמטיקה והיא נאלצה לתור אחר נתיבי תעסוקה אחרים. שיעור הנכות שנקבע לתובעת אינו חורג ממתחם הנכויות הקלות. כמו כן, יש ממש בטענת בא כוח הנתבעת כי אין מניעה שהתובעת תשתלב בעבודות אשר אין בהן רכיב פיזי, כגון עבודות מזכירות (בהם עסקה בעברה במסגרת עבודתה ב"קרן היסוד"). יחד עם זאת, אין לשלול את האפשרות כי עבודות מסוימות בהן תבקש התובעת להשתלב יצריכו פעולות אשר קשות ומכבידות יותר לאדם הסובל ממגבלה בעמוד השדרה המותני. ניתן להניח כי הדבר עלול לפגום ביעילות עבודתה של התובעת ולפגוע בהכנסותיה. דומה כי המסקנה הסבירה היא, שמגבלתה של התובעת אינה מונעת ממנה להמשיך את עבודתה בתחום הקוסמטיקה ואף להשתלב בעבודות אחרות אולם אין לשלול את האפשרות כי מצבה ישפיע על כושר השתכרותה. נוכח מכלול הנסיבות שהוזכרו לעיל, ובשים לב לחוסר הוודאות בנוגע לנתוני שכרה של התובעת, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי על דרך האומדן בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בסך של 55,000 ₪ (סכום זה משקף תחשיב אקטוארי מלא לפי שכר של 3,500 ₪ ונכות בשיעור 10%). עזרת צד ג' התובעת אינה טוענת, כי העסיקה עזרה בשכר בעבר עקב התאונה או כי תעשה כן בעתיד. יחד עם זאת, בשים לב לזמן הממושך יחסית בו סבלה התובעת מנכויות זמניות גבוהות (כחצי שנה), ובשל החשש כי ככול שתתבגר היא תזדקק עקב נכותה לסיעוד העולה מעט על אדם שלא נפגע בתאונה, אני פוסקת, על דרך האומדן, סכום בסך 10,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד (הסכום נכון להיום). הוצאות התובעת הגישה קבלות בשווי נמוך ביותר לעניין הוצאותיה עקב התאונה. ברם, אף בהתחשב במחדלה לצרף את מכולל הקבלות, בשים לב לכלל נסיבות העניין, ובכלל זה מספר הטיפולים שקיבלה לאחר התאונה, ראיתי לפסוק על דרך האומדן סכום מופחת של 2,000 ₪ בגין הוצאות עבר ועתיד. תוצאה לפיצוי שנפסק לתובעת כמפורט בפסקות 4, 15, 17, 18, ו-19 יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט בהן נשאה התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה. את הסכום שנפסק על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום. הפסדי השתכרות