בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון, בגין עתירה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה, שניתן בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואשר ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את התובענה שהגיש המבקש כתובענה ייצוגית. בבקשתו טוען המבקש, כי יש לפוטרו מהפקדת ערבון משלושה טעמים: ראשית, מהטעם כי פסק הדין נשוא הבקשה לדיון נוסף קבע הלכות העומדות בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון. שנית, מהטעם שסכום ההוצאות הגבוה שנפסק נגדו על ידי בית משפט זה בערעור, מהווה נטל כבד עד מאוד על המבקש. ושלישית, בשל מעמדו המיוחד של המבקש כתובע ייצוגי המייצג קבוצה, אשר אינו בן חורין להסתלק מהתובענה על דעת עצמו. כמו כן, מציע המבקש להפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 50,000 ש"ח, שחויב לשלם למשיבות כהוצאות הערעור. המשיבות 1 ו-2 מסכימות כי יינתן למבקש פטור מהפקדת ערבון להבטחת הוצאותיהן, בכפוף לכך שהמבקש ישלם להן את מלוא חלקן בהוצאות שנפסקו לטובת המשיבות בפסק הדין בערעור, וכן את כל ההוצאות ששילמו לו על-פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שבוטל בערעור. באם לא ישלם המבקש למשיבות את סכום ההוצאות כאמור, מסרבות המשיבות ליתן הסכמתן לבקשה, וטוענות כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית המצדיקה לפטור אותו מהפקדת ערבון. המשיבה 3 מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בבקשת המבקש כל התייחסות להיעדר יכולתו הכלכלית להפקיד ערבון, ועל כן יש לדחותה. משנדחתה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אין המבקש עוד בגדר "תובע ייצוגי", ועל כן אין אינטרס להקל עליו, והוא נדרש לעמוד בתשלומי האגרה והפקדת הערבון ככל בעל דין אחר. עוד טוענת היא, כי סיכוייו של המבקש להצליח בעתירתו לקיום דיון נוסף הינם קלושים. באשר להצעת המבקש להפקיד את סכום ההוצאות בסך 50,000 ש"ח בו חויב בערעור, טוענת המשיבה 3 כי אין בהצעה זו ממש, שכן אין כל טעם שבגינו רשאי המבקש להימנע מתשלום ההוצאות האמורות ולהפקידן בקופת בית המשפט. דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעם שהנימוקים אותם העלה המבקש בבקשתו, אין בהם כדי להצדיק מתן פטור מהפקדת ערבון. הלכה היא כי על המבקש פטור מהפקדת ערבון להוכיח שניים אלה: ראשית, העדר יכולת כלכלית להפקיד את סכום הערבון, ושנית, כי סיכוייו להצליח בערעורו או בבקשתו גבוהים (בש"א 239/90 אברך נ' גרונר, פד"י מד(2) 383). במקרה זה, המבקש לא הוכיח העדר יכולת כלכלית להפקיד ערבון. אין בבקשתו של המבקש התייחסות כלשהי למצבו הכלכלי, ולא נטען כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו להפקיד ערבון. כל שנאמר בבקשה הוא כי סכום ההוצאות הגבוה אותו חויב המבקש לשלם למשיבות בערעור, מהווה נטל כבד עליו. טענה כללית מסוג זה בוודאי שאין בה להניח תשתית ראייתית לטענה בדבר חוסר יכולת כלכלית לעמוד בחובת הפקדת ערבון. משלא הוכיח המבקש כי מצבו הכלכלי מצדיק לפטור אותו מחובת הפקדת ערבון, די בכך כדי לדחות את הבקשה, גם מבלי להיכנס לבחינת סיכויי העתירה. אלה רלבנטיים רק מקום בו הוכיח המבקש כי אינו יכול לעמוד בחובת הפקדת ערבון. יתר על כן, העובדה כי המבקש טרם שילם למשיבות את ההוצאות שנפסקו לזכותם בערעור נשוא העתירה, מהווה נימוק לדחיית הבקשה, שכן במקרה זה גובר הצורך להבטיח את הוצאות המשיבות בעתירה, אם ייפסקו לטובתן, בערבון שיופקד בקופת בית המשפט (ראה: ע"א 1989/94 כונס הנכסים הרשמי נגד ארוין זוסמן, תקדין עליון 95(2) 660). באשר להצעת המבקש, להפקיד בקופת בית המשפט את סכום ההוצאות בסך 50,000 ש"ח, אותו חויב לשלם למשיבות על-פי פסק הדין בערעור נשוא העתירה, הרי שאין בידי לקבל הצעה זו כתחליף להפקדת ערבון. המבקש חייב בתשלום ההוצאות למשיבות על-פי פסק הדין של בית משפט זה. איני מוצאת כל סיבה לאפשר לו להימנע מתשלום הוצאות אלו, ולהפקידן בבית המשפט. סכום ההוצאות אשר חובה על המבקש לשלמו, אינו יכול להוות ערובה להבטחת הוצאות המשיבות בעתירה לדיון נוסף. אשר על כן, הבקשה נדחית. עם זאת, לאור הודעת המשיבות 1 ו-2 כי הן מסכימות למתן פטור מהפקדת ערבון אם ישולמו להן הוצאותיהן, אני מורה כדלקמן. המבקש יפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח, תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה, כאשר מחצית מסכום זה תשמש להבטחת הוצאות המשיבות 1 ו-2, ומחציתו האחרת להבטחת הוצאות המשיבה 3. בית המשפט העליוןערבון