לפניי בקשה שהוגשה מטעם המודיעות, הנתבעות 1 ו-2 (להלן:"המבקשות") לחיוב צד ג' 1, אליהו חב' לביטוח בע"מ (להלן:"המשיבה") בהוצאות ושכ"ט עו"ד. ההודעה לצד ג' למשיבה נשלחה בהיות המשיבה המבטחת של המבקשות על פי הפוליסה, ובשל סירובה של המשיבה להכיר בחבותה לתשלום על פי הפוליסה ובחבותה להעמיד ייצוג משפטי עבור המבקשות. ביום 30/3/12 נחתם הסכם פשרה בתיק, המשיבה שילמה את חלקן של המבקשות בפשרה ונותר לדון במחלוקת הנ"ל בעניין ההוצאות. בבקשתן כאן, טוענות המבקשות כי נוכח החיוב החוזי המעוגן בסעיף 61(ב) לחוק חוזה ביטוח ובצירוף הכלל הבסיסי לפיו דין שזכה בתביעה לא יצא בחסרון כיס, יש לחייב את המשיבה לשאת בכל ההוצאות שנגרמו למבקשות. לטענתן, אין חולק כי המבקשות בוטחו ע"י המשיבה בפוליסת חבות מעבידים וצד ג' המכסה את טענות התובע. נטען כי למרות שהמשיבה הכחישה בכתב הגנתה (סעיף2) את דבר קיום הפוליסה, הרי בסעיף 6 טענה כי הופרו תנאי הפוליסה בשל "איחור בהודעה". לטענתה, הגם אם טענות המשיבה באשר לאי מסירת הודעה במועד נכונות, לא היה ב"איחור בהודעה" כדי להפחית את חבותה של המשיבה וממילא, המשיבה לא הוכיחה כי האיחור מנע ממנה את היכולת להתגונן, ובהתאם לסעיף 24(2) לחוק חוזה ביטוח, נטל המוטל על שכמה. בתגובה, טוענת המשיבה כי בנסיבות תיק זה, כאשר כל הגורמים הרלוונטיים אצל המבקשות לא זוכרים את האירוע מפאת הזמן הרב שעבר מיום קרות האירוע, לא ניתן היה לצפות מהמשיבה לנהל את הגנתה ומסיבה זו, נשלח למבקשות מכתב בדבר דחיית הכיסוי הביטוחי. לטענתה, שיקולי המשיבה להגיע לפשרה נבעו מחוסר הוודאות נחלת תיק זה, כך שהמשיבה העדיפה "לקנות סיכון" והעדיפה לשלם את הפיצוי המוסכם מאשר להמשיך לנהל משפט, למרות דחיית הכיסוי הביטוחי מצידה, ומבלי לדרוש השתתפות עצמית מהמבקשות. עוד טוענת המשיבה, כי חיובה בתשלום הוצאות המבקשות, יהיה כדי להוות תמריץ שלילי לסיים תיקים בפשרה בשלבים מקדמיים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי יש מקום לקבל את בקשת המבקשות באופן חלקי, ולחייב את המשיבה לשאת בחלק מהוצאות המבקשות. צודקות המבקשות בטענתן כי בכתב ההגנה מטעם המשיבה נטענות טענות עובדתיות חלופיות, במובן זה שמחד, המשיבה מכחישה את הכיסוי הביטוח ומאידך, טוענת כי הופרו תנאי הפוליסה בשל איחור בהודעה, כך שלא היה מקום להכחשת הפוליסה. יחד עם זאת, נראה כי אין מחלוקת, כי המבקשות הודיעו למשיבה באיחור אודות התאונה, כך לפחות עולה מהמסמכים שלפניי, כאשר בשלב זה, לא נמצא הסבר לאיחור בהודעה. סבורני כי מבלי לשמוע ראיות, לא ניתן לדעת בוודאות אם היה בידי המשיבה להקטין את חבותה, לו הייתה מוגשת ההודעה בזמן. נוכח הזמן הרב שחלף מקרות המקרה הביטוחי ועד למועד בו הודע למשיבה על התאונה, הפגיעה בזיכרונם של עדים והאפשרות להתחקות אחר נסיבות התאונה ולחקור אותן, האפשרות כי הייתה יכולה המשיבה להפחית את חבותה הכספית, אינה טענה תלושה מן המציאות. מכאן, שהכחשתה של המשיבה, המבטחת, את החבות אינה מופרכת, אינה בגדר עקשנות גרידא ואינה בלתי סבירה בנסיבות העניין. לפיכך, אני מוצא כי יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד, ואין כל סיבה להורות על תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בחישוב ריאלי. נוכח האמור לעיל, ובין היתר בהתחשב בכך שהמבקשות לא נדרשו לשלם את ההשתתפות העצמית אשר חלה עליהן, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשות הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ש"ח. פוליסההודעה על מקרה ביטוח