אזכה את הנאשם מחמת הספק. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה, עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה), וכפועל יוצא מכך, בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. על פי עובדות כתב האישום, ביום 26.12.10 שעה 10:30, נהג הנאשם באופנוע מספר רישוי 1754270 ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב. הנאשם נפסל על ידי משרד הרישוי לתקופה של 3 חודשים על פי שיטת הניקוד, דבר הפסילה הודע לו, והנאשם הפקיד את רישיונו ביום 5.10.10. לפיכך, נטען כי נהיגתו של הנאשם במועד האירוע הייתה בהיותו פסול מלנהוג. בכפירתה הכחישה ההגנה את רכיב הנהיגה, רכיב הידיעה אודות הפסילה, ואף את הטענה כי רישיון נהיגתו של הנאשם הופקד במשרד הרישוי. ההגנה לא הכחישה, כי על פי שיטת הניקוד, היה הנאשם מחויב בביצוע אמצעי תיקון מסוג פסילת רישיון למשך 3 חודשים, כקבוע בתקנה 549(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - תקנות התעבורה). נוכח הכפירה, נוהל הליך הוכחות. מטעם התביעה העידו: השוטרת אינסרסקי ורה (להלן - השוטרת), מי שהורתה לנאשם לעצור נסיעתו, וערכה דו"ח פעולה ודו"ח עיכוב (ת/1 ו- ת/2). גב' יהודית גלבאואר, ראש ענף נהיגה עדכון ובקרה במשרד הרישוי בחולון (להלן - נציגת רשות הרישוי), ובמסגרת עדותה הוגשו תע"צ רישיון נהיגה על שם הנאשם נכון ליום 26.12.10 (ת/5), וכן תדפיסים שהופקו ממחשב רשות הרישוי באשר לפסילה שהוטלה על הנאשם על פי שיטת הניקוד (ת/4-ת/7). כן, הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם שנגבתה ביום 26.12.10 (ת/3). מטעם ההגנה לא הוצגו ראיות כלשהן, והנאשם בחר להימנע מהעיד. רכיב הנהיגה: השוטרת ערכה דו"ח פעולה, במסגרתו תיארה כי בעת נהיגתו באופנוע ביצע הנאשם עבירת תעבורה, ולכן נדרש לעצור. בדיקה במסוף המשטרתי העלתה כי הנאשם נפסל מלנהוג על ידי רשות הרישוי, ובוחני התנועה, אליהם פנתה השוטרת, אישרו את המידע האמור. הנאשם לא נשא תעודה מזהה כלשהי, אך בהגיעו לתחנת המשטרה זוהה במערכת "אופיס", ואשתו הביאה רישיון נהיגה על שמו, שתוקפו פג. תגובתו של הנאשם בדו"ח העיכוב הייתה כי לא ידע אודות הפסילה, אך הוא לא הכחיש את נהיגתו. בהודעתו תחת אזהרה (ת/3), שב הנאשם והכחיש את ידיעתו על הפסילה, אך הודה במפורש בנהיגתו ובעצירתו על ידי השוטרת. מהודעתו תחת אזהרה, עולה כי במעמד החקירה הציג הנאשם שני רישיונות נהיגה, אשר באמצעותם זוהה, שכן בחקירתו נשאל "האם יש לך עוד רישיון נהיגה חוץ משני הרישיונות שהצגת בפניי?", ותשובתו הייתה שלילית (ת/3 שורות 19-21). עניין זה יידון בהמשך. עדות השוטרת בכל הנוגע לרכיב הנהיגה לא נסתרה בחקירתה הנגדית, והימנעותו של הנאשם מהעיד יש בה כדי לחזק את עדות השוטרת, וזאת על פי הוראות סעיף 162 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982. לפיכך, אני סבורה כי התביעה עמדה בנטל להוכיח את נהיגתו של הנאשם במועד האירוע. רכיב הידיעה: סעיף 67 לפקודת התעבורה, קובע במפורש כי הוא חל על מי "שהודע לו" כי נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה. הפסיקה קבעה כי על מנת שהפסילה תיכנס לתוקפה, יש צורך במתן הודעה של ממש אודות הפסילה לבעל הרישיון, אלא אם כן הפסילה הוטלה בנוכחותו. בהיעדר הודעה כאמור - אין עבירה של נהיגה בזמן פסילה. (ראה, ע"א 7602/06 עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל נ' סימה מלכה) (להלן - ענין חאדג'ג'). תקנה 550(א) לתקנות התעבורה, קובעת כדלקמן: "צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי וההודעה תכלול פרטים בדבר אופן ביצועו; היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקידו; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תימסר אישית לידיו." הדרישה על פי התקנה היא כי הודעת הפסילה תישלח בדואר רשום, או תימסר אישית לידיו של בעל רישיון. אולם, רשות הרישוי אינה יוצאת לידי חובתה במשלוח דואר רשום, אלא מוטל עליה לוודא את מסירתה בפועל של ההודעה אודות הפסילה. לפיכך, חזקת המסירה בנוגע להודעה שנשלחה בדואר רשום, כפי שנקבעה בהוראת תקנה 550 (ב) לתקנות התעבורה אינה חלה על אמצעי תיקון מסוג פסילת רישיון, אלא על אמצעי תיקון שדרגת חומרתם פחותה, ובעיקרם קורסים בנהיגה נכונה. תקנה 550 (ג) לתקנות התעבורה קובעת כי: "נמסרה אישית לידיו של הנהג הודעה על פסילת רישיונו לפי תקנה 549, שלא באמצעות דואר רשום, יראו אותו כמי שיודע על הפסילה ומועד תחילתה יהיה 30 ימים מיום מסירת ההודעה." גם מתקנה זו עולה כי הרכיב המהותי לצורך השתכללות הפסילה הינו רכיב הידיעה, ואין חשיבות לשאלה, הטכנית בעיקרה, בדבר אופן מסירת ההודעה. ההלכה סוכמה על ידי כבוד השופט מלצר בעניין חאדג'ג' כדלקמן: "קיימת חובת יידוע של בעל הרישיון אודות פסילת רישיונו, ואם הוכח כי בפועל אכן הודע לו שרישיונו נפסל, אין נפקא מינה באיזו דרך נמסרה לו ההודעה." מכאן עולה כי הוראות תקנות התעבורה בכל הנוגע לדרישה למסירת הודעה אודות הטלת הפסילה, מתיישבות עם לשון סעיף 67 לפקודת התעבורה, על פיו נדרשת ידיעה ממשית אודות הפסילה. על פי "תדפיס הודעת פסילה - שיטת הניקוד" שהונפק על ידי רשות הרישוי (ת/6), עד ליום 23.6.09, נצברו לחובת הנאשם 36 נקודות, בגין עבירות שנעברו על ידו במהלך השנים 2005-2008. תקנה 549 (ג) לתקנות התעבורה קובעת כי "נהג שלחובתו רשומות 36 נקודות תקפות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בבחינה העיונית..." ביום 17.8.09, נשלחה לנאשם בדואר רשום לכתובתו כפי שנרשמה במאגר משרד התחבורה, הודעה על פסילתו למשך שלושה חודשים, אך ההודעה הוחזרה מן הדואר בציון "העתיק מקום מגוריו למען לא ידוע". בהודעתו תחת אזהרה, אישר הנאשם כי העתיק את מקום מגוריו, אך לא עדכן את הרשויות בדבר שינוי הכתובת, עקב חובות שרבצו עליו ועל מנת שהנושים לא יגיעו אליו. מכאן עולה כי אין בהודעה מיום 17.8.09 כדי לבסס את ידיעתו של הנאשם אודות הפסילה, היות וההודעה לא נמסרה ליעדה והוחזרה לרשות הרישוי עקב העדר מסירה. הנאשם הוסיף וטען בהודעתו תחת אזהרה, כי ביום 21.10.09, פג תוקף רישיון נהיגתו, ולכן ניגש לרשות הרישוי על מנת לחדש את תוקף רישיונו. לכאורה ניתן היה להניח, כי בעת התייצבותו ביום 21.10.09, נמסרה לנאשם הודעה על פסילתו לפי שיטת הניקוד, ובקשתו לחידוש תוקף רישיונו לא נענתה עקב פסילתו כאמור. עם זאת, במסמכים שהוגשו מטעם נציגת רשות הרישוי, אין כל תרשומת המתעדת את התייצבות הנאשם ברשות הרישוי ביום 21.10.09, או במועד סמוך לכך. על כך יש להוסיף כי במעמד מסירת ההודעה במשטרה, הנאשם לא נשאל האם הודע לו אודות הפסילה בעת שהתייצב ברשות הרישוי כגרסתו, ומהי הסיבה שבגינה לא חודש רישיונו באותו מועד. משלא נשאל הנאשם שאלות אלו, ובהעדר תיעוד מטעם רשות הרישוי בנוגע להתייצבות הנאשם ביום 21.10.09, נותר ספק לגבי עצם התייצבותו, ואם אכן התייצב - האם הודע לו על הפסילה באותו מועד. עם זאת, התייצבותו של הנאשם ברשות הרישוי ביום 21.10.09, כפי שמסר בהודעתו, יש בה כדי לרמז על הרקע להשתלשלות האירועים במועד מאוחר יותר, כפי שהוצגה על ידי התביעה. מתדפיס, "מצב טיעון טענות" (ת/4), עולה כי ביום 9.5.10, הנאשם הגיש בקשה להשמיע את טענותיו בגין הפסילה שהוטלה עליו לפי שיטת הניקוד. בקשה מסוג זה מוסדרת בתקנה 551(ב) לתקנות התעבורה הקובעת כי: "נהג שהוטלו עליו אמצעי תיקון לפי תקנה 549(ג) או (ד), רשאי לפנות בכתב לרשות הרישוי בתוך 30 ימים מיום שהודע לו לפי תקנה 550 בבקשה להשמיע את טענותיו; פנה נהג כאמור - יידחה ביצוע אמצעי התיקון." בעקבות בקשתו זו, נשלח לנאשם זימון להתייצב ביום 30.5.10 על מנת להשמיע את טענותיו. הזימון נשלח בדואר רגיל לכתובתו של הנאשם, כפי שנרשמה במאגר משרד התחבורה (ת/8), אולם הנאשם כבר לא התגורר בכתובת זו. העובדה כי הכתובת במאגר לא הייתה עדכנית, הייתה אמורה להיות בידיעת רשות הרישוי, שכן הודעת הפסילה שנשלחה לנאשם עוד באוגוסט 2009, הוחזרה בהעדר מסירה עקב שינוי כתובת. זאת לשים לב, התביעה לא הציגה את הבקשה בכתב שהגיש הנאשם להשמיע את טענותיו, ואף הפקידה שנטען כי בפניה התייצב הנאשם ביום 9.5.10, גב' פנינה בסון, לא זומנה כעדת תביעה. כשנשאלה נציגת רשות הרישוי בחקירתה הנגדית, האם ברשותה תיעוד המלמד כי הפקידה פנינה בסון טיפלה בעניינו של הנאשם, השיבה: "זה משהו פנימי, אבל אני יכולה להציג לכם, לפי הנתונים במחשב." (פרוט' עמ' 8 שורות 9-11). בפועל, הנאשם לא התייצב ביום 30.5.10 להליך שמיעת הטענות, אך לפי נציגת רשות הרישוי, כעבור מספר חודשים, ביום 5.10.10, הופקד רישיון נהיגתו של הנאשם. הרישום על כך מופיע במסמך ת/4 בו נאמר: "רישיון נהיגה הופקד, תאריך תחילת הפסילה הינו 5.10.10." מכאן עולה כי לטענת התביעה, ידיעתו של הנאשם אודות הפסילה שהוטלה עליו, מושתתת על שני אירועים שונים. האחד, פנייתו של הנאשם לרשות הרישוי ביום 9.5.10 בבקשה להשמיע טענות. השני, הפקדת רישיון נהיגתו לשם ריצוי הפסילה ביום 5.10.10. מסמכי משרד הרישוי, האם הינם בגדר ראיה לאמיתות תוכנה. בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, (להלן - פקודת הראיות) מוגדרת "רשומה מוסדית", כ"מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה". בסעיף 36 לפקודת הראיות נקבעו שני תנאים מצטברים שאם הוכח כי נתקיימו, תהא הרשומה המוסדית ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי. התנאים הצריכים הוכחה - מכוח הוראה זו - הם שהמוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נשוא הרשומה בסמוך להתרחשותו, וכן שדרך איסוף הנתונים נשוא הרשומה ודרך עריכת הרשומה, יש בהם כדי להעיד על אמיתות תוכנה. כאשר הרשומה הינה "פלט" כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"א- 1995, יש צורך להוכיח בנוסף, כתנאי לקבילותה כראיה, כי דרך הפקתו של הפלט יש בה כדי להעיד על אמינותו וכי המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר המחשב או שיבוש בעבודת המחשב. בא כוח הנאשם לא חלק כי מסמכי רשות הרישוי הינם בגדר רשומה מוסדית (פרוטוקול עמ' 5, שורה 23), אך טען כי התביעה לא עמדה בנטל להוכיח את קיומם של התנאים לקבילות הרשומה כראיה, ובפרט את התנאים הנוספים הצריכים הוכחה, מקום בו הרשומה הינה פלט מחשב. בא כוח הנאשם הוסיף וטען, כי מעדות נציגת רשות הרישוי, הסתבר כי כל בעל תפקיד ברשות מוסמך לעדכן את הנתונים במחשב, אולם נציגת הרשות לא ציינה בעדותה כי בעל התפקיד נדרש לציין את זהותו בעת ביצוע העדכון, ואף לא העידה כי קיימת מערכת בקרה המיועדת למנוע טעויות בעת עדכון הנתונים במחשב. מצירוף נתונים זה ביקש בא כוח הנאשם להסיק כי הרשות נמנעת מלנקוט באמצעי הגנה סבירים, על מנת לוודא את אמינות הפלט המופק ממחשביה. ב- רע"פ 3981/11 נעם שרביט נ' מדינת ישראל (להלן - ענין שרביט), נקבע על ידי כבוד השופט ריבלין כי הוכחת קיומם של התנאים לקבילות הרשומה המוסדית, תעשה באמצעי ההוכחה הרגילים; על ידי הגשת תצהיר הבא לאמת את העובדות הצריכות הוכחה, או גם בדרך של הצגת חוות דעת מומחה, מקום בו העובדות הצריכות הוכחה הן עובדות שבמומחיות. כבוד השופט ריבלין הוסיף וציין כי: "חשוב להדגיש: כיוון שהתנאים הצריכים הוכחה, לעניין קבילותה של הרשומה, הם תנאים המתייחסים ברגיל לנוהג כללי של המוסד, או לדרך המקובלת במוסד לאיסוף הנתונים ולדרך הרישום הנוגעת לכלל הרשומות במוסד, או למצער, לכל הרשומות הנמנות על סוג מסויים של רשומות - לא תידרש, בדרך כלל, הוכחה בדבר עמידתו של המוסד בתנאים האמורים בכל הנוגע לרשימה המסויימת אותה מבקשים להגיש כראיה. ההתייחסות תהא לנוהג הכללי ולדרכי הדיווח והרישום ככל שהם רלבנטיים לחזקת בטיחות ההסתמכות על התיעוד. משהוכחו התנאים לקבילותם כראיה של תעודות מסוג מסויים, שדרך הנפקתן חוזרת ונשנית, עשויה הוכחה חד-פעמית להכשיר את קבילותן גם בעתיד." העמדה המקובלת בפסיקה, כפי שמצאה ביטוי במספר פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, היא כי תדפיסים המופקים ממחשב רשות הרישוי הינם בגדר רשומה מוסדית הקבילה כראיה לאמיתות תוכנה (ראה, עת"מ 2180/08 דויד פלג נ' מדינת ישראל, עת"מ 38855-05-13 אריה עמר נ' מדינת ישראל). ראה גם עע"מ 2077/11 ז'ק נדב נ' מדינת ישראל, בו אושר פסק דין פלג, לעניין חזקת המסירה. באותם פסקי דין נקבע כי משהציגה רשות הרישוי תדפיסים בהם צוינו פרטי בעל הרישיון אליו נשלחה ההודעה, תאריך הנפקת ההודעה, מספר הדואר הרשום ושליחתה לכתובתו של בעל הרישיון כמצוין במאגר, עמדה הרשות בחובתה להוכיח את מסירת ההודעה, והנטל להפריך את חזקת המסירה כפי שנקבעה בתקנה 550(ב') לתקנות התעבורה, יעבור לכתפיו של בעל הרישיון. בעניין שרביט נפסק כי מקום בו הרשומה המוסדית היא פלט של מחשב, עשויה להידרש הוכחה כפולה לצורך קבילותו של הפלט כראיה, הן עדות מפי מומחה למחשבים והן עדות מפי מי שיכול להעיד על יישום בפועל של אמצעי הגנה הנדרשים להבטחת אמינות הפלט. אכן, לא הובאו בפניי עדויות בנוגע לאמצעי ההגנה אותם נוקטת הרשות להבטחת אמינות הפלט המופק ממחשביה, אך אני סבורה כי ניתן לאמץ את עמדתו של בית המשפט ב-ב"ש (חולון) 14/11 שי איטח נ' עריית חולון, אשר פסק כדלקמן: "בענייננו, אמנם לא הובאה עדות ספציפית, על כך שמדובר במערכת שננקטים בה אמצעי הגנה סבירים, אך שעה שמדובר ברשומה שכבר הוכרה כרשומה מוסדית, ספק אם ראוי לשוב ולהוכיח את האמור בכל תיק ותיק (ראה עניין שרביט). יתירה מכך, מדובר במחשבי רשות מקומית, שמטבעם מנוהלים במערכת סגורה ומוגנים מפני פעילות של מי שאינם מורשים. נדמה שעניין זה נכנס בגדר חזקת התקינות של ניהול מערכת המחשוב ברשות המקומית." איני סבורה כי הוכח קיומו של כשל בשיטת עדכון הנתונים במחשב הרשות, כפי שטען בא כוח הנאשם. נציגת רשות הרישוי אמנם אישרה כי כל בעל תפקיד מורשה ברשות, מוסמך לעדכן את הנתונים במחשב בעת התרחשות אירוע, ואולם הסמכת בעלי תפקיד לבצע עדכון בעת התרחשות אירוע או בסמוך לו, נדרשת על מנת לעמוד בתנאים שנקבעו בסעיף 36 לפקודת הראיות לצורך קבילות הרשומה, ובוודאי שאין בכך כדי להצביע על כשל. עוד טען בא כוח הנאשם כי בעל תפקיד המבצע עדכון במחשב לא נדרש להותיר "טביעת אצבע". עיון בתדפיסי רשות הרישוי על ידי מי שאינו בקיא בנוהלי הרשות, אינו מלמד על זהות הגורם שביצע את העדכון, אולם נציגת הרשות הסבירה בעדותה, כי על פי תרשומת פנימית במחשב, ניתן לאתר את זהות בעל התפקיד שביצע את העדכון, וכי לפי אותה תרשומת איתרה את הגברת פנינה בסון, כמי שבפניה התייצב הנאשם ביום 9.5.10. האם התביעה הוכיחה את ידיעתו של הנאשם אודות הפסילה על ידי הגשת תדפיסי הרשות הרישוי הקביעה כי תדפיסי רשות הרישוי הינם בגדר רשומה מוסדית, אין בה כשלעצמה כדי להכריע במחלוקת שבין הצדדים, שכן אף ראיה הקבילה לאמיתות תוכנה, חשופה ככל ראיה אחרת לתקיפת משקלה הראייתי (ראה, יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני, תש"ע עמ' 989, וכן ב"ש 14/11 הנ"ל). יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו ועל פי משקל הראיות שהובאו, אשר יש בהן כד לתמוך בנכונותה של הרשומה המוסדית. במקרה הנוכחי, אני סבורה כי מכלול הראיות שבפניי מקים ספק סביר, אשר הנאשם זכאי ליהנות ממנו. אנמק את קביעתי זו. ידיעתו של בעל הרישיון אודות הטלת הפסילה הינה מהותית לשם השתכללות הפסילה, אולם במקרה דנן, אין לתביעה גרסה מתי וכיצד הודע לנאשם אודות הפסילה. הנאשם טען בהודעתו, כי ביום 21.10.09 פנה לרשות הרישוי עקב פקיעת תוקף רישיון נהיגתו. בתדפיסי הרשות שהוגשו אין כל אזכור להתייצבותו של הנאשם במועד זה או בסמוך לכך. מתדפיסי הרשות עולה כי הנאשם התייצב ברשות הרישוי כשישה חודשים מאוחר יותר, ביום 9.5.10, והגיש בקשה להשמיע טענות. על פי תקנות התעבורה, בקשת בעל רישיון להשמיע טענות תוגש בכתב, אולם עותק הבקשה לא הוצג בפניי. זאת ועוד, בתדפיסים אין כל אזכור לכך שההודעה על הפסילה נמסרה אישית לנאשם כשהתייצב ברשות ביום 9.5.10. אף אם אצא מהנחה כי ההודעה על הפסילה נמסרה לנאשם במועד זה, הרי אין לתביעה גרסה מהו המועד שנקבע בהודעה לתחילת הפסילה. יובהר כי תקנה 550(ג) לתקנות התעבורה, הוספה רק בתיקון מספר 4 לתקנות התעבורה, תשע"א-2011 מיום 9.2.2011, לפיכך לא הייתה בתוקף במועד הרלוונטי. כפי שצוין לעיל, תקנה זו קובעת כי הפסילה תחל 30 ימים מיום בו ההודעה נמסרה אישית לידי בעל הרישיון. ההודעה על הפסילה שנשלחה לנאשם באוגוסט 2009, לא נמסרה ליעדה, אלא הוחזרה לרשות. אין בפי התביעה טענה כי לאחר שדבר הדואר הוחזר, נקטה רשות הרישוי בפעולה כל שהיא על מנת להביא את דבר הפסילה לידיעתו של הנאשם. לטענת התביעה, רק לאחר שחלפו חודשים ארוכים, התייצב הנאשם, לכאורה מיוזמתו, והגיש בקשה להשמיע טענות, אך לבסוף לא התייצב לדיון בבקשה. על הנאשם הוטלה פסילה מטעם רשות הרישוי שטרם רוצתה, הוא נמנע מלעדכן את כתובתו במאגר משרד התחבורה, ובכך הערים קשיים על איתורו, הנאשם אף לא טרח להתייצב לדיון לשמיעת טענות שנקבע לפי בקשתו. למרות כל אלה, החליטה רשות הרישוי לחדש את תוקף רישיון נהיגתו הקבוע לתקופה של למעלה תשע שנים, כך שתוקף רישיונו של הנאשם חודש החל מיום 13.7.2010 ועד ליום 21.10.2019. אם גרסת התביעה היא כי ביום 9.5.10 הודע לנאשם אודות הפסילה שהוטלה עליו, כיצד זה שרישיון נהיגתו הקבוע חודש ביום 13.7.10, וזאת לכאורה בעת היותו פסול מלנהוג. לשאלה זו לא ניתן מענה כל שהוא במהלך שמיעת הראיות. הדעת נותנת כי רשות הרישוי לא תנפיק רישיון נהיגה, ובוודאי שלא רישיון קבוע שתוקפו לתקופה ארוכה, למי שנפסל על ידה מלנהוג, ידע על אודות הפסילה, ובקשתו להשמיע טענות נדחתה (או אמורה הייתה להידחות), עקב אי התייצבותו לדיון בבקשה. אני סבורה כי יש בהנפקתו של רישיון נהיגה קבוע בנסיבות כאמור, כדי לפגוע במשקל הרשומה המוסדית. ביסוס לדעה זו, ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ב-עת"מ (ת"א) 8761-02-12 דקל נ' מדינת ישראל, בו פסקה כבוד השופטת אגמון-גונן כי: "אין לקבל את עמדת המשיבה, לפיה חידוש הרישיון נעשה באופן אוטומטי וכי לא ניתן להודיע לנהגת, במעמד חידוש הרישיון, על הנקודות שצברה ועל אמצעי התיקון שהוטלו עליה. קשה לקבל גישה זו בעידן המידע, בו כל המערכות ממוחשבות ומקושרות (לעניין זה ראו בהרחבה עניין ז'ק נדב לעיל). משלוח רישיון נהיגה מחודש בתוקף, בהחלט יוצר אצל מקבלה הסתמכות סבירה כי אין לרשות דבר לחובתה, שכן אם היה, לא הייתה הרשות, מיוזמתה שלה, מחדשת את רישיון הנהיגה." חידוש רישיון הנהיגה בנסיבות דנן, תמוה אף יותר מהנסיבות שנדונו בעניין דקל שלעיל. אמצעי התיקון שהוטל שם היה קורס ייעודי, ואילו כאן הוטל אמצעי תיקון חמור של פסילת רישיון. זאת ועוד, אין בפי התביעה טענה כי רישיון נהיגתו של הנאשם חודש באופן אוטומטי. הדעת נותנת כי אין זה המקרה בו חידוש הרישיון הינו תוצאה של פעולה אוטומטית כל שהיא, שהרי לכאורה, תוקף רישיון נהיגתו של הנאשם פקע עוד ביום 21.10.09, אילו חידוש רישיונו בוצע ביום 13.7.10, לאחר שחלפו 10 חודשים לערך. מצופה היה כי רשות הרישוי תפעל ליישום הפסילה, אך לא הוכח כי הרשות פעלה בדרך כלשהי לשם כך, ובמקום זאת הנפיקה לנאשם רישיון נהיגה קבוע. אף בהתייחס לתקופה שלאחר הנפקת הרישיון הקבוע, לא הוכח כי הרשות נקטה צעדים כל שהם ליישום הפסילה, ולא נטען כי לבסוף הפקיד הנאשם את רישיונו עקב פניותיה של הרשות. ב-עתמ (ת"א) 37869-11-11‏ ‏אביגדור עוקשי נ' רשות הרישוי משרד התחבורה, נפסק בהקשר אחר כי: "על הרשות מוטלת החובה לנהוג בשקידה סבירה כדי שהנהגים אכן יקבלו את ההודעה ויתייצבו לקורס. על אף שהזימון הראשון לקורס הייעודי חזר ללא מסירה, משרד הרישוי לא ראה לנכון לעשות ולו ניסיון אחד נוסף על מנת ליידע את העותר בדבר הצורך בביצוע אמצעי התיקון - זאת לאורך שנים ארוכות. התנהלות זו איננה עומדת בסטנדרטים ראויים הנדרשים מרשות סבירה. עיקרון מימים ימימה הוא כי על הרשות להתנהל באופן שיהלום את מטרות המחוקק, ישרת את האינטרס הציבורי, ובאופן הוגן והגון עם האזרחים." לטענת התביעה, הנאשם הפקיד את רישיון נהיגתו ביום 5.10.10, לשם ריצוי הפסילה שהוטלה עליו. לתמיכת טיעון זה נשענת התביעה על תדפיס ת/4, בו נאמר: "רישיון נהיגה הופקד, תאריך תחילת הפסילה הנו: 5.10.2010." ניתן להיווכח כי בתרשומת המתעדת את הפקדת הרישיון חסרים פרטים רבים, דבר המעלה קשיים בקביעת ממצאים על פיה. כך למשל, לא נאמר בה מי הגורם שהפקיד את הרישיון, האם הופקד רישיון הנהיגה הקבוע או רישיון אחר, מי הגורם שקיבל את הרישיון ועדכן את הפסילה במחשב, והאם הנאשם חתם על טופס הפקדת רישיון נהיגה. נציגת רשות הרישוי אישרה בעדותה במפורש, כי אין ברשותה תיעוד האם הנאשם הוא זה שהפקיד את רישיונו, או שמא הופקד הרישיון על ידי מי מבן משפחתו. עוד הסבירה הנציגה, כי עם הפקדת הרישיון הנהג "מקבל מסמך ביד שהוא הפקיד את הרישיון ושמתאריך עד תאריך הוא בפסילה והוא חותם על ההודעה הזו בפני הפקידה במשרד הרישוי. הוא מקבל את זה ביד, אנחנו לא שומרים מסמכים." (עמ' 9 שורות 26-28). אני סבורה כי היה על הרשות לסרוק למחשביה את טופס הפקדת הרישיון החתום על ידי בעל הרישיון, או לשמור את הטופס באופן אחר. לחילופין, מן הראוי שחתימתו של בעל הרישיון על גבי הטופס תתועד על ידי רשות הרישוי, באמצעות עריכת מזכר מפורט על ידי הפקיד שזיהה את בעל הרישיון, ואשר בפניו נחתם הטופס. חשיבות הטופס והצורך בשמירתו, נעוצים בכך שלהפקדת הרישיון משמעות מהותית בכל הנוגע לקביעת תקופת מניינה של הפסילה. הפסילה תימנה מיום הפקדת הרישיון, וכפועל יוצא מכך ייקבע מועד סיומה של הפסילה. חשיבות טופס הפקדת רישיון הנהיגה, נובעת גם מכך שבעל רישיון שחתם על הטופס, ייחשב כמי שמודע להיותו פסול מנהיגה, והנטל להפריך חזקה זו ירבוץ על כתפיו. מכאן, שאם היה טופס הפקדת הרישיון נסרק למחשבי רשות הרישוי, היה באפשרות התביעה להגיש את טופס ההפקדה, ודי היה בהגשתו, כדי לעמוד בחובה המוטלת על התביעה להוכיח את ידיעתו של הנאשם אודות הפסילה שהוטלה עליו. להפקדת הרישיון אף משמעות סמלית וחינוכית, כפי שציינה כבוד פרוקצ'יה, ב- בש"פ 2199/03, רונן מאיר נ' מדינת ישראל, "חובת ההפקדה של רישיון שנפסל ממחישה לבעל הרישיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רישיון ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להעדר תעודת הרישיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה." נציגת רשות הרישוי אמנם הגישה במהלך שמיעת הראיות טופס הפקדת רישיון נהיגה (ת/7(ב)), אך הטופס שהוגש הונפק לאחר אירוע הנהיגה שבגינו הוגש כתב האישום דנן, ואין הוא נושא חתימה כלשהי. בעת נהיגתו לא נשא הנאשם רישיון נהיגה כלשהו, אך אשתו הביאה לתחנת המשטרה רישיון נהיגה שפג תוקפו, כך על פי דו"ח הפעולה שערכה השוטרת (ת/1). עם זאת, מהודעתו של הנאשם במשטרה, עולה כי במעמד החקירה הציג הנאשם שני רישיונות נהיגה (ת/3, שורות 19-21), וטען כי בנוסף להם אין ברשותו רישיון נהיגה אחר. אם במעמד החקירה הציג הנאשם אך רישיונות נהיגה שתוקפם פג, ולא היה באפשרותו להציג רישיון נהיגה בר תוקף, ייתכן כי הדבר היה תומך בעמדת התביעה כי הנאשם הפקיד את רישיונו התקף לשם ריצוי הפסילה שהוטלה עליו על ידי רשות הרישוי. עם זאת, התביעה לא הגישה כראיה העתק מהרישיונות שהוצגו על ידי הנאשם במעמד החקירה. הנאשם נמנע מהעיד, דבר המחזק את ראיות התביעה, אולם כאשר התשתית הראייתית שהציגה התביעה, מעוררת כשלעצמה ספקות ואינה די מגובשת, אין בהימנעותו של הנאשם מהעיד, כדי להשלים את שהחסירה התביעה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט גלעד ב-תפח (חי') 19728-01-10, מדינת ישראל נ' אשרף בן מחמד מחאג'נה: "אין בהימנעותו של נאשם מלהעיד כדי להפוך את ה"אין" ל"יש". אני סבורה כי בנסיבות כפי שפורטו לעיל, ובשים לב להכחשתו של הנאשם את ידיעתו אודות הפסילה עוד בתגובתו הראשונית, היה על התביעה לבסס את התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית המשפט, באחת או יותר מהדרכים הבאות: הוספת פקידת רשות הרישוי, גב' פנינה בסון, כעדת תביעה, הצגת גרסה עובדתית ברורה הנתמכת במסמכים, אודות האופן בו הודע לנאשם אודות הפסילה והמועד שנקבע לתחילת הפסילה, הגשת הבקשה בכתב שהגיש הנאשם להשמיע את טענותיו, וכן מתן הסבר מדוע הונפק לנאשם רישיון נהיגה קבוע. יוטעם כי אין בהגשת תעודת עובד הציבור, כשלעצמה, כדי לחזק את ראיות התביעה. על פי סעיף 23 לפקודת הראיות, רשאי בית המשפט "לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי; התעודה תהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה". נציגת רשות הרישוי העידה כי התדפיסים שהגישה הופקו מהמחשב, ואינם בגדר מעשה ידיה, ומכאן שתעודת עובד הציבור נערכה על סמך רישומיי המחשב, ואין בה אותה תוספת ראייתית הטמונה במעשי ידיו של עד. בסופו של יום, לנוכח העובדה שהתביעה לא הציגה תוספת ראייתית משמעותית לתדפיסי רשות הרישוי, אשר משקלם הראייתי נפגם לאור הספקות והתמיהות שעלו מהם, מצאתי כי הנאשם זכאי ליהנות מן הספק שנותר. אשר על כן, אזכה את הנאשם מחמת הספק. משפט תעבורההפקדת רישיוןרישיון נהיגה