בפנינו בקשה הנוגעת למועד בו תחל להימנות תקופת הפסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, שהוטלה על המבקש במסגרת גזר הדין בת.פ 137/02. א.העובדות הרלוונטיות וטיעוני הצדדים הנאשם הורשע בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס. ביום 19/10/02 נגזר דינו של הנאשם, למאסר בפועל לתקופה של 6 שנים, למאסר מותנה למשך שנתיים ולפסילת רישיון נהיגה למשך 3 שנים (בהתאם לסעיף 44 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה")). הנאשם שוחרר ממאסרו ב- 18/10/07. אליבא דהמבקש, תוקף רישיון הנהיגה שלו פג עוד טרם מועד גזר הדין (שניתן בהעדרו של המבקש) והוא לא ידע על ההסדר הקבוע בפקודת התעבורה ובתקנות שהותקנו מכוחה, לפיו תקופת הפסילה תחל להימנות אך לאחר הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש, וזאת, גם כאשר מדובר ברישיון שפקע תוקפו. עוד נטען, כי בעת ביצוע העבירה היתה בתוקף תקנה 557(ד) וכי יש להתחשב אף בכך. לסיכום נטען, כי מאז מתן גזר הדין ועד היום חלפו כ- 5 שנים וכי העובדה שלמבקש אין כיום רישיון נהיגה מקשה עליו מאד במציאת עבודה. המדינה מצידה התנגדה לבקשה מהנימוקים הבאים: ראשית, המבקש היה נוכח בעת מתן גזר הדין בעניינו. שנית, הנאשם השתחרר ממאסר ביום 18/10/07 ולפיכך, בהתאם לסעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה, לא תחל להימנות תקופת הפסילה קודם למועד זה. שלישית, מעיון ברישום המשטרתי עולה, כי רישיון הנהיגה של המבקש היה בתוקף בעת מתן גזר הדין ועד לחודש פברואר 2005. רביעית, תקנה 557(ד) דנה במקרה של רישיון שאבד ועל כן אינה מענייננו. לסיכום נטען, כי היה על המבקש לפעול ע"פ ההסדר הקבוע בתקנה 556 לתקנות התעבורה ומשלא עשה כן, הרי שאין למנות את תקופת פסילתו של המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם שהפקיד רישיונו כנדרש. ב.דיון כשאלה מקדמית שאלנו את עצמנו מניין נובעת סמכותנו לדון בבקשה זו, שהרי סיימנו מלאכתנו במתן גזר הדין ועתה מוגשת בפנינו בקשה שלכאורה הנה בתחום המנהלי. אלא ששאלה דומה נדונה בבג"צ 284/04 ירון אללוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ב- 13/5/04) ויצאה הלכה מלפניו כי הסוגיה הנדונה הנה בגדר סמכויותיו של ביהמ"ש שגזר את עונשו של המבקש. יאמר מיד, כי גזר הדין אכן ניתן בנוכחות הנאשם ותמוהה טענת המבקש כי גזר הדין ניתן בהעדרו. נפנה אם כן לבחינת הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו (ההדגשות שלנו). סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע כי: "42. פסילה וחישוב תקופתה (א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. (ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמת ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת. (ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין - (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה; (2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור". תקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, מסדירות ומשלימות את ההוראה שבסעיף 42 לפקודה וקובעות כי: "556. פסילה על ידי בית המשפט (א) נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט. (ב) מזכיר בית המשפט שהומצא לו רישיון נהיגה שבעליו נפסל מהחזיק בו, יודיע לרשות הרישוי פרטים על הפסילה או על עונש המאסר שהוטל, ואת מספר התיק של בית המשפט. (ג) ביטל או שינה בית המשפט את ההרשעה, הפסילה או העונש האחר שהוטלו על בעל רשיון נהיגה, יודיע מזכיר בית המשפט לרשות הרישוי על השינוי או על הביטול". 557. רשיון שפקע תוקפו או שאבד (א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר- תוקף אותה שעה. (ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה. (ג) מצא בעל הרשיון את הרשיון שאבד ימציאו מיד לבית המשפט, לקצין משטרה או לרשות הרישוי שהחליטה על הפסילה. (ד) בוטל". יצוין, כי תקנה 557(ד) אשר בוטלה בשנת 2003, קבעה, כי אם "לא ניתנה הצהרה לפי תקנה זו ורישיונו של בעל רישיון נהיגה שנפסל פקע ולא חודש, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרישיון". ייאמר מייד, כי אף לו היינו קובעים שתוקף רישיונו של המבקש פקע, לא היה בידנו לקבל את טענת המבקש בדבר תחולתה של תקנה 557(ד) במקרה זה, שכן התקנה דנה במי שאיבד רישיונו ולא הצהיר על כך ולאחר מכן פקע תוקף רישיון הנהיגה שלו. כאמור, אין המבקש טוען כי רישיונו אבד. בנוסף, טענת המבקש בדבר פקיעת תוקפו של רישיונו נמצאה כאמור כלא נכונה. מעיון ברישום המשטרתי שהוגש ע"י המשיבה עולה, כי רישיונו של המבקש היה בתוקף בעת מתן גזר הדין ואף למעלה משנתיים לאחר מכן! (עד חודש פברואר 2005). היה על המבקש לפעול אפוא כאמור בסעיף 42 לפקודת התעבורה ובתקנה 556(א) לתקנות התעבורה. אף לאחר חודש פברואר 2005, היה על המבקש לנהוג ע"פ ההסדר האמור, כעולה מהפסיקה שלהלן. ב- בש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל פ"ד נז (3) 467, עמ' 473-474, עמד ביהמ"ש העליון על תכליתו של הסדר הפקדת רישיון הנהיגה הנ"ל (מפי הש' א. פרוקצ'יה): "תכליתו של ההסדר הנוגע לחובת הפקדת רשיון בבית המשפט כתנאי לתחילת מירוץ תקופת הפסילה נהירה על פניה. חובת ההפקדה של רשיון שנפסל ממחישה לבעל הרשיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רשיון ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להעדר תעודת הרשיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רשיון תקף והן לגבי רשיון שתוקפו פקע. שנית, הפקדת רשיון כאמור מקטינה את החשש מפני עשיית שימוש לרעה בתעודת הרשיון בעת פסילה. לגבי רשיון תקף היא מקטינה חשש כי הנהג יציג אותו בפני גורם מוסמך בלא שזה ידע על דבר הפסילה. לגבי רשיון שאינו תקף, היא מקטינה חשש מפני אפשרות זיוף ומצג שווא. רציונל זה העומד ברקע הסדר ההפקדה אינו חל מקום שהרשיון אבד, ולכך נמצא הסדר חלופי המשרת את המטרה הראשונה של ההפקדה בדמות הצהרה על האובדן... (ההדגשה אינה במקור)". עינינו הרואות, כי להסדר הפקדת רישיון הנהיגה יש טעמים מהותיים ואין המדובר בפרוצדורה גרידא. מטרת הפקדת רישיון הנהיגה הנה כפולה- הן מבחינת ביטחון הציבור, קרי, הקטנת החשש לזיופים ולמצגי שווא מצידם של נהגים שנפסלו, והן מבחינתו של הנפסל עצמו, שבאקט ההפקדה הוא אמור להפנים את איסור הנהיגה עד תום תקופת הפסילה ולכך משמעות חינוכית. בענייננו, כאמור, הוכח כי בעת מתן גזר הדין בעניינו של המבקש (29/10/02) ועד לחודש פברואר 2005, היה בידו רישיון נהיגה תקף ולפיכך היה עליו להפקידו במזכירות ביהמ"ש כאמור בתקנה 556(א) לתקנות התעבורה. בנוסף, המבקש אינו יכול להיבנות מהעובדה שבחודש פברואר 2005 פג תוקף רישיון הנהיגה שלו, שכן ע"פ הפסיקה, חלק מהטעמים העומדים בבסיס הסדר הפקדת הרישיון, חלים גם כאשר מדובר ברישיון נהיגה שתוקפו פג. לא זאת אף זאת, הנאשם סיים לרצות את עונש המאסר ב-18.10.07 וממילא אין מונים לצורך חישוב תקופת הפסילה את אותן שנים בהן נשא הנאשם את שנות המאסר. בניגוד לעמדת הסניגור, אין לנו סמכות לקצר תקופה זו. לפיכך, דין הבקשה להידחות. מניין ימי הפסילה יחל אפוא במועד שבו הפקיד המבקש את רשיונו, לאחר שחרורו ממאסר. משפט תעבורההפקדת רישיון